דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים ספור חלבנים ומחלבות

 
 

בתחילה החזיקה המושבה האמריקאנית עדר כבשים לתצרוכת הבשר והחלב של המושבה רועה העדר הי ערבי בשם חסין,עד אשר הוחלפו הכבשים והעיזים בעדר פראות שיובאו מבירות ומדמשק.

כאשר הוקמה הרפת המבנה הוקם בחלק הצפוני של המושבה ,הוקם מבנה רפת ומחלבה שבה כעשרים פרות שיובאו מדמשק או מבירות לכן תפוקת החלב שלהם הייתה גבוהה מן הממוצע ,לרפת צורפה מחלבה שבה יוצרו סוגים שונים של גבינות,

המחלבה במושבה האמריקאנית בירושלים העתיקה.
 

החנות פעלה בשכונת נחלת שבעה באזור בית פיינגולד ,חזיתה פנתה לכוון רחוב יפו סוכנויות נוספות היו במלון אמדורסקי וורשבסקי ,בחנות נמכרו בה קמח ומצות תוצרת סוכנות טחנות הקמח בחיפה,כמו כן החל לספק חלב בכמויות של חצי ליטר או ליטר , לצרכנים במקום סוכנות תושייה שחדלה לספק חלב ,חלק שיגיע שלוש פעמים ביום מחליבת פרות הולנדיות  ,בחנותו מכר גם יצחק כהן ג'ארות (כדי מים לקרור )

בשנת 1925 החליטה מחלקת המסחר והתעשייה של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל,לנתק את קשריה עם יצחק כהן שנתפס מספר פעמים מוכר סחורות שאינן מתוצרת הארץ, הזיכיון נלקח ממנו והועבר לידי אהרון שכנאי ויצחק צוקרמן , סוכנות תוצרת הארץ החדשה נפתחה ברחוב יפו ליד מלון מרשק.

למרות שחסות אגודת תוצרת הארץ הוסרה ממנו המשיך למכור בחנותו סחורות מגוונות,בין היתר פתח בשנת 1932 ,סוכנות למשלוח חבילות מזון ומצות לחוץ לארץ ,בעיקר לרוסיה ששלחו בני העלייה להוריהם בגולה

נחלת שבעה חנותו של יצחק כהן שנקראה "תוצרת הארץ"
 

משפחת נפתלי ורעייתו לאה רחל רוטשילד, התיישבו בכפר נווה יעקב בשנת 1934, כאשר עלו לארץ ישראל מצרפת בגלי העלייה השלישית ,למשפחה היו שלושה ילדים  פנחס, מאיר דוד,האב נפתלי בנה את ביתו כמו שאר בתי הכפר והתפרנס מגידולי חקלאות ומרפת בת שמונה פרות ופר לרבייה ,בכול יום בבוקר יצאו כדי החלב לירושלים באוטובוס הראשון של אברהם היימן שיצא בבוקר לירושלים .

ילדי המשפחה נשאו בעול המשק החקלאי ועזרו להוריהם בחליבה ובגידולים החקלאיים , בבית הספר בכפר למדו התלמידים עד כיתה ו' ולאחריה עברו ללמוד בירושלים,את המספוא לפרות בחודשי החורף רכשו מסוחר ערבי מחברון,בחלק מהשנה יצאו הפרות למרעה טבעי . בשנת 1937 נבחר נפתלי לאחד משלושת חברי הועד של האגודה השיתופית בהתיישבות העברית בכפר.

תודה לבן המשפחה פנחס רוטשילד בכתיבת המאמר .

נווה יעקב ספור הרפתות
 

הקדמה

תחילת עלייתם של בני משפחת רייכנטל לארץ ישראל ,קשורה להסתלקותם מאדמת העיירה מזריטש ליד העיר טרנוב בפולין,בתקופה שלאחר פרעות קישנייב, למרות מצבם הכלכלי הטוב בעיירה  החליטו בני הזוג גדליה ורעייתו רבקה מלכה רייכנטל לעלות עם בני המשפחה והבן חיים צבי  וקבוצה מהעיירה בנושאם עמם שני ספרי תורה שהיו בחזקת המשפחה.

חברי הקבוצה שעלו לארץ ישראל התפזרו בארץ ,חלק הצטרפו למושבות ,חלקם התיישבו בזיכרון יעקב ,אך בני משפחת רייכנטל החליטו בתחילה להתיישב בעיר רמלה והיו בין היהודים הראשונים שהתיישבו בסביבה ערבית ומוסלמית של אנשי האזור.

לפרנסתו הקים גדליה בשנת 1898 קו תובלת עגלות שהוביל סחורה ואנשים בין הערים רמלה לירושלים,בשנת 1903 עלו בני המשפחה לעיר ירושלים והתיישבו בשכונת שערי פינה הסמוכה לשכונת בית ישראל ,ברחוב אבינועם ילין ,שם הקימו בני המשפחה רפת חלב ותחנת לטחינת קמח , כאשר הגיעו לשכונה העבירו את שני ספרי התורה שהובאו מביתם במזריטש ,לבית הכנסת השכונתי ששימש גם כשטייבל.

ירושלים הרפת של משפחת רייכנטל בשכונת שערי פינה
 

הקדמה

שטח האדמה בן השישים דונם שנרכש בידי הקק"ל להקמת משק הפועלות באזור תלפיות נרכש בשנת 1928 , האזור שימש כמזבלה העירונית ולכן נסלל אליו בידי עיריית ירושלים, כביש עוד בשנת 1926 אלא שלאחר שנרכש השטח ,פסקה פעולת שפיכת האשפה העירונית בסביבה.

השטח שנקנה נחשב לקיצוני והשומם בפאתי ירושלים,כמאה וחמישים מטר מבית הנציב שנבנה באותה העת,זקני ירושלים זוכרים כי ליד הדרך החדשה שנסללה היו שרידי דרך רומאית שנחשבה לדרך מעבר הירדן לירושלים ומשם בואכה דמשק,כן נמצאו בעת החריש והסיקול אבנים שהעידו כי במקום היו שרידי מבצר או ארמון, שטחי האדמה שיועדו לנטיעת המטעים הוכשרו בשיטה הערבית של טרסות מדורגות רחבות לכוון ים המלח ,

מטרת הקמת משק הפועלות היה להכשיר את בנות העלייה השנייה והשלישית לעבודת כפים והכשרתם כעובדות חקלאיות ומשק הבית בישובים היהודיים בארץ ישראל, בראש משק הפועלות הירושלמי נבחרה גברת רחל ינאית לימי אשת נשיא המדינה בן צבי ונקבע כי בכול מחזור ישהו כעשרים בנות להכשרתם כעובדות ,בנוסף ישהו במקום עוד בנות שעבודתם מחוץ למשק הפועלות אך השתלמו בחומר הלימוד.

תלפיות רפת משק הפועלות בירושלים
 
רחוב בן יהודה מס' 24 פינת קינג גורג 19 בית אשר כורך.

בשנת 1924 נרכשה החלקה והמבנה שעמד עליה מידי הקבלן הערבי שבנה עליו את ביתו בן שתי הקומות , בידי חברת הכשרת הישוב , חברת הישוב מכרה את החלקה והמבנה בן שתי הקומות של הערבי הנוצרי ממנו רכשה את המבנה.

מיד לאחר הרכישה מכרה חברת הכשרת הישוב את החלקה והמבנה לשני שותפים : אשר כורך (בוכבינדר) ולאחד ממנהלי הכשרת הישוב,בקומה הראשונה התגורר אשר כורך  ובשנייה שותפו לרכישה, בקומת הממסד הייתה מחלבת גדרה של משפחת קליינברג .

בהמשך רכש אשר מבורך את חלקו של שותפו במבנה הישן, לאחר החלק הנוסף, החליט אשר מבורך בשנת 1936, להרוס את המבנה ובנה מבנה גדול וחדש בן חמש קומות,שתוכנן בידי צמד האדריכלים הקר את ילין, בכול דירה הוסיף הבונה חדר נוחיות והסקה מרכזית לכול הדירות, בבניה החדשה השתתף חברו החייט יצחק בלום , אשר אצלו בחנותו בנחלת שבעה החל את דרכו המסחרית לאחר עלייתו לארץ ,כאשר שכר ממנו חלק מהחנות.

רחוב בן יהודה מס' 24 פינת קינג גורג 19 בית אשר כורך.
 
ימין משה אגדת החלבנית חנה אלקה לרמן אייזיקמן

עלקא (חנה אייזקמן ) לרמן ,חייה בשנים 1959-1849 , עלקא נולדה בווילנה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1875 , מקום מגוריה הראשון של הנערה אלקה אייזקמן ,היה בתוך חומות העיר העתיקה ,אך מיד עברה וקיבלה את אחת משש עשר הדירות ושני בתי הכנסת ,  שנבנו במשכנות שאננים הארוך ,בעבור משפחות עניות שיצאו למגורים מחוץ לחומות העיר העתיקה ,בדירתה זאת מספר שלוש מימין, דירת חדר וחצי במשכנות שאננים הארוך, שם גרה עד שנה בטרם מותה לאחר הפינוי של תושבי השכונה בשנת 1948.  

לאחר שעברה למגורים במשכנות שאננים הארוך ,הצטרפו לאחר עלייתם מוילנה אביה הרב אברהם מיכאל אייזקמן-פלונגר ) (כך נרשם בעת מותו בשנת 1907 על מצבתו "אברומיכאל " ואחיה יוסף אייזיקמן האופטיקאי המפורסם , שיצא לאחר תקופה קצרה ללימודיי האופטיקה באוסטרליה לאחר סיום לימודיו חזר לארץ ישראל התיישב בתל אביב ,וחזר לירושלים שם פתח חנות לאופטיקה ברחוב שטראוס.

 

 

ימין משה אגדת החלבנית חנה אלקה לרמן אייזיקמן
 
בתקופת המנדט גרו בעלי הבית אלתר משה ורעייתו דבורה טובנהויז ,במבנה משפחת ישראל משה רוזנטל ,

החלבן משה טויבנהויז ורעייתו אסתר לבית לארברבוים

בביתו בימין משה בתקופה העותומאנית תחילת 1900 , גידל אלתר עיזים בחצר ביתו ומכר חלב בשכונה,מהר מאוד הביא אלתר פרות והקים רפת קטנה בחצר ביתו שהתקיימה עד מלחמת השחרור, בשנת 1905 פרצה מריבה בין "וועד חיפוש החטאים " בנושאי הכשר החלב שמכרו חלבנים בירושלים כיוון שחלבנים אלו סרבו לשלם מס לוועד חיפוש החטאים, "ב לייבוש שוכמן,משה טוינהויז,דוד שפירא ,משה סג"ל " היו אשכנזים ושלושה ספרדים שעמדו בראש הוועד.

ימין משה רחוב טורא 35
 

בשכונה הייתה רפת לפרות חלב, שהקים איש השומר מרדכי יגאל ,שהיה ראש מייסדי שכונת הפועלים בבית הכרם, אחד מפועליו היה אחד מחללי מאורעות 1936-39 , ברפת של מרדכי יגאל, עבד  שמעון לס שהגיע לירושלים, עקב בעיות בריאות מקיבוצו עין חרוד, וגר בבית אחותו הירושלמית, בדצמבר שנת 1937 ,כאשר עסק בחלוקת חלב על אופניים ,נרצח במארב ערבים ,בשכונה הוצבה מצבה לזכרו.

לנקודת הרצח הובא כלב גישוש , ונתברר כי הערבי הרוצח חפר לעצמו שוחת מסתור, וממנה ירה ופגע בשמעון לס, לאחר מכן התקרב אליו וירה בו עוד מספר יריות, כאשר החל הרוצח לברוח נשמט ממנו קליע שנפלט מנשקו.

כלב הגישוש הוליך את הכוח המשטרה בריטית לכוון הוואדי ומשם לכוון הכפר בית צפפא,שבו אבדו העקבות  והרוצח לא נמצא .

 

בית הכרם רפת הפרות של מרדכי יגאל
 

הראש הציוני ממציא פטנטים כך מילות השיר המפורסם,על לחמנית החלב הירושלמית אני רוצה לספר,תחילת האגדה בלחמנייה שהייתה מורכבת מקמח ובמקום מים התווסף לקמח אבקת חלב מהולים במים , משקל הלחמנייה היה בן 60 גרם ורבע ממשקלה היווה רבע כוס אבקת חלב בלחמנייה ,משקל אבקת החלב ששולב בלחמנייה ,זקני העיר מספרים כי הפטנט לצרוך פחמימות ועמילן ביחד ,מצא חן בעיני הירושלמים כמו המעורב הירושלמי מאוחר יותר עד שכול ירושלמי עסלי צרך כלחמנייה ביום בממוצע ( במשקל היום יומי אצל ילדינו לחמנייה ושוקו).

נתקנאו תושבי תל אביב בירושלמים ומיד אימצו את הפטנט , עד כדי כך שנמכרו ביום מעל 70.000 לחמניות בירושלים ובתל אביב, התקנאו שאר תושבי המדינה ומיד החלה מכירת לחמניות החלב בכול רחבי הארץ, במהרה הועלה משקלה של הלחמנייה והיא ומשקלה הועלה ל 75  גרם , נוספו צורות שונות ללחמניות ומחיר נקבע ל 10-12  פרוטות,קפצו על העגלה האופים והחלו לאפות עוגות חלב ומוצרים נוספים כמו חלות שבת , במקביל המשיכו לייצר את הלחמניות מקמח רגיל ללא תוספות אבקת חלב .

אגדת לחמניית החלב שהחלה במלחמת השחרור
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור