התחבר

ירושלים רחוב יפו 63 בית הספר כי"ח אליאנס ניסים בכר

אטרקציות, ארמונות ומבנים היסטוריים, שווקים ופשפשים קניות רחוב יפו 63
לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

בשנת 1876 החל משה פרץ לבנות את הבניין , הקבלן משה פרץ השקיע כאלפים חמש מאות נפולי אונים זהב , כאשר הסתיימה הבנייה בשנת 1880 ,נמכר הבניין בהפסד בסכום של אלף שש מאות נפוליאונים זהובים, להנהלת כל ישראל חברים – אליאנס שיעדו אותו להקמת בית הספר.
על שטר הקנייה נרשמו שמותיהם של סר נתנאל רוטשילד והמחצית השנייה העל שמו של שמואל מונטגו ראש וועד הקהילות בבריטניה  , ששה בארץ בביקור על מנת לעמוד על צרכי היהודים שהחליטו כי הם משתקעים בארץ ישראל ,בית הספר יועד ללימוד מקצועות על מנת שבוגריו יתפרנסו בארץ כבעלי מקצוע , כמו שכתוב "פרנסתו ומזונו מיגיע כפיו יבוא" .
בית הספר שנפתח בשנת 1882 נקרא בתחילה: בית הספר התורה והמלאכה ,מנהלו היה ניסים בכר ,כאשר נפתח בית הספר והפנימייה היה בו תלמיד אחד אך חודש לאחר מכן  היו בו למעלה מחמישים תלמידים ,אך גם חובות , לצורך זה נסע ניסים בכר ללונדון ושם השיג תרומות להחזקת בית הספר.
בשנת 1884 למדו בבית הספר גם כעשרים נערים שאינם יהודים ( מוסלמים ונוצרים) שחלקם הגדול שילם בעבור הלימוד ,אפילו הפטריארך היווני שביקר בבית הספר שיבח אותו, בשנת 1897 מספר תלמידי המוסד היה כשלוש מאות תלמידים כמאה מהם חיו בפנימיית בית הספר.
המוטו של בית הספר לספק השכלה ומקצוע לתלמידיו על מנת שלא יאלצו לחיות מדמי החלוקה , במטרה שמקצועם הנלמד בבית הספר יפרנסם ,מאחר וכמות העבודה היית גדולה מעל כוחותיו של ניסים בכר , הוא מינה את אלברט ענבי איש ימין משה כמנהל אגף לימוד המקצועות בבית הספר.
בתפקיד אם הבית בפנימייה שימשה אשתו של ניסים בכר ,היא אשר דאגה למזון ואוכל וכמובן לבגדים , ובעת משבר לילדים שימשה כאם וככתף לגעגועים לביתם.
ספור ניסיון רכישת חלק מאדמות שכונת ימין משה להקמת בית הספר כי"ח – אליאנס
בשנת 1885 נפטר משה מונטיפיורי בגיל קרוב למאה, בהורישו את רכושו וניהול הקרן בידי יורשיו בעיקר של בן אחותו יוסף סבג ,שסבר כי יתרת גוש הקרקע שנותר מכרם משה ויהודית , לאחר בניית משכנות שאננים הינו רכושו הפרטי של מונטיפיורי ,על פי הבנתו חלקת ימין משה נקנתה בכספו של מונטיפיורי ולא בכספי טורא, לכן החל בפעולות למכירתו לחברת כי"ח – אליאנס ,על מנת שיקימו עליו בית ספר , מחצית מן השטח העביר היורש על שמו והחל למכור את החלקות ליהודים אמידים שהחלו בתהליך חפירת יסודות לבניית בתי מידות.
במכתב לעיתון המגיד במרץ 1887 , נכתב שמאחר ויתרת השטח של ימין משה עמדה מוזנחת , נפוצו חרושת שמועות שטענו ,כי על השטח באדמת הנדיב יהודה טורא ,שתרם את חלקת האדמה לבניית בתים לעניים בירושלים, השמועה טענה כי החלקה הזאת בימין משה נמכרה , על מנת לבנות עליה בתי מסחר ומלאכה של בית הספר כי"ח – אליאנס בראשות המנהל ניסים בכר.
מיד הודבקו פשקווילים על קירות בתי הכנסת בירושלים שבהם נאמר : כי בית הרחיים (טחנת הקמח עומדת כמצבת קבר ) כיוון שאיננה מופעלת, וכי אדמת ימין משה הפקר הינה וכול הרוצה להגשים חלומו לבית ייחפז ויתקע באמה יתד ,יסקל חלקה ויתיישב עלייה.
יש הטוענים כי הקנאים והשונאים לבית הספר כי"ח – אליאנס ,טענו שההתנגדות נבעה כיוון שבבית הספר לימדו כשפה צרפתית ומעט לימודי קודש ,קנאים אלו הפיצו פשקווילים למניעת בניית מוסדות בית הספר כי"ח – אליאנס בשטח ימין משה .
ניסים בכר טען כי השטח בימין משה נחוץ , על מנת להכשיר בעלי מלאכה ,במיוחד בעבודת סתתות שנדרשה לבניית בתים בארץ ישראל ,לעומת המתנגדים לכניסה לימין משה של בית הספר ,התפרסם מאמר המספר כי בעקבות לימוד המלאכה בבית הספר כי"ח – אליאנס,כבר קיימים כעשרים בוגרי המוסד , שהינם בעלי מלאכה המתפרנסים מיגיע כפים בניגוד לנתמכים מכספי החלוקה הלומדים בישיבות ( מוכר משהו לנו ).
סיפורה של סמטת בלק בתלפיות בירושלים.
הזכירה לי את הקשר לספור נוסף של הכלב בלק ואולי קרבתה של הסמטה לביתו של שי עגנון פתחה כתבה זאת.
בספרו תמול שלשום של יוסף צצקס המספר את ספור העלייה השנייה בישראל ,הלא הוא שי עגנון ,ששינה את שמו לעגנון לאחר שכתב את ספרו עגונות , בספר מקבלת דמותו הכלבית של הכלב בלק ,את סימבול האנשה דרך מבטו המלגלג על דמויות בירושלים במלחמת התרבות בין תושבי יפו לתושבי ירושלים, במיוחד המודרניים והמתרחקים מן היהדות הצינית והשפה וכמובן מדמותה ההיסטורית של העיר .
הכלב בלק מקבל את התפקיד המשני בספור , בהצטרפותו לדמות הראשית בספור יצחק קומר שלאחר עלייתו לארץ התיישב בעיר יפו ומאס באורח החיים החילוני ועבר לגור בירושלים הדתית, כיוון שנתקלתי בדמות הכלב בסיפור, נזכרתי בביתו של הסופר בשכונת תלפיות ובסמטה הסמוכה לבייתו סמטת בלק.
ובכן מיהו הכלב בלק בספר תמול שלשום ,הכלב בלק חיי בירושלים וכמו שאר כלבי הרחוב שוטט הכלב ברחובות העיר והתבונן בעיני כלב על השינויים והחיים של התושבים בעיר בדרכו הכלבית המלגלגת.
הגיבור של הספר יצחק קומר ,עבד למחייתו על פי הספור, בשחזור וצביעת אותיות בשלטי הזיכרון ,שנקבעו על בתי ההקדשים ,שתרמו אנשים לקהילות בירושלים ,על מנת להנציח את שמם לעד ,כיוון שנותרו ללא ילדים והנצחת שמם ,יצר את התופעה של בתי ההקדש.
כאשר עבד הגיבור יצחק קומר על שחזור טבלת בית הקדש בשכונה הבוכרית ,נקלע לקרבתו הכלב , בבדיחות הדעת העביר מברשת על פרוות הכלב ורשם את המלה כלב, בדחני ירושלים טוענים כי קומר כתב על הכלב את המילים כלב משוגע .
נס הכלב על נפשו בשכונות ירושלים והטיל מורא על ילדי העיר ותושביה ,כיוון שצבעו השחור והכתובת שעל פרוותו הוסיפה מימד מיסטי של שד באמונות השחורות והפחדים הטבועים במסורת היהודית.
האגדה האורבנית הירושלמית לדמותו של הכלב מקבלת מימד נוסף בספור ,יש המייחסים לסופר לגלוג לתושבים המאמצים את תורת העולם הגדול בהחצינם את העולם היהודי המסורתי.
האגדה שנכתבה בידיו האמונות של הסופר מתארת את ביקורו של הכלב בבית הספר אליאנס ( במקום שהיום שוכן בו בניין כלל ומגרש החנייה של השוק שנבנה כיום כמפלצת)
עמד הכלב והתבונן בתימהון במראה התחריט של הידיים המשולבות בשער בית הספר שמתארות חברות וחוכמה .
כיוון שעמד הכלב מול השער יצא המנהל ענתבי של בית הספר אליאנס , לכלב על מנת לגרשו,כיוון שבבית הספר לימדו כשפת יסוד צרפתית ולא עברית והכתיבה של הצרפתית היא משמאל לימין,בניגוד לשפה העברית , קרא המנהל ענתבי את שמו של הכלב הפוך ובמקום המלה כלב שצבע עליו הגיבור קומר , אי לכך השם שיצא משפתי המנהל ענתבי היה בלק .
לגלוגו של הסופר שי עגנון לבית הספר ולשפתו הצרפתית ,בניגוד לשימוש בשפה העברית כפי שדרשו בני העלייה השנייה בישראל מובע בספור המעשה .
לספור הכלב בלק ,מוסיפים זקני העיר את ספור הפשקווילים והחרמות, שערכו אנשי מאה שערים ,בהשתמשם בגופו של הכלב ובהדבקת פשקווילים על זנבו וגופו , הכלב הפיץ את מחאתם, בעת שהסתובב ברחובות ובשכונות בעיר, ספור ידוע הוא הפשקווילים שהודבקו כנגד מנהל בית הספר למל שהנהיג את השפה העברית בבית ספרו בניגוד לרצונם של התושבים הדתיים.
מעט על משפחת ניסים בכר אליעזר
אביו יליד רומניה עלה לארץ והתחתן עם בתו של ידידיה רפאל חי אבולעפיה , הוא נולד בירושלים , כיוון שאביו היה מעט חולני נדדה המשפחה ברחבי אירופה בין הרופאים,ניסים למד בקושטא ולאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר למורים של כיח בפריז,שם למדו בנוסף לצרפתית עברית, השפות הנוספות נעקרו מהשורש בידי צוות המורים.
חבריו לכיתה בכי"ח בפריז מבני העדה הספרדית היו : אברהם אבושדיד לימים רופא שפעל ביפו ובירושלים,אברהם רוקח,סלימן ממקימי שכונת בית הכרם,יעקב ולירו,יעקב אגרס יהושוע שמי שהיה גם כן רופא.
לאחר שסיים את לימודיו נשלח להקים את בית הספר כי"ח אליאנס בירושלים ,בעת שגר בירושלים ,שם התיידד עם דוד ילין מנהל הסמינר למורים בית הכרם, לאחר מכן נשלח בידי אליאנס לייצגם בניו יורק באמריקה כשליח ואוסף כספים,בעת שהותו בניו יורק התנדב למפעלים ציוניים ועזר להקים מוסדות ציוניים יהודיים,בין היתר נלחם בשלטונות אמריקה ובבית הנבחרים האמריקאני ,למניעת הגבלת כניסת היהודים על פי חוקי ההגירה ,בעזרת גופים ציוניים באמריקה לאחר מלחמת העולם הראשונה .
ניסים בכר ,היה מגיע מדי פעם לפריז לצרכי עבודתו ומפגשים עם מנהליה של אליאנס ,ניסים בכר מגלותו היה קשור לגורלה של ארץ ישראל , יש הטוענים כי המאורעות בשנת 1929 וטבח ביהודים בארץ השפיעו קשה על חייו ,ולכן מאורעות אלו גרמו לפטירתו בשנת 1931 כאשר נפטר ניסים בכר בגיל שמונים ושלוש , ביקש כי עצמותיו יובאו לקבורה בהר הזיתים בעת שנקבר נאספו לטקס הקבורה, אנשי הועד הלאומי,הוועד הספרדי ואיישי ציבור .
המשך לסיפור מבנה בית הספר כי"ח – אליאנס מספר : כי כאשר נטשו תושבי ימין משה את השכונה בשנת 1948 לאחר קבלת צו פינוי של שלטונות ירושלים, בעקבות הקרבות במלחמת השחרור באזור ,עזבו בסך הכול כמאתיים בתי האב שמנו מעל לאלף שלוש מאות תושבים, מחצית מהתושבים שפונו מימין משה ,התגוררו במשך חודש וחצי בבית הספר אליאנס ומחצית השנייה התגוררו בבית האבות הספרדי ברחוב יפו.
בשנת 1927 החליטה הנהלת בית הספר של בית המלאכה של כי"ח –אליאנס , למכור שני מנועים משומשים ולהשכיר שש חנויות שחזיתם לכוון רחוב יפו שהיו בבעלות בית הספר.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.