דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

דרוזים דליית אל כרמל ישוב דרוזי

 
 

הדרוזים אינם מוסלמים או ערבים !!!!!!!!העדה הדרוזית הנקראים גם בני מערוף - בני החסד, או אל מוחחדון שפרושו בעלי אמונת הייחוד - המשתייכת לתת דת שהתפצלה מהדת האסלאמית האיסמאעלית או השיעית במאה האחת עשר.

בני העדה טוענים כי השם דרוזים נובע משמו של מחמד אבן איסמעיל אל דרזי שהיה מחמשת הנביאים הראשונים (התקופות) שהיה בכלל ממוצא פרסי, ואחד השליחים שהפיצו את הדת במצרים ובאזור הצפון בעת התהוותה , מאמינים חדשים שצורפו בתקופתו כונו דרוז שנבע משמו של הנביא.

שפתם של הדרוזים ערבית הנובעת מניבים סוריים, לאורך ההיסטוריה התיישבו הדרוזים באזורים הררים נידחים, על מנת להגן על עצמם מפני אויבים ובכך יש הטוענים הם הצליחו להישרד למרות הרדיפות שחוו לאמונתם הדתית החדשה שאותה שמרו בקנאות, כדת שעיקריה ותורתה נסתרים .

הדרוזים טוענים כי דתם איננה חדשה, אלה הזדקקות של אמונות פילוסופיות של העולם הקדום, שנלקחו משלושת הדתות העיקריות .

מן היהדות לקחו הדרוזים לדוגמא את עשרת הדיברות, אלא שבפועל הם מכבדים רק תשע מהם, הדיבר הקשור לקדושת השבת ,אינו מבוצע מכיוון שאצל הדרוזים מבחינת האמונה והדת ,אין יום קדוש כמו השבת של היהודים או יום הראשון לנוצרים או יום השישי למוסלמים, יום השבת מבחינת הדרוזים הוא יום מנוחה ואינו יום קדוש.

מכוון שבני העדה הדרוזית ואמונתם בידלו עצמם מיתר שכניהם, בעיקר המוסלמים , שלא היו מוכנים לקבל את התופעה של יצירת דתות חדשות הנוגדות את האסלאם הדתי ,הנובעת בזכות האמונה של הדתות החדשות בנביאים שבאו לאחר יסוד הדת המוסלמית ומוחמד נביאה, כתוצאה מכך סבלו הדרוזים מרדיפות ויחס עוין של שכניהם, לצורך המשך החיים וכנגד הרדיפות יצרו הדרוזיים מייצג כלפי חוץ ,את פתרון החיים הנקרא תקייה .

התקייה שעיקרה החובה בהסתרת האמונה בדתם ,על מנת לשרוד בעת תקופה קשה ורדיפות ,ובעיקר כדי להשתלב חיצונית למראית עין בסביבה (זוכרים היהודים האנוסים) ,ולכן המסורת לנאמנות לשלטון, פרי כורח הסתגלות ותולדת המציאות, דבר שעזר להם להשתלב פוליטית במדינות שהתגוררו בהם.

אנשי העדה הדרוזית מונים כיום ,כשני מיליון ארבע מאות מאמינים, המפוזרים בעיקר בקרב לבנון, סוריה וישראל, חלקם הגרים בגולן ,שומר אמונים למשטר הסורי (עיקרון הנאמנות לאדמה ולשלטון השולט בו).

השליחים שיצאו להפיץ את הדת הדרוזית במאה האחד עשר ,(בעידודו של המלך המצרי פטמי השישי) ולכן קיימת הטענה כי שמוצאם של הדרוזים ממצרים ,במקום שבו התגבשו עיקרי דתם, השליחים פעלו במאה האחד עשר, והפיצו את תורתם באזור קהיר, חלב שבסוריה, וואדי אלתיים בלבנון ,בהרי הכרמל ובאזור העיר צפת.

אל הגולן הגיעו ראשוני שבטי העדה הדרוזית במאות הארבע והחמש עשר , אך ההתבוססות של העדה התרחשה במאה השש עשר כאשר נוצר רצף טריטוריאלי בין השבטים שהתיישבו בדרום לבנון לבין אלו שהתיישבו בהר הדרוזים בסוריה.

אלא שהרדיפות אחריהם בסוריה במאות הקודמות, גרמו להם להתפזר יותר ולהשתקע בגולן ,אך גם הם טמנו ידם בצלחת והתנכלו בראשית ההתיישבות היהודית בצפון.

הדרוזים תקציר סיפור העדה
 

חלקם של בני העדה הדרוזית ,עזרו לגלי העלייה היהודית בהתיישבותם בארץ ישראל ,חלקם התנגד להקמת היישובים היהודיים בארץ ישראל במיוחד בגליל וברמת הגולן והתנגדותם כללה מעשי ביזה ושוד על מנת לגרום ליהודים לעזוב.

בשנים שלפני קום המדינה ועל רקע התנגדות גורפת של כלל האוכלוסייה שגרה בארץ ישראל, מתחת לשלטון המנדטורי (השלטון הבריטי), החלו להירקם יחסי ידידות ואחווה ,בין המתיישבים בישובים היהודיים לבין הדרוזים , בני העדה הושיטו יד לעזרה ונוצרה אחווה ונאמנות בים העמים.

אחווה וקשרים אלו הניבו התנדבות של צעירים דרוזים ללחימה בשלב הקמת המדינה ולאחריה , לאחר דיונים ובהסכמת מנהיגי הדרוזים נחקק חוק גיוס חובה של צעירי הדרוזים בצורה סדורה לכוחות הביטחון של מדינת ישראל.

מדינת ישראל הכּירה בדרוזים כקהילה דתית נפרדת מן הקהילה המוסלמית בשנת 1956 , בשנת 1957 נחקק חוק גיוס חובה לדרוזים בכוחות הביטחון של המדינה, מועצות דתיות דרוזיות הוקמו בשנת 1961, שנה לאחר מכן הוקמו מוסדות בתי הדין הדתיים דרוזים ,משרד החינוך שילב במתכונת הלימוד לבני העדה הדרוזית הכוללת לימוד פרקים על המורשת הדרוזית

בסוף ספטמבר 1967 הוחלט להשביע את טירוני החיילים הדרוזיים בכפר מסעדה שלרגלי החרמון במקום בקבר יתרו שמעל טבריה המקום המסורתי של ההשבעה, מטרת שינוי הטקס הייתה להראות את האחווה שבין הדרוזים שבישראל לבין הדרוזים שברמה .

איני רוצה להיכנס לחוק הלאום החדש ולסיפור הפוליטי ,מה שברור שנגרם קרע עמוק בין היהודים לדרוזים במדינה ,ומוטב שהקיצונים יחזרו למחילות ויניחו למרקם הטוב שנוצר להמשיך ולהתקיים במדינה.

הדרוזים בישראל כיום
 

ישוב דרוזי שמספר תושביו מעל לשלוש עשר אלף, הממוקם בלב פארק הכרמל, פרוש שמו דאליית כגפן , מעריכים כי ההתיישבות במורדות הכרמל החלה בסוף המאה השש עשר בתקופת האמיר פחר א-דין השני ,בעבר עסקו תושביו בחקלאות ,אך כיום נותרו מעט פלחים דרוזים בכפר.

בשנת 1952 הוקמה מועצה לדליית אל כרמל שהחליפה את שלטונו של מוכתר הכפר כמזכיר המועצה נתמנה נזיר נ'גאם , אגדות זקני הכפר מספרות כי אביו של המזכיר צווה על בניו לקברו בבוסתן ביתם.

נשאלת השאלה מדוע ביקש כך האב לעשות, ובקריצה ממזרית ,ממשיכים הזקנים לספר כי בעבר ,ביתם של בני המשפחה ,היה בקצה הכפר בין דליית אל כרמל ועוספייה, ושטחי האדמה שעלו פרוטות היו בחלקם רכושם , האב היה בעל מחשבה לעתיד (חזון)  ופחד שילדיו ימכרו חלק מהאדמות בשעת מחסור, לכן ביקש את הבקשה .

כיום שטחי אדמה זאת שבין הכפרים ,נמכרת בסכומים גדולים לתושבים שהרחיבו את תחומי הכפר ,מחוסר מקום לדור הממשיכים ,צא ולמד חוכמת זקנים ,כמו שנאמר מקצה לקצה.

דליית אל כרמל יישובם של הדרוזים בכרמל
 

הצבעים שעל הדגל הדרוזי, קשורים לדמויות המבשרים :

1 . הצבע הירוק קשור לחמזה בן עלי ולנביא שועייב המסמלים את צבעו של הטבע.

2 . הצבע האדום קשור לאלח'דר (אבו אברהים) והנביא אליהו בסימן הלב והאהבה.

3 . הצבע הצהוב לאבו עבדאללה והנביא יעפורי ושורים לצבעה של השמש והחיטה.

4 . הכחול מגיע מהנביא אבו אל חיר ומוקדש לצבע המים והשמים.

5. הצבע הלבן מגיע מבהא אלדין המביע את הטוהר והתקווה לשלום.

הדגל הדרוזי בן חמשת הצבעים
 

מקאם אלנבי אבו אבראהים ,מבנה הממוקם מעל למערה, בשכונה המערבית של הישוב לא רחוק מהמרכז הישן , בקרבת בית אוליפנט (בית יד לבנים כיום ) אבו אברהים ,נחשב על פי האמונה והמסורת הדרוזית , כאליהו הנביא המופיע גם בכתובים יהודיים, נוצריים ומוסלמיים, אליהו הנביא קדוש ליהודים, לנוצרים, למוסלמים ולדרוזים. לכבודו נחגג הנקרא חג אל-חצ'ר, (החג האדום) בידי הדרוזים בתאריך 25.1 בכול שנה ,ביום הנחשב כחג ושבתון לאומי לדרוזים שבו נאספים בני העדה על מנת לדון בפתרון בעיות ומחלוקות.

חמשת בתי תפילה (חלוות) ממוקמים במתחם מקאם אבו איברהים בדליית אל כרמל .

בית התפילה הדרוזי נקרא ח'לווה , שבו הדרוזים מתפללים בערבי ימי ראשון וחמישי בשבוע מקום צנוע שאין בו כסאות ורהיטים ועל רצפתו מונחים שטיחים המשמשים לתפילה, בח'לווה מתפללים בעיקר המשכילים הדתיים הנקראים (  עוקאל) ,המצווים לשמור ולשמר את עיקרי הדת והאמונה בסודיות, על מנת לאפשר לצעירים ,להחליט באם להצטרף וללמוד את רזי הדת לעומק, ניתן להם להיכנס לח'לווה .

במתחם מקאם אבו אבראהים ממוקמים חמשת ח'ילוות ,הח'לוות הראשונה משויכת באמונה הדרוזית לנביא השליח ,שהיה אחד ממייסדים האמונה ,בעת שהדרוזים אימצו אותה במאה האחד עשר במצריים, השליח אבו איברהים,נשלח בידי החליף המצרי פאטימי אל חכאם בשליחות להפצת הדת של העדה הדרוזית בארץ ישראל.

דליית אל כרמל מקאם אבו אבראהים
 

ברחובה הראשי של העיירה ,בבית מספר 22 ,ממוקם מרכז המידע והתיירות ובית יד לבנים לזכרם של חללי העדה, שנפלו בעת שרותם במערכות הביטחון בארץ ישראל, בית ששימש בעבר את סר לורנס אוליפנט, אנגלי חובב המפעל הציוני, שהקים את ביתו בשנת 1880,סייע רבות לאנשי העלייה הראשונה. 

הבית נבנה בשנת 1882 ע"י תושבי כפר דלית אל כרמל, אשר כיבדו את סיר לורנס אוליפנט האנגלי שהתגורר בכפר ועזר לתושביו ,בסידור נושא המיסים עם השלטון התורכי דאז. הוא חי בכפר עם אשתו אליס ומזכירו נפתלי הרץ אימבר, אשר חיבר בבית זה על פי אחת הגרסאות, את ההמנון הלאומי שלמדינת ישראל - התקווה.

שלוש שנים לאחר הקמת הבית בשנת 1885 ,נפטרה רעייתו של לורנס אוליפנט , לאחר מותה נטש הוא את הבית וחזר לאנגליה, לאחר מכן נרכש המבנה בידי אנשים מחוץ לכפר בעת כהונתו של חבר הכנסת הדרוזי אמל נסראלדין בשנות השמונ ים ,הוא טיפל בהחזרת המבנה למוצת הכפר שהחליטה להפוך את המבנה למבנה זיכרון ליד לבנים.

מאז משמש המבנה להנצחת הנופלים בני העדה הדרוזית שנפלו להגנת מדינת ישראל במלחמות ובפעילות ביטחונית בארץ, המבנה משמש גם כבית תרבות למורשת הדרוזית, ובכול שנה משמש המבנה, כמקום איסוף למשפחות החללים ובני העדה ונבחרי העם ומפקדים בזרועות הביטחון ביום הזיכרון לחללי המדינה .

בעת הביקור ניתן לראות שמות נופלים דרוזיים שנפלו בעת שרותם הצבאי בצבא הישראלי טרם הקמת המדינה , ישנו קובץ של שמות אחד עשר נופלים מתאריך 29,1,48, שנפלו בקרב בכפר יאנוח, אלו הם אנשי פלוגה דרוזית ,שבפיקודם היהודי של יונתן אברמזון וסגנו אסף כץ שגם הם נפלו בקרב.

דליית אל כרמל בית לורנס אוליפנט בית יד לבנים
 

תודה לזקני העדה ולחברי ונשמות טובות שעזרו לי  לחבר מאמר זה.

מוצאו של אליפנט במשפחת אצילים סקוטית נוצרית ,שהייתה מקורבת למלכות הבריטית במאה השתיים עשר, אליפנט עצמו נולד בשנות השלושים של המאה התשע עשר, אביו שרת כשופט ראשי למושבת באי ציילון ,כילד סיים במקוטע את לימודיו באנגליה, למרות שבגיל 12 ערך מסע כילד לביקור אצל משפחתו באי ציילון (סרי לנקה), לאחר זמן אביו קיבל חופשה של שנתיים באנגליה ולקח עמו את אליפנט להמשך את לימודיו.

למרות רצונם החליטו הוריו לערוך סיור גדול באירופה המערבית שבה חווה את הקדמה התרבותית שהחלה לפעפע  באירופה ,בעת שהמשפחה שהתה באיטליה במחצית המאה התשע עשר, לאחר מכן חזרה המשפחה לציילון ,ואוליפנט החל לעבוד במשרדו של אביו, משם נטש את משרתו וערך מסע גדול בהודו ובנפאל ,בחברת חברו הנסיך הנפאלי ,שסיים את השכלתו באנגליה וחזר לארצו.

לאחר חזרתו מהודו ומנפאל לאנגליה , החל אוליפנט במסע נוסף שבה ביקר בגרמניה וברחבי רוסיה בתקופת הפרעות ,וסיים בעיר אודסה , בטרם חזר שוב לאנגליה, שבה נבחר אוליפנט בשנות השישים לפרלמנט הבריטי, תפקיד שהחזיק בו רק שנתיים, במחצית שנות השישים החל אוליפנט לעבור מהפך והחל להתעניין בדת ובתנך.

לאחר עבודתו כעיתונאי מלחמתי במלחמת קרים ,חזר אוליפנט ונשא את רעייתו עליזה (אליס) בת משפחה עשירה בשנת 1872 ,בעת שבקר בפריז , אליס נפטרה בבייתם מגוריהם בדליית אל כרמל , ונקברה בבית הקברות הטמפלרי שבחיפה בשנת 1886, לזכרה הקים אוליפנט אנדרטה משיש ,בדליית אל כרמל ולידה קבורה אם משק הבית .

דליית אל כרמל סיפורו של סיר לורנס אוליפנט
 

אימבר נולד בעיר זלוצ'וב שברוסיה , חיו כמשורר לא היו קלים וכללו עוני, סבל ומרירות פרסומו הגיע לאחר שכתב את המנון התקווה , פרט עלום הוא הסיפור של כתיבת השיר כהצעה להמנון אוסטריה , שנשלח לפארנץ יוזף קיסר אוסטריה ושעליו זכה בפרס של עשרים וחמש מטבעות זהב, לאחר זכייתו אמר אימבר ,כי הקיסר קרוב לוואדי בקי בשירה .

לאחר מסעות בעולם בלווית אוליפנט , ולאחר חלה והבריא יצא עם אוליפנט לאחר מות רעייתו והתיישב עמו בלונדון ,לאחר מותו של אוליפנט , החל אימבר במסעותיו בעולם, בתחילה סייר במדינות אירופה ובצפון אפריקה, ולבסוף השתקע בלונדון .

בלונדון ישב אימבר וכתב את שיריו שתורגמו לאנגלית ,אחר כך עבר לאמריקה שם ערך מסעות רגליים ברחבי היבשת, שם פרסם סיפורים ושירים בכתבי עת אמריקאים בשפה האנגלית העברית וביידיש ,עוד כתב מאמרים מעוררי פולמוס, בנושאי רפואה, שבהם טען כי חלק מהחידושים בשטח המלחמה בחיידקים, כבר התגלו בידי חכמי התלמוד בעבר .

כאשר נפטר אימבר בניו יורק בגיל 53 בשנת 1909 , פרצה מחלוקת למקום קבורתו מהגרים מעיר הולדתו דרשו שיקבר בבית הקברות שלהם בניו יורק ,לעומתם דרשו בני קהילת יוצאי העיר ביאלקמין שבבית הקבורה שלהם נקברה אחותו של אימבר שיקבר בשטחם, הגורם השלישי שדרש שאימבר יקבר באחוזת קברו היה ידידו המליונר שטען שאימבר ביקש להיקבר אצלו.

בסופו של דבר נקבר אימבר בבית הקברות היהודי בני קהילת יוצאי העיר ביאלקמין בתמורה לסכום כסף גדול שתרמו לצדקה , לאחר מותו נותרו בחדרו שלוש מזוודות עם כתבי ידו , שחלקם דנו בפרושיו לתורת הסתר והקבלה, יורשיו ניסו לקבל את הירושה ,אך החל מאבק משפטי לזכות הירושה, בתקופה זאת אופסנו הניירות למשמורת בידי בית הדין מוריה , לאחר זכיית היורשים במשפט ,בעת שהגיעו לקבל את הירושה ,נטען כי המזוודות נעלמו.

שלושים וחמש שנים לאחר מותו הובאו עצמותיו לארץ ישראל שבה הוא נקבר. 
המשורר ויוצר ההמנון התקווה הרץ אימבר
 

הכניסה בתשלום ולאחר תאום מראש, לטלפון 04-8393242 או נייד 052-3443147.

המוזיאון ממוקם באחת החנויות ,שבצד הימני של הרחוב הראשי ושוק דליית אל כרמל, כאשר נכנסים לאחת החנויות על פי השילוט ,בירכתי החנות ,נמצא אולם הכולל מוצגים כמו כלי עבודה ישנים ,כלים מימי תחילת ההתיישבות הדרוזית במקום, תמונות ישנות ,מקום המשמש כמוזיאון לתרבות ,הדת הדרוזית, המתאר את מורשת העדה מיום היווסדה ,בתערוכה קבועה ומתחלפת, בעזרת תמונות חפצים ומצגת אור קולית.

דליית אל כרמל בית המורשת הדרוזית ע"ש שייח יוסף אלדין
 

ביתו של מוכתר הכפר הדרוזי דליית אל כרמל ,שימש כמקום החשוב של ניהול הכפר עד שהוקמה מועצת הכפר והשוכנת כיום בית המועצה בית אל שעב , כיום משמש המבנה כמקום לביקור וסיפורה של העדה ומנהגיה , בנוסף לקייטרינג המלווה בלהקה מקומית של זמרה, ריקודים ונגינת להקה דרוזית .

הארוחה החגיגית של מטעמי המטבח הדרוזי בתשלום ובתאום , הסעודה נקראת אקל מולוקי ,(סעודת המלך), בתפריט מבחר אין סופי של סלטים ,תבשילים ,מאפי טבון, ספיחה ופיתות ,ומאכלי בשר מאפי תרד,עלי גפן ועוד ממנות האוכל הדרוזי ,בארוחה ניתן לקבל שתייה קלה וקינוחים וקפה או תה בסיומה.

דליית אל כרמל בית אל מוכתר
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור