התחבר

ירושלים משפחת חביליו והממתקים בירושלים העתיקה ומחוצה לה חלק 1

אטרקציות, מידע כללי, סיורים מודרכים העיר העתיקה ירושלים
לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

כיצד סתם הדור השלישי ,את הגולל על אייקון ירושלמי מפואר זה.
הקדמה
משפחת חביליו הגיעה לארץ ישראל לאחר גרוש ספרד ,בדרכם עברו בעיר סקופיה במקדוניה ,סברה אחרת מספרת שעצרו בסרביה , חלק מהמשפחה נשאר במקום וחלקם עברו להתגורר בארץ ישראל ,חלקם בצפת וחלקם בירושלים , מורשת המשפחה מספרת על מגורים לאורך למעלה משבע מאות שנים בארץ ישראל,המשפחה מתהדרת בתואר ס"ט כיאה ליהודים ספרדיים שהגיעו מספרד לאחר הגרוש והתיישבו בארץ ישראל.
כאשר אנו דנים על נושא העבודה העברית במיוחד בין חומות העיר העתיקה ,אנו רואים את השבר הגדול וההתייחסות של האנשים שחיו מהשנורר ,מה שאנו מכנים כספי החלוקה,בחורים צעירים יהודיים יצאו לעבודה משתי סיבות ,הצורך הכלכלי של משפחות עניות שחיו בעיקר משכרם של בניהם העובדים, נערים שנפלטו ממערכת הלימודים המסורתית של לימוד בחדר או ישיבות , מחוסר יכולתם או רצונם ללמוד במסגרות דתיות , או מבעיות כלכליות ,תופעה זאת התגברה בעיקר בקרב אנשי העלייה השנייה ואילך.
אברכי המשי כפי שכונו חובשי סלסלי החינוך הדתי הסתכלו בבוז בצעירים שעבדו בתעשייה ובבתי המלאכה ולא למדו במסגרות הדתיות,אברכים אלו כינו את הנערים העובדים "פועלים עליך ישראל" ,נערים שהיו משכימים קום לעבודתם,לעומתם הרגישו הנערים העובדים כי הם אדונים לנפשם ומעשיהם וחופשיים מעול של שכר למול המסתמכים , על רצונם של בעלי השררה ,שהיו ממונים על כספי החלוקה.
במפעל הממתקים , החלבה והסוכריות ,שפתח ניסים חביליו בתקופת התורכים בעיר העתיקה , עבדו נערים ונערות מצאת החמה עד צאת הנשמה ,עבודתם נמשכה אל שעות הלילה שאז הודלקו הלוקסים והעששיות ולאורם המשיכה העבודה .
אגדה ירושלמית מספרת על נערי החדר שהיו מסיימים את יום הלימודים בשעות החשיכה בעת שהלכו ברחובות העיר העתיקה, נושאים נרות בידם הקטנה למאור בדרכם מהחדר לבתיהם,ראו את העובדים היהודיים בבתי המלאכה והמפעלים ממשיכים לעבוד לאור עששיות .
ריחמו הילדים על הפועלים והיו נוהגים להתיז מים ,מחור המנעול על העששיות כתוצאה מכך במגע המים הקרים עם זכוכיות העששיות החמות הם התנפצו ,כיוון שלא היו זכוכיות חליפין "נאלצו העובדים" לסיים את עבודתם מיד כתוצאה מהחושך שנכפה עליהם וללכת לביתם אחרית דבר שבעלי המפעלים ,ארבו לנערים והענישו אותם.
שמו של המפעל ותוצרתו הגיע למדינות הסמוכות ,כמו עבר הירדן ושטחי הגדה,עשרות פועלים המשיכו לעבוד במפעלי המשפחה במשך שלושים וארבעים שנה,בתחילה שכרם של הנערים ,היה מטבע נפוליאון לשבוע,עד שהחלה ההסתדרות לפעול למענם.
בשנת 1944 התאגדו 16 עובדיו של שמואל חביליו בעידוד המחלקה לעדות המזרח בהסתדרות  והקימו ועד עובדים לעגן את שכרם וזכותייהם ובמקביל לעמוד בקשר עם האיגודים המקצועיים בארץ ישראל, כתוצאה מפעילותם נחתם הסכם עם שמואל חביליו בשנת 1947 לתוספת שכר של 10% לשכרם במיוחד לפועלות האריזה ששכרם היה נמוך במיוחד,תשלום שמונה ימי חגים,תשלום של 7-15 ימי חופשה שנתיים תלוי בוותק של העובד, פיצוי של חודש עבודה לכול שנת עבודה בעת פיטורים ואפשרות לקבלת ימי מחלה עד חודש בשנה.
סיפורו של ניסים חביליו הסבא רבא
ניסים חביליו (פאפו ניסים) התגורר עם משפחתו בעיר העתיקה ברחוב היהודים , בקומה העליונה גרה המשפחה ובקומת הממסד היה המפעל והחנות,כיום במבנה קיים מוסד סעד אמריקאי העוזר לתושבי העיר העתיקה.
סיפור המפעל וחנות הממתקים קשורה לסבא רבא פאפו ניסים חביליו שחיי בשנים 1870-1954 ,שהקים בראשונה את המפעל ברחוב היהודים בעיר העתיקה בתקופת השלטון שם גם התגוררה המשפחה,שמה של החנות היה  יהודית נסים חביליו ( פפו ניסים) אביו של שמואל .
ניסים חביליו היה נשואי לשתי נשים שהביאו לו צאצאים :
שרה – יהודית , אשתו הראשונה של ניסים חביליו ,שנפטרה בגיל גבוה נולדו הילדים :
שמואל הבכור ,יוסף שקיבל התקף לב בנסיעה באוטובוס ומת , בנו ניסים התחתן בשנת 1957 עם רחל בת שמואל  ,דוד – דוויקו ילדם המוזר מעט , הבנות רבקה ואסתרינה והבנים משה שניהל את מפעל הממתקים של שמואל חביליו ועזרא הצעיר שעבד במפעל עד שפתח מפעל מתחרה משלו.
אשתו השנייה של ניסים נקראה גם כן שרה – שרינה ,שאותה נשא בשנת 1947 הייתה שידוך של בת משפחה ענייה מסקופיה לממון ארץ ישראלי ,שרינה  הייתה בגיל 27-8 שנים בעת נישואיה ונולדו לה הילדים (כמו שבמשפחה נוהגים לכנות הילדים החורגים) :
הבן שלמה הבכור כיום בן 95 שנה( שנת 2013), אחד ממפקדי ההגנה בדרום ירושלים בשנת 1950 חבריו לנשק בצהל של רסן שלמה חביליו ברכו אותו לרגל היוולדו של בנו, שמואל המשיך בקריירה צבאית ובהמשך היה איש המוסד ,שפעל בהברחת והבאת יהדות מרוקו לישראל.
לאחר שסיים שלמה את לימודיו באוניברסיטה בשנת 1962 והיה בעל דרגת אלוף משנה התמנה כקונסול הכללי של ישראל באיסטנבול שבתורכיה, לאחר מכן נתמנה כשגריר קאמרון בשנת 1964 .
הבת מטילדה – רות שהיית מזכירתו של בן גוריון ,אשר החליף את שמה לרות , כיום בת 94 שנה עדיין בקרבנו (2013) – רות – מטילדה  נישאה בשנת 1956 ,עם ריכאד מרטין סיגל בקונסוליה הישראלית בניו יורק.
האגדה הירושלמית להחלפת השם מספרת שכאשר החלה את עבודתה במשרדו של בן גוריון דרש הוא מעובדיו לקרוא לו בשמו בן גוריון, יום אחד לאחר שהצטרפה לצוות עוזרי דוד בן גוריון , ישבה בפרוזדור לקראת ישיבה משותפת , בעת שישבה עבר בן גוריון , מיד שראתה אותו עמדה על רגליה,בן גוריון אמר לה לשבת, היא היססה ואז הוא פנה ליועצו ארגוב ואמר לה אני מפקדו לו אני יכול לתת פקודה ,ממך אני רק יכול לבקש.
אגדה נוספת מספרת שבאחד הימים כאשר הייתה רות במשרדו ,נשאלה רות האם אחד השרים שהוא מחכה לו הגיע,היא השיבה דוד,  השר היה כאן אתמול , תפקידה במשרדו הייה למיין את הדואר,את המכתבים החשובים והפרטיים הניחה על שולחנו, לשאר המכתבים הייתה כותבת תשובה בשמו,כול מיני תלונות ובקשות אישיות של אזרחי המדינה שכתבו באופן אישי  לראש הממשלה.
בנות נוספות לשמואל ומרים חביליו :הבת רג'ינה – (מלכה ) ו הבת מרגלית .
הבן הקטן אברהם שהיה חבר בועדת קשרי החוץ של מפלגת מפא"י, בשנת 1963 נישא אברהם לסוזי רינגלר מהולנד ,שם גם נערכה החתונה.
מעבר לעבודתו בבית החרושת לממתקים ,ניסים חביליו היה גם פעיל למען הציבור ולדוגמא בשנת 1921 תרם ניסים חביליו כסף למען בית החולים משגב לדך ,בשנת 1922 תרם כסף לקמחא דה פסחה של עניי יהדות ספרד,כאשר עזב ניסים חביליו את חנותו בירושלים העתיקה בשנת 1936 ,פתח חנות בשוק מחנה יהודה ,בחנות מכר ניסים חביליו סחורות ממפעל המשפחה והוסיף לסחורה בשנת 1943 גם דוכן דגים מלוחים , מחירם נקבע בידי המפקח על המזונות בממשל הבריטי.
סיפורו של שמואל חביליו
שמואל חביליו היה איש עבודה ,איש שלא ידע קרוא וכתוב בשנותיו הראשונות במסחר , לכן יש המציינים את שעור קומתו המסחרית ופיקחותו באותה העת ,בעת שהקים וניהל את עסקיו כאיש מסחר קשוח וקשה.
במפעלו של אביו ובמפעליו ייצר שמואל : סוכריות רוז'ה , סוכריות שהרבו בהם הערבים להשתמש בחתונות ואירועים להשלכה על קהל החוגגים כסימן לברכה ומתיקות בעתיד,עוד יוצרו במפעל : מרמלאדה,רחת לקום,חלבה, תפוחים מסוכרים בכרמל אדומים על מקל וקוקוס, את חומרי הגלם ליצור הממתקים, הביא שמואל מסוחרים ויבואנים ערביים ,מאזור שכם וחברון ,אספקה ורכישה זאת, התקיימה עד מלחמת השחרור ,שאז החל לרכוש את חומרי הגלם ביבוא וחלק אחר מתוצרת חקלאי ארץ ישראל.
בעת ששמואל חביליו עבד עם אביו בחנות המשפחה ברחוב היהודים החל לפרסם ברכת שנה טובה לחבריו,משפחתו ולקוחותיו והמשיך בכך בכול השנים שהמפעל היה קיים.
כאשר הגיע שמואל חביליו לתקופת מלחמת העולם הראשונה ,בתקופה העותמאנית גוייס שמואל לצבא התורכי , בעזרת שלמונים למפקדיו בצבא התורכי הוא שרת קלב (קרוב לבית) בעבור הבקשיש ששילם שמואל , את זמנו בילה במפעל המשפחתי ,כחלק גדול מהזמן ולא ביחידתו הצבאית, עד שהוסיף כסף לבקשיש ופדה את עצמו משרותו בצבא התורכי ,דבר שאפשר לו להתמסר יותר למפעל המשפחתי.
מחאת יצרני השוקולד והממתקים בימי המנדט הבריטי
לאחר התבססות השלטון המנדטורי בארץ ישראל ,שמואל הצטרף למלחמות היבואנים היהודים והערבים כנגד מחלקת המסחר המנדטורית בארץ ישראל, במטרה להוריד את המכסים ודמי ההובלה הגבוהים בנמלים ,בכדאי שיוכל למכור את סחורתו ,במחירים שפויים יותר ויוכל לעמוד בתחרות .
לצורך זה הצטרף שמואל למחאת יצרני השוקולד והסוכריות בארץ ישראל בתקופת המנדט החליטה מחלקת המסחר של שלטונות המנדט , להוריד את מסי היבוא לפולי הקקאו , שהובאו ביבוא מחול למפעלי יצור השוקולד והסוכריות ,למרות שהורד המחיר לפולי הקקאו , נותר על כנו המס הכבד ,של יבוא הסוכר שנע בין 60-80% ,המחאה פרצה משום ששלטונות המנדט קבעו ,כי לסוכריות ושוקולד מיובאים, נקבע מס של 20% בלבד, דבר שיצר עיוות ותחרות שאינה הוגנת והצרה את יצורם של ממתקים בארץ ישראל.
שלטונות המנדט, התנו את הורדת המכסים גם לסוכר ,בתנאי שבתי החרושת לממתקים ושוקולד ,יממנו פקיד מפקח שימונה בידי שלטונות המנדט ,על הסחורות במחסני חומרי הגלם של המפעלים שיסגרו ,על מנת שלא ידלפו לשוק החופשי לצרכי ספסור ויצירת רווחים שלא מן היצור היום יומי, מפקחים אלו יהיו כמו בענף יצור הסיגריות והטבק .
תקופת הפרעות והחרם הערבי בשנת 1929 כנגד הסוחרים היהודיים בעיר העתיקה
מעבר להתנכלויות לערביים שרכשו סחורות בחנויות יהודיות בעיר העתיקה החליטה המפקדה הראשית של המסיתים, לממן את פעולתה מהטלת קנסות על קונים ערביים בחנויות נוצריות ויהודיות , המחיר לקונה מוסלמי שנתפס קונה , אצל היהודים והנוצרים היה 125 מייל ,האבסורד שגן קונים ערביים בחנויות המוסלמים ,הוכרחו לשלם 75 מייל לקנייה.
אגדה ירושלמית מתקופת המאורעות בשנת 1929, מספרת כי בעת חרם הקונים הערביים בחנויות היהודיות בעיר העתיקה , נכנס שוטר ערבי , לרכוש סחורה בחנותו של אברהם בטיש ברחוב הבזאר ,חנות הסמוכה למפעלו וחנותו של שמואל חביליו , בעת שקנה בחנות עברו שני שוטרים ערביים ברחוב והוציאו בכוח את השוטר שקנה מהחנות של בטיש השוטר הערבי החל לעורר מהומה כנגד שני השוטרים התוקפנים הערביים , עד שבא שוטר בריטי ופיזר את המהומה.
במשך החרם באוקטובר 1929 , בעת שערבי רכש סחורה בחנותו של שמואל חביליו ,הוכרח הערבי בלחץ המסיתים הערביים ,להחזיר את הסחורה שקנה בחנותו של שמואל חביליו ברחוב היהודים ולדרוש את כספו בחזרה ,סיפור זה חזר על עצמו גם בחנויות יהודיות אחרות בעיר העתיקה , גרמו לכך חבורות של צעירים ערביים , שכפו בכוח מערבים להיכנס ולרכוש סחורה ,מחנויות המנוהלות בידי יהודים.
אגדה נוספת מספרת כי בחודש אוקטובר , הכין שמואל משלוח של שתי תיבות ממתקים וסוכריות, בחנותו ברחוב דוד למשלוח לסוחר בבית לחם, ,העבירם למכונית שחנתה ליד שער יפו ,בעת שהעמיס את הסחורה, על מכונית הקונה מבית לחם ,הורידו המסיתים את הסחורה מהמכונית ומנעו את משלוח הסחורה לסוחר בבית לחם.
אגדה נוספת מחודש אוקטובר ,מספרת על עורך דין ערבי,ששלח את פקידו לרכוש שתי אונקיות שולקולד עבורו, לאחר הקנייה ,בעת שיצא הפקיד מחנותו של שמואל חביליו התנפלו עליו המסיתים ושדדו ממנו את השוקולד,חזר הפקיד לחנותו של שמואל וביקש אישור לקנייה ולשוד ,על מנת שיוכל להגיש תביעה כנגד הפורעים.
בתחילת 1930 תבע בבית המשפט שמואל חביליו את משה פילוסוף שנותר חייב לו כסף בעבור סחורה שרכש , הבעיה הייתה שעקבותיו של פילוסוף נעלמו .
בפרעות 1936 החליטו הבריטים לסגור את החנויות היהודיות שעדיין פעלו בעיר העתיקה מחוץ לרובע היהודי, אחת החנויות הייתה החנות הראשונה של ניסים חביליו הסבא רבא ברחוב היהודים , השלטונות הבריטיים התירו אחת לחודש להוציא את הסחורות מתוך החנות הסגורה בליווי צבאי ושל שוטרים בריטיים.
סיפור המפעלים והחנויות של שמואל חביליו
שמואל חביליו ,פתח את חנותו החדשה ברחוב הבטרק בעיר העתיקה בשנת 1923, לשם עבר מהמפעל והחנות המשפחתית ברחוב היהודים (או ברחוב דוד) ,בחנות זאת בנוסף למפעל היצור לממתקים ,קיבל שמואל זיכיון ,למכירת דברי מתיקה וסוכריות, של בית החרושת לממתקים "לוינשטיין את שולמן "ברחוב בוסטרוס ביפו, בית החרושת היפואי שהתהדר בכיתוב , כי היה בית החרושת הראשון בארץ ישראל לסוכריות שוקולד,מרמלאדה,קונפורטים (ריבות) .
משה ועזרא אחיו הצטרפו לעבודה במפעל המשפחתי ולאחר מכן עם שמואל האח הגדול במפעל הממתקים ,האח משה ניהל את היצור והיה אחראי על כעשרים פועלים, חלקם בנות באזור האריזה לסחורה המוגמרת ,שמואל עסק במסחר והאח הצעיר עזרא עבד כפועל במפעל .
באוקטובר שנת 1926,מתחיל שמואל חביליו בחנותו ברחוב דוד ,במסעי הפרסום הראשונים לחנותו ולסחורתו,מהלכי שווק ופרסום הנלמדים עד היום בבית ספרנו,לחנותו הכניס למכירה בזיכיון של הסוכן והיבואן ניסים פרחי ,כלי כסף וסכום של כפות,כפיות, סכינים,תיונים, מייחמים ,מגשים ועוד , חלק מהסחורה, ניתן היה לקבלה תמורת איסוף שוברי הקניית שנעשו בחנות הממתקים שלו בעיר העתיקה ,לאחר הצטברות וסיכום סכומי הקנייה , העניקו זכות לקבלת כלי כסף במתנה לפי גודל סיכום הקנייה .
הוא שכלל את התהליך ,כאשר החליט להטמין פתקי זכייה בקופסאות הביסקוויטים שמכר בחנותו , שנקראו "ביסקוויט פרפראות קוסט ", , השיטה עבדה לפי מדד כמות הפתקים שהוצאו מתוך קופסאות הביסקוויטים , המדד היה לדוגמא : המביא פתק אחד מקבל כפית כסף של קפה או מלקחי כסף לקוביות סוכר,שתי פתקאות העניקו את הפרס של כף לפרפראות וכן הלאה והלאה ,שלושים פתקאות העניקו טס כסף (קערה) לפרות.
המפעל לממתקים בחצר פיינגולד ,נפתח בשנת 1931בקומה השנייה ,חלונותיו פנו לכוון רחוב יפו ובניין הבולשת ממול , בקומת הקרקע היו שני חדרים נוספים ששימשו כמחסן לחומרי המזון ( השמן,סוכר,חלבה,אגוזים ועוד , החדר הנוסף שימש כחדר ההלבשה של עובדיו.
במפעל בחצר פיינגולד ,הוכנסו מכונות משוכללות יותר לייצור הממתקים והחלבה, שפעלו מכוח החשמל ,חלקם מכונות אוטומטיות , אולמות הייצור היו גדולים יותר ומרווחים, חלונות רבים הכניסו את אור השמש למפעלים ואף היו דיבורים ותוכניות להעביר את המפעל לאזור התעשייה של תל ארזה,תוכניות שלא הוגשמו.
מהמרכז המסחרי ,עבר מפעלו של חביליו לחצר בתי פיינגולד ,מבני החצר נבנו בשנת 1895,חצר זאת נבנתה, בידי משפחת המומר היהודי, שלמה בן דוד פיינגולד ואשתו מרגרט פאלמר ,בעלת הממון רב , מפעל הממתקים החלבה והשוקולד של חביליו מוקם בקומה השנייה של המבנה באולם גדול בין דירות מגורים,שחלונותיו פנו לכוון מבנה הבולשת הבריטית (המבנה מצד שמאל לרחוב העולה למגרש הרוסיים), בתחילה שימש המפעל כמקום לתצפית ולימוד המודיעין של חבלני האצל,לאחר הפעולה שבה השתתפו ששה חבלני אצל, הם פוצצו חלק ממבנה הבולשת בשנת 1945, כאשר חזרו החבלנים ,שנים מהם התחבאו בבית החרושת של חביליו.
בשנת 1942 יבאה ממשלת המנדט הבריטי מטען לקרדה ,שהוקצב למכירה בחנויות נבחרות בערי ארץ ישראל,גם חנותו של שמואל חביליו הייתה ברשימה,הנציבות הבריטית קבעה מחיר למכירת הלקרדה ,הממשל הבטיח כי במשלוחים הבאים תרחיב את רשימת החנויות שימכרו את הלקרדה.
בשנת 1960 פעלו גנבי ירושלים וחדרו למפעלו בחצר פיינגולד דרך התקרה (שיטת רפיפי) , השתלשלו בחבל ויצאו בעזרת סולם המפעל לגג בחזרה, לאחר שעזבו נתברר כי לקחו שלוש לירות מאחת המגירות ומכונת כתיבה שערכה כארבע מאות לירות.
עוד מספרות האגדות ,כי כאשר עדיין חיי הרבא ניסים חביליו ולמעשה המפעל נוהל בידי שמואל ואחיו ,הגיעה הצעה מחברת עלית לרכישת המפעל , למרות שניסים חביליו צידד להצעת המכירה סרבו בניו למכירה , אולי אם היו עושים את הצעד הזהה היה נותר בכיסם רכוש.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.