התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

ישוב המשותף נווה שלום מגיעים בנסיעה על כביש 3 בקטע שבין צומת חטיבה 7 (לטרון) לבין צומת שמשון ,כאשר יורדים מכביש מספר 1 לכוון מוזיאון השריון בלטרון ממשיכים לנסוע כארבעה קילומטר ופונים בשילוט ימינה לכוון קבוץ נחשון, מגיעים לשלט עצור ופונים שמאלה מתחת לגשר עד שמגיעים למזלג ,פונים בכביש הימני ומתחילים לנסוע לכוון היישוב נווה שלום.

לאחר כקילומטר ניתן לעצור ולפנות שמאלה בעקבות שילוט חום, בכביש כורכר עביר למכוניות, לאנדרטת חטיבת אלכסנדרוני וסיפור הקרב לכיבוש משטרת לטרון שכשל ,שבו נפלו כחמישים וארבעה לוחמים, במתחם האנדרטה ממוקמת אנדרטה נוספת המספרת את סיפור מחנות המעצר הבריטיים בלטרון שבהם ישבו בחורינו ונבחרי היישוב , מההגנה ושאר המחתרות.

במידה ואנו ממשיכים לישוב נווה שלום ,מיד לאחר הכניסה פונים שמאלה לבית המלון של היישוב ולבתי התושבים ,חוזרים בחזרה לכביש ממשיכים שמאלה לנסוע בעליה ומגיעים לבית הספר של היישוב בצידה השמאלי של הדרך בחלק הגבוה של היישוב.

ממשיכים בדרך כורכר העולה לכוון יער אשתאול ודרך בורמה ,כדאי לעצור והתבונן בשלט העליון שהציבה הקק"ל שעלי נטוו שלושה מסלולים : דרך בורמה ,דרך המשלטים ודרך הישובים לכוון גב ההר בדרך לירושלים, כאשר מתקדמים עוד כמאתיים מטר על הדרך מגיעים למזלג שבו נראה לוח שיש המוטבע בסלע המספר כי זהו היער שניטע לזכרו של אייבי נתן שופר השלום.

מי שמעוניין לאחר הביקור ביישוב נווה שלום ,להמשך סיור ביער אשתאול או לסייר בדרך בורמה ,ימשיך בדרכי הכורכר על פי המסלול שיבחר .

סיפורו בקצרה של הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר
ברונו הוסאר נולד למשפחה יהודית בקהיר בשנת 1911 ,בשנת 1929 היגרה המשפחה היהודית החילונית לצרפת שם התוודה בגיל 22 שנה במסגרת לימודיו באוניברסיטה להנדסה ,לפלג הנצרות הדומיניקנית והתנצר ,לאחר שליבן את הסוגיות הדתיות ההלכתיות במוחו ההנדסי והמסודר .

ברונו שהצטרף למסדר   המסדר המקורי של הנזירים התרפיסטים נוצר בעיר סיטו (לה טרפ)בצרפת, לאחר הרפורמה שעברה על המסדר הבנדקיטיני במאה ה 12 באירופה,כאשר הרפורמה של בני המסדר כללו קבלת חוקיו של בנדיקטוס הקדוש (המכונה סנטה רגולה) ,חוקים ונדרים הכוללים נדרי נזירות קפדניים וקיצוניים,משום הקפדה זאת ,כונו חברי המסדר "המקפידים " או נקראו צ'יסטרציאניים .

אורך חייהם של הנזירים במנזר, מבוסס על פשטות והשתלבות עם הטבע, לאמונתם הוסיפו הנזירים בארץ ישראל על עצמם, את נדר השתיקה (מנזר השתקנים) ,על פי התיזה שכאשר אדם מדבר הוא אינו שומע, יש להוסיף כי לאמונתם משהוצאה המילה מהפה ,היא אינה שייכת לו והיא ברשות הרבים, ואין אפשרות להחזירה למקומה מבחינת משקלה, על פי המשפט הידוע: אבק מילים מתות דבק בך ,נפשך בדומיה טהר.

חשבו על אדם שאיבד חוש אחד מחושיו ,אנו מבחינים ,כי מגרעת זאת מחופה בטבע בהענקת יכולות יתר לחושים אחרים, לדעת האמונה של נזירים במסדר זה, כאשר אדם אינו מדבר ,למעשה יכולתו הפנימית מועשרת יותר ,על מנת לאפשר לו הגעה לספרות גשמיות גבוהות ביותר .

לדעת של הנזירים ,השתיקה מקרבת את הנזיר לאל ולהתקדשותו האישית, בהוויה האישית על פי האמרה ומשנתו של בנדיקטוס הקדוש בעת הקמת המסדר, שאמר כי הנזיר נדרש לאהוב את השתיקה כמשאת נפש, או בפרוש מהיהדות למשפט, שאמר שלמה המלך, החיים והמוות ביד הלשון.

למרות התנצרותו הרבה ברונו לעיין בספר התנ"ך וקבל תובנות פילוסופיות נוספות, שבהם שאף לסוג של סגפנות ושתיקה כנזיר קטרוזי, שמקדיש את חייו לתפילה, דומייה ,הגות נפשית ורוחנית , למעשה רק לאחר מספר שנים ,החל ברונו בחיי הנזירות לאחר שנאלץ לתמוך באמו לאחר שאביו נפטר.

האגדות מספרות כי לתהליך ההצטרפות כנזיר למסדר, קדמה בקשתו של אמו שילך על פי דרכו והנדר שנדר שהחל את התהליך ,כאשר אהובתו השיבה ריקם את בקשתו להינשא לו בטענה שהבטיחה את לבה לחברו לפניו.

בשנות החמישים נשלח לארץ ישראל במסגרת הנזירים שנשלחו ממרכז הכת בצרפת ,על מנת לעזור בהקמת מנזר דומיניקאני נוסף בארץ, ושהה במנזר השתקניים השייך לכת אלא שהשנאה והאיבה שנתקל ביחס בין העמים הערבים והיהודים ,בארץ ישראל הביאו אותו בחזרה לפעלתנות ונטישת רצונו הפרטי לחיי הנזירים הקתרוזיים ( המקפידים).

כאשר החל בפעילותו בארץ ,נתקל ביחס ובמתח בין העדות והתושבים היהודים והערבים, כתוצאה מתמונת המצב, גמלה בו ההחלטה לנסות ולשנות את השנאה ,בהקמת יישוב שמטרתו לכבד איש את רעהו ודתו של האחר, בשלוב מגורים משותפים ליהודים וערבים.

בעת הצטרפות האנשים לרעיון ההקמה הצטרפה גם אן תיירת צרפתייה לרעיון, ברונו ואן (שכיום היא בגיל 95) התאהבו ברונו ואן אהבה אמתית ,ובני היישוב הקימו בעבורם בית שבו היא מתגוררת גם כיום, סודם לחיים משותפים למרות היות ברונו כומר נשמר בידי חברי הקהילה, גם כיום בני הקהילה מטפלים באן .

הרצון לחיות בישוב השלו והשקט ,טמון בשאיפת תושביו לחיות בקהילה מעורבת של יהודים וערבים ,במטרה לקדם את הדו קיום ככורח המציאות בארץ ישראל, בשמו הערבי נקרא המקום "ואחד א' סאלם " שפרושו מקום השלום מספר אחד, זהו היישוב היחידי בארץ המקיים שאיפה ומגורים בצוותא, למען המטרה הזאת ביישוב חיים דור המייסדים ובנים ממשיכים .
ספור החכרת אדמות של מנזר השתקנים להקמת נווה שלום.

מעט על אדמות היישוב נווה שלום – אדמות ראס אבו מטרה
משבצת השטח השייכת למנזר באזור הכפר מונה כשמונה מאות וחמישים דונם והיא אחת מששת המשבצות של שטחי האדמה השייכים למנזר השתקנים המרוחקת כשלושה קילומטר מהמנזר, לאחר שהאזור עבר את רעידת האדמה הקשה בשנת 1929 כולל התמוטטות מבנה המנזר שהיה בבנייה ,ניסה אב המנזר  פול קוברר להשיג כסף להקמתו מחדש ,במאמציו אלו נפגש גם עם שליח המפלגה הנאצי שהתיישב בארץ ישראל במסווה של סוחר.

מטרתו של הסוכן הגרמני ברכישת חלק מאדמות המנזר להקים ישוב חקלאי מוסווה ,שישמש כקן צרעות ובסיס לריגול אחר הצבא הבריטי בארץ ישראל ,בעת שגרמניה תנסה לכבוש את ארץ ישראל ,בדרכה לשדות הנפט העירקיים במוסול, בהפוך על הפוך ניסה גם הגרמני לעניין את המוסדות הציוניים שצעירים ממוצא גרמני שעלו לארץ ,יתאמנו בגרמניה על מנת ליצור יחידה צבאית לוחמת ישראלית בארץ.

אב המנזר והגרמני עשו הסכם למכירת הקרקע ,אלא שהגרמני לא עמד בהסכם הכספי ושילם רק דמי קדימה לעסקה,מכוון שחזר לארצו בעקבות עליית הנצים לשלטון בגרמניה, בטרם יציאתו מהארץ יצר עמו קשר מאיר שפירו סרסור קרקעות יהודי שראה הזדמנות לגאול קרקע לטובת הקמת ישוב יהודי באזור.

האגדות ממשיכות ומספרות כי שפירו ,סבל ממחסור במזומנים ופרט למקדמה ששילם לגרמני שבה רכש את הזכויות לרכישתה של כול חלקת האדמה על פי ההסכם עם המנזר לא עמד גם הוא בהסכם ,אי לכך תבע המנזר את החזרת השטח לידיו עקב אי עמידה בהסכם.

המנזר תבע את החזרת החלקה בבית משפט בריטי ,כאשר שגרירות צרפת מעורבת בתהליך המשפטי, לאחר שנים רבות של התדיינות פסק בית המשפט כי פרט למאה דונם שווי השטח ששולמה בעבורו המקדמה  שיישאר בידי שפירו ,יחזור שאר השטח לידי הנזירים במנזר לטרון , חלק משטח זה הושכר לידי אנשי קבוץ נחשון לעיבוד פלחה  בשנות החמישים ובהמשך חלקו שימש בהכרה להקמת הישוב לנווה שלום.

אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר אלי קורובואזיה יליד בלגיה, ששימש כאב מנזר השתקנים נפגש בשנת 1969 עם האב ברונו הוסר ,החליט אב המנזר להשכיר למאה שנים, חלקת אדמה בת 400 דונם ,שברשות מנזר השתקנים שלא הייתה מעובדת, בשכר סמלי של מאה שקלים לשנה.

הקמת הכפר נווה שלום שהוקם בזכות האב ברונו הוסר ,נזיר מומר דומיניקאני שבזכות קשריו על אב מנזר השתקנים ,הצליח להגשים רעיון מטורף שקינן בראשו ,להקמת נקודת ישוב ליד ירושלים ,על מנת ליצור יחסי שלום בין יהודים, מוסלמים ונוצרים ,שמו של ישוב נקבע על פי הפסוק : וישב עמי בנווה שלום .

שטח האדמה שהושכר להקמת הישוב נווה שלום, היה אדמת טרשים שלא עובד עוד מימי הביזנטיים ,בתחילה הכשירו המייסדים את הקרקע ונטעו עלייה עצים, אלא שהבדואים השתמשו בעצים אלו כמזון במרעה של עדריהם.

הביורוקרטיה אכלה את התקוות לבניית ישוב הקבע, התחכמו המקימים ובעצה של מוח יהודי, העלו ארבעת המייסדים אוטובוס וקבעו אותו כבית נייד, על פי החוק הישראלי מבנה על גלגלים אינו נחשב לבית, לאחר מכן הגיע שלב האוהלים שהוחלפו בצריפים שנבנו יש מאין.

כאשר מפקחי המנהל הגיעו להתיישבות החדשה ,הם הסירו את התנגדותם להריסת הצריפים ,כאשר הוצגה בפניהם תוכנית האב של הישוב, החיסרון במי שתייה הביא את המנזר לשגר טרקטור ועוקב בצורה מסודרת , שפתרו חלקית את בעיית המים להתיישבות.

בתחילה הגיעו פריקים תימהוניים להתיישבות ,אך זאת לא הייתה כוונת היזמים לצורת ואורך החיים שרצו המייסדים להגשים, זוג מחנכים שהגיעו מבן שמן הפיחו את הרוח הנכונה לתמהיל המתיישבים הרצוי.

שמו של הכפר החל להתפרסם, תושבי חוץ נוצריים החלו להזרים כסף להקמתו ,הגיעה גם קבוצה קתולית גרמנית והחלו לעסוק בתוכנית הכפר ובניית בתיו למתיישבים, בסיכומו של עניין ,השלטונות המיישבים בארץ ישראל ,לא היו מוכנים להכיר בישוב ולא לתמוך בישוב הן כספית והן בצורה ממשלתית.

בתחילת שנות השמונים קיבל סוף סוף הישוב הכרה מהמדינה להקמת היישוב , לאחר האישור החלו להבנות מבני הקבע, וכיום היישוב כולל מעל לארבעים משפחות, ברונו המשיך להתגורר ולהנהיג את היישוב עד שנפטר בשנת   1996.
למרות האידיליה הרעיונית ,עברו מספר מחלוקות בין חברי היישוב וכדוגמה היה גיוס ילדי התושבים היהודים לצבא שהתעצם לאחר מותו של בן היישוב  תום כיתאין באסון המסוקים, אך הרצון להגשמה והסובלנות עשו את השקט וההסכמה להקים פינת שלווה ליד קברו ביישוב.

גם כיום המשפחות המוסלמיות שביישוב ממשיכות להתנגד ליציאת בנים של משפחות יהודיות לצבא ,ההתנגדות גורמת להתנכרות והפיכתם למוקצים בעיניהם, מחלוקות אלו גרמו לעזיבת מספר משפחות יהודיות מהיישוב, עליית כוחה של התנועה הפלסטינאיות ,והמוטיב הפלסטינאי גם הוא סודק את קירות החיים המשותפים, בקיצור גן העדן כבר אינו ורוד במיוחד כמו בעבר עקב מותו של המייסד ברונו ששימש כדבק לאנשים ולרעיון.

בישוב הוקם בית ספר יסודי וגן ילדים – בית הספר לשלום ,בעבר למדו בני היישוב בבית הספר שבו למדו תושבי האזור ,עד אשר הקימו את בית הספר והגן במרומי גבעת היישוב, הלימודים נערכים בשפות הערבית והעברית, תוך יצירת מטרתם לשיתוף פעולה בסובלנות ופתיחות היהודים אל הערבים ולהפך, לצורך זה גם נערכים מפגשים וסדנאות בין הקהילות החיות בארץ באולם הכנסים שביישוב ובבית הספר, גם בבית הספר בהנהלת המנהלת הקודמת חלו שינויים בסגנון הלימודים שגרמו לוויכוחים לרעיונות החדשים שמחלחלים ברוח התקופה .

אטרקציות לביקור בנווה שלום
איגלו השלווה הלבן (פינת הדומייה)
על מנת להגיע לפינה המיוחדת הזאת יש להיעזר בתושבי המקום כיוון שאין שילוט הכוונה
מבנה כיפתי הפתוח לכול , שבו ניתן להיכנס ,לשבת על שרפרפים הניצבים ליד קירות המבנה, או להשתרע על מחצלות המונחות על רצפת האיגלו, לאחר ההתמקמות מהשלווה השקטה תוך צפייה בנוף הנשקף מהחלון של העמק השלו ,תוך הצצה לכוון מנזר השתקנים בתוך האיגלו אין סממנים או אביזרים דתיים, המבנה המיוחד של האיגלו מאפשר לשמוע את האקוסטיקה הנפלאה של ההד החוזר מהקירות .

האיגלו נטוע בתוך בוסתן שבו גדלים שבעת המינים, המבנה שהוקם בידי המרכז הפלורליסטי ,לזכרו של הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר ממנזר השתקנים ,שהיה ממקימי היישוב שנפטר בשנת 1996 .

מלון נווה שלום (בית הארחה) מנהלת רבה , לתאום טל 029993030 .
בית הארחה הפשוט כולל ארבעים ואחת חדרי לינה עם מרפסת נוף ופינות מטבח צמודות והכוללות מקרר, פינת קפה, טלוויזיה בכבלים, כספת וטלפון , כמו כן במלון מסעדה ,גג כיפות מחפה על בית הארחה.

בבית הארחה אולם כנסים לסדנאות וכנסים הנקרא היונה הלבנה ,שמחלונותיו ניתן לצפות על הנוף הירוק שמסביב סמלו של היישוב הוא עלה זית המשמש כסמל לשלום, ולכן עץ הזית נטוע בכול פינה וליד הבתים ביישוב.

במבנה בחזית המלון ומעליו בריכה פתוחה חצי אולימפית הפתוחה בקיץ, לידה בריכה לילדים ופעוטים ,מגרשי ספורט וקיוסק ,הבריכה מוצלת ויש בה פינות ישיבה מוצלות.

פינת רוגע נוספת עם נוף ושלווה ,ממוקמת בבית הקברות של היישוב ,הכוללת ספסל ליד קברו של החייל תום כתין בן נווה שלום שנהרג באסון המסוקים .

לטרון שרידי רצפת פספס מכנסייה או בית רחצה
משרידי הכנסייה והמנזר לצד הדרך ממזרח לנווה שלום
שרידי הפסיפס הכנסייה ממוקמים ,לקראת סוף העלייה שבדרך לכיוון נווה שלום ,מחניון עין חילה, בגבעה סמוכה ליישוב שגובהה כשלוש מאות מטר, גילוי שני משטחי הפסיפס נעשה בעזרת תלמידי בית הספר של היישוב הקהילתי נווה שלום שבו גרים יהודים וערבים בצוותא, גם בבית הספר לומדים יהודים וערבים, מלאכת החפירה והגילוי נערכו בפיקוח רשות העתיקות ומחלקת הארכאולוגיה של הקק"ל .

במכלול של אולם ,מסדרון ורצפת חדר נוסף, נתגלו מרבדי הפסיפס כוללים צלבים בגווני אדום ושחור ,על פי המחקר מהתקופה הביזנטית , במרכז המרבד הראשי ,משערים שהוא שייך לאולם המרכזי של התפילה, שנתגלה יש מדליון שקוטרו כמטר, שבו ציור צלב המחלק את המדליון לארבעה חלקים שווים, הפסיפס בגווני אדום ושחור, בשוליו של המרבד ניתן לראות בדגמים גאומטריים של צלבים קטנים הצבועים באותם צבעים.

בהמשך החפירות נתגלה חדר נוסף בחלקו המזרחי של האולם המרכזי ,בפרוזדור שרצפתו המלבנית מכוסה בפסיפס גיאומטרי בתוך 21 ריבועים ,שבכול ריבוע נמצא צלב צבעוני קטן, כמו כן יש פסיפס של דג הצמוד לפתח הכניסה.
בפינת החדר ממוקם שקע שקוטרו כארבעים סנטימטר שרצפתו פסיפס בצבע לבן, שעדיין מנסים להבין את תפקידו, שרידי קירות המבנה מעידים על בנייה מאבנים מסותתות קטנות יחסית ,אך אין יודעים עדיין את תוכנית המבנה ,כאשר מתבוננים בשרידי קירות המבנה שנהרס לאורך השנים ,רואים משטחי טיח בגוון אדום מאויר למחצה, וחרסים שהיו טבועים בו ,עוד נמצאו שברי כלי זכוכית וחרס מהתקופה הביזנטית .

גילוי שרידי הטיח המעוטר המעיד אולי על מבנה של עשירים, נותן סברה נוספת למבנה שאולי שימש כבית רחצה .

 

תכונות פילטר לוח

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.