התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

כאשר החלו להיכנס לפעולה טחנות הקמח שהופעלו בעזרת אנרגיית ממנועי דוודי הקיטור , ומחיר הפעלתם למרות שהופעלו בשימוש משולב  מים וחומרי תבערה בעיקר עצים השתווה למחיר יצור הקמח בעזרת בעלי חיים הן בשיטת היצור והן בשיטת הדריכיות , הבינו בעלי הטחנות מהדור הישן כי זכות קיומם פג.
במהרה בסביבות השנה 1885 ,החלו להסגר טחנות הקמח הישנות מונעות בעלי החיים הן בשיטת היצול והן בשיטת המדרכייה וטחנות שהופעלו בידי הרוח  וברחבי ירושלים העתיקה ומחוצה לה החלו להיפתח טחנות קמח מודרניות אשר הפעלתם הייתה יותר קלה ותוצרתם הייתה באיכויות יותר גבוהות של הקמח הטחון .
בשנת 1877 נפתחה הטחנה  הראשונה התעשייתית והגדולה בירושלים , טחנה זאת הייתה בבעלותו  של המומר היהודי ,הבנקאי והצלם פטר ברגהיים בסביבות שער שכם   קישור
https://www.malon.co.il/article.aspx?id=12866&catid=17759
טחנות הקמח הראשונות המוטוריות בירושלים
הניסיון הראשון להבאת מנוע קיטור להפעלת טחנת קמח ,בוצע בידי היהודי לוין זלמן בשנת 1864 ,אך מחוסר מכונאי ואדם שמבין בנושא, כשלה הטחנה ולאחר שנה ונאלץ למוכרה לגרמני שניסה להפעילה בעיר יפו, על מנת להפעיל טחנת קמח במנוע ומנסרה וניסיון זה גם כן נכשל.
בשנת 1885 פעלו בירושלים כשש טחנות קמח מוטוריות , טחנות אלו חודשו בהמשך והוחלפו בהם המנגנונים לתפעול מנוע בערה פנימי ובהמשך בטורבינות חשמל , כדוגמא חודשה טחנת הטחינה במים בוואדי קלט והוחלף בה המנגנון למנוע וחודשה בה הטחינה .
חלק ממנועי התחנות היו ניידים על גלגלים וניתן היה להעבירם לטחנות טחינה אחרות להתחבר למנגנון הטחינה ולהפעילן בטחנות שונות, המנגנונים והמוטורים נקראו לוקומובייל.
אחת מטחנות הקמח הייתה שייכת למשפחת הלחם ברמן, בנם יהושע רכש בשנת 1886 את שרידי טחנת הקמח בשוק הכותנה בעיר העתיקה חיבר לה מנוע חשמלי והפעילה, זאת לאחר שפתח את סניף חנות הלחם של הוריו בשנת 1880 בשכונת גורת אל ענב , אביו הרב טודרוס הלוי ברמן ואשתו המפורסמת קרישא שלימים נקרא בבה קרישא ,פתחו מאפיית לחם ברחוב היהודים בעיר העתיקה בשנת 1875 בסגנון רוסי שנמכר הן ליהודים והן לצליינים הרוסיים שגדשו את העיר העתיקה באותה תקופה .
טחנת האחים אלעזר ויעקב סלובס
התחנה השנייה בגורת אל ענב הייתה שייכת למשפחת האחים אליעזר ואחיו יעקוב סלובס אביהם ואימם עלו לארץ והתיישבו בירושלים בשנת תרמח, בנוסף לטחנת הקמח פתחה המשפחה עסק של חומרי בנייה ובהמשך הייתה המשפחה מראשוני מייסדי שכונת זכרון משהלפני תחילת מלחמת העולם הראשונה פעלו בירושלים כ 19 טחנות קמח עם מנועי בערה פנימית שהופעלו בדלקים , באותה תקופה הגיע מספר התושבים בירושלים לשבעים אלף תושבים .
בשנת 1885 פעלו בירושלים כשש טחנות קמח מוטוריות , טחנות אלו חודשו בהמשך והוחלפו בהם המנגנונים לתפעול מנוע בערה פנימי ובהמשך בטורבינות חשמל , כדוגמא חודשה טחנת הטחינה במים בוואדי קלט והוחלף בה המנגנון למנוע וחודשה בה הטחינה חלק ממנועי התחנות ,היו ניידים על גלגלים וניתן היה להעבירם לטחנות טחינה אחרות להתחבר למנגנון הטחינה ולהפעילן בטחנות שונות, המנגנונים והמוטורים הניידים נקראו לוקומובייל.
תחנת הקמח זרובבל בירושלים
בסוף המאה ה 19 תחילת המאה ה 19 הוקמה טחנת הקמח המוטורית באמצעות קיטור שנקראה טחנת זרובבל , טחנה זאת הוקמה במימון חיים אהרון ולירו הבנקאי הירושלמי, המנוע להקמת טחנת זרובבל כטחנת קמח מודרנית בידי הפרדסן והסוחר וחבר מועצת העיר יפו ישפה אברהם, בנוסף התיישב ישפה אברהם בירושלים בשנת 1905 ובנה בה גם את בייתו,בנוסף לשטחי אדמה שרכש בעת שעלה לישראל מרוסייה בנס ציונה.
טחנת הקמח זרובבל הוקמה בשטח של שכיום ממוקם בו בית הבריאות שטראוס , התחנה פעלה עד שנת 1909 וחדלה לפעול לתקופה קצרה עקב שריפה שפרצה בה בתאריך 4.11.1908 , לכבוד השריפה נכתב בעיתון הצבי מחזה ,שקיבל את השם : טחנת זרובבל שרפה באש – תנו לנו מכבים ,בכתבת מחזה מתואר השכמה של צופה שכן שהתעורר ומהאור של להבות האש, בסיפורו צחת הכותרת התבערה השלישית בירושלים ,מתאר הצופה את מראה הלהבות את העשן את פיצוצי החומרים ובעיקר ניסה לתאר את ריח השרפה, הטחנה שופצה והמשיכה בפעילותה לאורך שנים נוספות.
טחנת הקמח זרובבל הכילה שלושה אולמות ,אולם ליצור,אולם שהכיל חומרי הגלם לגרעינים אולם שלישי היה המחסן שבו אוחסנו פחי חומרי ההסקה ושקים ריקים של שקי התבואה , לאחר השרפה בשנת 1909 ,שופצה תחנת הקמח והורחבה ,כתוצאה מכך נשכרו עוד פועלים לעבודה , אך התחנה לא הצליחה להתרומם בשל ההוצאות והתחרות ונסגרה ולאחר מכן נפתחה שוב והפכה לתחנה קמח קטנה עד שנסגרה סופית.
תחנה אחות הוקמה בשטח סמוך באזור תחנת האוטובוסים הישנה של ירושלים .מאחורי בנין העמודים של רחוב יפו
תחנת הקמח של מרדכי סלמון
בסוף המאה התשע עשר שכר מרדכי סלומון ,אחיו של יואל משה סלומון חלקה ברובע הארמני ,על החלקה הקים מבנה לתחנת קמח שהופעלה בעזרת בעלי חיים ,בשנת 1905  החליט לעבור מחוץ לחומות ירושלים ורכש חלקת אדמה באזור שכונת כנסת א , על חלקה זאת בנה את ביתו וטחנת קמח מופעלת במנוע קורוסין שפעל בשיטת השריפה הפנימית המנוע תודלק בנפט.
כאשר בנו נכנס לעסקי הטחינה הוא החליף את מנוע הקורוסין בתחנה למנוע גדול יותר שהגדיל פי ארבע את יכולות הביצוע של הספק התחנה ,תחנה זאת חדלה לעבוד בשנת 1914 בעת שנשרפה .

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.