התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

שרה נולדה ברוסיה ,עלתה לארץ ישראל בגל העלייה השני בשנת 1905 ,שרה נפטרה בשנת 1949 בת 64 שנים, לזכרה בשנת 1950, שנה לאחר מותה של שרה מלכין ,הוציא קבוץ דגניה ספר לזכרה.

מיד לאחר עלייתה לארץ ישראל בשנת 1905, התיישבה שרה כחלוצה עם חברה בחדר בביתו של בעל משק דתי איש העלייה הראשונה, באם המושבות פתח תקווה, בפתח תקווה החלה להתנצח בזכות השוויון בנטל עבודה ,עם חבריה החלוצים להגשמת זכותה לעבוד עבודת אדמה בפרדס כמו החלוצים הגברים .

בזכות עקשנותה החלה שרה מלכין לעבוד בעבודה בפרדס כמו הגברים והפועלים הערביים,האגדה מספרת שאפילו כאשר נעקצה בידי עקרב,לא נטשה את משמרתה פן יגידו החלוצים כי היא חלשה.

החלוצים העבריים שקראו לעבודה עברית של יהודים בפרדסי פתח תקווה , נלחמו על הרעיון לעבודה עברית , כנגד שכירת פועלים ערביים (הזולים יותר) ,אצל בעלי משקים יהודיים,בתגובה קראו חלק מבעלי המשקים העברים בפתח תקווה ,לחרם כנגד החלוצים,בין המוחרמים הייתה החלוצה שרה מלכין ,כיוון שעבדה בעבודת כפים בפרדס.

כיוון שמלחמתה זאת בנטל השוויון לעבודה עברית חלוצית,והיותה מוחרמת כחלוצה גם בעיני בעל הבית הדתי שלה,היא סולקה ממגוריה, כאשר היא חולה עם חום גבוהה,ובמצבה זה עברה לחוות כנרת .

בעת הקמת החווה עלו על הקרקע תשעה חלוצים ,שרה מלכין הייתה בינם אומנם ימים ספורים לאחר ההקמה, נהוג לספר כי שרה מלכין הייתה החלוצה הראשונה שהגיעה לחוות כנרת בעקבות החלוצים על מנת לבשל את מזונם.

החברים שהקימו את הקבוץ דגניה נמנו על חברי הקומונה הרומנית שישבה בפתח תקווה,חברי הקומונה הרומנית היו מתכנסים בערבים באולם ,בין המבקרים באולם הייתה החלוצה שרה מלכין שעבדה כשווה בין החלוצים הגברים בפרדסי פתח תקווה,לקומונה זאת רצתה להצטרף שרה מלכין לקומונה, בתנאיה שתעבוד חצי יום בפרדס וחצי יום במטבח,לתנאים הצטרפות אלו לא הסכימו חברי הקומונה הרומנית ,בנימוק כי העומס הגדול לעבודה בשני מקומות לשרה מלכין תהיה מעבר ליכולתה הפיזיות.

למרות הסירוב המשיכה לקבלתה לקומונה,המשיכה שרה מלכין להיפגש עם חברי הקומונה עד שבהמשך דרכה נשלחה שרה מלכין לבירות, על מנת לאפשר לחלוצים ללמוד מלאכות וחקלאות באוניברסיטאות של בירות על מנת שילמדו את החלוצים בארץ ישראל את אשר למדו,בתקופת בירות סללה שרה דרכי הגעה של חלוצים בדרכם לארץ ישראל הן מאירופה והן מהמזרח .

בעת ששהתה בבירות נתבקשה שרה מלכין לחזור את חוות כנרת ולהיות אם הבית והמבשלת של קומונת רומני שהתיישבה בחוות כנרת ,שרה מלכין הצטרפה לקומונת רומני בעת שעברו לעבודה שכירה בחוות כנרת תחת ניהולו של האגרונום ברמן.

כיוון שהתחלופה בתחילת הדרך בחוות הכנרת הייתה גבוהה ,יש המספרים את סיפורם של תשעת הראשונים ונוקבים בשמותיהם של :א.  אברמסון  ,יוסקה ,י.בלוך, צ. יהודה, תנחום, י.קורנגולד , טיומקין,נ. צלאל והמבשלת שרה מלכין שהגיע שלושה ימים לאחר כניסת האנשים לחווה.

האגדות מספרות כי בעת שחתם חוזה עבודה לשנה עם חברי קבוצת רומני,קבע ברמן האגרונום מנהל חוות כנרת,כי שכרו של כול פועל יהיה 10 פראנק בנוסף לאוכל,כביסה ותיקונים,כאשר הגיע לשיחת הסכם עם שרה מלכין ,הציע ברמן כי עבודתה של שרה הינה בדרג מקצועי ולכן יהיה שכרה שלושים פראנק לחודש,אלא שרה סירבה להצעתו, בטענה כי היא רוצה לעבוד בשדות כמו חבריה החלוצים ואין היא מעוניינת בשכר שגבוה מחבריה בעשרים פראנק, עוד הוסיפה שרה כי אינה מתכוונת להיות החלוצה היחידה בקומונה,ולדעתה השכר הגבוה ימנע את העסקתם.

כמובן שברמן הסכים לחסכון בכסף ,אך קבע כי היא לא תעבוד בשדות אלא במשק הבית והבישול,דרך טיפולה בבעיה ,בור היה שתסרב להסדר הכספי,כיוון שדרכה העצמאית ומחשבתה לרצונה להיות ככולם הייתה ידועה מראש
גם בחוות כנרת ,המשיכה שרה מלכין בוויכוחים עם חברי הקומונה,על תפקיד החלוצות בחברה ובמשק , תוך דחיפה לניהול משק מעורב שלא יהי בו רק ענף הפלחה וגידולי השדה משק מעורב זה היה מאפשר לחלוצות למצוא עבודה ,לא רק בשטח האקונומי והבישולי,אל עבודה של גידול גן ירק ובעלי חיים לרווחת כולם.

כאשר לא מצאה אוזן קשבת בקבוצת החלוצים בחוות כנרת ,האגדות מספרות כי אז גמלה בה ההחלטה לעזוב את חוות כנרת ובראש קבוצת חלוצות עברה למושבה מטולה שם קבלה שטח אדמה מאחד האיכרים עליו הקימה מעין בית ספר והדריכה ועבדה עם חלוצות בעבודות כפים חקלאיות בגן הירק שהקימה, על מנת להוציאם מעבודת משק הבית והבישול.

נושא נוסף שהעסיק את שרה היה תחום הרפואה והטיפול במחלות בנגע הקדחת ודומיהם,בפועל היה בית חולים אחד בזיכרון יעקב בניהולו של הרופא הלל יפה,לטיפול בחלוצים במושבות ,לכן הצטרפה כאחות לבית החולים על מנת להעניק עזרה ולנסות לשפר את תנאי התברואה במקום,לאחר עבודה קצרה בטיפול בחולים שהגיעו גם מחוות כנרת עזבה שרה והמשיכה בדרכה.

לאחר שנוסדו משקי הפועלות פנתה שרה מלכין להעניק מניסיונה החקלאי,במרכזי הפועלות שנפתחו בארץ, שרה מלכין עבדה בהמשך דרכה בהדרכת צעירות בעבודת גן ירק חריש וקציר במטולה , בעת הקמת ההתיישבות מרחביה הגיעה לשטח קבוצת פועלות מהטובות בפועלות העבריות שלמדו את מלכת החקלאות בחוות העלמות וחוות כנרת קבוצה שכללה בהמשך דרכה לאחר שהייתה ממייסדי קבוצת דגניה ,עברה לנהל ולהדריך בקבוצות הבנות החלוצות בפתח תקווה ובעפולה, את שרה מלכין וחברתה פסיה אברמזון ,לאה ליכטנטל ועוד.

שנים רבות התמסרה לעבודתה בעיקר במשק הפועלות בעפולה,מחוץ לתקופות שיצאה בשליחויות,בערוב ימיה עברה לגור בדגניה כאשר סבלה ממחלות שונות,את דגניה עזבה בתקופת מלחמת השחרור ועברה לגור בסנטוריום בחיפה.

מעט על חוות כנרת
כאשר נרכשה אדמת דלייקה מידי הערבים,מוצאו הדרומי של אגם כנרת , היה בשטח בין הגבעה שעלייה הוקמה חוות כנרת לבין תל ירח הקדום צפונית מעט למיקום בית ירח של היום – בשמה הערבי תל קרק , בהמשך שונתה נקודת היציאה לכוון מזרח .

על הקרקע שנרכשה בשנת 1904-5 הוקמה ליד החאן בידי חברת הכשרת הישוב החווה- חצר כנרת בשנת 1908 ופעלה עד שנת 1949, במרכזה של החווה התנוסס בית החאן המשופץ שבהמשך היה בן שתי הקומות שלקראת החורף הביאו הפועלים חלוקי אבן מהכנרת ויצרו מהם רצפה לחדרי החאן .

מנהל החווה החקלאית מונה האגרונום ברמן , החווה הוקמה כמשק הראשון שהקים המשרד הארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית, כחווה להכשרת חקלאית ופועלים לעבודה עברית חקלאית בישראל תוך ההסתגלות לתנאים הקיימים בארץ .

חברי קבוצת רומני
חברי הפועלים הראשונה קומונת רומני שנקראו על שם העיר רומני ברוסיה ,שממנה הגיעו מהמושבה פתח תקווה,הקומונה הרומנית שמנתה תשע איש,הם שהקימו והכשירו את חוות כנרת בשנת 1908,חברי הקבוצה הוחתמו במהרה על חוזי עבודה אישיים לשנה, בידי חברת הכשרת הישוב.

החוזה כלל : מקום לינה, מזון,שרותי כביסה וחייטות לתיקון הבגדים,ושכר של עשרה פרנק לחודש, עוד הובטח לכול פועל לאחר קצירת גידולי החיטה בעת הדיש, כמות חיטה שהבשילה בשטח שווה ערך לחמישה דונם,בפן בעלי החיים ניתנה האפשרות לגדל על חשבון קופת החווה, פרה לחלב או פרדה או סוס שיעזור בחריש,בנוסף לעשר כבשים.

בתחילה התקיימו יחסי עבודה תקינים בזכות רעיון ההגשמה , בין מנהל החווה מטעם הכשרת הישוב ברמן בעת הכשרת השטח לזריעה,אך כאשר הצטרפו פועלים נוספים לחוות כנרת נסדקו היחסים בין הקומונה הראשונה בעיקר בעיות אידאולוגיות ודעות שונות , בין המצטרפים החדשים לקבוצת היסוד ויחסו שהשתנה של מנהל העבודה ברמן .

בנוסף בהמשך נוצרו מעמדות של ותיקים אל מול החדשים המהפכנים, הוותיקים נטו להיות שותפים לעיון ההקמה וההגשמה הראשוני שלהם ושל מנהל העבודה ברמן והחדשים נטו להתווכח מעשה שנראה בידי הוותיקים כניסיון להפריע להגשמת הרעיון .

את ספור ההתיישבות סיפר ביומנו גבריאל שפירא שעלה מרומניה,אשר נמנה על המצטרפים החדשים בחווה, כחודשים לאחר ההקמה ,הוא ספר על מהלך עבודתו ועיסוקיו, הוסיף את ספור התנכלות וההתקפות של תושביה הערבים של הסביבה,הוא תאר את זריעת החיטה בחודש נובמבר בשנת 1908 , כאשר הבשיל יבול החיטה .

מנהל העבודה בשטח צ. אהרונסון,הביא עובדים מהכפר הערבי עבודייה , לאיסוף התבואה לפני עונת הגשמים ,מהסיבה שחלק מפועלי חוות כנרת מקבוצת רומני, היו חולים בקדחת הצהובה, הכנסת עובדים אלו  גרמה להתמרמרות ולעזיבת חלק מהמתיישבים הראשונים מבין קבוצת רומני.

פרק קבוצת רומני בחדרה
חברי קומונת רומני שכללה את חיותה בוסל,עברה למושבה חדרה לעבודה בגידולי הפלחה,החריש והקציר,בעיה קשה הטרידה את חברי הקומונה בתחילה ,בעיית הלינה המשותפת של חברי הקומונה ,לכן בתחילת מגוריהם בחדרה נאלצו חלק מהחלוצים בחאן של חובבי ציון (האנשים שרכשו את אדמות חדרה),ביחד עם העובדים השכירים הערבים.

לאחר תקופה של חיפוש מצאה קבוצת רומני ,דירת שני חדרים ומרפסת במושבה חדרה שבה נמסר חדר אחד לחיותה בוסל,ולאורחי קבוצת רומני,לפעמים שימש חדר זה כחדר חולים,בחדר השני היה מספיק גדול כך ששימש גם כחדר אוכל ומטבח,החדר כלל מיטת עץ מקרשים,שרגליה היו פחי נפט ריקים,ששימשה את החבר יוסף בוסל, כיוון שהוא היה היחיד שעבד בפרדס.

יתר חברי הקומונה הגברית לנה באורוות הסוסים או במשקי האיכרים,שבהם עבדו כעגלונים בשטחי הפלחה,מכיוון שהיו חייבים לקום מוקדם ולהכין את הבהמות ליום העבודה בשדות,בבית המשותף עבדה חיותה בוסל כאם הבית של הקבוצה,למשך מספר חודשים, עד אשר הגיעה והצטרפה לקומונה ,שרה מלכין מחוות כנרת ונכנסה למגורים בחדרה של חיותה בחדרה.

כיוון שבאותה תקופה לנבחרה גזברות לקומונה,העבירו החלוצים את משכורתם לידי חיותה בוסל, שדאגה גם לרכישת מזון והן לבגוד והנעלה לחלוצים,האמון בשמירת זכויותיהם וכספם יצרה קבוצה מלוכדת ,שדמתה במקצת לבית הורים טיפוסי שבו האם שלטה וטיפלה, תקופת שהייתם של קבוצת רומני בחדרה נמשכה כשנה, עד שחזרו לחוות כנרת .

חגיגות חצי היובל לעלייה השנייה
בשנת 1929 התכנסו חברי העלייה השנייה לחגוג חצי יובל להגעתם לארץ ישראל,בני העלייה השנייה התכנסו באם המושבות פתח תקווה,על בימת הכינוס ישבו חלוצים מהעלייה הראשונה כמו: דוקטור חיסין חיים, וחברו ליבוביץ מהמושבה גדרה,א.קרוזה,ז .גיסין , דוד בן גוריון,חיותה בוסל,יוסף ברץ,שפרינצק,כצנלסון ורעייתו רחל,הרצפלד ועוד.

בין מספרי סיפורי העלייה, בכינוס החצי יובל בפתח תקווה,הייתה שרה מלכין,בזכות חוברת זיכרונותיה כעולה בעלייה השנייה ,שהוציאה בשנת 1929 , חוברת שנקראה "עם העלייה השנייה" , החוברת נמכרה בעשרים מייל.

בשנותיה האחרונות חלתה שרה מלכין והתגוררה בחיפה בעת מלחמת השחרור ובבית האבות פייגסטון עד שנפטרה, עוד בחייה הביאה שרה מלכין את רצונה להיקבר ליד מורה ורבה אברהם דוד גורדון שמת שנה לפני שנפטרה,ואכן לאחר מותה נישאה גופתה של שרה מלכין על כתפי חבריה לבראשית החלוציות : תנחום מקבוצת דגניה שהיה עמה בקומונת רומני,יוסף ברץ,לביא,דיין,הרצפלד ,שפרינצק ועוד.

תודה לנתן גרוס ז"ל לצפייה בסרטון

תכונות פילטר לוח

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.