התחבר

בית הכרם חוות הנזיר אגדת אורבאנית ירושלמית

אטרקציות, ארמונות ומבנים היסטוריים, קתדראלות וכנסיות בית הכרם
לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

החווה הנזירית של הנזיר ויקנדיוס ,גן הנזיר כפי שנקראה בפינו ילדי ירושלים ומגרש המשחקים של ילדי שכונת בית הכרם ,חוות הנזיר ויקנדיוס מאחוות הקבר הקדוש , הגן הממוקם ,בין שכונת הפועלים בבית הכרם בצידה הדרום מזרחי ובין מכללת בזק, על חלק מהחלקה בשנות השבעים של המאה העשרים נסלל כביש חדש, כחיבור בין שכונת ניות לשדרות הרצל בשכונת בית הכרם , בפיסת קרקע זאת ,נמצאת חלקת אדמה שחלק נוסף ממנה נקרע כיום גם בעבור כביש בגין , למזלנו תושבי בית הכרם עמדו כחומה כנגד הכוונה לכרות את יתרת עצי האורן בחלקה ופתחו במקום גן משחקים קטן.
כמו באגדות קיימים מספר פרקים והשערות לפרק חיו של הנזיר ויקנדיוס ,לסיפור החלקה החקלאית שהיתרה שנותרה ממנה , כמו האגדות נותרו מעט מעורפלות, ידוע בברור כי החלקה נקנתה בשנת 1863 , בעברה החלקה היוותה ישוב ביזנטי ולאחריו מוסלמי ( על פי ממצאי מערות הקבורה והגתות הישנות),שטחה של החווה שנרכשה היה כעשרים ושישה דונם שנקנה מידי הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית בסביבות השנים 1925-30 בידי נזיר ששמו היה ויקנדיוס , אך העדויות הרבות והממצאים, מציינים את תקופת עיבוד החקלאי של הקרקע לשנות העשרים של המאה העשרים
על השטח החווה שנרכש היו מספר בורות מים ,בשטח החווה ניטע מטע עצי פרי, נשתלו שטחי גידול ירקות ונטעו בחווה החקלאית גם עצי נוי בעיקר אורנים עוד נמצאו לאחר מותו של הנזיר גתות ישנות לדריכת יין ומערות קבורה .
באגדות ירושלים אורבאנית מימי העבר ,מסופר גם על החווה הנזיר החקלאית באזור עמק המצלבה על חווה שכונתה בערבית קעאד אל וזיר שפירושו מקום ישיבתו של השליט הווזיר, אך הלשונות הטובות הירושלמיות ,טוענים כי המילה הערבית בשיבוש המילה נזיר ולווזיר.
הערה :
ידוע היה כי במאה התשע עשר היה בידי אנשי הכנסייה היוונית האורתודוכסית כספים רבים שזרמו לידיהם מחצר הצאר הרוסי ( רוסיה הלבנה) , כספים אלו נוצלו לרכישות ענקיות של שטחים באזור ירושלים מחוץ לחומות בעיקר, היזם העיקרי לרכישות אלו היה מזכיר הפטריארכיה ניקופורוס פתאסיס שרבות מן החלקות נקראו על שמו.
אדמות אלו נקנו בעזרת שימון ידיהם וכיסם של אנשים מסוימים מהממשל התורכי בארץ, כיוון שעל פי החוק העותומאני, נאסרה מכירת אדמות בשטחי הממלכה לאזרחים שאינם מוסלמים, כיוון שמזכיר הכנסייה הזרים כספים רבים לרכישת הקרקעות מידי החקלאיים הערביים בעלי הקרקעות, הוא כונה בפיהם אבו דהב(אבי הזהב ).
על חלקות אלו שעברו מיד עיבוד ונטיעת עצים חלקם לנוי חלקם כעצי התות לתעשיית יצור המשי לגלימות ,על השטחים הללו גם נזרעה תבואה ליצור חיטה לקמח , נחפרו בארות מים,נחפרו ממגורות איסום לתבואה, על מנת שלא יאבדו בחוק הגיפטליק העותומאני , שבו אדם מאבד את זכויותיו על הקרקע ,שחוזרת לשלטון העותומאני באם לא ביצע על הקרקע עיבוד חקלאי במשך שלוש שנים רצופות.
על פי חוקי המכירה והכנסייה ,אדמות אלו שנמכרו לבני המסדרים הנוצריים ,חזרו לרשות הכנסייה היוונית האורתודוכסית במותם של הרוכשים , איתרע מזלה הרע של הכנסייה ומזלו של העם היהודי בישראל, כאשר החלה המהפכה הרוסית של האדומים, וקשיים כלכליים לכנסייה הלבנה האורתודוכסית ,כתוצאה מהפסקת הזרמת הכספים מהשלטון הצארי שנפל,גרמו לראשי הכנסייה לחפש מקורות חלופיים לממון , מצב זה הביא את הכנסייה בתחילת המאה העשרים ,למכור משבצות שטח גדולות לגופים היהודיים ,הכשרת הישוב וקקל ,ששילמו אף מחיר גבוה יותר על מנת להניח את ידיהם על גושי אדמה אלו.
האגדה על הנזיר ויקנדיוס
סביב מוצאו או שנת הגעתו לישראל קיימות מספר אגדות ,האגדה מספרת על בחור צעיר בשנות חיו הצעירות שהחליט להגיע לישראל על מנת להיות כומר מאחד מאיי יוון, כאשר הגיע לישראל הוא הצטרף למנזר שבעמק המצלבה ,על מנת ללמוד את תורת הנזירות, הנזיר הצעיר השקיע מעל לשבע שנות לימוד עד שהוסמך ככומר ,כיוון שרקעו היה חקלאי מארץ מוצאו , מינו אותו אנשי הפטריארכיה במנהל אחת מטחנות הקמח של הפטריארכיה בירושלים ובהמשך גם אחראי על עיבוד החיטה במאפייה ללחם.
כיוון שבצעירותו בבית הוריו עסק בחקלאות ,החליט הנזיר ויקנדיוס כפי שהאגדה ממשיכה לספר, לרכוש חלקת קרקע מבודדת בקרבה למנזר המצלבה בעמק המצלבה בירושלים ,על מנת לבנות בית ולעבד חקלאית את הקרקע במסגרת עבודת האל כנזיר.
את החלקה גידר הנזיר ויצר בה חווה חקלאית, הוא בנה בית מגורים, בחלק הצפוני של החווה ,נטע הנזיר עצי פרי בעיקר עצים נשירים ועצי אורן , הוא גם שתל כרם ענבים ,פיתח את מערכת ההשקיה, באמצעות בורות המים של איסוף מי הגשמים ,שהיו על החלקה מהתקופה הביזנטית או המוסלמית , הנזיר שתל ירקות ובהמשך נוסף לחלקה משק בעלי חיים קטן של כבשים ותרנגולות, על פי תוספת המבנים בחלקים הצפוניים והדרומיים של החלקה .
האגדות הירושלמיות מספרות כי החלקה עובדה עד שנת 1948 בידי הנזיר , למרות שנרכשה בידי חברת הכשרת הישוב בשנת 1922 , נראה על פניו שבהסכם המכירה נותר סעיף חכירה על החלקה החקלאית לטובת הכשרת הישוב בעלת הקרקע , צילומים מאותה תקופה מאוששים את סיפור העיבוד וכמובן האגדות הירושלמיות של ילדי השכונות הסמוכות שהיו נוהגים להתפלח לשטח במסגרת הבילוי .
אגדת החווה החקלאית של הנזיר ויקנדיוס ומותו של בעלייה, מסתיימת לקראת סוף מלחמת השחרור כאשר פגז מההפגזות של כיבוש העיר העתיקה ,גדע את חיו של הנזיר עם חבריו בעת ששה בכנסיית סנט יעקוב בתחומי העיר העתיקה , הנזיר נקבר בבית הקברות של הכנסייה היוונית אורתודוכסית הלבנה בנחל קידרון.
נופח מסתוריות עמומה קיימת בין האגדה לעובדות בשטח , יש לציין את העובדה שהחווה החקלאית של הנזיר ויקנדיוס ,נקנתה בידי חברת הכשרת הישוב בשנת 1922 בחכירה לתשעים ותשע שנה , באותה העת כאשר נרכשה אדמת שכונת בית הכרם ( אגודת בוני בית המופסים ), מיד לאחר רכישתה החלו להיקרע ממנה חלקים לטובת צרכים ציבוריים והתרחבות ההתיישבות העירונית באזור ביתרת השטח המשיכה להתנהל החווה החקלאית .
אחרית דבר
בעת שנערכו קרבות בירושלים בשנת 1947-8 לכיבושה בידי גדוד מוריה וכוח החי"ם , החל המבצע להשתלט על קטמון ומנזר סן סימון , בדרכם של הלוחמים לכוון מנזר סן סימון הם השתלטו על חוות הנזיר והעבירו אותו לידיים יהודיות.
בשנת 1950 הועברה החווה לרשות המדינה בשנת 1950,שהעבירה את ניהולה לחברת משכנות
לאחר שנלקחה מהחווה הנזירית לאורך השנים ליטרת השטח לכבישים , נוצל השטח המיוער כגן וחרשת מנוחה, שבהמשך צומצם שטחה של החווה , לאחר לקיחת חלקים נוספים מהחלקה נותר על עומדו גן משחקים קטן בלב חורשת עצי אורן.

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.