התחבר

איך מגיעים בנסיעה על כביש 40 לכוון צומת בית קמה, לוקחים את הפנייה ימינה על כביש 293 ממשיכים בנסיעה לאורך כשנים וחצי קילומטר ,ופונים לכוון צפון בצד ימין לכוון שדרות ורוחמה בכביש 334 ,לאחר נסיעה של ששה קילומטר יורדים לבתרונות על פי השילוט.
טלפון להדרכת קבוצות 08-6807715
אדמות רוחמה שנרכשו בשנת 1911 מידי מוכתר הכפר הערבי גממה ,בידי קבוצת יהודים מרוסיה באגודה שנקראה "שארית ישראל" ,שבראשה היה יחיאל צלנוב   , האגודה רכשה כששת אלפים וחמש מאות דונם ,על הקרקע התיישבה קבוצה של שישים איכרים ופועלים לעבדה ולהקים את היישוב ולהכין את האדמה לנטיעות.

Advertisements

זאת הייתה תקיעת יתד יהודית בנגב הרחוק, ובאותם הימים הישוב נחשב לדרומי ביותר בין ההתיישבותיות היהודיות בארץ ישראל, לאחר רכישת הקרקע ,עלו להתיישבות קבוצת המתיישבים המקום נקרא בתחילה גממה על שם הישוב הבדואי הסמוך, רק בשנת 1913 הוחלף שמו של היישוב לרוחמה.

בעייתם העיקרית של המתיישבים הייתה המחסור במים , מיד לאחר העלייה על הקרקע הקימו תחילה המתיישבים בתי מגורים זמניים וגדרות מסביב להגנה בחצר, נטעו איקליפטוסים מטעי שקדים וגפנים זרעו שעורה ,גידלו כרוב ,בשדות החווה וחיו בעיקר מתרומות הכסף שנשלח מרוסייה .

מנהל העבודה ברוחמה היה צבי הירשפלד (איש ראשון לציון), שהצליח בעזרת הפועלים לנטוע עד שנת 1914 כשבע מאות דונם עצי שקד ,הוא גם נטע עצי אקליפטוס רבים , ובני הישוב החלו להכשיר עוד כאלף דונם לנטיעות.

מחוץ לחצר ולבתי המתיישבים, נבנו שני מבנים למגורי 25 הפועלים מרביתם יהודים שעבדו בשדות ,חלקם הגיעו מעזה , לאחר בניית בתי המגורים לפועלים התלבטו המתיישבים האם בהמשך למכור להם את המבנים ,או להעבירם בהמשך למתיישבים חדשים, בתחילה היו יחסי שכנות סבירים בין הבדואים מסביב לחברי היישוב.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה ,הפסיקו התרומות מרוסיה להגיע , בנק אפק נרתם לעזור למושבה, בעת כיבוש הארץ בידי הבריטים מהתורכים, התרחשו באזור קרבות בין התורכים לצבאות האנגלים והאזור נהרס, בנוסף לכך ,על האזור נפלה מגפת הקדחת שהקשתה מאוד על חזרה ולהקמת הישוב מחדש .

למרות זאת זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה , הגיעו נציגי הארגון ממוסקבה לבדוק את השקעתם ,והתברר להם כי לא יוכלו מבחינה כלכלית לשקם את המושבה ומאחר ובנק אפק הלווה סכומי כסף להישרדות המושבה בעת המלחמה, נאלצו חברי האגודה הרוסית להעביר את הזכויות על הקרקע החקלאים כאלפים דונם שעובדה לידי בנק אפק , ולהישאר בעלים על שטחי הבור הנותרים מהרכישה הראשונית, שלא נעשתה עליהם עבודה חקלאית .

רוחמה נבנתה מחדש בשנים 1918-19,והניהול הועבר לידי אגודת נטעים שהצליחה להציל כשש מאות דונמים של מטעי השקדים , מתוך 1400 דונם מטעים, מכוון שהחובות הגדולים נותרו למושבה וההכנסות היו קטנות מההוצאות , החליט בנק אופק להעביר את שטח האדמה לפועלים ולהקים מושב עובדים במקום.

השטח של המושבה ,חולק לשלושים פועלים שכול אחד יקבל 30 דונם מטעים וכשלושים דונם אדמת בור שלא עובדה, לפועלים אלו ניתנה הלוואה ונמסר להם ציוד עבודה לעיבוד הקרקע ,עוד נמסר להם פרה ופרד לחריש האדמה, מאידך דרש בנק אופק לכול מתיישב 30 לירות מצריות כערבון להלוואה ,ורוחמה יצאה לדרך עצמאית חדשה.

בתקופה זאת הועסקו כשנים עשר פועלים במושבה ,שעסקו בהכנות לנטיעת שלוש מאות דונם עצי שקד נוספים , עצי זית ,כמי ענבים וחרובים ,כאשר הייתה מחשבה להגדיל את מספר הפועלים לשלושים, במושבה החלו לגדל גם עלי טבק תוך שימוש בעובדים ערביים.

בשנת 1921 הייתה התנפלות של ערבים על המושבה רוחמה מאזור עזה ,אך התקפה זאת נהדפה תוך גרימת אבדות להמון שניסה להחריבה , מצבה הכלכלי של המושבה היה בכי רע למרות ההגנה כנגד התקפות השכנים , אנשי המושבה החכירו כשלושת אלפים אדמת בור לאריסים ערביים ששילמו להם ברבע מיבולם.

מטעמי חיסכון בכסף ,פוטרו רוב העובדים היהודים בשנת 1925 והוחלפו בעובדים ערביים ארבעה משפחות יהודיות נותרו על הקרקע ,שתים מהם הפעילו את תחנת הקמח המקומית, אחת פתחה חנות והרביעית התנדנדה ברצון לנטוש את המקום , בסוף שנה זאת אף סבל האזור מירידת גשמים מועטה.

רוחמה נהרסה בפעם השנייה בפרעות בשנת 1926, המשפחה האחרונה נטשה את החווה והשטח בן ששת האלפים דונם הוחכר לאריסים ערביים בידי בנק אפק בעל השטח לאחר שחזרו מתיישבים יהודים ועלו שוב על הקרקע ,והחלו שוב לעבד את המטעים , רוחמה נהרסה בשלישית בפרעות של שנת 1936 ,רוחמה נבנתה שוב בפעם הרביעית ועומדת על תילה עד היום.

בשנת 1913 נחפרה באר המים הראשונה באזור רוחמה בידי המתיישבים היהודים הראשונים, עומקה של הבאר היה כ 40 מטר ,מעל לבאר נבנה מבנה להגנת המנוע ומשאבת המים שנשאבו מהבאר, כאשר החלו המאורעות בארץ ישראל בשנת 1926 נהרסה באר זאת בידי פורעים ערביים כאשר רוחמה נהרסה בפעם השנייה .

כאשר חזרו המתיישבים לאזור בשנת 1946 והחלה ההתיישבות מחדש בנגב הצפון מערבי, פונו השברים ונחפרה שוב הבאר וסיפקה מים לרוחמה, אך היא נהרסה שוב בידי הבריטים בתקופת המנדט על מנת למנוע מגורים באזור, לאחר שהבריטים עזבו את המדינה נחפרה שוב הבאר והוקם עלייה מבנה בטון ,ששימש גם כבית הביטחון  וכעמדת מגן לישוב במלחמת העצמאות, על גג הבאר נבנתה עמדת תצפית וחרכי ירי וליד נחפרו תעלות מגן.
כיום משמש בית המשאבה כמוזיאון הראשונים בנגב  המתאר ומספר את תולדות ההתיישבות של הקיבוצים, ניר עם, דורות ורוחמה, לידו תערוכת כלים חקלאיים.

חורבות הכפר הבדואי גממה
הכפר הערבי גממה הוקם על חורבות מהתקופה הביזנטית ,כחמישה קילומטר צפונית למגדל ,נמצאו שרידי מנזר עם שרידי פסיפס ,כמו כן ליד מערת קבורה שכאשר זוחלים אליה רואים שלושה חדרי קבורה בחדר מקומר, לידו בור מים כמאה מטר  שרידי המנזר מהמאה השישית לספירה ,בין הממצאים מערת הקבורה ,בור המים והמנזר מאותה תקופה.

בחפירות ארכאולוגיות משנת 1958 , נתגלו חצר המנזר אשר כללה  תאי תפילה . בחדרי המנזר נתגלתה רצפת פסיפס צבעוני בדגמים גאומטריים המשלבים עיטורי צלב צבעוניים.
תודה ליובל קניג על הסרטון.

Advertisements

תכונות פילטר לוח

סרטונים

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

Booking.com

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.