התחבר

ירושלים רחוב יפו 31 חצר פיינגולד סיפורו של שלמה בן דוד פיינגולד

אטרקציות, ארמונות ומבנים היסטוריים ירושלים
לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

שלמה פיינגולד יהודי שנולד ברוסיה בשנת 1865 היה בעל דרכון רוסי, יהודי שלמד בישיבת וולוג'ין ברוסיה,  בגיל עשרים היגר לאנגליה שם עבד בבית הדפוס של כת יהודים מומרים בשם " בני ישראל הבריטיים " שעיקר אמונתה הייתה שמוצא היהודים הבריטיים ,הוא בעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל, כיוון שעיקרי משנתם מצאה חן בעיניו המיר את אמונתו באמונה החדשה, למרות שיש הטוענים כי לא עשתה פעילות מיסיונרית לכת אלא ניסתה פשוט להגדיל את מספר מאמיניה , אך חלק ממאמיניה היו נוצריים שהאמינו בביאתו מחדש של ישו כשם שינם יהודים בבואו של המשיח .
שלמה פיינגולד מעולם לא הצהיר כי המיר את דתו לנצרות והמשיך לטעון כי הינו יהודי המאמין בעקרונות הכת, בשנת 1888 באנגליה נישא לאישה נוצרייה ממוצא סקוטי בשם אליזבט קורוויל ששמרה על אדיקותה כנוצריה עד מותה, ,היא הייתה בתה המאומצת של מרגרט פלמר ,אישה עשירה ואשת ציבור ידועה באנגליה,לבני הזוג לא היו ילדים ,  מרגרט פלמר הפכה לשותפתו בעסקים בארץ ישראל של שלמה פיינגולד ,  כיוון ששלמה פיינגולד המיר את דתו הוא לא היה אהוב בידי היהודים הדתיים שראו בו אויב
בשנת 1985-6 עלו שלמה פיינגולד ,אשתו אליזבט ואמה המאמצת מרגרט פלמר לארץ ישראל בדרכם התעכבו בפריז ושם הוציאו את העיתון " האמת " שבו בטא את דעותיו המומרות החדשות כיהודי מומר בערכי הרעיון של "בני ישראל הבריטיים".
לאחר שהתיישבו בירושלים גרו בני הזוג והאם החורגת בבית אחד, אשתו מיעטה להופיע בציבור ובדרך כלל הופיע שלמה פיינגולד בציבור בלוית שותפותו לעסקים מרגרט פלמר האמידה ,בתחילה ניסה להגיע לליבות היהודים החרדיים בעיקר בני המזרח הספרדים בהשתתפות כספית בהקמת בית הזקנים לזקני הספרדיים,בתרומות לנזקקים יהודיים ופתיחת כיתות לימוד לילדים , אך החשדנות כלפיו כיהודי  מומר המשיכה לחלחל,שלמה פיינגולד רכש אדמות נוספות כמו האדמה שעליה הוקם בית הזקנים הספרדיים בתחילת רחוב יפו, האדמה נקנתה ממנו בידי חיים ולירו לצורך הבנייה .
סיפור עסקיו של שלמה פיינגולד בעיר ירושלים
בשנת 1898 רכש פיינגולד שטח אדמה מידי הכנסייה הארמנית,שעליה  הקים את בית פיינגולד ברחוב יפו אל מול מגרש הרוסים ומטה הבולשת האנגלי ,מבנה בן שלוש קומות בצורת האות וו העברית, שבכול קומה היו שנים עשר חדרים בחצר המבנה לכוון נחלת שבעה שתל גן נוי וורדים ,על שער המבנה חרט את הסמל מגן דוד בצמוד לכתובת שמע ישראל , עוד חרט על אחת מאבני המבנה את המשפט על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים .
המבנה שימש הן לעסקים חלקם שלו ,העסקים מוקמו בחלקם בקומת הקרקע והדירות העליונות יועדו למגורים , במבנה היו 27 חנויות ודירות על מנת לשבור את התנגדות היהודים להתגורר במבנה הוא השכירם במחיר מוזל ובתשלום חודשי בניגוד למקובל של תשלום לשנה מראש בעבור השכירות, בשנת 1909 נפתח במקום בית הדפוס המצפה שבו הודפסו חלק מהעיתונים שפעלו בירושלים כולל עיתונו של בן יהודה הצבי,שי עגנון ברוח המתנגדים לחצר פיינגולד, קרא לבית "בית המשומד " והרחיב את הנושא בעת שכתב את הספר תמול שלשום שבו גיבור הספר התגורר בבית פיינגולד.
רופא השיניים מנחם מנדל סוסניצקי בשנת 1900 , מודיע לקהל הירושלמי על פתיחת ביתו ועסקו בחצר פיינגולד בהודעתו משבח את טיב עבודתו ובמיוחד מציין את ידיעותיו בנושא השיניים התותבות שעת הפתיחה של מרפאתו בשחר .
המבנה בן שני האגפים לכוון מזרח ומערב, הכניסה למבנה המזרחי הוליכה לפרוזדור מאורך שהתרחב ונפתח לשני שלוחות בעלו תקרת מקומרת, מעליו היה היו דירות למגורים ואולם אשר שימש את מפעל הממתקים של משפחת חביליו ,אולם זה שימש כמקום מסתור ומקום לאיסוף מודיעין על מבנה הבולשת הבריטית בירושלים ולפעולת פיצוצו בידי אנשי האצל בשנת 1945 .
קומת הקרקע שימשה בעבר למפעלים וחנויות משמשת כיום למסעדות שצמחו במקום כמו פטריות לאחר הגשם, כיוון שצורת החצר היא מבנה מלבני המקיף חצר כאשר בני אגפיו המזרחי והמערבי ממוקמים יציאות אחת לכניסה מרחוב יפו והשנייה יציאה לשכונת נחלת שבעה .
בפועל אגפי המבנה הוקמו בראשונה האגפים המזרחי והצפוני והדרומי ,האגף המערבי הוסף לאחר מכן ,בקומה השנייה מעליהם היה ממקום אולם שנקרא אולם פיינגולד ,או בשמו השני אולם קלבר, בהמשך הושכר האולם לאחים מטטא שפתחו בו בשנת 1908 אולם ראינוע אך הוא שימש גם כאולם הצגות ,ערבי תרבות לאגודות ומפלגות  ואולם נשפים לקולטורה וקציני צבא , האגף המערבי שנקרא בית הסולל הכיל את דפוס הסולל ,שבו הודפסו העיתונים הצבי ודואר היום .
לאחר שהסתיימה בנייתו של המבנה העלה שלמה פיינגולד את אביו לארץ ישראל ושיכן אותם בבית בשכונת נחלת שבעה הסמוכה , בשנת 1900 העלה את אחיו יצחק אייזק פיינגולד לארץ ישראל ואת יתר בני המשפחה ואחיו ואף עזר להם כלכלית להתקיים, האח אייזיק ניהל את עסקי אחיו תחילה בירושלים ולאחר מכן בתל אביב .
במבנה שבנה בשנת 1902 פתח שלמה פיינגולד ,חנות לממכר בגדים בבית פיינגולד מול מגרש הרוסים בחנות נמכרו בגדים מוכנים לגברים נשים וטף ,כמו בבית המסחר נמכרו בדים וחייט אומן יושב ותופר בגדים על פי הנדרש , בשנת 1912 נפתח בקומה השנייה במבנה ראינוע שבו הוצגו סרטים של חברת האחים פטה, הראינוע הוקם לאנשי ירושלים ובאולם נערכו כינוסים והרצאות שונות , שנה לאחר מכן השכיר את האולם לאחרים  .
בשנת 1925 נמכרה חצר פיינגולד ל ויניפרד ווטרס גטלינג, לאחר המכירה החליפה החצר את שמה לחצר בית גטלינג, חלק מהנמנה הושכר למוסדות ציוניים ולמפלגות ,אפילו מערכת העיתון דואר היום השתכנה במבנה .
אגדות ירושלים של זקני העיר משנת  ,מספרות כי גברת ל ויניפרד ווטרס גטלינג , הרוכשת החדשה של חצר פיינגולד בשנת 1925 , שהייתה עשירה אנגלית ובעלת מחשבות  מיסיונריות הזויות,גברת לויניפרד ווטרס גטלינג קבלה בשנת 1928 חזיון שמימי מיסיונרי באחד הלילות , ( יש הטוענים כי ירדה מדעתה ) האוסר עליה להשכיר את הקומה השלישית של בית פנגולד,בקומה השלישית ששטחה היו של כשלוש מאות מטר מרובעים , היו שנים עשר חדרי מגורים ואולם גדול, כך עמדה הקומה שתיים ריקה , וכול הפונים לבעלת המקום גטלינג על מנת שתשכירה קבלו תשובה שלילית.
העירייה התעלמה מן החיזיון השמימי והמשיכה לגבות מיסי עירייה על קומה זאת, כיוון שכך החליטה ל ויניפרד ווטרס גטלינג בשנת 1930, להרסה ולחסוך את המיסוי לקומה הריקה ששטחה היה שליש ממבנה פיינגולד,כך או אחרת את החצר מכרה בשנת 1937 לשותפים היהודיים גוט וחסידוף שהמשיכו להשכיר חדרים במבנה כולל מקומות לבעלי מלאכה כמו נגרים ( נגריית בראון ומסגריות) .
מעט עדנה חזרה לחצר בעת שהחלה הסאגה הירושלמית בשנות התשעים למסעדות ובקומת הקרקע של החצר נפתחו מסעדות מפורסמות שהחזירו מעט את הפעילות בחצר.
אגדת יצחק קומר אשר גר בחצר פיינגולד בידי הסופר שי עגנון
בספרו תמול שלשום של יוסף צצקס המספר את ספור העלייה השנייה בישראל  ,הלא הוא שי עגנון ,ששינה את שמו לעגנון לאחר שכתב את ספרו עגונות , בספר מקבלת דמותו הכלבית של הכלב בלק ,את סימבול האנשה דרך מבטו המלגלג על דמויות בירושלים במלחמת התרבות בין תושבי יפו  לתושבי ירושלים, במיוחד המודרניים והמתרחקים מן היהדות הצינית והשפה וכמובן מדמותה ההיסטורית של העיר .
הכלב בלק מקבל את התפקיד המשני בספור , בהצטרפותו לדמות הראשית בספור יצחק קומר שלאחר עלייתו לארץ התיישב בעיר יפו ומאס באורח החיים החילוני ועבר לגור בירושלים הדתית, כיוון שנתקלתי בדמות הכלב בסיפור, נזכרתי בביתו של הסופר בשכונת תלפיות ובסמטה הסמוכה לבייתו סמטת בלק.
ובכן מיהו הכלב בלק בספר תמול שלשום ,הכלב בלק חיי בירושלים וכמו שאר כלבי הרחוב שוטט הכלב ברחובות העיר והתבונן בעיני כלב על השינויים והחיים של התושבים בעיר בדרכו הכלבית המלגלגת.
הגיבור של הספר יצחק קומר ,עבד למחייתו על פי הספור, בשחזור וצביעת אותיות בשלטי הזיכרון ,שנקבעו על בתי ההקדשים ,שתרמו אנשים לקהילות בירושלים ,על מנת להנציח את שמם לעד ,כיוון שנותרו ללא ילדים והנצחת שמם ,יצר את התופעה של בתי ההקדש.
כאשר עבד הגיבור יצחק קומר על שחזור טבלת בית הקדש בשכונה הבוכרית ,נקלע לקרבתו הכלב , בבדיחות הדעת העביר מברשת על פרוות הכלב ורשם את המלה כלב, בדחני ירושלים טוענים כי קומר כתב על הכלב את המילים כלב משוגע .
נס הכלב על נפשו בשכונות ירושלים והטיל מורא על ילדי העיר ותושביה ,כיוון שצבעו השחור והכתובת שעל פרוותו הוסיפה מימד מיסטי של שד באמונות השחורות והפחדים הטבועים במסורת היהודית.
האגדה האורבנית הירושלמית לדמותו של הכלב מקבלת מימד נוסף בספור ,יש המייחסים לסופר לגלוג לתושבים המאמצים את תורת העולם הגדול בהחצינם את העולם היהודי המסורתי.
האגדה שנכתבה בידיו האמונות של הסופר מתארת את ביקורו של הכלב בבית הספר אליאנס ( במקום שהיום שוכן בו בניין כלל ומגרש החנייה של השוק שנבנה כיום כמפלצת)
עמד הכלב והתבונן בתימהון במראה התחריט של הידיים המשולבות בשער בית הספר שמתארות חברות וחוכמה .
כיוון שעמד הכלב מול השער יצא המנהל ענתבי של בית הספר אליאנס , לכלב על מנת לגרשו,כיוון שבבית הספר לימדו כשפת יסוד צרפתית ולא עברית והכתיבה של הצרפתית היא משמאל לימין,בניגוד לשפה העברית , קרא המנהל ענתבי את שמו של הכלב הפוך ובמקום המלה כלב שצבע עליו הגיבור קומר , אי לכך השם שיצא משפתי המנהל ענתבי היה בלק .
לגלוגו של הסופר שי עגנון לבית הספר ולשפתו הצרפתית ,בניגוד לשימוש בשפה העברית כפי שדרשו בני העלייה השנייה בישראל מובע בספור המעשה .
לספור הכלב בלק ,מוסיפים זקני העיר את ספור הפשקווילים והחרמות, שערכו אנשי מאה שערים ,בהשתמשם בגופו של הכלב ובהדבקת פשקווילים על זנבו וגופו , הכלב הפיץ את מחאתם, בעת שהסתובב ברחובות ובשכונות בעיר, ספור ידוע הוא הפשקווילים שהודבקו כנגד מנהל בית הספר למל שהנהיג את השפה העברית בבית ספרו בניגוד לרצונם של התושבים הדתיים.
ספור עיתון הצבי
בשנת 1909 לקראת חג הפסח רכש את עיתון הצבי,על מנת לספק לבעליו בן ציון בן יהודה גב כלכלי להוצאת העיתון, בתחילה הסכם היה לשנה אחת ,את העיתון רכש מידי בן ציון בן יהודה ( בן אב"י ) ,בהסכם המכירה התחייב שלמה פיינגולד להוציא את העיתון בכול יום מימי השבוע פרט לימי שבת וחג,העתון יודפס בדפוס מצפה ויהיה בעל פורמט גדול יותר במכונות הדפוס החדשות,בעת החתימה נתנה הזכות לפיינגולד להדפיס מהדורה מיוחדת בשעות אחרי הצהרים לידיעות מאוחרות וחדשות ואפשרות להדפיס את העיתון בשפות העברית,הצרפתית,אנגלית ויידיש (ז'רגוניה).
על התוכן העיתונאי ,יהיה האחראי הבלעדי עורך העיתון בן ציון בן צבי ,שלמה פיינגולד יהיה אחראי רק ,על הנושא הכספי וההפצה של העיתון,בהסכם זה הוחלט כי העורך אינו ראשי להתערב בנושא הכספי ובניהול העיתון ומאידך לא יוכל שלמה פיינגולד להתערב בתכנים, את המידע העדכני והמהיר לעיתון מבירות העולם ,יקבל העיתון בטלגרמות שישלחו בתחנה אלחוטית שיקים שלמה פיינגולד .
עוד התחייב שלמה פיינגולד לשלם לעורך לעוזרו , לעובדי המערכת ולעיתונאים ביפו ובקושטא את שכרם החודשי כול ההכנסות יוכנסו לקופת העיתון ובסוף החודש יערך מאזן ועל פי הרווחים הם יחולקו על פי ההסכם שנחתם בין הקונה לעורך .
אין לבטל את ההסכם בין השותפים , אך יש להודיע חודשים מראש לפני התפוגגותו של ההסכם בתום שנת החתימה ,ההסכם מוסיף כי לחידושו ואי הודעת התנגדות מאפשרת להמשיך ולהאריך את החוזה מעבר לשנה שעליו נחתם החוזה.
על החוזה כעדים חתמו : חיים ולירו, מרגריטה פלמר,שלמה עמר ומשה מונטיפיורי , כיוון ששלמה פיינגולד היה  מומר והפחד מפני פרסום בעיתון הצבי ליהודים להמיר את דתם גרם פחד זה לקומם עליו יהודים רבים בירושלים שאף ערכו הפגנה מול מערכת העיתון והדפוס ושברו את חלונות המקום , בתגובה פרסם העיתון את פרטי ההסכם על מנת להרגיע את החוששים מהרכישה של העיתון .
השותפות החזיקה כחצי שנה, אומנם תנופה כלכלית נבעה מפרסום מודעות של עסקיו של פיינגולד ומעצם הדפסתו בבית הדפוס מעלה של פיינגולד ,דבר שהוזיל את ההוצאות,יש הטוענים כי הסיבה לחיסול השותפות והעיתון ,נבעו מניסיונותיו של שלמה פיינגולד להתערב בתכנים בניגוד להסכם  בנוסף לגל ההתנגדות של יהודים כמו ראש התאחדות המורים קדיש יהודה  סילמן ומראשי המלחמה בהנחלת הלשון העברית בארץ ישראל בנוסף לסופרים ומשוררים יהודיים חיסלה את השותפות ועיתון הצבי חדל לפעול .
חרושת השמועות עוד הוסיפה אש להתקוממות, בהפיצם כי שלמה פיינגולד המומר הוא בעליו של העיתון המיסיונרי " האמת " , אשר הפיץ בפריז עוד בטרם עלה לארץ בשנת 1896 ושם שבו בטא את דעותיו המומרות החדשות כיהודי מומר בערכי הרעיון של "בני ישראל הבריטיים".
העיתון "האמת "הופיע בשנים 1910-1914 בארץ ישראל, עוד טענו מתנגדיו כי ניצל את מצבם הכלכלי הירוד של תושביה התימניים של ירושלים והמשמשים כמוכרי העיתון , לאחר רכישת עיתון הצבי העביר שלמה פיינגולד את משרדיו למבנה העיתון ומשם המשיך לנהל את עסקיו המתרחבים .
כתגובה לחיסול העיתון ,פתחה משפחת אליעזר בן יהודה עיתון חדש בשם "האור"   ושלמה פיינגולד הוציא את העיתון המיסיונרי " האמת " , בשפות האנגלית הצרפתית והעברית עיתון "האמת " אשר הפיץ שלמה עוד בפריז עוד בטרם עלה לארץ ישראל ,בשנת 1896 ושם שבו בטא את דעותיו המומרות החדשות ,כיהודי מומר בערכי הרעיון של "בני ישראל הבריטיים", עיתון זה עד שנת 1914 ואז עבר לאלכסנדריה שבה שהה כמגורש עד לאחר המלחמה , העיתון נסגר בשנת 1916.
אגדה ירושלמית בשלהי מלחמת העולם הראשונה
ראובן זילברשטיין סוחר נייר , ציוד וסחורות ידוע בירושלים , שגר בשכונת זכרון משה בשנת 1917 ליד אחותו החזיק חנות ליד שער יפו ,החל להבין בשנת 1917 לקראת סיום המלחמה הראשונה, כי חוזהו לאספקה עם כוחות אוסטריה בחיל הלחימה התורכי ,עומד ללכת לאבדון,בתנאי הבריחה והנסיגה של הצבא התורכי עמד מתכון קבוע,קודם ברחו קציני הצבא הגרמני והאוסטרי בני הברית של התורכים במלחמת העולם הראשונה.
בנסיגה מכוון סיני של הכוחות התורכיים ,החלו להופיע מכוניות שהובילו את הקצינים האירופיים הופיעו ראשונות בעקבותיהם פמליות הקצינים התורכיים רכובים על סוסים ולאחר מכן כוחות חיל הרגלים .

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.