כנרת עובדות להקמת חוות (חצר)כנרת והמושבה

על פי אגדות משנת  1904 מסופר כי בנק אפ"ק רכש ששת אלפים וחמש מאות דונם מאדמות דלייאקה בעבור ישראל בלקינד להקמת התיישבות קריית ספר, במקום להקים את ההתיישבות חוות ספר הוחלט בבנק אפ " ק  והקונה בלקינד להקים חווה לאומית ציונית להכשרת אנשי העלייה השנייה.

במקביל ,רכשה יק"א עוד שנים עשר אלף דונם במקום , האדמה להקמת חוות ומושבת כנרת נרכשה בשנת  1903-4 בידי האגרונום חיים מרגליות קלווריסקי , בהיותו הממונה מטעם חברת יקא לרכישת האדמות והקמת המושבות בגליל, בתחילה רכש את אדמות יבנאל ועליה הוקמה מושבת יבנאל.

כאשר ניתנה לו ההזדמנות בשנים 1904-5 לרכוש את אדמות דלייאקה הערבית שעלייה ניצב מבנה חאן הדרכים של דלייאקה , ממש במקום שהוקמה בהמשך חוות כנרת, כיוון שניכרה לו ההזדמנות לרכוש שטח שגודלו מעל לשנים עשר דונם הזדרז ורכש את החלקה בשלמו מכיסו את התשלום הראשון .

חוסר ההתייעצות של חיים מרגליות קווריסקי  עם חברת יקא מעבידתו לרכישת הקרקע הניב סירוב של יקא מפעיליו ,לשלם ולרכוש את השטח שהתחייב עליו, אי לכך פנה חיים קלווריסקי לקק"ל שמצאו את הכסף לרכישה מתרומות של יהודים אמידים בחול.

קקל רכשה מיק"א ,אלף דונם אדמה מישורית ואלפים דונם מדרונות הגבעות מסביב, אדמה זאת נמסרה בחכירה לידי חברת הכשרת היישוב,אשר הקימה עלייה את חוות כנרת בפיקוח מנהל העבודה ברמן אבונים איש שהגיע מרוסיה שם גידל תבואה .

כיוון שהתחלופה בתחילת הדרך הייתה גבוהה יש המספרים את סיפורם של תשעת הראשונים ונוקבים בשמותיהם של :א.  אברמסון  ,יוסקה ,י.בלוך, צ. יהודה, תנחום, י.קורנגולד , טיומקין,נ. צלאל והמבשלת שרה מלכין שהגיע שלושה ימים לאחר כניסת האנשים לחווה.

מעט על שרה מלכין
האגדות מספרות כי בעת שחתם חוזה עבודה לשנה עם חברי קבוצת רומני,קבע ברמן האגרונום מנהל חוות כנרת,כי שכרו של כול פועל יהיה 10 פראנק בנוסף לאוכל,כביסה ותיקונים,כאשר הגיע לשיחת הסכם עם שרה מלכין ,הציע ברמן כי עבודתה של שרה הינה בדרג מקצועי ולכן יהיה שכרה שלושים פראנק לחודש,אלא שרה סירבה להצעתו, בטענה כי היא רוצה לעבוד בשדות כמו חבריה החלוצים ואין היא מעוניינת בשכר שגבוה מחבריה בעשרים פראנק, עוד הוסיפה שרה כי אינה מתכוונת להיות החלוצה היחידה בקומונה,ולדעתה השכר הגבוה ימנע את העסקתם.

כמובן שברמן הסכים לחסכון בכסף ,אך קבע כי היא לא תעבוד בשדות אלא במשק הבית והבישול,דרך טיפולה בבעיה ,בור היה שתסרב להסדר הכספי,כיוון שדרכה העצמאית ומחשבתה לרצונה להיות ככולם הייתה ידועה מראש ,גם בחוות כנרת ,המשיכה שרה מלכין בוויכוחים עם חברי הקומונה,על תפקיד החלוצות בחברה ובמשק , תוך דחיפה לניהול משק מעורב שלא יהי בו רק ענף הפלחה וגידולי השדה משק מעורב זה היה מאפשר לחלוצות למצוא עבודה ,לא רק בשטח האקונומי והבישולי,אל עבודה של גידול גן ירק ובעלי חיים לרווחת כולם.

כאשר לא מצאה אוזן קשבת בקבוצת החלוצים בחוות כנרת ,האגדות מספרות כי אז גמלה בה ההחלטה לעזוב את חוות כנרת ובראש קבוצת חלוצות עברה למושבה מטולה שם קבלה שטח אדמה מאחד האיכרים עליו הקימה מעין בית ספר והדריכה ועבדה עם חלוצות בעבודות כפים חקלאיות בגן הירק שהקימה, על מנת להוציאם מעבודת משק הבית והבישול.

מעט על התחלת חוות כנרת ואדמות דלייקה
כאשר נרכשה אדמת דלייקה מידי הערבים,מוצאו הדרומי של אגם כנרת , היה בשטח בין הגבעה שעלייה הוקמה חוות כנרת לבין תל ירח הקדום צפונית מעט למיקום בית ירח של היום – בשמה הערבי תל קרק , בהמשך שונתה נקודת היציאה לכוון מזרח .

על הקרקע שנרכשה בשנת 1904-5 הוקמה ליד החאן בידי חברת הכשרת הישוב החווה- חצר כנרת בשנת 1908 ופעלה עד שנת 1949, במרכזה של החווה התנוסס בית החאן המשופץ שבהמשך היה בן שתי הקומות שלקראת החורף הביאו הפועלים חלוקי אבן מהכנרת ויצרו מהם רצפה לחדרי החאן .

מנהל החווה החקלאית מונה האגרונום ברמן , החווה הוקמה כמשק הראשון שהקים המשרד הארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית, כחווה להכשרת חקלאית ופועלים לעבודה עברית חקלאית בישראל תוך ההסתגלות לתנאים הקיימים בארץ .

חברי הפועלים הראשונה קומונת רומני שנקראו על שם העיר רומני ברוסיה שממנה הגיעו,שהקימו והכשירו את חוות כנרת בשנת 1908,הוחתמו במהרה על חוזי עבודה אישיים לשנה, בידי חברת הכשרת הישוב, החוזה כלל : מקום לינה,מזון,שרותי כביסה וחייטות לתיקון הבגדים,ושכר של עשרה פרנק לחודש, עוד הובטח לכול פועל לאחר קצירת גידולי החיטה בעת הדיש, כמות חיטה שהבשילה בשטח שווה ערך לחמישה דונם,בפן בעלי החיים ניתנה האפשרות לגדל על חשבון קופת החווה, פרה לחלב או פרדה או סוס שיעזור בחריש,בנוסף לעשר כבשים.

בתחילה התקיימו יחסי עבודה תקינים בזכות רעיון ההגשמה , בין מנהל החווה מטעם הכשרת הישוב ברמן בעת הכשרת השטח לזריעה,אך כאשר הצטרפו פועלים נוספים לחוות כנרת נסדקו היחסים בין הקומונה הראשונה בעיקר בעיות אידאולוגיות ודעות שונות , בין המצטרפים החדשים לקבוצת היסוד ויחסו שהשתנה של מנהל העבודה ברמן .

בנוסף בהמשך נוצרו מעמדות של ותיקים אל מול החדשים המהפכנים, הוותיקים נטו להיות שותפים לעיון ההקמה וההגשמה הראשוני שלהם ושל מנהל העבודה ברמן והחדשים נטו להתווכח מעשה שנראה בידי הוותיקים כניסיון להפריע להגשמת הרעיון .

את ספור ההתיישבות סיפר ביומנו גבריאל שפירא שעלה מרומניה,אשר נמנה על המצטרפים החדשים בחווה, כחודשים לאחר ההקמה ,הוא ספר על מהלך עבודתו ועיסוקיו, הוסיף את ספור התנכלות וההתקפות של תושביה הערבים של הסביבה,הוא תאר את זריעת החיטה בחודש נובמבר בשנת 1908.

צ. אהרונסון מנהל העבודה בשטח,הביא עובדים מהכפר הערבי מעבודיה 1908 לאיסוף התבואה לפני עונת הגשמים ,כיוון שחלק מאנשי החווה היו חולים בקדחת הצהובה, הכנסת עובדים אלו  גרמה להתמרמרות ולעזיבת חלק מהמתיישבים הראשונים.

בתחילת שנת 1909 התחילו תלונות הפועלים לצוץ מעל פני השטח כנגד ברמן מנהל החווה ,בעיקר ביחסו הקשה כלפי הפועלים ובמיוחד כנגד החולים שבין הפועלים,הוא הוסיף ספור ההוראה של ברמן שהגיע לפני החשכה ,כי יש להעביר מידית בלילה פרדות לחיפה ,על מנת שימסרם לחברו אהרון אהרונסון בזכרון יעקב,שם שהה ברמן באותה העת , כלומר מסע שיש בו סיכון במעבר בלילה בין שטחי הערבים ושודדים, מוסיף גבריאל שפירא ומספר על מחלת הקדחת שאחזה בו ובגללה עקב חום גבוהה פונה לקבלת טיפול בטבריה.

קשרי העבודה בין החלוצים שהגיעו לעבוד בחוות כנרת היו מסובכים בהסכמים אריסות וקבלנות שונים של חלוקת הרווחים מהגידולים ,במיוחד ביחסים עם מנהל החווה מטעם חברת הכשרת הישוב סוגים שונים של חוזים שנחתמו כללו סעיפים של תעשה ואל תעשה חלקם של החוזים עיגנו במעט על זכויות החותמים.

בעיקר מנע ממשה ברמן מנהל העבודה ,את האפשרות של פועלי החווה לעבוד אצל האיכרים בימי המנוחה שלהם ,אלא חייב פועל החווה לעבוד בשטח החווה ולמענה בסכום שנקבע מראש בעבור יום עבודה, החוזים כללו זכות לעבד שטח מסוים ולהתחלק ברווח לאחר הקציר.

כשהחלו המריבות בחוות כנרת והחלה העזיבה , נתבקשו על ידי יק"א ,חברי קומונת כנרת שעבדו בסיקול החלקות של חוות כנרת וגבעת הכרך בשנת 1911, המקום שעליו עמדה לקום מושבת כנרת,חברי הקומונה שבין חבריהם היה א.ד.גורדון , הצליחו בעבודת הסיקול והמשיכו בעבודת חוץ, לנהל את מושבת סגרה ובהמשך ,את הכנת הקרקע שנרכשה להתיישבות בכפר אורייה .

בקשה זאת של יק"א לחזור לכנרת ולקבל לידיהם את עיבוד חוות – חצר כנרת , גרם להם להיסוסים בזכות הרוב של רווקי הקומונה שהיו שטופים אידיאליים לכבוש עוד אזורים לטובת ההתיישבות הציונית בישראל,אך היסוסיהם חלפו והם הגיעו בשנת 1913 לחוות כנרת והתיישבו בה.

לרשותם של קומונת כנרת ,הופרשו לעיבוד, כאלף דונם אדמה מישורית וחלקות קשות עיבוד במדרונות הרי הגבעות שמסביב, חלק מאדמתם זאת הפרישו לטובת ההתיישבויות החדשות באזור ולהקמת כפר התימנים שעבדו בחוות כנרת , כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה הצליחו חברי הקומונה  לעמוד בקשיים ואף צרפו אליהם פליטים יהודיים שגורשו בידי התורכים מהעיר יפו ומאחוזת בית הלוא היא תל אביב, בהמשך נבנה במקום האסם הראשון לתבואה .

בעת שהחלה העלייה השלישית לעלות לארץ הצטרפה  אליהם חברי קומונת וילנה  וביחד הקימו את קבוצת כנרת, מבני החווה הישנה החאן ובית המוטור שהוקפו במבנים חדשים שימשו להקמת גרעיני היישוב של גרעין השומר הצעיר להקמת קבוץ אפיקים, לאחר מכן נכנסו למבנים חברי גרעין בתלם שהקים את הקבוץ עין גב ומעגן ולבסוף שימש את חיל הנחל .

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה
• מתאים לקבוצות

מיקום