התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

כאשר הגיעו מייסדי קבוץ רביבים בשנת 1943 להתיישב בקרבה לבאר ביר עסלוג ,באדמה שנקנתה בידי הקק"ל משטחי אדמתם של בני שבט העזאזמה ושנמכרה בידי שייך השבט סעיד העזאזמה ,מייסדי קבוץ רביבים חברו לאנשי שבט העזאזמה שלקחו אותם תחת חסותם.

סעיד העזאזמה החליט לנצל את הכסף שקיבל לרכישת הקרקע ובנה בשטחו לאחר שהכשיר אותו ,מסגד שאבניו נלקחו ממנזר וכנסייה ביזאנטי קדומה והרוסה,כמו כן בנה טחנת לטחינת קמח,מספר חנויות למסחר לעוברי הדרך ולחיילים הבריטים המוצבים במקום ואף בנה בית מפואר למשפחתו .

היחסים הטובים בינו לבין היהודים לבני השבט נמשכו עד תחילת מלחמת העצמאות בשנת 1947, שאז בני השבט בעקבות לחצם של הערבים מאזור חברון ויאטה שינו לפתע את יחסם לחברי הקבוץ והגדיל לעשות אחיו של המוכתר בהקימו מארב לחברי הקבוץ שכתוצאה ממנו נהרגו שלושה מחברי קבוץ רביבים ובראשם מהיגם אריה יחיאלי ,שלאות זיכרון מידי הקבוץ ,נקרא הגשר העובר מעל ואדי רביבים (ביר עסלוג' על שמו .

לאחר שפרצה מלחמת העצמאות , החל מהלך צבאי לכיבוש שטחי הנגב ושחרור האדמות מידי כוחות צבא מצרי שפלשו לאזור , גדוד שמונה של הפלמ"ח הסתער במבצע בשנת 1948 שנקרא מבצע חורב ,שבו נפלו כשלושים וארבעה חיילים לכיבוש משטרת ביר עסלוג', שבה ישבו כוחות מיצריים , בנקודת הקרב הוקמה אנדרטה לזכרם של החללים בקרב ומסביב למבנה המשטרה פוזרו שברי רעפים על המדרכות ,שנלקחו מהגג של מבני תחנת הרכבת העותומאנית שהוקמה ממול לכניסה לקבוץ.

סיפור העלייה על הקרקע בקיבוץ רביבים
סיפור הקמת הקיבוץ מתחיל ברכישת הקרקע להקמת נקודת ההתיישבות במדבר ,מידיו של השייך הבדואי סעיד מנהיג שבט העזאזמה שהקרקעות היו בשליטתו ושנרכשו בידי הקק"ל בשנים 1925-35 .

מייסדי ההכשרה להקמת הישוב המדברי ,שמטרתו בידי הסוכנות לעלייה על הקרקע על מנת  לסמן אזורי שליטה יהודיים בארץ ישראל ,הסוכנות היהודית החלה בהקמת גרעין הכשרה עוד בשנת 1938 של משוגעים לדבר שהורכבו משלוב אנשי העלייה שהגיעו מגרמניה שהתארגנו עוד בגרמניה טרם העלייה לארץ ישראל ,קבוצה של 21 נערים ששהו בקיבוץ גבעת ברנר, בהכשרה מטעם עליית הנוער שהגיעו בטרם עלות הנצים לשלטון ,עוד בהכשרה היו עולים מאיטליה וילידי הארץ שהחלו את הכשרתם החקלאית במושבה ראשון לציון .

כיוון שעולים חדשים אלו ,לא הורגלו לעבודה פיזית קשה של עבודת החקלאות והזמן שהוקדש למצוא ולרכוש בעבורם את האדמה כמקום לעלייה על השטח ,גרם לתקופה של מעל לחמש שנים לשהייתם בנקודת ההכשרה במושבה ראשון לציון.
יש לזכור שבאותה תקופה של השלטון המנדטורי ,הוטל איסור  להקמת ישובים יהודיים על אדמת ארץ ישראל, כדרכם של העותומאניים שקדמו להם, למרות שהשטח נרכש כחוק ובכסף רב בשנים 1925-35 ,נאלצו המתיישבים הראשונים להקים את ההתיישבות הרחוקה במסווה של הקמת תחנת ניסיונות חקלאיים בנגב.

השטח שנרכש מידי בני שבט העזאזמה בעבור הקמת היישוב כלל מעל לשלושים אלף דונמים ,אזור שהיה ידוע במחסור המים הגדול שלו , הנדרש לתנאי מחיה של בני אדם וגידולים חקלאיים  ,למרות מוצאם האירופאי ,והניסיון החסר בחיים בתנאים מדבריים החליטו בני הגרעין המייסד ,להתמודד עם הקשיים ולעלות ולהקים את החווה החקלאית לניסיונות של גידולים באדמת המדבר .

כמו כול מבצע צבאי שבו נבחנו הסיכויים להצלחה ,נשלח כוח פאתי היעד להיאחז בשטח כוח שהורכב מחלק של בני ההכשרה ,בעת עלייתם לקרקע סמנו  אנשי ההכשרה ,את הנקודה הדרומית ביותר של ישוב יהודי בדרומה של ארץ ישראל לאורך זמן של שבע שנים .

השטח שנבחר בתחילה להקמת תחנת הניסיונות ( לא לשכוח לקרוץ) היה נקודת מצפה רביבים של היום ,נקודה הנמצאת כחצי קילומטר דרומית למיקום הקיבוץ כיום , תחילה שוכנו חברי ההכשרה הנועזים והעקשנים במערת שהוכשרה למגורים .

ספור המים של ההתיישבות בקיבוץ רביבים
מלחמתם הראשונה של המתיישבים הייתה לנסות להגיע למקורות מים לצורך המחייה למרות ששכניהם בני שבט העזאזמה ,הזהירו אותם מפני מימי השיטפונות העוברים על האזור בתקופת הגשמים ,לא הבינו המתיישבים בתחילה את תהליך עוצמת השיטפונות, עד שחוו את השיטפון הראשון לאחר שהתיישבו בנקודה.

לאחר שחוו את השיטפון הראשון וראו כיצד המים נעלמים כלא היו לאחר שעות המוח היהודי ממציא לנו פטנטים והמתיישבים החליטו להקים סכר המשולב מאבני סחף והקמת דייק מאדמה לחסימת השיטפון הבא,כיוון שחסרו ניסיון בעוצמת מי השיטפונות, לא הבינו המתיישבים ,כי המים הראשונים משמשים כגשש לפני הגל הגדול והסכר הארעי נותץ כבר בשיטפון הראשון .

הניסיון שנלמד הביא את המוח היהודי הקודח להקים סכר מבטון שיעמוד בכוח כנגד חוזקם של מימי שטף השיטפון , בתוכניתם זאת ,החלו להקים אף מערכת נוספת של סכרים לעצירת ואגירת מימי השיטפונות ,לצורך השימוש להשקיה בגידולים החקלאיים , הארגונים המיישבים רתמו לצורך הרעיון את המהנדס היהודי הרוסי קובלנוב ,היישר מהעבודה בייבוש ביצות בעמק יזרעאל.

רעיונו של המהנדס קובלנוב ,היה להקים סכר ראשוני מבטון באפיק הנחל ,שממנו יצאו תעלות הטיה למאגרי מים ,שיהוו את עתודות המים לתקופות של מחסור במים ,מים שהיו מיועדים להעברתם ממאגרי  המים להצפת שטחים ,כמו בשיטת גומות המים בפרדסנות של פעם, גומא אחרי גומא, הרעיון קרם עור וגידים ומלאכת הבנייה של הסכר ,השערים ותעלות הבטון להטיית המים נמשכו ולא הסתיימו בתקופה שנמשכה כעשרה חודשים.

מה שלא נלקח בחשבון בעת שהעבודות נמשכו ,היה כוחו של השיטפון שהגיע תוך כדי העבודות ,בשיטפון של אותה השנה ,בפרק זמן קצר, קרסו הסכר ,התעלות השערים , ממש תוך שעות לאחר השיטפון נעלמו המים בעת שלקחו עמם את מפעל הבנייה ,לא נותר לצופים ההמומים ,לראות בעניים כלות כיצד עבודתם ירדה לטמיון ,בקרב הנוסף כנגד איתני הטבע נכשל האדם.

לנוכח הכישלון השני לרעיון אגירת המים ,נזעקו טובי המומחים והמהנדסים ולאחר סיעור מוחות החלה המלחמה השלישית במימי השיטפונות, לאחר ההקמה של מערכת עצירת השיטפונות ותעלות ההטיה שהובילו לבריכות האגירה , הגיע השיטפון הראשון הפתאומי חברי הקיבוץ והמומחים ניצבו ליד מנגנוני הוויסות והשערים ,פתחו וסגרו את המנגנונים על פי עוצמת הזרם ויכלו לשיטפון בניסיון השלישי .

אגדת סכר קבוץ רביבים בהגשמת הרעיון לאגירת מים ,נפוץ במהרה כמו שריפה בשדה קוצים ברחבי ארץ ישראל , האגדה לזקני הקבוץ מספרת ,כי שני חברי הקבוץ בילו בחופשה בבית הוריהם בארץ ,כאשר עמדו בתור לאוטובוס בבוקר חורפי, על מנת להספיק להגיע לקיבוצם בטרם ירד הגשם, פינו להם הממתינים בתור את מקומם ואפשרו להם לעלות על האוטובוס ללא תור על מנת שיספיקו להגיע לפני השיטפון למערכת אגירת מימי השיטפונות.

אחרית דבר שבמציאות היום יומית צריך לזכור כי תלות במי גשמים הינו הימור , בנוסף למערכת זאת החלו קידוחים באזור ובאפיקי הנחלים למציאת בארות מים של מימי תהום אחד הניסיונות שצלח ,היא באר המים המליחים באר משה , למרות ניסיונות אלו החל לחץ על השלטון החדש בארץ ישראל ,לחבר את הקבוץ למערכת המוביל הארצי החדש שקרם עור וגידים, במלחמתם זאת אף זכו לשמוע זקני הקבוץ בהומור ,מפיו של לוי אשכול  ,אחד ממנהלי הסוכנות באותה העת ,כי באם יאסוף את כול חברי הקיבוץ על טפם ומקנם וישכנם במלון היקר בארץ ,העלות תהיה זולה יותר מהעברת קו המים.
תודה לאתר קבוץ רביבים על העזרה בהכנת המאמר.

אגדת גידול הסייפנים בקבוץ רביבים
תחילת הספור שכאשר שואלים את זקני הקבוץ מה הביאה ההתיישבות שלהם במדבר הצחיח מיד ישיבו זקני הקיבוץ אנו הבאנו את פרחי הסייפן ,מיד עולה בראשנו כי החום הכבד והשמש היוקדת צלה את מוחם , כי הרי הגאווה שלהם הייתה אמורה לספר על ימי העלייה היהודית על הקרקע בנקודה הדרומית ביותר דאז בארץ ישראל ,או אולי את סיפורי הגבורה של הלוחמים בהגנת הישוב ,טרם מלחמת העצמאות ובמהלך המלחמה בהגנם מפני פלישת הצבא המצרי, אך התשובה המוצקת היא אנו הבאנו את הסייפנים .

תחילת האגדה קשורה לשנת 1946, בטרם הגיעה משלחת האו"ם לחקר התיישבות היהודים בארץ ישראל , משלחת זאת הגיעה לארץ ישראל במטרה ברורה האם לאפשר ליהודים להתיישב ולהקים ישובים בשטחי ארץ ישראל.

בתחילת 1946 עלה רעיון קודח במוחות שני חברי ההתיישבות לגדל סייפנים בשטחי החקלאות המדבריים של קבוץ רביבים, לצורך זה עלו לירושלים על מנת לקבל תקציב לרעיונם, למזלם לא היו מדרגות במשרדי הסוכנות כי קרוב לוודאי שהיו נפגעים מהשלכתם ורעיונם מחוץ לבניין .

שני החברים העקשנים יצאו לחממות קבוץ גבעת ברנר הקבוץ הוותיק שאימץ את התיישבות רביבים ,לאחר מסע שכנוע ארוך נכנעו אנשי החממות ומסרו לידיהם שני ארגזי פקעות בהוסיפם מאחורי גבם ,תנועת סיבוב אצבעות על מוחם ,כסימן לאי שפיותם של שני הצעירים מרביבים .

שבו שני הצעירים להתיישבות הכשירו חלקה בת חצי דונם ,הטמינו את הפקעות והחלו להשקותם ולטפח את גידול הפקעות, לאחר תקופת מה  והרי זה פלא ,החלו לבקוע פרחי הסייפן , עד שהיו מוכנים לשוקם לחנויות במרכז ארץ ישראל, אלא שלא היה רכב משא להפיצם והפרחים נשארו לפרוח בחלקה.

לקראת סיום של ביקור המשלחת מהאו"ם בארץ ישראל שוכנעו חברי המשלחת לבקר בנקודה הדרומית ביותר המדברית של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, עייפים וצרובי עיניים מהאבק ומחום המדבר השתרכו חברי הקבוצה וראו את מפעל אגירת המים שייבש בקיץ בזמן ביקורם ,ראו את הצעירים ואפילו העזו להתקרב לסוסת החריש ופרת החלב הבודדה .

בנקודת זמן זאת החליטו חברי המשלחת לסיים את ביקורם, אך המתיישבים הצעירים ביקשו לראות עוד משהו מן ההתיישבות ,לאחר הליכה קצרה ומאחורי תלולית חול נתגלה לעיני חברי המשלחת שדה הסייפנים הפורח ,לאחר שהשיבו את רוחם למקומה, רץ האגרונום שבחבורה שחשב לעצמו כי השתילים ניטעו יממה לפני בואם על מנת להטעות את חברי הקבוצה ,לאחר  שעקר מספר צמחים וראה  כי מערכת השורשים של הפקעות אמתית הוא הבין כי ניתן לגדל גידולים חקלאיים במדבר .

אחרית דבר חברי משלחת האו"ם שביקרו ברביבים ,התיישבו בחדר האוכל וכתבו דוח מהלל המספר ,שמה שלא הצליחו הבדואים הפלאחים במדבר לעשות באלף שנה עשו היהודים בשנים ספורות, לכן החליטו כי שטחי הנגב יהיו של היהודים, ומכן מגיעה תשובתם של ותיקי הקבוץ כי מה שהם נתנו למדינה היו פרחי הסייפן .

ותיקי הקבוץ נוהגים לספר כי ההחלטה בין המייסדים הייתה כי בהתיישבות יתפרנסו לא רק מחקלאות אלא גם מיצור תעשייתי של שימורים, לכן הובאו לקיבוץ דגים מעקבה ליצור הסרדינים, הביאו בשר תרנגולות וייצרו נקניקיות, הכינו שימורי ירקות מתובלנים , אלא שקשיים של תובלה בהתקרב מלחמת העצמאות יצרו מחסנים מלאים בסחורה אל ללא יכולות להעבירה לנקודות המכירה במרכז הארץ, כתוצאה מכך בעת שפרצה מלחמת השחרור ,התפקעו המחסנים במזון שומר, שאותו חילקו ליישובי הסביבה ובכך עזרו במזון לתושבי הנגב בעת המצור.

המתיישבים העקשנים בקבוץ רביבים עמדו אף בגבורה כנגד פלישת הצבא המצרי ,בדרכו לכבוש את המדינה הצעירה שרק הוכרזה כמדינה באו"ם, לאחר מלחמת השחרור והדיפת הצבא המצרי מהאזור ,החל הקבוץ בדרכו החדשה תוך קבלת הכשרות של גרעיני נח"ל ואנשי הפלמ"ח שקדמו להם, למרות קשיי המדבר והמחסור במים חיים , עד שחובר לקבוץ צינור המים ממפעל המים הגדול המוביל הארצי להנחת צנרת מים מהצפון לנגב בשנת 1957 ,אז החל שלב הפיתוח וההרחבה של הקבוץ.

תכונות פילטר לוח

סרטונים

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.