התחבר

ירושלים חדירת התוצרת החקלאית הערבית לשוק מחנה יהודה

אטרקציות, מידע כללי, שווקים ופשפשים קניות שוק מחנה יהודה
לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

ירושלים חדירת התוצרת החקלאית הערבית לשוק מחנה יהודה והמלחמה בה

בשנת  1931 היה פתיחת השוק העירקי בחלק המערבי של השוק, שהוקם גם כן בהלוואות שהשיג ועד השוק מגורמים שונים ,חרף התנגדות בנק הלוואה וחיסכון שהקים את שוק הלוואה וחיסכון בשוק מחנה יהודה.

חדירת התוצרת החקלאית הערבית בשנות השלושים
באישורו של בעל רישיון ההפעלה של השוק ,קיבלו והופיעו ירקנים ערביים שהתנחלו בשוק מאזור בית לחם וחברון , חלקם סוחרים ערביים שרכשו את הסחורה משווקי העיר העתיקה, סוחרים אלו שמכרו את סחורתם במחירים זולים יותר.

כתוצאה מהתחרות הבלתי הוגנת ,ועד סוחרי שוק מחנה יהודה היהודיים ,הכריז על שביתה לשלושה ימים על מנת לאלץ את השלטונות לסלקם , כיוון שלא נענו הגיעה משלחת גדולה מהם לבניין העירייה ובפגישה עם ראשי העירייה ואנשי התברואה, נתקבלה החלטה שבעל רישיון ההפעלה לשוק חייב לפנות את הפולשים במשך שבוע ,או שיאבד את רישיון ההפעלה אך הותירו לנשות הפלאחים להמשיך למכור ירקות עד השעה 15 בשוק.

אנשי השכונות החדשות היהודיות במיוחד נשי השכונה הבינו את התועלת בשוק הירקות והפרות הקרוב ,שחסך להן הליכה עד שווקי העיר העתיקה ,ומכיוון ששכונת מחנה יהודה ושכונת בית יעקב בשנת 1877 קמו במקום התחלף שמו של השוק לשוק מחנה יהודה, לאט לאט ,החל השוק לגוון את מרכולתו ,כאשר החלו להופיע בו דוכני סדקית וכלי מטבח .

במרבית המקרים מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם בסלים עמוסים על ראשן ,בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם,כאשר השמש קיפחה על ראשיהם והגשם הקיש על הפדחת ,נוצר הצורך להקים מחסות ארעיים מעל לראש ובהמשך גגות להגנה עליהם ,על הסחורה ולרווחת הלקוחות.

 

את מרכולתם הביאו הפלחיות בהנץ החמה על מנת להיות ערוכים ללקוחות היהודיים שהגיעו בדרך כלל הישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, בהמשך הגיעו הנשים והילדים הפעוטים שלא יצאו לחדר או למוסדות הלימוד האחרים, כך או כך לקראת הצהרים היה מתחיל זרם המוכרים לעשות את דרכו בחזרה לביתם .

בתחילה נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות,בעלי חיים בעיקר תרנגולות ומזון לתרנגולות למי שרכשם לגידול בחצר הבית,הביצים היו נעטפים בקש כנגד השבירה , צעקות המוכרים התערבבו בשיחות המקח וממכר של הקונים, בבליל השפות הערבית היידיש האנגלית הצרפתי , כאשר אחד מנסה ללמוד את שפתו של השני לצורך הממכר והמסחר  .

הבעיה העיקרית שנותרה מחוסר הרצון של ראשי העיר והשלטונות העות'מאניים להכיר בשוק החדש ,שנוצר יש מאין בנוסף למחסורו בתשתיות, להוסיף על כך את העדר הפיקוח הווטרינרי ,הלכלוך ושאריות המזון שנותרו בשטח ומהעדר ההכרה של שהעירייה ( הבלדייה) כשוק עירוני ,לא טרחו עובדי הניקיון להגיע לשטח על מנת לבצע בו ניקיונות, המחסור במים גם הוא הופיע לאורך היום וגרם סבל הן למוכרים והן לקונים.

תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה החלו להתיידד עם המוכרים ודאגו על בסיס של ידידות לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה,והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.

האגדות הירושלמיות, יודעות לספר כי בעת שנערך הצבא העותמאני לקרב הבלימה כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917 , על שטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה) הוצבה סוללת תותחים לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר בתחילה ,כאשר באור יום נעלמה סוללת התותחים ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.

מלחמתם של היהודים בתוצרת חקלאית בשוק מחנה יהודה
המשך למלחמה בסחורה הערבית הזולה שנרכשה בידי סוחרים יהודיים בעלי חנויות התגברה לאחר מאורעות 36 בארץ ישראל, צעירים יהודיים ארבו למשאיות שהובילו תוצרת חקלאית שגודלה בידי פלאחים ערביים ובהגיעם לשוק בעת הפריקה התנפלו על המשאיות וגרמו נזקים לסחורה מובן שהמשטרה הוזעקה ובעת פיזור המחאות נפצעו ונאסרו צעירים שמחו על הבאת התוצרת הערבית.

בפשקווילים שהופצו בשוק נקראו אנשים להחרים ולא לרכוש סחורה  מסוחרים יהודיים שעשו זאת, דוגמא למלחמה זאת ארעה כאשר הסוחר יעקב שטרית הביא סחורה במשאית והצעירים טענו כי את התוצרת החקלאית הביא משוק רמלה .
דוגמא נוספת כאשר רכש אהרון ארטושס שבע חנויות בשוק מחנה יהודה , בשנת 1936 בעקובת עזיבתו את העיר העתיקה עקב המאורעות, אחת מהחנויות יועדה לשמש כחנות ירקות ופירות, לחנות זאת רכש ארטושס ירקות בניגוד לרצונם של סוחרי השוק והיהודים בשוק הירושלמי ולמרות האזהרות שהופנו אליו.

לטענתם אהרון ארטושס המשיך לרכש את הסחורה ,מידי ערבים ואנשי מושבת שרונה של הטמפלרים ליד יפו ,המוכרים היו מוקצים בעיני היהודים העבריים כשונאי יהודים  ,את הסחורה רכש ארטושס במחירים מוזלים ושילש את המחיר בעת המכירה .

 

על מנת להראות את מורת רוחם של היהודים ,התארגנו מספר צעירים  והתנפלו על משאית ירקות שהביאה סחורה לחנותו והשמידו את הסחורה ,משטרת המנדט עצרה שני צעירים כחשודים במעשה.

בתגובה הודיע ארטושס  כי את הסחורה הוא רוכש מידי סוחר יהודי מפתח תקווה ואין הוא יודע או אחראי למקורות הסחורה ,בנוסף הודיע ארטושס כי סחורתו זולה בחנות הירקות שלו,עוד טען כי הוא מכחיש רכישת ירקות מגרמנים במושבה שרונה, לדעתו כול האשמות נגדו מקורם בקנאה ועלילה שהתרקמה כנגדו.

במחצית שנות השלושים היו שנות בצורת כתוצאה מכך הורגש מחסור בירקות ובפירות, התחכמו סוחרי השוק והביאו סחורה והחליטו למכרה בשיטת המכרז הפומבי , לכול המרבה במחיר עקב המחסור וקיוו לשלשל לכיסם סכום כסף נאה,למכירה זאת התנגדו חלק מהסוחרים והקונים, לכן מהר מאוד התפתח קרב מילולי והרמת ידיים הגיעה לאחריה, ידם של הסוחרים הייתה על העליונה ולכן המשיכו בשיטת המכירה הפומבית .

ניסיונות הפגיעה הערבית בשוק מחנה יהודה
מצד שני החלו הערביים ,לנסות ולפגוע בקונים ובסוחרי שוק מחנה יהודה ,אחד הניסיונות שסיפרו זקני השוק ,הוא הניסיון להחדיר בשנת 1938 מטעני חבלה, ממוקשים שנאספו בשטח והוסלקו בתוך ארגזי ענבים , ארגזי הענבים הועברו בידי ערבי מהעיר העתיקה, על גבי חמור כסחורה תמימה לשוק,עקב ערנות השומרים נתגלה המטען , השליח החל לנוס מהפחד ונתפס בידי העוברים ושבים והתברר כי השולח של המטען הוא ערבי מחברון.

במשפט שנערך לאחר מכן ,זוכה האיש שהוביל את החמור שעליו שני ארגזי הענבים והפצצות , כיוון שבמשפט התברר כי בעת שהלך בעיר העתיקה, ניגש אליו ערבי שנתן לו גרוש ,על מנת שיוליך את החמור העמוס לכיכר ציון, משהגיע לשם שלף הערבי הרכוב ,עוד גרוש ומסר לנער שימשיך ויוליך את החמור העמוס לשוק מחנה יהודה , בשלב הזה נעלם הערבי החברוני על אופניו , כיוון שלא היו עדויות נוספות פרט לאנשים שתפסו אותו במנוסתו  לאחר שנטש את החמור וארגזי הענבים הממולכדים .

תכונות פילטר לוח

סרטונים

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.