התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון,אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.

אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודייות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו , עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא,שייח באדר,דיר יסין , קלנדיה  בצורך זה והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות בשנים 1870 בערך ואילך .

כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק,דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות,כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו.

אנשי השכונות החדשות היהודיות במיוחד נשי השכונה הבינו את התועלת בשוק הירקות והפרות הקרוב ,שחסך להן הליכה עד שווקי העיר העתיקה ,ומכיוון ששכונת מחנה יהודה ושכונת בית יעקב בשנת 1877 קמו במקום התחלף שמו של השוק לשוק מחנה יהודה, לאט לאט ,החל השוק לגוון את מרכולתו ,כאשר החלו להופיע בו דוכני סדקית וכלי מטבח .

במרבית המקרים מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם בסלים עמוסים על ראשן ,בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם,כאשר השמש קיפחה על ראשיהם והגשם הקיש על הפדחת ,נוצר הצורך להקים מחסות ארעיים מעל לראש ובהמשך גגות להגנה עליהם ,על הסחורה ולרווחת הלקוחות.

את מרכולתם הביאו הפלאחיות בהנץ החמה על מנת להיות ערוכים ללקוחות היהודיים שהגיעו בדרך כלל הישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית,בהמשך הגיעו הנשים והילדים הפעוטים שלא יצאו לחדר או למוסדות הלימוד האחרים, כך או כך לקראת הצהרים היה מתחיל זרם המוכרים לעשות את דרכו בחזרה לביתם .

בתחילה נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות,בעלי חיים בעיקר תרנגולות ומזון לתרנגולות למי שרכשם לגידול בחצר הבית,הביצים היו נעטפים בקש כנגד השבירה , צעקות המוכרים התערבבו בשיחות המקח וממכר של הקונים,בבליל השפות הערבית היידיש האנגלית הצרפתי , כאשר אחד מנסה ללמוד את שפתו של השני לצורך הממכר והמסחר  .

הבעיה העיקרית שנותרה מחוסר הרצון של ראשי העיר והשלטונות העותומאניים להכיר בשוק החדש ,שנוצר יש מאין בנוסף למחסורו בתשתיות,להוסיף על כך את העדר הפיקוח הווטרינרי ,הלכלוך ושאריות המזון שנותרו בשטח ומהעדר ההכרה של שהעירייה ( הבלדייה) כשוק עירוני ,לא טרחו עובדי הניקיון להגיע לשטח על מנת לבצע בו ניקיונות, המחסור במים גם הוא הופיע לאורך היום וגרם סבל הן למוכרים והן לקונים.

תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה החלו להתיידד עם המוכרים ודאגו על בסיס של ידידות לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה,והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.

האגדות הירושלמיות, יודעות לספר כי בעת שנערך הצבא העותמאני לקרב הבלימה כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917 , על שטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה) הוצבה סוללת תותחים לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר בתחילה ,כאשר באור יום נעלמה סוללת התותחים ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.

השלב השני של התרחבות שוק מחנה יהודה
לאחר שביססו את שלטונם בעיר ,החליטו האנגלים לתקן את נזקי המלחמה ,להקים מערכות צנרות הן לביוב והן למים, לשפץ את רחוב יפו ולסלק את הפחונים ולתכנן מחדש את שוק מחנה יהודה ולהלחם בזוהמה ובלכלוך כיוון שמראה השוק המאולתר על ציר הדרך הראשית של העיר לא ערבה למראה עינם .

בשנות השלושים החלו בשלבים של ביצוע בניית השוק מחדש ולפתוח בו חנויות חדשות בצורה מתוכננת על פי התוכניות שתוכננו,בידי האדריכל צארלס רוברט אשבי , אלא שתכניתו הגרנדיוזית לבנייה מחדש ,הייתה אמורה לעלות בסכום רב ,צורפו תוכניות אלא להררי האשפה של השוק , בשנות השלושים הוציאו הבריטים צו פינוי לחמישים דוכנים ארעיים של סוחרי ירקות יהודיים ,להרוס את הדוכנים ולהסתלק מהשטח , למרות צעקות הסוחרים העניים ,התעקשו השלטונות לבצע את הצו.

פעילות משרד ההוצאה לפועל בשוק מחנה יהודה
אפילו משרד ההוצאה לפועל התחיל משנות העשרים המאוחרות עד מלחמת העצמאות להשתמש בשטח השוק על מנת למכור רכוש של חייבים שנתבעו בבתי הדין וחויבו בתשלום חובם,רכושם הועמד למכירה פומבית מטעמם ,דוגמא אחת הייתה מכירת החייב אהרון סירי לוי בעבור חובו לבנק אפ"ק בסכום הקרוב לחמשת אלפים לירות ,במכירה נמכרו חפצים ורהיטים שעוקלו מביתו .

שינויים שחלו בשוק מחנה יהודה בשנות השלושים
המצב הקיים המשיך להתקיים אלא שבמאורעות 1929 ובשנת 1936 ,חדלו היהודים להגיע לשווקים בעיר העתיקה, נסגרו חנויות רבות של יהודים בתחומי העיר העתיקה ,נוצר הצורך הגדל והולך לאספקת מזון טרייה למספר היהודים שגדל והלך בהזדקקותו לשוק, החל פיחות זוחל לכוון שטחים נוספים שצורפו לשוק ,חנויות חדשות נפתחו ,עולים חדשים וסוחריה של העיר העתיקה שעברו לשוק מחנה יהודה החלו לדחוק את הסוחרים הערביים מהשוק.

בצר לסוחרים הפלאחים הערבים לאחר שסולקו משוק מחנה יהודה ,הם פתחו שוק מאולתר חדש באזור רוממה והתחרו במחירי שוק מחנה יהודה,חלק מהיהודים שהורגלו לסחורה הזולה של הירקות הטריחו את עצמם והגיעו לשוק הירקות והפרות החדש שנפתח עבורם ברוממה .

קזינו דה פריז בשוק מחנה יהודה השוק הגרוזיני ( סוד קטן מהשוק)
המוסד קזינו דה פריז בלב שוק מחנה יהודה שימש כמועדון קצינים בריטיים,בשנות השלושים והארבעים , בעת ששימש כבית מלון קזינו ובית בושת ,הכול  כלול באותו מבנה,המוסד ממוקם בחצר של השוק הגרוזיני ,חצר סגורה בין רחוב עץ החיים המקורה לבין רחוב מחנה יהודה הפתוח,הכניסה לשוק הגרוזיני בפנייה הראשונה ימנה מכוון רחוב יפו ברחוב עץ החיים.

בעת שהוקם המבנה בן השלוש קומות בשנות השלושים ,הוא חופה מבחוץ באבן ירושלמית,המבנה שימש את בוניו כעסק סיטונאות לייבוא בעיקר מהמזרח הרחוק,מעל לקומת הממסד גרו וחלק מהמקום היה מחסני סחורות,רצפות המבנה היו מסוג משטחי הארמנים המעוצבות בצורות שונות, אלא שכאשר נמצא המבנה לאחר שנים נגנבו מרבית המרצפות ונעלמו,הלכלוך שלט וערימות האשפה חגגו .

המוסד שהוקם בימי המנדט ( משהו דימיוני מהסרטים) שימש אבן שואבת לחיילי הוד מלכותו ולאזרחים שהתמימות עברה להם, זקני העיר מספרים כי מחוץ לכוס הקפה והבירה ומשטח המחולות על גג המבנה שימשה הקומה השנייה והשלישית של קזינו דה פריז למטרות שונות  ובעיקר השימוש במרפסת הצופה מעל לשוק ,בה ניתן היה לשזוף ולבדוק את מפת גופם של נערות היהודיות והערביות שהעניקו מחסידיהם ,בעת שערכו סיורי תיירות בחדרי המלון בקומה השנייה,מרפסת המלון שימשה כמקום הצגת הסחורה , שלא הובאה מגן הירק אלא הגיעה למקום לא במשאיות.

במקום נערכו משחקי קלפים ,הימורים ורולטה כטוב לבם של המבקרים בעת שלגמו מהמשקה התוסס והצורב בגרון,בעת שהמנדט הלך לדרכו נסגר המוסד כמלון ובית קפה,אלא שבמקומם התיישבה ישיבה ולידה המשיך לפעול המוסד הנשי.
למרפסת קזינו דה פריז עולים במדרגות אפלות בעלות ריח בגוון השוק.

כאשר נאחזים במעקה הברזל של המדרגות מבחינים כי הוא עוצב במיוחד,צייריה המתוסכלים של ירושלים השאירו חותמם על הקירות לאורך המדרגות,כאשר נוחתים על המרפסת ניתן לראות את בית הכנסת שערי חמה,ברחוב יפו הסמוך,ומנגד ברחוב מחנה יהודה הפתוח, למשכימים קום מובטחת חווית התעוררות השוק בעת שהסחורה נדחפת מהמשאיות לחנויות, לבעלי הדימיון עצמו עיניים ושוו בנפשכם כי השפה מסביב היא אנגלית .

בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר ,בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט ,את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן ,בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר ומסעדה, המקום נסגר בשנת 2020 בתקופת הקורונה.

שלב שני בהתרחבות השוק בתקופת המנדט
חלק מהרחבת שטחו של השוק התנהל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים , ישיבת עץ חיים שחצרה הוקף בחומה, בצידו של רחוב יפו ,פרקו את החומה ובנו כארבעים חנויות בעזרת תרומות של נדבנים ,כאשר פתחי החנויות היו לכוון רחוב יפו,כאשר לכול תורם נקבע לוח שישי בפתח החנות .

שורת החנויות החלה מהמבנה של משטרת מחנה יהודה ובית הקונסול עד הכניסה הראשית לשוק במטרה להשכירם ולהשתמש בכסף זה לפעילות הישיבה , אותו רעיון של בניית חנויות והשכרה ,ביצע בית הספר כי"ח אליאנס לבנות ברחוב אגריפס .

כאשר הבריטים החליטו לא לבצע את התוכנית הגרנדיוזית לבנייה מחדש של השוק , הם החלו להלחם בבעלי הסטות והתגרנים של השוק בהצרת רגליהם ובהוצאת צווי הריסה למבני הפח והצריפים בשטח של שוק מחנה יהודה תוך חודשיים ,בקבעם כי במקום יפעל שוק במבני אבן שבנייתם תאושר בידי השלטונות בלבד.

בשלב הזה קרו שני דברים משמעותיים בשוק, ועד השוק פנה למשפחת ולירו והצליחו לרכוש חלקה מחלקתם בסוף רחובה הראשי של השוק , באזור רחוב אגריפס , על השטח הזה נבנו שני רחובות צרים שמשני צדדיהם חנויות והנקראים כיום סמטת האגס שהחליף את שמו לרחוב אליהו יעקב בנאי ( משפחת בנאי הידועה) וסמטת התפוח, מעל לחנויות נבנו קומות למגורים שגרו בהם לרוב סוחרי השוק .

ועד השוק בשנת 1931 נחלץ והשיג הלוואות שיועדו לבעלי דוכנים בשוק מידי בנק הלוואה וחיסכון , שדרשו בתמורה כי חלק השוק החדש ,יקרא בתמורה להלוואות שוק הלוואה וחיסכון ,בכוון מורד רחוב אגריפס ממול לרחובות האגס והתפוח,הועד חוקק חוק שמעתה ואילך חנויות בשוק ימכרו רק ליהודים ,בין הסוחרים שרכשו חנויות היו מוכרי הטקסטיל אנקונה עובדיה ברחוב האפרסק 17,בן יוסף יוחנן באפרסק 3,מזרחי רחמים האפרסק 4 ,עוד סוחרים בטקסטיל היו : בטיש לוי שאול,דיין דוד ברחוב הראשי וגאני יחזקאל, אפילו החייט יוסף זיתוני פתח חנות חייטים ,אלא שכמו השפן הקטן ,שכח לכבות את המגהץ החשמלי שהדליק את החנות ועוד שתי חנויות סמוכות,

הלוואות אלו שיועדו לבעלי הפחונים והצריפים לאפשר בניית מבנים חדשים או במקומם מבני קבע ,הן בהריסת הישן ובמקומם לבנות מבנים חדשים, חלק מהסוחרים רכשו בהלוואות הללו מבנים חדשים שנבנו בשוק, במקביל החלו מלחמות בין בעלי החנויות ובעלי הבסטות , שלא נדרשו לפיקוח ולשלם מיסי עירייה ולכן יכלו למכור את מרכולתם במחירי היצף שגרמו לבעלי החנויות המסודרות הפסדים קשים .

רכילות ואגדות בנושא היושר
לא כול סוחרי שוק מחנה יהודה היו ישרים ,ידועה האגדה על עזרא דאבח משנות השלושים בעל זיכיון חברת שמן החיפאית בשוק מחנה יהודה בירושלים ,שהתפתה לרכוש שמן במקומות אחרים, התהדר בשמה של חברת שמן ומכר במחיר מלא,את השמן שרכש מאיכות גרועה, לאחר שנתפס בידי מנהלי חברת שמן אולץ לפרסם כתב התנצלות למעשיו הנלוזים ואף הוסיף בקשת סליחה לחברת שמן, אפילו שלטונות המנדט החלו להלחם בהפקעת המחירים בידי סוחרים בשוק ודנה אחד מקצבי השוק בעוון ספסרות והפקעת מחירים והטילה עליו קנס גבוה למען יראו וירעו .

השלב השלישי בהתרחבות השוק
בשנת  1931 היה פתיחת השוק העירקי בחלק המערבי של השוק, שהוקם גם כן בהלוואות שהשיג ועד השוק מגורמים שונים ,חרף התנגדות בנק הלוואה וחיסכון שהקים את שוק הלוואה וחיסכון בשוק מחנה יהודה.

חדירת התוצרת החקלאית הערבית בשנות השלושים
באישורו של בעל רישיון ההפעלה של השוק,קיבלו והופיעו ירקנים ערביים שהתנחלו בשוק מאזור בית לחם וחברון , חלקם סוחרים ערביים שרכשו את הסחורה משווקי העיר העתיקה, סוחרים אלו שמכרו את סחורתם במחירים זולים יותר.

כתוצאה מהתחרות הבלתי הוגנת ,ועד סוחרי שוק מחנה יהודה היהודיים ,הכריז על שביתה לשלושה ימים על מנת לאלץ את השלטונות לסלקם , כיוון שלא נענו הגיעה משלחת גדולה מהם לבניין העירייה ובפגישה עם ראשי העירייה ואנשי התברואה, נתקבלה החלטה שבעל רישיון ההפעלה לשוק חייב לפנות את הפולשים במשך שבוע או שיאבד את רישיון ההפעלה אך הותירו לנשות הפלאחים להמשיך למכור ירקות עד השעה 15 בשוק.

מלחמתם של היהודים בתוצרת חקלאית בשוק מחנה יהודה
המשך למלחמה בסחורה הערבית הזולה שנרכשה בידי סוחרים יהודיים בעלי חנויות התגברה לאחר מאורעות 36 בארץ ישראל, צעירים יהודיים ארבו למשאיות שהובילו תוצרת חקלאית שגודלה בידי פלאחים ערביים ובהגיעם לשוק בעת הפריקה התנפלו על המשאיות וגרמו נזקים לסחורה , מובן שהמשטרה הוזעקה ובעת פיזור המחאות נפצעו ונאסרו צעירים שמחו על הבאת התוצרת הערבית.

בפשקווילים שהופצו בשוק נקראו אנשים להחרים ולא לרכוש סחורה  מסוחרים יהודיים שעשו זאת,דוגמא למלחמה זאת ארעה כאשר הסוחר יעקב שטרית הביא סחורה במשאית והצעירים טענו כי את התוצרת החקלאית הביא משוק רמלה .
דוגמא נוספת כאשר רכש אהרון ארטושס שבע חנויות בשוק מחנה יהודה , בשנת 1936 בעקובת עזיבתו את העיר העתיקה עקב המאורעות, אחת מהחנויות יועדה לשמש כחנות ירקות ופירות, לחנות זאת רכש ארטושס ירקות בניגוד לרצונם של סוחרי השוק והיהודים בשוק הירושלמי ולמרות האזהרות שהופנו אליו.

לטענתם אהרון ארטושס המשיך לרכש את הסחורה ,מידי ערבים ואנשי מושבת שרונה של הטמפלרים ליד יפו המוכרים היו מוקצים בעיני היהודים העבריים כשונאי יהודים  ,את הסחורה רכש ארטושס במחירים מוזלים ושילש את המחיר בעת המכירה .

על מנת להראות את מורת רוחם של היהודים ,התארגנו מספר צעירים  והתנפלו על משאית ירקות שהביאה סחורה לחנותו והשמידו את הסחורה ,משטרת המנדט עצרה שני צעירים כחשודים במעשה.

בתגובה הודיע ארטושס  כי את הסחורה הוא רוכש מידי סוחר יהודי מפתח תקווה ואין הוא יודע או אחראי למקורות הסחורה ,בנוסף הודיע ארטושס כי סחורתו זולה בחנות הירקות שלו,עוד טען כי הוא מכחיש רכישת ירקות מגרמנים במושבה שרונה, לדעתו כול האשמות נגדו מקורם בקנאה ועלילה שהתרקמה כנגדו.

במחצית שנות השלושים היו שנות בצורת כתוצאה מכך הורגש מחסור בירקות ובפירות, התחכמו סוחרי השוק והביאו סחורה והחליטו למכרה בשיטת המכרז הפומבי , לכול המרבה במחיר עקב המחסור וקיוו לשלשל לכיסם סכום כסף נאה,למכירה זאת התנגדו חלק מהסוחרים והקונים, לכן מהר מאוד התפתח קרב מילולי והרמת ידיים הגיעה לאחריה, ידם של הסוחרים הייתה על העליונה ולכן המשיכו בשיטת המכירה הפומבית .

אחד מאגדות השוק סיפרו על אהרון ארטושס סוחר הדגים הנודע
בתקופה שקדמה למלחמת השחרור החלו סוחרי השוק , לאגור סחורות שאת חלקה רכשו מיבואנים וסיטונאים ערביים,על סוחרים אלו והמחסנים פשטו אזרחים מבוהלים ורכשו מזון ושימורים לקראת הבאות, מובן שהמחירים היו גבוהים ממחירי השוק ,כתוצאה מכך החלו תלונות רבות להגיע לעירייה על מנת שיחקרו ויפסיקו תופעה זאת.
כאשר החלו לנשב רוחות מלחמת העולם השנייה בשנת 1938 , החליט אהרון ארטושס להניח את הונו שיש שמספרים עלה על מעל שישים אלף לירות שטרלינג, ולרכוש פרודוקטים ( מוצרי מזון יסוד ) ולאכסנם במחסניו שחלקם היו בעיר העתיקה , את כול הונו השקיע ברכישת קמח,סוכר,קטניות, ועוד בתקווה כי המלחמה שתגיע במהרה תשליש את כספו ממכירת הפרודוקטים.

הבעיה הראשונה שנתקל בה הייתה שהמלחמה בוששה ולא פרצה אלא בשנים 1941-2 , הסחורה החלה להתיישן ולהתקלקל , בעיה שנייה שהמחסנים, נהנו משפע זואולוגי של מכרסמים ,שהגיעו לארץ המובטחת מבחינתם, הוסיפו את תנאי הטחב, הרטיבות והגשם והרי לכם מתכון בטוח לכישלון,כיוון שכספו שהשקיע בסחורת המזון העתידית לתקופת המלחמה אבדה , החלו הבעיות הכספיות מעיקות והביאוהו עד פשיטת רגל חנות אחר חנות החלה להימכר על מנת לשלם את החובות שנצטברו ולמעשה רכושו והונו אבדו .

תכונות פילטר לוח

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.