דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל עליון ישובים ואטרקציות

 
 

הגעה לשרידי המושבה ,הנמצאים כמאתיים מטר אחרי הכניסה לקבוץ גדות לאחר נסיעה על כביש 90 כשלושה קילומטר ,מראש פינה לכוון צפון, עד צומת מחנים ,אז פונים ימינה לכביש מספר 91 ,המוביל לגשר בנות יעקב , עד צומת גדות שפוגש את כביש 918 .

משמר הירדן הוקמה בשנת 1891 , בידי קבוצה קטנה של תושבים עולים מרומניה שאליהם הצטרפו אנשים מצפת : טייטלבוים ,סגל ,הירש שניידר ועוד עולים חובבי ציון מליטא כמו : ליטווניסקי , גליימשר , וורהפטיג ,בסויטש ליפשיץ ,ישראל קנטור, שבתיל ווינסבלוט ,לוי גרוסמן ועוד שהועסקו במושבות הגליל ובצפת.

השטח שנרכש היה בן 2.300 דונם באזור גשר בנות יעקב ,שנקנו בתחילה מידי ערבי תושב מירון ,בעזרת תווכם של בני משפחת עבו מצפת שאבי המשפחה שימש כקונסול צרפת בצפת .

בפועל נרכש השטח עוד לפני כן ,בידי יהודי מאמריקה ששמו היה מרדכי לובובסקי, איש העלייה הראשונה מארצות הברית ,שייעד להקים עליה חווה חקלאית ,בשם שושנת הירדן ופונדק בחלקו המזרחי של הגשר.

אך הערבים תושבי האזור הרסו את תחילת מבנה החאן, בטרם החליט היהודי מרדכי לובובסקי לבנותה מחדש , הזמין את אחד ממפקדי הצבא התורכי באזור וביחד ערכו מדידות לשטחו ,על מנת למנוע כול טענות מבין הערבים לפלישה לשטחם.

עוד טען היהודי ,כי קבל רישיון לבנות חאן (פונדק ) ,מידי השלטונות התורכים וממוכתר השטח שנמכר, בשלב הזה ביקש הקצין התורכי לראות את האישור הכתוב לבניית החאן, נטל את המסמך שהוצג בפניו הכניסו לכיסו ,עלה על סוסו ודהר מהמקום (מנפלאות הבקשיש שקיבל הקצין) , היהודי בעל הקרקע והרישיון ,קפל את רגליו וירד מהשטח פן יבולע לחיו .

בעת שעזב את אדמותיו שליד גשר בנות יעקב ,ששריד זעיר ניתן לראות מהבניה ליד מתקן הרפטינג של נהר הירדן מרדכי לובובסקי מכר חלק מאדמותיו באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת ,בראשם היה משה דוד שוב שמקצועו מורה , אלף דונם חולקו בין חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר, במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

כסף זה שימש להקמת מבני מגורים לפועלים שכירים ,שיעבדו את הקרקע יטעו כרמים ובשכר שיקבלו יפרנסו את משפחותיהם ,אלא שהכסף אזל די מהר התמיכות בוששו להגיע ,המחלות הכו ללא רחם והאיכרים נחלשו מהמעמסה בעיה נוספת היו התרומות הקטנות שנתקבלו מארגון עזרא ומחובבי ציון, שלא יכלו לפתור את הבעיה

איכרים אלו שהיו בדרכם להתיישב במושבה משמר הירדן ,עבדו להשלמת פרנסתם בגן הנדיב במושבה יסוד המעלה, לאחר שאספו את שכרם כקומונה היה בידם סכום כסף לרכישת האדמה, שבה הם תכננו להקים את היישוב משמר הירדן ,על פי חלומם לרכוש אדמה בארץ ישראל ולהתיישב עליה כאיכרים ולהתנתק ממוסד החלוקה .

בני הקבוצה הקימו אגודה ,ורכשו את אדמת הכפר משמר הירדן ,שיושבת על גבעה בגובה 70 מטר ,בתנאים הבאים : במשך שמונה השנים שלאחר הקניה ישלמו רק את תשלום ריבית הקרן כתשלום שנתי ,מסכום המכירה הכללי.

התנאי השני היה, שלאחר שמונה שנים עליהם לשלם את סכום כסף המכירה שסוכם עליו, במידה ונבצר מהם לשלם את מחיר המכירה ,יחזור השטח על מבני המגורים והציוד שעל השטח לידיי מרדכי לובובסקי.

הקונים היו כול כך שבויים בחלומם ,שהאמינו כי השטח בן אלף הדונם שרכשו מכלל אדמותיו של מרדכי לובובסקי ,יספיק לגידולים למחיית עשרת הקונים המתיישבים, הם שכחו והתעלמו ,מהערבים שנהגו לגזול את יבול השדות של היהודים כאשר הבשילו , לאחר שנשדד רוב היבול נותר מעט למתיישבים על מנת לפרנסם ולספק מזון לשולחנם.

על הקרקע עלו בתחילה שבע משפחות ובנו על נחלתם בתי מגורים , מלבני בוץ חמר עם גגות מלוחות פח ,גשם שוטף שירד ,העלים שלושה בתים עם בואם של הגשמים , מכוון שסוחרי צפת, לא הספיקו להעביר להם את עצי הבנייה לבתיהם שהזמינו ,אסון נוסף זה דיכא את רוחם וגרם להם לחשב מחדש את דרכם , מכוון שנאלצו להמשיך להתגורר תחת כפת השמים ובסוכות בחורף.

זקני היישוב מספרים ,כי בימי הגשם הדרך למושבה משמר הירדן ,הייתה ממש סכנת נפשות לרוכבים או ההולכים אליה, במיוחד כאשר הגשם ירד מספר ימים אז חיו תושבי המושבה ממש במצור ,אין בא ואין יוצא.

גליל מושבת משמר הירדן 1
 

על מנת להגן על יבולם בשדות ובמשקים שכרו חברי המושבה ,שומרים יהודים וערביים לשמירה, אלא שאנשי הכפרים הסמוכים למושבה ,העלילו על השומרים הערביים שהגיעו מרחוק, שהם הרגו אחד מאנשיהם ,מפחד נקמת דם הסתלקו השומרים הערביים, ובמקומם נאלצו חברי המושבה לשכור שומרים ערביים הגרים בכפרים הסמוכים למושבה .

אלא שהקנאה של הערבים מהכפרים הסמוכים למושבה משמר הירדן , עלתה וגברה וכתוצאה מכך ,בסוף שנת 2011 הסתערו הערבים על המושבה וכפו עליה סגר ,שבו לא ניתן להיכנס או לצאת מהמושבה , לבסוף הצליח אחד השומרים להימלט ולהגיע למשטרת צפת, שם סיפר את סיפור הסגר.

מיד התארגן כוח שיטור וצבא ויצא למושבה על מנת לסלק את התוקפים , רק בעמל רב ,הצליח הכוח המשטרתי והצבאי ,לפזר את התוקפים ולסלקם מהשטח ,לאחר מעשה, הסתבר כי הערבים האשימו את אנשי המושבה ,כי אחד מאיכרי מהמושבה ערבי והסתיר את גופתו במושבה , כשהוכיחו אנשי המשטרה כי זאת שמועה חסרת רגליים ,עזבו הערבים את המקום.

שנה לאחר מכן ,שבתו הפועלים הערבים שעבדו בשדות החיטה של המושבה , מכוון שאיכרי המושבה ,טענו כי נשות הערבים שקצרו את החיטה ,לקחו בהשאלה כמויות גדולות יותר של חיטה לשקיהם ממה שסוכם , כאשר פנו אנשי המושבה למשטרה הצרפתית ,הכריחו אלו את הפועלות לחזור לעבודת הקציר.

העובדים הערבים הוכרחו להעביר את החיטה שנקצרה לגורן המושבה ,שם היא נאספה עד תום הקציר ,וחולקה כאשר חלק מהחיטה ,הועבר כמעשר לשלטונות והשאר חולק על פי ההסכם המקורי.

הספור על העסקת פועלים ערביים ולא יהודיים במושבות הגליל ,ולל במושבה משמר הירדן , הביא גל של מחאות יהודי ,כנגד התופעה ובשם העסקת יהודים בשם העבודה העברית, למרבית המבוכה התברר כי בראש המתנגדים לעבודה עברית היו האיכרים דתיים .

בשנת 1913 נבחרו לראשות ועד מושבת משמר הירדן , שלושה חברים : האיכר ל. גרוסמן ,א. פינקלר ,א.שניידר , פעולתם הראשונה הייתה ,פנייה ליקא על מנת שיתנו הלוואה למושבה לשיפור אספקת המים, הלוואה שתוחזר בתשלומי 50 לירות מנדטוריות לשנה .

בקשה נוספת הייתה להעביר את בית הספר והחינוך מידי יקא ,לידי ועד המושבה עם מורה מטעמם ,כאשר הדגש הוא על הקניית השפה העברית לתלמידים , מצבה של המושבה ,שתפר מעט בתקופת כיבוש הארץ בידי האנגלים מידי התורכים ,בזכות סלילת כבישים למושבה וממנה, במיוחד לכוון העיר טבריה.

אך הקדחת הצהובה ,שמלווה את המושבה מיום הקמתה ,ממשיכה להכות באיכרי המושבה למרות ניסיונות שונים למלחמה במחלה ,שכללה חיסונים שיפור תנאי סניטציה, הדברת היתושים ועוד, התושבים אף בשנת 1919 ,לא הצליחו לבערה, בכול שנה נדבקים במחלה ,כשלושה עד ארבעה מתושביה שמתוכם נפטרים אחד או שנים, בית החולים הדסה בצפת (זיו) ,הציב לטיפול ושיקום חולי משמר הירדן, מספר מיטות חינמיות ,על מנת לנסות להציל חולים במחלה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה ,הוצבה פלוגת חיילים הודים על מנת לשמור על גשר בנות יעקב על מנת לאפשר מעבר לדמשק ,למרות זאת ההתנכלות הערבית למושבה משמר הירדן לא פסקה ,לאורך השנים.

בשנת 1920 ,ערכו עשרות ערבים רכובים ,פשיטה על עדר הבקר של המושבה במרעה מחוץ למושבה , נזעקו הרועים ומיד הגיעו חיילים ההודים שהיו מוצבים בקרבת המושבה והחל קרב להגנת העדר, למרות זאת ,הצליחו הפורעים לגזול חלק מהעדר ונסו עמו, לכפר הערבי חלסה (קריית שמונה כיום) שלטונות הביטחון האנגלים, דרשו להקיף את המושבה בגדר אבנים ,צעירי המושבה נרתמו לעשייה והקימו גדרות אלו .

על מנת לנסות לעזור כלכלית ליישובי האזור ובמיוחד למושבה ,החליטה יק"א לתת הלוואות בכדאי שהאיכרים במושבה יזרעו זרעי טבק , בתמורה התחייבו האיכרים שקיבלו את ההלוואה למיסוד הענף החדש ,לזרוע שטח של 10 דונם ולעבדו עד היבול , מומחה מטעם יק"א נרתם להדרכת האיכרים בגידולי הטבק.

על פי תיאורי זקני הגליל ,גם שנת 1925 ,לא האירה את פניה למושבה , במושבה גרו כעשרים וחמש משפחות , במשקי האיכרים עבדו שכירים ערביים רבים , שבלגלוג הוסיפו הזקנים לספר ,כי מספרם עלה על מספר תושבי המושבה, מראה החיצוני של המושבה שידר דלות ועצב, חיכוכים ומריבות היו לחם חוקם ,דבר שמנע הקמת ועד ראוי עקב חילוקי הדעות או מישהו שימשוך את העגלה השקועה בבוץ .

החלק העצוב בתקופה ,היו הסיבות של מריבות קטנות שהפכו לגדולות מענייניים של מה בכך, לחדלון של פעילות ציבורית בניהול הפעילות במושבה ומכוון שדבר גרר אזלת יד, הפסיקה הדסה לספק שרותי רפואה למושבה המוכת מחלות כמו קדחת ומלריה, ולכן בהעדר ישועה רפואית במושבה ,נאלצו משפחות החולה ,להעבירו לבית החולים בצפת ,מהלך של מספר שעות נסיעה בעגלה לבית החולים.

המצב הגרוע עקב הסכסוכים במושבה גרם לאיכריה להיכנס לשוויון נפש תהומי לתקופה ארוכה ,כמו שנאמר מדחי אל דחי, רק נחמה אחת נותרה והיא החקלאות שבזכותה נטעה חורשת אקליפטוס ליד המושבה ,במחשבה המוטעית שעצים אלה ינקזו את מימי הביצות.

במושבה הוכנו שטחים לנטיעת עצי פרי, ענף גידולי הטבק המשובח יחסית ליתר מגדלי הישובים בגליל , עלי הטבק נמכרו למפעל קרמן ,דיק וסלמי בחיפה בתקופה של שלוש שנים רצופות כתוצאה מכך עלו ההכנסות למגדלים , חלה הצלחת מסוימת בגני הירק ובשטחי המספוא , כמו כן עלה מספר הצאן בעדרים.

נעשו פניות לפיק"א, על מנת להגדיל את מספר הנחלות ולהתערב בסכסוכים על מנת לישר את ההדורים ולעשות סדר בהנהגת המושבה ,עוד נעשתה דרישה לטפל בבני הנוער שבמושבה לפעילות לאחר שעות הלימודים .

ממשל המנדט בשנת 1926 ,החליט סוף סוף על סלילת כביש ראוי בין ראש פינה למשמר הירדן שאורכו כ 12 קילומטר.

גליל מושבת משמר הירדן 2
 

בתחילת שנת 1944 לאחר משא ומתן ארוך לאורך שנים ,בשנת השישים ואחת להקמתה בחסות ארגון האיכרים בגליל ,הסתיימה תקופת חסותה של פיקא על המושבה ראש פינה,המשא ומתן היה כרוך במתח וסכסוך בין פיקא לאיכרי המושבה ,אדמותיה הוחזרו לאיכרים ואף נרשמו על שמם בחזרה , מעתה יוכל וועד המושבה להביא מתיישבים חדשים בבחינת הזרמת דם חדש ועתיד חדש למושבה .

מטולה הייתה המושבה השנייה שנכנסה למשא ומתן ומשמר הירדן החלה גם במשא ומתן ,אלא שכאן הנושא הסתבך מעט כיוון שחלק מהאדמות של המושבה לא היו תחת חסותה,ולכן האיכרים החדשים שיגיעו להתיישב במושבה יתקלו בבעיה ברשום הנחלות על שמם .

רק במחצית שנת 1944 הגיעו פיקא והמושבה משמר הירדן ,לאחר שפיקא הסירה את נושא חובם של המתיישבים כלפיה ובתנאי שבתמורה ,שאנשי המושבה יוותרו על כאלפים דונם משטחם ,על מנת לחלקם למתיישבים ראשונים שיתנחלו במושבה ,בנוסף פיקא תבנה מבני מגורים חדשים , תעזור בהנחת מערכת מים בצינורות ותעזור למתיישבים החדשים .

בסוף שנת 1939 פרצה שריפה ענקית מחוץ למושבה משמר הירדן אך בעזרת הרוח היא התקדמה ואחזה בשני משקים בפאתי המושבה ,אנשי המושבה התגייסו למלחמה בשרפה אל לא יכלו לה אי לכך הוזעקו תושבים מיישובי הסביבה שהגיעו ועזרו להשתלט על השרפה ,אלא שזאת הצליחה לכלות שני מתבנים ומבנים בנחלות האיכרים .

בשנות הארבעים החליטו השלטונות הצבאיים בארץ ישראל כי תושבי הישובים בצפון הגליל כולל תושבי המושבה משמר הירדן הקרובים למעבר גשר בנות יעקב ,חייבים לשאת תעודת מעבר לנסיעה לבתיהם ,לעומתם הנוסעים לראש פינה ולצפת פטורים ממטלה זאת.

שנת 1940 החלה ברגל שמאל במושבה ,מצבם של האיכרים והמושבה קשה שני מכוני המים מי השתייה ומי ההשקיה, הושבתו לאחר קלקולם והתושבים חזרו להביא את המים ,בעגלות הרתומות לחמורים ופרדות כפי שעשו עשרות שנים לפני כן, איכרי המושבה מחכים לקבלת פיצויים ממשלת המנדט , מכוון שנפגעו בפרעות , וזאת על מנת לנסות לתקן לפחות אחד משני המכונים , על מנת שיוכלו להשקות את גינות הירק שליד בתיהם .

עקב המצב הקשה נזרעו רק כשליש משדות החיטה ,וחלקה של כאלף דונם לא נזרעה כלל, דונם אלא שהיבול של שנה שעברה ,עבר לבנק על חשבון ההלוואה שלא הוחזרה ,ויש להניח שהבנק שוב ישים ידו על היבול, על מנת לכסות הלוואה שניתנה לאיכרי המושבה בעבור רכישת הזרעים החדשה.

בנוסף על כול אלא ,וועד איכרי המושבה קבלו הודעה מפיקא ,כי היא מפסיקה לממן ולתקצב ,את שני המוסדות הציבוריים במושבה, שהם בית הספר ואת שרותי הרפואה והמרפאה .

זקני האזור מספרים ,כי למעשה אחזקת בית הספר מומן ברובו, בידי מחלקת החינוך המנדטורית ועל ועד המושבה הוטל לשלם כשלוש לירות להשלמת המימון , אלא שהוועד לא שילם והתוצאה הייתה ,השבתת המוסד ובטלה לילדי המושבה ,בניסיון למנוע זאת ,התנדב מנהל הוועד מר סגל ללמד, אך הוא פסק לאחר זמן קצר.

בשנת 1940 מנתה מצבת התושבים במושבה כ 20 משפחות שבהם כמאה נפשות, עליהם מצורפים כחמש עשר מתנדבים מפלוגת ביתר ,חלקם של המתנדבים עובדים בשדות המושבה וחלקם מתפרנסים ,בעיבוד חלקה בת אלף דונם השייכת לפיקא,

אחד מאיכרי המושבה ,כתב לאחד העיתונים ,מכתב שבו הוא מתאר את מצבם הקשה של משמר הירדן , במכתב נכתב יש לנו לחם הנקרא הקדחת בתוספת תבלון החינין ,אך צרכינו הם הפיתוח הזרמת כספים והכנסת דם חדש למושבה אנו חסרים אנשים שיסעו עבורנו וידברו ויספרו את מצבנו לכול החפץ לשמוע את צערנו ,את מחסורנו ואת היאחזות בציפורניים ברגבי אדמת הגליל .

גליל מושבת משמר הירדן 3
 
קבוץ להבות הבשן ספור מיקרוסמוס בהקמת המדינה

קבוץ להבות הבשן ממוקם בחלקה הצפוני מזרחי של שמורת החולה כעשרה קילומטר שרומית לעיר קריית שמונה ,שמו של הקבוץ ניתן לו מספרו של הסופר הפולני ולדיסלב בזוזובסקי מתחילת המאה העשרים אשר תורגם לעברית בשנת 1939, בתחילה ניתן השם להבות על שם הספר ונתווסתה לו המילה הבשן על שם הרי הבשן שהקיבוץ שוכן למרגלותיהם.

גרעין קבוצת להבות שמנתה כמאה עשרים איש ,הוקמה בשנת 1940 , הם ישבו בהמתנה ליישובם כחמש שנים בכרכור , עד אשר הגיעו להקמת הנקודה הראשונה תל להבות המרוחק 500 מטר מזרחית מגדר הקבוץ ,הנקודה הזמנית הוקמה בשנת 1945 ,בנקודה זאת ישבו בני הגרעין כשנתיים.

קבוץ להבות הבשן ספור מיקרוסמוס בהקמת המדינה
 
קבוץ להבות הבשן ביקור במיצג ענק של הטבע

עץ ברוש הביצות – טקסודיון דו-טורי בחלק הצפון מזרחי של הקבוץ

העץ ממוקם בלב חורשה וסבך של צמחי בר ושיחים ואפילו עצי תות עמוסי פרי , יש להגיע לחורשה דרך פשפש ברזל בגדר הקבוץ ,הממוקם על כביש ההקף של הקבוץ ,במרחק של מאה מטר לכוון תל להבות, כאשר מהלכים ,בתוך סבך של עצי התות והקנה ,מתגלה עץ ענק גבוה ,בעל גזע רחב ידיים ,שענפיו משתרעים לאורך רב מאוד ויוצרים חופת ענפים רחבה.

בלב רחבה בחורשה ,ניצב העץ שעל מנת להקיפו, נדרשים מספר אנשים לפתוח את ידיהם לאחוז זה בזה ולהקיפו,גזעו מסוקס ויש להישיר מבט למרומים בתקווה לראות איזה שהיא פיסת שמים מבעד לעלוות ענפיו.

קבוץ להבות הבשן ביקור במיצג ענק של הטבע
 
קבוץ להבות הבשן מפעל בקר להבות לבשר

למפעל הבקר ולחוות הסוסים ,מגיעים כאשר עוברים בשער הכניסה של קבוץ להבות הבשן ופונים מיד ימינה בשביל המוליך לרפת הישנה.

בתחילה ממוקמים סוסי הרכיבה וגדרת הסוסים לשעורי הרכיבה ,בחלק הימני נמצאים עגלי הבקר המגודלים למטרות מכירתם לבשר לטובת אלו שאינן צמחונים.

עדר הפרות והעגלים שמספרו כשש מאות ראשי בקר ,שוהה בקביעות בשטחי המרעה הטבעי של רמת הגולן , לאחר שמלאו כארבעה חודשים לעגלים שנולדו הם מובאים לפיטום במכלאות של המפעל עד גדילתם לגודל ולמשקל המתאים למכירתם .

קבוץ להבות הבשן מפעל בקר להבות לבשר
 
קיבוץ להבות הבשן מפעל הגרביים התרמיות אנפורנה

איך מגיעים : כאשר נכנסים בשער הקיבוץ המבנה השני בצד שמאל לאחר תחנת האוטובוסים ותחנת הדלק מגיעים לרחבה בין בתים במבנה הלבן מימין ממוקם המפעל, לתאום ביקור להתקשר למאיר בטלפון 046952277 או 0505939484.

ניתן לקבוע ולקבל הדרכה חינמית לתהליך הייצור, צורת ההכנה ובקור באולם הייצור והאריזה המפעל המייצר השיטות טכנולוגיות חדשניות גרביים תרמיות כנגד קור,המתאים למטפסי הרים לספורטאים של ספורט החורף,גרביים כנגד פטורת ברגלים ,כנגד רטיבות ,והן אפילו מתאימות בסוגים השונים הן לחורף והן לקיץ.

תוצרת המפעל מיועדת  למטיילים ,לחיילים ,לספורטאים בתהליכי יצור המשלבים בולמי זעזועים לאנשים הרצים או ההולכים בהליכות שבהם הם מאמצים את כפות רגליהם, בסיום הסיור וההדרכה ניתן לרכוש גרביים במחירים שפויים במחסן העודפים .

ספור הגרביים בקיצור להולכים בשטח , לרצים ולאנשים העוסקים בספורט

בזמן ההליכה או בפעילות ספורטיבית ,מתבצע חיכוך של הנעלים בגרביים , אליהם מצטרפות כשלוש מאות בלוטות זעה בכף הרגל ,המפיקות כחצי כוס של זעה ביום , גריבת גרבים שאינן מותאמות למצב רגליכם ,גורמות לספיגת הזעה בהם ,וליצירת תופעות של חום ולחות, המייצרות שכבה של התקשות והן יוצרות בתהליך ההליכה שפשוף בין הרגל לגרב בנעל ושלפוחיות מים.

בנוסף לכול אלא ,נוצר בגרב הלחה בסיס לבקטריות המתרבות במהירות ,בגרב ,בכף הרגל ובין האצבעות , הגרביים המהונדסות נועדו לפתור את בעיית נדיפות הזעה ,ולקצר את זמן ההתייבשות , השמדת הבקטריות או הקטנת מספרם .

בגרבי הספורט ,מותקנים גם בולמיי זעזועים המעבים את הנקודות בכרית הרגל ובעקבים פעולתם של הבולמים בהקטנת החבטה, בעת הנחת הרגל בהליכה או בריצה על הקרקע , בגרביים אלו משתמשים בחוטי אריגה טרמיים ,המורכבים מחומרים דמויי צינורות נימיים, שבחללם יש אוויר ,בנוסף הגרביים העבות מותאמות לחורף ולקיץ ולשמירת החום למטפסי הרים .

בעזרת מחקרים בנושא כף הרגל ,משתדלים לתת פתרון לסוגי בעיות בריאותיות שונות, כמו חולי הסכרת הסובלים מתחלואים בכף הרגל ומדלקות ופצעים ,בעזרת הוספת שזירת חוטי נחושת בחלק התחתון של  הגרב שתפקידם להרוג את הבקטריות ועוזרות בטיפול בפצעים הדלקתיים , שמהם סובלים חולי הסכרת ,בחלק העליון של הגרב משתמשים בחומר רך יותר באריגת הגרב מעל לקרסוליים, על מנת שלא ייצמדו ויעצרו את זרימת הדם 

כיוון שהשימוש בחומרים אלו העוזרים בנידוף הזעה, הגורמים לכך שריח הזעה איננו נצמד לגרב וגם לאחר שימוש רצוף של מספר ימים ,הגרב אינה מדיפה ריח, הגרב נשארת בצורתה איננה מאבדת נפח או קטנה בכביסה , אך צריך לזכור ,כי אסור לכבס אותה בעזרת מרככי כביסה , ניתן לייבש את הגרביים לאחר הכביסה במכונת ייבוש ללא נזק. כול גרב המיוצרת במפעל ,מותאמת בטכנולוגיה ייחודית לסוג הבעיה והפותרת בעיות שונות נוספות.

עצות לרכישת גרביים והשימוש בהם ביעילות

מומלץ לרכוש גרב ונעל במידה גדולה יותר על מנת שכף הרגל תרגיש בנוח לאחר פעילות ממושכת של הליכה או ריצה , יש לבדוק שהגרב אלסטית ונמתחת , מומלץ לרכוש גרבים שאינם לוחצות הן בקרסול והן בשאר כף הרגל בכביסה אסור מרככי כביסה , יבוש הגרביים במייבש בסדר, יש לדעת כי שימוש בגרביים העשויות מכותנה או מצמר בעייתיות מבחינת הנידוף והבקטריות המגיעות בגלל הלחות והזעה שאינן מתנדפות .

 


 

קיבוץ להבות הבשן מפעל הגרביים התרמיות אנפורנה
 
תל חי אנדרטת האריה השואג

אנדרטת האריה השואג תל חי

כניסה חופשית

ניתן לבקר בכל שעות היום באנדרטת הארי השואג הממוקם ליד בית הקברות של תל חי.

 

איך מגיעים   בנסיעה לכוון מטולה בכביש מספר 90 , לעבר כפר גלעדי, משגב עם, מנרה ומרגליות. מיד לאחר הפניה שמאלה ישנה פניה נוספת שמאלה, המובילה אל המכללה ואל חצר תל חי. הפניה הראשונה מהכביש שמאלה מובילה אל כפר גלעדי. פניה ראשונה ימינה מובילה אל אנדרטת הארי השואג ואל בית הקברות של תל-חי  וכפר גלעדי.

 

תל חי אנדרטת האריה השואג
 

על מנת לעזור בקליטתם של העולים ובניסיון לשלבם בגליל העליון ברוח ההגשמה הציונית נשלח אליעזר קרול מכפר גלעדי ,איש העלייה השנייה וחבר השומר , מיד עם הגעת המשפחות הראשונות מתימן ,לנהל את תהליך העלייה והקמת מחנה העולים חלסה כמנהל המעברה .

בסוף שנות החמישים החלו להגיע העולים מרומניה ולאחריהם עולים מעירק, מהודו ומבבל , העולים ההודיים התמרדו כנגד התנאים במחנה העולים חלסה ודרשו להחזירם להודו.

צריפי הפחונים החלו להבנות בתחילת בסוף שנת 1949 - 1950 , על מנת לקלוט את גלי העלייה שהחלה להגיע לארץ ישראל לאחר עזיבת הבריטים את הארץ שהוכרזה כמדינה יהודית .

מבני האבן הנוספים שנבנו בשנות השלושים בכפר הערבי חלסה ,הוקמו לצרכי מסחר ומוקמו לצד הדרך העוברת בעיר לכוון צפון המדינה, מחסני סחורות חלפים וציוד , ומתקני שרות לצבור התושבים שבסביבה

במרכז המסחרי היו חנויות היו לשמנים, פחי דלק למכוניות וחלפים ,חנויות בגדים ואוכל ,כיוון שהמרכז המסחרי היה קבוע וישב על הדרך הוא נועד גם לתת מענה נוסף לעוברים בין ארץ ישראל למדינות סוריה ולבנון מחוץ לדרך החוף .

לאחר בריחת התושבים הערביים בכיבוש האזור ,הפכו מבנים אלו שהיו מבני אבן למשרדי ממשל ובחלק אחר שימש את המשביר לצרכן כמחסן אספקה וחנויות במבני האבן מוקמו חנויות של המשביר להנעלה ,לבגוד , מזון וגלנטריה כמו כן כמחסן סחורות למעברה וליישובי האזור.

אלא שלתושבי חלסה היו אלו ,בבחינת נרות שבת שאין לגעת בהם משום שהחנויות היו מחוץ לתחום בעבורם ממחסור בכסף, או ממחסור במקומות עבודה לקבלתו, בהמשך כאשר גופים אלו נטשו את המקום הם הפכו לחנויות בעבור תושבי העיר המוקמת ולעוברים דרכה.

גליל עליון תחילת הקמת מחנה העולים חלסה
 

על קרקעות אלו במבני הכפר הישנים יושבו כחמש עשר משפחות תימניות שהועלו לארץ במבצע מרבד הקסמים ,עד שהאוכלוסייה התימנית הראשונה כללה כמאה שמונים משפחות, לצורך הקמת מחנה העולים הקבוע , נשכרו קבלנים שהחלו ליצוק משטחי בטון ,שעליהם הוקמו צריפים מחופי פח בקירות ובגג .

יש לזכור כי רוב העולים שהגיעו בעלייה מארצות המזרח ,היו דתיים באמונתם ובאורח חייהם , הם חסרו מנהיגות ותלכיד חברתי ,שנבע מקבוצות הומוגניות ושלא הגיעו מאותם ישובים בגולה, רובם עסקו בארצותיהם במסחר ולא בעבודת כפים או חקלאות ,שבארצם בעבודות אלו עסקו בני המעמד הנמוך והערבים.

חילוקי דעות על רקע דתי במחנה היו בין הרומנים לעולים מהמדינות המוסלמיות , לצורך התפילה הוקמו שלושה בתי כנסת במחנה שנים בפחונים ואחד באוהל, מפלגת המזרחי החלה בבחישות דתיות במקום לגבי חינוך דתי לילדי העולים והקמת מוסדות חינוך ברוח הדת.

לעומתם התנגדו רוב אנשי העלייה מרומניה לכפיה הדתית ,ודרשו חינוך ממלכתי לילדיהם , אפילו בני העדה התימנית טענו כי הילדים מקבלים מנה גדושה מדי בלימודי הדת לטעמם, ושבעצם הם רוצים שילדיהם ידעו חשבון וילמדו לימודיים כללים יותר ,חלקם אף עברו אצל הספר וקצצו את הפאות.

אסור לשכוח כי במחנה פעלו מפלגת מפ"ם בהשראת הקיבוצים מסביב ומפלגת מפא"י וכמובן אנשי חרות, שהערכים הדתיים בהמעטה לא היו בראש מעייניהם, בקיצור מארג של קבוץ גלויות שכול אחד מנסה להסיט את הקטר לכיוונו.

גליל עליון תחילת דרכו של מחנה העולים חלסה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור