דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ישראל סיגריות גפרורים וטבק

תודה לעיתונות העברית בארץ ישראל ולזקני העיר שעזרו להכין את הכתבה
 
שנת 1923-4 מפעל נור בעכו

סיפור בית החרושת נור בעכו וחיפה

הצבור העברי בארץ ישראל , לא אהב ונלחם בעבור עבודה עברית במפעלים יהודיים בארץ ישראל,בתקופת המנדט ובמיוחד בשנת 1935 בעת שהתגברו ההסתות ומרד הסוחרים הערביים והצבור הערבי כנגד רכישת סחורות מבתי חרושת יהודיים .

בית החרושת נור הוקם בשנת 1923 במבנה עותומאני שנרכש  ,בידי בעלי הון יהודיים משפחת ויצמן מנהלו ואחד היזמים וייצמן יצחק  שנפטר בשנת 1959, המפעל נבנה כדוגמת מפעל לגפרורים שהיה בידי המשפחה בקובנה,  הבעלים הרופא יצחק ויצמן ,מהלוחמים במחלת המלריה ,ביחד עם דר מר ביסוד המעלה ,בטרם שינה את ייעודו בחיים ופתח את מפעל נור , המפעל הוקם גם בעזרת מחלקת המסחר בסוכנות היהודית, מיקומו והקמתו נקבע בעיר הערבית עכו .

ישראל תולדות מפעלי הגפרורים בארץ ישראל
 

לאחר שנים של גידול ענפי פלחה ,והשמדת מטעי פרי כתוצאה ממחלה על מנת להציל את המושבות וליצור ענף כלכלי חדש מהכוונת יק"א הפטרונית ,אך בעיקר לעזור לחקלאים ,להרחיב ולגוון את סוגי הגידולים ,נמצאה כי אדמת האזור טובה לגידול הטבק, אי לכך החלו מושבים וישובים באזור לזרוע ולגדל טבק .

היבול בשנת הגדול הראשונה של גידול הטבק לא היה רב אך מאחר והאדמה התאימה לגידול והתוצרת של עלי הטבק היו טובים , הצליחו המגדלים למכרו במחיר יאה, אי לכך קפצו עוד מגדלים ושתלו בעונה הבאה ,עוד דונמים של שדות טבק, בכול רחבי ארץ ישראל ,בלא לשים לב לטיב הקרקע או התאמתה לגידול צמח הטבק , בתקווה שהגידול יכניס לכיסם ממון רב.

אלא שהמציאות המרה ,טפחה בפני רבים שקפצו על העגלה, בלא להבין וללמוד את רזי הענף, לימוד זה עלה לרבים בהוצאת כסף מכיסם על מנת לכסות את ההפסדים.

לעומתם איכרי המושבות בגליל ,צלחו את הענף החדש בזכות אדמתם המותאמת לגידול, אלא שכול מושבה, גידלה את הטבק עצמאית ולא התאחדה להקמת ארגון לשווק הסחורה בצורה מסודרת וקביעת מחירים לתוצרתם.

לפרצה הזאת ,חדרו סוחרי עלי הטבק ויצרני הסיגריות, שהחלו לשחק ולשחוק במחירי התוצרת בקבעם בצורה שרירותית מחיר לפי המוטיב הפרד ומשול האיכרים המגדלים נתקעו עם סחורה רבה במחסניהם שלא נמכרה וגרמה להם הפסדים וחוסר הכנסות בעבור רכישת זרעים לעונות הבאות וכסף למחיתם.

חלק מהאיכרים הכריזו מלחמה וחרם על החברות המחניקות כמו חברת מספרו היהודית ,וחלק מהאיכרים בלית בררה, נאלצו למכור את עלי הטבק בפרוטות התוצאה הסופית שכמויות שטחי הגידול הצטמצמו לשליש ולרבע בשנה שלאחריהם.

לענף זה ,שהיה מיועד להציל את החקלאות במושבות בגליל ולפרנס בכבוד את המגדלים בארץ ,נכשל בשל חמדנותם של סוחרי הטבק והיצרנים ,איכרים שגידלו טבק ,שקיוו לטוב בעת המכירות ,נחנקו עם יבולם במחסנים עד אין קץ.

כנגד תופעת החמדנות של מפעלי הסיגריות ,התאחדו והתארגנו מגדלי הטבק בשנים 1928-30 בעיקר בגליל ,על מנת להקים התאחדות מגדלי הטבק שתעזור להם במלחמתם ,ותחפש שווקים חדשים בחו"ל ,אך בעיקר תעמוד כחזית אחת בארץ ,לקביעת מחירים סבירים וכלכליים למגדלי הטבק.

הדרך לא הייתה קלה , בעזרת עזרה מחברת פיקא , למרות מעשי העושק של הסוחרים שנעלמו בהדרגה , למרות שהסוחרים לחמו באגודה באמצעים שונים על מנת לשבור את רוחם של האיכרים .

אנשי מסחר מטעם האגודה יצרו קשר עם יצרני סיגריות מפולין , שבדקו את הסחורה והגיעו למסקנה, כי הטבק טוב לצרכיהם , ומיד רכשו כמויות של עלי טבק , והחלו במשא ומתן למשלוחים לחמש השנים הבאות , משלוחי הטבק עברו בשנה הראשונה מעל ל 55 אלף קילו שנשלחו רק מראש פינה .

כשארבעת אלפי דונם של טבק נזרעו בשנת 1930 בגליל , עקשנותם זאת של המגדלים ,החלה לעורר בהם רצון להקים מפעל ליצור סיגריות בראש פינה בבעלות האיכרים המגדלים טבק.

יבול הטבק של שנת 1931 ממושבות הגליל ,היה בסביבות 80.000 קילו שלושים וחמש אלף קילו נמכרו ליצרני הסיגריות הפולנים , לתעשייה המקומית נמכרו כשמונת אלפים קילו והיתרה נשארה במחסנים ,הצפי ליבול של כשישים אלף קילו לשנת 1932 התבדה עקב שנת הבצורת.

צריך לזכור כי גדול הטבק הצריך לאחר ייבושו ואריזתו בחבילות טיפול תמידי בעת ששכב במחסנים ,שכר עובדים לטיפול הקבוע בסחורה ,ולייעוץ מומחה לעלי הטבק גזל כספים מחוץ למחיר גידולו בשדה והקטיף , יש להוסיף עליו את מחיר המתווכים שחיפשו שווקים וסוחרים למכירת המלאי גם הם גזלו מההכנסות .

חישוב מחדש של ההוצאות אל מול ההכנסות ,הביא את האיכרים להבנה ,כי ההוצאות רבות הם וההכנסות תלויות במחיר שיסכימו הקונים לשלם , על כן אין מקום להפוך אותו ,לענף עיקרי אלא ענף נוסף בגידולים .

מאחר ומחיר העסקת פועל ערבי היה 6 גרושים שכר יומי, נאלצו האיכרים לשכור פועלים ערביים לשתילה ואיסוף העלים בהבשלתם, מכוון שהמגדלים לא יכלו לשלם לפועלים יהודיים ששכרם היה רב יותר.

 
 
גליל הקמת ארגון מגדלי הטבק
 
מטולה הכנסת ענף הטבק למושבה

שיא המחלוקות בין קבוצות במושבה מטולה ,הגיע כאשר הוחלט להכניס את ענף הטבק לגידול,ענף שמצריך ידיים עובדות נוספות של כארבעים פועלים ,התכנסו התושבים לאספה  וקבוצה אחת מאיכרי המושבה ,דרשה שבענף הטבק יעבדו רק חלוצים יהודיים ,מנגד האיכרים שנמנו על האסכולה שהתנגדה לרעיון הסתדרות (שדגלה בשמירת זכויותיהם של הפועלים העבריים) ,ושהיה להם סניף קטן של בני האיכרים במטולה ,טענו המתנגדים מפחד השביתות שהיו נהוגות בין חברי ההסתדרות כנגד תנאי העסקה שאין להעסיק יהודים אלא ערבים ששכרם נמוך וניתן לנצלם.

לצורך גידול הטבק הוכשר שטח של 400 דונם לגידולו,באסמים הוכשר שטח לייבוש עלי הטבק ולאחסנתו ,הויכוח במושבה נמשך לסוג העובדים שיעבדו את השטחים ,חישבו המתנגדים לעבודה היהודית כי מחיר העיבוד השתילה והקטיף לדונם  יהי כשני לא"י מנגד לפלאחים שיבואו מסוריה , מנגד טענו המצדדים בעבודה העברית כי ניתן להוזיל את העבודה במסירת העבודה בקבלנות לקבוצת העובדים היהודיים.

מטולה הכנסת ענף הטבק למושבה
 

בשמם השני גפרורי ירושלים

אדם חולמני היה נחום חשבי וחברו המהנדס ,כאשר ראו בחזונם , הקמת מפעל ליצור גפרורים בארץ ישראל, לא נותר לנו , אלא להוסיף את מילות האלמוות ,שנכתבו בידי  חנה סנש ," אשרי הגפרור ".

ראשו של ממציא וחזון בידיו , הם שהניעו אותם ,להקים מפעל גפרורים זה בבית גרבלסקיברחוב ברגמן בשכונת בית וגן ,נחום חשבי יצר ואף שכלל את מכונות יצור הגפרורים ליצור גפרורים משופרים ובכמויות גדולות יותר והתחרה בסחורה מיובאת שהגיעה מאירופה

השלטונות בארץ ישראל ומנהיגי היישוב היהודי , לא הבינו את הצורך בקידום ושימור התעשייה המקומית , יש לציין כי מרכזי קניות , שהיו בארץ ישראל כמו המשביר , היו שבוים  בשמות הלועזים ונעזרו במערכות המכירה המשומנות של היבואנים  והתוצאה שמזדקרת לעין בהיעלמותם ,מספרת את סיפורם  הרב ,של מפעלים יהודיים שקמו בטרם הקמת המדינה ולאחריה , אשר שבקו וקרסו כלכלית ומי זוכר את שמם , המהלך כיום ברחבי שכונת בית וגן ושואל ,מי מכיר את החור שבקיר, מקסימום יוכל לבהות בחורו של הנקר שנותר.

 

בית וגן – בית חרושת לגפרורים של האחים דונגית נקרא דונג אור בע"מ
 
חיפה ועכו בית החרושת נור לגפרורים

הצבור העברי בארץ ישראל , לא אהב ונלחם בעבור עבודה עברית במפעלים יהודיים בארץ ישראל,בתקופת המנדט ובמיוחד בשנת 1935 בעת שהתגברו ההסתות ומרד הסוחרים הערביים והצבור הערבי כנגד רכישת סחורות מבתי חרושת יהודיים .

בית החרושת נור הוקם בשנת 1923 במבנה עותומאני שנרכש  ,בידי בעלי הון יהודיים משפחת ויצמן מנהלו ואחד היזמים וייצמן יצחק  שנפטר בשנת 1959, המפעל נבנה כדוגמת מפעל לגפרורים שהיה בידי המשפחה בקובנה,  הבעלים הרופא יצחק ויצמן ,מהלוחמים במחלת המלריה ,ביחד עם דר מר ביסוד המעלה ,בטרם שינה את ייעודו בחיים ופתח את מפעל נור , המפעל הוקם גם בעזרת מחלקת המסחר בסוכנות היהודית, מיקומו והקמתו נקבע בעיר הערבית עכו .

מיקומו של בית החרושת נור

על פי האגדות מיקומו של מפעל נור נקבע בעכו  ,כיום ברחוב בן עמי 31 ,כצעד נגד למלחמה של הצבור היהודי , לעבודה עברית בתנאי שכר ותנאים משופרים לעובדים .יש הטוענים כי ברצונו של המנהל ויצמן נראה הצורך לפתוח מקום שערבים ויהודים יעבדו יחדיו, אך קרוב לוודאי שמחיר הקרקע הזול ומחיר הזול של השכר לעובדים בעיר ,היו הסיבות היותר נכונות בבחירת המקום.

 

חיפה ועכו בית החרושת נור לגפרורים
 

בית החרושת גבורה מפעל הגפרורים הוקם בשנת 1922 ופעל עד שנת 1928 עד שנמכר לקבלין , החברה השוודית טרסט שרכשה את בית החרושת נור ,רכשה בנוסף את מפעל גבורה, שהיה מפעלם של משפחות אוקסהורן – דיסקין עד שנמכר לקבלין בשנת 1928,קבלין המשיך להפעיל את המפעל שפעל בנווה שאנן בתל אביב .

אך המפעל עמד ממלאכתו עקב קשיים כספיים, כאשר רכשה החברה השוודית את המפעל , נחתם בחוזה כי בעל המפעל קבלין ,לא יפתח בית חרושת מתחרה ליצור גפרורים ובנוסף יקבל משכורת חודשית קבועה בכול חודש.

מעט כזית על משפחת אברהם אוקסהורן

אברהם עלה לארץ בגל העלייה השנייה בשנת 1908 ,החל לעבוד כחקלאי במושבות בארץ ישראל כשנתיים כאשר התעייף מעבודה הפיזית הקשה  , החליט לעבור לעבודת המסחר והקים ביחד עם יצחק דיסקין בית מסחר בפתח תקווה לסיטונאות מזון , בהמשך בשנת 1918 ,פתחה השותפות הסיטונאית  סניפים ביפו ותל אביב, הסוכנות חתמה על חוזי ייצוג של חברות ומפעלים ידועים מהגולה והחלה לייבא סחורה ולמכרה בבתי המסחר שלה.

     

מפעל הגפרורים גבורה של שותפות אוקסהורן – דיסקין
 

בשנת 1926 ,היזמים הערביים החיפנים  קרמן (קארמן) רחוב יחיאל בחיפה , דיק וסאלטי , מכרו את בית החרושת שלהם לסיגריות מברוק ובשם השני אותומן בחיפה לסוחרים האחים מספרו ( מיספרו) , לאחר שרכשו את בית החרושת ,עבר לנהל אותו דיק שהיה אחד הבעלים

בית החרושת מספרו היה מהראשונים שעסקו בענף הסיגריות בארץ ישראל, תחילתו בעיר יפו, בשנים 1921-1924 , אז עבר למקום חדש בעיר ובשנת 1926 רכשו גם את מפעל הסיגריות מברוק החיפאי, ובשנת 1935 עבר המפעל למיקומו בגני התערוכה בתל אביב.

בבתי החרושת של התוצרת העברית ,ייצרו את הסיגריות: מספרו,ישוב,אמיר ,לטיף , מברוק ואותמן.

לאחר המכירה השותף לשעבר קרמן פתח בית חרושת לגפרורים בחיפה, בשנת 1929 החל קרמן לחפש שותפים ערביים בירושלים לפתיחת בית חרושת נוסף לגפרורים בירושלים .

בית חרושת לגפרורים מברוק בחיפה
 

הסתדרות הציונית המיישבת בארץ ישראל , החליטה לספק עבודה לגלי העלייה בארץ ישראל, ההסתדרות הבינה כי תעסוקה ומסחר הם חלק מיישוב יהודים בחזרה על אדמתם, כהבנתה שהרעיון הציוני החדש ,אינו יכול להסתמך על כספי החלוקה ויש לספק לצעירים עבודה ,ברוח גל הקדמה שעבר על העולם מתחילת המאה העשרים.

אחד הרעיונות היה לפתח את ענף גידול הטבק וייצור הסיגריות, שכבר קרטע בארץ ישראל מסוף המאה התשע עשר בזכות בודדים ,רעיון פיתוח ענף הטבק הוגבר ביחד עם זרם העלייה השנייה ,אז החלו לצוץ מפעלים ליצור סיגריות ,כאשר את רוב חומר הגלם הצטרכו המפעלים לייבא, אלא שההגמוניה בארץ ישראל, על ענף הטבק והסיגריות ,נשלט בטרם מלחמת העולם הראשונה בידי הצרפתים ביד חברת הרזי קומפני ובעזרת השלטון העותומאני.

לצורך פיתוח הענף פנתה ההסתדרות הציונית למומחים יהודיים בענף הטבק ,על מנת לקבל חוות דעת לרעיון ולאפשרות פיתוח הטבק בארץ ישראל, מומחים אלו שללו את הרעיון בנימוקים כי השלטון העותומאני יצר מונופול וקבע את המיסוי ומכסות הגידול של הטבק בארץ ישראל ולכן יתקל הענף בקשיים בהתפתחותו.

סיגריות בארץ ישראל
 

בית החרושת לסיגריות נפתח בשנת 1922 בשכונת סוכת שלום , בית החרושת עמד בפני תחרות קשה מבית ומחוץ בעיקר ממצריים ,הן מבחינת השגת חומרי הגלם ליצור,והן מריבוי מפעלים קטנים ליצור סיגריות בארץ ישראל,הבעיה העיקרית היא חוסר הרצון של הקהל להתמכר לטעמי הסיגריות של המפעל מבחינת ההתמכרות האישית של המעשנים לסוגים שהם רגילים אליהם.

המעשנים שהתרגלו לטעמים של סיגריות מיובאות התקשו לקבל את היצרן החדש,כפי שאמר וחזר הבעל של המפעל מקובל עלי שסחורה חדשה לוקח לה זמן עד שהיא נקלטת בשוק ואצל המעשנים,אך טענתו העיקרית נבעה מהיותו בן העלייה החדשה ושחבריו לעלייה בארץ ישראל היהודים אינם חשים בצורך לעזור למפעל היהודי החדש שהוקם.

טענה נוספת שהעלה היצרן ,היה גובה המס המוטל על יבוא חומרי הגלם וחוסר הרצון של הממשלה ומשרד המסחר ,להגן על יצרניה אל מול היבוא המתדפק בשערי המדינה והמיסוי הנמוך המוטל עליו הן כסחורה מוגמרת והן כטבק.

בעל בית החרושת ביקש לרתום את העיתונות שיפרסמו ויציעו ליהודים בארץ ישראל לצרוך תוצרת הארץ, מובן שחוסר המעש והמחסור במזומן ,גרם לבעלים אחרי תקופת מה לסגור את בית החרושת.

בית החרושת לסיגריות וטבק אריאל בירושלים
 

חברת מספרו בע"מ לסיגריות נוצרה בשנת 1921 ,בידי האחים מספרו חברת בת של החברה ,British American Tobacco ,לפני כן הייתה פעילה במצרים,בית החרושת מספרו היה מהראשונים שעסקו בענף הסיגריות בארץ ישראל, תחילתו בעיר יפו, בשנים 1921-1924 , אז עבר למקום חדש בעיר ובשנת 1926 רכשו גם את מפעל הסיגריות מברוק החיפאי, ובשנת 1935 עבר המפעל למיקומו בגני התערוכה בתל אביב.

בבתי החרושת של התוצרת העברית ,ייצרו את הסיגריות: מספרו,ישוב,אמיר,שוסה ,לטיף , מברוק ,יסמין ואותמן, בהמשך יצרה סיגריות תחת השמות הוליווד,אוניברסל,אקסטרה,פרפר,הגמל המעופף,נרקיס,כדור רגל, חנון,היט,מוטיסיאן לגלגוליו ועוד.

בשנת 1926 ,היזמים הערביים החיפנים  קרמן (קארמן) רחוב יחיאל בחיפה , דיק וסאלטי , מכרו את בית החרושת שלהם לסיגריות מברוק ובשם השני אותומן בחיפה ,לסוחרים האחים מספרו ( מיספרו) , לאחר שרכשו את בית החרושת ,עבר לנהל אותו דיק שהיה אחד הבעלים

 

סיגריות בית החרושת מספרו
 
 
 
בניית אתרים - שרקור