ישראל שמואל ובריינה צ'יזיק סיפורה של חייה ציזיק
סיפורה של חיה ציזיק
חיה צ'יזיק נולדה בשנת 1895 נפטרה בשנת 1946 בגיל 51 ממחלת לב כחמישה חודשים לאחר מות בעלה חיים דב , כאשר יצא ברוך צ'יזיק לשרותו הצבאי בצבא תורכיה בדמשק , החל למעשה הניתוק בינו לבין ביתו במושבה כנרת, את ניהול החווה במושבה כנרת תפסה אחותו חיה .
בשנת 1914 בעת שחלף על גבי סוסתו שומר המושבה חיים דב בלניקוב ליד השדות שבהם עבדה חיה צ'יזיק הצטלבו מבטיהם שהוליכה לנישואים כעבור כחצי שנה לשומר בלינקוב, לאחר נישואיהם קבלו חיה ודב לידיהם את משקו של אחיה ברוך לידיהם, לאחר נישואיה נולדו להם הבנים דוד יונתן ועמירם שנפל בשרונה .
כיוון שחיים דב בלניקוב עסק בנושאי בטחון ,ועבד בהגנת ישובי הדרום בארגון המגן ולא היה ממש בבית המשפחה גייסה חייה צ'יזיק את אחיה אפרים שיעזור לה לעבד את חלקות המשפחה ובמשק החיי ,עד אשר עבר להקמת חולדה .
מעט על חיים דוב בלינקוב :
חיים דב בלינקוב נולד בשנת 1887 נפטר בשנת 1946 בגיל 59 שנה, עלה מצרפת לאחר שברח אליה מביתו ברוסיה, בשנת 1910 כחלוץ בגיל 19,לאחר עלייתו החל לעבוד במושבה ראשון לציון ביקב המושבה,אך כיוון שבטרם עלייתו לארץ ישראל היה שותף בארגון הגנת עירו הומל כנגד פורעים רוסיים,עמדה לו הכשרה זאת והוא הצטרף לארגון השומר בהמלצת חברו לעיר יחזקאל חנקין.
למרות בקשותיו ובקשות חבריו הקרובים יוסף לישינסקי ונעמן בלקינד , סירובו של ארגון השומר לקבל אותם לשורותיו כחברים מלאים,הביא אותם להקים את ארגון ההגנה "המגן" שעבר לישובי הדרום והגן עליהם,במיוחד כאשר תושבי הכפר הערבי זרנוקה החלו במצור בתואנה של נקמת דם לאחר שאחד מבני השבט נהרג בידי חלוץ מרחובות בסכסוך על בעלות על קרקע, חיים דב בלינקוב שהיה בין שומרי המושבה ,נכנס לקרב עם הערביים ובקרב זה איבד אחת מעיניו.
במקביל לעבודתו כשומר במושבה כנרת,הושפע חיים דב בלינקוב מחברו לישינסקי והצטרף לארגון נילי של משפחת אהרונסון ואף נאסר בעת שהתורכים אסרו את חברי המחתרת,סופם של חברי נילי ידוע וחבריו הקרובים של בלינקוב החברים לישינסקי ובלינקד נתפסו עונו וניתלו בדמשק בידי התורכים, תעלומה אחת נותרה לא פתורה כיצד חמק בלינקוב ממאסר והרג בידי התורכים למרות שהיה חבר מחתרת נילי ,יש לשער כי חבריו לא הסגירוהו בעת חקירתם.
בשנת 1914 בעת שחלף על גבי סוסתו שומר המושבה חיים דב בלניקוב ליד השדות שבהם עבדה חיה צ'יזיק הצטלבו מבטיהם שהוליכה לנישואים כעבור כחצי שנה לשומר בלינקוב, לאחר נישואיהם קבלו חיה ודב לידיהם את משקו של אחיה ברוך לידיהם, לאחר נישואיה נולדו להם הבנים דוד יונתן ועמירם שנפל בשרונה .
כיוון שחיים דב בלניקוב עסק בנושאי בטחון ,ועבד בהגנת ישובי הדרום בארגון המגן ולא היה ממש בבית המשפחה גייסה חייה צ'יזיק את אחיה אפרים שיעזור לה לעבד את חלקות המשפחה ובמשק החיי ,עד אשר עבר להקמת חולדה .
חיים דב בלינקוב חזר בשנת 1918 לחווה ולרעייתו חייה ציזיק ,שם נולדו להם בהמשך שני בנים ועבד עימה בחווה במושבה כנרת עד שנת 1925 ,שאז עקב רצונו להתגורר לידיו גיסו ברוך צ'יזיק ולהקים פרדס או שהחובות של החווה הכריעו אותו , החליט למכור את החווה במושבה כנרת לבינימין וויסנברג ובן משפחתו בינימין וויכנברג תמורת סכום גדול שכיסה את חובותיו ליק"א ולרכישת שטח אדמה באזור הרצליה להקמת פרדס ולהקמת בית מגורים שם גם נולד בנו השלישי עמירם שנהרג בתקופת טרום הקמת המדינה .
למעשה לאחר מאסרו בגין המחתרת נילי, חדל בלינקוב להתעסק בנושאי בטחון ושמירה וביחד עם רעייתו חיה התמסר לטיפול במשק של משפחת ציזיק שנמסר לידי רעייתו חיה,עד שהעבודה הקשה ותנאי המחייה גרמו לו לרצות לעזוב ,כיוון שבאותה העת החלה הקמת העיר הרצליה חבר לגיסו ברוך ציזיק שהיה מראשוני הקמת שכונה ד (החקלאית בעיר ובנה את ביתו ופרדסו בשכנות לגיסו.
בשנת 1943 מכר חיים דב בלינקוב את חלקת הפרדס שלו ברחוב החלוץ (כבוש העבודה) בהרצליה ד' ,כיוון לא היה יכול לכסות את חובותיו ,הוגשה תביעה מטעם ההוצאה לפועל בתל אביב ,בגין הלוואה שנותרה בחוב של שלוש מאות וחמישים לא"י ,לטובת החברה למשכנתאות בארץ ישראל ,שהלוותה למשפחה כסף לנטיעת הפרדס בן העשרה דונם בשנת 1930 בתמורה למשכון הפרדס לכיסוי ההלוואה,הפרדס היה בן עשר שנים והוזנח לבסוף עד שהעצים התייבשו על בחלקה ,בשטח נותרו צינורות ההשקיה והעצים המתים מחוסר טיפול.
השטח נמכר במכרז לנגר ירחמיאל מילר ,למרות דעותיהם של שכניו החקלאיים החליט לגדל על שטח הפרדס עצי בננות במקום פרדס הדרים,מטע הבננות הצליח למרות דעות שכניו והיה במקום לאורך שנים רבות.
מעט על הבן עמירם ז"ל של חיים דב בלניקוב ורעייתו חיה
עמירם עבר לגור בגיל 15 בבית דודתו אסיה בשיקגו , בתקופת המאבק עם הבריטים חזר לארץ והתגייס להגנה , אך שוחרר עקב בעיות בגבו, למרות שדודתו שלחה לו כרטיס לחזור אליה בשיקגו הוא החליט כי מקורותיו הם ארץ ישראל והתגייס מחדש בשנת 1946 ונפל עם שלושה מחבריו בקרב לילי כנגד הבריטים בשרונה, נקבר בבית הקברות בקריית שאול .
סיפור הנפילה של עמירם בלינקוב
עמירם נפל במבצע "פולים ב 22.2.46 ,מבצע משולב של ההגנה ,חי"ש ופלמח ,שהיה אמור לתקוף ולהשמיד חלק ממחנה הצבא הבריטי בשרונה ,כולל המפקדה ,מחסן הדלק וחניון השריוניות ,למרות שנתגלו המשיכה כיתתו של עמירם לחדור למחנה ולהניח את חומרי הנפץ במקומות שסומנו ,לאחר שניתן אות הנסיגה החלו הכוחות לסגת, אז התברר לעמירם כי ידידה אחד מחייליו נפגע והושאר בשטח בתוך גדרות המחנה.
עמירם חזר לזירת הקרב עם חבריו אליק שמיר, שמואל הרם ועוזי נמירובסקי, לאחר שמצא את חברו ידידיה ,נטל אותו והחל למשוך את ידידה בזחילה לכוון הפרצה שבגדר , כיוון שזחל בשטח חשוף נתגלה במהרה לכוחות המגננה הבריטיים שהחלו לרכז אש עליהם,בעזרת תאורת זרקור ריכזו היורים הבריטיים את הירי עליהם.
הלכודים התקדמו בריצה מהירה לכוון הגדר וזינקו מעלייה ,בעת הריצה ספג עמירם צרור יריות ונפל ,לאחר שנהרג והושאר בשטח ,נתגלתה לבריטים גופתו שעליה תחמושת ובידו תת המקלע ,אז הועברה גופתו בידי הבריטים לחדר המתים בבית החולים הממשלתי ביפו לשם גם הועברו יתר הנופלים בקרב אריה קסלמן ושרגא בר אנשי החי"ש , וידידה חברו של בלינקוב מאנשי הפלמ"ח .
מפעלים שהוקמו לזכרו של עמירם בלינקוב
המפעלים להנצחתו כללו הקמת מגרש כדור סל כיוון שהיה שחקן מחונן בצעירותו ומפעל שנתי של טורניר בכדור סל נושא גביע לזכרו בארץ ישראל.
אוניית המעפילים עמירם בלניקוב
אחת מאוניות המעפילים הקטנות בת מאה ועשרים הטון נקראה על שם עמירם בלינקוב , היא יצאה מנמל איטלקי ועל סיפונה מעפילים , תנאי מזג האוויר הקשים ומצב גלי הים הוו מכשול אדיר בפני האוניה, רב החובל של האוניה היה דב חבר קבוץ עין גב,בנוסף במהלך השייט נפל ילד מבין העולים לים ונטרף בידי להקת כרישים, דבר שלא רומם את רוחם של העולים.
בהתקרבם לחופי ארץ ישראל הוקפה הספינה בידי שתי אוניות מלחמה בריטיות ,ובתשובה לזהותם מסרו שם מעורפל של סירה ערבית מבירות ומכיוון שדמתה לספינות שנהגו להפליג באזור שוחררה להמשך דרכה, הספינה המשיכה בדרכה לחוף בארץ ישראל .
חוף הנחיתה להורדת העולים יועד לנקודה שבין חיפה לחדרה , כוחות ההגנה התארגנו ואבטחו את החוף בנוסף הוצבו כוחות שקיבלו פקודה מפורש לירות על כוחות בריטים במידה ויתקרבו וינסו למנוע את הנחיתה, הספינה הגיעה לחוף אנשי ההגנה נכנסו למים והעמיסו את העולים על כתפיהם ומיד מילאו אוטובוס אחר אוטובוס שנשלחו להתערות בין קיבוצי האזור.
