דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

ירושלים ספור העירייה הבלדייה מהקמתה

 
 
 

על פי האגדות הירושלמיות כיוון שחל איסור על יהודים להיקבר בתחום חומות העיר העתיקה עוד בימי בית ראשון ,נערכו חיפושים למקום קבורה ,שהוא מחוץ לחומות ושאינו רחוק מהם מרחק רב והעיקר,שמלאכת חציבת הקברים תהיה בסלע ואדמה רכים להקלת החציבה .

 

כרגיל לאחר שהחלה הקבורה על פי המסורת התקדש המקום,נוספו לו מנהגים וחוקי הליכות בהיסטוריה היהודית ,שבהר הזיתים נערכה קבורה מימי בית ראשון ועד עצם היום הזה, בתחילה החלה הקבורה במורדות הקרובים לסילוואן ולשילוח,אך השלטון הממלוכי בארץ ישראל, דחק את היהודים ,לקבור במדרונות של הר הזיתים שמעל לחלקות הקבורה הקדומות, ולמקום שהיה בית הקברות היהודי, נכנס בית הקברות המוסלמי .

ירושלים הר הזיתים ספור הקבורה היהודית
 

אגדה ירושלמית מספרת ,כי בבחירות למועצת העירייה הירושלמית בשנת 1934 ,נערך הסכם בין שני מועמדים מוסלמים צובחי דגאני ובן חמולתו חסן צדקי דגאני שהיה בתפקיד חבר מועצת העיר ,בהסכם שנכתב ונחתם התלוותה ערבות בשטר של אלף לירות ארץ ישראליות שנועד לשמירת ההסכם ,כאשר נחתם ההסכם, חתם חסן על שטר שהסב אותו לפקודת דודו צובחי כערבון, פרטי ההסכם היו שבאם חסן לא יבחר הוא יפנה את מקומו לצובחי,

בעת שנערכו בחירות ב שנת 1934 לראשות עיריית ירושלים , התברר שחסן צדקי דגאני וצובחי דאגני ,קבלו מספר הקולות שווה, לכן על פי ההסכם חסן כתב מכתב התפטרות ממועצת העיר לראש מועצת העירייה ,קבל בחזרה את שטר האלף לירות מדודו , אך עשה סיבוב של 180 מעלות ,וכתב במקביל לאחר קבלת שטר העירבון לידו, מכתב חדש לראש העיר שבו הוא חוזר בו מהתפטרותו, מכתב זה על פי העדויות במשפט ,הגיעו לפני מכתב ההתפטרות לידיו של ראש העיר , אי לכך מכתב ההתפטרות הראשון לא תפס , על כן חסן חזר לחברותו במועצת העיר.

טענתו של חסן במשפט לגבי השטר שקיבל בחזרה ,הייתה כי בבחירות אף אחד לא הפסיד ולא ניצח ועל כן אין ערך לשטר, השופט קיבל זמן לקביעת פסק הדין ואנו ממתינים עד היום לפסיקה.

בבחירות 1934 לאחר שסילק את בן דודו וצובחי (סובחי) דאגני מחברות במועצת עיריית ירושלים , ומיד לאחר בחירתו כחבר באופוזיציה במועצה ,הגדיל לעשות בהתנגדותו והחל לשלוח מסרים והביאו את מורת רוחו משלוב יהודים במועצה, במיוחד כלפי מינוי דניאל אוסטר כסגן ראש העיר , כאשר בסתר ליבו קיווה כי השלטון בעירייה יחזור בלעדית לידי המוסלמים ואז הוא יוכל להיות ראש העיר.

מכוון שחסן היה שופרו של האמיר עבדאללה מירדן , טרח זה ושיגר למחלקת המושבות הבריטיות מכתב שבו הוא דורש למנות את בן חסותו חסן לראשות עיריית ירושלים, בטענה כי חסן הוא הראוי לשמש כראש עיר .

אגדת בחירות בשאלה הנצחית (האם להאמין להבטחות נבחרים)
 

חברת החשמל הארץ ישראלית (חברת רוטנברג), חתמה על חוזה עם השלטונות המנדטוריים ובשיתוף חברת החשמל הירושלמית ,להנחת קו חשמל מהרשת הארצית לירושלים טרם פרוץ מלחמת השחרור, את עבודות ההכנה שכללו בהקמת תשתית ועמודים שעליהם היו אמורים למתוח כבלי חשמל לקו המיועד ,עד אז אספקת חשמל הופק בטורבינות שניזונו במזוט שמוקמו במבנים ייעודיים בירושלים .

המשא ומתן לחתימה על החוזה נמשך שנים אחדות ונחתם בשנת 1947, מיד לאחר ההסכם החלה חברת החשמל הארץ ישראלית להציב עמודי חשמל ,וממש עד עזיבת הבריטים במאי 48 ,הצליחה החברה , להציב את העמודים עד הכניסה לקבוץ קריית ענבים .הצרה הייתה שחלק מעמודי החשמל הוצבו באזורים נשלטים בידי הערבים כמו הדרך באזור לטרון .

מכוון שהבעלות על חברת החשמל הירושלמית ,שסיפקה חשמל לעיר העתיקה ולשכונות היהודיות שמחוץ לחומה התחלקה גם עם אנשי המנדט , נתבקשו אלו לאפשר את החיבור החדש בלחצו של דניאל אוסטר ראש העיר בחלק היהודי של ירושלים .

לאחר התערבות גם כן של היזמים השותפים מאנגליה בשנת 1950 ,על תחנות החשמל הירושלמיות, החלה שוב חברת החשמל הארץ ישראלית, שוב להעמיד עמודי חשמל ,חלקם במקום אלו שנגרעו משטחים יהודיים, והפעם גם באזורי כפרים יהודיים שמסביב ובדרך לירושלים .

ירושלים חיבור העיר לרשת החשמל הארצית 1950
 

התאגדו מספר שמשים קיצוניים והחליטו להקים וועד שמטרתו חיפוש חטאים ואי שמירה בדקדקנות של הליכות הדת, בין אנשי הוועד נמצאו שמשים אשכנזים ושלושה שמשים ספרדיים שאף מונו לראשי הוועד,לוועד זה מונה מזכיר, אנשי הוועד חשבו כי מעצם שמם הם יטילו מורא על הציבור היהודי בירושלים.

מיד החלו למנף לעצמם החלטות קיצוניות בנושאי שמירת המנהגים היום יומיים בחיי היהודים,על מנת לרכוש כוח ושררה,חוצפתם הגיע גם בניסיונם להשליט את דעתם על היהודים ולהפך לכוח שולט ומנהיג בקיצוניות את היהודים בירושלים ,מקרה כזה קרה כאשר התאספו רבני ירושלים להספיד מלאחר מותו את הרה"ג , קפצו אלו בראש המחנה והחלו להספידו ללא רשות הרבנים.

אנשי הוועד לחיפוש החטאים ,הסתתרו מאחורי הטענה כי הרשויות העותומאניות והפחה העניקו להם את הרשות לפעול ,עוד הוסיפו במצח נחושה כי הראשון לציון החכם באשי נתן להם סמכות לפעילותם, מובן שמיד קם הרב החכם באשי והכחיש את סיפורם לחסותו לוועד.

ירושלים וועד חיפוש החטאים
 
בצלאל אגדה ירושלמית לאוצרות בית הנכאות
תודה למ.י.גבריאל על סיפור האגדה הבלתי ידועה הזאת ולעיתון מעריב שפרסמה.
 

בתקופת מלחמת העולם הראשונה התמקמה יחידת של הצבא האוסטרי בצבא התורכי במנזר רטיסבון ברחוב הנגיד, בנוסף פתחה היחידה בית חולים צבאי בשטח המנזר לספור היחידה האוסטרית הצטרפה אגדת הצלת אוצרות האומנות של בית הנכאות בצלאל.

כאשר הוברר כי הכוחות התורכיים עומדים להינגף בידי הצבא הבריטי בעיר ירושלים, נוצרה בהלה בקרב אנשי בצלאל לגבי האוסף האומנותי של המוסד ובית הנכאות, לאחר דיונים עם הקצין היהודי גבריאל שהיה מפקדם של הגדוד האוסטרי במנזר רטיסבון, הוחלט להחביא את האוצרות בבאר המוסד ואף לבנות קיר הסוואה למטמון.

אלה שאז התעוררה בעיה שהייתה עלולה להכשיל את הרעיון ,על פי החוק בורות המים היו צריכים להתמלא בכול שנה בכדי להשתמש בהם , הורקת בור המים היה עלול למשוך את תשומת לבם של התורכים, אי לכך פנו אנשי בצלאל בעצת המפקד היהודי האוסטרי  ,לרופא בית החולים הצבאי האוסטרי שישב במנזר רטיסבון הסמוך על מנת שירכוש את המים , שלכאורה לא היו דרושים להם, בית החולים הצבאי של רטיסבון שמח לרכוש את המים ומיד הפקיד כסף בעבורם, כך היה אישור רשמי להורקת הבאר ממים.

הצרות עוד לא הסתיימו כיוון שנדרשה משאבה לשאיבת המים מן הבאר, לא נלקח בחשבון כמות זמן השאיבה והובלתו למנזר רטיסבון, תחילה הובלו המים בכלים ובסירים, אלא שנעשה חישוב ונתברר כי בשיטה הזאת הורקת המים מן הבאר תמשך כחצי שנה, המוסד פנה לקבלן אלברט דיסקין להשיג מידית משאבה לשאיבה, בתקופה ההיא משולה בקשה זאת הייתה כמציאת מחט בערמת שחת .

בצלאל אגדה ירושלמית לאוצרות בית הנכאות
 
ירושלים מצדיות או פילבוקס pillbox בעיר

מצדיות או פילבוקס  pillbox  בירושלים

שלושה פילבוקסים נותרו בשטחה של העיר ירושלים מתוך חמישה שבנו הבריטים בירושלים ישנם עוד שניים נוספים בתווי הרכבת מירושלים , הפילבוקסים שנותרו  ממוקמים: שנים בחלק המזרחי של העיר ואחד  במרכזה בסוף שכונת רחביה .

פילבוקס 1  הממוקם בסוף רחוב חברון בואך לכביש המוליך לבית לחם,כיום הפילבוקס בסוף רחוב חברון דומה למגדל פיזה בנטייה ובצבע הלבן  ,פרוץ ומתגוררים בו אלמנטים שונים, כיום סוף 2012 הוא יועתק למקום חדש עקב הרחבת הכביש ויצירת אי תנועה חדש.

פילבוקס 2  הממוקם בסוף רחוב עמק רפאים  65,ליד פסי הברזל.מתחפש בגלל מיקומו במשתלה עם מעטפת צמחייה מטפסת .

 

ירושלים מצדיות או פילבוקס pillbox בעיר
 
ירושלים הרכבת הקלה לה ספור של זקני העיר
רכבת הקלה לה ספור של זקני העיר - מדהים
מוכרח אני לציין שכאשר סופר לי סיפור הרכבת הקלה הבריטית בירושלים ,משנת 1917-18 נשארתי בפה פעור אני שחיי בעיר וסביבותיה למעלה משישים שנה נדהמתי מקטע היסטורי זה שנגלה אלי.
 
מעט הקדמה
 
בעת כיבוש העיר בידי הבריטים בשנת 1917 נתקעה מכונת הלחימה של בנות הברית במרחק של קילומטרים ספורים מהעיר ירושלים לתקופת מה של מספר חודשים , בכדאי להניע את התורכים מלכבוש מחדש את העיר ,הוזרמו לעיר כוחות בסדר גודל של כחמישים אלף חיילים מבנות הברית,כל החיל הענק הזה היה תלוי באספקת מזון אדירה שהוזרמה ממצרים דרך סיני בואך באר שבע והדרום שנכבשו בטרם נכבשה ירושלים .
 
שיירות עצומות של אספקה ומזון עשו דרכם לירושלים ולצבא האדיר שחנה בה, אי לכך החליטו מפקדי הצבא לסלול בירושלים מסילה צרה מדרום העיר לכוון צפונה, וכיוון שירושלים הרים לה סללו את קו הרכבת בעקלתונים על מנת להתגבר על הבדלי הגובה .
 
תחילת קו המסילה בתחנת הרכבת הישנה בירושלים בואך למושבה גרמנית ,קו הרכבת הוקם במהירות שיא של חצי שנה, בגלל העליות והמטען הגדול ,נמשכו הקרונות על ידי שני קטרים ביחד. 
 
לאחר המעבר בשכונת קטמון הישנה , פנתה ועלתה הרכבת דרך שכונת קריית שמואל,  לצומת הרחובות פלמח וכובשי קטמון של היום, בכאילו קו רוחבי המטפס לאט במעלה ומשם פנה הקו חדות בגלישה לכוון צפון דרך רחוב ברלין ולעמק המצלבה , ומשם לכוון העיר העתיקה בסוללה שהוקמה מעל לקברי הסנהדרין בסנהדריה שנקראו קברי המלכים בעבר,ומשם לכוון השכונות הצפוניות של העיר וצפון רמאללה כיום שבהם ישבו כוחות הצבא אל מול הכוחות התורכים, כיוון שהבריטים המשיכו לאחר תקופה קצרה את הלחימה צפונה הופסקה הנסיעה על מסילה זאת והיא אבדה בנבכי השכחה .
 
מעט תמונות נותרו מאותה תקופה ועד היום איני יודע איפה אפשר למצוא סימני שרידים של סיפור זה פרט לצילומים הבודדים שמראים את הקטרים מעל לבית הקברות סנהדריה ותצלומי מסילת הרכבת באזור סנהדריה.
 
הצילום המצורף באדיבות מאוסף הצילומים שצולם בין השנים 1898-1946 בירושלים על ידי צלמי חנות הצילום של אריק ואדית מאטסון האוסף נמצא באתר ספרית הקונגרס האמריקאי.
ירושלים הרכבת הקלה לה ספור של זקני העיר
 
אגדת ארנונה ירושלמית משנת 1930

פסיקה שנקבעה במשפט שערכה העירייה נגד חייב ארנונה לעירייה משנת 1930-1

 

בשנת 1931 קבע השופט הבריטי בודילי ,בתביעה שהגיש העורך דין בן אהרון בשם לקוחו על דרישת העירייה לקבל מס ארנונה על ביתו של הנתבע, לאחר שבדק השופט את סמכויות העירייה המנדטורית והעותומאנית על שכונות ובתים שמחוץ לחומות העיר העתיקה , השופט בודילי קבע כי העירייה חרגה מסמכויותיה ולא הסדירה את הריבונות העירונית על נכסים בתים ושכונות ואפילו שטחים ללא בנייה ,שמחוץ לחומת העיר העתיקה.

 

בפועל רק בנובמבר 1931 ,הוצא צו מטעם הנציב העליון המפרט את השטחים השייכים ריבונית לעיריית ירושלים והחייבים במס ארנונה לעירייה, למעשה בחקיקה העותומאנית נתגלו אי דיוקים וחסרון של הוראות חוקיות להסדרת חוקים אלו או שמה נעלמו הוראות כתובות אלו במהלך מלחמת העולם הראשונה.


אגדת ארנונה ירושלמית משנת 1930
 

תודה לעוזרים בהשלמת המידע ותודה למשפחת מיוחס .

תחילתה של ההתיישבות היהודית בשכונה נקשרת לתאריך 1840 שבה החלה להתגורר משפחת מיוחס המפורסמת,שמשפחתם הגיעו להתגורר בתחומי ירושלים העתיקה לאחר גרוש ספרד ,במהלך המאה השש עשר, שני זרמים הוליכו במשפחת מיוחס הזרם הדתי שהוציא ממנו רבנים ואנשי ציבור מפורסמים והפלג שהתפרנס ממסחר, במחצית המאה התשע עשר עסקו בעיקר ביבוא ומכירת תבואה וקמח.

השלוחה המסחרית הפעילה קווי הספקה בעזרת שיירות גמלים שהביאו חיטה מהחלק המזרחי של נהר הירדן , חלק מהשיירות ירדו דרך הבקעה וחלקם דרך חברון ומשם מזרחה כיוון שהנתיב בחזרה לשיירות הגמלים העמוסות בשקים לקח זמן רב יותר מהמתוכנן ולפעמים השיירות הגיעו לאחר כניסת הלילה ונעילת שערי העיר העתיקה ,לכן נותר הצורך למצוא מקום לינה והמתנה עד שיפציע השחר ושערי העיר העתיקה יפתחו.

בני משפחת מיוחס החליטו לשכור בית בכפר השילוח למטרת השהייה והלינה בלילות , בשנת 1840, הוחלט בחלק המסחרי של המשפחה, כי משתלם יותר לרכוש שטח אדמה בכפר השילוח ולבנות עליו בית מגורים ולמעשה לצאת ולחיות מחוץ לתחומי העיר העתיקה , מעשה שנחשב נועז באותם ימים .

ירושלים שכונת התימנים שנכחדה בכפר השילוח סיוולאן
 

במרץ 1950 הצליחה מדינת ישראל לשכנע את ממשלת הונגריה שתמסור לידיה את הצנחנית חנה סנש שנפלה בעת מילוי תפקידה במלחמת העולם השנייה כצנחנית שבין תפקידיה היה לנסות לעזור להציל יהודים בהונגריה תחת השלטון הנאצי.

ארונה של חנה סנש הובל באוניה קדמה ובתחום המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל הועברה גופתה לאוניית מלחמה ישראלים והובלה לנמל חיפה, שם בטקס צבאי מלא על רציף הנמל נערך הטקס הראשון , משם הועבר הארון לקבוצה שדות ים שליד קיסריה שם הונח הארון ,על מנת שהציבור יוכל לעבור על פני ארונה.

למחרת עשתה שיירה שנשאה את ארונה למקום מנוחת לעד, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל ,דרך מעבר ברחובות בתל אביב, ומשם מסע ברחובות ירושלים והנחת הארון ברחבת המוסדות הלאומיים בטרם המשך המסע לבית הקברות בצבאי בבירה ,שם נערך הטקס האחרון בפני גדולי האומה , בין הנואמיה היה דניאל אוסטר ראש העיר ירושלים,ומשם עשה הארון את הדרך לחלקת הקבורה שבהר הרצל .

ירושלים קבורת גופתה של חנה סנש בהר הרצל
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור