התחבר

טבריה תעלומה היסטורית בת מאה שנה בבית הקברות העתיק בטבריה

טבריה תעלומה היסטורית בת מאה שנה בבית הקברות העתיק בטבריה

קטגוריה:

תיאור המוצר

הקדמה לסיפור ולתעלומה לקברו של מאיר אינגברמן
חוות כנרת
הקק"ל הוקמה בשנת 1901 ,הכשרת הישוב הוקמה בשנת 1909,הקק"ל חרטו על דגלם את הסיסמא  "אדמות אלו שנגאלו ,לא ימכרו לעולם ויישארו לצמיתות בידי הקק"ל,לעומתה חברת הכשרת הישוב החליטה במחשבה לעתיד , כי לא מספיקה העלייה האיכותית של אנשי העליות הראשונות, ולכן נדרשת הכנת תשתית ועזרה ברוח הציונות המתגבשת, כתוצאה מכך החליטו על סיוע כלכלי נוסף שהוענק לקוני החלקות שמכרו.

על פי אגדות משנת  1904 מסופר כי בנק אפ"ק רכש ששת אלפים וחמש מאות דונם מאדמות דלייאקה בעבור ישראל בלקינד להקמת התיישבות קריית ספר, במקום להקים את ההתיישבות חוות ספר הוחלט בבנק אפ " ק והקונה בלקינד להקים חווה לאומית ציונית להכשרת אנשי העלייה השנייה.

במקביל ,רכשה יק"א עוד שנים עשר אלף דונם במקום האדמה להקמת חוות ומושבת כנרת נרכשה בשנת  1903-4 בידי האגרונום חיים מרגליות קלווריסקי , בהיותו הממונה מטעם חברת יקא לרכישת האדמות והקמת המושבות בגליל, בתחילה רכש את אדמות יבנאל ועליה הוקמה מושבת יבנאל.

כאשר ניתנה לו ההזדמנות בשנים 1904-5 לרכוש את אדמות דלייאקה הערבית שעלייה ניצב מבנה חאן הדרכים של דלייאקה , ממש במקום שהוקמה בהמשך חוות כנרת, כיוון שניכרה לו ההזדמנות לרכוש שטח שגודלו מעל לשנים עשר דונם הזדרז ורכש את החלקה בשלמו מכיסו את התשלום הראשון.

חוסר ההתייעצות של חיים מרגליות קווריסקי, ברעיון לרכישת אדמות דלייאקה הערבית בשם חברת יק"א שבשמה נשלח הניב את סירובה של יק"א,לשלם ולרכוש את אדמות דלייאקה,שהתחייב עליהם בשמה, אי לכך פנה חיים קלווריסקי לקק"ל שמצאו את הכסף לרכישה מתרומות של יהודים אמידים בחול.

בנוסף קק"ל רכשה מיק"א ,אלף דונם אדמה מישורית ואלפים דונם מדרונות הגבעות מסביב, אדמה זאת נמסרה בחכירה לידי חברת הכשרת היישוב,אשר הקימה עלייה את חוות כנרת בפיקוח מנהל העבודה ברמן אבונים איש שהגיע מרוסיה שם גידל תבואה .

כיוון שהתחלופה בתחילת הדרך הייתה גבוהה יש המספרים את סיפורם של תשעת הראשונים ונוקבים בשמותיהם של :א.  אברמסון  ,יוסקה ,י.בלוך, צ. יהודה, תנחום, י.קורנגולד , טיומקין,נ. צלאל והמבשלת שרה מלכין שהגיע שלושה ימים לאחר כניסת האנשים לחווה.

על הקרקע שנרכשה בשנת 1904-5 הוקמה ליד החאן בידי חברת הכשרת הישוב החווה- חצר כנרת בשנת 1908 ופעלה עד שנת 1949, במרכזה של החווה התנוסס בית החאן המשופץ שבהמשך היה בן שתי הקומות שלקראת החורף הביאו הפועלים חלוקי אבן מהכנרת ויצרו מהם רצפה לחדרי החאן .

מנהל החווה החקלאית מונה האגרונום ברמן , החווה הוקמה כמשק הראשון שהקים המשרד הארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית, כחווה להכשרת חקלאית ופועלים לעבודה עברית חקלאית בישראל תוך ההסתגלות לתנאים הקיימים בארץ .
חברי הפועלים הראשונה קומונת רומני שנקראו על שם העיר רומני ברוסיה שממנה הגיעו,שהקימו והכשירו את חוות כנרת בשנת 1908,הוחתמו במהרה על חוזי עבודה אישיים לשנה, בידי חברת הכשרת הישוב, החוזה כלל : מקום לינה, מזון,שרותי כביסה וחייטות לתיקון הבגדים,ושכר של עשרה פרנק לחודש, עוד הובטח לכול פועל
לאחר קצירת גידולי החיטה בעת הדיש, כמות חיטה שהבשילה בשטח שווה ערך לחמישה דונם,בפן בעלי החיים ניתנה האפשרות לגדל על חשבון קופת החווה, פרה לחלב או פרדה או סוס שיעזור בחריש,בנוסף לעשר כבשים.

בתחילה התקיימו יחסי עבודה תקינים בזכות רעיון ההגשמה , בין מנהל החווה מטעם הכשרת הישוב ברמן בעת הכשרת השטח לזריעה,אך כאשר הצטרפו פועלים נוספים לחוות כנרת נסדקו היחסים בין הקומונה הראשונה בעיקר בעיות אידאולוגיות ודעות שונות , בין המצטרפים החדשים לקבוצת היסוד ויחסו שהשתנה של מנהל העבודה ברמן .

בנוסף בהמשך, נוצרו מעמדות של ותיקים אל מול החדשים המהפכנים, הוותיקים נטו להיות שותפים ,לרעיון ההקמה וההגשמה הראשוני שלהם ושל מנהל העבודה ברמן והחדשים נטו להתווכח ,מעשה שנראה בידי הוותיקים כניסיון להפריע להגשמת הרעיון .

את ספור ההתיישבות סיפר ביומנו גבריאל שפירא שעלה מרומניה,אשר נמנה על המצטרפים החדשים בחווה, כחודשים לאחר ההקמה ,הוא ספר על מהלך עבודתו ועיסוקיו, הוסיף את ספור התנכלות וההתקפות של תושביה הערבים של הסביבה,הוא תאר את זריעת החיטה בחודש נובמבר בשנת 1908.

אהרון אהרונסון חברו של ברמן,בזכות קשריו עם הערבים,הביא עובדים מהכפר הערבי עבודיה הסמוך, כבר בשנת ההתיישבות הראשונה בשנת 1908 ,לאיסוף התבואה לפני עונת הגשמים ,משום שחלק מאנשי החווה חלו בקדחת הצהובה, הכנסת עובדים ערבים אלו , גרמה להתמרמרות ולעזיבת חלק מהמתיישבים הראשונים .

יש לזכור כי אנשי העלייה הראשונה , בעלי המשקים ,נטו להשתמש בשרותי הפלחים הערביים, כיוון שהם היו רגילים לתנאי הארץ הקשים והיו גם זולים יותר, מאנשי מהעלייה השנייה היהודים.

בתחילת שנת 1909 התחילו תלונות הפועלים לצוץ מעל פני השטח כנגד ברמן מנהל החווה בעיקר ביחסו הקשה כלפי הפועלים ובמיוחד כנגד החולים שבין הפועלים,הוא הוסיף ספור ההוראה של ברמן שהגיע לפני החשכה ,כי יש להעביר מידית בלילה פרדות לחיפה ,על מנת שימסרם לחברו אהרון אהרונסון בזכרון יעקב,שם שהה ברמן באותה העת , כלומר מסע שיש בו סיכון במעבר בלילה בין שטחי הערבים ושודדים, מוסיף גבריאל שפירא ומספר על מחלת הקדחת שאחזה בו ובגללה עקב חום גבוהה פונה לקבלת טיפול בטבריה.

קשרי העבודה בין החלוצים שהגיעו לעבוד בחוות כנרת היו מסובכים בהסכמים אריסות וקבלנות שונים של חלוקת הרווחים מהגידולים ,במיוחד ביחסים עם מנהל החווה מטעם חברת הכשרת הישוב ,משום שנחתמו סוגים שונים של חוזים ,שכללו סעיפים ,של תעשה ואל תעשה ,חלקם של החוזים עוגנו בזכויות מועטות שניתנו לחותמים.

בעיקר מנע משה ברמן מנהל העבודה ,את האפשרות של פועלי החווה לעבוד אצל האיכרים בימי המנוחה שלהם ,אלא חייב פועל החווה לעבוד בשטח החווה ולמענה, בסכום כסף שהוא קבע מראש בעבור יום עבודה, החוזים עם העובדים בחוות כנרת,כללו זכות לעבד שטח מסוים ולהתחלק ברווח לאחר הקציר.

כשהחלו המריבות בחוות כנרת והחלה העזיבה בשנים 1909-10, נתבקשו על ידי יק"א חברי קומונת כנרת שעבדו בסיקול והכנת החלקות של חוות כנרת וגבעת הכרך בשנת 1911, המקום שעליו עמדה לקום מושבת כנרת.

חברי הקומונה שבין חבריהם היה א.ד.גורדון , הצליחו בעבודת הסיקול והמשיכו בעבודת חוץ, לנהל את מושבת סגרה ובהמשך ,את הכנת הקרקע שנרכשה להתיישבות בכפר אורייה .

בקשה זאת של יק"א לחזור לכנרת ולקבל לידיהם את עיבוד חוות – חצר כנרת , גרם להם להיסוסים בזכות הרוב של רווקי הקומונה שהיו שטופים אידיאליים לכבוש עוד אזורים לטובת ההתיישבות הציונית בישראל,אך היסוסיהם חלפו והם הגיעו בשנת 1913 לחוות כנרת והתיישבו בה.

משפחת אינגברמן בקצרה
משה אינגברמן היה עלם צעיר בן 22 שנה ,בעת שעלה לישראל מחבל פודל ברוסיה , ביחד עם אחיו אהרון בשנת 1903 כאיש העלייה השנייה,(אחיו אהרון ירד מהארץ מספר שנים לאחר מכן) תקופה שבה מרבית העולים הצעירים הגיעו מרוסיה, ברשותו של משה היה כינור ואהבה לנגינה.

מניעיו לעלייה היו הרעיון הציוני ליישב את הארץ הרעיון לעלייה לארץ, נבט באחים לאחר פרעות שעברו היהודים ברוסיה הלבנה בעת שגר שם, משה איש העלייה השנייה ,חקק לעצמו מוטו שעמו עבר בתחנותיו בקליטתו בארץ , המוטו שלפיו משה עבד היה :  מה שהיה בעבר לא חשוב ואף לו נחשב, מה שחשוב הוא מה שיקרה.

חווית הכניסה לארץ דרך נמל יפו , נחרטה היטב במוחו של משה, על רקע ההמולה המזרח תיכונית בעת המפגש הראשוני עם התרבות השונה,הוא נדחף יחד עם חבריו מן האוניה לסירה ומשם התחרו השייטים הערביים מי יגיע ראשון למשרד האשרות העותמאני שנקרא גומרוק .

מכספו הדל ,הפקיד גרוש לידיו של פקיד האשרות, מסר את דרכונו ואשרת הכניסה וקבל לידיו אשרת שהייה לתייר צליין בצבע אדום, תוקפה של התעודה היה למשך שלושה חודשים שלאחריהם ,מי שנתפס בעת הבדיקות התכופות שעברו התיירים בישראל ,הושלך מחוץ למדינה , כמובן שמשה ואחיו אבדו את התעודות לבל יתפסו ויגורשו מן הארץ.
המשך קורות שנותיו הראשונות בארץ של משה אינגברמן.

למרות שהאחים ידעו עברית אותה למדו ברוסיה,השפה שבה השתמשו בנוסף הייתה האידיש,תחנתם הראשונה כמרבית העולים הייתה מגורים במלון ספקטור ביפו, שם למדו מחבריהם הוותיקים ,כי האיכרים היהודיים במרבית המושבות ,העדיפו להעסיק פועלים ערביים הזולים יותר והמיומנים יותר, אל מול הצעירים המשכילים, שהגיעו בעליה והיו חסרי ניסיון בעבודה חקלאית לחלוטין.

לאחר השהות הקצרה במלון ,החליטו האחים להגיע למושבה רחובות שבה היה סיכוי לקבל עבודה כיהודי בפרדסי המושבה,בתקופת השנה שהגיעו לרחובות,טרם עונת החורף,לא נמצאה עבודה חקלאית לאחים והם התפרנסו מעגלונות ועבודות במשק הבית, גודל ציפיותיהם של אנשי העלייה להגשמת הרעיון הציוני ,התנפץ אל מול המציאות המרה.

לאחר שמשה אינגברמן ,עבד בחצרות האיכרים ברחובות לאחר עלייתו,ומשם המשיך לירושלים ולמד בבית הספר בצלאל שנפתח בשנת 1906, והיה במחזור הראשון שלמד סתתות,לאחר סיום לימודיו בירושלים,הצטרף משה לבן מחזורו אלכסנדר זייד,במושבה סג'רה וממקימי ארגון השומר, שהיה בן כיתתו בבצלאל.

בשנת 1909 לאחר עליית האח השלישי מאיר אינגברמן ,הצטרף מאיר כשכיר לחוות כנרת, מאיר היה אידיאליסט ,שלא לקח לעצמו אפילו יום חופשה אחד ונחשב לאחד הפועלים החרוצים והמתמידים בחוות כנרת .

אחייהם אהרון של משה ומאיר ,נשבר בשנת 1910 לאחר מותו של מאיר, החליט לעזוב והיגר בתחילה לאוסטרליה ומיד לאחר מכן לאמריקה ,משה האח שנותר,האידיאליסט והמאמין ברעיון, החליט להישאר ולהתמודד בפני הקשיים,משה עזב את חצר כנרת ,עבר ונדד בין המושבות ,רחובות ,נס ציונה,ראשון לציון כולל עבודה ביקב ובמושבה פתח תקווה בהתאם לעבודות שהוצאו לו עד שגורש מארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ,בגין היותו אזרח זר ,שאינו שייך למדינות הציר .

דוגמא לאחד הסכסוכים הראשונים עם מנהל העבודה ברמן
מעט על תנאי המגורים והמחייה הקשים של אנשי חוות כנרת.
באותה העת מנתה קבוצת העובדים כעשרים וחמשה עובדים אשכנזים חברי העלייה השנייה,ועוד עובדים ערביים מכפרי הבדויים בסביבה ובל נשכח את בני ספרד התימניים שעבדו אף הם בחווה,תנאי המגורים היו בלתי נסבלים כיוון שלצורך המגורים עמדו לרשותם שלושה חדרים בלבד .

בחדר הגדול במבנה החווה ,היו מקומות לחמש מיטות ובשני החדרים הקטנים היה מקום לשלוש מיטות , למרות זאת נדחסו לחדרים הללו שמונה עשר דיירים ,ממש פלא הנדסי שנוצר ממצוקת הדיור.

למצוקה דיור זאת התווספה ואף גברה מחלת הקדחת ,שפרחה בזכות תנאי התברואה הקשים והצפיפות בחדרים,מצב זה הביא את אנשי הקבוצה ,לשלוח מדי שבוע להחלמה בבית החולים הסקוטי של המיסיון בטבריה, בין שלושה לארבעה חברים .

תנאי הצפיפות הנוראיים הללו גרמו לחוסר פעילות תרבותית או לימוד לאחר יום העבודה שהסתיים בשעות הערב המוקדמות, כמו שנאמר במחוזותינו : עבודה ,אוכל ,פיפי ולנסות לישון ,בימי הקיץ חלקם אף עלה על הגג ללינה ,במטרה לנסות לקבל מעט רוח מהבריזה בכנרת לעת ערב וליל.

בימי החורף התווספה צרה חדשה לחדרי הלינה הדולפים הם הפכו לסניף של הביצה הסמוכה , המים חדרו מבעד לגגות הדולפים ויצרו בחדרים מעין אגמי כנרת קטנים נוספים,נחשו כעת איפה דוגרים יתושי האנופלס גורמי הקדחת ביתר עוצמה .
תנאים קשים אלו גרמו לחברי הקבוצה להכריז על שביתה ,חברי הקבוצה דרשו כי מנהל העבודה ברמן יפנה את חדרו במבנה בית המוטור ,יערכו תיקונים במבנה למניעת חדירת מי הגשמים,יבנה חדר חולים ושהחווה תישא ותתחלק בשכרו של חובש מושבת כנרת על מנת שיקבלו חברי חוות כנרת טיפול רפואי סדיר.

הצטיינות יתרה הייתה לממונים ,בנאומים חוצבי להבות ,הבטחות לגן עדן עלי אדמות, שכרגיל לא מומשו וניפוח מוחם של העובדים בדברי סרק בגדולת הגשמת הרעיון הציוני. מפאת רצונם שלא לפגוע ביבולים החזיקה השביתה חצי יום,לאחר כינוסם ונאום מנהל העבודה ברמן בנאום חוצב להבות.

ספור מותו וקבורתו של מאיר אינגברמן בשנת 1911
הערה : בית החולים הסקוטי של המיסיון בטבריה הוקם בתחילת שנת 1894 ,בידי הרפא מהמוצא הסקוטי , דוד ואט טוראנס ,הכספים לבנייה ולתחזוקת בית החולים הגיעה מידי ארגון הכנסייה הסקוטית בסקוטלנד, בית החולים שימש את שלושת הדתות בעיר והסביבה במתכונת זאת תחת משפחת טוראנס ,פעל בית החולים עד מלחמת העולם הראשונה ולאחריה המשיך לפעול בניהול חדש עד שנות החמישים , אני נולדתי בין כתליו לפני מלחמת השחרור .

מאיר אינגברמן ששה כשנתיים 1908-10 בחוות כנרת,שם עבד בתנאי המחייה הקשים שחוו אנשי העלייה השנייה, חלה במחלת הקדחת הצהובה ונשלח לאשפוז בבית החולים הסקוטי של המיסיון בטבריה,לאחר שמונה ימי אשפוז קבל אחיו פתקה מבית החולים ,למהר ולבקר את אחיו החולה והמאושפז.

כיוון שבעת שנתקבלה הפתקה ,ירד גשם זלעפות שמנעה ממילא את עבודתם בשדות של העובדים, הם נגשו לברמן מנהל העבודה בחווה, ובקשו את רשותו לרתום פרדה לעגלה ולצאת לדרך, הוא אישר את הבקשה.

אך מספר האנשים שביקשו לצאת לביקור מאיר החולה ,היה גדול ונדרשה עוד עגלה למסע מיד רתמו את העגלה הנוספת , בשלב הזה יצא אל הפועלים ברמן מנהל העבודה ושפך קיטונות של צעקות וכעס שרתמו עגלה נוספת בניגוד לאישורו, הוא עוד הוסיף שיצאו לביקור ברגל כיוון שהגשם שירד איננו חזק במיוחד.

מהעלבון עזבו חברי הקבוצה את העגלות ויצאו ברגל לבקר את חברם מאיר אינגברמן שמצבו הורע לאחר שעבד שנתיים בחווה ,מסע ההליכה לטבריה והתבוססות בבוץ ,לא היה קל ולכשהגיעו לבסוף לבית החולים הסקוטי ,נתברר כי מאיר נפטר ,על פי האגדות המחסור בעגלה ,מנע את העמסת הגופה והובלתה לקבורה בכנרת ולכן נקבר בבית הקברות הישן בטבריה.

כיוון שיום מותו של מאיר היה בימי שישי והעובדים שהלכו רגלית בתנאי מזג אוויר קשים אחרו להגיע ,חברי חברת קדישא של טבריה ,מיהרו לקברו מפאת קרבת כניסת השבת בבית הקברות הישן של העיר טבריה, בפועל חברי הקבוצה שהגיעו רגלית לטבריה ,אחרו את מהלך הקבורה בידי אנשי חברת קדישא, והוא נטמן בדד ללא חבריו ואחיו משה שהגיע אף הוא עם הקבוצה.

לפי סיפורי האח משה שנשארו במשפחה ,משה לא היה מסכים שאחיו יקבר בטבריה ,אלא היה מעבירו להיקבר על שפת אגם הכנרת , סביר להניח כי אמרה זאת נכונה כי לאחר מותו של מאיר נקברו העובדים שנפטרו בבית הקברות על שפת ים כינרת .

סיפור השביתה הגדולה בחוות כנרת והסכסוך
כאשר שבו העובדים ,שהלכו רגלית לבקר את מאיר והחסירו את קבורתו ובראשם משה אחיו, הם הטיחו האשמות בפניו של ברמן מנהל העבודה, בגין המקרה ואף האשימו אותו, כי תנאי התברואה והעדר ומחסור של איש רפואה, גרם גם למותה של רבקה ציזיק כשבוע לפני כן שמתה מזיהום שנגרם בידה.

דרישתם העיקרית של העובדים בראשותו של ברל כצלנסון ,הפועל הילמי וממשי חברו של משה, כי ברמן מנהל העבודה יסתלק ממשרתו כיוון שהם אינם מוכנים יותר לעבוד תחת ניהולו ,כיוון שנטש את הרוחניות למול הרווחיות ( מוכר גם כיום), הם החרימו את ברמן ודרשו שדר רופין הממונה יגיע מיפו למשא ומתן אתם.

הם ניסחו נוסח חדש לתנאי העסקתם שכלל בניית חדרי מגורים נוספים,להשתתף בשכרו של חובש בחווה ,לשלם שכר מסוים לחולים שאינם מסוגלים לעבוד החל מהימים הראשונים, ( ממש דרישה לתנאים סוציאליים של רווחה ראשונים) .
כתבות הופיעו בעיתונים : האחדות , הפועל הצעיר ,אודות השביתה בחוות כנרת , בפועל הם לקחו על עצמם לנהל את החווה וכיוון שהימים ימי זריעת החיטה התגייסו וזרעו ועיבדו את שטחי החווה בעצמם, טיפלו במשק החיי והמשיכו להתעלם מברמן.

כאקט מתריס ובניסיון להראות שהחווה הוזנחה בידי הפועלים יצא המפקח ברמן לעסקיו הפרטיים באזור חיפה וזכרון יעקב לחברו אהרונסון , בד בבד המשיך ברמן לבנות את בייתו בחווה ועל פי טענות העובדים השתמש בכסף החווה לבנייה זאת.
ראשי יק"א שבראשם עמד רופין וחברו אהרונסון החלו במסכת לחצים להחזיר את המורדים לתלם בטענה כי הפועלים אינם מייצגים את מטרות החווה ולפעול להחזרת מעמדו של ברמן מנהל העבודה לתפקידו,לאחר ברור האשמות ההדדיות ,פסק ברמן כי הפועלים צדקו ,אך למרות זאת הן הפועלים והן ברמן צריכים לעזוב את החווה לאור הסכסוך.

פרצה סערה גדולה והעובדים סרבו לקיים את החלטתו של רופין לפיטורים,על מנת לתת נפח להחלטתו ניסה רופין לגייס עובדים חדשים מהסביבה ומטבריה שיחליפו את העובדים ששבתו,משהבינו העובדים החדשים מהן הנסיבות לשביתה קמו ועזבו .

הגדיל לעשות חברו של ברמן אהרונסון מזכרון יעקוב שגייס פועלים בסביבתו על מנת שיחליפו את עובדי חוות כנרת הותיקים,מעשה זה הרגיז את רופין שראה בזה מעשה בגידה מאחורי גבו, במקביל ברמן ניסה להביא פועלים מפקיען ואיים שלא ישלם להם בעבור התקופה שעבדו בחווה בעת שרצו לעזוב, התגייסו העובדים הוותיקים ושילמו את שכרם בכדי שיעזבו.

בתקופת סכסוך זה עבדו עובדי חוות כנרת הוותיקים אצל חבריהם האיכרים במושבה כנרת הסמוכה,ברל כצלנסון ממנהיגי השביתה חזר ואמר כי מי שמזלזל בפועליו ומקפח אותם אינו ראוי לנהל מוסד הכשרת פועלים ברוח הציונות.

סיפור התעלומה של הקבר הנעלם
חלקת הקבורה ,שבה נקבר מאיר אינגברמן הייתה שייכת לקברי האשכנזים הישנה,חלקה שלא שוחזרה או טופחה לאורך השנים,רשימות הקבורה היו לקויות ובלתי מסודרות כיאות והקבר והמצבה נעלמו מן העין ונותרו רק הסיפורים.
צרה נוספת של רישום המתים ברשומות היה רישום רק שמם הפרטי של הנפטרים,וכיוון שחלק מרשימות אלו אבד או נמחק לאורך השנים , נכדתו של משה אינגרמן שהסיפור חלחל בעורקיה החליטה לעשות מעשה ולנסות למצוא את קברו של אחי סבה המנוח.

נכדתו פנתה לממונה על בית הקברות הישן במועצה הדתית של טבריה, שריפה את ידיה כיוון שבדק ברשומות הישנות ולא מצא רישום כלשהו , בעת עיון מחדש ברשימות הקבורה בחלקת הקבורה הבחין הממונה בשני רישומים שעליהם התנוססה המלה מאיר ,אלא שעל אחת היה רשום מאיר מכנרת מספר הרשום היה 179 , הממונה הודיע למשפחה כי לדעתו זאת המצבה כיוון שלמיטב ידיעתו אין יותר נפטרים מחוות כנרת הקבורים בבית הקברות בטבריה .

גם תאריך הקבורה נראה די מתאים למרות ששנת הקבורה הייתה מחוקה על המצבה,למרות שהציע שהמשפחה תגיע ותעשה חיפוש פיזי בניסיון לאתר את חלקת הקבר אך למרות זאת הסיפור נגע לליבו ,עד שהחליט לצאת לשטח בעצמו ולהלך ולנסות לגלות את המצבה על קברו שמאיר אינגברמן בחלקת האשכנזים הישנה בטבריה.

לאחר חיפוש מחט בערמת השחת גילה את המצבה הפגועה למחצה שהוקמה ביום השלושים למותו,שעלייה הייתה חרוטה הכתובת ינגבירמן , שמוליק חדש מנהל בית הקברות של כנרת על שפת האגם , שהיה מעורב בסיפור הציע למשפחה להעביר את שרידי המנוח לחלקה בכנרת מן הסיבה שלא ישכח שוב .

לאחר גילוי הקבר והמצבה,פנתה נכדתו בבקשה לרב הראשי של טבריה להוצאת שרידיו של מאיר אינגברמן מקברו בבית העלמין הישן ולהעבירו לבית הקברות של כנרת ,סרב הרב של טבריה להוצאת שרידיו בטענה כי הוא קבור ליד תלמידיו של הבעל שם טוב ,ואין הוא נוטה להעברה בגין חילול הקבר.

בפניה נוספת של הנכדה לרב עמאר שהיה הרב הספרדי הראשי בישראל באותה תקופה,סרב גם הוא לבקשת העברה,למרות שהנכדה ויתרה על הייחוס של קרבת קברו לתלמידיו של הבעל שם טוב ,וגם מן הסיבה שמאיר המת לא היה איש דתי אלא צעיר משכיל בן העלייה השנייה שעיקר עיסוקו יישוב ועבודה באדמת ארץ ישראל.

תעלומה נותרה לסיום סאגת הקבר הנעלם,מדוע לא הועבר מאיר אינגברמן לאחר מותו מקברו בבית העלמין הישן לחלקת בית הקברות של כנרת,הן בידי האח משה והן בידי חברי קבוצת כנרת שהחליטו לעשות זאת ,הסברה כי משה בלחץ הכספי שעבר בהמשך דרכו ועזיבתו את האזור עקב הסכסוך את חוות כנרת ,הגרוש בידי התורכים והשהייה לאורך שנים באמריקה עקב הגרוש ,בנוסף להעלמות מיקומו של הקבר עקב רישום לקוי גרמו לשכחה מעל דפי ההיסטוריה.לאורך השנים,

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

הוסף חוות דעת

הוסף חוות דעת

תיהיה הראשון לסקור “טבריה תעלומה היסטורית בת מאה שנה בבית הקברות העתיק בטבריה”