התחבר

רחובות סיפורה של עיר

אטרקציות, מידע כללי יקבים רחובות
לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

סמלה של העיר רחובות מכיל את פרי התפוז (הענף החקלאי העיקרי של חקלאי המושבה הפרדסנות) הסימן השני הוא המיקרוסקופ רמז למכוני המחקר זיו (הפקולטה לחקלאות) ומכון ויצמן הסמל השלישי היה ספר המסמל את ספרייתו הפרטית של טוביה מילר שהאגדות מספרות שהייתה הגדולה  במזרח התיכון .
מהפרדסנות נותר בעיר מוזיאון הפרדס ,את סמל הספר מסמלים גם הסופרים והמשוררים שהגיעו למושבה וייצרו בה ,כמו :משה סמילנסקי שעסק גם בפרדסנות ורכישת קרקעות מאיר (סיקו) סמילנסקי אחיו של משה, ס,יזהר, שלום עליכם , נחום גוטמן, בנימין תמוז ועוד.
תחילת סיפורה של המושבה
סיפורה של הקמת מושבת רחובות בשנת תר"ן 1890 נולד במוחו של אהרון אייזנברג שהתגורר בזמן ההוא בצריף ליד הישוב הערבי של וואדי חנין ,שעבד בסתתות אבנים לבניית בית הכנסת במושבה ראשון לציון בשנת 1889.
בעת שעבד בסתתות  שח לחבריו , ש.כהן תושב ראשון לציון וחברו יהודה גרזובסקי המורה מהישוב עקרון (עקב) ,על רעיונו הציוני לגאולת אדמות דוראן (רחובות),עם רעיונם להקים מושבה ללא עזרתו וכספו של רוטשילד וחסדי פקידיו .
אגדה נוספת קשורה לרעיון של גאולת אדמות דוראן ,ששלושת החברים היו נוהגים להיפגש בשבתות , יהודה גרזובסקי שהיה מורה בעקרון נהג לעבור דרך אדמות דוראן לפגישה, ובכול שבת היה חוטף מטר אבנים מילדי הערבים ,חברו אהרון אייזנברג היה נזעק לעזרתו , מכוון שרצו הידידים רצף שטח בין עקרון לוואדי חנין שבו התגורר אייזנברג הבשיל רעיון הרכישה במיוחד לאחר ששלושת הרעים עלו לצפות באדמה מהגבעה הנישאת שבאדמות דוראן.
בעלי הרעיון פנו לרוכש האדמה חנקין ובסיוע אגודת מנוחה ונחלה שהחלה את דרכה בעיר וורשה ,בעל הדפוס לוין אפשטיין (בשנת 1937 הסתיימה בניית בית הדפוס לוין – אפשטיין בבית וגן במפעל הועסקו עשרות עובדים חלקם עולים חדשים שהמפעל השיג עבורם תעודות עולים משלטונות המנדט)   ורבי ז.גלוסקין, לאחר שנאספו הכספים פנו הם לבעליו של השטח הנוצרי הערבי אלפרד רוק צעיר משפחת רוק שישב בעיר יפו.
האגדות מספרות כי אלברט רוק נאלץ לברוח מארץ ישראל ,12 שנה לאחר מכירת האדמה דוראן ליהודים,לאחר שירה ביעקב אברמוביץ תושב המושבה ראשון לציון,כיוון שרכב על סוס ועקף את עגלתו שבה ישב אלפרד עם ארוסתו והאבק הכתים את שמלתה,לאחר שברח אלפרד מהארץ הוא מצא מסתור במדינת הוותיקן .
משפחתו של אלפרד רוק ובמיוחד אחיו הבכור נכנסו למשא ומתן של סולחה שבו נקבע סכום כסף אדיר לסגירת פרשת הרצח, כיוון שהסכום שנקבע  היה גבוה נאלצה משפחת רוק למכור פרדסים שברשותה על מנת שתוכל לשלם את סכום הכופר .
לאחר משא ומתן למכירת אדמות דוראן ,נחתם החוזה ובתחילת חודש אדר הגיעו למושבו של השומר הערבי על הגבעה, חנקין ואייזנברג רכובים על סוסים והגישו לשומר את שטרי הרכישה של האדמה לאחר הרכישה וקבלת הזכות על האדמה, הגיעו 16 משפחות המייסדים הדתיים (העלייה הראשונה) התיישבו על הקרקע ,כול אחד מהמתיישבים הראשונים קבל את חלקתו על פי מפתח ההשקעה הכספית שהשקיעה ברכישת השטח שגודלו היה כתשעת אלפים ושש מאות דונם   .
השטח שנרכש  חירבת דוראן   מידיו של הערבי נוצרי אלפרד רוק ,ישב על פי התלמוד והמשנה על חורבות הישוב היהודי החקלאי דורון שגידל על פי הממצאים הארכיאולוגיים כרמים ופרדסי אפרסקים ,ששת אלפים דונם נמכרו לאגודת מנוחה ונחלה ואילו יתרת השטח נמכר לרוכשים יהודים לאחר שידולם בידי חנקין לרכישת אדמת דוראן .
בין רוכשי האדמה היה ר' שמואל בר ,שהאגדות מספרות שמצא ממון נפולאונים זהב ,לאחר שעבר על גשר באזור נמל בירות בדרכו לעלייה ,כה היה גדול השכנוע ש ר' שמואל בר רכש שתי חלקות אחת בת 700 דונם והשנייה בעבור בנו מאיר כשלוש מאות וחמישים דונם, דונדיקנוב מהמייסדים רכש כאלף דונם .
ר' שמואל בר שהגיע בגפו והתיישב במושבה רחובות הביא לאחר מכן את רעייתו וילדיו הקטנים ולאחר שהחל לפתח את החקלאות בנחלתו  הזמין את ילדיו הבוגרים להצטרף אליו לעבודה החקלאית והציבורית, לא כול ילדיו התמידו בחיי המושבה וחלקם עזבו ועברו לדרום אפריקה ולאוסטרליה.
האגדות מספרות כי גודלו של השטח נקבע במבחן הצעקות (ראו את הפגנות החרדים במאה שערים) התרחקו חברי קבוצת הרוכשים והחלו לצעוק, כאשר נבלעה צעקתם ולא נשמעה יותר בידי חבריהם ,התקרבו עד למרחק שמיעה וכך נקבע השטח שנרכש.
פרט פיקנטי היה שבקבוצה הזאת הגיעה גם אישה שעלתה לארץ בהותירה את משפחתה ברוסיה כיוון שלא רצו להצטרף לרעיון הציוני ולקום ולהתיישב בארץ ישראל, כיוון שהייתה הסכמה לנושא קבלה האישה הבודדת גם זכויות לבחור לוועד המתיישבים .
שמה של המושבה נקבע לרחובות מהפסוק התנכי : כי הרחיב ה' את גבולנו ופריינו בארץ, מיהרו המתיישבים הראשונים לבנות את 16 בתיהם הראשונים ומבנה הצריף הציבורי ששימש כבית העם, בית הכנסת, בית הספר לשלושה תלמידים תחת מורה מיפו, בית הפועלים ומטבח הפועלים שסיפק ארוחות לחלק מפועלי המושבה רחובות   .
כיוון שהממשל התורכי סרב לתת רישיונות לבניית מבנים ,לתושבים שאינם מוסלמים על אדמת ארץ ישראל ,החוק התורכי גרם ליהודים להתחכם ולהקים מבנים חקלאיים כמו אורוות ורפתות במסווה לבתי המגורים, אך  החוק התורכי גם אסר להרוס מבנה שהוקם באישון לילה ועליו כסות גג, מובן שהדבר העיקרי הייתה כמות הבקשיש שסופק לבעלי השררה שהעלימו עין בעקבות התרומה החשובה לכיסם.
אלא שמושל המחוז הממונה התורכי ניסה למנוע הרחבת הקמת הבתים ושלח שומרים למניעת שאיבת מים הדרושה להכנת מלט לבניית הבלוקים ,אלא שכאן התארגנו נשות המתיישבים והגיעו ודחפו את השומרים ללא תגובה ושאבו את המים הנדרשים לבנייה מכיוון שעל פי החוק התורכי נמנעו התורכים לפגוע בנשים.
רק בשנת 1892 בעזרת תרומות נרחבות לכיסי הפקידות התורכית המתאימה ,החלו להגיע רישיונות בנייה לבתים במושבה, אלא שהרחבת והתבססות המושבה גרם להתחלת הסכסוכים עם כפרי הערבים שמסביב במיוחד עם הכפר זרנוקה (זרנוגה) על זכויות מרעה עבוד השטחים וגניבות היבול בשטחים של בעלי הנחלות היהודים בעיקר .
הישיבה השנייה של חברי המושבה רחובות ,נערכה עשרה חודשים לאחר העלייה על הקרקע בקיץ, אז כבר עלה מספר משפחות המתיישבים לעשרים, הנושא העיקרי שבו דנו בישיבה היא הנושא של הצנע לכת והפשטות, חברי המושבה חתמו על סיכום הישיבה ונדרו לחיות חיים פשוטים כיוון שלדעתם ,חיי רווחה אוכלים את הגוף והנפש מבפנים, הנושא הופנם מאחר והנושא לא חזר באספות אחרות.
מספר חודשים לאחר העלייה על הקרקע בשנת 1890, מנו תושבי המושבה קרוב לשלוש מאות תושבים מתוכם ששה ילדי בית ספר , בעיית לימוד הילדים הטריד כבר חמישה חודשים את ההורים לאחר העלייה על הקרקע, במיוחד את משפחת וולצ'ינסקי ,שהתנדבה ללמד את הילדים עד שיגיע מורה ,כיוון שהילדים הלכו בטל, בעקבות הפנייה החליט הוועד לאפשר לווילנצ'יק ללמד הוא זמני ואינו לצמיתות.
בניגוד למקובל בנושא ההרשמה בטבו התורכי רשמו חברי המושבה את רכישת ומכירת קרקעותיהם בספר אגודת המתיישבים ברחובות שנוהל בידי הוועד שנבחר, וועד בעלי הנחלות והתושבים פעל במרץ ונחישות מתחילת הדרך במושבה העצמאית במימון מיסים של התושבים , הוכנה תוכנית התרחבות ופיתוח המושבה שכלל בניית רחובות ומדרכות
נבנו מוסדות ציבוריים כמו בית העם מתרומת יקב כרמל מזרחי בהנהלת גלוסקין  בית ספר ומרפאה בתחילה שימש החובש גרבובסקי שהיה גם ללא השכלה ,רופא, כללי, רופא שיניים מיילד ורוקח נבנה גם בית האיכר למוסדות החקלאיים שבו היה סניף של אגודת הפרדס שמספר חבריו מרחובות הגיע מעל למאה שמונים חברים.
אגדות המושבה מספרות כי הרחוב הראשון שנפתח במושבה היה רחוב יעקב שקיבל את שמו של יעקב ברויידה שהיה ראש אגודת מנוחה ונחלה, רחוב שהחל בראש הגבעה שבה נבנה גם ביתו של בעל הנחלה דוניקוב  , ליד הבית ניצבה סוכת השומרים ולידה פעמון המושבה ששימש כשעון בעת שהקישו עליו ושימש גם כפעמון האזעקה בעת צרה, הסוכה שימשה גם כסניף הדואר של המושבה.
ביתו של יעקב ברויידה שימש כמקום כינוס ואירוח נכבדים שהגיעו לביקור במושבה, בכספה של האגודה הוקמו בית המרחץ (המקווה) ישיבת תלמוד תורה ובית הכנסת הגדול, בביתו בקומה השנייה ,התגוררו רחל ואחיותיה כאשר עלו לארץ ישראל , עוד הוקמו ביתו של סלוצקין ובית הספר.
נושא ההגנה על המושבה ויבולה הוכנס לחיי היום יום מתחילת הקמת המושבה באימונים של צעירי המושבה, נושא שעלה באסיפה השמינית של וועד המושבה ,בתחילה חויבו כל גברי המושבה ללמוד הגנה ולאחר מכן בלילות שמרו הגברים בצמדים בשטחי המושבה בשתי משמרות ,עד קבלו חסות של אנשי השומר ,על שטחי היבול והתושבים ובהמשך מונה קולונל מרגולין ממתנדבי הגדוד העברי ,שאסף את צעירי המושבה והפועלים החקלאיים ויצר מעטפת הגנה על המושבה.
שכונת חבצלת
במחצית 1939 הוחלט על הקמת שכונת פועלים ברחובות בשם חבצלת ,שכונה שהוקמה בזכות הקק"ל שרכשה חלקה חדשה בין בילו לגדרה בתרומתה של האנגליה חבצלת פיצ'גרלד , על החלקה נבנו בתחילה שישים בתים, הבתים יועדו לפועלי חקלאות וותיקים ברחובות, הכסף לבניית הבתים ניתן בהלוואות לפועלים מכספי הסוכנות וקרן לוינסקי השכונה הוקמה בידי סולל בונה תוך העסקת בעלי מקצוע יהודים.
אגדת האונס הראשון בארץ ישראל שהתרחש במושבה רחובות
זקני המושבה מספרים כי בסוף שנת 1892 ,הסיפור קשור לשרות העגלות שהפעיל אחד מוותיקי המושבה ,באחד הימים בעת שהוליך מרכבת שרות בין יפו למושבה ,העלה לעגלתו אישה נשואה מהמושבה וסרב לקחת נוסעים נוספים מסיבה שסיפר להם, בדרך עצר את הכרכרה וביצע בבחורה את זממו.
מחמת הבושה לא סיפרה האישה על האונס, אלא שהדבר נגלה לשכנתה שמיהרה לשתף את אנשי הוועד, מובן שהבעל רצה לעשות שפטים בעגלון, אנשי הוועד לאחר ישיבה והחתמת כול תושבי המושבה ,נתנו אולטימטום לאיש המושבה שעליו לעזוב עם משפחתו תוך שבועיים את המושבה, פרק הזמן הארוך יחסית ניתן לו על מנת שיוכל למכור את נחלתו במושבה.
אבל העגלון הכחיש את הסיפור ובקש שתושבי המושבה ראשון יעזרו לו להפוך את ההחלטה ואף איים לפגוע בחברי הוועד ,אלא שלא עזרו לו הכחשותיו והוא סולק בבושת פנים מהמושבה,
לאחר הסתלקותו של העגלון האנס, הביא וועד המושבה עגלון חדש מירושלים בשם רכטמן יוסף ובנו הצעיר, שהקימו את שרות הדליז'נסים בין המושבה לירושלים ויפו, אלא שבמידה בדיחות ספרו זקני המושבה שהיה נוהג להדביק לסוסים שרכש במושבה את שם האיכר המוכר, דבר שגרם למורת רוחם של המוכרים והם פסקו למכור לו את סוסיהם.
הערה: בנו הצעיר של יוסף רכטמן שימש בהמשך כראש העיר רחובות
המשך דרכה של המושבה
כנגד כול האגדות והסיפורים הנחמדים ,בפועל המושבה די קפאה על שמריה לאחר הקמתה למרות מיקומה ומזג האוויר, חלק מהחקלאים במושבה מחוסר ממון המשיכו לנטוע גפנים על נחלתם בתקווה שמחיר הענבים יעלה, ואפילו אנשי היקבים הלוו להם כסף לגידול הענבים.
אנשי העלייה הרביעית לא נמשכו למושבה ונתקעו בעיקר בעיר תל אביב, את גידולה יש לקשור להקמת תחנת הרכבת ולצמיחת ענף ההדרים שסיפקו כארבעים אחוז מיצוא פרי ההדר דרך נמל יפו לאירופה.
החקלאים במושבה נחלקו לשלושה סוגים, אנשי המושבה שרכשו קרקע ונטעו עליהם בסבב החקלאות השני חלקות אדמה בנות 10-30 דונם של פרדסים,הסוג השני נמנה על בעלי ממון שהגיעו בגלי העלייה השלישית והרביעית שהגיעו בנו בתים ורכשו חלקות שנעו בין 150-300 דונם ,או שרכשו מטעי שקדים וכרמים ומיד עקרו אותם ונטעו במקומם פרדסי הדרים.
הסוג השלישי היו בעלי הון יהודים מחו"ל ,שרכשו חלקות מניבות או שנטעו עליהם פרדסים ונשארו להתגורר במחוץ לארץ ישראל כעסק רגיל לכול דבר, הקימו עליהם מנהלים מקומיים שהיו נציגיהם בשטח, כמו חברת אנגליה פלשתינה קומפני שרכשה כשבע מאות חמישים דונם שנוהלה בידי הסופר סמילנסקי.
למעשה בסקר שנערך בשנות השלושים בפרדסנות של המושבה רחובות נתברר כי מסביב למושבה אחד עשר פרדסים בשטח של מעל לשבע מאות וחמישים דונם, ומעל לתשעים פרדסים נוספים בגדלים שונים, בפרדסים עבדו כשלוש מאות פועלים ועוד כמאה וחמישים פועלים ערביים.
גם הקק"ל רכשה משבצת קרקע בת כאלפים ומאתים דונם באדמות דוראן ,שיועדה לפרדסנות וגידולי פלחה בקרבה למושבה, אדמה זאת חולקה בעיקר לבני העדה התימנית על מנת שיוכלו להתבסס בקבעה כלל שאדם שלא היה לו מאומה קבל קרוב לעשרים דונם ומי שהיה בידו מעט ממון קבל רק כעשרה דונם.
חלק מהאדמה שרכשה הקק"ל ,יועד בעבור חלקת הניסיונות החקלאים שנקרא מכון זיו לחקר וניסיונות חקלאיים שבראשו עמד דוקטור וולקנסקי ודוקטור בלוך ,בשנת 1932 אוחדה תחנת הניסיונות שבתחום תל אביב והועברה ואוחדה עם מכון זיו, בשנות השישים הפך המכון לשלוחה של האוניברסיטה הירושלמית ללימוד ענף החקלאות.
עוד נכנסו בני המושבה לעסקת קניית אדמות הכפר הערבי עקר (עקרון) ,ששטחם כאלפים דונם, הרכישה התנהלה בעצלתיים כארבע שנים עד שהושלמה ,ההתרחבות בעקבות פריחת ענף הפרדסנות ,הביא את וועד המושבה להזמין מהנדס לקביעת תוכנית אב שתוכל להכיל את ההתרחבות .
האגדות של זקני העיר, מציינים כי בתוכנית הראשונית של אדמות דוראן שנרכשו ,הוקצה שטח של עשרה דונם לשוק המושבה ואפילו לא שטח לבניית מוסד דתי אחד ,למרות שהמתיישבים הראשונים היו מהמגזר הדתי , בהמשך מכיוון שניטעו עצים לצידי המדרכות ובגנים ,נקבעו חוקים חדשים שאין לקשור אליהם בעלי חיים, אסור לטפס עליהם ואסור לפגוע בהם .
משה סמילנסקי הקים את בטאון האיכרים במושבה רחובות שנקרא בוסתנאי .
חגיגות השנתיות במושבה רחובות
חגיגות במושבה רחובות החלו לראשונה בשנת 1908 ,בהשתתפות כשלוש מאות תושבים צביון החגיגות נראו כקרנבל של דוכנים, ריקודים, מפגן גאווה ואירועי ספורט שונים, שכללו מרוצי סוסים ,היאבקויות ועוד, חגיגות אלו נערכו ברציפות שנה לאחר שנה עד פריצת מלחמת העולם הראשונה, אלפי תושבי ארץ ישראל עלו לחגיגות אלו מרחבי הארץ, בשנת 1912 החלו להגיע אלפים לחגיגות משלחות מרחבי העולם היהודי בגולה ,רובם התכוננו חודשים מראש לאירוע.
בשנה זאת החלו להגיע גם להקות זמר ומחול ממושבות אחרות, תלמידי הגימנסיה העברית הופיעו בתרגילי ספורט, לעומתם חברי המושבה חדרה הופיעו בלהטוטי רכיבה , מנהלת הרכבות העותמאניים הקצתה רכבות מירושלים שהגיעו עד רמלה ,שם ירדו הנוהרים ועלו על עגלות שהסיעו אותם לרחובות או שרכבו על בעלי חיים ,
בתי התושבים במושבה קושטו בפרחים ובמיוחד בית העם ששימש כמרכז החגיגות ,כאשר תחילתם בתהלוכות למגרשי המופעים לצלילי האורקסטה מראשון בראשות המנצח בוריס אוסוביצקי,   בשנת 1913 כבר נוספו אלפי משתתפים בחגיגות, לאלף תושבי המושבה שנמנו ברחובות, והתורכים הוסיפו גם רכבות מהעיר יפו בראשות ראש העיר תל אביב דיזינגוף, ארגון הספורט מכבי ביצע פעילות ומופעי ספורט בעזרת כארבעה אלפי מחבריו שהגיעו לעיר.
בסוף שנת 1947 הוכרזה המושבה כמועצה לשלוש שנים נוספות ונקבעה לה חוקה וגבולות תחום השיפוט של המועצה בתחומי המועצה נקבע גם שכונת מילר ותחנת הניסיונות, כמו כן נקבעו גובה מסי המועצה למשפחות ומתן זכות בחירה לתושבי המועצה.
בשנות החמישים ספטמבר 1950 (ביום הולדתה השישים) , הוכרזה המושבה רחובות כעיר בישראל במחוז השפלה, 7מועצת העיר פנתה לשלטונות על מנת שיבנו בה מוסדות ממשלתיים על מנת לבסס אותה כעיר מחוז באזור.
סיפור החקלאות במושבה רחובות
המתיישבים הראשונים במושבה לא עסקו בחקלאות או נטיעה בצורה מסודרת, את הנטיעות  התחילו בסוף הקיץ הפסיקו בתחילת החורף והמשיכו באביב, חגיגה גדולה נערכה בעת שניטע הכרם הראשון ,חגיגה שבה השתתפו מירושלים פינס וטיומקין ,את הגפן הראשונה נטעה ביתו בת השלוש של לוין אפשטיין .
בשנה השנייה ניטעו מעל למאה וחמישים אלף גפנים ליצירת יין ביקבי הסביבה, על מרבית השטחים החקלאיים ,אלא שמכירת היבול נתקלה בבעיה כתוצאה מכך הגיעו חלק מהמגדלים לפת לחם ואיבדו את רכושם, חלקם קם ועזב את הרעיון הציוני לחקלאות יהודית וירד מארץ ישראל לאוסטרליה, אנשים אלו מסרו את רכושם ליק"א תמורת כרטיסים למקום מושבם החדש.
כתוצאה מהשתלטות אנשי הברון באמצעות ייקא על חלק מנחלות המושבה ,נוצרה תלות חדשה בכספו של הברון אך אנשי המושבה שמרו על עצמאות מסוימת בחיי היום יום, בשנת 1904 ניטע פרדס ההדרים הראשון בנחלת זלמן מינקוב, על שטח של כמאה וחמישים דונם פרדס המסמל את התחלת פיתוח ענף הפרדסנות במושבה רחובות והצמדת הכינוי לשמה של המושבה כמושבת ההדרים.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.