דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

ירושלים ספור העירייה הבלדייה מהקמתה

 
 
 

על פי תוכניות שהציג דניאל אוסטר לאחר ישיבת מועצת העיר ,שטחה של ירושלים היהודית תגדל בעוד 50,000 דונם ,מספר תושביה של ירושלים נושק ל200,000 אלף, הצפי בקרוב להגיע ל 3000.000 אלף תושבים,התוכנית אמורה לשנות את מראה העיר ולתת לה צביון של עיר בירה .

על פי חישוב של מחלקת מרשם התושבים לעיר ירושלים מצטרפים כול חודש כשלושת אלפים תושבים חדשים , תוכניות הרחבה אלו מבוססות גם על צרכיה הביטחוניים הייחודיים של ירושלים , ועל תכנון קריית לאום למשרדיה השונים של ממשלת ישראל בבירה .

על מנת לפתור את בעיית המים בתקופות של בצורת תוכננה ,חפירת בריכת אגירה גדולה על מנת לאגור בה מי גשמים ,לעת צרה או פגיעה בצינורות המים העולים לירושלים , עוד על הפרק פינוי שכונות עוני ולהקים בשטח החדש שיכונים על מנת לאכלס את התושבים ברווחה, לידם יוקמו פארקים ויינטעו עצים ושיחים בגינות הציבוריות pasting

אלא שהתוכנית עמדה להיכשל עקב מחסור במים בירושלים ,משום שקו המים החדש שאמור היה להתבצע בין המעיינות בראש העיר ובין הבירה ,הקו חסר ארבע וחצי קילומטר של צינורות ,בהוראת מנהל מקורות זורזה העבודה והקו החדש אמור בתקופה הקרובה מעל לארבעת אלפים ומאתים קוב מים לצרכיה של העיר.

אלא שהתוכנית עמדה להיכשל ,עקב מחסור במים בירושלים ,משום שקו המים החדש שאמור היה להתבצע בין המעיינות בראש העיר ובין הבירה ,הקו חסר ארבע וחצי קילומטר של הנחת צינורות ,בהוראת מנהל מקורות זורזה העבודה והקו החדש אמור בתקופה הקרובה מעל לארבעת אלפים ומאתים קוב מים לצרכיה של העיר.

תחנת האוטובוסים תוצא ממרכז העיר ותעבור לאזור רוממה והכניסה לירושלים, כביש כניסה נוסף ייסלל מאזור בית שמש דרך ההרים יעלה לנס הרים ומשם לעין כרם ולהר הרצל ,בית הקברות הר הרצל עצמו ,יעבור שדרוג ויותאם לבית למעמדו ולקברו של הרצל .

ירושלים ההחלטה על הגדלת שטחה לאחר יום העצמאות 1950
 

במרץ 1950 הצליחה מדינת ישראל לשכנע את ממשלת הונגריה שתמסור לידיה את הצנחנית חנה סנש שנפלה בעת מילוי תפקידה במלחמת העולם השנייה כצנחנית שבין תפקידיה היה לנסות לעזור להציל יהודים בהונגריה תחת השלטון הנאצי.

ארונה של חנה סנש הובל באוניה קדמה ובתחום המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל הועברה גופתה לאוניית מלחמה ישראלים והובלה לנמל חיפה, שם בטקס צבאי מלא על רציף הנמל נערך הטקס הראשון , משם הועבר הארון לקבוצה שדות ים שליד קיסריה שם הונח הארון ,על מנת שהציבור יוכל לעבור על פני ארונה.

למחרת עשתה שיירה שנשאה את ארונה למקום מנוחת לעד, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל ,דרך מעבר ברחובות בתל אביב, ומשם מסע ברחובות ירושלים והנחת הארון ברחבת המוסדות הלאומיים בטרם המשך המסע לבית הקברות בצבאי בבירה ,שם נערך הטקס האחרון בפני גדולי האומה , בין הנואמיה היה דניאל אוסטר ראש העיר ירושלים,ומשם עשה הארון את הדרך לחלקת הקבורה שבהר הרצל .

ירושלים קבורת גופתה של חנה סנש בהר הרצל
 

בחודש מרץ בשנת 1946 בחלקה שליד הקבוץ מעלה החמישה ,הוחלט לטעת יער לזכרם של 769 חללי האוניה סטרומה היהודים ,שטובעה במימי הים השחור בשנת 1942 בדרך לעלייתם לארץ ישראל בידי צוללת סובייטית לצורך זה הקצתה הקק"ל שטחי אדמה לנטיעת יער לזכרם ,ביער חללי סטורמה ניטעו חורשות נוספות שעל שמם של : דניאל אוסטר ליובלו החמישים , אברהם אל מליח ליובלו השישים , חורשת זאב גלוסקין איש העלייה הראשונה חורשת הברון דה מנשה מראשי יהדות מצרים , חורשת הסופר משה סמילנסקי ליובלו השבעים ועוד.

יער חללי האוניה סטרומה וחורשת דניאל אוסטר
 

תודה לעוזרים בהשלמת המידע ותודה למשפחת מיוחס .

תחילתה של ההתיישבות היהודית בשכונה נקשרת לתאריך 1840 שבה החלה להתגורר משפחת מיוחס המפורסמת,שמשפחתם הגיעו להתגורר בתחומי ירושלים העתיקה לאחר גרוש ספרד ,במהלך המאה השש עשר, שני זרמים הוליכו במשפחת מיוחס הזרם הדתי שהוציא ממנו רבנים ואנשי ציבור מפורסמים והפלג שהתפרנס ממסחר, במחצית המאה התשע עשר עסקו בעיקר ביבוא ומכירת תבואה וקמח.

השלוחה המסחרית הפעילה קווי הספקה בעזרת שיירות גמלים שהביאו חיטה מהחלק המזרחי של נהר הירדן , חלק מהשיירות ירדו דרך הבקעה וחלקם דרך חברון ומשם מזרחה כיוון שהנתיב בחזרה לשיירות הגמלים העמוסות בשקים לקח זמן רב יותר מהמתוכנן ולפעמים השיירות הגיעו לאחר כניסת הלילה ונעילת שערי העיר העתיקה ,לכן נותר הצורך למצוא מקום לינה והמתנה עד שיפציע השחר ושערי העיר העתיקה יפתחו.

בני משפחת מיוחס החליטו לשכור בית בכפר השילוח למטרת השהייה והלינה בלילות , בשנת 1840, הוחלט בחלק המסחרי של המשפחה, כי משתלם יותר לרכוש שטח אדמה בכפר השילוח ולבנות עליו בית מגורים ולמעשה לצאת ולחיות מחוץ לתחומי העיר העתיקה , מעשה שנחשב נועז באותם ימים .

ירושלים שכונת התימנים שנכחדה בכפר השילוח סיוולאן
 
נחלת שבעה אגדת מלחמתו של הנגר מנדל כהן בזוהמה והלכלוך

נגריית מנדל כהן שהייתה אחת הוותיקות בירושלים ובשכונת נחלת בשעה , בעלת הציוד המכאני הראשון בירושלים ,קשורה  לאגדה ירושלמית המספרת כי מנדל כהן , לא היה יכול לסבול את הלכלוך והזוהמה בסמטאות שכונת נחלת שבע, ישב והתלונן אצל השלטונות העירוניים,  כיוון שלא נענה ,החליט לעשות מעשה ויצא עם מצלמה לשוטט בין הררי האשפה בשכונה, את הלכלוך השלוליות והררי האשפה הנציח במצלמתו , פיתח את התמונות ויצר אלבום מפואר שנושאו הלכלוך והאשפה ברחובות השכונה.

האלבום הגדול והעבה שהכיל את תמונות השכונה המלוכלכת , הגיש ברוב הדר למועצת עיריית ירושלים , כאשר פתחו חברי המועצה את האלבום המפואר ונתגלו להם לא מראות העיר העתיקה או תמונות הכותל , הזדרזו פרנסי העיר  להזמינו לישיבת המועצה ,בישיבה תיאר בצבעים קודרים את מראה הלכלוך והזוהמה שקשורה למחדלי העירייה ומחלקת הניקיון,מראה התמונות זעזע את חברי המועצה שהכריזו על מבצע חודש הניקיון.

אוף נכון שכחתי את תרוצי האחראים למחדל שמנו את : המחסור במים לשטיפה,מחסור בפועלים והמחסור בתקציב, המלחמה בזבובים ,ומזלה של חמותי עליה השלום שמפאת מותה לא הוסף שמה לתירוצי המחדל  ( מדוע זה מוכר לי ) בפועל לא הוסף תקציב לניקיון מהעירייה והכול נשאר תחת הסיסמא חודש הניקיון .

נחלת שבעה אגדת מלחמתו של הנגר מנדל כהן בזוהמה והלכלוך
 

לאחר שהצליחו זלמן וייט ושותפו איתמר בן אבי לרכוש את חלקת האדמה בשנת 1918-19 שעלייה הוקמו מערכות העיתונים,הם קראו לחברה חברת הסולל וויט ובן ארי שותפות, על חלק מהחלקה שרכשו ,בנו ברחוב הסולל את מבנה בית הסולל הישן ,בשאר השטח נבנו מבנים נוספים בידי קבלנים אחרים הן למגורים והן למסחר.

חברת הסולל שעל שמה נקרא בתחילה רחוב הסולל הוקמה בשנת 1919, על מנת לפתוח ולהקים על החלקה שנרכשה מבנים ,בעת שקבלו את רישיון הבנייה מהעירייה , הובטח להם כי בחלקה יסלל רחוב שיתחבר לרחוב יפו בתחתיתו ובחלקו העליון יחובר לרחוב הנביאים, לאחר מכן קראה העירייה את שם הרחוב בשם הקבוצה הסולל, את שמו החבצלת קיבל הרחוב משמו של העיתון החבצלת ,חברי חברת הסולל ,הקימו במבנה הראשון שהקימו את מערכות העיתונים : דואר היום בעברית, פלסטין ויקלי (פלסטין פוסט) באנגלית והעיתון בשפה הערבית באריד אל יום ( בארוד).

חברי הקבוצה שהקימו את חברת הסולל היו : זלמן וייט בעל הממון והממונה על הניהול, בנו של ליפא מאיר ויגולניק , אלכסנדר אהרונסון, אשר ספיר,איתמר בן אבי,פרץ קורנפלד ( דגן) בן ציון רובינשטיין,יצחק עבאדי והעיתונאי אברהם אלמליח .

בבית הדפוס הסולל ,שהוקם כמבנה הראשון ברחוב הסולל 9 , הכניסו חברי הקבוצה מנועי דיזל ,שהונעו בקרוסין ולאחר מכן בנפט ומזוט ולבסוף בחשמל, אך החלק החשוב שעשו חברי הקבוצה הייתה הכנסת המנועים ליצור חשמל לבית הדפוס שלהם ,כתוצאה מכך נוצר להם עודף חשמל שיכלו לספק ולמכור ,חלק מתצרוכת החשמל שלהם לשכניהם באזור,אספקת יתרת החשמל מדפוס הסולל ,היוותה פריצת דרך בירושלים, עוד הפיצו בעלי חברת הסולל, כי כדאי לצרכנים להירשם במהירות לקבלת חשמל ,כי כמות היצור מוגבלת וכול הקודם זוכה, החברה הבטיחה חשמל לאורך 24 שעות היממה .

תקלה לאספקת החשמל ,התחוללה בשנת 1928 ,בעת שפרצה דלקה בחדר המנועים המספקים חשמל, לאחר התערבות מהירה של חברת הביטוח בתשלום הפיצויים , הוזמנו מיד מנועים חדשים והזרמת החשמל חזרה לפעול לאחר ימים ספורים

בשנת 1922 החל העיתון דבר היום ,במבנה הישן להוציא את מדריך השח – רחוק לעסקים ( דפי זהב של ימיינו ) ספר הכתובות והטלפונים יוצא בשלוש שפות , בכריכה מהודרת, כול מי שרצה לקדם את שמו במדריך או להדגיש את העסק שלו הוסיף למחיר הפרסום.

בשנת 1924 נפתח המבנה החדש של דפוס הסולל ברחוב הסולל 9, במבנה נבנה בית הדפוס הסולל, שנחשב כגדול בין בתי הדפוס בעיר באותה התקופה , כיון שהיה גדול ויחסית מודרני באותה תקופה , הם החלו להדפיס בבית הדפוס הסולל את רוב העיתונים היומיים בירושלים ודברי דפוס נוספים , כאשר נבנו עוד מבנים על חלקתם שרכשו ובתוכם התרכזו מערכות וחברות הטלגרפיות הארץ ישראליות והמברקות שהיו קשורות לארצות החוץ .

בעת רכישת הקרקע מידי המוכרים הובטחה לבונים כי הרחוב יחובר בקצוות הן לרחוב יפו והן לרחוב הנביאים , אבל לאחר זמן מה חזרה בה העירייה מתוכניות החיבור בטענה של מחסור בכספים לביצוע החיבורים וסלילת המדרכות, לכן דרשו פקידי העירייה כי בעלי המבנה יממנו מכיסם את החיבור והמדרכות, נדרש היה לחץ נוסף של בעלי העיתון דואר היום איתמר בן אבי ,על מנת שהעירייה תעמוד בדיבורה.

בעת הבנייה יצרה העירייה מכשולים נוספים בניתוק המים למגרש הבנייה בתהליך הבנייה בטענות שונות, כול זאת לאחר שרוכשי הקרקע ברחוב הסולל העבירו כארבע מאות ושמונים לירות בעבור הרישוי המיסים לרחוב ( סכום כסף גדול לאותם הימים).

אל המבנה החדש יועדו לעבור משרדי העיתון "דואר היום" ומערכת העיתון "פלשטין ויקלי (גרוסלם פוסט ) בקומת הקרקע של משרדי העיתון הסולל ,נבנו חנויות להשכרה כאשר החברה המשכירה מבטיחה אספקת מים וחשמל לחנויות שיושכרו, לדוגמה משרד החשבונות של רואה החשבון קסלמן ,אגודת זכותנו , חברת משק בע"מ חברה לבנין ,ועד עדת הספרדים ,קהילת ציון אמריקאנית ,ספריה על שם ד"ר הרצל בקומת הקרקע .

בשנת 1924 נפתח המבנה החדש של דפוס הסולל ברחוב הסולל, בעת רכישת הקרקע מידי המוכרים הובטחה לבונים כי הרחוב יחובר בקצוות הן לרחוב יפו והן לרחוב הנביאים , אבל לאחר זמן מה חזרה בה העירייה מתוכניות החיבור בטענה של מחסור בכספים לביצוע החיבורים וסלילת המדרכות, לכן דרשו פקידי העירייה כי בעלי המבנה יממנו מכיסם את החיבור והמדרכות, נדרש היה לחץ נוסף של בעלי העיתון דואר היום איתמר בן אבי ,על מנת שהעירייה תעמוד בדיבורה, בעת הבנייה יצרה העירייה מכשולים נוספים כמו ניתוק המים למגרש הבנייה.

בסוף שנת 1926 הוזמנו לבית הסולל בעלי המניות ומייסדי חברת סולל והמשקיעים בכדי לפרקה ,ואכן בחודש אפריל 1927 התקיימה האספה שלא מן המניין בראשות המפרקים של החברה זלמן וויט וחיים שמטרלינג, הנושאים שעל הפרק היו: סגירת חשבונות השותפות ופרוקה ברשם החברות מפעילות.


ירושלים דוגמית לבעיות בעבודת העירייה אל מבנה ברחוב הסולל
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור