דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל עליון ישובים ואטרקציות

 
 

בקצה השני של קבוץ דן ממוקמת חוות קראט קוויאר (חוות קוויאר הגליל) המשווקת את ביציי דג החידקן מסוג אוסטרה (שאיננו כשר על פי ההלכה) בטבע קיימים גם זני הבלוגה והסברוקה ,שתוצרתה נמכרת במיליוני דולרים ברחבי העולם, בטבע מצליח דג החידקן להגיע עד משקל של מאות קילוגרם.

בתוככי החווה נשמרת ומאופסנת התוצרת, בטרם היא נמכרת בעיקר לאירופה ולאמריקה ,סחורה משובחת שלגידולה והשבחתה הושקעו משאבי לימוד, מחירי ביצי הקוויאר נושקים תלוי בעונה ,לסכום שנע בין אלף דולר לאלפי דולר לקילו של ביצים .

את ההחלטה לגדל דגי חידקן קבלו אנשי הקיבוץ ,לאחר שהבינו כי כמות דגי הפורל שגידלו ,מתקרב לרוויה באספקה בישראל ,והתפתחות ענף גידול דגי הדניס שהתחרו בחוות הפורלים , על כן חפשו אנשי הקיבוץ נישות לגידול של סוגים אחרים דגים כמו הסלמון ויצורי ים כמו הצלופח .

לאחר שרכשו חוות לגידול חידקנים ,המגמה הייתה גידול הדג לצרכי מאכל כמו הפורלים לעולי חבר העמים שעלו בהמוניהם לישראל ,מכוון שהם הכירו את הדג כאוכל שהם רגילים לטעמו, אך לאחר שבע שנים של גידול לצרכי בשר הדג במכירת הזכרים שמשקלם בממוצע כעשרים קילו ,הוחלט לקחת הימור, ולהמשיך לגדלם עד לבגרותם המינית בגיל 12-13 שנה שאז ניתן לשאוב את הביצים מהשחלות של נקבות דג החידקן.

במגמה לקצר את זמן הבשלתו לבגרות מינית ,ערכו אנשי הקיבוץ מחקרים וניסו שיטות גידול שונות והצליחו לקצר את הזמן לבשלות המינית לתקופה של 11 שנה ,כך שניתן להתחיל לייצר כסף מוקדם יותר מהתהליך הטבעי הארוך יותר.

דג החידקן מזן האוסטרה הוא יצור ימי שמבנה גופו הוא סחוס ולא עצמות דג שלא עבר שינוי אופציונלי לאורך השנים והוא נותר כפי שנוצר בעבר, על כן צאצאים של הדג שהובאו מהים הכספי הם צאצאים ישירים ללא שינויים .

לצורך פיתוח הענף יצאו נציגי הקבוץ לחוות גידול ביציות דג החידקן בים הכספי ושם רכשו ביצי דגי חידקן מסוג אוסטרה מופרות שהוכנסו לבריכות הדגים לגידול והסתגלות ,שאליהם מוזרמים מים מנחל הדן בטמפרטורה קבועה של 16 מעלות והרי לכם בית גידול חדש .

הסבלנות לגדל את דגי החידקן לאורך 12 שנה עד שהדג מגיע לגיל רוויה שאז ניתן להוציא את הביצים משחלות הדגים ,אורך חייו של החידקן כעשרים וחמש שנים, כך שלאחר שהוא מתחיל לייצר את הביצים ,נותרו עוד כ 12-13 שנה של יצור במכונת הכסף לקופת הקיבוץ .

אחרי נפילת ברית המועצות כמדינה והיווצרות מדינות שנפרדו ממדינת האם נוצר מצב של חוסר פיקוח במדינות שהים הכספי גובל בשטחם ,נוצר מצב של דייג פרוע ללא פיקוח ,דג החידקן ובתוספת הזרמת חומרים רעילים ממפעלים לים הכספי ,גרמו לגדיעת ענף הזהב מרוסיה,

כתוצאה מהשינויים שחלו בבית הגידול העיקרי של הים הכספי , מתו ונעלמו החידקנים מהים הכספי ,ועל הנותרים המעטים מוטלים הגבלות דייג חמורות בקיצור רוסייה שהייתה המובילה בייצור ביציי הקוויאר נעלמה ממפת המסחר בסחורה זאת.

על הפרצה עטו מספר מגדלים בעולם כולל אנשי קבוץ דן המשווקים גם ביצי קוויאר גם לרוסיה עצמה, אנשי הקיבוץ למדו את תורת הגידול וכיום סחורתם נחשבת לאחת הטובות בעולם.

בשלב מסוים החליטו חברי הקיבוץ על הכנסת שותף מסחרי לחוות החידקנים וכיום קיבוץ דן וחברת ערדג המגדלים את הדניס הפכו לשותפים , כיוון שהוצאות הגידול עד לתחילת ראיית הרווחים הוא גדול גם ממרכיב המזון שבהם מואכלים הדגים הכולל סוג של סרטנים קטנים המגודלים במיוחד עבורם.

כיום נמצאו שווקים רבים לקוויאר הישראלי האיכותי כולל יפן ,פרס, אמריקה אירופה ורוסיה , כאשר תוהים על הפרדוקס האידאולוגי של הזרם הסוציאליסטי (האידאולוגיה של אנשי הקיבוץ) והעיסוק הקפיטליסטי בסחורה לעשירי העולם עונים אנשי הקיבוץ כי האידאל נגמר בתחום הקבוץ והקפיטליזם שולט מעבר לגדר .

גליל עליון קבוץ דן חוות קראט קוויאר
 

בנסיעה לכוון קבוץ דן לכוון החרמון דרך קריית שמונה על כביש 99 מגיעים לשער הכניסה הראשי בקיבוץ ומשם על פי השילוט לחוות דגי דן.

חוות דגי הדן פתוחה כל ימי השנה ,בימי השבוע בין השעות: 8:00 – 18:00 ,בימי שישי וערבי חג בין השעות 8:00 – 15:00 הכניסה בחינם לתאום טלפוני להדרכה בתשלום לקבוצות 04-6902411.

זרימת כמויות המים מנחל דן שלא נוצלו הביאו את ראשי הקבוץ דן לרעיון הקמת בריכות דגים ,לצורך זה הוקצו שטחים ליד זרם המים ,שטחים אלו תוחחה אדמתם בעזרת חריש לרככם ואז הקימו סוללות עפר מסביב לשטח בגובה של כמטר ועוד, יש לזכור כי האדמה באזור איננה מאפשרת ניקוז ולכן ניתן היה להשתמש בחפירים שנחפרו לאגירת מים מתוקים לבריכות הדגים כענף חקלאי נוסף מחוץ לעבודת החקלאות הרגילה של מספוא, גן ירק ומטעים , פרדסים ומשק חי .

שיטה זאת הוכנסה על פי דגם של בריכות דגים שהובאו מעולים שהגיעו מיוגוסלביה ,שיטה שבה השתמשו לראשונה בארץ ישראל ביישוב ניר דוד בעמק בית שאן, ששימש כמודל לישובים שבהם הוקמו ברכות דגים לגידול.

תהליך העבודה כלל הכשרת בריכות קטנות יחסית שאליהם הוכנסו דגים לשם הפרייה והשרצה ,ומשם הועברו הצאצאים לבתי גידול ומשם לבריכות גדולות יותר שבהם גדלו הדגים עד למשקל של קילו ויותר , ומשם נשלחה התוצרת בעודם בחיים במכלי מים לשווקים , גידול הדגים הפך לענף חקלאי נוסף במספר יישובים בארץ.

את גידול הפורלים החלו בקיבוץ ערב מלחמת השחרור , מאחר והסורים לא אפשרו לגדל דגים ואף פוצצו את הסוגר לבריכה הראשית כתוצאה מכך הדגים נשטפו הלאה חלקם נותרו בנחל דן , אחרי מלחמת ששת הימים פנו אנשי הקבוץ אל האלוף יפה וביקשו אישור להמשך הגידול .

האלוף יפה התנה את המשך הגידול ומשיכת מים לגידול בהספק של שני קוב בשנייה להזרמת מי נחל הדן לחווה התנאי הראשון שהמים במהלך ההזרמה לבריכות ויציאתם משם יעברו טיהור ויוחזרו לשימוש ויוזרמו בחזרה לנחל הדן תחת ביקורת משרד הבריאות ומחלקת המים, התנאי השני היה שהברכות יהיו מבטון ושהמים שבשימוש לא יזהמו את המים , בתקופות שחונות מאיימים על צמצום כמות המים שיסופקו לצורך גידול הדגים.

החווה מורכבת משורת מכלי גידול לדגי הפורל הממוקמים בתוך מבנים כמו האינקובטור שבו מגודלים ביצים הפורל המופרות (נקבות) מהסיבה שהן גדלות יותר במשקלם מהזכרים, עשרות אלפי ביצים מופרות כאלה של דגי הפורלים מוטסים מארצות הברית בשמונה משלוחים שנתיים ומוכנסים לאחר הגעתם לשלושים ושש מכלים שבכול אחד כחמש עשר אלף דגיגים במבנה האינקובטור .

הביציות מגיעות בקופסאות קלקר על מצע קרח ומעל לשכבה עוד מצע קרח , הן אינם במים אלא מקבלים את הרטיבות הדרושה להם מההפשרה החלקית של הקרח בקופסא , מיד לאחר שהם מגיעים למכלים הם מוכנסים למים שהטמפרטורה היא 8 מעלות שמשתנה בהדרגה לתנאי הסתגלות עד לטמפרטורה של 16 מעלות ,שזאת הטמפרטורה של מי נחל הדן .

מדוע יש צורך לייבא ביצי דגי פורל מחוות גידול באמריקה , כיוון שתנאי ההשרצה הרוויה והתעברות מותנים בטמפרטורה של 12 מעלות , ומימי הדן הם בטמפרטורה של 16 מעלות ,המונעים את ההתעברות וההשרצה בארצנו., תהליך קביעת הטמפרטורה ל 12 מעלות ניתן בתנאי מעבדה, אך לא בגידול מסחרי גדול.

החווה כוללת מכלי פלסטיק עגולים במדגרה ,מכלי בטון מלבניים לשני השלבים הבאים בגידול הדגים בריכות עגולות לגידול הפורלים בהמשך למשקל שמעל לקילו לדג ,למכלים והבריכות מוזרמים מים ממימי הדן בקצב של שני קוב בשנייה , העוברים דרך מערכת ניקוז בפיקוח משרד הבריאות מכוון שהם מוזרמים לאחר הסינון וטיפול בחזרה לנחל הדן.

כאשר הדגיגים מגיעים לגודל שני סנטימטר הם מועברים דרך מסננות בתהליך אוטומטי לבריכות הגידול לצעירים לכול מיכל יש הזרמת מים הנעים או כנגד כוון השעון או אתו, מהסיבה הפשוטה של כוון חיבור השיבר למיכל ולא לכוון המגנטי של כדור הארץ בין דרומו לצפונו.

מעל למכלים מתקן האבסה אוטומטי המפזר כמו פודרה מזון לדגיגים אלו ממהרים לנגוס מהפרורים כול עוד הם צפים עד לעומק של 30 סנטימטר כיוון שהפה שלהם לא מותאם לנגיסה מרצפת המכל זאת לאחר שהדגיגים בעת שהיו במעטפת הביצה אכלו את המזון שהיה בכיס שבתוך המעטפת.

הדגיגים בני החודשים עוברים דרך מסננת למכלי הגידול הבאים בבריכות הבטון בחוץ עד לגיל שבין שמונה חודשים לשנה ,שאז משקלם נע בין 800 גרם לקילו ומשם לשווקים , פרט לדגי פורל הגדלים כשנה וחצי בהסכם מיוחד עם הבד"ץ החרדי ,על מנת שדגים אלו יהיו במשקל שמעל לקילו וחצי שתספק למשפחה מרובת נפשות כמו של הדתיים, ליהנות ממנה שתספק אותם בכמות לארוחת ליל השבת.

בצדו השני של קבוץ דן ממוקמת חווה נוספת שבה גדלים דגי החידקן , שאינם כשרים הידועים יותר כדגים המספקים את ביצי הקוויאר , גידול דגי החידקן עד הגיעם לגיל רביה ליצירת ביצי הקוויאר ,אורך 12 שנה , דג החידקן חיי כעשרים וחמש שנים , כלומר חצי מחייו הוא מכונה לייצור כסף , מכוון שקילו ביצי קוויאר נמכר באירופה במחיר בין 800-1000 דולר ויותר לקילו.

לבריכות הגידול מוכנסות נקבות ומספר זכרים , על מנת לקבוע את מינם יש להעבירם במכונת שיקוף ואם אין אפשרות לגלות את מינם מוחדרת צינורית עם מצלמה המראה את אברי הרבייה של הדג בור שהרוב השולט בבריכה הן הנקבות .

המקור הראשי בעבר למסחר בקוויאר היה הים הכספי ברוסיה ,אלא שלאחר התפרקות רוסיה לעמים חופשיים לא הייתה בקרה נגד שפיכת חומרים מזוהמים לים הכספי , חומרי רעל שהשמידו את דגי החידקן בים הכספי, והותירו למספר ארצות את ללמוד את תנאי הגידול הגידול והמכירה .

לאחר שהחלו לגדל את דגי החידקן בגיל שבע שנים ,נערך דיון בקיבוץ דיון לקבל החלטה מה עושים בהמשך כי החידקן הופך למכונת כסף רק אחרי 12 שנה , ההחלטה שנתקבלה הייתה להמשיך לגדלם עד גיל 12 שנה ,וכיום ההימור השתלם וההוצאות כוסו בזכות מחיר הביצים הנמכרות הגבוהה.

בעבר גידלו בבריכות קבוץ דן צלופחים , אלא שהסינים הציפו את השווקים והפכו את הייצור ללא כדאי ולכן הופסק גידולם בקיבוץ דן .

בחווה ממוקמת חנות שבה ניתן לרכוש סוגי דגים קפואים לאחר הביקור , דגים אלו מוכנסים לקלקר עם קרח ומותאמים למסע שאורכו עד שמונה שעות בדרך למחבת הטיגון בביתכם .

גליל עליון חוות דגי דן
 
גליל שמורת טבע תל דן

שמורת דן כוללת את נחל הדן בערבית מכונה "עין לידאן " שהינו נחל צפוני גדול ,הכולל מעין נביעה קארסטי ת, הניזון במקורותיו ממימי השלג הנמס בהפשרתו מהר החרמון ,נחל מהווה אחד ממקורות המים הגדולים של מדינת ישראל בצפון, שהטמפרטורה הקבועה של המים בנקודת הנביעה היא בסביבות 15 מעלות לאורך כול השנה.

שפע המים במקום גרמו בתקופות קדומות (כחמשת אלפים שנים) להקמת העיר דן על התל שאת שרידיה ניתן לראות בשמורה במיוחד לאחר תקופת פריחתה בתקופה הכנענית ובתקופה ישוב הארץ בתקופת המקרא ,בהמשך נקראה העיר דן גם בשמות לשם או ליש בכתובים הקדומים.

על פי טענת ההיסטוריונים ,העיר תל דן ירדה מגדולתה ,בתקופה הקדומה שבה צמח ופרח אזור שמורת הבניאס ,בצורה התנהלות עירונית זאת, המשיכה העיר עד התקופה ההלניסטית הארכאולוגים מאוששים זאת בזכות כתובת בייונית שנמצאה בתל שבה נכתב "לאל אשר בדן".


גליל שמורת טבע תל דן
 
גליל עליון שמורת הבניאס המפל והגשר התלוי
שמורת הבניאס המפל והגשר התלוי
נחל הבניאס נקרא גם נחל החרמון אין רחצה בשמורה על מנת לא לפגוע בדגי החפף
כניסה לשמורה  בתשלום קיימת חניה,כרטיס החניה של השמורה תקף לחניון המפל, גישה לנכים לאזור בריכות השמורה.
טלפון לתאום ביקור בשמורה   04-6902577   במפל  6950272 -04
כיצד מגיעים למעיינות הבניאס ולשמורה נוסעים על כביש קריית שמונה לכוון מסעדה בכביש 99, ואז לפנות שמאלה לכוון קבוץ שניר ושמורת הבניאס.
 
על מנת להגיע למפל נוסעים על כביש קריית שמונה לכוון מסעדה בכביש 99,כקילומטר  לפני קיבוץ שניר מוביל שילוט למפל.
 
השמורה פתוחה  בכל השבוע בשעות 08:00-17:00 בימי שישי ובחודשי החורף נסגרת השמורה בשעה 16:00.
מידע
נחל הבניאס או בשמו השני נחל חרמון ,נחשב לנחל המזרחי במדינת ישראל ומימיו מהווים רבע מכמות המים הנכנסים לירדן,בנוסף מגיעים מים הן ממעיינות תת קרקעיים,שמימהם נאספים ממי הגשמים  והפשרת שלגים,רובם של המים נאספים מתחת למערת הבניאס, זרימתו של הנחל היא בשיפוע רב , ומימיו גרמו בדרכם לחציבה של הסלעים וליצירת קניון ,אשר בו מפלים וזרימת מים רבים.
 

אגדות זקני הישובים שבקרבת שמורת הבניאס מפרשים שמו של הבניאס ,לשרידי המקדש שנבנה האל היווני פאן ,ששימש כאל הרועים, תיאורו היה חצי אדם עם קרניים וזקן בחלק העלין ,וחציו תיש בחלקו התחתון .

פרסומו של האל פאן ,היה ברדיפתו אחר נשים ובעיקר הנימפות , האגדה ממשיכה לענישתו בידי האלים ,כיוון שנמאס להם מרדיפת היתר שלו לנשים, זעקותיה של אחת הנימפות שרדף אחריה ,גרמו להם להפוך אותה לקנה ,האל פאן שאהב את הנימפה, כרת את הקנה והפכו לחליל ,שמשמש את הרועים ונקרא חליל פאן.


 
.
 
     
גליל עליון שמורת הבניאס המפל והגשר התלוי
 

בנסיעה בגליל העליון לכוון צומת שיאון פונים מזרחה על כביש 99 ,לאחר נסיעה של קילומטר פונים ימינה לכוון כללי לקיבוץ שניר ,שם נראה שילוט המכוון אותנו למגרש החנייה של שמורת הבניאס, עוצרים וחונים,

בעת הביקור בשמורת נחל הבניאס או בשמו העברי נחל החרמון , כניסה בתשלום מצטרפים מספר אטרקציות חדשות שנוצרו בשנים האחרונות , אחד מהם הוא הגשר הצף המוליך למפל המים שבשמורה , מימי הפשרת השלגים ושנה ברוכת גשמים יוצרת מפל שופע וזרימה איתנה בנחל הבניאס , הגשר הצף עובר בקניון בזלתי בן קירות זקופים .

על מנת לא לפגוע בערכי טבע וליצור תחושה מיוחדת של מעבר במסלול מעל לנחל השועט וביינות עצי דולב בנתה רשות הטבע והגנים, מסלול דק המורכב ממדרכה של עץ וגשרים העובר מעל לנחל ולצדו מדרום לצפון לאורך 100 מטר כנגד הזרימה .

גליל עליון השביל התלוי בבנייאס
 
כפר בלום טיילת עמי

איך להגיע לכפר בלום

נוסעים בכביש 90 מראש פינה לכוון קריית שמונה, כאשר מגיעים לצומת הדרכים ששמה גומא פונים לכוון כביש 977 בהמשך הדרך נראה את קבוץ כפר בלום ,נכנסים וחונים,או ממשיכים לכוון בית הספר וחונים ליד עמדת השומר,עולים על גשר הבטון מעל לנהר הירדן ופונים שמאלה לטיילת.

 

למתארחים במלון : יוצאים מהדלת האחורית של הלובי,הולכים במדרכה ופונים בפניה הראשונה ימינה,בין בתי המלון משמאל ובתי הקבוץ מימין,חולפים בשער שצבעו לבן,בצד שמאל מגרש כדור רגל,חולפים על פני שער מוכסף באם הוא פתוח,חולפים על פניו ופונים ימינה לכביש שלאחר 200 מטר מסתיים במחסום צהוב ושומר של בית הספר, חוצים את הכביש ועוברים על גשר מבטון ופונים שמאלה לתחילת הטיילת.

כפר בלום טיילת עמי
 

במרכז עמק הירדן ממוקמת גבעה שכינוייה גבעת שוורץ , אל הגבעה מוליך שביל עפר בן שני קילומטר ממערב קיבוץ כפר בלום,על גבעה זאת עלו להתיישבות בשנת 1943 בשלוב של יהודים אנשי עליה מאנגליה,ליטא,אסטוניה ולטביה ,שמו של הקבוץ ניתן לו ,על שם ליאון בלום ,ששימש כראש ממשלת צרפת בשנים  1936-9, לזכרו מוצב בקיבוץ פסל של ראשו .

על ההתיישבות בתל התנצחו שתי קבוצות עולים שרצו ליישב אותה כיוון שהגבעה שלטה על השטח ולא נכללה בשטחי הביצות המוצפים במים, הקבוצה שהפסידה במרוץ התיישבה והקימה את קבוץ כפר סולד.

כפר בלום השם הזמני נעמה בתל נאעמה
 

עמק החולה החל לעורר את תשומת לב המנהיגות היהודית במיישבת כבר בתחילת המאה העשרים כבר בשנת 1908 ביקש פרופסור וינברג מרכשיי הקרקע הציוניים לגאול קרקעות אלו אך נכשל עקב סירובם של ראשי הציונות לרכוש את הקרקעות, רוב הקרקעות בעמק החולה היו שייכים לשלטון וחלקם עקב הביצות והמלריה ניתן היה לרכשם בסוף המאה התשע עשר במחיר מוזל .

על המציאה של רכישת זיכיון לקבלת אדמות ביצות החולה ,מידי השלטון העותומאני נכנסה משפחת סורסוק הלבנונית שהעסיקה עריסים רבים לעבד את אדמותיה לאחר ששלטה בשטחי אדמות רבים בצפון המדינה ,בזיכיון שתמורתו שלמה המשפחה כארבע מאות לירות תורכיות , בעבור שטח של כעשרים אלף דונם ,לעיבוד אדמות החולה נכלל גם חוזה ליבש את הביצות.

משפחת סורסוק החכירה חלק מהשטח לאריסים שהשתמשו בצמחי הפפירוס שצמח בימת החולה על מנת לייצר מחצלות , בהמשך נכנס יצרן אנגלי למחצלות ,וחכר ונכנס לשותפות עם משפחת סורסוק ,בחוזה לחמש שנים על מנת להשתמש בפפירוס

מכוון שלא נענו לרצונו של האנגלי ,להחכיר את השטח לעשר שנים , נמנע האנגלי להביא מכונות ליצור המחצלות ,ושינע את הפפירוס למפעליו באנגליה , לאנגלי חברו שותף גרמני שגר ביפו ואיכר ממטולה האגדות מוסיפות שהם התפרנסו לא רע מיצור המחצלות .

מלחמת העולם הראשונה והסתלקותם של העותומאניים משטחי ארץ ישראל והעברת השלטון למנדט חסם זיכיון זה , אי לכך פנתה משפחת סרסוק הלבנונית לאחר המלחמה ,לארגונים ציונים על מנת שירכשו את זיכיונם באדמות החולה, בעת שאלו גאלו את אדמות עמק חפר ועמק ויזרעאל .

חנקין שפעל לקבלת הזיכיון לאדמות אגם החולה שהשתרעו על שטח של חמישים ושבעה אלף דונם מידי משפחת סורסוק ובתווך המנדט הבריטי הצליח בשנת 1933 לקבל את הזיכיון ,אך הבריטים התנו את קבלת הזיכיון בהשארת 15.000 דונם בידי הפלאחים הערביים שישבו בחלקם על הקרקע .

במשא ומתן השתתפה המחלקה המדינית הציונות בארץ ישראל שיוצגה על ידי משה שרתוק וחיים וייצמן ,בעיה נוספת הייתה איסוף הכסף הרב לרכישת האדמות ,כיוון שנבצר מהקק"ל לעמוד במטלת הכסף, פנתה חברת הכשרת היישוב לבעלי הון יהודי ברחבי העולם וחברות פרטיות שאותם ייצג סמילנסקי ובעזרתם נרכשה האדמה בזיכיון בשנת 1933.

גרסה ב'

בשנת 1964 נערכו חגיגות לרגל חצי יובל להקמת מצודות אוסישקין דפנה ודן יחדיו על אדמות שנגאלו מידי הערביים בידי הקק"ל , וגואלי האדמות : אליוביץ, נחמני ,הורוביץ ואליעזר ודב קרול האדמה נרכשה מידיו של קמיל אחסן שהצליח גם לפנות את האריסים הערביים שיישבו על הקרקע ועיבדו אותה בחלקה, כאמל חסין אפנדי .

מכוון שחברת הכשרת היישוב האמינה כי הקק"ל יכנסו לעזור ברכישה היא השקיעה חלק גדול מהונה ברכישה זאת ,כאשר הקק"ל לא הצטרפה לרכישה נכנסה חברת הכשרת היישוב למשבר כספי עמוק, משבר שמנע ממנה להמשיך במרץ לגאולת הארץ ורכישת האדמות .

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

 
גליל עליון ביצות החולה (מי מרום) זיכיון העבודה
 

דוד שוב נולד בשנת 1874 ברומניה, דוד למד את מלאכת השחיטה ,בגיל 20 נחשף לתורתם של הרבנים הציונים הגדולים הרב צבי קלישר והרב אלי גרידיצר , ביחד עם צעירים נוספים בני עירם החליטו להתיישב בארץ ישראל לרכוש אדמות ולעבור לעבדם ולגור שם, לצורך זה הקימו את האגודה ליישוב ארץ ישראל ולפתחה בעזרת עבודת אדמה.

בתחילה יצא דוד שוב ושני חבריו מקבוצת הצעירים בלתור את הארץ ולמצוא חלקת ארץ לרכישה שעליה תכננו להקים מושבה בעבור משפחותיהם בשנת 1882 יצא דוד שוב לקושטא אל אליאס פחה שהיה רופאו של הסולטן ,עם שידבר בעבור קבוצתו השולטן התורכי לתת להם אדמה להתיישבות בארץ ישראל,

שוב טען שמכיוון שרומניה הייתה תחת הממלכה העותומאנית וזכויות היהודים הוראו ברומניה ובעצם כנתינים הם רוצים לשנות את מקום מגוריהם, בעת הפגישה אחז דוד שוב,מכתב החתום בידי 300 משפחות חברי האגודה ,ובה בקשה שיאפשר ולבני רומניה להתיישב בארץ ישראל.

בתגובה הציע הפחה הצעה חליפית, שאיננה ארץ ישראל ואף לחש להם שמוטב כך כי מלחמה בין רוסיה לתורכיה ממשמשת וקרבה, עוד טען אליאס פחה שמוטב שירכשו אדמה ולא יקבלו אדמה ממשלתית בחינם.

אולם כאשר תנועת חיבת ציון פרחה ברוסיה וברומניה , העלה מחדש דוד שוב את רעיונות להתיישב בארץ ישראל ואירגן כשלושים משפחות מרומניה בשם התנועה שהוקמה חברת ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה ,לעלות מידית לארץ ישראל, אך חברת כי"ח דחתה את רצונו זה .

דוד שוב התפטר מעבודתו כשוחט ברומניה , נסע לארץ סמוכה וקיבל מידי הקונסול התורכי נתינות עותומאנית ,לאחר מכן הפליג מקושטא לנמל בירות ומשם ברכיבה על סוס הגיע לצפת .

כאשר חבר לדודו הציוני הנלהב ,השתתף ברכישה של אדמת ג'עונה (ראש פינה), מידי אנשי צפת ,והיה אחד ממייסדי המושבה, שעליה עלו חבריו מהתנועה ברומניה ,דוד שוב נבחר לראש ועד ראש פינה , הוא אף השיג כנתין תורכי ,אישור ממושל דמשק לבנות על האדמה בתים .

כיוון שמצב המושבה ,היה קשה יצא לקבץ תרומות באירופה ,כאשר חזר הייתה מושבת ראש פינה תחת חסות הברון ופקידיו, לאחר חזרתו הוא פוטר מתפקידו כראש הועד של ראש פינה ,ומונה כמורה לעברית בבית הספר ,בשיטת עברית לעברית, דוד שוב נתמנה בשנת 1885 למורה הראשון מטעם פקידות הברון ולניהול בית הספר בראש פינה בשפה העברית , לאחר שנים מעטות הגיע למחשבה על ייסוד מושבה נוספת בעזרת פועלים צעירים שעבדו במושבות הנדיב בגליל .

לשם כך נעזר ביצחק אפשטיין ורכש את אדמותיו של מרדכי לובובסקי באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת בראשם היה משה דוד שוב המורה מראש פינה , כאלף דונם מאדמות הרכישה ,חולקו בין עשרת חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ,ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר, במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

כסף זה שימש להקמת מבני מגורים לפועלים שכירים ,שיעבדו את הקרקע יטעו כרמים ובשכר שיקבלו יפרנסו את משפחותיהם ,אלא שהכסף אזל די מהר התמיכות בוששו להגיע ,המחלות הכו ללא רחם והאיכרים נחלשו מהמעמסה בעיה נוספת היו התרומות הקטנות שנתקבלו מארגון עזרא בגרמניה ומחובבי ציון באודסה , שלא יכלו לפתור את הבעיה

איכרים אלו שהיו בדרכם להתיישב במושבה משמר הירדן ,עבדו להשלמת פרנסתם בגן הנדיב במושבה יסוד המעלה, לאחר שאספו את שכרם כקומונה היה בידם סכום כסף לרכישת האדמה, שבה הם תכננו להקים את היישוב משמר הירדן ,על פי חלומם לרכוש אדמה בארץ ישראל ולהתיישב עליה כאיכרים ולהתנתק ממוסד החלוקה .

מחסור זה גרם לעוני משווע ,עד למחסור במזון בסיסי למשפחות האיכרים, חלקם אף עזב ומכר את חלקותיהם במושבה, כתוצאה מכך יצא ראש הוועד שוב למסע קבוץ תרומות למושבה , שטחה של המושבה היה כאלפים ומאתים דונם וישבו בה כשבעים וחמש נפשות.

דוד שוב הצליח לקבל מאגודת עזרא כשמונת אלפים פרוטות , עוד הובטחה מטעם הנדיב שיתכן שהמושבה תילקח תחת חסותו ותמיכתו הכספית , ואכן בשנת 1897 מטעם הקרן של ייסוד מושבות בארץ ישראל ,שהוקמה בידי הברון הירש (ז"ל) הוכרז על מתן מענק של 90,000 פראנק לשיקום ועזרה למושבה הנמצאת במצב קשה .

יש לזכור כי חוזה רכישת הקרקע שנערך עם מרדכי לובובסקי, על פי הסעיף שבתום שמונה שנים יש לשלם לו את מחיר רכישת הקרקע ומועד זה הגיע, מהכסף שהגיע שולמו חובות האיכרים ואת מחיר האדמה על פי החוזה .

את המושבה החל לנהל מטעם יק"א חיים מרגליות קולקלוריסקי, שצמצם את מספר האיכרים מעשרים וחמש לשלוש עשר (תוך סילוק הסרבנים) הוא נתן כסף לבנות מיד , ארבעה מבני מגורים חדשים ועוד כעשרה מרתפי אחסון לתוצרת החקלאית.

לאחר שובו ממסע ההתרמות למושבת משמר הירדן באירופה, נתמנה דוד שוב כמנהל המושבה עין זיתים הסמוכה לעיר צפת, כעבור זמן קצר היה מנהלה של תערוכת ארץ ישראל בברלין ,שם נחשף לפעילותו של הרצל וחבר אליו ,בעת ביקורו של הרצל בארץ ישראל על מנת להיפגש עם הקיסר ויליאם הגרמני בירושלים ,צורף דוד שוב למשלחת בידי הרצל.

בעבור שתדלנותו למכור את מניות הבנק הציוני שבידי הברון רוטשילד ,לידיו של הנדיב הברון הירש ,שתחתיו פעל ארגון יק"א , נרשם שמו בספר הזהב הציוני ,זמן קצר לאחר מכן ,עזב את ניהול המושבה עין זיתים, לטובת הקמת תחנת קמח שנקרא מחנה אירופאי בראש פינה , עם השותפים וולפסון וקרמינצקי , תחנה שלא הצליחה לעמוד על רגליה ונסגרה .

דוד שוב יצא לאמריקה על מנת לעשות כסף לביתו ,אך הצליח רק ללמד ילדי יהודים ולא לעשות כסף ,אי לכך החליט לחזור לארץ ישראל בשנת 1908 ושם עבד כמזכיר המושבה יעקב ,לא החזיק מעמד ועבד כמורה לעברית בבית הספר כי"ח ,לאחר מכן גזבר בית הספר בצלאל .

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,עבד דוד שוב בארגון לעזרת נערים וילדים ומשם לאחר המלחמה ניהל את בית היתומים בצפת והיה פעיל בלשכת בני ברית ,וכתב ספרי זיכרונות ,עד שנפטר בשנת 1938 ונקבר בירושלים.

גליל משמר הירדן גליל דוד שוב ממייסדי המושבה
 

לאחר שנים של גידול ענפי פלחה ,והשמדת מטעי פרי כתוצאה ממחלה על מנת להציל את המושבות וליצור ענף כלכלי חדש מהכוונת יק"א הפטרונית ,אך בעיקר לעזור לחקלאים ,להרחיב ולגוון את סוגי הגידולים ,נמצאה כי אדמת האזור טובה לגידול הטבק, אי לכך החלו מושבים וישובים באזור לזרוע ולגדל טבק .

היבול בשנת הגדול הראשונה של גידול הטבק לא היה רב אך מאחר והאדמה התאימה לגידול והתוצרת של עלי הטבק היו טובים , הצליחו המגדלים למכרו במחיר יאה, אי לכך קפצו עוד מגדלים ושתלו בעונה הבאה ,עוד דונמים של שדות טבק, בכול רחבי ארץ ישראל ,בלא לשים לב לטיב הקרקע או התאמתה לגידול צמח הטבק , בתקווה שהגידול יכניס לכיסם ממון רב.

אלא שהמציאות המרה ,טפחה בפני רבים שקפצו על העגלה, בלא להבין וללמוד את רזי הענף, לימוד זה עלה לרבים בהוצאת כסף מכיסם על מנת לכסות את ההפסדים.

לעומתם איכרי המושבות בגליל ,צלחו את הענף החדש בזכות אדמתם המותאמת לגידול, אלא שכול מושבה, גידלה את הטבק עצמאית ולא התאחדה להקמת ארגון לשווק הסחורה בצורה מסודרת וקביעת מחירים לתוצרתם.

לפרצה הזאת ,חדרו סוחרי עלי הטבק ויצרני הסיגריות, שהחלו לשחק ולשחוק במחירי התוצרת בקבעם בצורה שרירותית מחיר לפי המוטיב הפרד ומשול האיכרים המגדלים נתקעו עם סחורה רבה במחסניהם שלא נמכרה וגרמה להם הפסדים וחוסר הכנסות בעבור רכישת זרעים לעונות הבאות וכסף למחיתם.

חלק מהאיכרים הכריזו מלחמה וחרם על החברות המחניקות כמו חברת מספרו היהודית ,וחלק מהאיכרים בלית בררה, נאלצו למכור את עלי הטבק בפרוטות התוצאה הסופית שכמויות שטחי הגידול הצטמצמו לשליש ולרבע בשנה שלאחריהם.

לענף זה ,שהיה מיועד להציל את החקלאות במושבות בגליל ולפרנס בכבוד את המגדלים בארץ ,נכשל בשל חמדנותם של סוחרי הטבק והיצרנים ,איכרים שגידלו טבק ,שקיוו לטוב בעת המכירות ,נחנקו עם יבולם במחסנים עד אין קץ.

כנגד תופעת החמדנות של מפעלי הסיגריות ,התאחדו והתארגנו מגדלי הטבק בשנים 1928-30 בעיקר בגליל ,על מנת להקים התאחדות מגדלי הטבק שתעזור להם במלחמתם ,ותחפש שווקים חדשים בחו"ל ,אך בעיקר תעמוד כחזית אחת בארץ ,לקביעת מחירים סבירים וכלכליים למגדלי הטבק.

הדרך לא הייתה קלה , בעזרת עזרה מחברת פיקא , למרות מעשי העושק של הסוחרים שנעלמו בהדרגה , למרות שהסוחרים לחמו באגודה באמצעים שונים על מנת לשבור את רוחם של האיכרים .

אנשי מסחר מטעם האגודה יצרו קשר עם יצרני סיגריות מפולין , שבדקו את הסחורה והגיעו למסקנה, כי הטבק טוב לצרכיהם , ומיד רכשו כמויות של עלי טבק , והחלו במשא ומתן למשלוחים לחמש השנים הבאות , משלוחי הטבק עברו בשנה הראשונה מעל ל 55 אלף קילו שנשלחו רק מראש פינה .

כשארבעת אלפי דונם של טבק נזרעו בשנת 1930 בגליל , עקשנותם זאת של המגדלים ,החלה לעורר בהם רצון להקים מפעל ליצור סיגריות בראש פינה בבעלות האיכרים המגדלים טבק.

יבול הטבק של שנת 1931 ממושבות הגליל ,היה בסביבות 80.000 קילו שלושים וחמש אלף קילו נמכרו ליצרני הסיגריות הפולנים , לתעשייה המקומית נמכרו כשמונת אלפים קילו והיתרה נשארה במחסנים ,הצפי ליבול של כשישים אלף קילו לשנת 1932 התבדה עקב שנת הבצורת.

צריך לזכור כי גדול הטבק הצריך לאחר ייבושו ואריזתו בחבילות טיפול תמידי בעת ששכב במחסנים ,שכר עובדים לטיפול הקבוע בסחורה ,ולייעוץ מומחה לעלי הטבק גזל כספים מחוץ למחיר גידולו בשדה והקטיף , יש להוסיף עליו את מחיר המתווכים שחיפשו שווקים וסוחרים למכירת המלאי גם הם גזלו מההכנסות .

חישוב מחדש של ההוצאות אל מול ההכנסות ,הביא את האיכרים להבנה ,כי ההוצאות רבות הם וההכנסות תלויות במחיר שיסכימו הקונים לשלם , על כן אין מקום להפוך אותו ,לענף עיקרי אלא ענף נוסף בגידולים .

מאחר ומחיר העסקת פועל ערבי היה 6 גרושים שכר יומי, נאלצו האיכרים לשכור פועלים ערביים לשתילה ואיסוף העלים בהבשלתם, מכוון שהמגדלים לא יכלו לשלם לפועלים יהודיים ששכרם היה רב יותר.

 
 
גליל הקמת ארגון מגדלי הטבק
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור