התחבר
ים המלח בית הערבה סיפור הקמת הקבוץ
נקודת היישוב בית הערבה הוקם בשנת 1939 ,בחלק הצפוני של מתחם מפעל ים המלח הארץ ישראלי של משה נובומייסקי ,בכדי לעקוף את איסור הקמת הישובים באזור ים המלח השתמש המהנדס נובומייסקי בתירוץ שזהו מחנה עובדים למפעליו וכנקודה ליצירת מזון להאכלת עובדיו ,תירוץ שאותו הציג בעבר כאשר הקים את שכונות המגורים הראשונה לעובדיו במפעל.
משה נובומייסקי אף תרם את השטח ,את הקצבת המים, החשמל וסיפק אף התחבורה , מבני הקבוץ הוקמו בכספו והציוד ואפילו תוחזקו בידי אנשיו, אך החשוב מכול הוא ספק עבודה לאנשי בית הערבה.
קבוץ בית הערבה הוקם בתחילת מאי 1939 ,בתחילה התיישבו במתחם מפעל המלח הצפוני ארבעת המתיישבים הראשונים שעבדו לפרנסתם במפעל המלח הצפוני, קדם להם בכמה חודשים החבר משה אייזיקוביץ שהתמקם בצריף שננטש במתחם בתחילת שנת 1939 , בעקבות הניסיון שצבר גנן המפעל ,בנושא שטיפת האדמה המלוחה , התחיל גם הוא בהצפת חלקה במים מאזור שפך הירדן לים המלח, על מנת שהמים שיחלחלו לתוך האדמה יספחו אליהם חלק גדול של המלחים.
בואם של ארבעת חבריו מהקיבוץ שהקימו אוהל ליד הצריף החל את ספור הקמת הקבוץ בית הערבה, עד סוף שנת 1939 מנתה הקבוצה כשלושים חברים כולל אישה שהייתה אחראית על ניהול משק הבית והמטבח.
בתחילת שנת 1940 הונחה אבן הפינה להקמת היישוב בטקס הקבוץ אליו נכבדים ואישי ציבור רבים, מיד לאחר הטקס הוקם מגדל המים ונוספו מספר אוהלי מגורים לנקודת היישוב שהחל לבנות ברכות מים לתהליך טיוב האדמה לצרכי הגידולים החקלאיים.
לקבוץ התווספו נערים ונערות מאגודת מחנות העולים ונערים בני העלייה הייקית ,שעלו לארץ ישראל במחצית שנות השלושים, בשנת 1944 מנו חברי הקבוץ כמאה וחמישים מתיישבים, חלקם עבדו בקבוץ וחלקם עבדו במפעלי ים המלח.
מכיוון שהשטח של היישוב נכלל בתחום מתחם המפעל ,הכניסה והיציאה ממנו עברו דרך שער הכניסה של המפעל שליד מבנה תחנת המשטרה הסמוכה, לצורך הכניסה למתחם נדרשו אישורים בכתב מחברת המלח .
בשנת 1941 התנהלו החיים כרגיל בישוב בכול שנה הוסיפו 10 דונמים של אדמה שנוקזה מהמלחים הרבים בעזרת שטיפתה ממים שנשאבו מנהר הירדן , האדמה טוייבה והוכשרה לגידולים חקלאים ,עד שנת 1944 טייבו כחמישים דונם של אדמה ראויה לגידולים חקלאיים.
שיטת העבודה הייתה לחפור בריכות באדמה, להזרים אליה מים מנהר הירדן ,לכול בריכה הוכנסו כחמש מאות קוב של מים טובים, לאחר הכנסת המים לבריכות האידוי ,המתינו כחצי שנה ,בתקופה ההמתנה החדירו המים את המלחים לעומק של כשני מטר ,על האדמה הנקייה מרוב המלחים , נטעו עצים ונשתלו ירקות .
בקבוץ הקימו המתיישבים רפת לפרות חולבות ולול לביצים ובשר, שתוצרתם לממוצע הארצי הייתה סבירה למרות תנאי החום, עוד גודלו דגים בבריכות דגים שהשתמשו במים שהמליחות בהם הייתה נמוכה , תוצרתם של הענפים החקלאיים ,שמשו את התושבים ומחנה העובדים במפעל המלח הארץ ישראלי הסמוך ,חלקה של התוצרת אף שוגרה לירושלים, כמו כן ניטע כרם זיתים ,מטע רימונים ,מטע בננות ונשתלו עצי נוי .
בקבוץ נבנו בתים קטנים, חד קומתיים עם גגות רעפים שבחזיתם גינות קטנות, בהמשך הוקם מפעל לקרח, מכבסה ששרתה גם את עובדי מפעל המלח ,מזכירות שריכזה את הפעלת היישוב בענפים השונים , מגדל מים לסינון מי נהר הירדן ,שבעת הגעתם לקיבוץ היו מלוכלכים מתלאות הדרך, כמו כן נערכו ניסיונות לשפר את התוצרת החקלאית ובמשק החיי בהתאמה למזג האוויר באזור, בקבוץ הצעיר התיישבו משפחות ותינוקות וילדים שהחלו לצמוח באדמה החמה.
בשנת 1944 עברו פקידי ההתאזרחות של הוועד הלאומי בארץ ישראל ביישובי הדרום ,בבית הערבה ובמפעלי ים המלח על מנת לעזור לחפצים בכך להתאזרח בארץ ישראל ולקבל תעודת תושב קבועה, אנשים אלו נתבקשו להביא לסוקרים את תעודותיהם מארצות מוצאם.
מבריחים ערביים השתמשו בשטח שליד היישוב ,כנתיב למעבר שיירות המבריחים, נתקלו במארבים של אנשי המשטרה הסמוכה, ולפעמים זלגו היריות לתוך הישוב ופגעו באנשיו בכדורים תועים.
בשנים אלו החלה פעילות מתגברת של כנופיות ערביות בהתנכלות לתחבורה בין ירושלים לקלייה ,מעשי השוד והגזל התגברו ובצר להם פנו אנשי הישוב והמפעל למושל הבריטי ניוטון להגברת העזרה בעזרה לאספקת מזון לפרות ברפתות ובסלילת כבישים לישובים, אך הבעיה המרכזית הייתה ספור אספקת המים לישוב.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.