התחבר
ירושלים תולדות שוק מחנה יהודה
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון, אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.
אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודייות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו , עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא,שייח באדר,דיר יסין , קלנדיה בצורך זה והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות בשנים 1870 בערך ואילך .
כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק,דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות,כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו.
אנשי השכונות החדשות היהודיות במיוחד נשי השכונה הבינו את התועלת בשוק הירקות והפרות הקרוב ,שחסך להן הליכה עד שווקי העיר העתיקה ,ומכיוון ששכונת מחנה יהודה ושכונת בית יעקב בשנת 1877 קמו במקום התחלף שמו של השוק לשוק מחנה יהודה, לאט לאט ,החל השוק לגוון את מרכולתו ,כאשר החלו להופיע בו דוכני סדקית וכלי מטבח .
במרבית המקרים מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם בסלים עמוסים על ראשן ,בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם, כאשר השמש קיפחה על ראשיהם והגשם הקיש על הפדחת ,נוצר הצורך להקים מחסות ארעיים מעל לראש ובהמשך גגות להגנה עליהם ,על הסחורה ולרווחת הלקוחות.
את מרכולתם הביאו הפלחיות בהנץ החמה על מנת להיות ערוכים ללקוחות היהודיים שהגיעו בדרך כלל הישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, בהמשך הגיעו הנשים והילדים הפעוטים שלא יצאו לחדר או למוסדות הלימוד האחרים, כך או כך לקראת הצהרים היה מתחיל זרם המוכרים לעשות את דרכו בחזרה לביתם .
בתחילה נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות,בעלי חיים בעיקר תרנגולות ומזון לתרנגולות למי שרכשם לגידול בחצר הבית, הביצים היו נעטפים בקש כנגד השבירה , ואם בתרנגולות דנו נזכר בחנויות לביצים שהיו בשוק, עד שבשנים האחרונות התחילו להגיע לשוק ביצים מלולים שמעבר לקו הירוק משטחי הגדה ,ביצים שלא עברו בדיקות של משרד הבריאות ,ועליהם חותמות מזויפות של משקי לולים בישראל, אלא שמשרד החקלאות נלחם בתופעה ודוכני הביצים חלפו מהעולם.
צעקות המוכרים התערבבו בשיחות המקח וממכר של הקונים, בבליל השפות הערבית היידיש האנגלית הצרפתי , כאשר אחד מנסה ללמוד את שפתו של השני לצורך הממכר והמסחר הבעיה העיקרית שנותרה מחוסר הרצון של ראשי העיר והשלטונות העותומאניים להכיר בשוק החדש ,שנוצר יש מאין בנוסף למחסורו בתשתיות, להוסיף על כך את העדר הפיקוח הווטרינרי ,הלכלוך ושאריות המזון שנותרו בשטח ומהעדר ההכרה של שהעירייה ( הבלדייה) כשוק עירוני ,לא טרחו עובדי הניקיון להגיע לשטח על מנת לבצע בו ניקיונות, המחסור במים גם הוא הופיע לאורך היום וגרם סבל הן למוכרים והן לקונים.
תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה החלו להתיידד עם המוכרים ודאגו על בסיס של ידידות לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה ,והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.
שוק מחנה יהודה שוק שבו ניצבו פחונים וסככות , שוק שההמולה שלטה בו שניתן היה לראות מצטופפים תחת סוכך בית קפה ואטליז, לפרקים בתקופת התורכים ,נהגה להגיע לרחבה תזמורת הנגנים של השולטן לנגן להמון, רחבה זאת שימשה גם כמקום הענישה למלקות לחיילים שסרחו .
זכורות המראות של התגרנים הצועקים בקולי קולות על טיב סחורתם, את הוויכוחים האין סופיים בין עקרות הבית לתגרנים בקשר למחיר ,כאשר התגרן מכריז על המחיר שלא נראה לעקרת הבית , כאשר נסובה ללכת מלפני הדוכן היה מתרצה המוכר ומוריד מהמחיר ,תוך כדי שהוא צועק גברת בשבילך אני מוכר במחיר הפסד ,אז היה חוזרת הקונה ומקבלת את הסחורה במחיר שנראה לה.
על משטח האדמה היו נשארים בסופו של יום קליפות נוצות וחלקי עופות ומעל מרחפת עננת הריחות של : כמון ולענה ,פלפל, חרדל כמון ועוד, בתי הקפה בסגנון המזרחי הישן של שרפרפים ,שעליהם התיישבו תגרנים או בעלי התגרניות ובילו את זמנם בהאזנה לשירים מהרדיו ,בלגימת קפה , רכילות ומשחקי קלפים או שש בש.
על הקרקע מונחים סחורות האלטא זכאן על מחצלות , כמו זוגות נעלים ישנות בגדים מימי מתושלח וכלי בית וגרוטאות שונות שהעניים עדיין מצאו להם שימוש , תגרנים יהודיים היו מניחים את המסחר ,לשעה קלה כאשר יהודי היה מכריז מנחה מנחה לתפילה , אז כאחד היו פונים לכוון מזרח והתפללו.
האגדות הירושלמיות, יודעות לספר כי בעת שנערך הצבא העותומאני לקרב הבלימה כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917 , על שטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה) הוצבה סוללת תותחים לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר בתחילה ,כאשר באור יום נעלמה סוללת התותחים ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.
מכירת המגרש שבשטח של משפחת וולרו ,נעשתה בידי האחים יעקב גבריאל וניסים וולרו ,לנציגי הסוחרים היהודים שבשוק ,אליהו יעקב בנאי ועזרא אג'אי , החוזה שנערך והוכן בידי עורך הדין מרדכי אליאש נחתם ביולי 1922 , לחוזה צורפה מפת מדידה מוסדרת..
בחודש יולי 1922 נגמרה העסקה לרכישת שטח האדמה ממשפחת וולירו שבה רכשו הסוחרים את שטח האדמה והרסו את צריפי העץ ובנו חנויות מאבן על פי תוכנית שאושרה ותוכננה בידי העירייה בירושלים.
אך רק בסוף שנת 1923 החלו אנשי העירייה בהריסת הצריפים על מנת לבנות במקומם מבני אבן, הן בשוק הלוואה וחסכון והן בחנויות שהיו צמודות לחומת ישיבת עץ החיים ברחוב יפו..
למרות זאת נותרו עוד צריפי עץ ודוכני עץ בשטח השוק, חלקם שנהרסו בעת הריסתם ,יצרו מכתשים עדיין במחצית 1925 בירושלים ,שהוו עדות אילמת לכיעור של האדמה הפצועה.
השלב השני של התרחבות שוק מחנה יהודה
לאחר שביססו את שלטונם בעיר ,החליטו האנגלים לתקן את נזקי המלחמה ,להקים מערכות צנרות הן לביוב והן למים, לשפץ את רחוב יפו ולסלק את הפחונים ולתכנן מחדש את שוק מחנה יהודה ולהילחם בזוהמה ובלכלוך כיוון שמראה השוק המאולתר על ציר הדרך הראשית של העיר לא ערבה למראה עינם .
בשנות השלושים החלו בשלבים של ביצוע בניית השוק מחדש ולפתוח בו חנויות חדשות בצורה מתוכננת על פי התוכניות שתוכננו, בידי האדריכל צ'ארלס רוברט אשבי , אלא שתכניתו הגרנדיוזית לבנייה מחדש ,הייתה אמורה לעלות בסכום רב צורפו תוכניות אלא להררי האשפה של השוק , בשנות השלושים הוציאו הבריטים צו פינוי לחמישים דוכנים ארעיים של סוחרי ירקות יהודיים ,להרוס את הדוכנים ולהסתלק מהשטח , למרות צעקות הסוחרים העניים ,התעקשו השלטונות לבצע את הצו.
פעילות משרד ההוצאה לפועל בשוק מחנה יהודה
אפילו משרד ההוצאה לפועל התחיל משנות העשרים המאוחרות עד מלחמת העצמאות להשתמש בשטח השוק על מנת למכור רכוש של חייבים שנתבעו בבתי הדין וחויבו בתשלום חובם,רכושם הועמד למכירה פומבית מטעמם דוגמא אחת הייתה מכירת החייב אהרון סירי לוי בעבור חובו לבנק אפ"ק בסכום הקרוב לחמשת אלפים לירות ,במכירה נמכרו חפצים ורהיטים שעוקלו מביתו .
שינויים שחלו בשוק מחנה יהודה בשנות השלושים
המצב הקיים המשיך להתקיים אלא שבמאורעות 1929 ובשנת 1936 ,חדלו היהודים להגיע לשווקים בעיר העתיקה, נסגרו חנויות רבות של יהודים בתחומי העיר העתיקה ,נוצר הצורך הגדל והולך לאספקת מזון טרייה למספר היהודים שגדל והלך בהזדקקותו לשוק, החל פיחות זוחל לכוון שטחים נוספים שצורפו לשוק ,חנויות חדשות נפתחו ,עולים חדשים וסוחריה של העיר העתיקה שעברו לשוק מחנה יהודה החלו לדחוק את הסוחרים הערביים מהשוק.
בצר לסוחרים הפלאחים הערבים לאחר שסולקו משוק מחנה יהודה ,הם פתחו שוק מאולתר חדש באזור רוממה והתחרו במחירי שוק מחנה יהודה, חלק מהיהודים שהורגלו לסחורה הזולה של הירקות הטריחו את עצמם והגיעו לשוק הירקות והפרות החדש שנפתח עבורם ברוממה .
קזינו דה פריז בשוק מחנה יהודה השוק הגרוזיני ( סוד קטן מהשוק)
המוסד קזינו דה פריז בלב שוק מחנה יהודה שימש כמועדון קצינים בריטיים, בשנות השלושים והארבעים , בעת ששימש כבית מלון קזינו ובית בושת ,הכול כלול באותו מבנה, המוסד ממוקם בחצר של השוק הגרוזיני ,חצר סגורה בין רחוב עץ החיים המקורה לבין רחוב מחנה יהודה הפתוח, הכניסה לשוק הגרוזיני בפנייה הראשונה ימנה מכוון רחוב יפו ברחוב עץ החיים.
בעת שהוקם המבנה בן השלוש קומות בשנות השלושים ,הוא חופה מבחוץ באבן ירושלמית, המבנה שימש את בוניו כעסק סיטונאות לייבוא בעיקר מהמזרח הרחוק ,מעל לקומת הממסד גרו וחלק מהמקום היה מחסני סחורות רצפות המבנה היו מסוג משטחי הארמנים המעוצבות בצורות שונות, אלא שכאשר נמצא המבנה לאחר שנים נגנבו מרבית המרצפות ונעלמו, הלכלוך שלט וערימות האשפה חגגו .
המוסד שהוקם בימי המנדט ( משהו דמיוני מהסרטים) שימש אבן שואבת לחיילי הוד מלכותו ולאזרחים שהתמימות עברה להם, זקני העיר מספרים כי מחוץ לכוס הקפה והבירה ומשטח המחולות על גג המבנה שימשה הקומה השנייה והשלישית של קזינו דה פריז למטרות שונות ובעיקר השימוש במרפסת הצופה מעל לשוק ,בה ניתן היה לשזוף ולבדוק את מפת גופם של נערות היהודיות והערביות שהעניקו מחסידיהם ,בעת שערכו סיורי תיירות בחדרי המלון בקומה השנייה, מרפסת המלון שימשה כמקום הצגת הסחורה , שלא הובאה מגן הירק אלא הגיעה למקום לא במשאיות.
במקום נערכו משחקי קלפים ,הימורים ורולטה כטוב לבם של המבקרים בעת שלגמו מהמשקה התוסס והצורב בגרון, בעת שהמנדט הלך לדרכו נסגר המוסד כמלון ובית קפה ,אלא שבמקומם התיישבה ישיבה ולידה המשיך לפעול המוסד הנשי.
למרפסת קזינו דה פריז עולים במדרגות אפלות בעלות ריח בגוון השוק.
כאשר נאחזים במעקה הברזל של המדרגות מבחינים כי הוא עוצב במיוחד, צייריה המתוסכלים של ירושלים השאירו חותמם על הקירות לאורך המדרגות, כאשר נוחתים על המרפסת ניתן לראות את בית הכנסת שערי חמה, ברחוב יפו הסמוך ,ומנגד ברחוב מחנה יהודה הפתוח, למשכימים קום מובטחת חווית התעוררות השוק בעת שהסחורה נדחפת מהמשאיות לחנויות, לבעלי הדמיון עצמו עיניים ושוו בנפשכם כי השפה מסביב היא אנגלית .
בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר ,בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט ,את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן ,בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר ומסעדה, המקום נסגר בשנת 2020 בתקופת הקורונה.
שלב שני בהתרחבות השוק בתקופת המנדט
חלק מהרחבת שטחו של השוק התנהל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים , ישיבת עץ חיים שחצרה הוקף בחומה, בצדו של רחוב יפו ,פרקו את החומה ובנו כארבעים חנויות בעזרת תרומות של נדבנים ,כאשר פתחי החנויות היו לכוון רחוב יפו, כאשר לכול תורם נקבע לוח שישי בפתח החנות .
שורת החנויות החלה מהמבנה של משטרת מחנה יהודה ובית הקונסול עד הכניסה הראשית לשוק במטרה להשכירם ולהשתמש בכסף זה לפעילות הישיבה , אותו רעיון של בניית חנויות והשכרה ,ביצע בית הספר כי"ח אליאנס לבנות ברחוב אגריפס .
כאשר הבריטים החליטו לא לבצע את התוכנית הגרנדיוזית לבנייה מחדש של השוק , הם החלו להילחם בבעלי הסטות והתגרנים של השוק בהצרת רגליהם ובהוצאת צווי הריסה למבני הפח והצריפים בשטח של שוק מחנה יהודה תוך חודשיים בקבעם כי במקום יפעל שוק במבני אבן שבנייתם תאושר בידי השלטונות בלבד.
בצר לסוחרים הפלאחים הערבים, לאחר שסולקו משוק מחנה יהודה ,בתקופת המנדט ,הם פתחו שוק מאולתר חדש באזור רוממה והתחרו במחירי שוק מחנה יהודה ,חלק מהיהודים שהורגלו לסחורה הזולה של הירקות הטריחו את עצמם והגיעו לשוק הירקות והפרות החדש שנפתח עבורם ברוממה .
בשלב הזה קרו שני דברים משמעותיים בשוק, ועד השוק פנה למשפחת ולירו והצליחו לרכוש חלקה מחלקתם בסוף רחובה הראשי של השוק , באזור רחוב אגריפס , על השטח הזה נבנו שני רחובות צרים שמשני צדדיהם חנויות והנקראים כיום סמטת האגס שהחליף את שמו לרחוב אליהו יעקב בנאי ( משפחת בנאי הידועה) וסמטת התפוח, מעל לחנויות נבנו קומות למגורים שגרו בהם לרוב סוחרי השוק .
ועד השוק בשנת 1931 נחלץ והשיג הלוואות שיועדו לבעלי דוכנים בשוק מידי בנק הלוואה וחיסכון , שדרשו בתמורה כי חלק השוק החדש ,יקרא בתמורה להלוואות שוק הלוואה וחיסכון ,בכוון מורד רחוב אגריפס ממול לרחובות האגס והתפוח ,הועד חוקק חוק שמעתה ואילך חנויות בשוק ימכרו רק ליהודים ,בין הסוחרים שרכשו חנויות היו מוכרי הטקסטיל אנקונה עובדיה ברחוב האפרסק 17,בן יוסף יוחנן באפרסק 3,מזרחי רחמים האפרסק 4 ,עוד סוחרים בטקסטיל היו : בטיש לוי שאול ,דיין דוד ברחוב הראשי וגאני יחזקאל, אפילו החייט יוסף זיתוני פתח חנות חייטים ,אלא שכמו השפן הקטן ,שכח לכבות את המגהץ החשמלי שהדליק את החנות ועוד שתי חנויות סמוכות,
הלוואות אלו שיועדו לבעלי הפחונים והצריפים לאפשר בניית מבנים חדשים או במקומם מבני קבע ,הן בהריסת הישן ובמקומם לבנות מבנים חדשים, חלק מהסוחרים רכשו בהלוואות הללו מבנים חדשים שנבנו בשוק, במקביל החלו מלחמות בין בעלי החנויות ובעלי הבסטות , שלא נדרשו לפיקוח ולשלם מיסי עירייה ולכן יכלו למכור את מרכולתם במחירי היצף שגרמו לבעלי החנויות המסודרות הפסדים קשים .
רכילות ואגדות בנושא היושר
לא כול סוחרי שוק מחנה יהודה היו ישרים ,ידועה האגדה על עזרא דאבח משנות השלושים בעל זיכיון חברת שמן החיפאית בשוק מחנה יהודה בירושלים ,שהתפתה לרכוש שמן במקומות אחרים, התהדר בשמה של חברת שמן ומכר במחיר מלא, את השמן שרכש מאיכות גרועה, לאחר שנתפס בידי מנהלי חברת שמן אולץ לפרסם כתב התנצלות למעשיו הנלוזים ואף הוסיף בקשת סליחה לחברת שמן, אפילו שלטונות המנדט החלו להלחם בהפקעת המחירים בידי סוחרים בשוק ודנה אחד מקצבי השוק בעוון ספסרות והפקעת מחירים והטילה עליו קנס גבוה למען יראו וירעו .
השלב השלישי בהתרחבות השוק
בשנת 1931 היה פתיחת השוק העירקי בחלק המערבי של השוק, שהוקם גם כן בהלוואות שהשיג ועד השוק מגורמים שונים ,חרף התנגדות בנק הלוואה וחיסכון שהקים את שוק הלוואה וחיסכון בשוק מחנה יהודה.
חדירת התוצרת החקלאית הערבית בשנות השלושים
באישורו של בעל רישיון ההפעלה של השוק,קיבלו והופיעו ירקנים ערביים שהתנחלו בשוק מאזור בית לחם וחברון , חלקם סוחרים ערביים שרכשו את הסחורה משווקי העיר העתיקה, סוחרים אלו שמכרו את סחורתם במחירים זולים יותר.
כתוצאה מהתחרות הבלתי הוגנת ,ועד סוחרי שוק מחנה יהודה היהודיים ,הכריז על שביתה לשלושה ימים על מנת לאלץ את השלטונות לסלקם , כיוון שלא נענו הגיעה משלחת גדולה מהם לבניין העירייה ובפגישה עם ראשי העירייה ואנשי התברואה, נתקבלה החלטה שבעל רישיון ההפעלה לשוק חייב לפנות את הפולשים במשך שבוע או שיאבד את רישיון ההפעלה אך הותירו לנשות הפלאחים להמשיך למכור ירקות עד השעה 15 בשוק.
מלחמתם של היהודים בתוצרת חקלאית בשוק מחנה יהודה
המשך למלחמה בסחורה הערבית הזולה שנרכשה בידי סוחרים יהודיים בעלי חנויות התגברה לאחר מאורעות 36 בארץ ישראל, צעירים יהודיים ארבו למשאיות שהובילו תוצרת חקלאית שגודלה בידי פלאחים ערביים ובהגיעם לשוק בעת הפריקה התנפלו על המשאיות וגרמו נזקים לסחורה , מובן שהמשטרה הוזעקה ובעת פיזור המחאות נפצעו ונאסרו צעירים שמחו על הבאת התוצרת הערבית.
בפשקווילים שהופצו בשוק נקראו אנשים להחרים ולא לרכוש סחורה מסוחרים יהודיים שעשו זאת ,דוגמא למלחמה זאת ארעה כאשר הסוחר יעקב שטרית הביא סחורה במשאית והצעירים טענו כי את התוצרת החקלאית הביא משוק רמלה .
דוגמא נוספת כאשר רכש אהרון ארטושס שבע חנויות בשוק מחנה יהודה , בשנת 1936 בעקבות עזיבתו את העיר העתיקה עקב המאורעות, אחת מהחנויות יועדה לשמש כחנות ירקות ופירות, לחנות זאת רכש ארטושס ירקות בניגוד לרצונם של סוחרי השוק והיהודים בשוק הירושלמי ולמרות האזהרות שהופנו אליו.
לטענתם אהרון ארטושס המשיך לרכש את הסחורה ,מידי ערבים ואנשי מושבת שרונה של הטמפלרים ליד יפו המוכרים היו מוקצים בעיני היהודים העבריים כשונאי יהודים ,את הסחורה רכש ארטושס במחירים מוזלים ושילש את המחיר בעת המכירה .
על מנת להראות את מורת רוחם של היהודים ,התארגנו מספר צעירים והתנפלו על משאית ירקות שהביאה סחורה לחנותו והשמידו את הסחורה ,משטרת המנדט עצרה שני צעירים כחשודים במעשה.
בתגובה הודיע ארטושס כי את הסחורה הוא רוכש מידי סוחר יהודי מפתח תקווה ואין הוא יודע או אחראי למקורות הסחורה בנוסף הודיע ארטושס כי סחורתו זולה בחנות הירקות שלו, עוד טען כי הוא מכחיש רכישת ירקות מגרמנים במושבה שרונה, לדעתו כול האשמות נגדו מקורם בקנאה ועלילה שהתרקמה כנגדו.
במחצית שנות השלושים היו שנות בצורת כתוצאה מכך הורגש מחסור בירקות ובפירות, התחכמו סוחרי השוק והביאו סחורה והחליטו למכרה בשיטת המכרז הפומבי , לכול המרבה במחיר עקב המחסור וקיוו לשלשל לכיסם סכום כסף נאה, למכירה זאת התנגדו חלק מהסוחרים והקונים, לכן מהר מאוד התפתח קרב מילולי והרמת ידיים הגיעה לאחריה, ידם של הסוחרים הייתה על העליונה ולכן המשיכו בשיטת המכירה הפומבית .
אהרון ארטושס סוחר הדגים הנודע וגדות השוק
בתקופה שקדמה למלחמת השחרור החלו סוחרי השוק , לאגור סחורות שאת חלקה רכשו מיבואנים וסיטונאים ערביים,על סוחרים אלו והמחסנים פשטו אזרחים מבוהלים ורכשו מזון ושימורים לקראת הבאות, מובן שהמחירים היו גבוהים ממחירי השוק ,כתוצאה מכך החלו תלונות רבות להגיע לעירייה על מנת שיחקרו ויפסיקו תופעה זאת.
כאשר החלו לנשב רוחות מלחמת העולם השנייה בשנת 1938 , החליט אהרון ארטושס להניח את הונו שיש שמספרים עלה על מעל שישים אלף לירות שטרלינג, ולרכוש פרודוקטים ( מוצרי מזון יסוד ) ולאכסנם במחסניו שחלקם היו בעיר העתיקה , את כול הונו השקיע ברכישת קמח, סוכר, קטניות, ועוד בתקווה כי המלחמה שתגיע במהרה תשליש את כספו ממכירת הפרודוקטים.
הבעיה הראשונה שנתקל בה הייתה שהמלחמה בוששה ולא פרצה אלא בשנים 1941-2 , הסחורה החלה להתיישן ולהתקלקל , בעיה שנייה שהמחסנים, נהנו משפע זואולוגי של מכרסמים ,שהגיעו לארץ המובטחת מבחינתם, הוסיפו את תנאי הטחב, הרטיבות והגשם והרי לכם מתכון בטוח לכישלון, כיוון שכספו שהשקיע בסחורת המזון העתידית לתקופת המלחמה אבדה , החלו הבעיות הכספיות מעיקות והביאוהו עד פשיטת רגל חנות אחר חנות החלה להימכר על מנת לשלם את החובות שנצטברו ולמעשה רכושו והונו אבדו .
על פי האגדות של זקני העיר, מה עונה הירושלמי לשואלים אותו איך מגיעים לשוק מחנה יהודה
נשים מהמגזר היהודי הדתי ישיבו כי השוק בקרבה לבית החולים שערי צדק הישן, נהגים יספרו לשואלים כי השוק בנקודת המשטרה ששימשה כמשטרת התנועה בטרם החליפה ידיים והפכה למשטרת האבדות והמציאות, ברחוב יפו שליד השוק אברכים ודתיים יספרו כי השוק נמצא ליד ישיבת עץ החיים ,שנמכרה והפכה להיות אזור מגורים ומסחר, נערות ונשים בירושלים יספרו כי השוק ליד בית הספר למל לנערות (אללה ירחמו) , ילדים יגלו כי השוק הוא במקום שמוכרים ממתקים ותפוח מצופה במעטפת אדומה על מקל, ירושלמי אסלי ישיב בשאלה וישאל אותך איכן אתה מתגורר ( מה אתה לא יודע איפה השוק) .
שוק ארבעת המינים בשוק
בכל שנה לפני סוכות, נמכרו בשוק בדוכנים מאולתרים ,לצד הירקות והפירות, גם לולב, אתרוג, הדס וערבה, בתחילת המכירות שלפני חג הסוכות ,בשוק המחירים הרקיעו שחקים דבר שעורר את זעמם של הקונים, הקונים התלוננו על המחירים הגבוהים אך מחירם ירד ככול שהתקרב מועד החג, על מנת להספיק למכור את הסחורה ,ועל מנת לאפשר ליהודים לרכוש את ארבעת המינים, המכירות נמשכו המכירות עד שעות הלילה המאוחרות, האמרה המפורסמת של הסוחרים ,המכירה רק בעיניים ואין למשש את הסחורה לבל תפגע .
שוק שפעל ופועל בימים שלפני חג הסוכות, זוכר אני כילד שהיית מגיע עם הורי על מנת שירכשו עבורי דגל עם זהבים ונצנצים לחג מתן תורה , שבוע לפני החג נגדעו ענפים שישמשו כסכך לסוכות, מחירי ארבעת המינים החלו לרדת ככול שהחג התקרב , על מנת שהסוחרים יצליחו למכור את הסחורה בטרם תלך לאבדון.
מעט על התימניים בשוק
העלייה של בני העדה התימנית לירושלים בגלי העלייה משנת תרמ"ב החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשר, כאשר התימנים הגיעו לארץ בדרך היבשתית בדרך הים ברכיבה ובהליכה רגלית, תוך מעבר במדבריות ותנאים קשים.
אנשי העדה מצאו עצמם חלוקים ברצונם להשתייך ולהסתפח בין העדה האשכנזית והן לבני העדה הספרדית , הקושי של בני העדה התימנית בחיבור לעדה האשכנזית היה קשיי השפה ,ואילו בני העדה הספרדית ,שדברו הן ערבית והן עברית ,וקרבתם לשלטון המקומי הביאו אותם לבסוף לבחור צד להשתייכות.
בעיה נוספת בנושא לימוד התורה בכיתות התימנים ,הייתה השימוש בנוסח האר"י בעת התפילה ובלימוד בספרי הזוהר והקבלה ,תוך שימוש בלחשים והשבעות ,אל מול המאמינים בתורת הרמב"ם ובמנהגיו , בניסיון לפשר בין החלוקים לסוג התפילה והלימוד הצטרפו רבים ידועים הן מהעדה האשכנזית והן מהעדה הספרדית.
למרות זאת היו מספר תומכים אשכנזיים לבני העדה כמו ישראל פרומקין בעל עיתון החבצלת , לעומתם ערכו בני העדה הספרדית מגבית תרומות אצל אחיהם במדינות ערב ,ששימש את בני העדה התימנית למחיה .
אט אט החלו התימנים להבין את המנגנון ,והחלו להקים מוסדות לימוד משלהם, התימנים החלו להשתמש בשוחטים ומנקרים מבני עמם על פי ההליכות והאמונה שלהם, חלקם פנו לעבודת החקלאות , חלקם עבדו בצורפות, בכתיבת ספרי תורה, ביצירת אומנות בנחושת ועץ, ועבודות רקמה ואריגה .
לאחר הגיעם לירושלים מחוסר ממון ודלותם ,חלקם החלו לעבוד כמקבצי נדבות , ולאחר מכן פנו התימנים לקבלנים היהודים בחיפוש לעבודה בבניין, מאחר ושכרם היה אף נמוך משכרם של הפועלים הערביים ,וממחסור בידיים עובדות בענף הבניה התקבלו אלו לעבודה, לאחר זמן אף למדו הצעירים את עבודת הסתות והבנאות שבה הרוויחו יותר שכר,
בתפקידם זה ,נאלצו בני העדה לעבוד בהעלאת אבני הבניין לעובדים ואף לערבב מלט לבונים, זאת הייתה בעיקר עבודתם של הצעירים שיכלו לעמוד בעומס, לעומתם הזקנים מצאון את פרנסתם מעבודות סנדלרות ורצענות, וחלקם בתיקון סירים מאלומיניום או ברזל וקדרות מחרס.
1937 בסקר בעלי מלאכה נספרו כמאתיים עובדים במלאכת הריצוף 160 מהם נימנו על בני העדה התימנית
בחודש מרץ 1912 הגיעה קבוצה של כשישים תימנים שעלו לארץ והתיישבו כשלושים במושבה כנרת ובדגניה כפועלים חלקם עזבו למושבה מגדל גם כן כעובדי אדמה .
בכפר השילוח בשנת 1929 עסקו כשמונים נשים במלאכת הרקמה חלקה נעשתה בשלושה מרכזים ורוב העבודה נעשתה בביתם של הרוקמות , עבודה שנעשתה בתנאים קשים ובשכר נמוך מאוד, של אחד ל"י לשבוע העבודה
בשנת 1912 העסיק בוריס שץ מקים האקדמיה לאומנות בצלאל כחמש מאות בתי מלאכה שיצרו פרטי אומנות שונים : תשמישי קודש, ארגו שטיחים, נפחו כלי זכוכית, יצרו שולחנות בסגנון דמשקאי קלעו סלים וכסאות מקש, ליטוגרפיות, צורפות וכתיבת ספרי תורה ריקועי נחושת וקופסאות להרחה.
שוק מחנה יהודה תגרנים וסוחרים תימנים
התימנים שעלו לירושלים בשנות הארבעים ,עסקו בשוק מחנה יהודה כיום נשארו מהתימנים הסוחרים שלום צדוק מהתבלינים, מנקרי הבשר באטליזים, הם עסקו : במכירות תבלינים, בשמים כולל צמחים ביצים ירקות ופירות ועשבי תיבול, אחד מתתי השוק כונה השוק התימני והוא התרכז בתחומי משוק הלוואה וחיסכון ברחובות החרוב התות ועוד.
התגרנים שביניהם הגיעו בשעות המוקדמות ופתחו את מרכולתם בפתחי החנויות ומכרו את רוב תוצרתם בטרם הגיעו הסוחרים ופתחו את יום העבודה בעיסוקיהם , קהל הקונים המשכים לקוס היה מקרב המתפללים שחזרו מבית הכנסת בתום תפילת שחרית ועקרות בית שהקדימו את יום עבודתם בבית.
לעומתם תגרני הערבים מכפרי הסביבה מאבו גואש ,עין רפה מאזור הקסטל ועוד שמכרו באזור העירקי עד שנפתח ובלחץ הסוחרים סולקו מהמקום עכב תחרותם הבלתי הוגנת בתמחיר כלפי הסוחרים ששילמו מיסים לעירייה וסחורתם הייתה יקרה יותר לקונה.
ספרי תורה
כיצד מכינים חוטי גידים לחיבור בין דפי ספר תורה , מקצוע ההכנה הולך ונעלם בדורנו, בטרם נשכח זקנה תמניה ירושלמית מספרת את התהליך הידני :
לוקחים חבילת גידים שיובשו, כותשים וחובטים אותם ,משרים את החבילה במים בתהליך להסרת השומן שעליהם , לאחר ימים אחדים נוטלים את החבילה ומפרידים את הגידים, מחברים גיד לגיד וטובים אותם לקבלת חוט דק וחזק.
בעקבות העלמות טווות הגידים הומצאה מכונה היוצרת חוטים בתהליך מכני , בעקבות העלמות המקצוע נעלמו גם מלאכות הרקמה והצורפות של בני עדת התימניים בארצנו
יצרנות ליפות לרחצה
בעבר היה נהוג לסרוג ליפות לרחצה בשלושה גדלים , אחת מזקנות שהתמידה במלאכת הרקמה מחוטים בעובי בינוני בימי השבוע , נטלה את תוצרתה בסלים בימי חמישי ושישי לשוק מחנה יהודה , הניחה את הסלים בצמידות לאחת החנויות , באחד הסלים ליפות מוכנות שנסרגו ,ובסל השני חוטים לסריגת ליפות.
בהגיע אחד מהקונים הוותיקים , מטבילה המוכרת את החוט במעט מים וסורגת ללקוח ליפה לרחצה על פי רצונו, כמובן ככול יהודי טוב מתחיל הקונה החדש בתהליך התמקחות למחיר הליפה, כלמודת ניסיון ,מתעלמת הסורגת הזקנה מהמיקוח ,קבעה נחרצות את המחיר ומשאירה בידיו את הרצון ,לרכוש ליפה מעבודת יד או לחפש ליפה מודרנית שיוצרה במכונה אצל מוכר אחר.
קצת נוסטלגיה
האגדות מפליגות ומספרות שגדולי האומה נראו מהלכים וסלים בידיהם, הנשיא לשעבר יצחק נבון בטרם הפך לנשיא, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בן גוריון ורעייתו פולה , ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול ,פרופסורים מפורסמים שרי אוצר ועוד.
לאורך השנים סוחרים בשוק בעיקר אוהדי ביתר ,נהגו לצעוק משמש מלמיליאן ,שהפך לשסק ובהמשך לאפרסק, גם מוכרי הדסקית צעקו בפתח החנויות הכול בלירה ,והגדילו לעשות מוכרי התמר הינדיאי , או משקה הלוז ,הלא הוא משקה השקדים המרים, אך אלא יש להוסיף את הברכות ,הניחוחות הטעמים וריח התבלינים.
בשוק גם נפתח בהמשך משחטות לעופות ,זוכר אני שהגענו לשוק לפני יום כפור על מנת לקבל ברכת כפרות ,תוך סיבוב תרנגולת שנאחזה ברגליה בידי המברך שצרכה במלא גרונה ונפנפה בכנפיה מעל לראשי ,(חשבו על פחדיי כילד מהטקס, והצווחות של האומללה לפני שהובלה לטבח, בסיום הטקס אחז השוחט בתרנגולת שחט אותה בסכין גילוח, נוצותיה נמרטו בידי נשים במקום, שהיו יושבות ישיבה מזרחית על הרצפה, ולאחר תהליך המריטה הובלה התרנגולת השחוטה והמרוטה כלאחר כבוד לסיר הבישול להכנת המרק לסעודה המפסקת.
בשנות החמישים והשישים החלו נשמעים קולות מחאה למשחטות שפעלו בשוק ,עקב ההמולה , הריח והזוהמה כתוצאה מהלשלשת והדם ומריטת הנוצות שנעשו לאורך כול הימים , לשכת הבריאות העירונית ,פעלה לחיסול המשחטות בשוק, ונתנה אולטימטום לשוחטים להעביר את עסקיהם מהשוק למקום אחר.
ואם בתרנגולות דנו נזכר בחנויות לביצים שהיו בשוק, עד שבשנים האחרונות התחילו להגיע לשוק ביצים מלולים שמעבר לקו הירוק משטחי הגדה ,ביצים שלא עברו בדיקות של משרד הבריאות ,ועליהם חותמות מזויפות של משקי לולים בישראל.
שוק מחנה יהודה ניסיונות פיגועי ערבים
מצד שני החלו הערביים ,לנסות ולפגוע בקונים ובסוחרי שוק מחנה יהודה ,אחד הניסיונות שסיפרו זקני השוק הוא הניסיון להחדיר בשנת 1938 מטעני חבלה, ממוקשים שנאספו בשטח והוסלקו בתוך ארגזי ענבים , ארגזי הענבים הועברו בידי ערבי מהעיר העתיקה, על גבי חמור כסחורה תמימה לשוק, עקב ערנות השומרים נתגלה המטען , השליח החל לנוס מהפחד ונתפס בידי העוברים ושבים והתברר כי השולח של המטען הוא ערבי מחברון.
במשפט שנערך לאחר מכן ,זוכה האיש שהוביל את החמור שעליו שני ארגזי הענבים והפצצות , כיוון שבמשפט התברר כי בעת שהלך בעיר העתיקה, ניגש אליו ערבי שנתן לו גרוש ,על מנת שיוליך את החמור העמוס לכיכר ציון, משהגיע לשם שלף הערבי הרכוב ,עוד גרוש ומסר לנער שימשיך ויוליך את החמור העמוס לשוק מחנה יהודה , בשלב הזה נעלם הערבי החברוני על אופניו כיוון שלא היו עדויות נוספות פרט לאנשים שתפסו אותו במנוסתו לאחר שנטש את החמור וארגזי הענבים הממולכדים .
בחודש נובמבר 1951 פוצץ מבנה שנבנה בן ארבע קומות בשוק ,וחלק ממנו צנח והרג ילד ופצע שני ילדים .
בחודש נובמבר 1968 ביום שישי הוטמן מטען רב נפץ במכונית בשוק ההומה ברחוב אגריפס מול המספרה של עובדיה בפיצוץ זה נהרגו 12 קונים וסוחרים וקרוב לשישים נפצעו.
בחודש ספטמבר בשנת 1977 , הונח מטען שהוסווה בתוך כיכר לחם בפתחה של חנות ברחוב הערמונים ,אך פרט לרעש והפחד לא נגרם נזק כלשהו.
בחודש יוני 1978 ביום חמישי, בשעה 10:30 התפוצץ מטען נפץ שהונח בפתח חנות ירקות ברחוב אגריפס, שני קונים נהרגו וארבעים נפצעו, מגן דוד אדום שיגרו לזירת האירוע 12 אמבולנסים.
חנות הירקות של האחים כדורי חיים ושני אחיו , שלידה הונח המטען ,שכנה בכניסה לשוק מרחוב אגריפס, למרות ההרס והאבדון בחנויות אחרות בשוק המשיכו החיים כרגיל והקניות לקראת שבת נמשכו .
אל בית החולים שערי צדק הישן נשלחו שני ההרוגים ושמונה עשר פצועים, 6 פצועים הגיעו להדסה הר הצופים ושנים להדסה בעין כרם.
בחודש מאי 1990 היה פיצוץ בשוק , כתוצאה מהפעלת מטען חבלה ,נהרג שמעון לוי ונפצעו רבים .
בשנות התשעים עקב דרדור אוטובוס 205 בידי מתאבד ערבי לתהום באזור קריית סטון בדרך לירושלים , החליטו בתנועת כך לנקום ,באוטובוס שעצר בתחנה במחנה יהודה ,עלו צעירים מהתנועה ,הכו מכות נמרצות שלושה בחורים ממוצא ערבי שנזקקו לטיפול החלמה בבית חולים.
בפיגוע התאבדות כפול של ערבים בחודש ביולי 1997 , בשעות הצהרים, שני מפגעים מחופשים לחרדים הגיעו לשוק, ובידם שקיות עם חומר נפץ ומסמרים, המחבלים עמדו במרחק 50 מטר זה מזה ופוצצו את עצמם, ששה עשר מבקרים תיירים, בני נוער וסוחרים, נהרגו בפיגוע הכפול, קרוב למאה שמונים פצועים היו באירוע.
באפריל שנת 2002 ,מחבלת מתאבדת פוצצה את עצמה בשוק ליד תחנת האוטובוס מול המאפיה של חבה.
בנובמבר 2015 פיגוע של שתי מחבלות צעירות ,שעלו מכוון רחוב הטורים לרחוב יפו וליד השוק ,התחמשו במספרים מהילקוט, דקרו אנשים ברחוב , שוטר חמוש ירה והרג אחת מהילדות ,את השנייה הוא פצע
בחודש יוני 2023 פיגוע דריסה של מחבל שחוסל ,נפצעו כשמונה אנשים בפינת הרחובות אגריפס וכיח.
תקופת שוק מחנה יהודה לאחר מלחמת העצמאות תקופת הצנע
השוק המשיך וגדל וכיוון שמצבו היה קשה הן מבחינת הלכלוך החשיפה לתנאי מזג האוויר והתחרות עם הסופרים הגדולים שהחלו לצוץ בירושלים , בשנת 1949 פרסמה העירייה היהודית החדשה מכרז לשדרוג מערכת הביוב בשוק בד בבד עם התרחבות עורק רחוב יפו וזרימת משאיות הסחורות לשוק, החלו להתרחש באותה תקופה ,תאונות דרכים רבות של דריסה ,שהסתיימו במוות של קונים בדרכם לשוק ובחזרה כאשר היו עמוסים בסלים, למרות שבשוק הוצב שוטר להכוונת התנועה.
בשנות החמישים החלו להגיע תלונות על ניקיון חסר בשוק, על השלכת תוצרת חקלאית בשולי השוק ,תוצרת זאת שמרקיבה ,מותירה לכלוך וסירחון הריקבון מדיר רגליהם של קונים מועלות הצעות שונות לעירייה לשפר את המראה והפגמים ובמיוחד כיצד לשמור על הניקיון, עקב הצפיפות הוצב שוטר לכוון את התנועה בשוק.
בתקופת הצנע שנות החמישים החלו לחלק מזון בתלושים גם בחנויות השוק ,דוגמא כזאת נמצאת בפרסומי ועדת הצנע שבו מצוין כי שום יבש במנות של מאתיים גרם יחולקו בשוק על פי תלוש ש.ז 7 ,המחיר יחושב על פי ארבעים וארבע פרוטות לקילו ,הסיטונאי המחלק לסוחרים הוא משדה קוריס, סוכר חולק בהקצבה 1.500 גרם לנפש ,אורז 300 גרם לנפש,קמח קילו לנפש,חבילת מצות של שנים וחצי קילו וחבילת קמח מצות 250 גרם לחג הפסח,שש ביצים לילד ושתי ביצים למבוגר,עופות מאתים חמישים גרם לנפש,בננות 500 גרם לילד עד גיל 18.
הבעיה בחלוקת בשר העוף הייתה חוסר הידיעה מתי יהיו זמני החלוקה, באחד הימים כאשר הגיע משלוח עופות לקצבים במחנה יהודה ,רב סרן שמועתי החל לפזם ומיד התכנסו המונים בתור לחלוקת בשר העופות, אלא שהסוחרים מנימוקיהם סרבו למכור בשר זה בתואנה כי הבשר מיועד לחלוקה לחולים ,רב סרן שמועתי הוסיף כי הממשלה מבטלת את חלוקת המזון בתלושים ,ושהתלושים למעשה חסרי ערך ,שפיכת שמועה זאת בקרב הממתינים נתנה את האות לסערת הרוחות במקום פרצה מהומת אלוהים והמכות עפו חופשי עד שנזעקו שוטרי ירושלים והפרידו בין הניצים.
האטליז של הקצב דוד נחמיאס נסגר לשבועיים עקב עברה על חוקי הפיקוח , המקבלים את הבשר בקצביה שלו יפנו בעת הענישה לקבל את מנתם אצל הקצב יוסף שושני במחנה יהודה.
אגדות הנעלים בשוק מחנה יהודה
אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ,הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.
אגדות נעלים הנקראת אגדת הנעלים המהלכות
באחד הבקרים הגיעה לקניות בשוק מחנה יהודה לונה חרוש , הוציאה את נעלי שני ילדיה מהתיקון בסנדלרייה המשיכה להתנהל בשוק להמשך רכישת ירקות, כאשר הגיעה לדוכן הבצל, הניחה את סלה ולידו את שני זוגות הנעלים ועמדה ובדקה את הסחורה לקניית מנת הבצל, שלפה הפנקס שבו ניקב הירקן את קצבתה לבצל ופנתה להניח את הבצל בסלה אלא שומו שמים הנעלים תפסו מרחק והחלו בפסיעה מהירה בסלה של עליזה ויסמן ממעברת תלפיות.
מובן שהז'נדרמריה הוזמנה ,נערכה חקירה קלה ולפי תאורה של לונה הרוש הבינו במהרה השוטרים במי מדובר , הגיעו לביתה של עליזה ויסמן וראה זה פלא שני זוגות הנעלים הגיעו באותו זמן ההליכה לביתה במחנה תלפיות ( מחנה אל אלמין).
אלא שלטענתה הירקן הוא האשם והוא שהניח את הנעלים בסלה , צא ולמד הירקן היה צריך לצאת מאחורי הדוכן ,לעבור לצדו השני להתכופף ולהרים את הנעלים ,שחנו ליד סלה של גברת הרוש והופה בדחיפה קלה לתוך סלה שלה , לחזור בחזרה מעבר לדוכן ולהמשיך לשרת את הקונים , על זה נאמר על ראשי הנעלים בוער הגנב .
בל נשכח את סיפורי הכייסים שחלפו
כייסים אלו שהכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט ,בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.
אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה ,החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאימו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .
אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סיבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו החייט ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו החייט ועוזרו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.
אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה ,נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.
נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.
אגדת היהודי המרקד על החבל
ספור אגדה שנלחש בידי זקני השכונה ( כלחש בחש) ,למניעת פריצות לדירות בשכונה, בעיר ירושלים התפרסם להטוטן יהודי שהיה מתפרנס מהליכה על חבל הקשור מעל בתים, כיוון שפרנסתו לא הייתה מספיקה ,היה נוהג להשלימה בכניסה לבתים בעזרת כשרונו ולנקות את הבתים ממונם.
יום אחד נפוצה השמועה ,כי בעת ליל ניסה הלהטוטן את מזלו באחד מבתי שכונת מחנה יהודה ,התעוררו בעלי הבית וירו בו למוות כדין פורץ , החלה חרושת השמועות לפלס דרכה כגלים בים ,חלק מהתושבים מכחיש כי אירוע כזה נעשה בשכונה וחלק אף מאדירים את הספור בפרטים המצוצים מן האצבע, כיוון שכך נחלקו השמועות עדיין בשכונה מחפשים את האקדח המעשן.
אגדת הארוחה המשביעה הן לגנבים והן לנשדדים
בשנת 1953 יצאו עובדי ארגון הסיטונאים במשרדם במחנה יהודה ,לארוחתם במסעדה בשוק, נעלו את הכספת הניחוה בארון העץ נעלו את הארונות והמשרד , הארוחה הייתה משביעה, כן הובא שביעות רצון של הגנבים שניצלו את זמן הארוחה ונטלו את כספת המתכת עמם , השלל: שבע מאות לא"י ושבע מאות לא"י בצקים ,כסף שיספיק לגנבים לכמה ארוחות משביעות.
מחנה יהודה בנין מוריה בחנויות המבנה, נמצאת חנות הספרים של מנדל יצחק ובניו , נמכרים אצלו גם טליתות, פמוטים כוסות לקידוש, תפילין מזוזות ועבודות בצלאל.
במחצית שנות השישים הוצף השוק בתפוחי עץ במחיר נמוך של אגורות ספורות, מבצע יזום ממשלתי והמועצה לשיווק פרי למניעת זריקת הפרי לזבל ומכירתו במחיר זעום על מנת שמשפחות ותושבי ירושלים ייהנו , שנה לאחר מכן נרכשו עודפי ענבים ושווקו גם הם במחיר מוזל ,אלא שאלו היו מבצעים חד פעמי שנגמרו.
שוק מחנה יהודה נודע כמעוז קבוצת הכדור רגל של ביתר, מעטים היו נאמנים לקבוצת הכדור רגל של הפועל, מובן שיריבות זאת התחממה לקראת יום השבת שבו שיחקו הקבוצות בליגה ,והשיא היה לקראת משחקי הדרבי, סוחרי השוק הנאמנים לביתר החלו לתת שמות לפירות כמו מישמש או שסק אורי מלמיליאן , בהמשך גם שחקנים נוספים קיבלו הצמדה של שמותיהם לפירות כמו :דני נוימן ,אלי אוחנה ועוד, האגדות מספרות גם על שינוי האוהד דני גרשון מחנות דני דגים שהפך בסלנג כול עירוני כלומר ניטרלי.
בסניף בנק לאומי שברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה ,התבצע בסוף שנת 1979 ,שוד תחת איומי אקדח על הטלרים, השודד נטל מעל למאתיים אלף שקל ונעלם בין קוני השוק.
האגדות מפליגות ומספרות שגדולי האומה נראו מהלכים וסלים בידיהם, הנשיא לשעבר יצחק נבון בטרם הפך לנשיא, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בן גוריון ורעייתו פולה , ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול ,פרופסורים מפורסמים ,שרי אוצר ועוד.
לאורך השנים סוחרים בשוק בעיקר אוהדי ביתר ,נהגו לצעוק משמש מלמיליאן ,שהפך לשסק ובהמשך לאפרסק, גם מוכרי הדסקית צעקו בפתח החנויות הכול בלירה ,והגדילו לעשות מוכרי התמר הינדיאי , או משקה הלוז ,הלא הוא משקה השקדים המרים, אך אלא יש להוסיף את הברכות ,הניחוחות הטעמים וריח התבלינים.
בשנות השבעים והשמונים החל להתפתח נושא הבגדים, נפתחו דוכנים לממכר בגדים במחירים מצחיקים ,גברים ונשים ובמיוחד הצעירים , החלו לרכוש בגדים בחנויות מעודפי בתי האופנה, ג'ינסים, מכנסי קורדרוי, שמלות ואפילו בגדים תחתונים וגרבים ,בעת הקניה שילמו הלקוחות במחיר נמוך ,שהתחרו במחירי האלפים של בתי האופנה, אך בשנים האחרונות ירדה קרנם של החנויות לבגדים, בין הדוכנים היו בגדים מיד שנייה ואפילו מיד שלישית.
נושא הבשר בפיקוח העסיק רבות את משרד הבריאות , כיוון שחלק מסוחרי השוק קנו בשר זול ,שלא נודע היכן נשחט או מקום האחסנה , ומכרו את הבשר באטליזים ובחנויות הבשר במחיר הרשמי ,תוך יצירת רווחים גדולים לכיסם, אחד מישרי הקצבים בשוק, היה ישי נחמה בגיל 70 שסגר את האטליז בשנות השמונים,, האגדות מספרות כי במשך חמישים שנה היה מגיע בבוקר למשחטה , בוחר חלקי בשר בקר ,מסמן אותם באות נון בצבע אדום, רבים מבעלי המסעדות ולקוחות נאמנים רכשו את הבשר באטליז שלו .
בשנות השמונים מיקמה תנועת כך, של הרב כהנא את משרדה בשוק, (בעת שניסו להיבחר לכנסת ,ניסיון שנכשל) בשוק חשה התנועה בטחון עצמי רב, ומשכה את הקיצונים שבצעירי העיר , בעת ביקורו של הרב בשוק ,הוא נישא אפילו על כתפי נאמניו.
לסיכום הווה ועתיד בשוק מחנה יהודה
לכן הוחלט לפני שנים מעטות לערוך שדרוג לשוק ,רחובות השוק המרכזיים קבלו גגות ומערכות אוורור הוכנסו בו לימי השמש, המרצפות שופרו הוכנסו בהם תעלות למי הגשמים ,סולקו הדוכנים הארעיים .
שדרוג זה החזיק מעמד עד שנת 2013 שבו יערך שדרוג חדש ושיפור פני השוק, חנויות רבות שינו את מרכולתם והפכו למסעדות, בתי קפה אופנתיים ,חנויות בוטיק למעצבים והשוק קיבל תוספת בוהמית בחלקו בין חנויות הירקות הפירות הדגים והאטליזים.
בל נשכח את פסטיבל הבלבוסטה שנחוג מספר שנים במספר ימים לאורך מספר שבועות במשך חודשי הקיץ שאליו לפסטיבל צבעוני את תושבי ירושלים וארץ ישראל פסטיבל המשלב להקות נגינה, אמנים מופעי רחוב ואכילה במסעדות השוק.
סינמה בלש בשוק מחנה יהודה כיום
אלא שתושבי ירושלים החילונים ,עדיין מחפשים את ההצגה הגדולה שבעיר, הפעילה חינם אין כסף בסדרת הסינמה בלש (לאחר שקולנוע ציון ובריכת ירושלים סגרו את שעריהם מזמן) מדי שבוע ניתן לראות את המשך ההצגה ,בשוק מחנה יהודה ,שאליו מגיעים אנשי סיירת השבת הנקראים גם מזהירי השבת, הנמנים כיום על חסידיו של הרב שטרן .
אברכים וחסידים אלו ,מגיעים זמן קצר לפני כניסת השבת לשוק , גם בסוף 2018 ומזרזים את הסוחרים לסגור את החנויות בצעקות , סוחרים שמתמהמהים במעט וגולשים לאיחור של דקות זוכים לצעקות שבת קודש ,אסור לחלל שבת, לדעתי מגיע להם פרס ירושלים על התמדתם .
אברכים אלו ,אף מגיעים במוצאי השבת לבחון ולמנוע פתיחת חנויות ומסעדות , אלא רק לאחר צאת השבת , ומדוע בכדי למנוע הכנסת סחורות חקלאיות טריות, או הגעת בעלי החנויות והמסעדות ברכבם בטרם יצאה השבת.
בחודש מרץ 2019 ערכתי סיור ברחבי השוק , בכול נקודה שתשליך אבן ,היא תיפול על מסעדה ,בר,בית קפה,וכול מה שרוצים מתחום ההסעדה והבילוי ,איפה דוכני הירקות או חנויות התבלינים ,חנויות הדליקטסים והמליחים ואולי בתי המאפה לפיתות ,חנויות הדגים או הבשר , כיום עליך להצטייד בזכוכית מגדלת על מנת למצוא מעט מעברו ברחבות השוק והסמטאות .
כשלוש מאות וחמישים חנויות נמצאות בשוק, כאשר חלקם הגדול בידי סוחרי השוק , כשליש מהחנויות נקנו בדמי מפתח וחלקם בקנייה רגילה עם קושן, כיום עובדים בשוק בני הדור השני והשלישי, 22 חנויותץ מתוך החנויות שייכות לישיבת עץ החיים, חלק גדול מהסוחרים פרשו והשכירו את החנויות לערביים בעיקר לילדים שעבדו בשוק ובגרו ,וצבור הסוחרים שנותר כמובן נלחם בנושאי הכבוד והמעמד, ובעיקר בנושא מי יהיה הוועד והפה לסוחרים שנותרו, כמובן שני יהודים החיים בכפיפה אחת ארבע מפלגות קמות , כך נראה ייצוגו של הוועד מרובה הראשים והתפלגויות ,שנותר לשמר ולו רק במעט את קרב המאסף לזכרו של השוק הנכחד .
מחירי החנויות וההשכרה מתחלקים על פי מיקום בשוק , על פי מספר הקונים המגיעים לשוק, לדוגמא רחוב חפץ חיים הרחוב המקורה ,מתחלק לשני חלקים החלק הסמוך לרחוב יפו ,מכוון שקיימות בו מספר חנויות הפונות לקהל החרדי בעלות תעודות כשרות מחמירות, ואילו חלקו השני השווי נמוך יותר, ברחוב מחנה יהודה הבלתי מקורה ,אין בנמצא חנויות למכירה או השכרה , לאחר שהרחוב נחסם למשאיות וכלי רכב ופריקתם, כיום התנועה של הבעלים החדשים לנושאי הקולינריה הרימו את המחירים בסמטאות המחברות בין שני הרחובות ובשווקים הגרוזיני והעירקי.
מגמה זאת של העסקים החדשים וסגירת חלק מהעסקים הוותיקים ,שינתה את פני הרחוב בניסיונם לשנות את צביון השוק הישן ,כניסתם של החדשים במספרים גדולים , מהווה אבן נגף לשמר את הישן ואופיו של השוק ,דבר הגורם למתחים ולניכור בין החדשים לוותיקים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.