דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

ירושלים ספור ראשי העיר היהודיים בעיר

 
 

סיפורו של דניאל אוסטר שנולד בשם דניאל גוטמן , דניאל אוסטר נולד בממלכה האוסטרית הונגרית בשנת 1893 הוא סיים את לימודי המשפטים בעיר וינה, ובשנת 1914 ממש טרם פרצה מלחמת העולם הראשונה החליטו הוא וחבריו הסטודנטים מוינה לעלות לארץ ישראל לאחר עלייתו החל את דרכו כמורה לגרמנית בבית הספר הראלי בתל אביב .

תלמידיו מתארים את המורה דניאל ,בתלבושת חקי ועניבה לצווארו ,תסרוקתו הסרוקה השחורה חולקה למחצית שמאלה ומחצית ימינה , מבטו היה חודר ותמיד נשמר הדיסטנס היקי בינו לבין תלמידיו , הוא שמר על משמעת ושלט בכיתה בכוח האוטוריטה השקטה הטמונה בו ,התנהגות זאת סללה את דרכו בהמשך דרכו.

לאחר מכן התיישב בעיר ירושלים, זמן קצר לאחר מכן גויס לצבא האוסטרי והוצב כקצין בעיר דמשק, מיד שהסתיימה המלחמה חזר לירושלים ,שם הוסמך ביד שלטון המנדט כעורך דין במדינת פלשתינה.

בשנת 1920 החל לפעול ליסוד החברה לחקר המשפט העברי בארץ ישראל ,לאחר שחברה הזאת פעלה במוסקבה והפסיקה את פעילותה עקב רדיפות השלטונות ברוסיה כנגדם, בשנת 1920 נבחר דניאל אוסטר לרשימת הנבחרים לבחירות מפלגת הפועל הצעיר לנבחריה בארץ ישראל, אז גם החל בפעילות ציבורית עם נבחרים שונים להקמת וייסוד מבנה ציבורי שירכז את פעילות אנשי העלייה והתרבות היהודית בירושלים.

בשנים 1921-1926 התמנה דוד ילין לסגנות ראש העיר בירושלים בידי הבריטים , ושימש כסגן בכיר שהחליף פעמיים את ראש העיר הערבי בעת שנעדר מהעירייה לרגל חופשה או שליחות .

בשנת 1924 קיבל אוסטר על עצמו להגן בבית המשפט כנגד אחד מהחשודים ברצח של הרוזן דה האן , דניאל המשיך את עבודתו כעורך דין כמקביל לעבודתו הציבורית , כמו למשל מינוי מטעם ההסתדרות הציונית ,כעורך הדין של היהודים שנפגעו ורכושם נפגע בידי מתפרעים ערבים במאורעות 1929 בירושלים וחברון, בתביעות אישיות כנגד הפורעים ,במקביל לתביעה כנגד השלטון המנדטורי שהוגשו בידי המנהיגים היהודים בארץ ישראל.

כאשר החלו הנאצים לעלות לשלטון ,נערכו הארגוניים הציוניים ועליית הנוער בראשות הנרייטה סולד, תנועת ההתיישבות הכפרית והקיבוצית ,בניסיון להציל ילדים ונערים מאוסטריה ומגרמניה ולהביאם לארץ ישראל ולמצוא להם בית חם .

בשנת 1939 הצטרף לארגונים אלו ועד הקהילה בירושלים ,שבין מנהליו היה דניאל אוסטר שהחל לארגן גם בעזרת רבני ירושלים בפעילות בבתי הכנסת והן בפעילות עירונית ,רשימות של משפחות שהיו מוכנות לקבל ילד יהודי לקרבם שיגיע מאוסטריה ומגרמניה , מפעל שכלל גם ילדים קרובי משפחה וגם ילדים יהודים אחרים.

דניאל אוסטר ארגן במועדון מנורה שבוע של יריד מוצרים ובידור ,לטובת הילד היהודי מאוסטריה וגרמניה בתוכנית שכללה שוק פרחים, קונצרטים, ערבי ריקודים, תצוגות אופנה ועוד.

ירושלים דניאל אוסטר ראש העיר היהודי הראשון בעירייה
 

בעת שמוסטפה חאלדי התגורר בירושלים ,הוא זכה בירושת דודו כליל חלאדי בסכום גדול ולאחר מכן זכה בירושת דודתו אמינה חאלדי בשנת 1944 בסך שלושים אלף לא"י , להעברת ירושה זאת לידיו של מוסטפה התנגד הווקף המוסלמי שטען שזאת ירושתו אלא שמוסטפה חאלדי המשפטן ,בעזרת עורך דינו גוייטן היהודי משכונת רחביה, הסיר טענה זאת בבית המשפט העליון המנדטורי וזכה בירושה.

בשנת 1938 בעקבות הגליית בן דודו חסן כלאדי לאי סיישל ,מונה בידי המושל הבריטי מוסטפה כאלדי כראש עיריית ירושלים, בשנת 1939 יזם ראש העיר חוסיין כאלדי פנייה לשלטונות המנדטוריים בהצעה בכתב שמטרתה הייתה להחליש את כוחם של הצבור היהודי שהווה רוב בערים בארץ ישראל ובמיוחד בירושלים ,הצעה הנוגעת לצורת הבחירות למוסדות הערים , על פי הצעתו ,זכות הבחירה ,תוענק רק לבעלי בתים ולא לדיירים השוכרים דירות למרות היותם רשומים כתושבי העיר.

להצעה ערמומית זאת התנגדו היהודים ,בטענה כי בעלי הבתים הערביים ,הם בדרך כלל בעלי דירות של קומה אחת ואילו המבנים של היהודים כוללים מספר דירות במבנה, כך שאם הייתה מתקבלת הצעתו ,זכות הרוב היהודי הייתה מצטמצמת ומאפשרת לבעלי הבתים הערביים, עליונות מספרית בעת הבחירות לראשי הערים, מובן שהצעה זאת נדחתה.

בתקופת השלטון העותומאני סיים מוסטפא כאלדי את בית הספר למשפטים בקושטא ,בתקופה העותומאנית שימש כשופט בבירות ולאחר מכן ראש המשטרה בבירות ולאחר מכן כשופט עליון בבית הדין בבירות ,לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים , חזר להתגורר בירושלים בשנת 1917 והחל לעבוד בבתי הדין המנדטוריים בארץ ישראל .

מוסטפה חאלדי בהיותו יושב בכס השופט בבתי הדין, חתם בעת המאורעות של שנת 1936 על מזכר שעליו חתמו מאה שלושים ושבעה פקידים ועובדי הממשל המנדטורי מהמוצא המוסלמי , (לא כול הפקידים הגבוהים המוסלמים חתמו) מזכר זה הוגש לנציב הבריטי העליון בארץ ישראל ,במטרה שיגיע לידיו של שר המושבות הבריטי .

במזכר טענו אנשי הממשל המוסלמי (כנציגים והפה של המוסלמים בארץ ישראל) כי הממשל המנדטורי מפלה את המוסלמים בארץ ,משום לחצם הרב של הציונים היהודיים ולכן פרצו המאורעות והמרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל בהשפעת המופתי הירושלמי.

בשנת 1938 לאחר משבר עם החברים הערביים שהחרימו את ישיבות חברי מועצת העיר , מונו חברים חדשים למועצה , כתוצאה מכך מונה ראש עיר ערבי מוסטפה בכי אל חלאדי ואוסטר מונה לסגנו, .

ראש העיר החדש משנת 1938 ,ד"ר מוסטפא כאלדי ,התנכל לסגנו היהודי אוסטר מתחילת הדרך , כאשר הגיע אוסטר למלא את תפקידו סרב ראש העיר להקצות לו חדר קבוע במשרדי העירייה בטענה שרק הוא כראש העיר יקבע את הדרך, החוקים וכול מה שקשור לעירייה, בניגוד להחלטת הנציב הבריטי ,ולכן לא יוכל אוסטר להתוות או להיות מעורב בעבודת העירייה.

לאור התנהגותו הרעה של כאלדי לאחר הבחירות בשנת 1938 ,כלפי סגנו דניאל אוסטר , החלו ראשי המנהיגים היהודים ,להבין כי אולי טעו בהסכמתם לאפשר בחירת ראש עיר ערבי בירושלים, אך בעיקר שלא נקבעו מה הם סמכויות ראש העיר וסגניו בניהול העירייה, בטרם ישבו לסיכומים עם הממשל הבריטי לצורת הפעלת העירייה הירושלמית ובמיוחד לחוסר הזכויות של סגן ראש העיר היהודי ,בקיצור נוצר מצב של ראש העיר הערבי כאלדי לשמר את ההגמוניה הערבית כפי שהייתה נהוגה בעבר.

המושל הבריטי המחוזי ,ביחד עם ראשי השלטון היהודי ,החלו ללחוץ על כאלדי למסור חלק מסמכויותיו לסגנו היהודי ,באיימם שנציגי היהודים יחרימו ויגרמו לפיזור העירייה , עוד הגדיל לעשות אוסטר בהופעתו בישיבת הנהלת העירייה שנאם בעברית ודרש ביחד עם חבריו לנהל את הישיבה גם בשפה העברית .

ספור מגוריו של מוסטפה חאלידי במושבה הגרמנית
 
משפחת גרבדיאן הערבים נוצרים ,בנו את ביתם ברחוב עמק רפאים 31 ,בשנות העשרים של המאה העשרים בני המשפחה התגוררו בקומת הקרקע והשכירו את הקומה העליונה מעל דירתם בעלת הכניסה הנפרדת, למשפחות שונות ואפילו השכירו את הדירה העליונה למוסטפאבכי אל-כאלדי ,ששימש כראש העירייה המנדטורי של ירושלים בשנים 1938-1944.

לאחר שנפטר מוסטפה כאלדי בנובמבר 1944,יצאה שיירת ההלוויה מביתו ברחוב עמק רפאים 33 ,לכוון שער שכם ,משם המשיכה ההלוויה למסגד עומר ולקבורה בשטח בית הקברות בהר הבית.

במקומו מינה המושל את דניאל אוסטר כראש העיר , חברי מועצת העיר הערבים והנוצרים ,מחו כנגד ההחלטה והפסיקו להגיע לישיבות המועצה כאשר לא נתמלאה דרישתם למנות ראש עיר ערבי במקום מוסטפה כאלדי שנפטר, המועצה המשיכה בתפקודה רק בנוכחות הנבחרים היהודיים .

לאחר פיזור מועצת העיר בחודש מרץ 1945, לאחר מותו של ראש העיר הערבי מוסטפא כאלדי באוגוסט 1944, ומינוי דניאל אוסטר כמחליפו , הציעו השלטונות הבריטים בחודש יולי 1945,לאחר שכשלו כול המאמצים לפתרון הבעיה ,שלעיר ימונה ראש עיר מבין שלושת העדות : הנוצרית היהודית והמוסלמית ,ברוטציה של שנת ממשל אחת בראשות העיריה לכול עדה, פתרון שלפי דעתם של הבריטים מתחשבת במעמדה המיוחד ובעיותיה המיוחדות של העיר ,ובכדי לפתור את השליטה על מועצת העיר .

מאחר ועל פי חוק העיריות מועצה שאיננה מתכנסת במשך שלושה חודשים רצוף לאחר שהתפטרה תפוזר (סעיף 45 ) ומאחר ולא נותר רוב בישיבות ,נאלץ הממונה על עניני הממשלה המנדטורית על פי תת סעיף 55 א של החוקה, להחליט כי תפקודה של מועצת העיר עקב אי מילוי תפקידה ולכן הכריז על פיזור המועצה והעיריה בירושלים בתאריך 11.7.45.

לאחר הפיזור על פי החוק נתמנתה ועדה קרואה לניהול שרותי העיר לתושבים, שעליה נמנו ראש שרותי הבריאות המנדטורי בעיר, משנה למנהל העבודות הציבוריים ,סגן המושל בירושלים, ועוזר המנהל המנדט בארץ ישראל.

כמו כן החליט המושל להקים וועדת חקירה לחקור את הנושא בראשות זקן בית המשפט העליון בירושלים סיר ויליאם פ'יצגראלד, החלטה הנחשבת לחמורה ,בפני וועדת החקירה החלו להופיע עדים רבים ,שחלקם מסרו עדויות לתפקוד לקוי ,כמו מדוע עיריית ירושלים משלמת לשלטונות המנדטוריים ,סכומים גבוהים בעבור המים שמסופקים לירושלים ממעיינות ראש העין , המושל שלח לאוסטר מכתב שבו הביע שבסוף החקירה יחזור המצב לקדמותו ושאוסטר ימשיך להיות ראש העיר בירושלים.

ירושלים ראש העיר מוסטפה בכי אל-חאלדי
 

כאשר הגיעו הבריטיים לישראל בשנת 1917, קיוו היהודים כי מצבם ישתפר , אך המציאות טפחה בפניהם ,משום שהבריטיים החליטו לשמר את המצב הקיים , במבנה השלטוני ואפילו כנגד כטעמים אישיים של השלטונות לחלק ממנהיגיהם בארץ ישראל , המצב אף הורע עוד יותר לפעמים.

הבריטים בהחלטתם הראשונה בירושלים , החליטו לשנות את הרכב מועצת העיר ,וקבעו שהרכבה של מועצת העיר ,שיכלול 6 חברים ,שנים נציגים לכול מגזר :המוסלמי היהודי והנוצרי.

חברי המועצה היהודיים הראשונים שנבחרו היו יצחק אליישר ויצחק שריון ,בנוסף התמנה יצחק אליישר כסגן ראש העיר, בתפקיד זה שרת למעלה משנתיים , בשנת 1924 עלה מספר חברי המועצה היהודיים לארבעה : יצחק שמאע ,יצחק אליישר,יצחק בן צבי וחיים סולומון .

כאשר גדלו השכונות מחוץ לתחומי העיר העתיקה וכתוצאה מחיכוכים ביחסים בין יהודים למוסלמים ,החליטו השלטונות לחלק את העיר בצורה מלאכותית לשנים עשר אזורי בחירה האזורים חולקו בצורה שווה של שישה אזורים למגזר המוסלמי וששה למגזר היהודי.

בשנת 1920 בעת מאורעות תר"פ לרגל התקרבות חג הפסח וחגיגות נבי מוסא, התסיס ידידנו המופתי אמין אל חוסייני את המוסלמים בדרשותיו כנגד היהודים ,לאחר הדרשות יצא הקהל המוסת לפרעות ביהודים בישראל וברובע היהודי בירושלים.

הצבא הבריטי נמנע מפעולה וההמון המוסת פשט על הקהילה היהודית ,למרות מיעוטם מספרית של המגנים יהודים בראשות זאב זבוטינסקי הם עמדו מולם, בפרעות נהרגו ששה יהודים וכמאתיים נפצעו, בעיר העתיקה חנויות ,בתי מסחר ובתי כנסת נבזזו והועלו באש.

יש הטוענים מקרב היהודים כי חלק מהשוטרים המוסלמים , ושוטרים בריטיים במשטרה הבריטית, הצטרפו והגנו על התוקפים ,אחרית דבר היה ,שמרבית אנשי קבוצת המגנים נאסרו, נשפטו ונשלחו לכלא, כתוצאה מפרעות אלו ומהתנהגות השלטונות הבריטיים התפטרו חברי המועצה היהודית בראשות דוד ילין מהבלדיה.

הערה : ערב המאורעות בשנת 1929, הוסיף המופתי אמין אל חוסייני ,במהלך ההתגרות שלו אל מול היהודים שלוש שורות נדבכים של אבנים ,לגובה חומת הכותל ,בטענה שאנו היהודים רוצים לפלוש לחצר הר הבית .

ירושלים הבלדייה בתקופת השלטון המנדטורי
 

הבעיה הנוספת הרצינית בעבודת הבלדיה ,הייתה בעיית השפה הרשמית על מסמכי המועצה שהיו בשפה הערבית, ליהודים ולאנגלים נוצרה בעיית תרגום, עמדו ודרשו חברי המועצה היהודיים לצרף למועצה מתורמן יהודי ,בהמשך עבדו בעירייה שני מתורגמנים שעבדו בלשכות סמוכות ,מתרגם לעברית ומתרגם לערבית.

חברי המועצה והתושבים היהודים ,החלו לדרוש שכול מסמך יישא תרגום עברי מלווה לנייר הרשמי, כתגמול חדלו היהודים להגיש את מסמכיהם לעירייה ולשלטונות בשפה הערבית כתוצאה מכך גרמו היהודים לשלטונות לשנות את דעתם והשפה העברית ,החלה לשמש כשפה רשמית, בנוסף לשפה הערבית על מסמכי העירייה.

זוכרים את סוגיית התרגום : בסוף יולי 2012 נתקלתי בידיעה בעיתונות הירושלמית , שעיריית העיר נדרשת בהפוך על הפוך ,משלטונות הווקף של הר הבית, תרגום המסמכים שהוגשו לה לערבית בנושא שיפוץ אבני הכותל .

מסתבר כי הזמן עשה את שלו ונדרש טיפול ושיקום מהיר לאבני הכותל ,שלטונות העיר הגישו תוכניות עבודה לווקף ,כיוון שנדרשת עבודה משני צדדי הכותל, הן מצד חצר הר הבית והן מאזור הכותל.

התחכמו שלטונות הווקף ,בעיכובם של עבודות השיפוץ ,והחליטו כי הם כעת הם רוצים תרגום לערבית ,הן לתוכניות העבודה והן לשרטוטים, לפני שיאשרו את השיקום, אכן קם הגולם על יצרו.

ירושלים השפה הרשמית בעירייה בתקופה העותמאנית והמנדטורית
 

בינואר 1948 התייצבו דניאל אוסטר , משה שרתוק ועו"ד אליאש בפני הוועדה של האו"ם שהגיעה לדון בעתידה וחוקתה של ירושלים , חלק מדרישתם הייתה לתת את הזכות למפעלים ובתי חרושת ומשרדים המספקים שירותים כלכליים ,לקבוע בעצמם את בחירתם להירשם למדינה היהודית או למדינה הערבית העתידיים לקום בארץ ישראל, כמו כן דרשו חברי הוועדה לתת את הזכות לחגוג את החגים הדתיים הנהוגים בכול דת .

בחודש מרץ 1948 ,נתמנה דניאל אוסטר ,כנציג הממשלה הזמנית של מדינת היהודים במקום הציר משה סנה שהתפטר מהתפקיד, נושא אחר שהחל אוסטר לטפל ,שיש לבטל את הוועדה הקרואה לירושלים , מכוון שהרוב היהודי משלם 80% ממיסי העירייה ,ולכן פקעה סבלנותם וברצונם להשקיע את כספי המיסים ,בעיקר בשכונות היהודיות שמעבר לחומות , עוד הוסיף אוסטר כי היהודים מוכנים להמשיך לשתף את הערבים בניהול העיר אך מעמדם וכמות נציגיו ייקבעו על פי גודל האוכלוסייה הערבית היחסי בירושלים .

עוד הוסיף אוסטר כי לדעתו במה שהוא החל לכנות קריית ירושלים ,יישבו שתי רשויות מוניציפליות ערבית ויהודית , כול זאת בטרם פרץ הקרב על ירושלים והגבולות נקבעו בהסדרי הפסקת הנשק ביננו לבין המלוכה הירדנית , לעומת דעתו הציעו האנגלים כי יהיה גרייבס האנגלי ישמש כממונה ומתווך מטעם שלטונות המנדט , בין שתי הרשויות היהודית לערבית על פי חלוקת השטח של הוועדה שחקרה את פיזור העירייה בשנת 1945 .

חברי מפלגתו של דניאל אוסטר החליטו במרץ 1948 ,כי אוסטר לא יכנס להנהלת הסוכנות כשם שלא יכנס לממשלה הזמנית ,מכוון שייעודו להמשיך לשמש כראש עיריית ירושלים כפי שעשה בעבר ,כמו כן נמשכים המגעים בקרב שלוש העדות בירושלים ,לנסות ולהכריז על העיר כמפורזת , למועצת העירייה העברית נבחרו בידי המפלגות היהודיות : דניאל אוסטר יצחק בן צבי ,חיים סלומון, אבולעפיה , ש, עדן ואלמליח.

על מנת לרכך את עמדותיו של דניאל אוסטר החליטו שלטונות המנדט להעניק למר אוסטר אות כבוד ממלכתי בריטי לעבודתו כראש עיר בעבר, לכבוד הזה התנגדו רבים בין אזרחי ירושלים למרות שאות דומה לו הוענק לרוקח ראש העיר תל אביב .

ירושלים המהלכים להקמת העירייה היהודית 1948
 

התוכנית הבריטית לחלוקתה של ירושלים בין שתי עיריות קרמה עור וגידים והייתה אמורה לקבל הכרזה במחצית חודש אפריל 1948 , בסוף אפריל הוקמה וועדת ביטחון מטעם תושבי ירושלים היהודים לטפל בתחבורה בביטחון, באספקה, גיוס כוח אדם ועוד שעלייה נמנו : דניאל אוסטר , אבולעפיה ,יצחק וורפל, חיים סלומון , כרסמן הרב גליקמן – פורוש וראובן שרייבמן.

בתאריך 14 במאי 1948 הוכרזה הקמת המדינה היהודית , בידי מועצת העם נציגי היישוב העברי בישיבה היסטורית במוזיאון בתל אביב ,הצהרה שבה להודיע על סיום המנדט הבריטי במדינת ישראל , בין החותמים על מגילת העצמאות חתום דניאל אוסטר.

ירושלים תוכנית חלוקת העיר
 

בתחילת יוני 1948 מונה דניאל אוסטר כראש העיר ירושלים היהודית, מאחר וירושלים שמחוץ לחומות החלה לסבול מהפגזות ,איים אוסטר כי ירושלים העתיקה תופגז בתגובה ללא אבחנה איכן יפלו הפגזים, ואכן לאחר חידוש ההפגזות החלו הפגזות נגד של כוחות הביטחון העברי בירושלים לשכונות ערביות בתחומי ירושלים.

עוד דרש אוסטר שירושלמים תוכרז כבירת מדינת ישראל וכי יש לספחה לשטחי מדינת ישראל , דרישה נוספת הייתה לו לממשלת ישראל החדשה לצרף נציגים מירושלים בכול דיון שיתקיים בממשלה לעתידה של ירושלים.

בין יתר הבקשות לממשלת ישראל החדשה ,הייתה פתיחת משרדי הטבו על מנת לחדש במעט את חיי המסחר בעיר, כמו כן משרד הפנים פתח לשכה בירושלים על מנת להסדיר ולהנפיק תעודות זהות ודרכונים ליהודים בארץ ישראל, ומשרד האוצר התחייב לשלם לבנייה מחדש מבנים שנפגעו בהפצצות.

כאשר התחילה הלחימה באוגוסט 1948 לקבל אופי של מלחמה ,החליטה הממשלה להכריז על ירושלים כשטח צבאי , זאת לאחר כבוש שכונות שהיו ערביות בירושלים וכפרים ערביים במרחב ירושלים למנות מושל צבאי בעיר.

במחצית ספטמבר 1948 נפתח בית הדין העליון בירושלים בנוכחות המושל הצבאי ד"ר יוסף, דניאל אוסטר ראש העיר , יצחק בן צבי נשיא הוועד הלאומי ועוד נכבדים, במחצית אוקטובר 48 ,אושר תקציב המדינה לחצי שנה לחודשים יולי – דצמבר , בין שלושת המתנגדים לתקציב ,שנמנעו לאשרו ,היה אוסטר דניאל מטעם המפלגה הציונים הכללים, מכוון שלטענתו הסכום שהוגש במסגרת התקציב לירושלים ,היה קטן וחסר בהתייחסות לעיר הבירה שספגה נזקים במלחמה .

בתחילת נובמבר 48 בעקבות ביקור בן גוריון ששימש כראש הממשלה בירושלים, נפגשה הנהלת העירייה ,בכדי לדווח לבן גוריון על מצבה של העיר, לאחר התייעצויות עם הגורמים הצבאיים ,הוכרזה הדרך לירושלים כפתוחה לנסיעה לכול אזרחי המדינה ,ובזאת הסתיים המצור שנכפה על העיר בעת המלחמה , באותה ההזדמנות בוטלה האפלה שהוכרזה מתחילת הלחימה בירושלים , והחל מבצע שחרור מגויסים בעיר על מנת להחזיר את המפעלים בירושלים לעבודה תקינה.

סיכום ישיבת ממשלה קבע כי במועצת העיר ירושלים יישבו 17 נבחרים לכשתאושר , נושא החינוך ,קיבל משנה חיזוק בהפעלת מוסדות החינוך במתכונתו הנכונה ובאישור העירייה, לקראת הבחירות שהיו אמורות להיערך במדינה ,הודיעה מפלגת הציונים הכללים כי היא שולחת רק שני נציגים את דניאל אוסטר ו פ. ברנשטיין כנציגיה במועצת העם ,והיא אף מבקשת לתת להם מושבים בוועדות הניהול של המדינה.

הקמת מועצת עיריית ירושלים היהודית בראשות דניאל אוסטר
 

דניאל אוסטר בתפקידו כראש העיר החל להניע את המועצה לפעילות סדירה של אגפי העירייה וקביעת תקציבה לשנת 1948-9 ,במסגרת ההחלטות הוחלט להוזיל את מחיר המים לאזרחי העיר, לשנות שמות רחובות על פי החלטת וועדת השמות העירונית, שטחה של העיר יגדל בהצטרפות השכונות לשטח המוניציפאלי ,כמו : בית הכרם , גבעת שאול ,קריית משה, בית וגן ועוד באזור הדרומי מזרחי, בסיום סלילת דרך הגבורה לירושלים , הכריז המטה הכללי הצבאי בראשות הרמטכ"ל דורי כי בירתה של ישראל היא ירושלים.

אלא שראש העיר אוסטר הכריז כי פתיחת כביש הגבורה ,הוא רק יצירת דרך פיזית המקשרת בין הערים ירושלים לתל אביב ,אך הדרך איננה יוצרת את הקשר למדינת ישראל מכוון שבאופן רשמי מדינת ישראל עדיין בדצמבר 1948 ,לא סיפחה את ירושלים למדינה, שר הפנים הבטיח כי הנושא יועלה לישיבה הקרובה בממשלה (המועצה המכוננת ) , עוד הזכיר אוסטר כי בעמידתה הנחרצת של העיר ירושלים בלחימה ,היא אשר מנעה מעבר כוחות אויב לכוון השפלה ותל אביב.

בדצמבר 1948 בעת ההפוגה השנייה ,עדיין לא הייתה ברור מצבה של ירושלים ,שמועות על חלוקתה ,על מנת שגורמים וממשלות ,יוכלו לשמור לכאורה על המקומות הקדושים לדתות השונות , אלא שנשאלת השאלה איזה מקומות קדושים יישמרו ,לאחר השמדת מקומות קדושים בידי הערבים, והאם תושבי ירושלים לא זכאיים לחיות כשאר תושבי המדינה כאזרחים חופשיים .

המשיך ותהה אוסטר ראש העיר היהודי, האם ניסיון העבר בירושלים ,איננו נותן מקום להבנה שאין אפשרות להמשיך בדרך הישנה, האם הסכמים חדשים שאינם לטובת התושבים היהודים בירושלים ,לא יביאו בעתיד להמשך רע לתושבי העיר , על כן על היהודים לעמוד איתנים לשמירה על זכויות התושבים .

עוד הוסיף אוסטר ,כי השועל הבריטי עדיין מסתתר מאחורי צבא הלגיון הערבי וממשיך לצדד בערבים ולהצהיר כי יתנגד לגבולות מוסכמים ,שוועדות האו"ם קבעו להמשך החיים בארץ ישראל, כשם שהיהודים לא הסכימו לגבולות החלוקה של האו"ם.

ירושלים תחילת עבודת מועצת העיר מאי 1948
 

בסוף שנת 1948 נוצרה בעיה חדשה היתולית ללמועצת העירייה, אל מול שפע המים באופן יחסי שהחל להגיע לתושבי העיר ,בהשוואה לתקופת המצור , שבו הורגלו התושבים לחסוך ולהשתמש בכמויות מים מצומצמות המשיכו התושבים שהחוסר במים הוטבע בהם לחסוך בשימוש במשאב, תוצאה שהביא בעיה לעירייה שלא הצליחה למכור לתושבים מים לתצרוכת אישית ועל כן ההכנסות ממכירת המים לא עלתה ,למרות שבניגוד לדעתה של הממשלה קבעה העירייה תעריפי מים מוזלים .

תחזית של משרד הפנים צפה שבתקופה הקרובה יחיו בחלק היהודי של ירושלים כמאה אלף יהודים , במטרה לפתור את בעיית המים למספרם הגדל של תושבי העיר ,החלו מגעים עם הממשלה ליצירת גוף שיטפל באספקת המים לתושבי ירושלים ולכפרים מסביב לצרכי חקלאות.

הגוף שהחל לטפל בבעיה כלל את אנשי משרד האוצר ואנשי מועצת העיר והעומד בראשה במטרה להקים חברה משותפת שתקרה מקורות לאספקת מים לעיר ,בגוף אספקת המים יהיו שותפים העירייה ,משרד האוצר , קרן היסוד והקק"ל, הגופים הללו יניחו צינור נוסף בעל קוטר של 24 צול בעלות של חצי מיליון לירות ,שיתחיל במעיינות ראש העיר ויעבור דרך הרי יהודה ,עד למאגרי המים העירוניים על פי ההסכם עיריית ירושלים תעמיד לרשות חברת המים את מתקניה.

שני קווי המים לירושלים נועדו להביא 38.000 אלף קוב מים , שהיו אמורים לספק מים לאוכלוסייה של רבע מיליון תושבים בירושלים ולחקלאות סביבה , הסיום להנחת הקו החדש הובטח בידי מקורות למחצית שנת 1950 .

ירושלים ספור המים בעיר העברית במלחמת העצמאות ולאחריה
 

ירושלים בעיות כספיות בניהול העיר ירושלים 1948

בעיה נוספת שהטרידה את מנהל הכספים ועיריית ירושלים לאחר שנבחרו , הייתה שימוש לרעה בעודפי הכספים העירוניים ,בידי הוועדה הקרואה בתקופת סיום המנדט, אז התברר כי למעלה ממאה ועשר אלף לא"י שהיו בקרנות שכללו את קרנות הפנסיה של עובדי העירייה, קופות תגמולים, קרן מודדי המים ,קרן ההשבחה העירונית ועוד ,כספים אלו נעלמו בעת שהוועדה הקרואה המנדטורית השתמשה בהם לצרכי משכורות ומנהל בעיר.

מועצת העיר החדשה והעירייה ,נאלצו להתחייב להחזיר את הכספים שנלקחו לקרונות ,תוך יצירת גירעונות וחורים בתקציב החדש של העירייה לשנים 1948-9 ,העירייה נאלצה להילחם בבעלי בתים שנפגעו וקבלו את הביטוח בסרבם לבנות את הבתים מחדש ,בעזרת מחלקת הניקיון החלה העירייה בפינוי המחסומים שהקימו האנגלים ולפנות את הריסות המבנים שנפגעו בהפגזות בימי הלחימה.

ירושלים בעיות כספיות בניהול העיר 1948
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור