דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

קיבוץ גזר ותל גזר

סיפור ההתיישבות באזור החל לפני כאלפים שנים של שבטי הייבוסי, החיווי האכדי הבבלי ועוד .

בשנות העשרים של המאה הקודמת חל בלבול בהבנת מיקומה של גזר, במיקומה החדש לבין ישובים קדומים שיישבו את המקום , אדמות אבו שושה (גזר כיום) נרכשו בידי הברון רוטשילד לאחר גמר החפירות בתל ובסביבתו ,מכר רוטשילד את השטח שמסביב לתל ליהודי פרטי שמכר אום לאחר מכן לחברת מכבים.

בשנות העשרים שווקה חברה ההשקעות המכבים הקדמונים מאנגליה ,שרכשה את האדמה בשנת 1925 , בניסיון למכור חלקות מתוך השטח שרכשה על מנת לחדש את הישוב העברי במקום, טקס הנחת אבן הפינה נחגג ביחד עם הנציב האנגלי הרבט סמואל,מכוון שהחברה לא הצליחה למכור את החלקות ,החכירה אותו לפלאחים ערביים בהנהלתו של איכר ממושבת מזכרת בתיה, מחברת מכבים נותרו מנשרים להקמת המושבה האנגלו יהודית לרגלי תל גזר.
 
בשנת 1941 רכש יהודי עשיר נוסף  עוד אדמות ליד התל וניסה אף הוא למכור חלקות בעבור הקמת היישוב היהודי גזר באזור, הרעיון נכשל וגם הוא החכיר את האדמה לערבים, אז רכשה הקק"ל את האדמה גם מידי היהודי וגם מידי חברת מכבים ,פרט לשטח תל גזר שנותר בידי פיקא שהצהירה כי ברצונה לבנות עליו מצבה לזכרו של הנדיב הידוע רוטשילד.

סיפור הקמת קבוץ גזר מתחיל בשנת 1945-6 ,על ציר הדרך שבעמק אילון בואכה רמלה ,ביום העלייה על הקרקע נעזרו המתיישבים לעזרה מהקיבוצים חולדה ונען,בתחילה הקימו אוהלים צריף לחדר אוכל,צריף לכלים וגדר תיל מסביב למחנה הארעי ,שנה לאחר מכן זכתה חברת סולל בונה במכרז לסלילת כביש מחבר שאורכו כאלף שבע מאות מטר ,מהקיבוץ לכביש שבין רמלה לירושלים.

התיישבות של גרעין הדסה שכלל יוצאי גרמניה ואוסטריה, קיבוץ שהחל דרכו במסגרת איחוד הקבוצות והקיבוצים, של קבוצת חלוצים בוגרי תנועות נוער ,בעלי רקע חקלאי של בתי ספר חקלאיים חלוצים שלא נלחמו כאחיהם בביצות ובמחלות המלריה.

חלוצים שהתיישבו על קרקע פורייה במרכז ארץ ישראל , אדמתם הפורייה הניבה מיד כראוי וסיפקה להם משען כלכלי מתחילת דרכם ,אלא שהיו במעין בליטה במרכז שטח של כפרים ערביים , למרות זאת היו היחסים בין העמים על מי מנוחות ,עד שההסתה כנגד היהודים בכללה עלתה וגעתה .

בליטה יהודית זאת שנוצרה ,כתוצאה מאי הסכמת המנהיגות היהודית ,לתוכנית החלוקה של האו"ם לארץ ישראל ,שנלחמו קשות על מנת להחיל את הריבונות היהודית על השטח וגרמו למשרטטי המפות באו"ם, לשנות את קו החלוקה ולהכניס את קבוץ גזר לתוך השטח היהודי בחלוקה.

הגדילו לעשות חיילי הארגונים הצבאיים היהודים ,בקבעם טרם הקמת המדינה עובדות בשטח שמחוץ לציור שעל מפות החלוקה ,בכבשם חלק מהאזור והצבת כוחות על תל גזר ואל קובב הערבית ,הלא היא משמר איילון של היום.

בתחילת המלחמה נותרה גזר בשקט ובשלווה ,למרות הקרבות מקיזי הדם במנזר לטרון ובמבואות רמלה שבסביבתה , מכוון שגזר הייתה בשולי הקרבות לא ניתנה הדעת במלא הרצינות לתכנון הגנתה בעת התקפה לבצרה או לספק לאנשי הקבוץ מספיק נשק ותחמושת להגנתם, לתושבים נאמר כי כוחות של הצבא יגיעו לעזרה בעת צרה.

קיבוץ גזר עמק איילון
 

ההפוגה הראשונה שנקבעה במלחמה ב 11,6,48 וחוסר האיום המידי על הקבוץ יצרו אשליה, כי הקבוץ גזר יתחמק מהלחימה בסביבה, אך לא כך סבר האויב שמסביב ,יום לפני תחילת ההפוגה הגיעו לקבוץ כעשרה חיילים ללא נשק ,על מנת להתרחץ ולנוח בקבוץ השלו, ובכך היו בקבוץ 68 לוחמים להגנתו.

קיבוץ גזר מוקם בחלק המערבי של חזית לטרון ,בחלק המזרחי פנה הקבוץ לכוון חזית העיר רמלה, על הכביש המוליך לירושלים העובר ליד הקבוץ נערכות ומתארגנות מחדש עם משורייני ליווי השיירות בדרכם לירושלים הנצורה.

בחמישי ביוני 1948 ,החלה התקפה של חטיבת גבעתי במהלך מבצע נחשון, בקיבוץ גזר התארגן הכוח ,שעלה לכבוש או לעקוף את משלטי האויב השולטים על הדרך לירושלים.

חברי הקיבוץ צורפו לחלק מהכוחות ,על מנת לסמן לכוח מסלולים נסתרים למעבר בדרכם למבצע הרגלי, הם גם הוליכו את הכוחות לפעילות של פיצוץ גשרי מעבר ונתיבים שימנעו החשת כוחות של האויב לקרב, ערביי הסביבה בעלי האדמות נהגו בתקופה זאת להגיע לקיבוץ ולבקש על סמך היחסים הטובים שהיו בעבר ,רשות להיכנס לשדותיהם על מנת לעבדם.

לעומתם ממשיך הקבוץ בשגרת חיו ,פעולות הקציר ממשיכות אפילו בחלקות הסמוכות לכפרים הערביים שבסביבה , כוחות חטיבת גבעתי ממשיכים בכיבוש הכפר הערבי שלמרגלות תל גזר, כובשים את אל קובב הכפר הערבי הגדול שליד לטרון שתושביו נסו מהפחד ,במקומות שנכבשו מוצבים כוחות מהחטיבה לשליטה על הדרך.

אנשי הקבוץ מבקשים ,כי גם בגזרה המזרחית בכפר אל ביריה ,המרוחק כתשע מאות מטר מהקיבוץ , כפר המפריד בין העיר רמלה לקבוץ ,יוצבו כוחות למניעת כניסה ממנו לקיבוץ, בקשתם נענית בשלילה.

החלטה גרועה זאת ,זאת גזרה את גורל הקיבוץ בהתקפה הפתאומית שנערכה בעשירי בחודש יום לפני כניסת ההפוגה ,מכוון שכול מפקדי הכוחות הלוחמים, הבין כי מה שייכבש בטרם ההפוגה ייחשב כשיפור עמדות .

הקיבוץ שמיקומו בלב כפרים וערים ערביות החל בהכנות הגנתיות ,לא בהתלהבות יתרה כי האנשים האמינו לסיפורי הרהב של בחורי הפלמ"ח ,כי מיד תיכבש העיר רמלה ,באותה תקופה אף מצא הקיבוץ את עצמו תחת הפצצות אקראיות של מטוסים מצריים ,ומספר מבנים נפגעו וחלק מהשדות הבשלים עלו באש.

ימים ספורים לפני ההתקפה פונו מהקיבוץ הילדים והנשים והועברו לעורף, בצהרי היום בעשירי ליוני ,התגלה כוח ירדני בפיקוד בריטי הנכנס להתארגנות בכפר אל ביריה בכביש הנסתר המוליך מגזרת לטרון .

התותחים שנגררו בידי המשוריינים ,מוצבים בעמדות ירי בין בתי הכפר הערבי לאחר מכן מקיף הכוח המשוריין והרגלי את הקבוץ מכוון דרום ומזרח על מנת לבצע כיתור ומניעת הגעת כוחות ישראלים לעזרת הקיבוץ.

אשליית הביטחון והאופוריה בקבוץ ניתבדו ,בצהרי היום שלפני תחילת ההפוגה כאשר טור משוריין שכלל מספר תותחים ,שני טנקים ושבעה משוריינים שגררו תותחים של הלגיון הירדני בפיקוד קצינים בריטים ,שאחריהם נעו חיילי חי"ר מהלגיון, וערב רב של אספסוף ערבי מוסת להשמדה וביזה שהורכב לכפריי הסביבה , הסיבה לכיבוש הקיבוץ ,הייתה אסטרטגית מבחינת הצבא הירדני להמשיך לשלוט על הדרך לירושלים .

המידע על ההתקפה המתקרבת ,הועברה בעזרת האלחוט למטה החטיבה ,למודי ניסיון העבר של הירדנים ,גרם להם להשתמש בשיריון להפגזה מרחוק , על מנת לתת לגלי התקפת הרגלים לפרוץ מכמה כיוונים ,בניסיון לפרוץ את קווי ההגנה והגדרות שמסביב לקיבוץ שהיו כאלף שמונה מאות מטר של הקף מסביב לקבוץ .

אנשי הקיבוץ עדיין האמינו כי כוחות הצבא הישראלי המוצבים בתל גזר ובאל קובב יחושו לעזרת אחיהם הנלחמים, תקווה זאת עמדה אל מול עיניהם של הלוחמים בקיבוץ ,שנלחמו בחרוף נפש מול כוחות גדולים מהם והמצויידים בכוח אש ארטילרי ובשיריון. 
 
אנשי הקיבוץ האמינו שעליהם רק להחזיק מעמד עד בואה של העזרה, השדרים ממטה החטיבה חזרו עלל עצמם החזיקו מעמד בכול מחיר העזרה בדרך, מילים נבובות חסרות כיסוי .

תחילת הקרב החל בהפצצה של מתקנים ומבנים בקבוץ שהסבו נזקים חמורים בקיבוץ ולעמדות ההגנה הבודדות שהיו מעל לשטח ולא חפורות ,לאחריהם נערכו שלוש התקפות משולבות של הצבא והאספסוף על הקיבוץ במטרה למוטט את ההגנה הרופפת ולפרוץ לקיבוץ, למרות מסת הפגזים והירי שנורו על המגנים הצליחו אלו למנוע את החדירה.

יש לזכור כי לא הוחשה תגבורת כפי שהובטח, הנשק בקיבוץ לא היה מתאים ולא מספיק. הביצורים לא עמדו נגד אש ארטילרית, אנשי גזר לא קבלו עזרה מחטיבת גבעתי ,שהקיבוץ היה תחת גזרתה  מערכות הקשר לא חוברו לקיבוץ נען, לחולדה ולפלמ"ח.

בשלב הזה יחידת חיילים מבוגרים שישבו על תל גזר בדרומו של הקבוץ, נסוגו והותירו עוד גזרה חשופה לחיילים הירדניים התוקפים, בקשות העזרה הרבות שנשלחו מגזר לכוחות הצבא שמסביב ,הושבו בתשובה לקונית כי העזרה בדרך ושעל מגני גזר לעמוד בהגנת הקיבוץ עד שיגיעו כוחות התגבור , החלק הכואב שמסביב לקבוץ היו כוחות גדולים של צה"ל שלא חשו לעזרה .

תוצאות הלחימה בשלב הלחימה הזה , היה גרוע מבחינת הנצורים ,עקב מספרם הגדל של הפצועים וההרוגים וציוד הלחימה בעיקר המקלעים יצא משימוש , בהתקפה נוספת ולוחצת של מאות המסתערים על הקיבוץ הצליחו חיילי האויב והאספסוף לחדור למבני המשק מכמה נקודות.

הלוחמים הנותרים נסוגים לעמדות הפנימיות ,בעמדת השער לחמו 11 חיילים שזרקו את הרימונים האחרונים ירו את כדוריהם האחרונים, לחמו בקרבות פנים אל פנים ונהרגו עד האחרון נוכח העדיפות המספרית של האויב ועומק כיסי תחמושתו ,גופותיהם נערמו בעמדת השער.

שארית הכוחות הלוחמים היהודים בקיבוץ ,לאחר השעה ארבע ,נאספו למלחמת ייאוש ,במספר מבנים ומסביב לבונקר המרכזי העמוס בפצועים שליד חדר האוכל , שם המשיך הקרב כעוד שעתיים ,עד שהמגנים הבינו כי העזרה לא תגיע ,לאחר ארבע שעות של לחימה נואשת מתחילת הקרב ,החליטו המגנים הנותרים להיכנע ,בתחילה הפצועים והנשים שהיו בבונקר המרכזי , אלא שהראשון שנשא דגל לבן נורה מיד שיצא להיכנע, בתום הקרב מוסעים לשבי שלושה עשר חברי גזר, ארבעה מהפלמ"ח והרופא.

בתעלות ,בעמדות ובשאר רחבי הקיבוץ נותרו 18 חברים ,חברה אחת ותשע חיילים שהתארחו בקיבוץ שרועים על הקרקע  ,חלקם של גופות החברים היה קשה לזיהוי עקב הפגיעות הקשות שספגו בעיקר מהארטילריה של הפגזים .

קבוצה קטנה של חברים שנאספו בפאתי הקבוץ ,החליטו לפרוץ את המצור ולהימלט דרך השדות לשטח של הקבוץ נען , שאר הלוחמים ,הנשים והפצועים נאספו בידי הכובשים ,שבלחץ ההמון רצו להרוג את כולם ,אלא שהקצינים הבריטיים שעמדו בראש הכוח ,מנעו זאת בטענה כי קבלו הוראות ברורות מידי מלך ירדן להעבירם לשבי בירדן.

בשלב הזה ,שלושה מבין הפצועים הועברו בתחילה לבית חולים שדה ליד העיר רמלה, שאוכלס בידי רופאים מתנדבים מצריים , השאר הועמסו על אוטובוס שהביא את החיילים למנוחה בקיבוץ טרם הקרב ונותר עם נהגו ,האוטובוס הסיע את השבויים בתחילה לעיר רמלה .

בשעות הערב ,חדרה יחידת פלמ"ח מחטיבת יפתח ,למשק הכבוש והפיצה לכול עבר בירי ובהרג של עשרות מהאספסוף שהיה עסוק בביזה והשליטה בגזר חזרה ללא קרב לידיים יהודיות .

בודדי חברי המשק, שפרצו את המצור ונסוגו לנען ,חזרו לקיבוץ בשעות הערב המאוחרות ,ביחד עם מספר חברים שנעדרו מהקיבוץ ביום הקרב , ופנו לקבור את 19 מחבריהם מתיי הקרב ,ועוד תשעה מחיילי צה"ל שהיו בקבוץ ונפלו להגנתו .

הנשים השבויות הועברו בתחילה למעצר בבן שמן ,הגברים השבויים ערכו מסע רכוב משפיל בדרכם ומעבר בהמון מוסת ערבי בערים הערביות בגדה ובעבר הירדן ,עד שהגיעו למחנה המעצר בירדן והצטרפו לחבריהם שנפלו בשבי בבעיר העתיקה ובגוש עציון ואנשי נהריים .

חלק מסיפור הקרב בגזר הקשור לפצועים שנלקחו לטיפול בבית חולים ברמלה הערבית ,למרות רצונם של האספסוף וחיילי הלגיון, להעמיד ליד הקיר את כול השבויים והפצועים ולקצור בהם את הטבח מנעו קציני הצבא הבריטי ,שפיקדו על הכוח של הלגיון שכבש את גזר, בהודיעם כי המלך הירדני רוצה את השבויים בחיים.

חלק מההרוגים נהרגו בידי האספסוף במהלך הכיבוש ,למרות שנשאו דגלי כניעה לבנים, בהתערבות הקצינים הבריטים הועברו שני הגברים והאישה הפצועה מקרב גזר, לבית החולים השדה שהוקם ליד העיר רמלה ואוכלס ברופאים מתנדבים ממצרים .

הפצוע הקשה נפתלי זיינפלד שנפגע מרסיס פגז של טנק בחזהו ,הפצועה רותי והפצוע יצחק מילוא, אחד מהרופאים המצריים לקח לחסותו את הפצועים והבטיח להם שישמור עליהם ,את נפתלי עקב מצבו הקשה ,החליט הרופא המצרי לנתח מיד, למרות שלא היה בידו מכונת צילום על מנת שיראה את מיקום הרסיס .

הפצוע מילוא לא נותח והועבר עם יתר הפצועים למחנה השבויים בירדן, אלא שנפתלי והפצועה רותי היו בסכנת נפשות מצד האספסוף שדרש לקבלם על מנת להורגם.

מיד החלו מפגשים חשאיים ,לחלץ את השניים מבית החולים השדה שליד רמלה, רותי הועברה למחנה השבויות של קרב גזר ,שמוקם ליד בית שמן שבועיים לאחר הניתוח הועלה נפתלי על מכונית הרופא ,שהעבירו לידיים ישראליות תוך מעבר בין האספסוף ברמלה ובלוד ,תמורת מעבר חופשי למשפחת חברו של הרופא המצרי מהעיר רמלה ,בטרם תיכבש בידי הצבא הישראלי.

סופו של הסיפור היה בנסיעה של שלמה גור אריה, ישראלי שיצא לטיול באוסטריה ,ובעת שנסע לסיור באוטובוס תיירים ,פנה אליו אדם שישב לידו שהציג את עצמו כרופא המצרי וסיפר את סיפור הניתוח ושלח דרישת שלום לפצוע נפתלי.

נפתלי הצליח להשיג את כתובתו של הרופא המצרי שעבד באחד מבתי החולים המדינה ערבית , הוא שלח לו מכתב כאשר ביקר נפתלי בארץ שעוני הקוקייה , מהדואר בשוויץ , הוא קבל מכתב תשובה מהיר ,אך למכתב התווספה בקשה שהרופא הנמצא בארץ עוינת לישראל ,עלול להיפגע ועל כן ביקש להפסיק לכתוב אליו.

במפגש של קרדיולוגים במצרים ,לאחר מלחמת ששת הימים ,אכן פגש רופא עמית מישראל את הרופא המצרי שאישר לו את הסיפור ואת הידיעה שהוא יודע שנפתלי נפטר ממחלת לב.

 במחצית שנת 1953, נערכה האזכרה הראשונה הממלכתית והצבאית , בתום חמש שנים לקרב לזכרם של חברי קבוץ גזר והחיילים ,בעת נפילת הקבוץ גזר לידי חיילי הלגיון הערבי, בטקס השתתפו נציגי צה"ל ,ההורים השכולים ,חברי המשק וחברי מועצת גזר.

גילוי אישי

סיפור הסתרת הקרב של נפילת גזר במלחמת השחרור ,בעוד כוחות רבים חונים בסביבה ואינם חשים לעזרה , הגיעה לאוזני מהסמג"ד מיכה ליבנה שאביו לחם בקרב בגזר ונפל בשבי 34 שנה לפני קרב סולטן יעקב.

קרב סולטן יעקב ,שבו לחמתי כאחד ממפקדי הסיור, קרב שהסתיים בנפגעים רבים ובלא הגשת עזרה מאוגדה שלמה למרות הבקשות בקשר ,קרב שהסתיים במפגש בבוקר לאחר הנסיגה בחיילי האוגדה ,היושבים ליד הטנקים ואוכלים ארוחת בוקר ושותים קפה ,מחזה זה הזכיר לי את קרב כיבוש גזר, כאשר הכוחות מסביב לא הגיעו להושיט עזרה,מובן שגם קרב סולטן יעקב הוסתר שנים רבות .

בשנת 1884 ,הוענק פרס מגיני גזר לאומנות ,לסרט אישי שנקרא אפיזודה קטנה וחולפת ,שהופק בידי מיכה ליבנה בוגר בית צבי , שחקר את קרב גזר בזכות אביו שלחם שם ונפל בשבי , הסרט דן במלחמתו של מיכה בקרב סולטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה.
קיבוץ גזר ספור הקרב הנעלם
 

הנותרים בקרב גזר ,שחזרו לאחר הקרב החלו בפעילות לשיקום הקבוץ, אלא שחסרונם של הנופלים וחבריהם השבויים ,גרמו לנותרים למועקה ולייאוש בקיבוץ גזר החקלאי שבטרם הקרב הצליח לשגשג , בקשותיהם הדחופות לקבל עזרה והבאת חברים חדשים וגרעיני התיישבות לקיבוץ לא נענו.

כתוצאה מכך החלו ותיקי המקום לעזוב ולהתפכח מהגשמת הרעיון הציוני להתיישבות, רק לאחר מבצע סיני בשנת 1956 ,הגיעה קבוצה של כשישים צעירים חברי הכשרה מצרפת ומצפון אפריקה .

חברי המשק הוותיקים לא הצליחו לבלוע את הדעות החדשות שלא תאמו את מטרת ההגשמה הצינית על פי דרכם , לא הסכימו כי כספים שהגיעו בשילומים לא נכנסו לגזברות המשק ,אלא נותרו בכיסי מקבלם, הדעות החדשות בנוסף שדרסו את האידאליים שעליהם התחנכו הוותיקים .

חיכוכים בין החדשים לוותיקים ,גרמו באבחת יד לרצון לנטוש את הקיבוץ ויש להוסיף לכך ,את הייאוש והמועקה שנותרה ,מאי הגעת העזרה בזמן הלחימה והטראומות שנותרו מהקרב עקב אובדן חברים ובני משפחה .

הוותיקים הבינו גם ,שקבוצות הכשרה נוספות לא יגיעו לעזרה ,לביסוסו האנושי של הקיבוץ, סיבות אלו גרמו לגל עזיבה גדול של הוותיקים וגם של הצעירים שגידלו ילדים ולאחר שמערכת החינוך בקיבוץ קרסה ,עקב סגירת בית הספר וחוסר התוחלת כצעירים לעתיד בקבוץ .

בשלב הזה של הייאוש ,החליט יתרת המייסדים הוותיקים לנטוש את הקבוץ על קבוצה זאת נמנו גזבר הקיבוץ ,מזכיר הקבוץ, מנהלי הענפים החקלאיים , בקיבוץ נותרו בשלב זה ,מספר צעירים מההכשרה שמינו את יעקב זרקא אחד מחבריהם כמזכיר הקיבוץ .

צעירים אלו פנו לשלטונות בהודעה בהולה, שאם לא יגיעו עוד חברים לקיבוץ הם ינעלו את השערים בעזיבתם, מיד נזעקו חברי איחוד הקיבוצים והקבוצות ושלחו פלוגה של חברים לעזרה , עד שיגיעו הכשרות חדשות של מתיישבים על מנת להשאיר את הקבוץ בחיים.

אלא שחזונם לא התגשם והקיבוץ ננטש בשנת 1965 והוקם מחדש בשנת 1973 , בין השנים הללו נעשו מספר ניסיונות לאכלס מחדש ולהחיות את הקיבוץ, אך אלו נכשלו ובמקום נותרו צוותים ששימרו את המבנים והחצר להתיישבות הבאה .

קיבוץ גזר אחרי הכיבוש וחזרתם של החברים שנותרו בחיים
 

ההתיישבות החדשה בשנית 1971-4 ,שהחלה בזכות הגעתם בתחילה של כעשרים אמריקאים צעירים חברי תנועת הבונים , שדגלו ברעיון של קבוץ התבסס על אוכל אורגני וצמחוני , חבורה שהתארגנה בבוסטון בקומונה ללא סמים ,של התנועה הקונסרבטיבית לאחר שחלקם עזבו את הלימודים בעת המשבר האקדמי באמריקה ,ושקבלו החלטה לעלות ולהתיישב בישראל .

קבוצה זאת אף הקימה בית כנסת רפורמי שבראשו רב ,לאחר שהתיישבו בקיבוץ גזר, מגרש פוטבול וקבוצה שחלק מחבריה זכו להיכלל במשלחת ישראל לאולימפיאדה ביפן בשנת 2020 שעד כה שיחקו כנגד נבחרות השגרירויות בארץ.

הקבוצה שכונתה גזר א', שהגיעה בשנת 1971 לצורך עלייתם על הקרקע ,נשלחה לקבוץ אפיקים על מנת שיעברו הכשרה חקלאית ,לקבוצה צורפו מספר עולים בודדים מאמריקה שהיו באולפנים בארץ, באופן סימבולי עלתה הקבוצה והקימה את קיבוץ גזר שנית, ברביעי ביולי 1974 ביום חגה המאה חמישים של אמריקה להקמתה .

קבוצה גזר ב' נשלחה להכשרה בחולדה וקבוצת גזר ג' נשלחה להכשרה בקבוץ צרעה שגם לקחה על עצמה להכשיר ,להדריך וללוות את הפיתוח החקלאי בקבוץ המחודש, יש הטוענים כי ליווי צמוד זה עזר להצלחת הפרויקט, קבוצות נוספות מאמריקה המשיכו להגיע על מנת להצטרף בנוסף לגרעיני נח"ל של תנועות הנוער שהחלו להגיע בסוף שנות השבעים .

מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, הגיעה להסכם עם ארגון הקבוצות והקיבוצים על מסירת שטחי קבוץ גזר לידי חברי הקבוצה שכונו גזר אמריקה ,על מנת שיעבדו אותם, אל הקבוצה הראשונית הצטרפו עוד כעשרים צעירים על מנת לעבות את היישוב .

בנוסף לקומונה שבגזר שהגיעה לשנת ניסיון, הגיעו עוד קומונות צעירים מאמריקה שהתיישבו באדמת אדמית בגליל, אחרת הוכנה להתיישבות בקטורה שבערבה ואחת נוספת בנווה אילן שליד ירושלים.

ארבעה הכשרות של צעירים אמריקאים עלו על הקרקע בגזר החל מיולי 1974 , מחברי הגרעין הראשון גזר א' עזבו רבים עקב הקשיים לאחר שנשברו ,כיום חברים מגרעין העלייה הרביעית האמריקאית ,וקבוצה מדרום אמריקה ,הם שהמשיכו ונשארו בקבוץ ואלו פנו לישראלים ,על מנת שיחברו אליהם ויתיישבו בקיבוץ , כפי שכתבו בעלון הקיבוץ ג'ורג ,מוטב להמשיך באי מעורב ישראלי ואמריקאי ,כדרך חיים מאשר לחדול אלא לגדול.

בתחילה קבלו הצעירים בגרעין גזר א' ,כמאה וחמישים דונם , מידי הצוות הזמני ששימר את המבנים והמשק , הצעירים נועדו לגדל בקיבוץ בתחילה, משק חי וענפי שירותים ,שאר 5000 הדונם של אדמות הקבוץ ,הועברו לאגודת יצור ופיתוח שהתחייבה לפתחם ולהעסיק חלק מהצעירים בעבודה.

תוך שנה וחצי מרגע שעלו על הקרקע ,קבלו חברי הגרעין גזר א' את כול שטחי הקבוץ לידיהם ,והחלו לפתח שטחי גידול פלחה ,תירס ,בוטנים, כותנה ,מעט חלקות מלונים וארטישוקים, בנוסף לרפת שמנתה מעל למאה וחמישים חולבות ולול גדול לבשר וביצים.

למרות שמבחינה כלכלית עלה הקבוץ על דרך ההצלחה אלא שמחסור בידיים עובדות גרם להאטה בגידול ובהתפתחות המשקית , כמובן שהבירוקרטיה הישראלים, שימשה גם כחסם אבל הצעירים למדו את השיטה והמשיכו הלאה תוך עמידה על החוקים ואין פשרות וקיצורי דרך.

המשבר הראשון שעבר על הקבוצה האמריקאית בקבוץ גזר, היה שלאחר מספר חודשים להתיישבותם בגזר, עזבו מזכיר הקבוץ, האחראי על ענף הלול והאחראי על המטבח , אך יתר אנשי הקבוצה התגברו על המשבר והמשיכו הלאה בדרכם להצלחת השיקום והבניה מחדש.

חלק מגישתם הרעיונית הייתה שלא להעסיק עובדים שכירים, החלטה נוספת הייתה לא להתיישב בשטחים כהחלטה פוליטית פנימית, ובעיקר השוויונית בין גברים לנשים, בל נשכח כי הקבוץ המחודש, הוקם בניגוד לדעה הרווחת בהנהגת המדינה ,להקמת ישובים חדשים רק לאורך הגבולות.

נושא השוויון לנשים הייתה חזרה לאידאלים של העליות הראשונות בארץ ישראל, על פי החיים בקבוץ גזר הנשים אינם קשורות למטבח ולטיפול בילדים אלא נשים בקבוץ עובדות בכול הענפים כולל בניה וענפי השלחין והרפת.

עדיין מתלבטים חברי קיבוץ גזר ,כמו יתר הקיבוצים במדינה ,בשאלות היסוד הקיומיות ,פני הקיבוץ לאן, מה יהיה אופיו ,האם באמת בחרו התושבים בדרך הנכונה האידאולוגית ועוד ועוד לנוכח השינויים שעברו על החברה הישראלים בשנים האחרונות , אך הוותיקים מתלבטים כיצד לשמר את ערכי התרבות האנגלו סקסית.

מעמדם של תושבי גזר בתחילה היה כדין כתושבים ארעיים בישראל, היה לא ברור בתחילה מעמדם ,כיוון שעלו לישראל כעולים , ורק לאחר מכן התיישבו כחברי קיבוץ , לכן גם נדחתה ההחלטה בארץ לגייסם לצבא בשלוש שנים, גם נבחרת הכדור סל של הקבוץ לא יכלה להירשם כקבוצה רשמית במדינה ,עקב מצבם החוקתי במשרד הפנים.

כיוון שהחברים הגיעו מאמריקה ומקנדה שפת הבית בקבוץ בתחילה הייתה אנגלית כולל מילים מקצועיות, חלק מההווי האמריקאי נשמר ,בהחלטה של החברים על מנת להטמיע את השפה העברית ,החלו לדבר בבית התינוקות והילדים בשפה העברית.

עלון קבוץ גזר הנקרא ג'ורג , נכתב כדו לשוני אנגלית ועברית ,חגי ישראל נחגגים כמו ליל הסילבסטר ורביעי ביולי חג העצמאות של אמריקה בקבוץ, למרות זאת מוקפדת הכשרות במטבח כולל כלי בשר וחלב נפרדים, בקבוץ כזיקה מסורתית ולא דתית.

העלייה האמריקאית להקמת קבוץ גזר בשנית
 

לקראת סוף שנת 1947 התקבל בקבוץ סך של 350 לא"י על מנת לשפר את הכביש לקיבוץ , כסף זה ניתן מידיו של יצחק ציז'יק סגן מושל המחוז מטעם הבריטים ,כתמיכת השלטונות

לאחר מלחמת השחרור החלו חדירות של ערבים מעבר לקו הירוק להגיע לשדות הקבוץ , בין הנתפסים היה אפילו אחד מאזור ביירות, עם חלקם נערכו קרבות ירי על מנת להכניעם .

בשנת 1949 יצאו מספר צעירים מהקיבוץ לרחוץ בימה של בת ים, מכוון שהים היה סוער, נסחפו שמונה צעירים וצעירות לתוך הים ,נעשו פעולות הצלה למשותם מהים אך הצעירה שושנה פייבוש לא שרדה וטבעה .

בסוף שנת 1949 ,אברהם צפתי אחד מחברי קבוץ גזר, שהיה קמעה מעורער בנפשו , החליט לירות בחברי ממשלת ישראל בדיוניה בכנסת ישראל במשכנה הראשון בתל אביב ,זאת לטענתו שחברי הכנסת ובעיקר שריה באדישותם ולא הסכימו עם רעיונו לבניית בית המקדש בירושלים, מאחר והכנסת עמדה לצאת לחופשה והוא העריך כי תפרוץ מלחמת העולם השלישית בפרק הזמן הזה ,שהייתה עלולה על פי מחשבתו לגרום לחורבן ארץ ישראל .

לאחר אברהם צפתי קיבל כרטיס כניסה כאורח ,הטמין בבגדיו תת מקלע סטן בידיו נשא חוברות שעליהם היה כתוב תוכנית בית המקדש,בעת הדיונים הוא קפץ מעבר למחיצה , וכוון סטן טעון לכוון מקום מושבה של ראש הממשלה ושריו, הסדרנים התנפלו עליו והצליחו לקחת ממנו את נשקו .

בעת שנעצר הכריז הצעיר כי הוא חבר קיבוץ גזר ועל גופו נשא בנוסף תוכניות לבניית בית מקדש בארץ ישראל שהכין אותם בעצמו, ממש בנס נמנע אסון מכוון שמחסנית הנשק הייתה מלאה בכדורים ,בעקבות המעשה החלה חקירה ונקבעו כללי ביטחון חדשים לכניסה לאולם הכנסת.

לסיום הודיעה מזכירות הקיבוץ כי אברהם צפתי איננו חבר בקבוץ גזר , האם כבר אז היו ספינים בעיתונות,לאחר שחרורו מבית החולים למשוגעים ,החליט צפתי כי הוא סופר והוגה דעות ,אי לכך החל להדפיס את משנתו ולחלקה לעוברי האורח, עוד בטרם הגיע לגזר ולאחר מכן הוא הגיע לקיבוצים הסוציאליסטים במטרה להשליט את השלום בעולם.

לאחר מכן הקים את מפלגת כנען ,כאשר הוא נסמך על הצהרת דוד בן גוריון כי ארצנו עומדת בצומת שבה חולקים שלושה חלקי תבל, אירופה,אסיה ואפריקה ,ועל כן הם משמשים שדה קרב ניצחי,המשך לשיגיונו הצהיר צרפתי כי ברצונו להוליך אנשים להתיישבות בכפר בקרקעות קיבוץ גזר, ולא באין ברירה ינשא ויגור בעיר,כנגד טען צפתי בי אנשי המשטרה שטיפלו בו ביחד עם המערכת השיפוטית ,היו ממוצא פולני והם התנכלו לו בשל דעותיו. 
 
בתחילת שנת 1951 נתגלה שלמה מלך כגנב העברי הראשון בגזר ,בעת שנתגלה ונתפס לאחר שגנב 110 לירות וחמישה שעונים מחברי הקבוץ, שלמה נשפט ונידון לשלושה חודשים מאסר והתחייב להחזיר את הכסף והשעונים לחברים.

במחצית שנת 1953, נערכה האזכרה הראשונה הממלכתית והצבאית , בתום חמש שנים לקרב לזכרם של חברי קבוץ גזר והחיילים ,בעת נפילת הקבוץ גזר לידי חיילי הלגיון הערבי, בטקס השתתפו נציגי צה"ל ,ההורים השכולים ,חברי המשק וחברי מועצת גזר.

בסוף אותו חודש ,הגיעו שתי להקות של ארבה ממלכת ירדן וגרמו ביום שביקרו נזקים רבים ליבול שדה הגזר בטרם נקטף, משם המשיכה הלהקה דרומה להמשך עשיית הנזקים.

בשנת 1956 בעת מבצע סיני ניסו מפציצים מצרים לתקוף בשטח ישראל וליד קבוץ גזר בהתקפה זאת הופצץ בפצצה אחת ,מוסך הטרקטורים של הקבוץ, בשנת 1957 נורו צרורות ממקלע של הצבא הירדני במוצבים שליד מנזר לטרון על מטוס ריסוס שנפגע קל אך המשיך בעבודתו למרות הפגיעה בכנף המטוס.

אפיזודה רומנטית עברה על נהג מונית תל אביבי בשנות השישים ,כאשר הוזמן לקחת נוסעת מקבוץ גזר, בעלה של האישה נתקף באמוק לנסיעתה, שלף אקדח ואיים על הנהג והנוסעת , לאחר מכן הכה על ראשו ובפניו של נהג המונית ,בקת האקדח ושבר לו ארבעה משיניו, התוקף נעצר ,נהג המונית סיכם את האירוע בהפטירו ,כי העבודה כנהג איננה כיפית והוסיפו על כך את הסבל והכאבים.

קיבוץ גזר עוד אפיזודות מתקופתו הראשונה ולאחריה
 

כיום בקיבוץ המופרט יש אחוז גבוה של בעלי תארים אקדמיים , וגאווה גדולה להצלחת הקמתו מחדש של קיבוץ גזר , חברי הקיבוץ אינם מנותקים מבחינה תרבותית מהנעשה בישראל, למרות ההשפעה התרבותית האמריקאית , ישנם חברים בקבוץ המופרט המתמחים במקצועות שאינן קשורות לקיבוץ .

החשיפה לעולם שמחוץ לקבוץ בעבודתם בעבודות חוץ , גורמת לחברי הקיבוץ להתרופפות בחיי החברה , להסתגרות יתר בדל בתיהם ולהיות פעילים פחות בחיי התרבות והאספות של החברים, הטלוויזיות נכנסו לבתי התושבים, חלק מהחברים נשלחו לשליחויות ,בקהילות היהודיות ברחבי העולם מטעם התנועה הקיבוצית ועוד.

תופעה נוספת היא הגירת צעירים מהקבוץ לאמריקה בחזרה , במספרים שמעל לאלף ויותר, תופעה נוספת של חברי הקיבוץ ,היא הצטרפות לכתות שונות בארצנו ובכול זאת הארץ תמשיך לנוע והקבוץ ימשיך לשבת על אדמותיו.

קבוץ גזר אחרית דבר
 

זוריק יליד הארץ נולד וחי בין השנים 1921- 1948 ,התחנך בבן שמן ויצא עם חבריו להכשרה בדגניה א' ובגניגר ,הלוא היא דגניה ג' ומשם צורף לקבוצת הדסה בחדרה, ועימה עלה על הקרקע בגזר יחד עם מקימי קבוץ גזר, שעלו על הקרקע בשנת 1945.

לאחר שהגיע לקבוץ גזר ,התנדב זוריק להיות שומר רכוב לשדות הקבוץ על סוסתו לילית בלוויית שני כלביו ,זוריק נודע בסביבה באומץ ליבו לחבריו ולדיירי הכפרים הערביים שמסביב לגזר במיוחד לפלאחים מכפר שושה שישבו על תל גזר.

למרות אומץ ליבו ,ידע במעמקי נפשו ,כי עבודתו מסוכנת ועלולה להביא למותו מידי הפלאחים בסביבה, שמהם מנע לבזוז את יבולי השדה של קיבוץ גזר ,בין היתר ניצל את היכרתותו עם התושבים הערביים שעם חלקם התיידד על מנת לאסוף מידע מודיעיני לצרכי ארגון ההגנה.

עבודתו זאת הביאה למותו ממארב בגיל 27 ,בליל 20.3.1948 מידיהם של הפלאחים הערביים מכפר שושה שישבו על תל גזר ,למחרת ידידיו הערבים העבירו את גופתו המחוללת, לידי חברי הקבוץ, בתגובה יצאו כיתה מהקבוץ ושתי כיתות מקבוץ נען ,בלילה שאחרי ופוצצו את בית המוכתר, בפעולה נהרגו 15 תושבי הכפר הערבי שושה  והלוחם יהושוע בורגין שנפצע בקרב נפטר מפצעיו .

גופתו של זוריק הוטמנה בקבר בבית העלמין של הקבוץ , זכרונו של זוריק נותר באגדות הקבוץ וממספר צילומים שנותרו בארכיון הקבוץ.

סיפורו הנעלם ותצלום בשחור לבן מהארכיון ,עורר את נפשו של הפסל והמורה לאומנות ינון דה-גרוט , ליצור לזכרו של זוריק פסל אנדרטה הממחישה את מימד הצילום לעומק ולא הנפח הכללי ביצירת הפסל.

הפסל עצמו שהוקם בשיטת הפוטו ראליטי ,שגובהו כשני מטר ועשוי מעץ הצבוע בצבע שחור עוצב כדמותו של זוריק בחזיתו הרוכב על סוסתו ,כאשר מיד לאחר האוכף אין המשך לסוסתו קשורים אל ידו בחבלים שני כלביו מלפניו (מעין תבליט תלת ממדי) .

סיפורו של זוריק נחבא מעט ,מאחר ומדור המייסדים לא נותר איש במשק ולא היה מי שיספר את סיפורו, שנים לאחר מכן התברר כי לזוריק היה אח הצעיר ממנו באחד עשר שנה.

בתחילה הוצב הפסל באזור הכניסה כאילו בשדות הקיבוץ, אלא שפסל זה נגנב ונמצא לאחר מכן ליד המושב יד רמב"ם והוחזר ,הפסל השני הוצב בכיכר בין בית חשמונאי לגזר, ונגנב ממנה ללא עקבות .

פסלו הנעלם של זרובבל (זוריק) פבזנר שומר השדות
 

שמות חללי הקרב על קיבוץ גזר הקבורים בחלקה הצבאית :

הנופל אוטלסברג דב בן הקיבוץ בן 25 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל אידלוביץ יצחק בן הקיבוץ בן 23 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל אלטמן אבי בן הקיבוץ בן 25 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל ארלנגר אברהם אברי בן הקיבוץ בן 24 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל בראון מאיר בן הקיבוץ בן 24 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל בריק יצחק בן הקיבוץ בן 24 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופלת הבר מן נעמי בת הקיבוץ בת 26 שנים ,נפלה בתאריך 10.6.1948 נקברה בגזר

הנופל הירש אריה אדי בן הקיבוץ בן 26 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל הרבצ'ק דב בן הקיבוץ בן 25 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל וייס ראובן בובי בן הקיבוץ בן 26 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל זינגר לביא הנס בן הקיבוץ בן 25 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל חזנוב דניאל בן הקיבוץ בן 24 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל כהן יעקב בן הקיבוץ בן 24 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל לוונברג צבי בן הקיבוץ בן 24 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל מאוטנר שלמה בן הקיבוץ בן 23 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל מן יוסף בן הקיבוץ בן 26 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל פבזנר זורי זרובבל בן הקיבוץ בן 27 שנים ,נפל בתאריך 20.3.1948 נקבר בגזר

הנופל פייבוש אפרים בן הקיבוץ בן 26 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל פרנקל מאיר בן הקיבוץ בן 25 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל קורנגולד יוסף יוסל בן הקיבוץ בן 22 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

הנופל קסירר ישראל בן הקיבוץ בן 18 שנים ,נפל בתאריך 10.6.1948 נקבר בגזר

קיבוץ גזר בית העלמין הצבאי והאנדרטה
 

הכניסה החינמית לתל גזר מתחילה בישוב כרמי יוסף , על כביש 44 במחצית הדרך בין צומת הנשרים לצומת נחשון ,לאחר תחילת העלייה ליישוב מגיעים לכיכר שם פונים שמאלה לכביש הסלול של רחוב הגפן, בהמשכו הוא הופך לדרך כורכר מסביב לישוב, ממשיכים לנסוע עליו כקילומטר ,ופונים שמאלה להמשך השביל כששלוש מאות מטר עד שמגיעים למגרש חניה וחונים ליד עץ שיזף שלמרגלות התל .

שטחה של העיר הקדומה כמאה שלושים דונם, תל גזר התגלה בשנת 1871 על ידי הארכיאולוג הצרפתי שארל קלרמון גנו שחקר בארץ ישראל,על פי הממצאים הארכיאולוגיים נתגלה כי התל בנוי מ' 26 שכבות המתנשאות לגובה של כמאתיים שלושים מטר ,התל בולט מעל לסביבה בכמעט מאה מטר, השכבה הראשונה היא מלפני 3500 שנים לפני הספירה מהתקופה הכלקותית ,דרך שכבות מהתקופה היוונית הרומאית והלאה והלאה.

רוב השרידים שנחפרו ונתגלו הם מהתקופה הכנענית התיכונה והמאוחרת, ומהתקופה הישראלית כיוון ששימשה כעיר ששלטה על מערכת כבישים שיצרו צומת מעבר חשובה באזור בתל גזר התגלה לוח גזר שנכתב במאה העשירית לפני הספירה ,שנחשב בעבר ככתובת העברית הקדומה שנתגלת בחפירות.

מועצה מקומית גזר תל גזר גן לאומי
 
 
 
בניית אתרים - שרקור