התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

שלמה פיינגולד יהודי שנולד ברוסיה בשנת 1865 היה בעל דרכון רוסי, יהודי שלמד בישיבת וולוג'ין ברוסיה,  בגיל עשרים היגר לאנגליה שם עבד בבית הדפוס של כת יהודים מומרים בשם " בני ישראל הבריטיים " שעיקר אמונתה הייתה שמוצא היהודים הבריטיים ,הוא בעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל, כיוון שעיקרי משנתם מצאה חן בעיניו המיר את אמונתו באמונה החדשה, למרות שיש הטוענים כי לא עשתה פעילות מיסיונרית לכת אלא ניסתה פשוט להגדיל את מספר מאמיניה , אך חלק ממאמיניה היו נוצריים שהאמינו בביאתו מחדש של ישו כשם שינם יהודים בבואו של המשיח .
שלמה פיינגולד מעולם לא הצהיר כי המיר את דתו לנצרות והמשיך לטעון כי הנו יהודי המאמין בעקרונות הכת, בשנת 1888 באנגליה נישא לאישה נוצרייה ממוצא סקוטי בשם אליזבט קורוויל ששמרה על אדיקותה כנוצריה עד מותה, ,היא הייתה בתה המאומצת של מרגרט פלמר ,אישה עשירה ואשת ציבור ידועה באנגליה,לבני הזוג לא היו ילדים ,  מרגרט פלמר הפכה לשותפתו בעסקים בארץ ישראל של שלמה פיינגולד ,  כיוון ששלמה פיינגולד המיר את דתו הוא לא היה אהוב בידי היהודים הדתיים שראו בו אויב
בשנת 1985-6 עלו שלמה פיינגולד ,אשתו אליזבט ואמה המאמצת מרגרט פלמר לארץ ישראל בדרכם התעכבו בפריז ושם הוציאו את העיתון " האמת " שבו בטא את דעותיו המומרות החדשות כיהודי מומר בערכי הרעיון של "בני ישראל הבריטיים".
למזלו התארגנות הבריטים לכניסה לעיר התמהמה , כך שיכול היה להתארגן להשיג עגלות רתומות לסוסים והחל לשנע את הסחורה שוות הערך לחובות הצבא לחדרים בבית לבית החינוך לעיוורים ומדוע לשם, כי מנהל בית החינוך לעיוורים שנוסד בשנת 1902 ונוהל בידי חותנו נחום נתינזון שנשא את בתו רייזה .
קצינים במפקדת הארטילריה האוסטרית בבית לחם, הציעו גם כן  לראובן זילברשטיין להגיע ולקחת כתב ערבות בעבור חובם לאספקה שסיפק להם אך לא שולמה תמורה בעבורם, האגדות מספרות כי לאחר המלחמה נסע זילברשטיין לגבות את שטרי החוב משלטונות אוסטריה בווינה וקיבל נדה , הניירות לא היו שווים את הכתוב עליהם כולל שטרות הכסף שהיו בידיו.
בשלב הסופי של הנסיגה התורכית יצא ראש העיר חוסייני עם משלחת מחברי הבלדייה ונכבדים להגיש כתב כניעה לקציני הכוח הבריטי שנכנסו לירושלים ליד בית הזקנים בסוף רחוב יפו ליד כיכר אלנבי מעל תחנת אגד החדשה בירושלים ,
בעת שהחל קהל האזרחים להתקהל והתערבב בין החיילים הבריטים ,פנו החיילים הבריטיים שהיו בתקופה ארוכה בלחימה וחסרה להם אספקה של סיגריות ומשקאות , כיוון שבמחסניו של ראובן היה מלאי של סיגריות וסחורות ,שקבל מהחיילים האוסטריים ,החליט כי הגיע זמן העסקים עם השליטים החדשים במתכונת של יזמות זעירה .
ראובן גייס למלאכת המכירה של הסיגריות קבוצה של צעירים העמיס עליהם שקים מלאים בחפיסות סיגריות תורכיות מהמלאי במחסניו ושלח אותם למכור לחיילים ,ילדים אלו מכרו את הסיגריות קבלו כעשירית מסכום המכירה ,ילדים אלו חזרו קבלו עוד סחורה וחזרו לסבב נוסף,חיילים בחיל המשלוח החלו להסתובב בין החנויות על מנת לקנות סחורות ומזכרות .
עוד מאגדה משלהי מתקופת גרוש הבריטים מארץ ישראל
מהמרכז המסחרי ממילא עבר מפעלו של חביליו לבתי פיינגולד שנבנה בשנת 1895 בידי משפחת המומר היהודי שלמה בן דוד פיינגולד ואשתו מרגרט פאלמר בעלת ממון רב , מפעל הממתקים החלבה והשוקולד מוקם בקומה השנייה של המבנה באולם גדול בין דירות מגורים,שחלונותיו פנו לכוון מבנה הבולשת הבריטית (המבנה מצד שמאל לרחוב העולה למגרש הרוסיים), בעת שחבלני אצל פוצצו את מבנה הבולשת בשנת 1945, הם חזרו והתחבאו בבית החרושת .
עסקיו הנוספים של שלמה פיינגולד
בשנת 1907 הפך משה פיינגולד לסוחר בפנקסים לבעלי עסקים מיבוא ומהדפסה בבית הדפוס ירושלמי,במקביל בחנות ניתן לרכוש מיטות שיובאו מאנגליה ומצעים וכלי מיטה מיובאים,אך המוזר ביותר היה מכירת ויבוא מוטות ברזל לקורות ברזל ששימשו ליציקת תקרות בבתים .
במגמת המסגרות הברזל והמכונות בין התלמידים הראשונים היה אהרון ברזני תושב ירושלים,אצל המנהל אלברט ענתבי בכי"ח ירושלים, לאחר שסיים את לימודיו במגמת הברזל נשלח על ידי רשת כי"ח לפריז שם למד בבית הספר למורים של הרשת את הוראת המסגרות , לאחר שהייה של מספר שנים חזר לארץ ושימש מורה ללימוד ענף הברזל והמכונות של כי"ח בירושלים, שם עבד כמורה כשנים עשר שנים.
כאשר החלו להתמעט הכספים שהגיעו מהנהלת כי"ח פריז , החלו תלמידים שנתמכו בדמי הלימוד והמגורים בפנימייה מבית הספר לעזוב , בית הספר למקצועות החל סובל מירידה בכמות התלמידים , בשלב הזה החליט אהרון ברזני לנטוש את ההוראה בבית הספר בשנת 1909 ולחתום חוזה עם שלמה פיינגולד , יזם ירושלמי ויבואן של מוטת ברזל וקורות ברזל להקמת מסגריה ומפעל לברזל בירושלים .
בנוסף לעסקי הברזל החל בשנת 1910 שלמה פיינגולד לייבא ולמכור מלט בבית המסחר שלו , בשנת 1927 הוציא לאור שלמה פיינגולד מילון לשפות עברית,אנגלית וצרפתית עקב היותו דובר את השפות והצורך למילון כזה , המילון נכתב באותיות לועזיות .
ספור העיר עפולה
בשנת 1925 הגיע שלמה פיינגולד ואשתו ,לטקס הנחת אבן הבנייה להקמת מרכז מסחרי בן שתי קומות בעיר עפולה שאורכו לנעלה ממאה ועשרים מטר , כאשר הגיע לעיר סיפר שלמה פיינגולד כי הוא מוצא בעיר אפשרות עסקית טובה ולכן יבנה גם את בית הדואר ומבנה המשטרה בנוסף לחמישה בתי מגורים פרטיים שהוא בונה בעיר על השטח שרכש.
בעת הביקור הוא נפגש עם פרנסי העיר שציינו בפניו את הצורך בהקמת בית ספר בעיר לאחר השיחה הבטיחו בני הזוג פיינגולד לעזור בבניית בית ספר בעיר , לצורך זה מסרה חברת קהילת ציון שטח אדמה של כעשרה דונם שבו החלו בזמן קצר להניח את היסודות למבנה.
בשנת 1927 פתח שלמה פיינגולד את בית הראינוע ( קולנוע) אביב ,בקומה השנייה של מבנה המסחר שבנה  בעיר עפולה, מבנה בן כאלף מאתים מטר מרובע בכול קומה , האולם אמור לשמש גם כתאטרון ובית אופרה, שלמה השקיע סכום רב להקמת אולם הראינוע שהפך לשיחת היום בעמק יזרעאל ומקום משיכה לתושבי הסביבה .
בנוסף בשנת 1927 הסתיים הקמת בית המלון בעפולה שהקים שלמה פיינגולד, שהיה אמור לספק מקום לינה לעוברים בדרך לעבר הירדן ולסוריה בית מלון זה היה מיועד גם לנופשים שיגיעו מרחבי ארץ ישראל לנפוש ולתייר.
המרכז המסחרי שנקרא בית פיינגולד הוזנח בעקבות פשיטת הרגל של שלמה פיינגולד והמבנה נרכש בידי האחים שניצר , בשנת המאורעות בשנת 1936 התגוררו במבנה חיילים בריטיים , לחלק מהמבנה נכנסה קופת חולים הכללית  , , כיוון שהמבנה הוזנח לאורך השנים ורק בשנים האחרונות עשתה העירייה מעשה ושיקמה את הרחוב והמבנה,
סיפור עסקיו של שלמה פיינגולד בעיר טבריה
בשנת 1927 שלמה פיינגולד ושותפתו מרגריטה פלמר ,הקימו את בית ההבראה הענק בטבריה ( הסנטוריום) שנקרא קן מרגוע אליזבטה ,אך בהמשך נקרא בית מלון  אלישבע בפינת הרחובות אחד העם וביאליק ,הבנייה נמשכה כשלוש שנים ,בבנייה הועסקו פועלי בניין יהודיים רבים,תחת הקבלנית סולל בונה,  מעל למבנה התנוססה כיפה בסגנון אוריינטלי המבנה כלל שלושה אגפים , באחד מהם נבנה ראינוע שכלל כחמש מאות מושבים, בית הקולנוע משך את התושבים לבקר בו ,
בתקופה שבנה את בית המלון בטבריה , הכיר שלמה פיינגולד את אשתו השנייה ,יהודית שמחה שנדל , יהודיה בת רב אנגלי באנגליה ,לאחר שהסתיימה בניית המלון עברו שלושתם להתגורר במלון , בתחילה נהג שלמה פיינגולדלרכב במרכבתו בת הארבעה סוסים ולימים רכש מכונית מפוארת .
בניית בית ההבראה המלון הסתיים  לקראת הקיץ 1929 ,המבנה נחנך בחסות הנציב העליון הבריטי ,המבנה כלל מבנה בן שתי קומות חדרי אירוח ואולמות לכינוסים ואסיפות , לצורך אכלוס תיירות יהודית ונוצרית בטבריה הגיע שלמה להסכמים עם חברות תיירות להבאת תיירים ואורחים מארץ ישראל להתארח במלון, במתכונתו המפוארת פעל המלון כשנתיים .
במלון הוכנסה אינסטלציה להקמת מרחצאות ,לאחר ששלמה פיינגולד ושותפותו חתמו בשנת 1928  על הסכם עם עיריית טבריה ,לאספקת מים מינרליים מהמעיינות של חמי טבריה למרחצאות המלון קן מרגוע אליזבטה.
ספור תביעת המנדט כנגד מכירת מים מינרליים מחמי טבריה
לצורך הזרמת המים מהמעיינות חתמה העירייה בטבריה חוזה מכירת מים לארבעים שנה  עם חברה אמריקנית שהביא ציוד רב ומשאבות מיוחדות על מנת להזרים את המים המינרליים ללקוחות שחתמו עמה על חוזה אספקה , לכן פרסמו השותפים בעלי המקום ברחבי העולם את מרחצאות בית המלון
מקרה מעניין היה תביעת שלטונות המנדט , שבשנת 1929 הוגשה תביעה משפטית לעיריית טבריה מטעם השלטון הבריטי בארץ ישראל, כנגד השימוש ומכירת מים מינראליים אלו שבאזור חמי טבריה לאנשים פרטיים , כול זאת על פי צו המלך המציין כי מים מינרליים הנמצאים בארץ ישראל הם רכוש המלך בידי נציגו הנציב העליון בארץ ישראל.
בעת המשפט עמד עורך הדין של עיריית טבריה וטען כי שלטון המנדט לא הגיש בצורה מסודרת מסמכים של קניין או שטר רכישה של האזור והמעיינות, המעידים על בעלות על השטח, כמו כן לא הגישה שטרי ערבות לתשלום דמי נזקים וכיסוי כספי עתידי באם יפסידו בפסיקת בית הדין לבסוף.
במשפט הועלתה השאלה האם במימי ארץ ישראל אין כמות מסוימת של מינרליים גם כן, נציג השלטון הודה שאכן זה כך , ואז נשאלה השאלה האם כול המים בישראל שייכים לפי צו המלך ,הנתבעים ציינו כי עצם התביעה גורמת נזקים רבים שהעירייה דורשת לשלמם מקופת השלטון המנדטורי.
עוד התברר במשפט כי בשנת 1922 ,בצו המלך הוענקה זכות לשימוש במימי המעיינות המינרליים לעיריית טבריה ,בנוסף לכך מעידים מסמכים כי במים אלו משתמשים בטבריה כבר עשרות שנים עוד מהתקופה העותמאנית, ( ראה בית המרחץ התורכי מאחורי מבנה חמי טבריה הישנה) .
לאחר ששקל בית המשפט את טענות הצדדים ,הוא דחה את תביעת הנציב העליון על פי צו המלך ואישר את חוזי המכירה של המים המינראליים  ולעיריית טבריה את זכותם לממש זכות מכירה זאת.
ספור סופו של מלון אליזבט
בניהול המלון נכשל שלמה פיינגולד , לאחר ששני השותפים הודיעו על פשיטת הרגל בשנת 1930 , נמכר המלון והם המשיכו לנהלו למרות זאת ,עד שנפטר בשנת 1935 ונקבר בטבריה כיהודי , על מצבתו חרטו את המשפט חלוץ נאמן לארץ ישראל וליושביה , גם בתל אביב נפתח משפט למכירת רכושם של השותפים ובית המשפט הוציא צו מכירת נכסים לרכושו בתל אביב ולהלן הנכסים :
לאחר מותו של שלמה פיינגולד בשנת 1935 בעיר טבריה ,נפתחה צוואתו של שלמה בן דוד פיינגולד ,לאשרורה על מנת לממש את נכסיו לתשלום חובות ולהוריש את היתרה לאלמנתו יהודית שמחה פיינגולד ושותפתו מרגריטה פלמר ויורשים נוספים קרובי משפחה .
לאחר שהמלון נמכר קרטע מעט ועמד סגור שנים רבות , כאשר הוחלט לשפצו הוא שינה את שמו למלון גינוסר אך גם הוא לא צלח , ונסגר שוב עד ששרפה כילתה אותו בשנת בשנת 2001 , לאחר השרפה הוקם מחדש ללא הכיפה כמבנה לשימור .
אשתו השנייה יהודית שמחה פיינגולד , המשיכה את חייה בעוני רב והתפרנסה מדוכן שהוקם עבורה בחצר בית המלון עד מותה בשנת 1953 , מרגרט פלמר עקרה לשכונת המושבה הגרמנית וחייה עד מותה בשנת 1944 בירושלים.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.