התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

מסיפורם של זקני ירושלים משנות הארבעים ,כך סיפרו : האברכים השומרים על הדת ( שומרי השבת המכונים שבאס) , היו עוברים בימי שישי ברחוב יפו אצל בעלי החנויות ,על מנת לזרזם לסגור את בתי העסק ,מפאת קרבתה של כניסת השבת, בעת שעברו היו עושים את מלאכתם בצעקות וברכות על ראשי המאחרים ,כאילו כול העולם עומד על מצוותם לסגירת העסקים בשבת, שמא יגלשו הסוחרים לשעות הפתיחה מעבר לזמן הקובע של כניסת השבת.
על פי האגדות הנלחשות בשקט ,מספרים שאת מזהירי השבת הקים הרב עמרם בלוי ,שעסק בעיקר בהסברה ולא דגל בהרמת ידיים בין יהודים אלא שעם בואו של הרב משה הירש שהגיע מאמריקה ,וחברו מוטלה וייס גלשו והקצינו חברי מזהירי השבת את דרכם ופועלם, לדרך של תוקפנות .
חברת מזהירי השבת מבית מדרשם של הרב יוסף צבי דושינסקי ,ושותפיו לרעיון הרב יוסף סלאנט ,הרב בלוי והרב יצחק ראבינוביץ, ערכו כנסים בבית המדרש ובבית הכנסת זיכרון משה ,על מנת לחזק את ידי האברכים לדבקות במעשיהם , קנאים אלו לא בחלו בהרמת יד בשימוש באלות מאולתרות ובהשחתת סחורות בחנויות הסוחרים ,והכול בזכות קבלת מצווה חלקם נעצרו וסיימו את ההצגה בבית האסורים.
זעקתם של שומרי השבת עלתה משום עליית מספר המוניות הפועלות בשבת (רודפי הבצע ) לטענתם של הרבנים ,לנהגים בעלי מכוניות הנוסעים בשבת ברחובות ירושלים ממש הפקרות , והעירייה שאיננה מחוקקת חוקי עזר כנגד חילול השבת , כול אלו מצריכים תגובת נגד ואפילו בשימוש במעשי בריונות על מנת לכפות את השבת כדין ירושלים עיר המוקפת בחומה ואין יוצא או הנכנס אליה בשבת .
הדתיים טענו ,כי קדושת ירושלים קודמת ליצר הבצע של יהודים ,ולא על הוויכוח למהות החיים המשותפים והמרווח שחייבים לתת אחד למשנהו ולכבד את אורח החיים השונה של כול אחד מהזרמים.
הבעיה העיקרית במחלוקת השבת ,לדעתם של גופי החוק בישראל הייתה יחסם של הדתיים הקיצוניים לחוק ולסדר, עלינו לזכור כי בחוקי מדינת ישראל אין איסור לנסיעה בשבת ברכבים, ובעצם פעילות מזהירי השבת מכריחים את המשטרה לגייס יותר שוטרים ,שיבצעו פעולות מניעה ובעצם בהפוך לחלל יותר את השבת.
ראינוע קולנוע ציון רחוב יפו אגדת הסרטים בימי שישי טרם הקמת המדינה ולאחריה .
והנה באחד הסיורים ברחוב יפו ,בעת מעברו ברחוב ליד קולנוע ציון ,רואה אחד הצדיקים הצעקנים כי בקולנוע ציון דולק האור לאחר כניסת השבת, מיד הזעיק את חבריו לקולנוע ציון בצעקות ,ראו קולנוע ציון משחק סינמה בזמן שבת, הגיעו האברכים הצעקנים לפתח הקולנוע ודרשו להיכנס כאשר הם צועקים חלול שבת ( סטייטש) יצא אליהם בעל הבית והסביר כי פקידי המנדט ושוטריה, צופים בסרט כגוף צנזורה בטרם יצא אל האקרנים.
לא עזרו הסבריו לצעקנים, כיוון שכך ענה להם בעל הבית ,באם חשקה נפשכם דווקא לצפות בסרט בשבת ,הרי אתם מוזמנים בכבוד ובחינם, אך תדעו שאין אני אשם באם תראו אישה ערומה למחצה מוקרנת על המסך, כנסו הצעקנים לבית הקולנוע בברכתו של בעליו שאמר :לכה דודי לקראת כלה ,פני סינמה נקבלה.
כיסו האברכים בידיהם את העיניים ונכנסו, מבעד לזוויות עיניהם ,הבחינו בשורת כפתורי הקצונה של כותפות הצופים , סבו לאחור וברחו מהפחד, אך הכריזו כי בכוונתם לרוץ לרבם, על מנת לספר לו על מעשה הפריצות הנורא, האברכים גם החליטו להביא את הרב על מנת שיראה במו עיניו את מעשה הנבלה, כיוון שהתקיימה מהומה התאספו יהודים רבים מקהל ירושלים לראות ההצגה הטובה שבעיר.
בינתיים הסתיימה ההקרנה , קציני המנדט יצאו מהפתח הראשי , הקצין היהודי נעלם מבעד הכניסה האחורית של המקרינים , הקהל התפזר והאברכים עד היום מנסים לשכנע את רבם להגיע ולמחות על הפריצות, אין אני יודע האם האזהרה של בעל האולם ,שמא יראו נשים חצי עירומות על המסך גרמה להם להיכנס לראות את ההקרנה או שבאמת ובתמים הם מחו .
כנסי מזהירי השבת המשך הדרך
כנסים למניעת חילול השבת נערכו ונערכים אף כיום , והרוצה לקבל הצגות חינמיות באולמות קטנים ,יואיל ויסור לאחד מבתי הכנסת הקטנים שבמאה שערים כמו : קהל יראים בהגיעו יכנס ביחד עם אברכים וסקרנים כמוהו, ויקבל שטיפת מוח קנאית המתלווה בהצגות יחיד ומלל שלא מביישים אף תיאטרון בארץ .
צא וחשוב כמה כספים מוצאים בידי מזהירי השבת וחבריהם ,על הדפסות בתי הדפוס והמודעות ,ופעולות הנוספות למניעת חילול השבת ,והרי לך הר של כספים המושקע לא לרווחת הציבור אלא לרווחת הרעיון.
אגדת מספרי הרחובות בשכונות הדתיות
אגדה נוספת נוצרה כאשר החליטה העירייה לבטל את סגירת הכבישים בשכונות הדתיות בשרשראות ברזל במחצית שנות השישים, ובמקומם לתלות שלטים האוסרים לעבור במכוניות בשבתות ובחגים ,אלא שנהגים סרבנים שאצה להם הדרך ,עוברים דווקא בכבישים אלו שבשכונות הדתיות.
ישבו חברי מזהירי השבת והרבנים וחיפשו דרכים לדווח על מפירי איסור המעבר, בסופו של דבר החליטו המכונסים ,כי יש לדווח לעירייה את מספרי הרכבים הסוררים, וחל איסור כתיבה בשבת , אי לכך יצטיידו האברכים בשני ספרי תורה , מכוון שמספרי המכוניות היו בני 5-6 ספרות , ובכול ספר יעלעלו ויראו את מספר הדף כחלק ממספר הרכב וכך ידעו לדווח .
אלא שהשיטה לא צלחה במיוחד ,כיוון שעברו מספר כלי רכב וזיכרונם של האברכים, לא עמד להם כנגד מספר המכוניות שעברו , במיוחד בשכונת שערי חסד, בצר להם פנו לעירייה שתחזיר את שלשלות לרחובות ונענו בשלילה.
בשנות השבעים והשמונים בין מנהיגי שומרי השבת היו הרב דוב סוקולובסקי ורעייתו ,שגילם מעל לשמונים שנה פעילות שנמשכת לאורך ארבעים שנה מחייהם , בהנהיגם עדת אברכים כחיילים בשדות קרב השבת ,בני הזוג לא שקטו למרות גילם המופלג.
הרב סוקולבקי היה מקובל על ארבעת פלגי נטורי קרטא , הפלג של משה הירש, הפלג של אורי בלוי ,הפלג של הרב קצנלבונבויגן והפלג של מוטלה וייס, בהמשך החלו שלושה פלגים להתרחק ממזהירי השבת ואת החלק המיליטנטי נשאר לייצג רק הפלג של מוטלה וויס .
במחצית שנת 1950 החליטה עיריית ירושלים והמשטרה להילחם בהפגנות השבת של הצבור הדתי בראשות נטורי הקרתא שנערכות בירושלים, עיקר התלונות שהוגשו לעירייה הגיעו מהקונסוליות והשגרירויות הזרות בירושלים , שמכוניותיהם נפגעו שוב ושוב בירושלים במהלך הנסיעה בחיבור של מעבר מנדלבאום לכביש גאולה , דרך ששימשה למעבר מכוניות השגרירויות ,בין חלקי העיר הערבי והיהודי לצורך עבודתם .
התנהגותם של המפגינים החרדיים, גבלה בבריונות לשמה, ומעשיהם פגעו במרקם העדין של יחסי ירושלים הקדושה לכול הדתות עם מדינות העולם, החרדים המפגינים ירקו על המכוניות ,זרקו עליהם חפצים ואף עקרו דגלים וסמלים לאומיים של השגרירויות, ורמסו אותם ברגליהם.
הצהרותיו של ראש העיר דניאל אוסטר לחדול ממעשים אלו התקבלה באדישות בין האנשים הדתיים, ראשי הציבור הדתי והישיבות בשכונת מאה שערים ,הוזמנו לפגישה שכללה גם את קציני המשטרה , על מנת להרגיע את הרוחות , אלא שהם סרבו להתחייב לשקט ואף הפיצו פשקווילים לאחר הפגישה שבה קראו לאנשיהם לצאת למלחמת קודש כנגד חילול השבת בנסיעה במכוניות.
סינמה בלש בשוק מחנה יהודה כיום
אלא שתושבי ירושלים החילונים ,עדיין מחפשים את ההצגה הגדולה שבעיר, הפעילה חינם אין כסף בסדרת הסינמה בלש (לאחר שקולנוע ציון ובריכת ירושלים סגרו את שעריהם מזמן) מדי שבוע ניתן לראות את המשך ההצגה ,בשוק מחנה יהודה ,שאליו מגיעים אנשי סיירת השבת הנקראים גם מזהירי השבת, הנמנים כיום על חסידיו של הרב שטרן .
אברכים וחסידים אלו ,מגיעים זמן קצר לפני כניסת השבת לשוק , גם בסוף 2018 ומזרזים את הסוחרים לסגור את החנויות בצעקות , סוחרים שמתמהמהים במעט וגולשים לאיחור של דקות זוכים לצעקות שבת קודש ,אסור לחלל שבת, לדעתי מגיע להם פרס ירושלים על התמדתם .
אברכים אלו ,אף מגיעים במוצאי השבת לבחון ולמנוע פתיחת חנויות ומסעדות , אלא רק לאחר צאת השבת , ומדוע בכדי למנוע הכנסת סחורות חקלאיות טריות, או הגעת בעלי החנויות והמסעדות ברכבם בטרם יצאה השבת.
ירושלים אגדת מצחצחי הנעלים מרחוב יפו
לקראת שנות השלושים של המאה העשרים ,החלו להופיע על בתחילת רחוב יפו בואך לכוון רחוב המלך גורג , כששה דוכנים וחנויות של מצחצחי נעלים ,שהופעלו בידי ארמנים ומוסלמים, עיקר פרנסתם הייתה מיהודים שצחצחו את נעליהם ,בעיקר בסופי השבוע לקראת יום השישי והשבת ,עוד נפתחו ברחוב יפו ,דוכני הגרלות שנתמלאו במקווים לניסים במיוחד בשעות הערב בסופו של היום.
מספרים על חבורת הדתיים (מזרזי השבת ) ,שהיו מסתובבים בערב השבת ברחוב יפו ,ומזרזים את בעלי החנויות לסגרן מפאת קדושת השבת, בפעילותם זאת ,הציקו גם למצחצחי הנעלים המוסלמים ,שהפעילו דוכני צחצוח לאורך הרחוב שעיקר פרנסתם הייתה בימי שישי ,כאשר היהודים עמדו בתור לצחצוח נעליהם ,בטרם יסורו לבתי הכנסת בימי השישי.
יום אחד החליט אחד הישמעאלים, לנקום בתגרנים הצעקניים מסולסלי הפאות, שהציקו לו בכול סוף שבוע, בצעקות שיסגור את עסקו (למרות שאיננו יהודי ) מפאת קרבת השבת, זממו של הישמעאלי עלה בידו, כאשר אחד הצעקנים התיישב בכיסא שבדוכנו, מיד החל הישמעאלי במלאכת הצחצוח כאילו עולם ומלואו בידיו.
כך ישב הישמעאלי ופיו בתפילותיו, הבריש מברשת כלפי למעלה הוסיף מספר וישים של המברשת כלפי מטה ,כך בניחותא ובשלווה כאילו אין השבת קרבה ובאה, והיהודי הרגזן משומרי השבת יושב על הסיכות ,מניף המצחצח מברשתו עוד ועוד, מרביץ יריקה עסיסית על הנעל ושוב מבריש וטרח בהברקתם, עד שדמו הנעלים למראות וכך ממשיך וממשיך עד שיצאה נשמתו של היהודי על מושב הצחצוח ,והמצחצח שחררו רק שהגיעה צפירת כניסת השבת.
למד והבן המברשת עובדת לשני הכיוונים.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.