דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים ספור חלבנים ומחלבות

 
 

למעשה אבקת חלב הגיעה לשווקים וחולקה בירושלים לילדים בסביבות שנת 1944 ,בימי מלחמת העולם השנייה האבקה באה לפתור את בעיית ההובלה והאחסנה של חלב טרי שנבצר להביאו לשווקים ממחסור במשאיות וממקומות קירור לאחסנתו, המוצרים הגיעו מבריטניה בעת המצור של הגרמנים על האי ,יש להתייחס אליו כתחליף לחלב טרי כמו אבקת הביצים או אבקת הפירה מתפוחי האדמה,שנוצרו גם כן כפתרון תחליפי לאוכל טרי שאינו בנמצא בימי מלחמה .

שפן הניסיונות לאבקת החלב היו ילדי ירושלים בבתי הספר שם סופקה כוס חלב לכול ילד,על מנת לעודד את צריכתו החל אגף המזונות המנדטורי לדחוף את השימוש בו, על מנת להכינו נדרשה כוס אבקת חלב אחת ביחס של 12 כוסות מים,דרך ההכנה הייתה להרתיח מים לחכות להפשרה חלקית,כמו שמכינים בקבוקי חלב מאבקות לילדים כיום,את המים מכניסים לכלי עם האבקה ומערבבים לבל יצרו גושים ,לבסוף מעבירים במסננת וקדימה ללגימה למבוגרים ניתן להוסיף קפה או קקאו לתערובת.

ירושלים ספור אבקת החלב
 

תחילתה של האגדה בניסיון של מחלבת טרה המשתייכת לארגון האיכרים , חברת טרה רכשה מכונת פסטור משוכללת והחלה לשווק את החלב במארזי בקבוקים ,לצורך חלוקת החלב המפוסטר בבקבוקים רכשה החברה גם מכונית חלוקה מותאמת להובלת חלב המצוידת במערכת קירור מאמריקה.

חזית המלחמה כלפי טרה נפתחה בידי ארגון חלבני ירושלים ,שמנה כשמונים מחלקי חלב עצמאיים ,שעבדו לאורך שנים רבות מצאת החמה עד צאת הנשמה בסחיבת כדי החלב ומכירתם בית אחרי בית באזורי חלוקה ברורים כולל בשכונות נידחות של ירושלים שמחוץ לחומות,והנה באה חברה המחלקת את בקבוקי החלב המפוסטרים ישירות לחנויות המכולת פעולה זה מוטטה את פרנסתם של חלבני ירושלים וגזלה את פרנסתם.

כיוון שהארגון החלבנים הירושלמי היה בן עשרות שנים ,הוא אסף כסף מחבריו וחילק מעין פנסיה (דמי סעד) לגמלאיו בעת זקנתם או חוליים, כאשר החל בארץ תור החלב בבקבוקי הזכוכית ,חלב שעבר פסטור ונחשב נקי וידידותי לקהל המשתמשים בו ,הבקבוקים מנעו גם את מעשי הזיוף ,המהילה,או הקצף שנמכר במידת החלוקה של ליטר חלב.

אגדת מלחמת חלבני ירושלים במחלבת טרה בשנת 1955
 

במשפחת פרץ היו חמישה בנים:אברהם, יעקב,שלמה ,יהודה ,יצחק במשפחה היו גם בנות פורטונה ועוד הם התגוררו במשכנות שאננים .

האחים יהודה ויצחק החליטו להגר מארץ ישראל בשנת 1923-4 לקולומביה עקב בעיות פרנסה ,הם החלו לעבוד במסחר ועשו חייל בעסקיהם ,בקולומביה גם הקימו בתים ומשפחות לאחר שמצאו כלות ונישאו שם ,אלא שלאחר מספר שנים החליט האח יצחק לעזוב ועבר לארצות הברית שם המשיך בעסקיו שם חי ועבד עד מותו בשנת 2005 , האח יהודה מת בשנת 1956 יחסית צעיר, את רכושו הוריש לילדיו .

לאחר שהצליחו בעסקיהם בקולומביה שלחו יהודה ויצחק כסף להוריהם על מנת שירכשו בית משלהם בימין משה ברחוב מלכי ,הבית שנרכש היה שייך למשפחת ונטורה העוור ובנו אלברט ברחוב מלכי של היום .

האח אברהם פרץ היה חלבן וירקן בשכונה, הוא נהג לרכוש חלב וירקות מערבים שהיו מביאים את הסחורה לשכונה בעת שהמצב היה מתוח, את הסחורה חילק בין תושבי השכונה עד שנת 1948 .

האחים שלמה ויעקב פרץ ,היו שותפים בחנות ממתקים ,חלבה ושוקולד ,ברחוב יפו באזור קולנוע ציון, האח יעקב פרץ השיא את בתו רבקה בשנת 1923 באולם הראינוע הבין לאומי בחצר פיינגולד בקומה השנייה.

ימין משה משפחת יוסף ורבקה פרץ (גבאי בית הכנסת הספרדי)
 

בני משפחת דה לרוזה התגוררו ברחוב מלכי בימין משה ,לקראת סוף הרחוב בבית לפני משפחת מארש יצרני הבגדים , משפחה שהפרוטה הייתה בכיסם, כתוצאה מפרנסתם בהשכרת חמורים לקבלנים על פי שכר יומי ,חמורים אלו יועדו לסחיבת חומרי בניה לבתים הנבנים ובנוסף לכך התפרנסה המשפחה גם מעדר שכלל עשרות כבשים ועיזים .

את עדר הכבשים לחלב ובשר , נהג היה רחמים דה לרוזה ,לשלוח למרעה בשדות הסמוכים בידי רועים מחברון ובית לחם, את תנובת החלב היה מוכר בעיר העתיקה ובשכונה,את עדר החמורים והמקנה שיכן במכלאות והאורוות של ערביים ,שבנו אותם באזור שבין גורת אל ענב לחלק התחתון שכונת ימין משה,מעל לשוק הבהמות שנערך כול יום שישי בבריכת השולטאן .

הרווח מהשכרת חמוריו שהיו קשורים אחד לשני ומחמר מובילם הווה מקור טוב לפרנסה לעומת זאת למרות שהרוויח גם מהצאן תמיד התלונן כי הרועים הערביים היו גונבים בני צאן מעדרו,פרנסתו זאת שבה הרוויח הרבה כסף איבד בעת המאורעות בשנת 1936 ,שבה נטשו יהודים שחיו והתפרנסו בשכונת גוראת אל ענב .

ימין משה משפחת רחמים ורבקה דה לרוזה
 

אליהו אירמוזה ואשתו סלחה שרים אירמוזה ,גרו בשכונת ימין משה, לצרכי פרנסה התפרנס אליהו כיצרן מוצרי החלב , חמאה וסוחר בגבינות רחוב היהודים בעיר העתיקה ,בנוסף לעבודתו זאת  אליהו ארימוזה היה גם איש חברת קדישא ,שטיפלה במתים ובנושא הטהרה,בגיל שמונים בשנת 1944 נפטר אליהו אירמוזה , אשתו נפטרה כשש שנים לאחריו.

לצורך עבודתו התקשר ליצרני חלב בכפרי הסביבה ועד לשכם היה יוצא רכוב על סוסו ומביא מהם חלב של עיזים ופרות,בחלק מהמקרים היה שולח את שליחיו על מנת שיביאו את התוצרת מהר ,על מנת שיספיק להכין גבינה וחמאה לנשות היהודים והערבים בתחילה בעיר העתיקה, עד מהרה יצא שמו למרחוק בזכות תוצרתו הטובה והטריה  .

בנוסף לחנותו שהייתה ברחוב היהודים , מפעל ייצור מוצרי החלב היה ממוקם בקרבה לבית הכנסת החורבה, במבנה שגילו מאות שנים, האגדות מספרות כי המשיך לעבוד פיזית במפעלו עד ערוב ימיו, בין יתר עיסוקיו היה אירמוזה אליהו שמש בית הכנסת הרמב"ן , עבודה נוספת שעסק בה הייתה קבוץ תרומות לגמילות חסדים ליתומים,אלמנות וכלות לנישואים.

ימין משה אליהו אירמוזה ארמוזה
 

בשנת 1947 העולה פרנקל שעלה מגרמניה ,פתח חווה חקלאית ליצור חלב,גבינות , ביצים ובשר , החווה החקלאית הוקמה בשטח של שמונה דונם ,בחווה הוקמה מחלבה ורפת פרות חולבות , בנוסף הוקמו לולים מבוקרים לתרנגולות מטילות ולבשר, לידו הוקמה עוד חווה חקלאית של עולה נוסף בשם מוריס.

בית וגן שכונת הפועלים החווה החקלאית לחלב וביצים
 

גרו בשכונת ימין משה, רחוב התחנה 11,לצרכי פרנסה התפרנס אליהו כיצרן מוצרי החלב , חמאה וסוחר בגבינות רחוב היהודים בעיר העתיקה ,בנוסף לעבודתו זאת  אליהו ארימוזה היה גם איש חברת קדישא ,שטיפלה במתים ובנושא הטהרה,בגיל שמונים בשנת 1950 נפטר אליהו אירמזה , אשתו נפטרה כשש שנים לאחריו.

לצורך עבודתו התקשר ליצרני חלב בכפרי הסביבה ועד לשכם היה יוצא רכוב על סוסו ומביא מהם חלב של עיזים ופרות,בחלק מהמקרים היה שולח את שליחיו על מנת שיביאו את התוצרת מהר ,על מנת שיספיק להכין גבינה וחמאה לנשות היהודים והערבים בתחילה בעיר העתיקה, עד מהרה יצא שמו למרחוק בזכות תוצרתו הטובה והטריה  .

אליהו אירמזה ואשתו סלחה שרים אירמוזה
 
בשנות השלושים בעת העלייה השלישית הגיעו לארץ ישראל יהודים דתיים אורתודוכסים ממוצא הונגרי ורומני מאזור טרנסילבניה , בעלי שאיפות חקלאיות ציוניות , חלקם של העולים הקימו והתיישבו את כפר גדעון שבעמק יזרעאל .

מעט על כפר גדעון

כפר גדעון ששמו נגזר מהשופט המקראי "גדעון בן יואש " הוקם בשנת 1923 בידי עולים שהגיעו מטרנסילבניה בעקבות כמיהתו ושאיפותיו הציוניות של רבם בטרנסילבניה הרב שמואל גלזנר בעקבותיו קמה קבוצת עולים שעלו לארץ ישראל והתיישבו בכפר גדעון בעמק יזרעאל ,היה זה הכפר היחידי בעמק בעל מהות דתית ורב שנבחר לטפל בחברי קבוצתו, בצריף בית הכנסת התפללו שחרית ומנחה.

לזרם העולים הצטרף הרב פנחס ליכטנשטיין הרב של העיירה מאטש וחסידיו ,שטחיו של כפר גדעון כארבעת אלפים דונם ,כארבעה קילומטר מהעיר עפולה,נרכשו בידי הקרן הקיימת והוא תוכנן לישוב של כארבעים משפחות שעיסוקם בחקלאות ,כול מתיישב קיבל משבצת חקלאית של כשמונים דונם שחלקה הגדול היה מאחורי בית המשפחה,תחילת היישוב החלה כאשר על האדמה נאחזו כשמונה משפחות עולי טרנסילבניה ולאחר תקופת מה הצטרפו שאר המשפחות שתוכננו להתיישב על האדמה.

רפתות אשכנזיות בגבעת שאול
 
ימין משה החלבן משה טויבנהויז ורעייתו אסתר לבית לארברבוים

בביתו בימין משה בתקופה העותומאנית תחילת 1900 , גידל משה עיזים בחצר ביתו ומכר חלב בשכונה,בשנת 1905 פרצה מריבה בין "וועד חיפוש החטאים " בנושאי הכשר החלב שמכרו חלבנים בירושלים כיוון שחלבנים אלו סרבו לשלם מס לוועד חיפוש החטאים, "ב לייבוש שוכמן,משה טוינהויז,דוד שפירא ,משה סג"ל " היו אשכנזים ושלושה ספרדים שעמדו בראש הוועד.

מיד קמו עשרה חלבנים שכללו את :לייבוש שוכמן,משה טוינהויז,דוד שפירא ,משה סג"ל ועוד חלבנים אלו התאגדו וקנו חלב במרוכז על מנת למוכרו בשכונות בירושלים במחיר זול , מיד נעמדו כנגדם אנשי "וועד החיפוש" בפתחי השכונות שבהם מכרו החלבנים המאוגדים חלב, וניסו בכוח למנוע מהם למכור חלב בבתי היהודים, כמו כן הפיצו שמועות המפקפקות בהכשר החלב כול זאת בכדי למנוע מהם את פרנסתם.

תמהו החלבנים על החוצפה הזאת, של אנשי "וועד חיפוש החטאים" לגבות מהם מיסים והוסיפו בשאלה ,האם אנשי הוועד יבקשו גם מס משואבי המים ,מהאופים , האוויר אשר נושמים האנשים ,ועד איכן תגיע חוצפתם ,בנוסף כינו את העומד בראש הוועד דרשן שוטה.

ימין משה החלבן משה טויבנהויז ורעייתו אסתר לבית לארברבוים
 
הסוד שהוסתר ונשכח "אסון טביעת הרפתנים בכנרת"

תודתי האישית לדודי רכלבסקי ,לצאצאי משפחות החללים,למוקי בצר,לאנשי דגניה א' להדס מנהלת מוזיאון דגניה,ולכול האנשים והעיתונאים, שעסקו להעלאת סיפור האסון מדפי השכחה.

כנס כינוס הרפתנים השנתי ,שהתקיים בקבוץ דגניה א' בתחילת אוקטובר 1943 בחג הסוכות ,כנס שהאסון בעקבותיו ,נשמר כסוד כמו סוד צבאי לאורך השנים , עלינו לזכור כי בתקופה של תחילת המאה העשרים ,נשמרה השתיקה בקרב הורינו, ואנו הבנים הזקנים של היום, לא העזנו לשאול ולא השכלנו לחקור את העבר וההיסטוריה הקשורים למשפחות, כפי שאמי הפולניה אמרה הכול נשאר במשפחה ואתם הילדים שיתקו.

מחשבות שבליבי

בזכות הטבו על הדיבור, אבדו תולדות ואירועים מההיסטוריות המשפחתיות בדורנו, כי בעת ששאלנו הושתקנו ולאורך השנים לא העזנו לשאול ,שמא הסוד האיום ידלוף, או שמא הפחד לפגוע ברעיון הציוני והתנועה הקיבוצית, האבל נבלע בידי המבוגרים בדממה רועמת ורק ענן האירוע המרחף המשיך במעופו מעל לראשנו.

הסוד שהוסתר ונשכח "אסון טביעת הרפתנים בכנרת"
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור