התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

מתחם בית הכנסת סיניור – אל ניניו
במתחם בית הכנסת ניניו או סיניור , השתמשו למגורים עד שנת 1981 צאצאי משפחת ניניו בעיר העתיקה בטבריה ,המתחם מורכב משלושה מבנים ומשעול קטן ביניהם  , הדחוס בין מבנה בית מלון והפתח בחזיתו מתחבא מאחורי עגלת סדקית במדרחוב בטבריה היורד את שפת האגם, מיקומו של המבנה היה מרכזי בחצר היהודית בטבריה העתיקה על שפת האגם , על מלאכת השימור מטעם המשפחנ נמנים צאצא הדור השביעי ניניו, ומהדור השמיני דולב , עד תחילת השפוץ,  שימש בית הכנסת , מרגע שננטש לתפילות אקראיות ומדי פעם בחגים בידי צאצאי המשפחה.
תחילת סיפורו של המתחם קשור לעלייתו לישראל של חיים שמואל הכהן קונורטי ,יהודי איטלקי אמיד שנולד בעיר סופיה בשנת 1792 שהחליט ועלה לישראל בשנת 1827 , סניור נחשב לאחד מגדולי חכמי טבריה, ובשל כך הטביע את חותמו על ההתיישבות היהודית בטבריה במאה ה  18 , בשנת 1839 שנתיים לאחר רעידת האדמה בראשון בינואר 1837 בטבריה ,סיניור עזר לשקם את הריסות המבנים שנהרסו ברעידת האדמה הזאת.
בשנת 1839  החליט חיים שמואל הכהן קונורטי להקים בית ובצמוד לו ,להקים את בית כנסת בחלק הצפוני של מתחם היהודים בעיר העתיקה בטבריה, שבו נמצאים במתחם היהודי ארבעה בתי כנסת באתר נכללים ארבעה בתי כנסת – עץ חיים, סניור, בויאר, ומתיבתא דרבי יוחנן.
בית הכנסת סניור היה אחד משני בתי הכנסת הספרדים במתחם ,פרסומו של חיים שמואל שכונה הסיניור על שם מוצאו, במשך השנים יצא הסניור כשליח רבני טבריה לחצרות היהודים באירופה לאיסוף תרומות, אך  במסעות אלו אסף גם אלפי כתבי קודש וספרי תורה חלקם נדירים ועתיקים מהקהילות היהודיות בעולם ובעזרתם הקים בית מדרש וספריה במתחם בית הכנסת שלו.
לאחר מספר שנים נישאה ביתו של סיניור לרב יעקב שאלתיאל ניניו מירושלים , למעשה בשנת 1841 באחד ממסעותיו בקהילות היהודיות בתורכיה, איטליה ואף ברומניה, חזר סניור לטבריה חולה  וממחלה זאת נפטר, עברה כול משפחת הרב מירושלים והשתקעה בחצר כאשר אז החליף המתחם את שמו לניניו,מאז התגוררו צאצאי המשפחה בחצר המגורים ובית הכנסת,כמו בחצרות יהודיות עתיקות ברחבי ישראל.
בתקופת מלחמת השחרור בשנת 1948 ,כאשר ברחו הערבים וננטשו בתיה של טבריה העתיקה, חלקים נרחבים של הבתים נבזזו ונהרסו, בתי הכנסת נשארו על תילם , למתחם ניניו שנעזב בתחילתץ המלחמה ,חזר הצאצא רחמון ניניו בהחזירו לבית המדרש את אוסף הספרים הנדיר שנאסף בידי סיניור, לאט לאט ננטש המתחם ,מספר המתפללים ירד אך הוא המשיך לשמר את החצר ,לגדל בה את משפחתו שמנתה שלושה ילדים , רחמון ניניו התפרנס מעבודתו כחייט .
בשנת 1981 פרצו שודדים לחצר ניניו והכו מכות נמרצות את רחמון בדרישה לתת להם את הכסף מאחר שסברו שבמתחם קיים מטמון כספים עוד מימי הסניור, ממכות אלו מת חכמון והחצר ננטשה סופית ,להתפלל הגיע לעיתים מזדמנות מתפללים ובחגים בני המשפחה ניסו לשמר את המסורת ולהתפלל מדי פעם,אך הצרה הגדולה שנחתה על החצר היה שוד הספרים העתיקים והיקרים בידי סוחרי יודייקה וגנבים מטעמם, בני המשפחה האמינו כי אין גונבים מבית הכנסת ,כיוון שהאמונה סיפרה כי הגונב מבית הכנסת יחלה במחלות חשוכות מרפא, אך אנו יודעים כי אין לחישות עומדות בפני הגנבים , שאף כללו אברכי מבתי הכנסת הסמוכים, כמו שנאמר הכסף יעוור עיני ישרים וגנבים על אחת ואחת כיום במחצית יוני 2011 התקבל סכום כסף על מנת להפוך את המקום שננטש בשנת 1981 , למרכז מורשת ותיירות לתולדות הישוב היהודי במתחם היהודים בעיר העתיקה של טבריה, כאתר מורשת לאומי.
מתחם ניניו הינו הבית היהודי היחידי שנשתמר בשלמותו הבנוי מאבן בזלת שחורה שבחלק הפנימי כוסתה בשכבות טיח ,שעל חלקם צוירו ציורים או שהם נצבעו בצבעים עזים של כחול ואדום,למרות שהצאצאים עזבו את המגורים במתחם בשנת 1981 , המשיכו צאצאי המשפחה לשמר כמיטב יכולתם על מבני המתחם.
לכשיושלם השיפוץ  ויפתח מוזיאון המורשת יהפוך המקום לחווייתי בעזרת שחקנים בתלבושת תקופת העבר, רהוט מהעבר , במתחם תופעל מצגת אור קולית להמחשת וסיפור תקופת העבר מהמאה ה 18 בטבריה, עוד יכיל המוזיאון סדנה לשיקום ספרים עתיקים וספרי קודש ,ספרייה וחנות מזכרות .
רשמי מביקור במחצית יוני 2011 בתחילת השיפוצים, שיני הזהב של אחד העובדים הרומנים קיבל את פני ,כאילו הודיעו לי הנך נכנס למתחם מייד אין רומניה, לאחר שעוברים את שער הכניסה הממוקם מאחורי אחת מעגלות דוכני המדרחוב לבני נוער והאין תיירים , נכנסים למעיין פרוזדור – משעול ללא גג המסתיים בשער קשתי שמאחוריו נפתחת חצר קטנה שסופה קיר ועץ תאנה  .
חצר זאת מחלקת את המבנה לשני אגפים, אגף המגורים בן שתי הקומות ומדרגות מוליכות לחדר העליון מתחת שמונה מדרגות היורדות למרתף בכניסת משקוף קשתית לתוך קומת מרתף ששימש גם כמקווה ,ממש כמו להיכנס למערה ,בהמשכו לאורך החצר עוד שריד מבנה נוסף שנבנה למגורים בקומה אחת .
ממול לאגף המגורים מבנה בן שלושה חדרים טוריים הדלת לחדר הראשון מתחילה מיד בכניסה ,לחדר דלת עץ מקורות משנת 1839 , לאחר שחולפים בה , יורדים בשתי מדרגות החדר בתהליך שיפוץ מחובר אליו מימין חצי מרתף וגם הוא בשיפוץ .
לחדר השני שנדרש לעלות , כיוון שהוא מעל למרתף ומעל למרתף נוסף , עולים בשלוש מדרגות , תקרתו גבוהה ומקומרת ועל הקירות סימני קשתות ,בקירות חלונות קשתיים עם סורגי ברזל, משמש את הפועלים כחדר הלבשה וחדר עבודה  ,על תקרתו סימני צביעה ישנים בגווני כחול ועוד, שימש כבית המדרש ובית הכנסת .
החדר השלישי ששימש לפי הבנתי כספרייה שבה נאספו כתבי הקודש וספרי תורה , על תקרתו סימני צבעים שונים וציור קיר שקשה לזהותם ,אך גולת הכותרת היא במרכז התקרה הקשתית ,בחיבור הקשתות מקובע עיטור עגול בקוטר חצי מטר של מעין פרח לוטוס  , שריד הצבעים מרשימים , חלונות קשתיים בחדר וגם הוא בנוי מעל למרתף.
ללא ספק עברתי חוויה ויזואלית ורגשית ,בביקור הבוקר לאחר הזריחה במתחם המשופץ כאינדיאני שנולד בטבריה.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.