דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל עליון ישובים ואטרקציות

 
 

הגבעה ששמה הערבי הוא תל חנזיר ,מתרוממת לגובה של כמאתים מטר מעל גובה פני הים, הגבעה ממוקמת כקילומטר וחצי מדרום לישוב כפר סולד ,שקיבל את שמו משמה של הנרייטה סולד שהקימה את ארגון עליית הנוער, בנסיעה בכביש 918 נראה שלט חום בצדו המערבי של הכביש ,הממוקם כחצי קילומטר צפונית לכניסה לקבוץ סולד , הנסיעה על שביל עפר למרחק של כמה מאות מטרים מביאים אותנו לגבעה .

את התל כבשו הסורים במלחמת השחרור , אך במסגרת סדרת הקרבות של עשרת הימים במלחמת השחרור, כוחות צהל כבשו אותו מחדש בחודש יולי 1948 ,משום היותו גבוה הוא השתווה לשליטה על השטח כמו המוצבים הסוריים שמסביב.

בשנות החמישים נמסר התל לכוח ומוצב של האו"ם על מנת שייטיב לפקח על שביתת הנשק בין ישראל לסוריה , האו"ם החזיק במוצב עד לימים ספורים בטרם פרצה מלחמת ששת הימים שאז נטשו .

למוצב הנטוש הועלתה פלוגה של צהל ,על מנת לא לאפשר לסורים לעלות עליו, בתכנון מהלכי הקרב של כוחות צהל לכיבוש רמת הגולן ומוצבי הצבא הסורי תוכן מעבר דרך התל תוך שימוש כעמדה תצפית וניהול הרב ושימוש במדרון האחורי שלו להסתיר את הכוחות בטרם יכנסו לקרב.

בתשיעי ליולי 67 ניתנה פקודה הקרב וחטיבת שמונה החלה לעשות את דרכה מנקודת הכינוס שמאחורי הגבעה , לדרך הפטרולים הסורית ומשם לכיבוש העמדות הסוריות בקווי ההגנה הסוריים הראשון והשני , על הגבעה הונחתה ארטילריה סורית שגרמה למספר נפגעים ישראליים.

חטיבת גולני יצאה לקרב שעות ספורות לאחר מכן ועברה אף היא במסלול שמאחורי הגבעה בדרכה לכיבוש תילי ההגנה הסוריים, תל פאחר, תל עזזיאת ומוצבים סורים נוספים , על הדרך שהותוותה נעו עוד כוחות צהליים ,הדרך שימשה להעלאת שיירות אספקה ופינוי פצועים משדה הקרב.

כיום למרגלות הגבעה מונח זחל"ם שנפגע בדרכו לכיבוש תל פאחר , ליד בונקר המבוטן של עמדת האו"ם הוקמה נקודת תצפית ושלטי הסבר על נקודות התצפית והסבר למהלכי הקרב כיבוש התילים הסוריים והרמה, קיימת גם אנדרטת זיכרון לחיילי ההנדסה שפתחו את הדרך במלחמת ששת הימים.

גליל עליון גבעת האם
 

מעט על כאמל חסיין אפנדי ראש כפר חלסה שכונה שייח החולה

עמק החולה הסגור בשני צדדיו בין הרי הגולן להרי נפתלי ,ובתווך תושבי הכפרים הערבים והיהודים שבעמק החולה ,סבלו משוד וגזל של שבטי הבדואים שחיו בראשי ההרים בסוריה ,שהיו בחסות השלטונות הסוריים והשיח אל פעור וידיד הצרפתים .

יריבות של שנים ושנאה בין בני שבט ערב אל פאדל ,לבין שבטי הכפרים של שבטי עמק החולה , שהיו נאמנים למלך פייסל ששלט בסוריה ,יריבות זאת גרמה למעשי שוד וביזה בעיקר בימי החורף והגשמים כנגד אנשי החולה הערבים , וכול זאת משום שהשטח בארץ ישראל ,היה תחת חסות האנגלים לכן בני השבט הבדואי מסוריה ,ירדו מההרים גנבו ונמלטו לשטח הסורי בחזרה .

סיורי המשטרה הבריטית והבדואים של החולה בעת המרדפים הובילו אותם לכוון השטח הסורי שם אבדו העקבות, שודדים אלו לא פחדו להגיע לכפרו חלסה של כאמל אפנדי ולגנוב מספר בהמות, על הגניבה הודיע כאמל למשטרה הבריטית במטולה ומיד החל מרדף אחריהם , כאשר התקרבו לשודדים ,פתחו אלה באש ונטשו את הבהמות הגנובות .

בניגוד לכפרים הערביים שנכללו תחת שלטונם של הצרפתים , אנשי השבטים והשייחים שלהם שגרו באדמות עמק החולה, ונכללו תחת שלטונם של הבריטים בשנות העשרים , בניגוד לחבריהם "הצרפתיים" שהמשיכו להנהיג שלטון עריצות כלפי ארסיהם ,וגזל אדמות ובעקר שניתנה להם הרשות לנהוג כרצונם בשטחיהם נותרו הם מוגבלים במעשיהם.

אנשי השלטון המנדטורי פעלו ביד קשה כנגד שבטי הבדואיים בעמק החולה, הופסקה פעולתם לגזלת אדמות ולסיפוחם לשטחיהם , השלטונות בדקו בעלויות על השטח והחזירו לידם אדמות שנגזלו ושהועברו בחזרה לבעליהם החוקיים, כאשר נתגלו מעשי גזל אדמות או עברה על החוק הבריטי ,הועמדו בעלי השררה לדין , שיטת הבקשיש והשוחד צומצמו .

מצב חדש זה החל לבעבע כתנועת נגד בקרב השייחים של החולה ,שדרשו להסתפח לחסות הצרפתית ולא האנגלית, כיוון שהבינו שכוחם נשחק ומעמדם החל לרדת ,כי החוקים השתנו לרעתם .

בשנת 1921 נערך סיור של הנציב העליון בגבולה הצפוני של ארץ ישראל הביקור כלל גם ביקור בכפרים בגליל העליון, בעת הביקור ביקשו נכבדי האזור להוריד את נטל המיסים על החקלאים ותנובתם, כפי שהיה נהוג בימי השלטון העותומאני ,המושל השיב כי הכנסות אלו נדרשות לניהול המנדטורי בארץ ובעצם זאת הירושה שהאנגלים קיבלו מהתורכים .

הבקשה הנוספת שהועלתה ,להעביר את בית הדין המנדטורי שמיקומו במטולה לכפר חלסה במקום מושבו של כמאל חסין אפנדי , שקבל לאחרונה את התואר החדש, זקן שייחי החולה מהשייחים הערבים באזור, המושל הבריטי ענה בדיפלומטיות, כי מושב בית הדין במטולה נוח יותר לשופטים.

בשנת 1930 נאסר כאמל חסין אפנדי ,שייח השייחים של החולה ,בידי השלטונות הבריטים בעוון חובות גדולים שהוא לא פרע , למרבית האירוניה לא מיהרו חבריו לטמון ידיהם בכיסים על מנת לשלם דמי הערבות לשחרורו מהכלא

בשנות השלושים ,שימש כמאל הידוע כגיבור המרצחים מסיפור תל חי ,שפעל בנוסף למגוריו בכפר חלסה ,כראש הצעירים הערביים בעיר צפת, שבין יתר פעולותיו פעל כנגד שייח דעם זלום מעשירי הגליל , לבל ימכור אדמות בגליל העליון בגבול סוריה וארץ ישראל ליהודים ,בטענה שדרך אדמות אלו מבריחים היהודים עולים לארץ ישראל.

פעילותו זאת לא מצאה חן בעיני השלטונות המנדטוריים שהורו לו לחזור מידית לכפרו חלסה , לאחר שהגיש מכתב מחאה ,קבל את הדין וחזר לכפרו אלא ששם המשיך בפעילותו וארגן מפגש של משלחות של צעירים ערביים מהערים טול כרם, יפו ,שכם צפת ועוד ,בכדי לדון כיצד למנוע מערביים למכור אדמות ליהודים .

בפגישה זאת אף דנו הצעירים ,להגיש מחאה לשלטונות המנדטוריים ,לקבלה מחדש את הזיכיון על אדמות החולה מהיהודים לערבים, ואף לנסות למנוע את רכישת אדמות הכפרים הערביים בידי היהודים ,מסביב לביצות אדמות החולה, מכוון שהערבים החזיקו בשטח גדול יותר מאדמות ביצות החולה ,בכדי למנוע רצף שליטה יהודית באזור.

להגברת לחצו לאיסור מכירות האדמה ליהודים, נפגש כאמל חסיין אפנדי בתחילת שנת 1937 עם נכבדי הכפרים הוניין ואל חיאם ,על מנת להניעם מכירת אדמות ערביות לידיים יהודיות, ולמנוע מהם להבריח יהודים לארץ ישראל דרך אדמותיהם .

יש לזכור כי בתקופה ההיא ,עדיין לא הצליחו כפר גלעדי ותל חיי ליצור רצף טריטוריאלי יהודי באזור, אבל קרן אור אחת יצאה מהכפר הערבי אבל (בית מעכה המקראית) בשמירה על שפיות בתקופת הפרעות והשנאה הנוראה כלפי היישוב היהודי באזור.

תקופה זאת תיזכר גם בנדידת פלאחים ערביים בין סוריה ללבנון וארץ ישראל בחיפוש אחר מקום לעבודה ופרנסה, במיוחד בני הדת השיעית שהתרכזו על קו הגבול במספרים שנאמדו כתשעים אלף פלאחים בגבול עם סוריה וקרוב לארבעים אלף בגבול עם לבנון , פלאחים אלו שעבדו בדרך כלל בשטחי אפנדים עשירים בעלי אדמות היו ספוגים בשנאה על רקע דתי כנגד היישוב היהודי בצפון המדינה, ובמרחק רוחני והחברתי , אך למרות זאת נוצרו ידידויות בין חלק מנכבדי הערביים באזור , במיוחד בכפר גלעדי .

חלק מחברות זאת טמונה בנכדו של כאמל באק ,הנכד מחמוד באק הנכבדים הערביים שנמלט מאנשי השלטון הצרפתי, שרדפו אחריו ואחרי משפחתו ורצו לכלוא אותו ,במנוסתו חסה התגורר במחסה בכפר גלעדי ,בהמשך מונה מחמוד שהתגורר בארמון בטייבה שבלבנון למושל האזורי בגליל העליון , הוא לא שכח את הכנסת האורחים המכובדת לה זכה בכפר גלעדי.

בארמונו שימש גם כשופט לתושבי האזור בלא לבחון את מוצאו או דתו של הבא לפניו ,הבאק לא הסתיר את יחסו ליהודים ,כנגד המסיתים הערביים ועמד בראש גלי כנגדם בלא מורא מהם.

בשנת 1944 כינס כאמל חסיין אפנדי נכבדים ערים וכפרים מהאזור והכריז על רצונו להקים בית ספר חקלאי לילדי הפלאחים על מנת שילמדו שיטות מודרניות לעבודת החקלאות , עוד הוסיף כי בכוונתו לפנות לשלטון המנדטורי על מנת שילוו לו כספים לרכישת טרקטורים ,ציוד מכני לחרישה וזרעים על מנת לשפר את העבודה והיבול לפלאחים .

על מנת להגשים את חזונו ,הטיל כאמל חסיין אפנדי ששימש גם סוכן של חברת סטייל הבריטית כשנה שלפני הכינוס, מס של 10% מיבול האריסים והפלאחים למימון תכניתו , אלא שהאפנדי הנכבד שהצליח לאסוף מספיק כסף לבניית בית הספר ,יצר וועדה כפרית מאנשי שלומו שעמד בראשה, העביר את הכסף שאסף לוועדה ,וביחד לקחו את הכסף וקנו טרקטורים וציוד בכסף הזה משלטונות המנדט ,ביחד עם אנשי מרעיו שהיו עמו בוועדה הכפרית, שביחד החכיר אותם לפי שעות לפלאחים , ואת הכסף שלשלו לכיסם .

לאחר מכן החליט האפנדי לגדל תפוחי אדמה ,לצורך הזה נישל כעשרים משפחות אריסים שישבו על שטח של כ 250 דונם, בטענה שאלו הם שטחיו , (מה שהתברר במהרה שהאדמה איננה שלו) על האדמה העלה את הטרקטורים שחרשו את האדמה המופקעת .

לפני הזריעה היה צריכים אנשי האפנדי לדשן את הקרקע , אי לכך שיחד את אנשי המשטרה הערביים ,ואלו הכריחו את היישובים בכפרים מסביב להוביל על בהמותיהם ובחינם גם להוביל זבל לדישון לאדמות שחרש, רק לכפר אחד ערבי מבינם ,שילם בעבור ההובלה כיוון שיירא ממוכתר הכפר.

גם ביום הזריעה שלח את אנשיו שהוציאו אנשים מבתיהם בכוח בכפרים על מנת שיבצעו את עבודת הזריעה חינם אין כסף, חלק מפלאחים הסתתרו אך באמצעי הפחדה של שוטריו שקבלו בקשיש ,הצליח לגייס כמאה פלאחים לעבודה .

כשש מאות פלאחים נאלצו לעבוד כשלושה ימים ידנית ללא מיכון בחינם, על מנת להשלים את ה זריעה של תפוחי האדמה בחלקה שהשתרעה על 250 דונם .

לצד העובדים הביא האפנדי מספר זמרים שהנעימו לעובדי הכפייה את זמנם בשירים המהללים את האפנדי , או שכחתי את הזרעים של תפוחי האדמה והבצל ,קיבל האפנדי כאמל במתנה באנשי הממשל המנדטורי .

מה הייתה טענתו של האפנדי כמאל להבאת הפלחים לעבד את אדמתו ולזריעה החינמית , האפנדי כמאל כינה אותם כצבא הברית שתחת מרותו שנצרכים למזון והוא צריך לספק להם מזון ולכן עליהם לעבוד בחינם למענו, על מנת שהוא לספק להם אוכל (המבין יבין את כפל הלשון לבד).

אחד ממחזאי בריטניה בשנת 1946 , העלה מחזה בשם " גנבים בלילה ", הדן באנשים הגרים בארץ ישראל היהודים , הערבים והנוצרים והשלטון הבריטי והתמורה הנפשית העוברת עליהם המביאה אותם למחשבה ,כי ניתן לחיות בארץ ישראל ולהגיע למשהו רק בכוח , הגיבור הערבי במחזה הוא יקירנו כאמל חסיין אפנדי .

במחצית שנת 1949 נרצח כאמל חסיין אפנדי בידי שליחי המופתי הירושלמי שהיה אוייבו בלבנון זאת לאחר שנמלט מכפרו חלסה בתקופת מלחמת השחרור, והחל בפעילות תככנית פוליטית כנגד השלטון הלבנוני, רצח זה שבוצע לא בידי הנוקמים היהודים ,אלא בידי ערבים ,מעבר השמחה לאידו ,גרם צער לחברי השומר ,שלא נהרג כפעולת נקם בידי חברי הנרצחים בתל חי .

האגדות מספרות כי שיח השיח'ים של החולה כאמל חסיין אפנדי ,בתקופה שלפני מלחמת השחרור , חיי בפחד מתמיד מבני נקמת דם של אנשי כפר גלעדי ,על חבריהם שנפלו בקרב תל חי , וכן פחד מאנשי הליגה הערבית הקיצונית שהוא היה אויבם ומהאפנדי של ירושלים , מכוון שטענו כלפיו כי הוא פוזל בשתי עיניים לבריטים ובעין אחת ליהודים

בתקופת השלטון הבריטי ,המשיך כמאל אפנדי את דרכיו התככניות כאשר פזל והתחנף לעברם , בכפרו חלסה נהג בשחצנות בעת שרכב על סוסו המהודר מוקף באנשי שלומו ,בחיי התענוגות הפרטיים שהנהיג בביתו שבכפר , למרות שבעבור בצע כסף עזר לבסוף ליהודים בעזרת הקק"ל לרכוש חלק מאדמות החולה , אך אנשי השומר ,לא הסכימו למחול לו על רצח חבריהם בתל חיי בפיקודו ,למרות שלכאורה עזר לרכוש אדמות ערביות ליהודים.

ביתו של כאמל חסיין אפנדי (החאן , הארמון ) שכונה בשם שייח השיח'ים של החולה נבנה בשנת 1906 היה בעל אדמות רבות באזור, את מגוריו קבע בכפר הערבי חלסה ואף הנהיג את תושביו הערביים , עד שהרים את רגליו ונס ממנו צפונה בתקופת מלחמת השחרור .

בביתו כאמל אפנדי שבכפר חלסה ,טיפח השייח ארמון נשים, שבו נערכו מסיבות וחפלות בזכות אהבותיו לבילוי והנאה, בחצר שמסביב גרו אריסיו ושומריו שעבדו את אדמותיו , המבנה עצמו שנבנה מאבן מסותת שידר עושר בזכות הקשתות, בריכת המים במרכז החצר ובאמפי הקטן שהקים לבילוייו , מסביב שכנו אורוות הסוסים המשובחים שלו.

המבנה הנטוש שימש בהתחלת הקמת מחנה העולים חלסה כמשרדו של מנהל המחנה וכמשרדים של מרדים ממשלתיים שניהלו את המחנה , לאחר מכן שימש כבית ספר לזרם הממלכתי הדתי בחלק מחדריו , והמשך גדל ובחלקו נפתח מפעל המחצלות של העולים הראשונים מבני תימן.

כאשר החלו לבנות את העיר קריית שמונה במבני קבע ,בשנות השבעים נבנו גם בתי ספר חדשים ייעודים והמבנה ננטש , עד שבשנות השבעים שופץ המבנה הפך למרכז אומנויות ומתנס, המבנה עבר שיפוץ נוסף בשנות השמונים תוך שימוש בתרומה מאמריקה וגם כיום משמש כמתנס, גלריה ומקום לאומנויות.

קריית שמונה בית החאן וקורות חייו של כאמל חסיין אפנדי
 

מסעות הצלב של הצלבנים בארץ ישראל החלו בסוף המאה האחד עשר בעת שכבשו את ארץ ישראל מידי המוסלמים, בהקימם את ממלכת ירושלים הנוצרית, מצב זה של שנאה בין המוסלמים לנוצרים יצר אין ספור מפגשים של לחימה ושיטות של כנופיות מוסלמים בכול רחבי העולם הערבי הקדות על מנת להציק ולנסות לסלק את הנוצרים מארץ ישראל.

לצורך הגנת גבולות ארץ ישראל בצפון ממלכתם הקימו הצלבנים שרשרת של מצודות שבהם גרו כוחות גדולים של לוחמים צלבנים ומצדים שבהם חסו כוחות קטנים יותר של הצלבנים להגנת הגבול הצפוני, מצודות ומצדים אלו בעיקר להגן על צמתים ודרכי מעבר ,להגן על הכפרים הסמוכים להם , המצודות שימשו גם כמרכזי שלטון ונקודות איסוף לדמי מעבר .

בנוסף למצודות שבצפון כמו מצודת תבנין ,מונפורט קלעת ארנון (שקיף) קסטלום נוטבוס (המצודה החדשה) הונין ,מצודת הבניאס, קלעת נמרוד , מצודת דן קרן חיטין, מבצר מוטויו , מצד עטרת ועוד ,

גם בתחומי הארץ, הקימו הצלבנים מבצרים בנקודות שליטה בצמתים ומעברים חשובים בארץ ישראל, כמו מצודת ראש העין ועוד מצודות בדרך לירושלים והדרכים שהוליכו גם לעריהם החשובות ,כמו כן הוקמו מצודות בדרום הממלכה להגן מהתקפות מהדרום ,רוב המצודות הוקמו על ראשי הרים או מצוקים ומוגנו על מנת למנוע את כיבושם ולספק ללוחמיהם הגנה מירבית .

מצודות אלו הוקפו בחומות ,בחפיריי הגנה ובחומות נקבעו מגדלי תצפית והגנה גם מקורות מים ומערכת איסוף מי גשמים ,הוכנו לחיי היום יום ולימי מצור למצודות אלו יכלו גם לנוס אנשי הכפרים הסמוכים בעת צרה.

גם ערי הצלבנים מוגנו בחומות מגדלים ובעיקר ערי הנמל כמו עכו ,עתלית ששימשו צינור אספקה לכוחות ומעבר לוחמים מאירופה לארץ ישראל .

סופם של כול מצודות ההגנה הצלבניות קרסו לאחר מאתים שנות שלטון צלבני בארץ ישראל בעת הכיבוש של ארץ ישראל בידי המצביא המוסלמי סלאח א דין ,ושרידי הצלבנים נסו מארץ ישראל ,כולל הכניעה של הצלבנים בירושלים .

גליל צפוני שרשרת מצודות ההגנה שהקימו הצלבנים
 

גליל עליון הקמת מנרה 1945

אדמת הכפר הערבי עודיסה (צוק מנרה) נרכשו מידי פלאחים מלבנון שטח של כאלף חמש מאות דונם ,שנועד לעיבוד מהיותו שטח אדמה טרשי שנדרש לעבדו לפני שייושב , אדמות מנרה נרכשו בידי הקק"ל והישוב הועלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור בשנת 1945 , מטרת היישוב לקבע את גבולות ארץ ישראל בצפון והמתיישבים היו אמורים להיות חיילים משוחררים שלחמו בצבא הבריטי .

בתחילה עלתה על הנקודה אנשי פלוגת עבודה על מנת להכשירו ולסקל את האדמה לקראת נטיעה ושתילה של עצים וצומח וגם להכין מקור מים לצרכים אלו, לצורך הכנת השטח הקציבו קרן היסוד והקק"ל כעשרים אלף לירות להוצאות ולמשכורות לאנשי גדוד העבודה.

הקמת קבוץ להבות 1945

גם אדמות הישוב להבות נגאלו בידי הקק"ל מידי פלאחים מסוריה ושבנוסף לכסף בעבור אדמתם הוקצע להם שטח חדש להקמת כפרם החדש, גם ישוב זה עלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור אנשי הגרעין שהיו ממצוא גרמני שרובו עלה כנערים בידי עליית הנוער טרם מלחמת העולם השנייה ,החלו את הכשרתם בקבוץ עין שמר שם למדו את תורת החקלאות והגידולים .

גליל עליון הקמת הקיבוצים מנרה ולהבות
 

הפארק העירוני הניצב במרכזה של העיר קריית שמונה שנקראה בעבר קריית יוסף (טרומפלדור) השם שונה על מנת להזכיר את כול שמונת נופלי תל חי בקרבות להגנתה, הפארק ,מושך אליו מטיילים בני היישוב ותיירים , בדרך כלל אנו הטיילים, חולפים על פני העיר ואיננו סרים להתבונן בפינת טבע זאת ,מחוסר ידיעה על מיקומו ויופיו הטבעי פראי.

אל הפארק מגיעים בנסיעה על כביש 90 בתוך העיר כשני קילומטר ומאתים מטר אז פונים ימינה לרחוב ירדן ממשיכים כחצי קילומטר שם בחלק הצפוני של הפארק מול מגרש הכדור רגל המקומי נחנה, הפארק הממוקם לצד הרחובות הירקון ורחוב קרן היסוד, עבר שיקום בשנת 2018 ,לאחר שעבר שריפה , הפרק שוקם בעזרת אנשי שמורות הטבע ואומץ בידי ילדי בית הספר הסמוך .

הכניסה חינם ליד ובמגרש החניה של בית העם שבו חונים ,נתחיל בסיורנו

ליד מגרש החניה ,נבחין במסגד שנבנה בתחילת המאה העשרים בתקופת השלטון העותומאני , מסגד בעבר בעת שהקימו את מחנה הפליטים חלסה והחלו לבנות את שהוסב למוזיאון המתאר את עברה של העיר ותחילת יישוב העולים בעיר שגרו בתחילה.

עוד משמש המוזיאון כיד זכרון לשמונת חללי תל חי ,המוזיאון נפתח בתשלום רק בתאום בימיםם א-ה בין השעות 08:00-12:00 סגור בשבת, לידו מתחם פחונים שנותרו ממחנה העולים חלסה, על שם הישוב הערבי שממנו ברחו תושביו .

על שטחיו של הכפר קמה העיר קריית שמונה , במיצג קיימים שלושה צריפי המגודרים בגדר שנותרו ממחנה העולים חלסה.

הפארק כולל את נחל זהב ואת נביעת מעיין זהב ,המספקים לנחל את מימיו מים אלו ,תוכננו ונאגרו על ידי אנשי מקורות לספק את מימי השתייה לעיר, אלא שמספר תושבי העיר גדלו ולמשתמשים במים הצטרף מפעל המים המינראליים נביעות בשנת 1989.

שימוש מופרז שעבר את כושר נביעת המים גרם לנחל להתייבש ,אי לכך תושבי העיר החלו בשנת 2008 במאבק אדיר על מנת להפסיק להשתמש במים ולהחזיר את הטבע למקורו הטבעי , ולבטל את התוכנית העירונית לבנות בתי מגורים על חלק משטחו .

המאבק נשא פרי ובתחילה רשות המים, החליטה להחזיר חלק מהזרימה בחזרה מהנביעה לנחל היבש , לצמצם את שאיבת המים ולספק מים לעיר קריית שמונה מקידוחים שביצעה באזור עמק החולה .

חברת המים המינראליים נביעות החלה לקבל אף היא את המים מחברת מקורות כתחליף וחדלה לשאוב מהנביעה ,כיום מקבל הנחל את רוב מימיה של הנביעה במעיין הזהב ומקידוחי המים .

ערוץ נחל הזהב העובר במרכז העיר עבר תהליך שיקום ושיפוץ ,דפנות הערוץ דופנו באבני בזלת, הערוץ עצמו נוקה מסחף ולכלוך, אלא שהערוץ עבר בשנת 2012 שריפה שכילתה חורש וצמחיה טבעית ופגעה בבעלי חיים וכנף שחיו בפארק.

מספר גופים ציבוריים וגופי שימור טבע כמו טבע ונוף,רשות הנחלים ועוד ,קמו לשיקום נוסף ובמיוחד יש להעלות לשבח את בית הספר הסמוך דרכא דנצינגר, השיקום כלל פריצת מסלול לאורך גדות הנחל בין הצמחייה , הטבע עזר לשקם את עצמו בצמיחה חדשה ובעלי הכנף וחיות חזרו להתגורר בו.

תהליך שיקום הפארק כלל שיפוץ בריכות מים טבעיות ,ומפלוני המים הצונחים אליהם כולל הגבוה שבהם שגובהו כשני מטר, הטבע חזר להצמיח צמחיית פרא המכונה ג'ונגל ,,הכולל חורשת עצי מילה סוריים ,שלידם ועליהם משתרגים זרועות של שיחי חלבליב יווני ,בחלקו הנמוך של הפארק צומחים צמחי עב קנה שכיח.

אל הפארק ובינות לצמחים חזרו לקנן בעלי כנף וחיות פרא כמו לוטרות ,לטובת המטיילים הקימו בפארק פינות לפיקניקים ,מדשאות ומתקני מנוחה ,בשיקום הגיעו המשקמים לקטע של המפגש בין נחל הזהב ונחל שושן שבו נ יתן לראות שרידי תחנת רוח ישנות.

הסיור הרגלי בביקור בפארק הזהב

אורכו של המסלול המעגלי כשני קילומטר ,תחילתו מול האצטדיון העירוני בקרבה למסגד (המוזיאון) הישן, רוב המסלול עובר לאורך הגדה המערבית של הנחל, לאחר הכניסה לשביל ליד המסגד מגיעים לגשר שאותו חוצים שם חולפים על פני מגרש מתקני ספורט, שלצדו שלושת צריפי הפח שמסביבם גדר המספרים את סיפור מעברת חלסה .

בחלק השמאלי של המסלול באפיק הנחל ממוקמת בריכה טבעית האסורה ברחצה, ליד הברכה שורת עצים המכונים ברוש הביצה, ולידה גן פסלים קטן בהמשך ההליכה השביל מתרחק מעט מגדת הנחל , ממשיכים וחוצים שער קטן בחורש ,ממשיכים ועוברים על מספר גשרים קטנים מעל לפלגים ובין הגדות ממשיכים לאורך השביל המשולט בשלטי הסבר על הצמחייה האופיינית לאזור.

ליד השלט האחרון בשורה יורדים שמאלה לערוץ נחל שושן חוצים אותו ומגיעים למבנה שעליו שלט ,מרכז משאבים לאגסי והרטינג ,עוקפים אותו ורואים מאחוריו שער הצבוע בצבעי צהוב כחול ,עוברים דרכו למגיעים לרחוב קרן היסוד פונים שמאלה לחזרה לאצטדיון המקומי.

קריית שמונה ביקור בפארק הזהב ובמעיין
 

מסלול היוצא מתוך שטח המלון הגושרים טבע ,ניתן לקבל מפת מסלול בדלפק הקבלה , מסלול מעגלי ופתלתל שאורכו כקילומטר וחצי ,המשקף מסלול ממפה מסוף המאה התשע עשר ,של נחל הדן ששינה את מסלולו ,ולכן שמו החל הנעלם ,וכיום אנו מהלכים ליד פלג נחל דן הנקרא נחל קורן, בהליכה איטית בין פלגי מים זורמים, חצייה בגשרונים ובדייקים מעץ וביקור בפינות חמד במסלול.

המסלול העובר לאורך פלג היוצא מנחל הדן ועובר בתוך הקיבוץ (אחד מששת הפלגים היוצאים מנחל הדן, בסיום המפל ותחנת הקמח המשוחזרת שלידו ,במפל שנופל מסלעי בזלת ,וטחנת קמח שהופעלה בזכות מפל המים שנפלו לתוך תעלות מגלשי מים שבסופם היו גלגלי שינים שהפעילו ,שתי מערכות של אבני טחינה נפרדות בחדרי טחינה.

זקני הקבוץ מספרים כי בטחנת קמח המשוחזרת שהייתה שייכת לארמון החורף של המוכתר פ'עור, טחנו גם קני סוכר, בהמשך המסלול לאורך זרימת המים בינות לעצי הצפצפה המכסיפה הגבוהים , עצי האיקליפטוסים וצמח הקנה ,חולפים על בריכת הקורן, ליד תחנת החשמל שבנחל הקורן .

תחנת ההידרו החשמלית האוטומטית ,ליצור חשמל הוקמה בשנת 1982, כתחנה הראשונה בארץ הרעיון להקמת התחנה ,שניזונה להפעלתה מזרימת המים בנחל קורן, שהוא אחד מששת יובליו של נחל הדן ,הגיע מחבר המשק ,שהבין כי יש מקום לנצל את זרימת המים, שזרמה באפיק בכמות של חמשת אלפים קוב בשעה, שבהמשכו ירדו המים ,בהפרש של למעלה מחמישים מטר ,על מנת להפעיל טורבינה ליצור חשמל כצריכה פרטית למשק .

תחנת החשמל אמורה לעבוד בשמונה חודשים בשנה ,ביתרת החודשים משמשים המים להשקיית השטחים החקלאיים שהקבוץ מגדל, בעיקר ענף הכותנה בעבר , בסיומו של המסלול מתנקזים לקרחת יער ,שממנה יוצאים ליד פאב דארמה שבקבוץ , הפתוח בימים שני-שבת (למתארחים במלון הקבוץ) , ניתנת הנחה של 10% .

קבוץ הגושרים עמק הנהר הנעלם מסלול
 

הכניסה למוזיאון העירוני ברחוב הירדן 26 ,בתשלום ובתאום טלפוני 073-782-3193 פתוח בימים א-ה בין 08:00-12:00 ,בשבת המוזיאון סגור.

המוזיאון העירוני הממוקם במסגד שנטש בידי תושבי הכפר הערבי אל חלסה במלחמת השחרור הבא להנציח את שמונת חללי תל חיי שנפלו להגנת הנקודה, כמו כן מספר המוזיאון את תולדות העיר קריית שמונה ולידו מתחם מגודר שבתוכו שלושה צריפים מפח ששימשו את תושבי המעברה חלסה כאשר יושבו בה העולים אחרי מלחמת העצמאות בטרם שוכנו במבנים הראשונים בעיר קריית שמונה .

המסגד נבנה בידי כאמל חסיין אפנדי בשנת 1906 , המבנה שימש את תושבי הכפר המוסלמי אל חלסה שתושביו נמלטו ממנו בפרוץ הקרבות במלחמת השחרור, הוא נפגע במהלך הקרבות לכיבוש האזור ,אך שופץ קמעה ושימש כמועדון ומקום מפגש לתושבי המעברה ,לאחר מלחמת ששת הימים שופץ המבנה ושימש כבית משפט .

בשנת 1988 הוחלט להפוך את המסגד למוזיאון עירוני ,שעיקרו שימור וסיפור הקמת העיר קריית יוסף (קריית שמונה),אלא שהעולים ממדינות מוסלמיות לעיר, לא נשאו מסמכים ,תמונות או ניירות ממקומות מגוריהם בעבר,דבר שהקשה על איסוף חומר לתצוגות.

קריית שמונה המוזיאון העירוני המסגד
 

אנדרטת גשר הזיו ,הממוקמת ליד שפך נחל כזיב, כחמישה קילומטר מצפון לעיר נהריה בגליל המערבי ,ליד קבוץ גשר הזיו ,הוקמה בעקבות פעולת הפלמ"ח לפוצץ אחד עשר גשרים הנטויים מעל לכבישים ומסילות ברזל לאורך מדינת ישראל .

המטרה הייתה לנתק את המעברים ,בחיבורי הגבול עם מצרים , ירדן סוריה ולבנון ,בכדי למנוע את למנוע כניסת כוחות צבא ערביים לארץ ישראל בטרם מלחמת השחרור ,במבצע הושמדו 10 גשרים מתוך האחד עשר .

שלושה גשרים לא היו בתכנון ההריסה בפעולה בחודש יוני 1946, על פי הוראות ההנהגה היהודים, , והם : גשרי הירדן והירמוך שהוליכו למפעלי ים המלח והמנהרה בראש הנקרה שפוצצו ערב מלחמת השחרור.

המבצע לפיצוץ גשר הזיו שבוצע בידי הפלמ"ח, נערך בלילה שבין 16-17 לחודש יוני 1946, נקרא מבצע מרכולת או בשפת העם ליל הגשרים ,הוא נועד לקרוא תגר על מדיניות השלטונית והריבונית של בריטניה בארץ ישראל, בעקבות ביטול הספר הלבן המתיר ליהודים לעלות לארץ ישראל ,וברוח המרד שאף אחד לא יוכל להשתמש בגשרים באם תמנע כניסת יהודים לארץ.

הכוחות והיחידות שהוקצו למשימה ,כללו חיילים מארבע גדודי פלמ"ח ,לצורך הפעולה הגדולה ,יצאו צוותי סיור והכנה לצרכי מודיעין וקביעת תכניות הפעולה , לאחר מכן נערכו פעולות תרגול על מודלים שהוקמו לצורך הפעולות .

כמות חומרי הנפץ שנאספו הייתה רבה וכללה אלפי טונות , תוכנית זמני הביצוע בפועל הושעתה מספר פעמים עקב הרצון למצוא פטרונות מדיניים בין שלטונות המנדט לבין הארגונים המדיניים של התושבים היהודיים בארץ ישראל.

כאשר בחודש יוני 1946 ,הוברר כי שלטונות המנדט הקשיחו את המדיניות כנגד היהודים ובקשותיהם שסורבו ,לעליית יהודים פליטי מלחמת העולם השנייה לארצם , נפל הפור לבצוע הפעולה הגדולה והמורכבת הזאת.

צוותי החבלנים והלוחמים שנקבעו לצאת לפעולת פיצוץ גשר הזיו שעליו עברה מסילת הרכבת לצור וגשר הרכב שלידו ,לפעולה נבחרו חברי הפלוגה הראשונה והשישית של גדוד הפלמ"ח הראשון , מתחת לגשרים עבר נחל כזיב בדרכו להישפך לים התיכון .

צוותי השמירה של הצבא הבריטי שכלל גם חיילים ערביים ובריטים, בעמדות ההגנה מסביב לגשר ומעליו כללו עמדות ירי ומקלעים, סביב הגשר שכנו מספר כפריים ערביים ומחנות ומוצבים בריטיים ומספר יישובים יהודיים כמו : נהריה שבי ציון, מצובה, קבוץ אילון וחניתה שמהם ואליהם יצאו וחזרו בתום הפעולה חיילי הפלמ"ח שייצאו לפעולה.

כוח חיילי הפלמ"ח שיצא לפוצץ את גשר הזיו ,מנה כארבעים וארבעה לוחמים שנשאו על גבם מעל למאה וחמישים קילו של חומר נפץ, הכוח הלוחם התכנס ליד קבוץ מצובה ,בנקודה זאת חבר והצטרף יחיעם וייץ שהיה קצין ההדרכה של הפלמ"ח .

הכוח החל לנוע כששה קילומטר ,לחורשה שמסביב לבית הבאר שליד גשר הכביש וגשר הרכבת, בהקדימו את זמן ההגעה ,אי לכך עצר והמתין לשעת הפעולה שנקבעה לאחד עשר ושלושים בלילה ,על מנת לפוצץ את כול אחד עשר הגשרים בשעה אחידה שנקבעה .

בעת ששהו בעמדת ההמתנה ,עברו לידם ערבים ששאלו אותם מיהם , בתגובה קילל אותם יחיעם באנגלית והערבים המשיכו לדרכם, בעת שהחל מסעם מנקודת ההמתנה ,לפיצוץ עצמו נתגלה כוח הלוחמים בידי השומרים של הגשר ,שפתחו מיד בירי ,כתוצאה מהירי נפגע קשה יחיעם וייץ טופל בידי הקשרית והחובשת זוהרה לביטוב, האישה היחידה שהייתה בכוח הלוחמים , אך למרות הרצון להצילו, פצעיו הקשים גרמו למותו מפצעיו.

למרות זאת הצליח כוח החבלנים להגיע אל מתחת לגשר והחלו בהנחת המטענים על מנת לפוצצו, אלא שבשלב הזה התפוצץ אחד המטענים ( יש הטוענים כי הפיצוץ נגרם מפגיעת אחד הכדורים שנורו אליהם) כתוצאה מהפיצוץ נהרס גשר הרכבת וקרס בפיצוץ עז , הגשר השני, גשר הכביש נותר עומד כגשר היחידי שלא נהרס בפעולה ליל הגשרים.

כיוון שהגשר התפוצץ במפתיע חלק מהחבלנים נהרג ונותר במקום , שאר הלוחמים כולל הפצועים נסוגו לנקודת הכינוס לנסיגה ,ואז התבררה האמת המרה כי חסרים כשלוש עשר לוחמים כולל מפקדם נחמיה שיין מעין חרוד בן דודו של יחיעם וויץ , לפיקוד הלוחמים הנותרים נתמנה סגנו ,שהורה על נסיגה של הנותרים בניגוד לתוכנית להתפצל לאחר הפעולה .

עם פי העדויות, הלוחמים והפצועים נסוגו לקבוץ מצובה ,שם קבלו הפצועים טיפול רפואי ראשוני , לאחר הטיפול הרפואי, סגן המפקד ושאר הלוחמים הבריאים והפצועים המשיכו לקבוץ חניתה ,שם הוסתרו הפצועים במערה שליד הקבוץ על מנת שלא יתגלו.

בבוקר יצאו חברי חברת קדישא מחיפה ,על מנת לאסוף את ההרוגים ולזהותם , מהפיצוץ הקשה בטרם עת ,בשטח נמצאו חלקי גופות של חלק מהחללים, חלקי הגופות נאספו ונקברו בקבר אחים בחיפה ,שעליו נחקק הפסוק : פה נטמנו איברים שנקרעו לגזרים, שרידי הקדושים שניספו במערכה ליד גשרי הזיו.

הבריטים הודיעו כי ארבע חבלנים נהרגו ושנים נורו , והדבר עורר תקוות שווא בקרב המשפחות, רק גופתו של יחיעם וויץ נותרה שלמה, וגופתו הוטמנה בבית הקברות בהר הזיתים וחודש אחר מותו הוקם הקבוץ יחיעם לזכרו.

בשנת 1958 22 שנים לאחר האסון ,הוחלט להקים את האנדרטה לחללי הפעולה והם נקברו תחת מצבות לאחר שנחפר קבר האחים בחיפה והעצמות הוטמנו מתחת למצבות אלו הסדורות במעגל .

לאח פרסום תוצאות המחקר שנערך בספור השמדת גשר הרכבת שמעל לנחל כזיב נתקבלה ההחלטה להעביר את שרידי החללים מליל הגשרים שנטמנו בחיפה בקבר אחים , לקבורה בטקס ממלכתי ,לאתר שהוקם במקום נפילתם, בעת שפעלו להשמדת גשר הרכבת ,בסמוך לשפך הנחל שליש חוף אכזיב .

האנדרטה נקראת יד לי"ד והיא נחנכה ביוני 1968, בנוסף לתחקיר הראשון ,התווסף תחקיר נוסף של הבימאית שושי בן חמו לנושא הקרב והנעדרים בשנת 2001 , מחקר זה הצביע על קבר אחים נוסף בקבוץ מצובה, שרידי החללים הוצאו מקבר זהבשנת 2003 והועברו לקבורה באתר האנדרטה החדש.

האנדרטה החדשה שבמרכז אתר ההנצחה ,כולל 13 מצבות שעליהם חקוקים שמות הנופלים המונחים בעיגול ,ליד האתר ממוקמת באר מים האנטיליה שנותרה במקום וחלקי מסילת רכבת .

גשר הזיו אנדרטת יד לי"ד ליל הגשרים
 

הכפר הערבי מרוני גת (ג'יש - גוש חלב) ממוקם בחלק הצפון מזרחי להר מירון , נכנסים לכפר בנסיעה על הכביש מספר 89 העולה מצפת לישוב סאסא בערך בנקודת הארבעים קילומטר ,הכניסה לכפר על פי השילוט שבכביש.

בתקופת בית שני שימשה העיר גוש חלב ,כמרכז היהודי החשוב והמנהלי , על פי הידוע לנו הוקפה העיר בחומה עוד מימי כיבוש הארץ בידי יהושוע בן נון, בתקופת מרד החשמונאי בשנת 66 לספירה כנגד הרומאים ניצב בראש המורדים יוחנן מגוש חלב סוחר שנמאס לו מגזל המיסים , העיר נהרסה בידי טיטוס המפקד הצבאי הרומאי ,בעקבות המצור והכיבוש הרומאי.

למרות הכיבוש המשיכה ההתיישבות היהודית בתחום העיר עד המאה התשע עשר ,בזכות שארית תושביה היהודים שהתיישבו בחזרה במקום ביחד עם חוזרים מגלות בבל, יעידו על כך שרידי שני בתי הכנסת היהודי אחד מהמאה הרביעית לספירה, שרידי מערות הקבורה בבית הקברות היהודי בחלק המערבי של הכפר, מהמאות 2-4 לספירה ,שעליהם תחריט עץ תמר . 

אל בית הקברות והמוזילאום שבכפר ג'יש אליו מגיעים בהליכה בין סמטאות הכפר, המוזילאום ממוקם במבנה נטוש שבקומת הממסד נמצאה סרקופג כפול, לאחר מכן יורדים במדרגות לפתח המערה ,דלת הגלילה עדיין ניצבת במקומה, בתוך המערה חדר ובו כוכי קבורה שבהם על דרגשים הונחו הגופות ולאחר מכן הועברו עצמות הנפטרים לכוכים אחרים.

בכפר בסמיכות לכניסה אל הכפר ,ממוקמים קבריהם של שמעיה ואבטליון ,בכפר נמצאה גם כתובת אבן ,עליה חריטה בכתב עברי קדום ,שנכתבה לאחר התקופה הצלבנית בארץ ישראל.

האמונה היהודית טוענת כי במקום התקיים הסנהדרין החל מהמאה החמישית לספירה , העיר שישבה על אדמה גירית משובחת שצבעה לבן ,(הצבע הלבן שימש קרוב לוודאי לשמה גוש חלב) היוותה מקום גידול משובח לכרמי יין וזיתים ,מעידים על כך שרידי בתי הבד ויקבים.

כיום בנוי הכפר הערבי ג'ת (גי'ייש) שבו כשלושת אלפים תושבים,על שרידי היישוב היהודי תושביו הערביים של הכפר הן המוסלמים והן המרונים הנוצרים שהגיעו מלבנון , התיישבו על אדמותיו בתחילת המאה השמונה עשר, במחצית המאה התשע עשר עבר הכפר רעידת אדמה שהרגה הרבה תושבים והרסה חלק גדול ממבני הכפר.

לאחר הרעש חזרו המרונים והערבים והתיישבו בכפר ,בתקופת מלחמת השחרור ברחו מרבית תושבי הכפר המוסלמים , כיום מהווים הנוצרים המרונים כשמונים אחוז מתושבי הכפר.

לאחר מלחמת השחרור ,מכוון שהכפרים בירעם ואיקרית היו ממוקמים באזור צבאי שליד הגבול ,נתבקשו התושבים המרונים שלא ברחו במלחמה מבתיהם, לפנותם לתקופה קצרה מסיבות ביטחוניות ,תוך הבטחה שיחזרו לבתיהם, והתושבים עברו להתגורר בגוש חלב, כיום שלוחות של העדה המרונית נמצאים במספר מוקדים בערים ובכפרים בארץ ישראל,אלא שהחיים מתנהלים בדרכם וחלק מבתי הכפר נהרסו והאדמה הועברה לרשות הממונה על האדמות הנטושות, ניסיונות של תושבי הכפרים בירעם ואיקרית לחזור לכפריהם בחזרה נבלם בידי השלטונות עד עצם היום הזה.

הכנסייה המלכיתית. היוונית-קתולית על שם השליח הקדוש פטרוס (בוטרוס) (בזכות הוריו של השליח פטרוס שהתגוררו בכפר) הכנסייה ניצבת במרומי פסגת הכפר ג'ת ,הוקמה על שרידי בית הכנסת בית הכנסת הקדום ,שהוקם בכפר בתקופת המשנה והתלמוד , .

הכנסייה המרונית הישנה נהרסה ברעידת האדמה במחצית המאה התשע עשר ויחד עמה נהרגו כמאה שלושים מתפללים מרונים, את הכנסייה החדשה בנו המרונים מתחת לכנסיית פטרוס הקדוש ,כנסייה הבנויה בפשטות עקב פחדם של המרונים בגליל מרדיפת הכובשים המוסלמים מהריסת הכנסיות המרוניות.

כיום הכנסייה מטופחת בידי העקורים הערבים של איקרית ובירעם ואין ניתן לבקר בה , למרות שנערכים בה תפילות בידי בני העדה המרונית שבכפר בשעות הערב, עיקרי האמונה הנוצרית המרונית ,מבוססת על האמונה בישו ובאלוהות הטמונה בטבע האוניברסלי, כאשר על פי אמונתם ,קיים שילוב של האמונה בדת האורתודוכסית ובין הקידוש באמונה הרוחנית.

בשנת 1995 הוקמה כנסייה מרונית מודרנית חדשה בכפר, שנקראת כנסיית מר מרון , הנחשבת לכנסייה המיוחדת בכפר שבה יכולים להתפלל כשמונה מאות מתפללים, בכנסייה זאת שחלונותיה וויטראז'ים , נערכות תפילות ,חגיגות ונערכים בה טקסי חתונה ,בחצר הכנסייה מוצב פסלה של מריה לכנסייה צמוד מנזר נזירות .

גליל מערבי גוש חלב הכפר ג'ת
 

מוזיאון השוקולד שבקבוץ דפנה ,פתוח בימי שני - חמישי בין השעות 10:00-15:00 בימי שישי בין השעות 09:00-15:00,ביום שבת בין השעות 10:00-17:00, טלפון לתאום 04-8448013 או 054-5902198 ,למוזיאון צמודה חנות שבה נמכרים מוצרי שוקולד ,בובות שוקולד וכדומה לשמחת הילדים שבתוכנו.

בתערוכה המתקיימת במוזיאון ניתן לראות יצירות אומנות שעוצבו משוקולד ,בובות ופסלים, במסגרת הביקור ניתן לערוך סדנאות ליצירת שוקולד לילדים ומשפחה בטעמים שונים, תוך שימוש בחומרים שבסדנא, למידה כיצד משתמשים בחומרים תוך הבאתם לחום הנדרש להכנתם ובהמשך להתמצקותם , צפייה בסרטון בנושא השוקולד והקאקאו.

כיום נפתחה חנות בבאגמון מרקט שליד אגם החולה
קבוץ דפנה מוזיאון השוקולד של שולמן
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור