דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

נבטים דרך הבשמים

 

כאשר אנו מתייחסים לדרך הבשמים שהקימו הנבטים אנו מתייחסים לדרך שאורכה כאלפים קילומטר שהוליכה את הסוחרים מדרום חצי ערב (תימן) לנמל עזה ששימש כתחנת המעבר למשלוחים למקדשים בעקר בעת העלאת המנחות לאלים באירופה, על מנת להפיג את ריח הצחנה של בעלי החיים שהוקרבו ולשימוש נשות החברה הגבוהה כבושם.

חלק מהבשמים שימשו גם להפגת הריח בעת שריפת גופות הנפטרים, הקטורת שימשה גם לצרכי הרפואה העתיקה ,חניטה ועוד, חלקם משמשים גם כיום במקדשים לאלים במדינות מזרח אסיה , לאחר העלמות הנבטים מהאזור ,חדלו דרכים אלו לשמש כדרכי מסחר ומעמדם צנח .

מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה שפורסם בתחילת שנת 2019 , מחקר שנערך לאורך חמש שנים , משיבה לשאלה ומציג אפשרות שלישית לשאלה מדוע קרסו הערים הביזנטיות ואלו שהוקמו על בסיסם ,במאה השביעית לספירה בעת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל.

עד פרסום מחקר זה ההנחות להעלמות הערים הנבטיות שישבו על דרך הבשמים והתבלינים היו כי שינויי מזג האוויר גרמו לנטישה בתוספת הרס הערים עקב התפוררות התלכיד החברתי וכיבושם ,בידי המוסלמים בעת שהארץ נכבשה במאה השביעית אך המחקר טוען כי הערים קרסו בעקבות הקריסה הכלכלית .

המחקר חיפש את בפתרון לשאלה בסינון האשפה שהצטברה בישובים ושלא פונו מהישובים עקב הזנחה המעידה לדעת החוקרים על קריסת השלטון המוניציפאלי של הערים והזנחתם.

אל סיבות אלו צריך להוסיף כי במדינות הצרכניות של התבלינים והבשמים התחוללה מגפת הדבר במאות השישית ,שעקב התמותה הרבה חדלו הצרכנים באירופה לרכוש את הסחורה , דבר שפגע במסחר של הערים שעל דרך הבשמים.

 
 
 

מגדל השמירה הנבטי גרופון מרוחק שמונה קילומטר ממצד מחמל ,בנתיב העובר בתחילה בנחל חווה ועובר לנחל גרופון הממוקם בחלק הצפוני מזרחי של מכתש רמון , בתחילת הדרך עוברים ליד קבר של שיח בדואי ומשם יורדים לנחל חווה ומשם לעלייה למצד גרופון הממוקם צמוד לאוכף בהר .

בעת הביקור במצד נבחין בחורבות של מגדל שמירה מרובע הבנוי מאבנים המסותתות בגסות ,שאורך כול צלע במגדל כששה מטר, ובו חמשה חדרי מגורי המשמר במקום מגדל תצפית ובור אגירת מים נסתר שאליו מוליכה תעלה לאיסוף המים .

כיום לאחר עשרות שנים ,נתגלה בידי צוות מבית ספר שדה בוקר ,מקטע חסר שנחבא שאורכו 7 קילומטר חלקו של המסלול במכתש רמון וחלקו לכוון העיר הנבטית עבדת , הקטע נתגלה באמצעות חמש אבני מיל רומאיות שנתגלו ,אבנים שהונחו בקטע במסלול שבין מצד מחמל לבין מצד גרופון.

מצד גרפון דרך הבשמים הנבטית
 

הגן הלאומי שבו ממוקמת העיר עבדת ,פתוח בימי השבוע לביקורים בתשלום ,בין השעות 08:00-17:00 בקיץ, בחורף שעה פחות, הגן ממוקם בין שדה בוקר למצפה רמון ,בצדו המזרחי של כביש 40 כשלושה עשר קילומטר ממדרשת שדה בוקר , מהכביש מוליך כביש סלול למעלה ההר שעליו ניצבת העיר, לפני כן יש לעבור במבנה הכניסה, לצפות בסרטון המתאר את העיר והמבנה ,להציץ בתצוגת ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו במקום , לרכוש כרטיס הפותח בפני המבקר את שער הכניסה לכביש העולה.

העיר הנבטית עבדת ממוקמת בראש מצוק שמעל לנחל צין, בגובה של 625 מטר מעל גובה הים , העיר שמשה כנקודה שבין האחרונות להשלמת המסע של דרך הבשמים שבין פטרה לנמל עזה , קטע זה שמתחיל בעבדת שאורכו כשלושים וחמשה קילומטר לחולות חלוצה ומשם עוד כחמישים קילומטר לנמל עזה .

עיר מסחר מרכזית נבטית ,שתחילתו במאה השלישית לפני הספירה ,המשיכה בתקופה ההלניסטית היוונית שממנה נותרו המקדש לאל לאפיס המצרי, ומקדש המצופה אבן לבנה לאפרודיטה אלת האהבה, ומערת הקברים שבמדרון הדרומי מערבי , שבה נתגלו כתובות ביוונית .

העיר נשלטה בידי הנבטים במאה הראשונה לאחר הספירה עד המאה השלישית ,ובמאה הרביעית נכבשה העיר בידי הרומאים ,ולשיא תפארתה הגיעה בתקופה הביזנטית שהחליפה את השלטון הרומאי.

במאה השישית נחרבה העיר ברעידת אדמה שהתחוללה באזור וירדה מגדולתה וננטשה במחצית המאה העשרים החלו משלחות ארכיאולוגיות לחפור ולשחזר חלק גדול משרידי העיר , העיר ממשית ,שפטה והעיר עבדת הוכרזו בידי אונסקו כאתרים בעלי מורשת לדרך הבשמים והנבטים.

הגן הלאומי עבדת ,שוחזר ושופץ על מנת לשמר את שרידה לאורך מאות השנים ,ולהבליט את מפעלם של הנבטים ,הרומאים והביזנטיים ,שהקימו עיר גדולה שבה חיו כשלושים אלף תושבים בימי תפארתה ,כמו כן לספר על חיי המסחר ,המבנים ולספר את סיפור השיירות שעברו בה בדרך הבשמים והתבלינים.

בסוף המאה התשע עשר ,גילה החוקר הצ'כי אלואיס מוסיל ,שהיה אחד מחוקרי הנבטים על דרך השמים ,כתובת ביוונית על שרידי אחד ממגדלי השמירה של עבדת ,שבה נכתב " במזל טוב זבס עבדת עזור לארנאיוס אשר בנה את המגדל הזה באותות טובים, בשנת 188 .

החוקרים משערים שאת שמה של העיר עבדת, היא קבלה מאחד משלושת המלכים הנבטים ששמם היה עבדת , ומכן חשיבותה של הכתובת המציינת את שמה של העיר על מבנה בעיר, שהאל אליו הם סגדו נקרא זבס , כתובת זאת שהייתה על מגדל שמירה רומי ,נעלמה לאורך השנים כאשר המגדל התמוטט ,ורק הכיתוב של החוקר אלואיס נותר כמקור יחיד באותה תקופה להמצאות הכתובת.

בשנות השישים עת נערכו חפירות במקום ,פונו גלי האבנים שהתמוטטו מסביב למגדל וכיסו את הכתובת ובעקבות פינוי של אבני המגדל נתגלתה הכתובת מחדש בצדו הצפוני של המגדל , שחלקו הגדול נותר למרות רעידת האדמה שחווה.

בעת החפירות נתגלו גם חרסים מהתקופה ההלניסטית במאה השלישית לפני הספירה, מטבעות מהתקופה הנבטית מהמאות השנייה והשלישית לספירה ,לאורך תקופת שלטון הנבטים על העיר משלו בה שלושה מלכים שבנו בה מקדש לאל ,שצורתו דומה למקדשי הישראלים כנענים מאותה תקופה, מקדש הממוקם בין שער המצודה מהתקופה הרומית המאוחרת-ביזנטית והכנסייה הדרומית .

עובדת העיר הנבטית בדרך הבשמים
 
עין עובדה והשמורה
עין עובדה
הכניסה בתשלום
עין עובדת ממוקמת שלושה קילומטר מערבית משדה בוקר ,המסלול יורד מליד מדרשת שדה בוקר לערוץ הנחל .
השמורה פתוחה בקיץ בשעות 08:00-17:00 בחורף עד השעה 16:00 ,בימי שישי עד השעה 15:00.
טלפון לתאום 6555684 - 08
מידע
מסלול שאורכו כשנים וחצי קילומטר  והכולל סיור בקניון נחל וביקור בשלושה מעיינות שכבה הנמצאים בערוץ נחל צין המעיינות הם עין מור שלידו אלה אטלנטית בת למעלה ממאה וחמישים שנה ,עין עבדת ועין מעריף שמעליו שרדי מבנה מרובע מהתקופה הביזנטית  ששימש כמגדל שמירה ותצפית של הנזירים על חלקותיהם החקלאיות  ,המסלול נחלק לשני חלקים הראשון החלק העליון שבו נדרש לעבור טיפוס בשבילים ,בסולמות ועזרה ביתדות ,עד שער הכניסה העליון והחניה .
 
לאורך המסלול והמעיינות שבמרבית ימי השנה נובעים מהם מים גדלה צמחייה רבה ועשירה המעניקה למבקר תחושה של ביקור בנווה מדברי דמיוני, בנחל צומחת חורשה של צפצפת הפרת, השביל בסיור חולף ליד מערות נזירים,אשר התגוררו כאן בתקופה הביזנטית.
 
מסלול ההליכה הוא בחלק התחתון והצר של הערוץ מוליך כלפי מעלה הערוץ הכניסה היא מהשער התחתון , לכוון המעיינות הגבוהות הם מעיינות עין מעריף למרגלות מפל המים שגובהו כחמש עשר מטר ושממנו נשפכים המים לבריכה שעומקה כשמונה מטר בתקופת החורף , מכאן ניתן לחזור לחניה ליד השער התחתון משם לוקחים את הרכב ועולים לשער ולחנייה העליונה בעיקר למרפסת התצפית ליד הכניסה העליונה לכוון הערוץ והמעיינות מגובה של 60 מטר מעל לעין עריף .
 
ממעין מעריף מתחיל חלקו השני של המסלול של טיפוס בסולמות ושבילים לחלק העליון של הגדה ועצירה לצפיית נוף לערוץ הנחל , ניתן גם לצפות בבעלי חיים המתגוררים באזור והנהנים מהצמחייה והמים המעיינות ומהזרימה בחורף של הנחל בערוץ.
 
עין עובדה עצמו הוא ממוקם בקטע נחל צין העוזב את רמת עובדת תוך יצירת קניון עמוק וצר בין גדות חצובים בסלע קריטון לבן .
 
כאשר עושים את שני חלקי המסלול הוא חד כיווני נדרש להכין רכב בחניון ובשער העליון לאיסוף .
עין עובדה והשמורה
 

העיר הנבטית חלוצה ממוקמת בצפון הנגב באזור שפך נחל הבשור ,בנסיעה על כביש 40 בדרך למצפה רמון , וכשמגיעים לצומת משאבים, כקילומטר צפונה מקיבוץ משאבי שדה, פונים ימינה לכיוון צאלים ורביבים , ובין אבני הסימון לקילומטר 166 ולקילומטר 167, יורדים מהכביש בפניה שמאלה לדרך עפר ,המסומנת בסימון דרכים כחול המובילה את המבקרים לאורך כקילומטר עד למגרש החניה של גן הלאומי חורבת חלוצה.

עיר ששימשה לשיירות הנבטים בדרך הקלאסית למנוחה אחרונה בטרם פנו השיירות לנמל עזה במסלול שאורכו כחמישים קילומטר ,עיר נמל ששימשה כאחת התחנות האחרונות במסע הבשמים והתבלינים, למשלוח הסחורות ליוון העתיקה ולממלכה הרומאית .

עיר שהחלה כאחת מששת ערי הנבטים בערבה במצפה רמון ובנגב הצפוני ששימשו את השיירות הנבטיות בדרך הבשמים שהחלה בפטרה והסתיימה לרוב בנמל עזה , מסלול הליכה שנמשך כחמישה ימים מפרכים והפסקות הן לאנשים והן לחיות העמוסות בסחורה.

העיר חלוצה החלה את פריחתה ומרכזיותה בתקופת הנבטים בין המאה הראשונה לשלישית ולאחריה בתקופת הרומאים והביזנטיים, עד הסוף המאה השישית שביעת ,שאז ננטשה בעת הכיבוש המוסלמי ,בתקופת שיא זוהרה שלטה העיר על כאלף דונם ,שבהם נבנו שכונות מגורים, מבני ציבור ,מקדשים ,מספר כנסיות ביזנטיות ותיאטרון , נטעו כרמים לייצור יין פתחו חקלאות מדברית ואף בנו מחסנים למסחר .

בעיר העתיקה בתקופת המאה הראשונה לשישית ,נחפרו כחמש בארות מים שחלקם אף חודשו בתקופת השלטון המנדטורי ,על מנת לשמש את כוחות הצבא שהתפרשו באזור למניעת מעשי ביזה השתלטות על שטחי אדמה ומרדנות של בדויים בנגב , הרס נוסף ושדידת חומרים ואבנים ממבניה העתיקים נעשה בידי הערבים המוסלמים בתקופה העותומאנית.

השיא לגניבת חומרי הבניין והאבנים הגיע בתקופה המנדטורית ,שבה יישבו הבריטים ערבים בדואיים בכפר אל חלסה,אלו  שלקחו אבני מצבות לבניית בתיהם מבית הכנסת הנבטי שליד העיר , העיר חלוצה הוכרזה בתחילת המאה העשרים ואחת כמקום מורשת לאומית בידי אונסקו .

בקיץ 2018 נערכו חפירות ארכיאולוגית בידי משלחת ארכאולוגית מהעיר קלן שבגרמניה, חפירות שנעשו  בשרידי העיר חלוצה הנבטית , בחפירות אלו נתגלתה כתובת ביוונית  שעליה כתוב חלוצה, זאת העדות  הארכאלוגית הראשונה המציינת את שמה של העיר ,עוד נתגלו בחפירות שרידי בית מרחץ וכנסייה , העיר שנהרסה בפלישה הערבית הראשונה במאה השביעית קבלה את השם הערבי אל חלסה.

מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה שפורסם בתחילת שנת 2019 , מחקר שנערך לאורך חמש שנים , משיבה לשאלה ומציג אפשרות שלישית לשאלה מדוע קרסו הערים הביזנטיות ואלו שהוקמו על בסיסם ,במאה השביעית לספירה בעת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל.

עד פרסום מחקר זה ,ההנחות להעלמות הערים הנבטיות שישבו על דרך הבשמים והתבלינים היו ,כי שינויי מזג האוויר גרמו לנטישה בתוספת הרס הערים עקב התפוררות התלכיד החברתי וכיבושם ,בידי המוסלמים בעת שהארץ נכבשה במאה השביעית אך המחקר טוען כי הערים קרסו בעקבות הקריסה הכלכלית .

המחקר חיפש את בפתרון לשאלה בסינון האשפה שהצטברה בישובים ושלא פונו מהישובים עקב הזנחה המעידה לדעת החוקרים על קריסת השלטון המוניציפאלי של הערים והזנחתם.

אל סיבות אלו צריך להוסיף כי במדינות הצרכניות של התבלינים והבשמים התחוללה מגפת הדבר במאות השישית ,שעקב התמותה הרבה חדלו הצרכנים באירופה לרכוש את הסחורה , דבר שפגע במסחר של הערים שעל דרך הבשמים.

הנגב גן לאומי חלוצה
 
עיר אובות עתיקות מצד חצבה מבצר עין תמר המקראית
עתיקות מצד חצבה -  מבצר עין תמר המקראית
בנסיעה בכביש 90 לאילת באבן הקילומטר 160 פונים בעקבות השילוט לכוון מזרח אל כביש 227,לאחר מכן פונים שמאלה אל מצודת חצבה, השלט שהוריד אותנו מהכביש לאילת ,הנחה אותנו לעיר אובות.
כניסה חופשית
רחצה וירטואלית בצהרי היום ,בבית הרחצה הרומאי בעיר אובות.

מד החום הראה 40 מעלות בשמש , זעתי הקולחת מילאה למחצה את ברכת המים הרומאית בחדר הקר , ופנטזתי שאני צף ומשתכשך במי הפאטה מורגנה , ממש כשם שהרומאים שלקחו את המים מעין אל חוצוב שפירושו בערבית עין השפע ,הנקרא כיום עין חצבה הממוקם מעט מצפונה לעץ השיזף הענק ,מהמעיין נותר רק שמו איך שתרצו בערבית או בעברית .

חכמי הדור הישראלים חצבו בשנת 1952 בקרבת המעיין על מנת לשאוב את מי התהום ,ברצונם לספק מים לתושבי האזור, וכיוון שיינקו יניקת יתר מפטמת המעין הותירו אותו יבש לאחר תקופה קצרה , והמעין נותר יבש כשם ששרידי חמש תקופות המחייה במקום שנתגלו בחמש שכבות שחפרו הארכיאולוגים.

בעת ההליכה ,מבטי נדדו לאוטובוס הממוזג שעזבתי ונשרכתי לאיטי לשרידי העיר אובות בערבה, צביטה מהפולנייה החזירה אותי לעולם המציאות,רק אז הבנתי שאני בין שרידים של ישוב עתיק בדרכי לאילת ולא בבריכה .
 
בנסיעה בכביש 90 לאילת באבן הקילומטר 160 פונים בעקבות השילוט לכוון מזרח אל כביש 227,לאחר מכן פונים שמאלה אל מצודת חצבה, השלט שהוריד אותנו מהכביש לאילת ,הנחה אותנו לעיר אובות,שרידי הצריפים המאובקים נותרו ממחנה צבאי ישראלי ישן ומשרידי המחנה הבריטי ,אך המקורות היהודיים קשורים לתנך בפסוק ויסעו בפנון ויעברו באבות ,בספר במדבר המספר את מסעות ונדידת היהודים בדרכם לישראל, עמותה ארץ ישראל פורחת והקרן הקיימת משמרים את המקום ,נוטעים שותלים ודואגים לאספקת מים לצמחייה ולעץ השיזף.

כיוון שעץ השיזף אינו מצמיח טבעות גדילה לספירה של מניין שנותיו , נותר לנו רק להיזון מן האגדות ולספר כי העץ נחשב לעץ המבוגר בישראל ,על פי המסורת הוא בן אלף שנים ,ידוע הוא שאין פוגעים בעץ השיזף ,בשמו המדעי סיסיפוס-ספינה-קריסטי .
עיר אובות עתיקות מצד חצבה מבצר עין תמר המקראית
 

על מנת להגן על גבולה הדרומי ושליטה על שבטי הבדואים בנגב ,שהחליטו לספח לעצמם שטחים השייכים לארץ ישראל ,הקימו הבריטים בשטחי הערבה מספר תחנות משמר של רוכבים בעיקר על גמלים,אחת המשטרות הדרומיות הייתה באזור מעין ובאר חצבה או בשמה הערבי עין חוסוב.

תחנת עין חוסוב הוקמה בשנים 1927-30 ,שנים שבהם נסללה הדרך החדשה שחיברה בין תחנת המשטרה בכורנוב (ממשית) ובין באר מנוחה (עין חוסוב) , לצורך הקמת מבנה המשטרה והארוות ,פרקו הבריטים אבנים ממבנים העתיקים של המצד הנבטי של הגבעה מעל לבאר,למבנה המשטרה וחלק מהאבנים לקירות התמך של הכביש במעלה העקרבים.

למעשה השתמשו המהנדסים הבריטיים מחיל ההנדסה ,שמחנות שהקימו ליד מעין עין חוסוב (חצבה) עין ויבה (בקרבה למחנה הצבאי הישראלי כיום ובבאר מנוחה(ביר מליחה) תחנת המשטרה בעין חוסוב(חצבה ששרידיה נראים ליד עיר אובות כללה קנטינה חלומית למיובשי האזור,תחנת המשטרה של באר מנוחה (ביר אל מליחה )ננטשה בסוף תקופת המנדט


חצבה שרידי תחנת המשטרה הבריטית הרכובה בעין חוסוב
 
צופר מאגורת נקרות
מאגורת  נקרות
הכניסה חופשית
איך להגיע ממול לעין יהב, יציאה משרידי החאן במואה, אשר בערבה. עלייה אל מצד קצרה שנבנה בתקופה הנבטית-רומית, הליכה בסמוך לתוואי של נחל נקרות.
מידע
בניגוד למיצד נקרות ההרוס בחלקו,שרידי מאגורת נקרות נשתמרה במצב טוב יחסית,היא נשתמרה בשלמותה כולל התקרה בעלת הקשתות,היא שימשה את הנבטים בתקופתם, החלק המענין לכושר החיים במקום , הוא דרך אגירת המים. מערוץ קטן ממזרח לערוץ נחל נקרות  אין כניסה לרכב, יש ללכת  כ- 300 מטר מזרחה לטפס על כתפי הנחל נגלה מערכת מים שלמה ,אשר שוחזרה, ערוץ גלישת המים, בור שקיעה לסחף, תעלת הולכה ובור אגירה בנוי אבן מטויח מבפנים וקשתות נושאות גג, להגנה מפני שוטפים לא קרואים ושמש.
צופר מאגורת נקרות
 

הכניסה חינם  

איך להגיע בירידה מירושלים עד המפגש בצומת הלידו עם כביש 90 ממשיכים שלושה קילומטר לאחר הכניסה לשמורת הטבע עינות צוקים או בשמה הקודם עין פשחה , ממול למיקומה בחוף הים המערבי ברכס ההרים, יורדים שני נחלים נחל הקדרון (ואדי א-נר) הדרומי יותר ונחל מזין והמפל שנובע בעונת הגשמים ,בין הנחלים לפני הכביש ממוקם היישוב אובנת שעיקרו מוסדות דתיים .  

בנקודת החניה יש לחנות בזהירות ולנקוט זהירות גם בחציית הכביש לכוון הים , בחלק המזרחי של הכביש לכוון הרי מואב, ממוקמים שרידים ארכיאולוגיים של מעגן ששימש כאחד מששת המעגנים שהיו בים המלח , מעגן לסירות למסחר עם עבר הירדן ולהובלת חומרים שנכרו מים המלח, בדרכי המסחר למעבר לעבר הירדן המזרחי והפוך, יש הטוענים כי המצדית מעידה על האפשרות ששימשה גם הגנה על מקורות המים בעין פשחה.

המיקום של המעגן במוצא נחל קדרון או כפי שכונה נחל א נור, משערים כי שמה של א מזין נובע משמה של התיישבות יהודית בשם מדין ,באזור חרבת מזין נמצאו מטבעות מתקופת בית ינאי (ההלניסטית) המעידים גם הם על ההתיישבות היהודית באזור , עוד הוכחה לישוב הם סיפורי התיירים שנכתבו וסימוני המפות מהעבר הקדום .

תגלית משמעותית המעידה על שימוש במקום כמעגן ומקום תעבורה ימית ,היא מציאת העוגן במשלחת של פסח בר און ,על פי הידע ההיסטורי ידוע כי גם החשמונאים הבינו את ערכו של האזור, והגדיל לעשות המלך הורדוס שכבש את האזור והכניע את העיירות שהוקמו לחופו המערבי של ים המלח, ובנו אף המשיך בכיבוש והנהיג תעבורה ימית בים המלח.

ים המלח חרבת מזין או בשמה הנוסף קצר אל-יהוד (חירבת אל-יהוד)
 

הזעפרן התפרסם וגדל בעיקר בחבל קשמיר שבצפון הודו, קבל את שמו מהמילה הערבית צהוב (אספר) , בלטינית שמו saffron , התבלין הגיע מהודו ומפרס ,בעזרת סוחרים ושבטי הנבטים הסוחרים הנודדים, הוא חצה את יבשת אסיה וארצות ערב והגיע לנמלי ארץ ישראל ומצריים או מכוון אילת או מכוון ירדן ים המלח ולמרכז הארץ ,מן הנמלים נשלח תבלין הזעפרן לרחבי העולם העתיק.

סוחרי התבלין זעפרן שהובא מהודו ואירן, הביאו גם פקעות שגודלו בארצות איטליה, צרפת, ספרד ומרוקו, שנטשו את מלאכת הגידול עקב העבודה הידנית הגדולה הנדרשת בקטיף ובהכנת שערות הזעפרן לאחר הקטיף וכמובן שקילתו והפרדתו

הזעפרן נחשב לאחד מתבליני המזון היקרים בעולם ,השימוש בתבלין הזעפרן נפוץ במאכלים הודיים ובמטבח הפרסי ,קמצוץ ממנו עולה בכסף רב, הפקעות הראשונות הובאו לחווה מתנת המדבר ,לפני למעלה מעשר שנים בידי גבי ורעייתו לילך ממרוקו, פקעות שהוטמנו בערוגות שכוסו בהמשך ביריעות ניילון להגנתם .

תהליך צמיחת עלי הצמח ,שמקיצים בסוף הקיץ מתרדמתם ובהמשך פריחת פרחי הזעפרן הסגולים, מתחיל במחצית חודש נובמבר ותהליך קטיפת הפרחים נמשך כחודש , כאשר הקטיף עצמו נעשה בשעות הבוקר המוקדמות ,כאשר לכול פקעת מחזוריות ,של צמיחת פרחים מחדש מאותה הפקעת ,בתנאי שהפקעת בוגרת .

חוות מתנת המדבר פקעות הזעפרן כרכום
 
באר מנוחה פונדק 101 כושי רמון

כשלושים קילומטר צפונית לצומת קטורה ,בשיפוליה של גבעת מנוחה ,או בשמה הערבי ביר אל מליחה ,שהפיקה מים טובחים לשתייה,שבה השתמשו בני השבט הבדואי שגרו באזור,בנקודת הנביעה הקימו סוללי כביש הערבה המשמש אותנו כיום את מחנה העבודה של הסוללים.

באר מנוחה שימשה כתחנת מעבר על דרך הבשמים של שבט הנבטים לנמסחר הן עם אפריקה והן עם תורכיה,עד היום ניתן לראות שרידים מימי הנבטים שחיו כאן בעבר,על הגבעה הסמוכה שרידי המצד הנבטי מהמאה הראשונה,מבנה מלבני מחולק לחדרים ולידו שרידי מגדל השמירה בן שלושת החדרים.

חלק ההרואי מסיפורי נקודת היציאה בעבר בשנות החמישים לכוון פטרה ,נוגעים לבני הנוער ההרפתקנים שניסו בסתר את מזלם להגיע לפטרה ,טחד מהאנשים שהצליחו במסע היה שמעון רמון (כושי) .


באר מנוחה פונדק 101 כושי רמון
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור