התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

שני מבני משכנות שאננים נבנו כמבנים מבוצרים ,מונטיפיורי של מטה כפי שכונו , או החצרות הארוכים ,המבנים כללו שש עשר דירות,8 לספרדים ו 8 לאשכנזים שני החדרים הנוספים שימשו כבתי כנסת לשני העדות,קירות המבנים היו עבות ,דלתות מעץ קשה הותקנו בפתחיהם ומנעולים מתוצרת אנגליה הושמו עליהם, כיוון שבתחילה לא העזו יהודים להיכנס לדירות המרווחות יחסית לעיר העתיקה מפחדם מכנופיות השודדים הערביות ,שהטילו אימה על סביבות ירושלים ,כיוון שכך הוקמה חומה ושערים מסביבם ואף הוקם משמר הגנה שמנה עשרה אנשים חצי ממוצא אשכנזי וחצי אשכנזיים.
כול דירה כללה חדר גדול וחדר קטן ,מטבח מאחור ,בחזית המבנים הוקמו גינות קטנות לגידולי ירקות ,תרנגולת או יותר לבשר ומנהג כפרות,אפילו מספר עצים נטעו ,
מאחורי המבנה הארוך נבנו 20 חדרי כבוד (שירותים) 16 לדיירים וארבעה בעבור בית הכנסת שנים לנשים ושנים לגברים ומאחריהם נבנו 16 מטבחים אחד לכול משפחה.
בהמשך נבנו עוד חמש דירות שכונו מונטיפיורי של מעלה, הכוונה הייתה שאחד מבתים אלו ישמש את מונטיפיורי בעת ביקוריו בארץ ( כיום מרכז המוזיקה) ,אחד הדיירים היה יוסף ניסים בורלא ששימש כעסקן ציבורי ודרשן בבית הכנסת.
כול דירה כללה חדר גדול וחצי חדר קטן ,מטבח מאחור ,בחזית המבנים הוקמו גינות קטנות לגידולי ירקות ,תרנגולת או יותר לבשר ומנהג כפרות,אפילו מספר עצים נטעו , מאחורי המבנה הארוך נבנו 20 חדרי כבוד (שירותים) 16 לדיירים וארבעה בעבור בית הכנסת שנים לנשים ושנים לגברים ומאחריהם נבנו 16 מטבחים אחד לכול משפחה.
בהמשך נבנו עוד חמש דירות שכונו מונטיפיורי של מעלה משכנות שאננים הקצר , הכוונה הייתה שאחד מבתים אלו ישמש את מוטנטיפיורי בעת ביקוריו בארץ ( כיום מרכז המוזיקה) אחד הדיירים היה יוסף ניסים בורלא ששימש כעסקן ציבורי ודרשן בבית הכנסת.
ספר התקנות שחולק למתיישבים ושעליו חתמו התושבים , המוכרים,בעלי הרכוש ,נרשמו במעין ספר טאבו קטן , לכול רכישה או מכירה נדרשה חתימה של ועד השכונה, ספר התקנות שימש גם לרישומי שמות הרוכשים.
בין תקנות המתיישבים במשכנות שאננים הייתה תקנה ב' , המחייבת לנעול אל שער השכונה לעת ערב עד צאת החמה בבוקר, תקנה י"ז מאפשרת מגורים לשלוש שנים אך איננה מאפשרת חזקה על הבתים .
המבנה הארוך של משכנות שאננים כלל 16 יחידות דיור , כאשר הדירות חולקו על רקע עדתי שמונה דירות לאשכנזים בצד שסמוך לבית הכנסת הספרדי של היום,והדירה הקרובה לבית הכנסת הספרדי של היום ,שימשה כבית הכנסת האשכנזי, בחלק השני של המבנה היו שמונה הדירות של הספרדים לכוון תחנת הרכבת הישנה והדירה האחרונה שימשה כבית הכנסת הספרדי .
בחזית המבנה היו נחפרו שני בורות מים ובחלק האחורי נחפר בור נוסף ,לחרום כאשר נגמרו המים בחלק הקדמי, בנוסף היו מאחור 20 תאי כבוד (בתי שימוש לתושבי הדירות אחד לכול דירה וארבעה לבתי הכנסת שנים לנשים ושנים לגברים.
במשכנות שאננים הקצר ,שכיום הוא בית המוזיקה ,מצד ימין היו ארבעה בתי כבוד לארבע הדירות שנבנו , כיום נשארו שלושה תאים המשמשים כמחסנים בצד הימני של הכניסה למבנה .
כאשר מתבוננים בחזית בית המוזיקה רואים מבנה מצורף עם תקרה מקומרת שכיום משמש את משרדי בית המוזיקה ,בעבר היה ביתם של אברהם
חזית המבנה כללה גזוזטרה הצופה לחומות העיר,נחפר בור מי איסוף גשמים ,נבנו גם בית כנסת, מאחר ולא היה דורש לבתים ,נאלץ מונטיפיורי בשנת 1866 לפנות דרך הכיס לתושבים היהודים, בהעניקו להם בנוסף למגורים ללא תמורה, גם תמיכה כספית קבועה על מנת שיכנסו לגור בשכונה.
כיוון שחנויות חסרו בשכונת מונטיפיורי הגיעו תגרנים יהודיים וערבים על מנת למכור את סחורתם ,קנקני שמן הובאו בפחים שחמורים נשאו אותם,מוכרי הסבונים והבדים, מוכרי החול למרק את כלי הנחושת לקראת החגים הגיע הערבי שמירק את כלי הנחושת , השאיר ערבון כספי לכלים, ארזם בנפרד לכול משפחה את הכלים בשק והחזירם, לאחר העבודה וקיבל את ערבונו והתשלום לעבודתו.
לצרכי הפרנסה הוקמה תחנת הקמח על שם מונטיפיורי שלוש שנים לפני הקמת המבנים הראשונים ובהמשך ניטע סביב התחנה גן ,הקיים עד היום לרווחת התושבים , השכונה נשארה בבדידותה ,כבישי גישה לא חוברו אליה לאורך שנים בניגוד לשכונות אשר הוקמו על צירי דרכים ראשיות בירושלים,קווי המים העירוניים ,חוברו לשכונה בשנים 1958-60 , עוד מסופר בעיתונות משנת 1990 על העניים שקיבלו זכות למגורים של שלוש שנים ושנאלצו לעזוב בגמר הזמן הקצוב ,חלקם עברו לגור בשדות ובמערות מהיותם עניים ואין ידם משגת מגורים חילופים.
ספור תחנת הרוח בימין משה
https://www.malon.co.il/article.aspx?id=17857&catid=17759
תושבי השכונה בתחילה ,נהגו לצאת לעיר העתיקה לעיסוקיהם, קניותיהם ,או למקומות העבודה או לצורך לימודם בכוללים ובישיבות , מנהג זה לא תאם את ציפיות המשכנים בשכונה ,מטרתם הייתה ליצור קהילה החיה ,לומדת ומתפרנסת בתחומי השכונה.
דוגמה להתיישבות האשכנזית בשכונה ,היא משפחת שיינה ומשה שטרן אשר גרו בבתי הונגרין ליד הכותל עברו לגור בשכונת ימין משה בחלק האשכנזי,לאחר שהחל האכלוס במשכנות שאננים הצטרף למגורי האשכנזים בשנת 1890 אז מנתה המשפחה שמונה נפשות,בנם כחמש שנים לאחר מעברם לשכונה ,התחתן בנם הבכור אברהם שרגא שטרן המכונה פייביש , ועבר לגור במבנים שנבנו בשכונת ימין משה בחלק האשכנזי, ברחוב נתן .
הבעיה העיקרית בין התושבים האשכנזים במשכנות שאננים ובהמשך בימין משה ,הייתה המחלוקות והמריבות על כול נושא ונושא,בעיקר בין הפרושים לחסידים ,כתוצאה מכך החלו לעזוב את השכונה אשכנזים רבים, לבתים אלו נכנסו הספרדיים ,גם בני משפחת שרגא שטרן שחוו גם את מות ילדתם החדשה לאחר הלידה עזבו.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.