דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל עליון מצודות אוסישקין

 

התכנון המקורי להקמת מצודות אוסישקין יועד לאזור הרי יהודה ,אך עקב הבעייתיות להקמתם באזור עקב תקופת המאורעות וחזקם של המתפרעים באזור ירושלים והסביבה עקב השפעת המופתי הירושלמי , הועברה התוכנית לאזור הצפון הנידח יותר .

קבוצה של ארבעה ישובים : דן, דפנה, שאר ישוב , נחלים ,שהוקמו על אדמות בשטח של 25.000 דונם שנגאלו מהערבים בידי יהודים ,בזמן המאורעות והמרד הערבי בשנים 1936-9 באצבע הגליל העליון ,מיד לאחר פרסום הספר הלבן, הוקמו ישובים אלו על מנת להגדיל את היישוב העברי בצפון ארץ ישראל

האגדות טוענות כי ישובים אלו הוקמו על מנת להנציח את שמו של אוסישקין שהיה יושב ראש הקרן הקיימת ,ולקרוא להם מצודות אוסישקין אלא שאנשי היישובים קראו להם על פי רצונם .

כבר מימי העלייה הראשונה ליישובי מצודות אוסישקין ,טענו המתיישבים חברי תנועת המושבים ,כי קופחו בחלוקות גודל השטחים וכמויות המים שהוקצו להם אל מול ההתיישבותיות הקיבוציות שעלו על השטח הראשונים ,כמו כן התנגדו לצורת ההתיישבות שנכפתה עליהם בידי אוסישקין.

חלק מההתנגדות הייתה העלייה בכוח של חברים שהאמינו ברעיון המשק המשותף שהועבר משטחי הקיבוצים לשטח סמוך בהמשך ונקרא בית הלל על שמו של הרופא הלל יפה (בת החולים בחדרה) ,חברי גרעין המשק המשותף חולקו בתחילה וחיו במשך חצי שנה במשקים דפנה ודן עד שהוקצתה להם חלקת אדמה שעליה הוקם הכפר שאר ישוב .

הרעיון להקמת מצודות אוסישקין נוצרו מן הכורח להגן על הגבול הצפוני של ארץ ישראל בעקבות חתימת ההסכם לחלוקת שטחים בצפון המדינה וקביעת מנדטים בין הצרפתים והאנגלים בהסכם שנקרא סיקס פיקו .

אל אלה נוספה הצהרת בלפור בחודש נובמבר 1917, לזכותם של היהודים להתיישב בארץ ישראל ,ההצהרה לא דנה בקביעת גבולות למדינת היהודים ולכן נוצר הכרח אצל חלק ממנהיגי ההם היהודי ליצור עובדות בשטח, החלק השני טען כי הגבולות ייקבעו בהסכם מדיני.

 
 
 

בשנת 1913 סייר מנחם אוסישקין באזור עמק וגדות הירדן לראשיתה של ההתיישבות באזור ומחמתם בביצות ובמלריה , קינח בסיור בביצות חדרה , מסע זה עורר אותו לתגובה שעל המנהיגות היהודית בארץ ישראל להתעורר מהאשליות המדיניות שאליהם כוונה דרכם, וההגשמה הציונית תלויה רק ביישוב פיזי של מתיישבים יהודיים בארץ ישראל ובעבודה מפרכת לגאול אותה משיממונה ולהפריחה בעבודה חקלאית לפרנסתם.

אוסישקין הבין כי יישוב יהודים באזור עמק החולה ומצפון לה ,חייבים לקום כייסוד הגנתי לרצף טריטוריאלי יהודי, על מנת להגן על גבולנו הצפוני עם סוריה ולבנון , לצורך רכישת האדמות באזור עמק החולה בידי גואלי הקרקעות , הושקעו מאמצים כספיים רבים על מנת לרכוש אדמות אלו .

אדמות עמק החולה השתרעו על שטח של מאה ושבעים אלף דונם שמתוכם גאלה הקק"ל כשלושים אלף דונם ובנוסף זכתה בזיכיון המנדטורי של ארבעים אלף דונם לייבש את ביצות החולה , אל אלה הצטרפה פיק"א שגאלה גם כן עוד אלפי דונמים בשטח החולה , כך נרכשו פחות ממחצית האדמות ורכישת עוד קרקעות מאדמות החולה נעצרה מחוסר תקציב .

בשנת 1946 ישבו על הקרקע בעמק החולה אחד עשר יישוביים יהודיים : דן, דפנה, שאר ישוב נחלים בית הילל חוליות, עמיר, להבות הבשן ,שמיר ,כפר בלום ,כפר סולד ,שדה נחמיה, מתוכם ארבעה היו מצודות אוסישקין ,דן, דפנה, שאר ישוב ונחלים .

אחת מאגדות הערביות לפועלם של המתיישבים בייבוש ביצות וסיקול האבנים מהשדות המיועדים לזריעה סביב היישובים ,מספרת כי מעבר הירדן גשר בנות יעקב ,קשורות לבנותיו של יעקב ולבור שאליו הושלך יוסף בטרם נמכר לעבדות במצרים ,בור שאליו ניקו דמעות אחיותיו לשמע האסון של אחיהם , דמעות אלו על פי האגדה הפכו לשברי אבנים שחורות שכיסו את השטח באזור , האגדה ממשיכה וטוענת ,כי צאצאי היהודים שהתיישבו כאן המעבדים את הקרקע באזור ,ממיסים את זעתם בפינוי אבנים אלו .

התכנון המקורי להקמת מצודות אוסישקין יועד לאזור הרי יהודה ,אך עקב הבעייתיות להקמתם באזור עקב תקופת המאורעות וחזקם של המתפרעים באזור ירושלים והסביבה עקב השפעת המופתי הירושלמי , הועברה התוכנית לאזור הצפון הנידח יותר .

קבוצה של ארבעה ישובים : דן, דפנה, שאר ישוב , נחלים ,שהוקמו על אדמות בשטח של 25.000 דונם שנגאלו מהערבים בידי יהודים ,בזמן המאורעות והמרד הערבי בשנים 1936-9 באצבע הגליל העליון ,מיד לאחר פרסום הספר הלבן, הוקמו ישובים אלו על מנת להגדיל את היישוב העברי בצפון ארץ ישראל

האגדות טוענות כי ישובים אלו הוקמו על מנת להנציח את שמו של אוסישקין שהיה יושב ראש הקרן הקיימת ,ולקרוא להם מצודות אוסישקין אלא שאנשי היישובים קראו להם על פי רצונם .

בתגובה אנשי הקק"ל בהנהגת אוסישקין ,ניהלו מלחמת חורמה כנגד השמות החדשים שהעניקו המתיישבים ליישוביהם , מכתבים וחשבונות לתשלום שנשלחו אליהם ושנשאו את השם דן או דפנה בכותרת המכתב, הושבו בחזרה לשולח , את עיקר המלחמה בשמם של היישובים ובהתנגדות לסגידה לאוסישקין ניהל יצחק בן צבי (הנשיא השני) שטען שהמתיישבים זכאים להחליט על שמות יישוביהם.

כבר מימי העלייה הראשונה ליישובי מצודות אוסישקין ,טענו המתיישבים חברי תנועת המושבים כי קופחו בחלוקות גודל השטחים וכמויות המים שהוקצו להם אל מול ההתיישבותיות הקיבוציות שעלו על השטח הראשונים ,כמו כן התנגדו לצורת ההתיישבות שנכפתה עליהם בידי אוסישקין.

חלק מההתנגדות הייתה העלייה בכוח של חברים שהאמינו ברעיון המשק המשותף שהועבר משטחי הקיבוצים לשטח סמוך בהמשך ונקרא בית הלל על שמו של הרופא הלל יפה (בת החולים בחדרה) ,חברי גרעין המשק המשותף חולקו בתחילה וחיו במשך חצי שנה במשקים דפנה ודן עד שהוקצתה להם חלקת אדמה שעליה הוקם הכפר שאר ישוב .

הרעיון להקמת מצודות אוסישקין נוצרו מן הכורח להגן על הגבול הצפוני של ארץ ישראל בעקבות חתימת ההסכם לחלוקת שטחים בצפון המדינה וקביעת מנדטים בין הצרפתים והאנגלים בהסכם שנקרא סיקס פיקו .

אל אלה נוספה הצהרת בלפור בחודש נובמבר 1917, לזכותם של היהודים להתיישב בארץ ישראל ,ההצהרה לא דנה בקביעת גבולות למדינת היהודים ולכן נוצר הכרח אצל חלק ממנהיגי ההם היהודי ליצור עובדות בשטח, החלק השני טען כי הגבולות ייקבעו בהסכם מדיני.

גליל עליון מצודות אוסישקין
 

קיבוץ דפנה (מצודה א) הוקם כראשון מצודות אוסישקין בגליל העליון במחצית מאי 1939 , על שטח של כשלושת אלפים דונם ,על השטח היו אמורים להתיישב כמאה משפחות ,שמו ניתן לו משיחי הדפנה הגדלים באדמותיו ומשם שרידי היישוב דפני שהיה בקרבתו בעבר , לקראת העלייה על הקרקע צריפי הקבוץ כולל מגדל השמירה הוכנו בקיבוץ גלעדי ובתל חי במבצע מגדל וחומה .

על הקרקע בדפנה התיישבו 34 מתיישבים בקבוצה שכללה 20 מנודבים מאנשי הקיבוץ המאוחד אליהם הצטרפו ועוד כחמש עשר יהודים שהגיעו לתחרויות המכביה בשנת 1932 והחליטו לעלות לארץ ישראל ,את ההכשרה עברו בגבעת מיכאל בהמשך הצטרפו אליהם עולים מפולין וגרמניה .

את אזור העלייה לקרקע המרוחקת כ 13 קילומטר מהיישוב כפר גלעדי ,אבטחו יחידות מהצבא הבריטי והצרפתי ,לצורך הקמת היישוב גויסו כחמש מאות אנשים , מסביב לנקודה נחרשו התלמים הראשונים ,בידי צמד סוסים ובעזרת טרקטור ומחרשה , משלוח ראשון של ביכורי הירקות מגינת היישוב ,נשלחו למנחם אוסישקין בזכות פועלו להקמתו של היישוב.

האזור שאליו עלו המתיישבים היה מוכה ביצות וקיננה בו מחלת הקדחת ,בד בבד עם הכשרת השטחים לגידול חקלאיים ,ייבוש הביצות ומלחמה במחלת הקדחת ,על מנת ליצור דרך לקיבוץ החלו חבריו ומתנדבים לסלול דרך לכוון הכפר הערבי חלסה (קריית שמונה) מכיוון שהיישוב הוקם בין פלגי המים של נחל הדן היה למתיישבים אספקת מים לגידולים ולחקלאות שפיתחו.

בעקבות מלחמת השחרור פונו ילדי הקבוץ לחיפה למספר חודשים , עד שהאזור נכבש מחדש בידי הפלמ"ח והילדים חזרו לקיבוץ שהתגונן בעת הלחימה וההתקפות הערביות .

יחסית לאזור ולתקופה היו יחסים סבירים בין הפלאחים כפרי הערבים והישוב החדש עד שהחלו המריבות על שטחי המרעה לעדרי הצאן, במהרה השטח של מתחם הקבוץ לא הספיק ואנשי הקבוץ החלו לבנות בתים מחוץ לחומות הישוב שלוש שנים לאחר הקמתו מנה הקיבוץ מעל לשלוש מאות תושבים, לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפו ליישוב עולים צעירים מהונגריה בגרעין שנקרא יוסף גרדוש בוגרי מחנה המעצר בקפריסין ,כיום המספר נושק ל700 תושבים.

כיום חלק מהכנסות הקיבוץ מופקות מעסקים הקשורים לענף התיירות ,בקיבוץ נפתחו מספר בתי קפה ומסעדות כולל דגים , מתחם קמפינג, פארק הדייג , ולרווחת התושבים הוקמו שרותי בריאות, בתי ספר ,חנות מכולת ובריכת שחיה.

בקיבוץ עסקי תיירות רבים, מסעדות ובתי קפה, מתחם קמפינג גני דפנה , בית ספר תיכון, בריכת שחייה, מוסדות בריאות, צרכנייה, מיקומו של הקבוץ בין שלושת פלגי נחל הדן החוצים לאורכו של הישוב .

פרנסת הקיבוץ נובעת גם מגידולי שדה ,מטעי הדרים ואבוקדו ,חוות דגים וחנות ורפת לחלב גדולה.


הגליל העליון קיבוץ דפנה
 

הסכם סייקס פיקו שנחתם במחצית שנת 1916 קבע מה ישלוט בחלקי ארצנו הצפוניים לאחר הסתלקות השלטון העותומאני מהאזור ,תחילה כהסכם עקרונות לחלוקת השטח בלא לקבוע את קווי הגבול , אך בעקרון שהשטח של צפון הגליל הכוללות את מקורות המים וחצי הכנרת , יהיה בחסות צרפתית, והגליל התחתון בשליטת האנגלים.

חלק מההנהגה היהודית ,טענה כי קו הגבול הרוחבי ,צריך להתחיל בנחל הליטני ,אליהם הצטרפו התנועות הציוניות שערכו גיוס להבאת עוד מתיישבים לגליל הצפוני (אצבע הגליל ) להעבות את ההתיישבות בקיבוץ גלעדי, תל חי, המושבה מטולה והיישוב חמרה ,לעומתם טען זבוטינסקי כי זאת היא תפקידם של המנדט הבריטי להגן על האזור , הניסיון להגן על תל חי בידי היהודים נכשל ולאחר מותו של טרומפלדור בקרב פונו חלק מהיישובים.

המשך הסכם סייסק פיקו התרחש בוועידת סאן רמו בשנת 1920 ,שבו נקבע סופית תוכנית המנדטים בצפון המדינה , על פי ההסכם קבל המנדט הבריטי את קו הגדול הרוחבי ,שהחל בראש הנקרה וסופו בנחל הירמוך .

בהסכם סן רמו נערכו שינויים על פי המציאות של ההתיישבות היהודית בשטח, ולכן נקבע כי אצבע הגליל תישאר תחת חסות המנדט הבריטי כולל מקורות נחל הדן אך לא את נחל הבנייאס , חלק מהרמה הגולן המזרחי (החורון) וחלק גדול ממזרח ים הכנרת ,אך נותרה גישה צרפתית לכנרת , עוד כלל ההסכם את שטחי הממלכה הירדנית בחלק הירדן המזרחי .

הסכם סופי שנקרא ניוקומב פולה ,בשנים 1920-3בין הבריטים לצרפתים בראשות קצינים בכירים משני הצדדים, קבע וטיפל בשטחי האדמות ,תוך פינוי חלקם מבעליהם, הפרדה בין שכנים וקביעת השליטה המסחרית על השווקים תוך החלפת שטחים בין הצרפתים לבריטים.

מכוון ששלושת הישובים היהודים באצבע הגליל ,אוכלסו מחדש היישובים שננטשו במטולה ,כפר גלעדי, ותל חי, ועל כן חרג הקו הרוחבי של הגבול וכלל בתוכו את אצבע הגליל ,מצב זה יצר צורך יהודי דחוף להעלות עוד ישובים יהודיים לאזור על מנת להגן על הגבול הצפוני של ארץ ישראל .

מבצעי העלייה על הקרקע החדשים של אנשי העלייה היהודים ,נקראו חומה ומגדל ונערכו בימי המאורעות והמרד הערבי כנגד הבריטים והיהודים בשנים 1936-9 , ישובים אלו הוקמו גם בהתרסה להכרזת הספר הלבן הבריטי שהגביל את ההתיישבות היהודית על אדמות ארץ ישראל.

תהליך ההתיישבות והעלייה החדשה על הקרקע התנהלה בסודיות , מבני ההתיישבות הבסיסים ,המגדל והחומה נבנו בישוב קרוב הועמסו על משאיות או על הכתפיים הועברו לנקודת ההתיישבות תוך גיוס אנשים למבצע .

מכוון שהחוק העותומאני הישן אסר להוריד ישוב שיש לו מבנים עם גג ושנמצא על הקרקע 24 שעות לפחות ,נותרו יישובים אלו על מקומם כעובדות בשטח יצירת מצודות אוסישקין נוצרה ממגבית ויצירת קרן בידי הקק"ל שבעזרתה נרכשו כ 25 אלף דונם באצבע הגליל בשנת 1939 ,שעלייהם היו אמורים לעלות ישובים חקלאיים וקיבוצים מזרמי המפלגות השונות .

גליל עליון הסכמי חלוקת שטחי הגליל העליון בהסכם סיי
 

מצודת אוסישקין ד או בשמה שנתנו לה מתיישביה נחלים , נבנה בין פלגי נחל שניר (החרמון) ומשום פלגי המים נקראה נחלים ,המצודה הוקמה . בסוף שנת 1944 בידי ארגון ירושלים של הפועל המזרחי על שטח האדמה שהובטח להקמת (יישוב כפרי עדתי או דתי על פי התכנון המקורי של אוסישקין ) על מנת לאפשר עלייה על הקרקע לכול עדות ישראל .

אנשי העלייה הדתיים שהתאחדו בשנות השלושים, בהכשרה דתית שנקראה ארגון ירושלים, כללו עולים: מפולין, צ'כיה ,הונגריה וגרמניה ,הם מנו כמה עשרות של חברים, מטרתם הייתה להקים ישוב כפרי דתי שיתופי .

מטרתם הייתה להקים את יישובם באזור ירושלים ,לצורך זאת בשנת 1937 ניהלו משא ומתן בעזרת הקק"ל לרכוש כ 1200 דונם בשטח שמצפון מערב ירושלים, מאדמות הכפר הערבי בידו (ליד מעלה החמישה ) אך משא ומתן זה נכשל.

על כן הציעו המוסדות המיישבים ליישבם בקרבה ליישוב עטרות , אלא שגם תוכנית זאת לא יצאה אל הפועל ,מכוון שרופין מנהל קרן היסוד התנגד להקמת ישוב יהודי נוסף באזור ירושלים.

בהמשך המשא ומתן אל מול המוסדות המיישבים ,נענו אנשי ההכשרה לפשרה שהוצעה להם לעבור הכשרה במושבה מנחמיה שהייתה מושבה דתייה, לאחר ההכשרה הבטיחו המוסדות להעלותם על הקרקע להקמת ישוב דתי לאחר תקופת זמן מהירה בגליל .

כיוון שהמצב הכלכלי לא היה טוב ובמושבה לא יכלו לספק עבודה ,מזון ותנאי מחייה לאנשי ההכשרה , נאלצו חלקם למצוא עבודה בקיבוצים הסמוכים וחלקם אף עבד במפעל החשמל של רוטנברג בנהריים.

כאשר הוקמו מצודות אוסישקין, נקבע כי אנשי הכשרת ארגון ירושלים יעלו על הקרקע ואף הובטח להם תקציב לרכישת ציוד, כלי עבודה ובעלי חיים, אלא שאז החל מסע למניעת הקמת התיישבות של הפועל המזרחי הדתיים , בכול מקרה שתוקצב להם שטח ליישובם קמו אנשי וועד גוש הגליל שסרב לקל לאזור יישוב דתי , ודרשו לספח את האדמה לקיבוצים באזור.

הסחבת , ההבטחות שהופרו והעצבים ,בשילוב פעולות המנע של אנשי הגליל התקיימו עד סוף שנת 1943 ,שאז נמצאה משבצת שטח אדמה של כ 1350 דונם ,שמיקומו בצפון עמק החולה על אדמות הכפר הערבי חסאס .

מתיישבי נחלים היו אנשים דתיים של תנועת הפועל המזרחי ,אנשים שהאמינו בלימוד תורה ושילוב עבודת כפיים ,תושבי שלושת אנשי המצודות הראשונות התנגדו ליישוב דתי בקרבתם , מכוון שרצו עוד קבוץ בקרבתם ולא יישוב דתי שיתופי יש לזכור כי העולים החלוצים החדשים יצרו דת חדשה חלוצית שהתנערה מערכי הדת המסורתי הישנה .

התנגדות הקיבוצים הללו ,הפכה לחרם מצדם על אנשי היישוב נחלים ,שמנע מתן עזרה או סיוע ליישוב החדש מהם, כמו כן נוספה דרישה מהם שחברי נחלים יסתלקו מנקודת היישוב.

האבסורד היה שבמקום לפחד מפעולות עוינות של הכפרים הערביים בסביבה הפחד היה מהתנכלות הישוב היהודי (וועד יישובי הגליל) , אנשי תנועת המזרחי הצעיר גייסו מתנדבים מאנשי ההתיישבות שלהם ברחבי הארץ ,שהגיעו במספרים רבים עם ציוד רב לעזרה בהקמת היישוב נחלים.

אנשי וועד הגליל בפעולת החרם ,סרבו למכור לאנשי היישוב מזון, לחם ואף לא עזרו בנושא הביטחון והשמירה באזור היישוב החדש, אחד ממעשי ההתנכלות כלל פגיעה במשאית הלחם והחלות שהוזמנו לחג בידי מתיישבי נחלים , וכך נמנע מהם אכילת לחם וחלות בכול ימי החג.

מנהיגי המזרחי החלו בתגובה לפרסם בעיתונות את מעשי החרם וההתנכלות לנחלים כתוצאה מכך כונסה ישיבה של מנהיגי היישוב על מנת לעצור את הזרם האנטי דתי , למרות זאת המשיכו חברי המושב לפתח את החקלאות לגדל פרות לחלב ויצרו גבינות מחלב זה שנמכר ביישובי האזור.

כשפרצה מלחמת השחרור הובאה הצעת הצבא שהנשים והילדים במושב נחלים יפונו , אז החליטו אנשי היישוב כולם לקום ולנטוש את היישוב, כאשר הסתיימה מלחמת השחרור ,סרבו חברי המושב לחזור למושבם בטענה כי אנשי אנשי הפועל המזרחי הופלו לאורך כול הדרך בזמן ההתיישבות , על כן התיישבו במושבת הטמפלרים הנטושה בני עטרות (ווילהלמינה) .

בשנת 1952 נטשו את המושבה ובנו את מושבם נחלים מחדש ליד פתח תקווה נחלים הישנה באצבע הגליל ,אוכלסה מחדש כקבוץ הגושרים לאחר מלחמת השחרור ,בעקבות סירובם של התושבים מנחלים לחזור .

בנקודה הטופוגרפית שעלייה הוקם היישוב נחלים ,על יד פלג נחל קורן הוצב שלט מטעם המועצה לשימור אתרים שעליו כתוב סיפורו של המושב נחלים

 גליל עליון (מצודת אוסישקין ד) נחלים
 

מצודת אוסישקין ג' הוקמה בגליל העליון בחודש ינואר 1940,שמו של מושב העובדים נקרא על שם בנו של ישעיהו הנביא שאר ישוב, בתקופת מלחמת השחרור בעת שהיישוב הותקף בידי הצבא הסורי מכוון תל עזזיאת ,אז הוחלט בידי הצבא שיש לפנות את הנשים והילדים ושהגברים יישארו להגן על היישוב כמו שהוחלט לגבי נחלים המצודה הרביעית.

בהחלטה של תושבי שאר יישוב ,הוחלט לפנות את היישוב על כול תושביו, כיוון שהם טענו שזאת איננה החלטה צבאית אלא פוליטית ,כי הצבא התבסס על קו הגנה שבין הקיבוצים דן (מפלגת מפ"ם) ודפנה (מפלגת מפא"י) לצרכי הגנה, ולא כלל את היישוב בהגנת הצבא, חלק מתושביו פונו למושבה הטמפלרית הנטושה ווילהלמה (בני עטרות) .

תושבי המושב שאר ישוב קבלו בנחלותיהם שטחי אדמה טובה הצמודים לבתיהם על מנת שיגדלו עלייה גן ירק , יקימו משק בעלי חיים וחלקת עצי פרי ,מחוץ לשטחים המשותפים לעיבוד לפלחה כרמים ,עצי פרי ועוד.

שש שנים לאחר הקמתו, עמדו ביישוב אחד עשר מבנים ששימשו לעשרים וארבע חברים פרנסתם קשה , בתים נוספים שהוקמו נותרו באמצע הבניה מחוסר אמצעים להשלימם , למערכת המים לבתים ולהשקיה לא חוברו צינורות ולא נחפרו תעלות והמים זרמו בנתיבים שהטבע יצר, במים אלו הגלויים לאוויר התבססו לגיונות של יתושים הנושאים את מחלת המלריה צמחים טפילים כמו דורת ארם צובא (קוסאב) שגשגו בין חלקות פלחה ועשו בהם שמות ,חלקות שנחרשו ולא נזרעו הפכו למנבטות של קוסאב (עשב טפיל) , והחקלאים נאלצו שוב לחרשם כאשר רצו לזרוע בהם דגנים או מספוא.

בתחילה תוכנן המושב לקלוט כשישים משפחות מגרעין הנוער הציוני , אך בפועל בעת הקמת היישוב התיישבו בו כעשרים משפחות, לאחר שהיישוב ננטש בתקופת מלחמת השחרור ,גם בעקבות ההפגזות הכבדות של הסורים ממוצב עזזיאת ,הוא אוכלס מחדש בשנת 1949 בידי עולים מהונגריה מתנועת הנוער הציוני שעלו לארץ ישראל לאחר תקופת השואה ושרתו בצבא במלחמת השחרור .

לאורך השנים שלאחר מלחמת השחרור עד מלחמת ששת הימים ,עבר המושב סדרות של הפגזות ,מקרי מיקוש ורצח תושבים, בעת המלחמה בששת הימים ניסו כוחות סורים לכבשו אך נהדפו מספר פעמים ,עד שחטיבת גולני כבשה את תל עזזיאת והשקט חזר לשכון ביישוב, פרט להפגזות קטיושות מגבול לבנון מידי מחבלים בשנות השבעים והשמונים התנהלו החיים בשלווה.

שמו של היישוב שאר ישוב חזר אל הכותרות כאשר מעל למושב התנגשו שני מסוקים (אסון המסוקים) במשימת תובלה של חיילים ללבנון, חלק משבריהם של המסוקים צנחו על הבתים, כיום במושב החילוני מתגוררים קרוב לשבע מאות תושבים.

גליל עליון מושב שאר ישוב
 

קיבוץ דן (מצודה ב ) הוקם באצבע הגליל העליון במאי שנת 1939, על שטח של 1800 דונם ,הקיבוץ שייך לתנועת הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר ,הוא אחד מארבעת יישובי מצודות אוסישקין שהוקמו (תקופת חומה ומגדל) , כיום מספר חבריו נושק לשבע מאות נפשות, קבוץ שעבר הפרטה וחבריו חייבים על פי חוקי הערבות ההדדית, לתמוך כספית בקיבוצים שבקשיים השייכים לתנועת הקיבוץ הארצי שחוו קשיים בשנות השמונים .

שמו של הקיבוץ נובע משמה העתיק של העיר דן , המופיע בספר בראשית ששכנה בתל דן הסמוך , את הקבוץ הקימו חברי הגרעין מרומניה שהחלו את הכשרתם בגבעת השומר שליד כפר סבא, בשנים 1932-3 שם שהו עד שקיבלו את אישור העלייה לקרקע במאי 1939 .

מכוון שהקיבוץ ממוקם באצבע הגליל בגבול עם סוריה ,שימש הקיבוץ גם כמקום להגעה ,של עולים שאינם חוקיים מסוריה ולבנון לארץ ישראל , בתקופת מלחמת השחרור ,הותקף הקיבוץ בידי הצבא הסורי שלוש פעמים אך נכשל בכיבושו.

לאורך השנים מהקמת המדינה עד מלחמת ששת הימים סבל הקיבוץ מהתקפות, הפצצות. הפגזות ומה לא, בעיקר מכוון תל דן שהיה מוצב סורי כשהמטרה למוטט את הקיבוץ על מנת שתושביו יינטשו אותו ובעיקר לקשיים בחיי היום יום, בשטח חוות הדגים כיום נטעו אנשי הקיבוץ מטע חרובים שהושקה רק בשעות הלילה ,על מנת למנוע פגיעה באנשים בשלבי הגידול.

ביום השני של מלחמת ששת הימים הותקף הקבוץ בהתקפה משולבת של ארבע טנקים וחיילי רגלים סוריים בלוויית הפגזות בלתי פוסקות ,ממוצב זעורה ומתל עזזיאת שמעל בריכות הדגים כיום, אך התקפה זאת נכשלה , בשילוב של אומץ ליבם תחכום ועקשנות של אנשי הקבוץ שמנו מעל למאה מגנים שכללו אנשי הגמ"ר ,כחמישים זקני הקבוץ, ונערים בני כיתת י"ב .

לרשותם של אנשי הקבוץ ,עמדו אמצעים ונשק דלים ,לאחר שמטעות מודיעינית פינה הצבא את חייליו לטובת הגזרה המצרית ,הצבא גם נטל את הנשק הכבד שהיה מוצב בקיבוץ ,חברי הקבוץ נותרו עם אמצעי לחימה מועטים ודלים.

למזלם סביב הקבוץ היו שדות חיטה שדרכם ניסו הטנקים והחיילים הסוריים להתקדם , אנשי הקבוץ ירו מספר פגזי מרגמה זרחניים לשדות והם החלו להישרף , דבר שגרם לטנקים הסורים לברוח לאחור ,ולהותיר את שתי הפלוגות החי"ר הסוריות חשופות, לירי ההגנה של המקלעים שתופעלו בידי הנערים עם התחמושת שנותרה ,דבר שגרם להם לברוח משדה הקרב גם כן , עד מלחמת שלום הגליל סבל הקבוץ מירי של קטיושות מעת לעת .

גליל עליון קיבוץ דן
 
קבוץ דן מוזיאון בית אוסישקין
מוזיאון אזורי לטבע ולהיסטוריה הממוקם בקבוץ דן גליל עליון
הכניסה בתשלום ,המוזיאון פתוח בימי א – ה בשעות 09:00-15:00 ,בימי שישי בשעות 08:30-13:00, בשבת ובחגים בשעות 09:30-16:30, טלפון לתאום 04-6941704.
 
המוזיאון מתאים לילדים ומשפחות, ומציגים בו תערוכות קבועות ומתחלפות בנושא מורשת ישראלית, ניתן לקבל הדרכה למהות התערוכה ,המוצגים והרעיון העומד מאחוריו, המתמקד באגם החולה וסביבתו,עולם החיי והצומח בגליל ובהרי הגולן.

בסוף אוקטובר 1951 ,נערך טקס הנחת אבן הייסוד למוזיאון אוסישקין בנוכחות נציגי הממשלה , נציגי הסוכנות, מועצת הגליל העליון ובני משפחתו של מנחם אוסישקין המנוח , אליהם הצטרפו נציגי ארבעת מצודות אוסישקין בגליל .

ייעודו של המוזיאון היה להציג ממצאים היסטוריים וארכיאולוגיים שנתגלו באזור בעיקר בתל דן אוספים של צמחים , צמחי מים ,גאולוגיה, בעלי חיים ובעלי כנף ,שבעזרתם יוכלו ללמוד ולהבין את נטבע בעבר בהווה ולתכנון העתיד, ראשון הנואמים היה יוסף וויץ לאחריו נציג הקק"ל , אחרי הנאומים הוטמנה אבן הפינה להקמת מבנה המוזיאון .

כמו כן במוזיאון ממצאים מחפירות תל דן,שאותם חופרים כבר עשרות שנים ,תוך גילוי ממצאים חשובים כמו :שער אברהם הקשתי בתל דן שנתגלה בשנת 1980,ממצא נוסף כתובת בן דוד כתב עברי קדום , הקושן של הטבו העותומאני הכתוב בתורכית לרכישת השטח מידי הערביים לידים יהודיות, אוספי פוחלצים של חיות ובעלי הכנף באזור בעבר ובהווה וסיפור נדידת הציפורים השנתית .
 
המוזיאון יעבור בקרוב שדרוג וחידוש , תחילתו של המוזיאון בשנות הארבעים של המאה הקודמת והקמתו בידי משוגע לנושא אלימלך הורוביץ ,על מנת להקימו פנו לאוסישקין שתרם כסף להקמתו ולכן הוא נקרא על שמו , הרעיון לייבש את ביצות החולה היה הטריגר להקמת המוזיאון על מנת לתעד ולשמר את עברו של  אגם החולה בעולם החי והצומח של אזור הגליל, החרמון, הגולן, מקורות הירדן כתצוגה לעברם , מחשש שייבוש החולה יביא להיעלמות הנוף ועולם החי באזור. 
 
המבנה נבנה מאבן בצורה ייחודית בידי האדריכל ליאופולד קרקאואר בשנות החמישים ,בשנת 1978 הועבר המוזיאון ללניהול החברה להגנת החי והצומח שהיו פעילים באזור החולה ,בחזית המוזיאון גשר עץ מעל לפלג נחל הדן . 
 
קבוץ דן מוזיאון בית אוסישקין
 

מושב בית הלל שייך לתנועת המושבים, נועד להיות מושב שיתופי ,הוא הוקם על שמו של הלל יפה הרופא היהודי , מאנשי העלייה הראשונה, בגדתו המערבית של נחל שניר (חצבאני) , הישוב הוקם בשנת 1943 כחלק ממצודות אוסישקין ,למרות שלא נרשמה כאחת ממצודות אוסישקין .

ההתיישבות הראשונה לא צלחה והוא ננטש, המושב יושב מחדש לאחר מלחמת השחרור בשנת 1949 בידי חיילים משוחררים, כיום מונה היישוב כשמונה מאות תושבים, חלק מפרנסתו היא ענף התיירות והצימרים.

גליל עליון בית הלל
 

חלקם של האטרקציות בקבוץ דן מוצגים לאורך הכביש המרכזי בקיבוץ וכוללים : מבנים היסטוריים ,אנדרטאות ,ציוד חקלאי כולל טרקטורים משוריינים ששימשו לעיבוד הקרקעות בקבוץ, פינת החיי המושקעת ,טנק טי 34 הסורי שנותר בשטח לאחר ההתקפה בניסיון לכבוש את הקבוץ במלחמת ששת הימים, אנדרטת קרובי המשפחה שנהרגו בתקופת השואה, בתי הילדים וחדר האוכל הישן, מבנה המקלחת המשותפת , אנדרטת הנופלים, נקודת התחלת שביל ישראל .

מוזיאון הטבע והארכאולוגיה על שם מנחם אוסישקין ,שנבנה ברובו מאבנים שהובאו משרידי היישוב הערבי בית הוניין, חוות הדגים דגי דן , מטע אקולוגי של אבוקדו והדרים.

גליל עליון קבוץ דן אטרקציות בקבוץ
 

בקצה השני של קבוץ דן ממוקמת חוות קראט קוויאר (חוות קוויאר הגליל) המשווקת את ביציי דג החידקן מסוג אוסטרה (שאיננו כשר על פי ההלכה) בטבע קיימים גם זני הבלוגה והסברוקה ,שתוצרתה נמכרת במיליוני דולרים ברחבי העולם, בטבע מצליח דג החידקן להגיע עד משקל של מאות קילוגרם.

בתוככי החווה נשמרת ומאופסנת התוצרת, בטרם היא נמכרת בעיקר לאירופה ולאמריקה ,סחורה משובחת שלגידולה והשבחתה הושקעו משאבי לימוד, מחירי ביצי הקוויאר נושקים תלוי בעונה ,לסכום שנע בין אלף דולר לאלפי דולר לקילו של ביצים .

את ההחלטה לגדל דגי חידקן קבלו אנשי הקיבוץ ,לאחר שהבינו כי כמות דגי הפורל שגידלו ,מתקרב לרוויה באספקה בישראל ,והתפתחות ענף גידול דגי הדניס שהתחרו בחוות הפורלים , על כן חפשו אנשי הקיבוץ נישות לגידול של סוגים אחרים דגים כמו הסלמון ויצורי ים כמו הצלופח .

לאחר שרכשו חוות לגידול חידקנים ,המגמה הייתה גידול הדג לצרכי מאכל כמו הפורלים לעולי חבר העמים שעלו בהמוניהם לישראל ,מכוון שהם הכירו את הדג כאוכל שהם רגילים לטעמו, אך לאחר שבע שנים של גידול לצרכי בשר הדג במכירת הזכרים שמשקלם בממוצע כעשרים קילו ,הוחלט לקחת הימור, ולהמשיך לגדלם עד לבגרותם המינית בגיל 12-13 שנה שאז ניתן לשאוב את הביצים מהשחלות של נקבות דג החידקן.

במגמה לקצר את זמן הבשלתו לבגרות מינית ,ערכו אנשי הקיבוץ מחקרים וניסו שיטות גידול שונות והצליחו לקצר את הזמן לבשלות המינית לתקופה של 11 שנה ,כך שניתן להתחיל לייצר כסף מוקדם יותר מהתהליך הטבעי הארוך יותר.

דג החידקן מזן האוסטרה הוא יצור ימי שמבנה גופו הוא סחוס ולא עצמות דג שלא עבר שינוי אופציונלי לאורך השנים והוא נותר כפי שנוצר בעבר, על כן צאצאים של הדג שהובאו מהים הכספי הם צאצאים ישירים ללא שינויים .

לצורך פיתוח הענף יצאו נציגי הקבוץ לחוות גידול ביציות דג החידקן בים הכספי ושם רכשו ביצי דגי חידקן מסוג אוסטרה מופרות שהוכנסו לבריכות הדגים לגידול והסתגלות ,שאליהם מוזרמים מים מנחל הדן בטמפרטורה קבועה של 16 מעלות והרי לכם בית גידול חדש .

הסבלנות לגדל את דגי החידקן לאורך 12 שנה עד שהדג מגיע לגיל רוויה שאז ניתן להוציא את הביצים משחלות הדגים ,אורך חייו של החידקן כעשרים וחמש שנים, כך שלאחר שהוא מתחיל לייצר את הביצים ,נותרו עוד כ 12-13 שנה של יצור במכונת הכסף לקופת הקיבוץ .

אחרי נפילת ברית המועצות כמדינה והיווצרות מדינות שנפרדו ממדינת האם נוצר מצב של חוסר פיקוח במדינות שהים הכספי גובל בשטחם ,נוצר מצב של דייג פרוע ללא פיקוח ,דג החידקן ובתוספת הזרמת חומרים רעילים ממפעלים לים הכספי ,גרמו לגדיעת ענף הזהב מרוסיה,

כתוצאה מהשינויים שחלו בבית הגידול העיקרי של הים הכספי , מתו ונעלמו החידקנים מהים הכספי ,ועל הנותרים המעטים מוטלים הגבלות דייג חמורות בקיצור רוסייה שהייתה המובילה בייצור ביציי הקוויאר נעלמה ממפת המסחר בסחורה זאת.

על הפרצה עטו מספר מגדלים בעולם כולל אנשי קבוץ דן המשווקים גם ביצי קוויאר גם לרוסיה עצמה, אנשי הקיבוץ למדו את תורת הגידול וכיום סחורתם נחשבת לאחת הטובות בעולם.

בשלב מסוים החליטו חברי הקיבוץ על הכנסת שותף מסחרי לחוות החידקנים וכיום קיבוץ דן וחברת ערדג המגדלים את הדניס הפכו לשותפים , כיוון שהוצאות הגידול עד לתחילת ראיית הרווחים הוא גדול גם ממרכיב המזון שבהם מואכלים הדגים הכולל סוג של סרטנים קטנים המגודלים במיוחד עבורם.

כיום נמצאו שווקים רבים לקוויאר הישראלי האיכותי כולל יפן ,פרס, אמריקה אירופה ורוסיה , כאשר תוהים על הפרדוקס האידאולוגי של הזרם הסוציאליסטי (האידאולוגיה של אנשי הקיבוץ) והעיסוק הקפיטליסטי בסחורה לעשירי העולם עונים אנשי הקיבוץ כי האידאל נגמר בתחום הקבוץ והקפיטליזם שולט מעבר לגדר .

גליל עליון קבוץ דן חוות קראט קוויאר
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור