התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

נתיב הנסיעה לירושלים ,כלל בדרכו את נתיב העלייה לירושלים בחלק הקשה , שהחל בסיום הקטע של השפלה ,והווה את התחלת הטיפוס לירושלים ,זהו הקטע בגיא, שעבר בין שני שרשראות הרים ,הערבים קראו לוואדי שהיה היובל המזרחי של נחל איילון שבסופו נשפך אל הירקון , וואדי עלי על שם האימאם הקדוש ,שקברו היה לאורך השנים במובלעת החוצצת בין הכביש היורד והעולה לירושלים ומסביבו חורשת עצי אלון, אנו קראנו למקום לאחר כיבוש המקום שמורת השיירות ,כאשר הורחב הכביש לירושלים בשנת 2016 , עצי האלון נעקרו והקבר הוזז  לחלקו הדרומי של הנתיב ,והחוצץ נעלם.

כיוון שהמעבר בוואדי היה מעין צוואר בקבוק ,ששימש כפתח למעבר לירושלים ,השתלטו חברי כנופיות מצבא ההצלה הערבי , אנשי הכפרים הערביים שליד המעבר מהישובים :רמלה, לטרון, שער הגיא, שואבה (סאריס) בית סוריק ,הקסטל ומוצא ׁׁׁ(קלנדיה) ,והקימו משלטי שליטה על מקטעי המעבר וחסמו אותו להעברת מזון וציוד לירושלים הנצורה .

כאשר הבינו נבחרי הציבור היהודי ובראשם בן גוריון ,לאחר ההצבעה באו"ם ב 29 בנובמבר 1947 ,את גודל הבעיה הוחלט כי יש להסיר את המצור מבירת מדינת ישראל שמספר תושביה היו כמאה אלף תושבים ,על מנת שלא תיפול, על כן החל הצבא להקים ולשגר שיירות של משאיות עמוסות במזון וציוד ,בליווי משוריינים תוך מעבר בלחימה אין סופית ובאבדות של לוחמים ומשאיות ,עד שירד האסימון ומספר האבדות הגדולות יצר תפיסה חדשה של התקפה ולא מגננה ,והשתלטות על משלטי הערבים ששלטו מעל לכביש, במבצע נחשון שהתקיימו בחודשים אפריל ומאי בשנת 1948.

מיד לאחר הכרזת העצמאות בידי האו"ם  ,החלו הערבים להתקיף את כלי הרכב היהודים שנעו מכוון השפלה לירושלים במיוחד באזור באב אל וואד ובכביש שלמרגלות מששלט הקסטל ,על מנת לנסות ולהילחם בבעיה שנוצרה , הוטלה על חטיבת הפלמ"ח לאבטח את התחבורה היהודית בכבישים .

בתחילה נשלחו למשימת ההגנה על המכוניות לוחמים מגדודי הפורצים, לוחמים מירושלים וכוח שכונה כוח האבטחה של שער הגיא ,במהרה יחידות אלו צורפו לחטיבות שהוקמו והפכו לגדודים  4-5-6 בפלמ"ח של חטיבת הראל ,

לצורך זה הוקמה מחלקת התחבורה של המוסדות הציוניות ,שהותוותה הדרך  לפעולה שכללה מכוניות (מוניות) יהודיות שהתארגנו לשיירות קטנות ועל האוטובוסים עלו לוחמי הפלמ"ח על גברים ונשים ,כאשר בבגדי הלוחמות הוטמנו כלי נשק להגנה והשבת אש כלפי היורים ,בליווי לשיירה הקטנה הצטרפו שנים שלושה מכוניות עם לוחמים ועל אלה צורפו נוטרים שנסעו בטנדרים פתוחים ,כיוון שלא יכלו להשתמש במשוריינים.

בתחילה בסוף דצמבר 1947 ,עברה ההפעלה של השיירות לוועדה לתחבורה בזמן חרום ,שהפעילה תוכנית שבה נעו שיירות קטנות אלו שמנו מספר רכבים הן לירושלים והן חזרה ,מספר פעמים ביום ,שיירות אלו הותקפו בתחילה באש ירי ולאחר זמן מה החלו הערבים להניח מחסומים ומיקשו את הכביש.

כיוון שהפתרון ההגנתי הזה לא צלח ,שונתה הטקטיקה בתחילת 1948 ,החלו כוחות הצבא לבנות כלי רכב משוריינים, האוטובוסים מוגנו ,במשאיות מוגנו תאי הנהיגה ומכסי המנוע ,וכוח צבאי גדול יחסית ,כונס לליווי השיירות לירושלים שנעו עד שלוש שיירות יומיות שהופרדו בתחילה בין שיירות אספקה ושיירות נוסעים , אך מצבם הטכני של הרכבים משקלה עקב המיגון והמחסור בדלק ,גרע מיכולתם לתפקד וממחסור בכלי רכב לביצוע המשימה.

גם הצבא הבריטי שנע על הכבישים ,סבלו משרידי המרד הערבי וסבלו גם כן התקפות על רכביהם שנעו בכבישים, על כן פסקו כמעט לנוע בדרך לירושלים , הפסקה זאת גרמה לכוחות המלווים היהודיים ליצירת כלי רכב מוגנים תוצרת בית  בשיטת הסנדוויץ שני לוחות פלדה שבינם לוח עץ ,בתחילה מרכבים ללא גג או יריעות ברזנט ולאחר מכן רשת למניעת חדירת רימונים ולאחר מכן הוספו הגגות למשוריינים.

הערבים הגבירו את ההתקפות והמחסומים כנגד השיירות ומספר המשוריינים שלוו את השיירות שולש ,השיירות כללו רכבי נוסעים ורכבי תובלה ,בראש השיירה נסעו פורצי מחסומים שהותקנו על מספר משוריינים ,אליהם צורפו חבלנים שתפקידם היה לפוצץ את המחסומים הגדולים והעיקשים.

בהמשך הופעל אפילו מטוס פרימוס מעל, על מנת לדווח על המכשולים שבדרך, כתוצאה מהחרפת ההתקפות על השיירות ומספר האבדות של המלווים גדל ומספר כלי הרכב שנפגעו ירדה כמות השיירות שעלו לירושלים התמעטו מאוד .

אז החלו להקים שיירות גדולות שמנו עשרות משאיות ומשוריינים אך גם מעברם של אלו כשלו פרט לשיירה הגדולה שפרצה בסוף חודש מרץ וכללה גם את השיירה שתוכננה להגיע לגוש עציון הנצור, הניסיון הראשון כשל הניסיון אך בניסיון השני ובכוח גדול יותר הגיעה השיירה לירושלים ,למרות שספגה אבדות לא קלות ,לאחר הגעתה התכנסה בחצר הסמינר, לזכרם הוקמה כיכר מלווי השיירות ברחוב מעלות קדיש יהודה סילמן ופינת רחוב כרמון, חלקה השני של השיירה המשיכה לגוש עציון אך בחזרה לירושלים נתקלה במחסום ובהתקפות והושמדה ברובה פרט לאלה שהצליחו לחזור לגוש.

שיירה נוספת גדולה שיצאה יומיים לאחר מכן מחולדה ,הותקפה מיד בתחילת הדרך חלק מהרכבים שקעו בבוץ ולאחר לחימה עיקשת חזרו רובם לחולדה אך מספר האבדות היה כעשרים וחמש חללים.

אבדות רבות אלו בניסיונות לפרוץ את כביש הדרך לירושלים הביאו את בן גוריון ואנשיו  למסקנה שצריך לשנות את דרך הפעולה על מנת לפתוח את המצור על הכביש לירושלים, באמצעות  מבצע נחשון בסדרת התקפות והשתלטות על העמדות הערביות שלאורך הציר , הוצאת כוחות למארבים ופגיעה בתושבי הכפרים הערביים וחברי הכנופיות בדרכם למשלטים ולנקודות המחסומים ,פעילות זאת בחלק הראשון של המבצע ,שנערך מתחילת אפריל עד מחצית החודש נכבשו מספר משלטים וכוחות השתלטו עליהם.

שמו של מבצע נחשון ניתן לו על פי גרסה אחת ,על שם נחשון בן עמינדב ,שהתנדב לקפוץ ולעבור את ים סוף ,בדרכם של בני ישראל ממצרים לארץ ישראל, הגרסה השנייה טוענת  שאנשי חטיבת עציוני, שהשתלטו על הקסטל, קראו למבצע זה על שמו של חברם נחום שושני שכינויו היה "נחשון" שנהרג בצובה  .  

לצורך ביצוע המבצע , גויסו כאלף חמש מאות חברי הגנה מכול חזיתות הלחימה, שמטרתם הייתה להילחם ולכבוש נקודות שליטה וכפרים ערביים ששלטו וחסמו את הדרכים לירושלים הכפרים : דיר-מוחסין, הקסטל, קולוניה, בית-איקסא ודיר-יאסין.

בראש החטיבה שנוצרה יש מאין ,מכוחות שהועברו מחטיבות גבעתי ,הראל ,עציוני, אלכסנדרוני ,וקרייתי , עמד מחט גבעתי שמעון אבידן ,ששלט על שלושה גדודים שהוצבו לצורך המבצע כך : בפיקודו של חיים לסקוב ,מפקדת הגדוד הראשון הוצבה באזור המערבי שכיום קיבל את השם הישוב משמר דוד, הלוא היא אזור הכפר הערבי חולדה .

לאחר ההשתלטות ושינוי הכוון לפעילות התקפית בחלק הראשון  של מבצע נחשון התארגנה שיירה בת 350 רכבים כולל משוריינים מחולדה ,בראשות יצחק שדה ובן גוריון שהתקדמה לירושלים ,למרות גודלה של השיירה ,היא הותקפה חלק מהמכוניות המובילות נפגעו , הלוחמים שהיו  ברכבים החלו להשיב באש , אליהם הצטרפו ללחימה המוצבים הצפונים שבחלק הצפוני של באב אל וואד אנשי הגדוד הרביעי של הפלמ"ח , במהלך הקרב חלק גדול מהשיירה עקפה את הרכבים הפגועים וזרמה לירושלים .

יתרת הכוח ברכבים שנותר מאחור החל להתארגן בקבוצות לחימה שהסתערו על משלטי הערבים ,בתוספת מתקפה של חיילי הגדוד הרביעי שישבו במעלה החמישה , בסיומו של הקרב באותו היום חולצו שארית הרכבים שלא נפגעו והם המשיכו לירושלים, אך בקרב נהרגו 14 לוחמים יהודיים.

לאחר הקרב, תגברו הערבים את הכוח במשלטים שלהם ובמחסומים ובמשך חודש וחצי עד תחילת חודש מאי ,נותרה הדרך חסומה וירושלים נותרה במצור, מצב זה הביא למבצע נוסף שנקרא מכבי לפתיחת הציר וכיבוש משלטים ערביים על מנת להתמקם בהם ,חיילי גדוד 51 מחטיבת גבעתי הסירו את המחסומים והשליטה הערבית בין קבוץ חולדה לבין פתחו של שער הגיא.

במקביל נעו כוחות מחטיבת הראל וכבשו משלטים נוספים בצפון הוואדי  ובדרום ליד הכניסה לבאב אל וואד , והחלו לתקוף את הכפר הערבי בית מחסיר ,מקום מושבם של הכנופיות וצבא ההצלה הערבי ,למערכה הזאת הוחלט להכניס את מרגמת הדווידקה אך מעשה זה נתגלה והערבים תגברו את העמדות שלהם.

מפקדת הגדוד השני בפיקודו של יוסף טבנקין ,התמקמה באזור שממול לדיר מוחסין ,בשטח שבין קבוץ נחשון לבקוע לכוון שער הגיא והקבוץ קריית ענבים, הגדוד השלישי בפיקודו של אלדד אוארבך-אבידר ,ששימש בעתודה ובמיוחד טירוני פלוגתו של אביב ברזילי ,שהוצבו לאחר כיבוש דיר מוחסין להגנת האזור ולשמרו בידינו.

תכניתו של המחט שמעון אבידן ,הייתה ליצור פרוזדור נקי מאיומים ברוחב של תשע קילומטר באזור הפתוח ובמעבר בין הגבעות שמשני צדדי הכביש ,הכוח הלוחם יצא מהקיבוץ חולדה תפס את פאתי הכביש וחסמו, במבצע השתלט גם על דרכי העפר והשבילים המוליכים לכביש ,במקביל כוחות נוספים יצאו וכבשו את חולדה הערבית ואת הכפר הערבי דיר יוחסין   הכוח הלוחם עזב את השטח ולקום נכנסו כוחות מגדוד העתודה .

לאחר שהחלו להתבצר במבואות הכפר להגנה ,הוברר כי הערבים מצבא ההצלה של קאוקג'י התארגנו להתקפת נגד ,בכוח שנע במשאיות לכוונם, כוח ערבי זה התמקם כשני קילומטר מהכפר דיר מוחסין ,שם התפצל לשלוש כוחות והחל את דרכו לכיבוש המקום, כוח אחד עלה לעמדת רתק גבוהה והחל לירות על המגינים מחטיבת גבעתי , תחת מעטה הירי החל כוח ערבי להסתער על הכפר , טירוני הפלוגה לא עמדו בהתקפה ונסוגו לשטח הכינוס המרכזי של הגדוד.

מחט הכוח דרש להחליף טירונים אלו בכוח מאומן ,וביקש הפצצה אווירית, משלא קיבל המחט את ההתקפה האווירית הורה לכוח שהוכן למתקפת הנגד באזור קברו של שייח מוסה שבמרומי יער המגנים כיום, כאשר התקרב הכוח הישראלי למקום התארגנו מפקדי הפלוגה החדשה והמנוסה והחלו בהתקפת נגד ,כנגד הכוח הערבי לחימה זאת שברה את התקפת הכוח הערבי שהחל נסוג בלילה מהאזור.

הכוח הישראלי נכנס מחדש והתבסס בכפר דיר מוחסין ששלט על הכביש לירושלים, אלא שהבריטים החליטו להפעיל כוח ואיומים בהפגזה על הכוח שכבש את הכפר בדרישה לסגת מכוון שהשליטה על האזור תפריע למעבר הכוחות הבריטיים על הכביש, בתחילה סרב המח"ט לדרישה והורה לכוח להישאר בעמדות.

בעקבות משא ומתן והבטחות הצבא הבריטי שימנע התקפות מהכפר על השיירות לירושלים נסוגו הכוחות הישראלים על הנפגעים משליטתם על הכפר דיר מוחסין וחזרו לחולדה , מיד לאחר כיבוש חולדה הערבית ודיר מוחסין ולאחריו הצלחת השליטה במוצבי באב אל וואב והשליטה לאחר כיבושו במוצב הקסטל ,נפתחה הדרך זמנית לירושלים למעבר, מיד לאחר סיום שלב א' למבצע נחשון , שונה שם המבצע למבצע הראל ,שהחל מיד בסיום מבצע נחשון וגם בו הצליחו כוחות הצבא להעביר שתי שיירות נוספות

בראשונה יצאה שיירת מזון שכללה מעל לשישים משאיות מזון לכוון העיר ירושלים ,החלק המערבי של מבצע נחשון נשאר שקט ,אל מול קרבות כיבוש הקסטל שנמשכו כשמונה ימים שבהם נהרג מפקד הכוח הערבי עבד אל קאדר אל חוסייני.

לשיירה זאת שהגיעה לירושלים ,ולאחר כיבוש קלוניה (מבשרת ירושלים) הצטרפו בהמשך עוד שתי שיירות ענקיות, שמנו מאות משאיות בשיירה, שהובילו מזון ותחמושת ושיחררו מעט את לחץ המחסור בירושלים למזון , לצורך העברת השיירה האחרונה נכבש הכפר סריס (שואבה כיום) בסך הכול הגיעו בשלושת השיירות מעל לארבע מאות חמישים משאיות שנשאו מזון ותחמושת.

במהלך הקרבות בתאריך 9,4,1948 נכבש הכפר דיר יאסין ,כפר שמנה כשש מאות תושבים, בידי כוח מארגון האצ"ל והלחי במהלך הכיבוש נהרגו בין מאה למאתיים וחמישים תושבים ערביים ( הוויכוח הנמשך גם כיום האם להגדיר אירוע זה כטבח) כיבוש זה וההרג גרם לתושבים ערביים ,להתפנות ולברוח ממקום מושבם שנכבש בידי הצבא הישראלי.

בין התאריכים 8-10 נעשו ניסיונות של הפלמ"ח ,להשתלט על יתרת עמדות הערבים בחלק הדרומי אך התקפה זאת לא הניבה ניצחונות, בהתקפת נגד של צבא ההגנה הערבי בסיוע ירי תותחים על מנת להשתלט על המשלטים שנכבשו ונשלטו על ידי הפלמ"ח בחלק הדרומי של שער הגיא, ניסיונות הערבים כשלו לאחר לחימה קשה של המגנים היהודים ,ומיד החלה מתקפת הנגד היהודית ונכבשו מספר משלטים כולל משלט המסרק ,ויום לאחר מכן נכבש הישוב בית מחסיר הערבי.

כתוצאה מהקרבות בין  היהודים לערביים בציר שער הגיא ,ובכדי לא להיפגע ,החליטו הבריטים לפנות את תחנות השאיבה למים לירושלים ומיד לתוכם נכנסו כוחות מחטיבת הראל ,לצדם הגיעו יחידות הנדסה שהחלו לשקם את הכביש שנפגע במחסומים ובקרבות .

כוחות ההצלה הערביים ערכו מספר התקפות נגד אך כשלו וספגו אבדות, במחצית מאי לאחר מספר ימי לחימה רצופים נטשו הערבים וכוחות ההצלה את הזירה ,כוחות הערביים הללו פונו צפונה להתארגנות , ובזאת נשלט כול ציר שער הגיא והמשלטים שמעליו בחלקו המערבי ,בידי הכוחות של חטיבת הראל.

להשלמת המבצע נכבשו גם מקורות המים בדיר איוב וחלק משטחי לטרון והדרך מחולדה לכוון אזור בר אילן הפכו לשטח שבשליטה יהודית.

אלא ששלושה ימים לאחר מכן ,בעת שהוכרזה העצמאות של מדינת ישראל ,פלשו כוחות מצבא הלגיון הערבי וכבשו שוב את מתחם לטרון והדרך נותקה שוב, והעיר ירושלים נכנסה שוב למצור ,בתחילת חודש יוני נתגלתה והוכשרה דרך בורמה העוקפת ויצרה שוב נתיב פתוח להעברת מזון וציוד לירושלים.

 

 

תכונות פילטר לוח

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.