דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

ירושלים ספור העירייה הבלדייה מהקמתה

 
 
 

וועדת הפיוס הבין לאומית שנתמנתה בידי האו"ם שלחה לראש העיר העתיקה ולמפקד הצבאי הזמנה להגיע למפגש הוועדה בחלק היהודי של העיר, בוועדת הפיוס ישבו הנציג ל. הלדמן ממשרד החוץ האמריקאי המומחה לחוק בין לאומי, מר פילים בנואה ממשרד החוץ הצרפתי ואיש משרד החוץ התורכי, בפני הוועדה ביקשו להופיע גם נציגיו של המופתי הערבי ונציגי איגודים פרטיים שונים.

במרץ 1949 הוזמן דניאל אוסטר כראש העיר והממונה הממשלתי על העיר ד"ר אברהם ברגן לתת עדות ממקור ראשון לוועדת המשנה הצמודה לוועדת הפיוס שנערכה על מנת לפתור בעיות שונות שנוצרו עקב חלוקת העיר ויצירת עירייה לחלק היהודי ועירייה לחלק הערבי של העיר העתיקה, וכמובן לקבוע את עתידה הכולל של ירושלים .

דניאל אוסטר העיד בפני הוועדה במשך כמה שעות על עתידה של ירושלים ממבט עיניו , על בעיותיה של העיר ועל עתידה הכלכלי ,בעדותו העיד אוסטר על השתרשות היהודים במרקמה של העיר בעבר ובהווה, על הלחימה להגנת העיר , כנגד הפגזות העיר בחסות הבריטים בידי הלגיון הערבי , אוסטר המשיך ואמר כי לאור התקופה הקשה שעברה העיר היהודית היא איננה יכולה להרשות לעצמה לוותר על אף פיסת קרקע משטחה כיום.

החלק היהודי בירושלים קבל את זכותו על העיר בזכות הדם ששפך להקימה ולהגנתה לממון ששילמו כמיסים הרוב היהודי לשרותיי העיר ולפיתוחה ובעמלם למען העיר ובמיוחד את השרות והשמירה שהעניק הציבור היהודי למבני הדת ולכנסיות הנוצריות ונכסיה בעיר ירושלים, את העדויות והמסקנות היו אמורה ועדת הפיוס להעלות בפני כנס ראשי המדינות הערביות בעיר ביירות בהמשך.

בפני הוועדה העיד סיר ויליאם פ'יצגראלד ,זקן שופטי בית המשפט המנדטורי שישב בראש החקירה בשנת 1945 בעת שפוזרה מועצת העיר ונתמנתה לעיר וועדה קרואה , את מסקנותיו והמפה שהוכנה ,עיכב סיר ויליאם פ'יצגראלד ומשרד המושבות הבריטי למשך שנה וחצי , ועיקריה היו לחלוקת ירושלים לשני חלקים שאותן ינהלו בנפרד שני ראשי עיר יהודי וערבי , אלא שהמוקש הגדול הייתה המלצה לניהול העיר בידי ועדה משולשת שתורכב מנציגי המנדט נציג יהודי ונציג ערבי .

לירושלים החלו להגיע משלחות מרחבי העולם ,אנשי דת ומשלחות של העדות הדתיות ברחבי העולם, ונציגים של וועדת המשנה לענייני ירושלים , שביקרו על מנת לפקח על התחדשותה של העיר העברית ,ולכבות שריפות ולנסות לפשר בסכסוכים וביחסים, בין החלק הערבי לחלק היהודי .

הסיבה העיקרית לביקורו הייתה הגשת דוח לוועדת הפיוס, הייתה לבחון מחדש את הרעיון להפוך את ירושלים לעיר בין לאומית ,ועל כן ערך ישיבות בנפרד עם הצדדים היהודים והערביים , לבחינת דעותיהם לנושא , כאשר הערבים נטו לקבל את הרעיון להכרזה על ירושלים כעיר בין לאומית ואילו היהודים התנגדו .

בין יתר הרעיונות של וועדת הפיוס ,הייתה זכות השיבה לחלק מפליטי הערבים שברחו בקרבות מבתיהם , לדבריו של נציג הוועדה בעת ביקורו בארץ ישראל , הסכימה עקרונית ישראל להחזרת כמאה אלף ערבים לארץ מהמדינות הערביות הסמוכות , אך הנושא עוד רחוק מפתרון (הצהרה שאין מאחוריה שום אמת) .

ירושלים המשך עבודת ועדת הפיוס הרב לאומית
 

בעירייה נערכו ישיבות בין ראש העיר אוסטר ועיתונאים לתדרוכים, מפגשים שנערכו לעיתים תדירות ,על מנת להפיץ את חשיבותה והפעולות שנעשו ,על מנת לשקם ולהגדיל את העיר, ולשמור את זכויות המוסדות הדתיים של העדות בירושלים .

יחסי העבודה בין ראובן שרייבמן ,ששימש כאחד משלושת סגניו של אוסטר בעירייה ,היו רעועים כאשר אוסטר האשים את שרייבמן שהיה סגנו וממלא מקומו בהעדרו ,,בהפרעה בעבודתו ובהתססת עובדי העירייה כנגדו , כשנמאס לאוסטר ממלחמה זאת ,הוא איים שיגיש מכתב התפטרות מראשות עיריית ירושלים ,לשר הפנים במחצית יוני 1949.

גופים ציבוריים ופרטיים המשיכו לרתום את דניאל אוסטר ולמנות אותו להנהלות ברחבי הארץ ,לדוגמא ביולי 1949 הוחלט להקים עיר ליצירת סרטים ליד העיר אשקלון בשטח אדמה שנרכש מהמדינה באופן פרטי ,בעלי הרעיון גייסו את אוסטר להנהלת החברה היזמית.

במחצית חודש יולי 49 ,נחגג בירושלים טקס פתיחת השכונה החדשה והעלייה על הקרקע באדמות דיר יאסין שכונה שתעסוק בעיקר בחקלאות שתקרא גבעת שאול ב', הטקס נערך בנוכחות אישי ציבור וחברי מועצת העיר ביחד עם ראש העיר אוסטר, כשבעים וחמש משפחות חברי אגודת ישראל (מפלגת פא"י) עלו על הקרקע ביום הטקס.

ירושלים חיי היום יום בעבודת העירייה בשנותיה הראשונות
 

בחודש אוגוסט 49 חודשה נסיעתה של הרכבת לירושלים , בטקס שנערך בתחנת הרכבת המנדטורית לרגלי שכונת ימין משה , נאמר בידי ראש העיר אוסטר ,כי בזאת נפתחת הדרך להתפתחות כלכלית ועזרה למפעלי התעשייה שבעיר ועזרה בתובלת מצרכים ונוסעים לירושלים, אך בעיקר חיבור ירושלים לשאר חלקי ארץ ישראל.

בתחנה נערך טקס שכלל משמר כבוד של שוטרים ובנוכחות אישי ציבור רבים , מעליהם בשמים ריחפו מטוסים שלוו את נסיעת הרכבת מנקודת יציאתה לכוון ירושלים, בקרונות הרכבת שהגיעו נסעו בן גוריון ושרי ממשלה , בטקס עצמו נאם גם בן גוריון וברך את פתיחת הקו , והעלה על נס את חיבור ירושלים לשאר הערים בארץ .

באותו החודש הועלו עצמותיו לקבורה בירושלים של חוזה המדינה ד"ר בנימין זאב הרצל הארון הוצב בחצר הסוכנות ומשם לאחר הטקס הועבר לקברו שנכרה בהר הרצל , במסע לאורך הרחובות שמצדדיו עמדו אזרחים שבאו לחלוק כבוד להרצל, לאורך המסלול נתלו כרזות ופסוקים מהצהרותיו להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, אחד הנואמים בטקס היה ראש העיר ירושלים.

ירושלים חידוש קו הרכבת לירושלים 1949
 

בישיבתה בחודש ספטמבר 49 הכריזה מועצת העיר, כי תקציב העירייה לשנה זאת יהיה בסכום של שני מיליון לירות ,פי שניים מהתקציב שלפני שנה ,תקציב שיגיע מגביית מיסים ומכספים שיגיעו מהממשלה , בישיבה גם הוכרז על סיפוח שכונות בחלק הדרומי של העיר בנוסף לסיפוח שנעשה לשכונות בחלק הצפוני של העיר, נושאים נוספים שעליהם הכריז ראש העיר היו שיפור מערכת הביוב העירוני ,סלילת כבישים ועוד.

השלמת חלוקת כרטיסי הקיצוב למזון ,לכמאה אלף תושבי ירושלים ,הסתיימה בנובמבר 1949 ,באותה העת הצהיר אוסטר כי בירושלים היהודית מתגוררים כאלפים חמש מאות תושבים שאינם יהודים .

האבטלה בירושלים הפריעה לניהולה התקין של העיר ,במועצת העיר הועלה רעיון להגדיל את מספרם של המועסקים דרכה בעבודות ציבוריות מארבע מאות עובדים לשבע מאות על מנת להקל על המצוקה , מספרם של מחוסרי העבודה הירושלמים נע מעל לאלף שלוש מאות פועלים רשומים.

בסוף יוני 1950 בישיבת מועצת העיר התקבלה החלטה שהגזברות תחדל לשלם פנסיה לחברי הוועדה הקרואה האנגלית , עקב עבודתם בוועדה בשנים 1938-48 , סכום הפנסיה שולם דרך בנק ברקליס לטענתם על פי הוראת העירייה, דניאל אוסטר ראש העיר טען כי נתן הוראה לשלם פנסיות אלו ,והורה לגזברות לחדול לשלם לבנק את תשלומי הפנסיה.

לטענתו טען אוסטר כי מדינת ישראל ועיריית ירושלים הסכימו לשלם צפנסיה רק לפקידים בריטיים שהמשיכו לגור בישראל עד שנת 1950 ,פקידים שלא עזבו את ארץ ישראל ,בעת שהבריטים עזבו את ישראל בשנת 1948.

משרד האוצר הישראלי קבע חד משמעית בשנת 1950  ,כי עיריית ירושלים היהודית ,איננה חייבת בתשלום פנסיה לעובדים לשעבר הן הערביים והן פקידי המנדט ,ובאם שילמה בעבר לחלק מהם ,עליה להפסיק לשלם מתקציב העיר העברית אגורה שחוקה אחת נוספת.

 
 
ירושלים עבודת מועצת העיר והעירייה 1949-50
 

במחצית חודש דצמבר 1949 , עלה בן גוריון כראש ממשלה על מנת להכריז באופן רשמי על ירושלים כבירת ישראל , בכניסה לירושלים הוענקה לבן גוריון תעודת אזרחות כבוד של ירושלים (תעודה מספר 2) הראשונה הוענקה ביום השבעת הנשיא חיים ויצמן בכנסת שבירושלים, תושביה של ירושלים ציינו שאילו הממשלה הייתה מכריזה על ירושלים כבירה היא יכלה להיות ככזאת שנה אחת קודם הכרזה זאת, בנאומו ש השיב ציין ראש העיר אוסטר שזה היום שירושלים ותושביה ייחלו לו.

בן גוריון בביקורו בסוף שנת 1949 בירושלים ,נתן אור ירוק לבניית שיכונים ל 250 משפחות לעולים באזור שממול לעמק המצלבה בכספים שיוזרמו מהאוצר ,ובעקבותיה התחלת הבנייה, הוחלט על תוכנית נוספת ,לבניית עוד 2000 דירות ,לכאלפיים משפחות בירושלים במהלך שנת 1950 ראש העיר אוסטר ופנחס ספיר שר האוצר הכריזו על הבנייה החדשה בירושלים.

לתוכנית הבנייה למגורים התווספה התוכנית, שהוכרזה בידי ראש העיר ובעזרת כספים מהממשלה ,לבנייה ושיקום חנויות ברחוב קינג ג'ורג ,והחנויות ברחוב בן יהודה שפוצצו במכונית הנפץ, תוכנית זאת לשיקום המסחר העירוני החלה לקרום כאשר בתוכנית היית מסירת חלק מהחנויות החדשות במרכזים המסחריים לידי נכי צהל הירושלמים שנפגעו במלחמה במטרה לשקמם, לצורך זירוז ביצוע תוכנית זאת, נפגש אוסטר ברחובות עם הנשיא ויצמן ברחובות.

ירושלים הכרזת ירושלים כבירה בידי בן גוריון
 

בעקבות העברת משרדי הממשלה לבירה ירושלים ,החלה המדינה בעזרת עיריית ירושלים לחלק צווי הפקעה למבנים שלתוכם יועד מעבר מחלקות ומשרדים ממשלתיים, חלק מהמבנים היו ברשות האפוטרופוס הממשלתי לנכסי נפקדים , אך ניתנו גם צווי הפקעה למבנים שהיו בבעלות ורכוש אזרחים בירושלים.

צעד זה עורר כעס רב וחלקם של בעלי הרכוש החלו לתבוע ולהתנגד למהלך בעזרת בתי המשפט , בין בעלי הנכסים שהוצא להם צו הפקעה היו בעלי בתים ברחוב בן יהודה שנחרבו בפיצוץ, והעירייה כפתה עליהם לשפץ ולהקים את המבנים מחדש על חשבונם ולאחר שסיימו מטלה זאת החליטו משרדי הממשלה והעירייה להפקיע את בתיהם.

מקרה מעניין היה לגבי מכתב ההפקעה של מלונו של ירחמיאל אמדורסקי , שמלונו שנפתח בשנת 1935 מחוץ לחומות העיר העתיקה ,מלון שנפגע בפיצוץ משאית התופת ברחוב בן יהודה 10 בידי עריקים בריטים, הוא עצמו ניצל כיוון שיצא מהמלון לתפילה בבית הכנסת ,לאחר הפיצוץ נאלץ ירחמיאל לשקם את מלונו על חשבונו, בהוראת דניאל אוסטר ששימש באתו הזמן כראש העיר לכן יצא לאמריקה לאסוף כספי תרומות לשיקום המבנה .

לאחר שחזר ושיקם את מבנה המלון הגיעה הודעת ההפקעה והוא ביקש לדחותה בעזרת בנו העורך דין, אלא שבתחילת המשפט התרומם על רגליו ירחמיאל ואמר כי לאור מצבה הקשה של המדינה ,הוא מוכן למסור את המלון למדינה על מנת להכניס לשם משרד ציבורי ממשלתי.

 
ירושלים העברת משרדי הממשלה לעיר
 

בתחילת שנות החמישים , מועצת העירייה וראשה החליטה לקחת הלוואה ממשלתית, על מנת לבנות את בית העם ,ליד מועדון כיכר מנורה של החיילים המשוחררים , שאליה הובאה למשמורת בידי אלמנת קולונל אליעזר מרגולין ,ממפקדי הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה ,בטקס במועדון בראשות ראש העיר ,נמסרה חרבו האישית הצבאית של הקצין היהודי ,שהגיע להילחם כקצין בצבא אוסטרליה שנשלח למזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה, חרב שהוענקה לו מידי ממשלת אוסטרליה שהוא נמנה על אזרחיה.

טקס הנחת אבן הפינה לבניית בית העם נערך ביוני 1950 ,בסיום הבנייה של בית העם ,הועברה זכות השימוש במבנה לטובת הכנסת למשך שנתיים בתשלום שכר דירה של 8000 לירות לשנה ,שלאחריהם עבר המבנה לשליטת העירייה , את המבנה הקימה חברה שהוקמה ושבעליה היו עיריית ירושלים בעלות של 60% וארבעים האחוז הנותרים היו לחברי מכבי בית העם ולתושב העיר מר לוריא.

בהמשך לאחר תפיסת אייכמן ,הוא הועמד לדין בבית משפט שנפתח בבית העם בירושלים
ירושלים הקמת בית העם
 

מחצית חודש אוקטובר 1950 נקבע כמועד האחרון להגשת הרשימות לבחירות בירושלים , לבחירות אלו הוגשו כעשרים רשימות, דניאל אוסטר שדחה את הרשמתו ממש עד הרגע האחרון ,נרשם כראש המפלגה הפרוגרסיבית לראשות העירייה, כנגד מפלגתו לשעבר הציונים הכללים שמועמדה היה אליהו אליישר.

בהסכם שנחתם בין רשימת, הפרוגרסיבית לבין רשימת מפלגת מפא"י , נכתב כי במידה ומפא"י לא תזכה להציב ראש עיר משלה לירושלים ,היא תעביר את תמיכתה לאוסטר על מנת למנותו כראש העיר ירושלים , למרות זאת הקימה מפלגת מפא"י מפלגה נוספת בשם המפלגה הבבלית ,שתנקז אליה בוחרים ספרדיים , כנגדם התאחדו המפלגות הדתיות כמקשה אחת לבחירות לראשות העיר ירושלים .

ועדת הבחירות הראשונה שהקימה עיריית ירושלים נפסלה בידי שר הפנים שפירא, ועדה שעמדה כנגד 17 הרשימות שרצו לבחירות ושנציגיהן היו במועצת העיר ואליהן היו מצורפות רשימות שנציגיהן אינם במועצה ויוכנסו על פי ראות עיניו של שר הפנים ,וועדת הבחירות נפסלה לטענת השר כי הדבר מסרבל את עבודת הוועדה ומוטב שהמצב יישאר כמות שהו .

בתקופה זאת החלו להופיע פרסומות לעבודה לקויה של העירייה והעומד בראשה , על הלכלוך בעיר , העדר הקמת מפעלי תעשייה בירושלים ובכלל על הזנחה מתמשכת , ניפוח מספרי העובדים ,הטענה העיקרית הייתה העדר קשר בין ראש העיר אוסטר למנהלי המחלקות בעיר,פרסומות אלו נועדו לקעקע את מעמדו של דניאל אוסטר לבחירות מחודשות שלו לעירייה .

במחצית נובמבר 1950 נערכו הבחירות בירושלים ,מיד החלו לספור את מספר קולות הבוחרים והחלו מגעים להרכב מועצת העיר ולזהות העומד בראשה , שלושה מועמדים רציניים התמודדו על ראשות העיר : דניאל אוסטר מטעם הפרוגרסיביים , יצחק בן צבי ונציג מפא"י ,אליהו אליישר נציג הציונים הכלליים , בבחירות אלו ירד כוחה של מפא"י , למועצת העיר נבחרו 21 חברי מועצה ,שהיו אמורים תוך שבועיים לבחור מקרבם את ראש העיר.

מפלגות המרכז ,התנגדו למפלגות מפא"י והפרוגרסיביים ,שכוחם לא הספיק לקבוע את ראשות העיר , למרות שהתלכיד הדתי לא צלח בבחירות עקב חילוקי דעות , לא הסכימו הדתיים בראשות אגודת ישראל ,לתמוך ברשימתו של אוסטר כיוון שהם רצו את משרת סגנות העיר ,ועל פי ההסכם של אוסטר עם מפלגת מפא"י ,הוא התחייב לתת להם את תפקיד הסגן בעבור תמיכתם בו לראשות העיר.

בקיצור תבשיל נאה ומעניין ,במיוחד כאשר בנוסף לשלושת המועמדים המובילים לראשות משרת ראש העיר צץ שם חדש של שלמה זלמן שרגאי , מטעם מפלגת הפועל המזרחי שמפלגתו החלה במגעים עם מפלגות המרכז ליצור שותפות ובלבד שימנעו ממפא"י והפרוגרסיביים לשלוט בירושלים, (זכרו שהרוב שנדרש לקואליציית שלטון במועצת העיר צריך להיות לפחות 11 חברי מועצה .

מפלגתו של אוסטר צברה בבחירות רק 2 חברים, מפלגת חרות צברה 2 חברים, הדתיים צברו 4 חברים ,למרות ההתפלגות אל אלה יש להוסיף שתי סיעות דתיות שלהם שני חברים נוספים, מפא"י צברה 5 חברים, מפלגת הציונים הכללים צברה 4 חברים , למפ"ם ולמפלגת התימנים עוד 2 חברים .

הישיבה הראשונה בערב שבת של מועצת העיר הנבחרת ,נמשכה 8 דקות והישיבה נדחתה לתחילת השבוע בישיבה השנייה נתקבלה הצעה לבחור בדניאל אוסטר כראש העיר ,אך מועמדותו נכשלה כיוון שהוא הצליח לאסוף רק 9 קולות לבחירתו , כנגדו ניצבו, גוש הציונים הכללים, הדתיים וחרות ויצרו גוש של 12 חברי מועצה שחתמו על הקואליציה בת 12 החברים .

מכוון הגוש הדתי מנה 6 חברי מ ועצה נבחר מהם מר שלמה זלמן שרגאי לשמש כראש העיר ירושלים שחיכה לקבל את הסכמתה הסופית של מפלגת הציונים הכללית , בכדי לסיים את הרכבת הקואליציה ובחירת ראש העיר וסגניו .

בתחילת 1951 החליטו 11 חברים במועצת העיר לבחור סופית את שלמה זלמן שרגאי למשרת ראש העיר סגניו שנבחרו היו : אליהו אליישר, הרב פרוש ורובין ממפלגת חרות.

כתגובה לכך התפטר דניאל אוסטר מחברותו במועצת העיר וסיים את תפקידו כראש העיר בירושלים , בקיצור רגשות אינן הולכות עם עובדות מוגמרות, לאחר 16 שנים בתפקיד חבר מועצה, סגן ראש עיר ושתי כהונות כראש העיר של ירושלים , פרש דניאל אוסטר עם בטן מלאה באכזבה והלך לעשות לבייתו.

בעת הכרזת שמו של שרגאי כראש העיר החדש בירושלים ,על פי אגדות זקני ירושלים, עזב אוסטר בכעס את אולם המועצה ,סרב ללחוץ את ידו של המנצח בבחירות, והגדיל לעשות כסרב להעביר את ענייני העיר למחליפו למרות בקשותיו של שרגאי .

זמן קצר לאחר פרישתו מהחיים הציבוריים נתמנה אוסטר לשמש כמנכל חברת החשמל הירושלמית , חבריו של דניאל וחברי המועצה מהאופוזיציה בעירייה, דרשו לפזר את המעצה והעירייה כיוון שאין למנות ראש עיר דתי לעיר , השיב להם ראש העיר שלמה זלמן שרגאי שרק שר הפנים ראשי לפזר את המועצה.

ראש העיר היהודי שלמה זלמן שרגאי שמש בתפקידו בין השנים 1950-52 ,אז הכריז על סיום תפקידו ,אלא שחבריו לקואליציה בספטמבר 1952 סרבו להגיע לישיבה במועצת העיר ויצרו חוסר קולות לקוורום ביצועי במועצה ,על מנת לבחור לו מחליף למשרת ראש העיר ירושלים, במצב הזה דרשה סיעת הפרוגרסיביים לפזר את המועצה ולהכריז על בחירות חדשות ולבחור את דניאל אוסטר למשרת ראש העיר .

למרות אי הגעת חברי המועצה הסוררים ,נקבע כי בישיבה הבאה יתקבלו החלטות חוקיות באמצעות מספר החברים שיגיעו ללא צורך בקוורום , למשרת ראש העיר הבא ,בלט שמו של יצחק קריב מסיעת המזרחי ,בקיצור תבשיל חדש שנרקח בידי הסיעות הדתיות ברצונם לשמר על מעמדם בראשות העירייה, לבסוף נבחר יצחק קריב לראשות העירייה ושרת בה בין השנים 1952-4, עד שפרש עקב מחלתו , ליצני העיר הוסיפו ,כי שרגאי קבל את מחלתו בעבודתו בעירייה ,אך האמת שהוא היה נשא מחלות עוד בטרם נבחר.

עד שנבחר יצחק קריב לראשות העירייה ,הוקמה וועדה לבחון את התנהלות העירייה לאחרונה, בישיבותיה נגבו הודעות על שחיתויות ,על אי פיטורים של פקידים ומנהלים שסרחו בעבודתם בעירייה , אך בעיקר את חסרון המלה לא כנגד הלחצים ועוד ועוד.

הפתרון שהציעה לבסוף הוועדה הייתה לבחור למועצת העיר בבחירות אזוריות ,אישיות ובלתי מפלגתיות , על מנת להשתחרר מהתלות במפלגות ,ממש ימי המשיח , והרי ברור כי מי שטמן ידו בעיסה המתוקה לא יוציא ידו ממנה .

ירושלים הבחירות לראשות העיר והמועצה 1952
 

בסוף אוגוסט 1950 יצא דניאל אוסטר לדון ביחד עם אנשי שגרירות ישראל בלונדון ,עם פקידי משרד החוץ ומשרד המושבות הבריטי בנושאים הקשורים לירושלים , ומשם לכנס ראשי הערים ברחבי העולם בעיר ג'נבה שבשוויץ.

בעת הפגישה עם הנציגים מבריטניה דרש אוסטר לדון בהחזרת סכום של 160.000 שהיו בקופת הוועדה הקרואה בירושלים לפני עזיבת המנדט ,בקרן החידוש של העיר ירושלים, שהיו מיועדים לסלילת קו מים חדש בצינורות לירושלים ממעיינות ראש העין ואשר מוחזקים בידי משרד האוצר הבריטי .

אוסטר ציין כי הגיע הזמן להחזיר את הכסף ,לשתי העיריות בחלקי העיר בירושלים היהודי והערבי ,על פי מפתח יחסי של מספר התושבים בכול חלק בעיר, ועל כן מגיע לעירייה היהודית 70% מסכום זה ,כלומר על משרד האוצר הבריטי להחזיר כמאה ועשרים אלף לירות לקופת העיר היהודית.

מנגד כטענה נגדית העלו הנציגים הבריטיים ,כי על עיריות ירושלים לשלם את הפנסיה לעובדי המנדט הבריטי לשעבר שעבדו בעירייה ובוועדה הקרואה טרם עזיבתם את הארץ, אוסטר טען כנגד טענה זאת ,כי אין לקשור בין שתי התביעות ,למרות שהוא מכיר בזכותם של העובדים הבריטיים לשעבר שהמשיכו להתגורר במדינת ישראל עד שנות החמישים לקבל פנסיה אך ורק שתינתן משתי העיריות הירושלמיות.

הנציגים הבריטיים מסרו לבסוף בתשובה כי יהרהרו שוב בתביעתו של אוסטר ותשובה תינתן לו תוך מספר חודשים . עוד שאלו הפקידים האם אוסטר יוציא את הכסף לרכישות בבריטניה , אוסטר השיב כי הוא מעוניין לרכוש בבריטניה בכסף הזה ,את צינורות המים לקו שייסלל לירושלים .

בחודש נובמבר 1951 החליט משרד האוצר הבריטי להשיב את כספי קרן המים (קרן החידוש ) לידי עיריית ירושלים בתנאי שארבעה פקידים בריטיים יקבלו מהסכום כששת אלפים וחמש מאות לירות ,שהצטברו כפנסיה לטובתם בעבור עבודתם בעיריית ירושלים.

בתמורה הסכים משרד האוצר הבריטי להעביר 70% ממאה ושישים ושתים אלף לירות שהם 116.000 לטובת עיריית ירושלים, בהפחתת דמי הפנסיה , וכתשעים אלף שקל לעיריית העיר העתיקה.

ירושלים נסיעת ראש העיר דניאל אוסטר לסיור בבריטניה
 
ירושלים הקהילה היהודית במאות 18-20
התפתחות הקהילה היהודית בירושלים במאה 18 עד המאה העשרים
בעת כניסת השלטון העותומאני בסוף המאה 16 לישראל ,התעניינותו בירושלים הייתה משנית עיקר תשומת הלב של הופנתה לחלקים אחרים בישראל ,חוסר התעניינות זאת המשיכה גם במאה ה 17 ,למרות חוסר ההתעניינות השלטון העותומאני בירושלים התנגד לשינויים מבניים או שינויים בידי גורמים אחרים וכמובן שינויים דמוגרפים בעיר העתיקה .
 
כאשר מעצמות אירופאיות החלו להיכנס לישראל ולהתיישב בתחומי העיר העתיקה בהסתמכם על חוקי הקפיטוליציות נאלץ השלטון העותומאני להעניק זכויות מנהליות לנציגי המעצמות ,אשר מיהרו לקחת אחריות על נתיניהם בירושלים.
 
זכויות אלו כללו את זכות השיפוט על נתיניהם בניגוד לחוק השיפוט העותונאמי שהוחל בישראל, מצב זה יצר את הצורך בהקמת קונסוליות אירופאיות שצברו כוח רב , כיוון שנתיני המדינות שהגיעו לישראל היו נתונים למרות כוחו של הקונסול ולא לשלטון העותמאני בירושלים.
 

ירושלים הקהילה היהודית במאות 18-20
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור