דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סליקים בישראל בתקופת המנדט

 

אט אט נמוגים זקני הדור שקדם לתש"ח ,בהותירם עמם סודות נעלמים שאינם מפוענחים למיקומם של סליקים של נשק וציוד צבאי בלתי חוקי ,שהוטמנו במעמקי האדמה ,בעיקר בידי יהודים בארץ ישראל, חברי המחתרות וההגנה, שומרי סוד אלו ,שמרו על סודותיהם כקלפים קרוב לחזה , וחלקם של הסליקים לא יתגלו לעולם.

חלקם של הסליקים ,מתגלים כיום בעת שנערכות חפירות יסודות לבניית מבנים חדשים מתחת למבנים ישנים וחלקם מתגלים בידי מעטי מעט על ערש הדווי בווידויים ,בטרם יעזבו אנשים מבוגרים אלו את עולמנו, חלקם נתגלו בחיפושי הצבא הבריטי לגלותם (במיוחד בחיפוש של השבת השחורה) .

עד היום אנו איננו מבינים את גדלות הרוח והעקשנות של זקנים אלו ,למרות השמועות והלחשושים על קיומם, שלא לחשוף את סודות הסליקים ,שהיו ידועים למעטי מעט בכול ישוב ועיר , שהעדיפו לא למסור את המצבורים הפרטניים הללו, בבחינת רכוש של אותם ישובים לימים יבואו.

 
 
 
ימין משה אגדת גילוי הסליקים בשכונה

באוגוסט 1947 הוקפה שכונת ימין משה בידי כוחות גדולים של חיילי בריטניה ,בשכונה נערך חיפוש מבית לבית במהלך החיפוש שנעשה בו שימוש גם עם גלאי מתכות, נשברו קירות , נעקרו מרצפות נהרסו חדרים ונהפכו בתים על פניהם ,במקביל הוקמה מכלאה לכול גברי השכונה ,והחלה חקירתם לקשר לסליקים ולחברותם בארגוני המחתרת.

במהלך החיפוש בבית הספר ברחוב  במבנה בן שתי הקומות ,נתגלה סליק בקיר בית השימוש של הילדים ,במחבוא מאחורי דלת הסליק נתגלו מספר ארגזים שהוטמן בהם נשק בידי ההגנה.

ימין משה אגדת גילוי הסליקים בשכונה
 
ירושלים ספור התעלות הנסתרות בתקופת מלחמת השחרור

ספור התעלה שבין ימין משה להר ציון

תחילתה של מנהרת ימין משה לכוון הר ציון מתחילה בתקופה שלפני מלחמת השחרור והמשכה בעת ששודרגה קמעה לאחר המלחמה בעת ששימשה להעברת אנשים ותחמושת להר ציון שהיה בחלקו בידי הירדנים, כול זאת על מנת להסתתר כנגד צליפות הירדנים לכוון אנשי ימין משה והעוברים ושבים.

נקודת התחלת המנהרה בימין משה היא , בנקודה שמתחת לשער מונטפיורי – טורא ,שניצב מתחת למבני טורא , התעלה החלה במדרון מתחת לשער , אל המנהרה המחופה שמתחת לאדמה ,היו צריכים לרדת בשורת מדרגות מהפתח התת קרקעי היא הוליכה לחלק השמאלי של בריכת השולטאן ,מתחת לסביל של המים כיום על הגשר של בריכת השולטאן ,חצתה מתחת לכביש היורד מתחת לחומות, והחלה לעלות לכוון הר ציון .

בחלקו הימני של בית הסמינר לארכיאולוגיה וכמרים בית גובוט ומשם לחלק שלנו בהר ציון, מנהרה זאת שימשה בהתחלה להובלת תחמושת ומזון לכוון הר ציון ומשם לרובע ובחזרה הועמסו פצועים על אלונקות ופונו דרך התעלה, אלא שהתעלה הייתה מאוד צרה וקשת מעבר וחלקם של הפצועים מטלטולי הדרך על האלונקות לא שרדו , המעבר גם נחסם מהקטע של הר ציון בואכה לשער ציון ולרובע בעת הלחימה ברובע .

 

ירושלים ספור התעלות הנסתרות בתקופת מלחמת השחרור
 

מטוס צבאי שהיה אמור להטיס חיילים חמושים מכוחות ההגנה ,הגיע למנחת בשדה התעופה במפעל הצפוני ריק שהפקודה שקיבל הייתה להעמיס את הנשים והילדים מהמפעל והקבוץ לתל אביב, ומשם הועברו ליישוב שפעים לחוף הים, חלק מגברי וחברות היישוב נותרו במפעל בסדום לאחר הפינוי, על מנת לשמור על הציוד והשטח.

לאחר שנמסר לעובדים וחברי הקבוץ על ההחלטה למסור את הנשק ב 16 במאי 48 לידי אנשי הלגיון הערבי שהיו אמורים להגיע לשטח, החלה מהומה ומירמור בין האנשים, אנשים פתחו סליקים של נשק שאינו חוקי והחלו להטביעו בים ,ואת הכמות הגדולה של חומר הנפץ שיועד להגנת המקום במקרה של מלחמה.

חלק מצעירי המקום אף שקלו להצטייד בנשק ולעלות בשבילים דרך מנזר מר סבא לירושלים למרות הסכנה לתפיסתם בידי הערבים ובלבד שלא ילכו לשבי, אנשים אלו ירדו מהרעיון בזכות שיחות עם מפקדי ההגנה שבמקום ,סממנים של מרד היו מחברי התנועה הלאומית שפחדו שיושארו בשטח לאחר שהוחלט כי בטרם יכנסו חייל הלגיון ב 21 לחודש מאי למפעל יועלו העובדים והקיבוצניקים על סירות שיפליגו דרומה למפעל בסדום.

לאחר ששוכנעו כי כולם יפונו ,שחררו את מעגן הסירות וכלי התעבורה הימית, אז הוחלט על מדיניות האדמה החרוכה בהשמדת ציוד המפעל ופיצוצו, אלא שלעג לרש הייתה העובדה שמישהו נתן פקודה להטיל לים את חומר הנפץ ולא הייתה אפשרות פיזית לפוצץ את המכונות הגדולות והמבנים.

לכן עשו האנשים כמיטב יכולתם להשמיד ככול שיוכלו ציוד ,באופן מפתיע בערב שבבוקרו היו אמורים אנשי הלגיון להיכנס למפעל , ניתנה הפקודה להעמיס במהירות את המזון שהוכן לתקופת הלחימה והמצור העתידניים ,כמו כן נדרשו המפונים לקחת ציוד אישי כולל מזרונים ולהעמיסם על הסירות , שיצאו לדרכם דרומה בשעה ארבע בבוקר.


תקופת הביניים שלפני פינוי המפעל הצפוני בקלייה
 
סיפורו של מנשה פסו - פנסו אחד ממסליקי הנשק בעיר העתיקה

לאחר שבגר מנשה וגויס לארגון ההגנה בשנת 1947, עבר הכשרה כמקלען , החל לפעול בהכנת סליקים ובהברחת נשק תחמושת וחומרי נפץ לעיר העתיקה , על פי סיפורו היה מקבל מנשה הודעת קוד שעליו להגיע למפקדת ההגנה ברחוב הלל , בהגיעו היה מקבל הודעה להכין סליק ולהתארגן להכנסת הנשק לתוך העיר העתיקה .

לצורך קבלת הנשק היה מגיע לרחוב הסולל - החבצלת לאפסנאים בני משפחת קרייצמר בעלי המתפרה לבגדים ותגים לצבא הבריטי , שקבלו את הנשק במערכת ההברחה,לאחר יצירת הקשר , הועמסו כלי הנשק והחומר הנלווה לקרקעיתם הכפולה של טנדרי הסבלים הכורדיים של רחוב החבצלת,מעליהם הועמסו ארגזים ומוצרים כהסוואה ,מנשה והנהג היו מתיישבים בקבינה ועשו את המסע דרך שער יפו ולרובע היהודי .

לאחר שנפרק הנשק הוא אוחסן בסליקים שהוכנו מבעוד מועד, הסליק הנפוץ היה בתוך הגבהה מבטון שנמצאה בכול בית ,שעלייה היו מניחים ביום את מזרוני תושבי הבית שישנו עליהם הדיירים בחדרים,סליק נוסף היה ברחוב בית אל,מעל בית הכנסת אליהו הנביא,בביתם של משפחת ביטון,בביתם של משפחת תורגמן ועוד.

סיפורו של מנשה פסו - פנסו אחד ממסליקי הנשק בעיר העתיקה
 

משפחת סלומון פרץ וחווה (לבית שמול) ארציאלי ,הייתה משפחה דתית שהתגוררה  ברחוב מעבר בית דוד 6 בשכונת נחלת שבעה ,משנות השלושים של המאה ועשרים, פרנסת המשפחה הגיעה ,מחנות השעונים השכורה שלהם ברחוב יפו 17-19 בבניני הארמנים מול העירייה,למשפחת ארציאלי נולדו הילדים : מרדכי  והבת יונה ,משפחה ארציאלי נודעה בהשתייכות הרעיונית לרביוניסטים ובתמיכתה במחתרת האצ"ל ,ביתם שימש כסליק נשק,כנקודת מפגש והתרעננות לחברי הארגון בעת ביקורם בירושלים .

באגדות המשפחה מסופר כי בעוצר הבריטי על השכונה בשנת 1946 לאחר פיצוץ משרדי הבולשת במגרש הרוסיים , הועבר חלק מנשק הפעולה למסתור מתחת למדרגות הבית ומשם למגרת המקרר , חברי הנהלת אצ"ל הירושלמיים,אליהו מרידור,שמואל תמיר ואורי חפץ הקמב"ץ (הרכבל להר ציון) הגיעו וטפלו בנשקים, אלא שאז הוכרז העוצר ביום שבת, למרות זאת האם ובנות המשפחה הדתיות ,לקחו מונית ומיהרו להעביר את הנשק לסליק באזור בית הכרם שהיה מחוץ לעוצר .

סלומון 8 בסמטת מעבר דוד מספר 6 משפחת סלומון פרץ וחווה (לבית שמול) ארציאלי
 

בתקופה העותומאנית: גרו במבנה משפחת אהרון ארוצ'אס (ארוטשס )(מלך הדגים והזהב) 

בתקופת המנדט: משפחת  משפחת אהרון ארוצ'אס  : היו בעלי בית ברחוב יהודית (מלכי כיום) 17 נהרס בשנת 2005 ,על מנת להקים במקומו מפלצת חדשה לקונה האמריקאני שרכש גם את החלקה הסמוכה והרס בה גם חלק מהמבנה ,בימי התקופה שלפני מלחמת השחרור שימש הבית כמפקדה לכוחות ההגנה וכסליק לנשק  , קירותיו של המבנה היו מצופים בטיח ולא באבן ירושלמית,לאור תולדותיו של בעליו ,הוא הווה מבנה מרכזי בשכונה, גם כיוון שהיה הבית היחידי בשכונה שהיה בו טלפון.

בעת שמפקדת ההגנה התמקמה במבנה ,צופפו שמונת ילדיו של אהרון בחדר אחד, אך בקומה התחתונה של המבנה הושכרו מדי פעם חדרים לדיירים, כיוון שהמשפחה פונתה ככול המשפחות בימין משה בעת מלחמת השחרור , הבית נותר בשיממונו ונטוש.

רחוב מלכי 17 בית בפינת רחוב הבריכה והמדרגות
 
זכרון יעקב בית רבקה וירחמיאל הלפרין

הבית (ממול לבית אהרונסון) רחוב המייסדים 38,בני משפחת לאה וזלמן הלפרין על לוח השיש מצדה השמאלי של הבית חקוק הפסוק " אל תראי תולעת יעקב ",משפט זה נחקק על בית בידי בנו של ירחמיאל ,יצחק הלפרין שהיה חבר במחתרת ניל"י .

יצחק הלפרין אף התקין מחבוא ,בהמשך הסמטה בין בית אביו לבית אהרונסון ,בתוך נקבה צרה שירדה מההר לכוון הים,המחבוא אף שימש את יוסף לישנסקי , שנרדף בידי השלטון העותומאני בהיותו איש המושבה מטולה ופעל על הקשר עם האוניות הבריטיות מתחנת הניסיונות בעתלית של אהרונסון אחיה של שרה .

מקום הסתר כונה נקבת הזהב,משום שבמחבוא זה בנקיק הוטמנו כספים בצורת מטילי זהב שהגיעו מתרומות יהודים באמריקה,על מנת לעזור במאבק היהודי בשלטון העותומאני,בהמשך הועבר חלק מהמטמון לעזרה כלכלית, לתושבי תל אביב יפו לאחר שגורשו בידי התורכים במלחמת העולם הראשונה והתיישבו במושבה זכרון יעקב,חלק נוסף הועבר לרופא הלל יפה כעזרה לבניית בית החולים בחדרה.
זכרון יעקב בית רבקה וירחמיאל הלפרין
 
זכרון יעקב בית אהרונסון - מוזיאון נילי
בית אהרונסון - מוזיאון נילי
הכניסה בתשלום
המוזיאון ממוקם ברחוב  רחוב המייסדים 40 זכרון יעקב
טלפון לתאום 6390120 – 04
בית אהרונסון פתוח ימים א – ה בשעות 08:30-15:00 ,בימי שישי בשעות 08:30-13:00 ,שבת סגור
מידע :

ביתם של המייסדים( אפרים פישל ומלכה אהרנסון ), כארבע מאות מטר משער ישי.  

המוזיאון בביתם של משפחת אהרונסון אשר נפתח בשנת 1956 , אוצר את סיפור חייהם ופועלה של המשפחה , ביסוד מחתרת נילי,המוזיאון ממוקם בשני מבני מגורים ,אשר נשתמרו כמו שהיו בתקופת חייהם,הבתים שייכים להורי אהרון אהרונסון, בשנת 1896,ובו חדר עבודתו של אהרן וספרייתו, חדר האורחים, וחדר האמבטיה שבו התאבדה שרה.נמצא במקום גם הסליק הראשון בארץ ישראל, ששימש מחבוא לנשקם של אנשי נילי.
במקום מוצגים מסמכים,תצלומים,מפות וחפצים אישיים של אהרון,במוזיאון ספריה ,תצוגות אור קוליות ,ואולם הרצאות.
     
זכרון יעקב בית אהרונסון - מוזיאון נילי
 

טלפונים לתאום ביקור 0507266534 או 0505764268

אט אט נמוגים זקני הדור שקדמו לתש"ח בהותירם במותם סודות נעלמים שאינם מפוענחים למיקומם של סליקים לנשק ותחמושת לא לגאלית שהוסתרו בהם, בידי חברים נבחרים ושומרי סוד בישובים קיבוצים וערים ברחבי ארץ ישראל ,רובם בסליקים טמונים באדמה וחלקם בפתרונות יצירתיים שהיו שייכים לארגוני המחתרות השונות וההגנה .

שומרי סודות אלו שנשבעו בחייהם, כקלפים הצמודים לחזה, בזכות זאת חלקם לא יתגלו לעולם, בחפירות אקראיות ביסודות מבנים וקירות של מבנים ישנים מתגלים מדי פעם סליקים כאלה ,או ששומרי הסוד על ערש דווי מחליטים לספר בטרם יעזבו עולם זה את הסוד הנעלם.

עד היום אנו איננו מצליחים לפצח את הדווקנות במטרה ,של שמירת סודות הסליקים ,שנים רבות לאחר קום המדינה העברית, ועמידתם כנגד השמועות והלחשושים במקום יישובם ,בזכות המחשבה כי יש לשמור את הנשקים לימים שיבואו .

סליקים כמו הסליק שהתגלה בקיבוץ עין השופט , נחפרו בעת השלטון המנדטורי בארץ ישראל, את הסוד בעין השופט ,שמר ברל קרן אחרון המטמינים ,שבגיל 97 החליט על חשיפתו של הסליק ,שכיום נמצא מתחת לרצפת חדר הכושר בקיבוץ.

מתבן הקיבוץ עין השופט שמתחתיו נחפר הסליק בשנת 1945 ,הפך במרוצת השנים למדגרה לביצי עופות, ובהמשך לחדר כושר ,למרות השיפוץ שנערך להקמת חדר הכושר לא נתגלה הסליק מעולם, הסליק נחפר בעומק של ארבע מטר והיה כחדר שמידותיו שלוש על שלוש, הנשק הציוד והרימונים הוסלקו בתוך חביות וכדי חלב ונאטמו , פגעי הטבע בחדירת מי גשמים לסליק ,פגמו חלקית בנשק ובציוד שהוחבא בסליק ומכן סיפור לכניסה לתוכו בידי שומרי הסוד, והטיפול להשמשתו לקרא תקינותו לעתיד.

כיום לאחר שנחפר הפתח לסליק בשנת 2009 ,נתגלו בו כמאה כלי נשק, ופריטים והוכחות ששומרי הסוד נכנסו לסליק על מנת לטפל בציוד ובנשקים שחלקם הוטמנו בחביות אטומות חברי הקיבוץ החליטו לפתוח מוזיאון קטן באסם התבואה המשוחזר ,לתצוגת כלי הנשק שנמצאו בסליק ,עדיין ניתן לרדת בסולם לסליק ולהתבונן באסם בתערוכת צילומים וסרטונים שצולמו לאחר מציאתו וגילויו, בסך הכול נתגלו כשבע עשר תתי מקלע סטן, ותת מקלע גרמני שמייסר, הרבה רובים, אקדחים , רימונים, ועוד.

שמונה חברים ושותפי סוד,השתתפו בבניית הסליק ,שנבנה בשת 1945 בשעות הלילה מתחת למתבן הקיבוץ שבין הרפתות הישנות, צבי הוברמן,ישראל גוברמן,פנחס רוזנבלום,סיומה ויינר,ברל קרן ,שלמה ברנשטיין ,אהוד רייטר ואיציק רוזן, האחרון שנותר היה ברל קרן שהחליט כי בגיל 96 הגיע הזמן לספר את סיפור הסליק ,אך לא ידע להצביע בדיוק איפה ממוקמת הכניסה לפיר היורד לסליק.
 
את מסכת החיפושים בעקבות האגדות שהסתובבו ברחבי הקיבוץ,החלו ישי הוברמן בנו של צבי מהוגי הסליק ואלישע מנהל מפעל בקיבוץ שהוכנס לסוד העינין שנים רבות לאחר מכן,כבר בשנת 1961 החל ישי לשאול את אביו לסוד אך הוא מילא את פיו מים, דור השותפים החל להתמעט ,גם אהוד מהמייסדים נשאל וסרב לספר,כאשר נפטר, הגיע ישי לרעייתו וביקש לקבל את ניירותיו או התוכניות ,סרבה רעייתו לתת אותם לידיו.
 
לאחר גמר שימושו כמתבן הפך המבנה לשמש כמדגרה לביצי עופות ,סיפור פיקנטי שלא היה ידוע לאף אדם שמנהל המדגרה נקרא לברל קרן והוכנס לסוד הסליק ,ואף בהוראותו של ברל ,אהוד היה מגיע בלילות אחת לכמה חודשים, ונכנס לסליק לראות שהכול בסדר,לאחר סיום תפקיד המבנה כמדגרה ,הפך המבנה לאחר שיפוצים לחדר הכושר של הקיבוץ, איך אימתו מגלי הסליק ,כי אהוד אכן היה יורד לבדוק את הסליק ,בזכות גזר עיתון על המשמר משנת 1966 שהונח על המערום של של הכדים ונתגלה בעת חשיפת הסליק.
 
ישי וחברו לא התייאשו מהרצון לחשוף את הסליק, והמשיכו לנדנד לברל אחרון המייסדים שיספר איפה הפתח של הסליק או האם הוא קיים , הם לא התייאשו והביאו חברה שהתמחתה בגילוי חללים ריקים באדמה , ולמרות ההבטחות כול הבדיקות לא גילו כלום מתחת לרצפה, הם לא התייאשו ופרסמו בלוח חדר האוכל כי חדר הכושר בשיפוצים , וניסו ביוני 2009 ,לגלות את פתח הכניסה על פי רמזים וחישובים שערכו לנקודת המוצא ,כמובן שהניסיון הראשון כשל ועל החפירה הונחו עצים לכיסוי והם המתינו שוב להזדמנות ולחפור שוב לאחר רמזים חדשים שקיבלו מברל בארוחת בוקר .
 
לאחר מספר לילות חזרו החופרים והחלו בחפירה בשתי נקודות שעל פי חישובייהם יתכן שמתכתם יהיה פתח הפיר לכניסה לסליק , לאחר עבודה מאומצת בעת שחפרו נשמע ממגע המעדר באדמה קול מתכתי ועמוד שנתן את התקווה שאכן הגיעו לפתח, לאחר חפירה נוספת נתגלתה דלת ברזל עבה ששימשה כפתח לפיר.
 
כאשר נפתחה הדלת בפיר ,נתגלה כי לסליק חדרו מים וכיסו חלק מהרצפה וחלק ממיכלי האיכסון, בשלב הזה כוסה שוב הפתח בקרשים ועל לוח המודעות בחדר האוכל נתלה שלט שהודיע שהפעם השיפוץ יארך ,שותפי הגילוי החלו לדון אין מגלים לשלטונות ומונעים גזילת הנשק שנתגלה בסליק,ברל שהה בן 98 בעת הגילוי הזהיר נמרצות מפני העלול לקראות .
 
באמצעות קשרים עם השלטונות ,נקבע כי חבלני משטרה יגיעו למקום ישמידו את חומרי הנפץ ובשלב הראשון יאופסנו כל הנשק בחדר הבטחון והנשקיה של הקיבוץ, הביחד של הקיבוץ שכול רכילות מתפשטת כמו אש בשדה קוצים , הביאה את חברי המשק על טפייהם לחזות בסליק למרות הסכנה בטרם פונה.
 
בתחילה נתבקשו החופרים לדאוג לשאיבת המים מהסליק ,שנכנסו על פי האגדות בעת שנעשו שינויים ברצפתו שלא נאטמה כראוי הכניסה לסליק מחוסר הידיעה ,בעת שהמקום הפך לחדר כושר, אז הגיעו החבלנים ועבדו שלושה ימים להקים גלגלת ולהוציא את המיכלים והכדים מתוך הסליק ,חומרי הנפץ נוטרלו ופוצצו והנשק נשלח לאכסנה זמנית בנשקיה ,שם המתין שנתיים לאישור הקמת המוזיאון בקבוץ.
 
קוריוז השאלה הגדולה שנותרה, מהיכן הגיע הנשק לסליק ,מענה לשאלה ניתן בסיפור שהתגלה מפיו של ברל הזקן ,בפעם הראשונה הוטמן בסליק הנשק להגנת הקיבוץ, מהברחות שעשתה ההגנה טרם פרוץ מלחמת השחרור ,כיאה לכול ישוב שהבין ,שהבריטים קצרה ידם ,להגן על התושבים מפני הערבים במאורעות ומתקופת המרד הערבי כנגד הבריטים שפרץ בשנת 1936.
 
בתקופת מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים מיד לאחר ההפוגה הראשונה , בן גוריון מינה חבר מהקיבוץ כאחד ממפקדי המבצע, במהלך ההכנות התברר כי חסר נשק ללוחמים לקראת המבצע, אי לכך הוציא בן גוריון צו לחברי הקיבוצים להוציא נשק מהסליקים ולתת אותו להגנה לצורך המבצע, הנטיה לבצע צו זה היה תלוי בהשתייכות האירגונית של הישוב כלפי הזהות הפוליטית שלו, ועל כן היו ישובים שמסרו את הנשק ברצון ,השאר מסרו חלקית וחלק סרבו בטענה כי אין להם נשק ,(זוכרים את שומרי הסודות) .
 
מכיוון שאחד ממפקדי המבצע היה בן המשק ,מסרו חברי הקבוץ את הנשק מהסליק לחיילים לקראת המבצע, והקבוץ נותר ללא נשק ,ימים ספורים לאחר מכן הוכרז על הקמת המדינה וצבאו של קאוצ'י פלש ונלחם בקרבה לקבוץ במשמר הירדן ,בני המשק זעקו שאין בידם נשק להגנה .גזבר הקבוץ שלף את המעות האחרונים מכיסו ושלח חברי קיבוץ לרכוש נשק גם מחיילי הצבא הבריטי שידעו כי הם עוזבים את המדינה .
 
הנשק החדש שנרכש ,נגנב והגיע בדרך לא דרך ,הוכנס לסליק ומאותו רגע, לא היה שום כוח שיוכל למסרו בעבור מטרה כזאת או אחרת , הקיצוניות של שומרי הסוד הפכה למנטרה בחיים ובמותם, גם הקמת המדינה וצה"ל לא שינו את תפיסת הפחד מפני חוסר נשק להגנה בעת צרה .
 
ברל בן התשעים ושמונה דרש מישי מגלה הסליק לרדת לסליק על מנת לבדוק איך חדרו המים ,מפאת גילו השביעו בני המשפחה שאין לאפשר לו להכנס לסליק, אך ברל התעקש ועל כן, נבנה כלוב בגודל הפיר וברל  שולשל לתוך הסליק עם נכדו ועם זכוכית מגדל בידו ,על מנת לראות את מעשה ידיו לאחר עשרות שנים ובעיקר לספר בתוך הסליק איך נבנה , ובחון מאיכן  נכנסו המים לסליק, מספר חודשים נפטר ברל בגיל 99 ,לאחר שמאלתו התגשמה לראות ולמשש את קירות הסליק לאחר שנחשף .

כיום נערכים סיורים מודרכים בחדר הכושר ובתערוכת הממצאים שנתגלו באחד מחדרי חדר הכושר , הביקור משולב בדרך כלל בסיור גם במחלבה הישנה ובאסם ששוחזר בשנת 2007 , כפי שהיה כאשר נבנה בעת שהוקם הקבוץ בשנת 1937 בתקופת חומה ומגדל ,בעת הסיור ניתן להתבונן בבתים הישנים והראשונים שנבנו בחצר המשק.

קבוץ עין השופט הסליק
 
ימין משה חיפושי נשק בשכונה

באוגוסט 1948 בשעות הבוקר המוקדמות ,נערך חיפוש לגילוי סליקים של נשק בשכונת ימין משה בידי חיילי המנדט השכונה הוקפה בחיילים שריכזו את גברי השכונה לתחקור וזיהוי,בעת שהגיעו לשכונה לקחו עמם מבית הכנסת את מוכתר השכונה משה דאסה להתלוות אליהם לחיפוש, בנוסף כוחות נוספים ערכו חיפוש בבתים לגילוי נשק,בעת החיפוש נתגלה סליק נשק שכלל : חמישה עשר רובים שלושים ושתים אקדחים, תחמושת רבה לכלי הנשק,שני תתי מקלעים ,ארבע מאות רימונים מסוג מילס,חומרי עזרה ראשונה, מדי חיילים ושוטרים.

בעת החיפוש המדוקדק נגרמו נזקים רציניים למספר דירות שבהם נעקרו מרצפות ונבקאעו חורים בקירות המבנים ,את סליק הנשק גילו המחפשים לאחר שנעקרו אריחי החרסינה בשרותי בית הספר לבנות בשכונה,לאחר עקירת החרסינה ופינוי לוח הפח מאחוריהם נתגלה דלת מתכת שהגנה על הסליק.

בעליו של המבנה (בית הספר) היה השוחט מרדכי מיוחס בן השמונים ,נעצר ישראל קרטא שמש בית הספר שלא היה תושב השכונה  , במקום לעצור את בעל המבנה הקשיש מרדכי מיוחס נעצר במקומו בנו רפאל שמגוריו היו ליד קולנוע אדיסון .

ימין משה חיפושי נשק בשכונה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור