דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

עין חרוד ספור הקבוץ וההתפלגות

 

עין חרוד האדמה שעלייה קם הקבוץ

שדות של קוצים ,סלעים ואבנים וביצות מים ,אלו היו המראות שקבלו את פני חברי פלוגות העבודה של הגדוד העברי בעת שהגיעו לנקודת ההתיישבות ,הרחוקה מכול ישוב יהודי בנקודה זאת הוקמו האוהלים הראשונים למגורים .

בשטח בנקודת ההקמה להתיישבות שנרכש בידי יהושוע חנקין והקק"ל, התגוררו בשרידי הכפר הערבי כשמונה משפחות ערביות של אריסים, מקבוצת החלוץ שמנתה כחמש עשר מתיישבים ,צמחה הקבוצה לשלוש מאות חברים תוך חודשים ספורים.

השנה הראשונה של ההתיישבות הייתה שנה מבורכת בגשמים, והשילוב של קרקע שאיננה מאפשרת חלחול מים יצרו ביצות וקשיי עיבוד וסיקול לחלקות שעלייהם ייעדו המתיישבים לזרוע , הפרדות שעזרו בסחיבה ובניסיונות החריש ,שקעו שוב בבוץ ,מגורי האוהלים קרסו ברוח ובגשם והמתיישבים בילו זמן רב ללא מחסה יאה לחורף.

על מנת להוסיף כוח לפרדות הרתומות ,נאלצו לרתום פרדה שלישית לעזרה, הבעיה העיקרית הייתה שרכבת העמק לא עצרה בעין חרוד ,ולכן כול ההספקה והכנסת הציוד היו תלויים בהגעה לתחנת הרכבת של עפולה ומשם לשנע הכול לקיבוץ.

היטיבה להביע את עצמה אחת מבנות ילדי הקבוץ ,שפנתה לאביה בקשר לכמות הגשם הרב שניתך בעמק ,במקום מזג אוויר כזה מוטב שלא יהיה מזג אוויר בכלל.

 
 
 
עין חרוד סיפורו של הידיד צ'ארלס אורד וינגייט ופלוגות הלילה

צ'ארלס אודר וינגייט , היה בנו של קצין צבא סקוטי בדרגת קולונל ששרת בהודו ,וקצין בזכות עצמו לאחר שהצטרף לצבא אף הוא ,עד שהגיע לדרגת ג'נראל ונספה בתאונת מטוס בבורמה ,בעת שפיקד על צבא קומנדו שהסב לצבא היפני ולמחנותיו אבדות קשות .

שושלת משפחת ויינגייט (שפרושה באנגלית שער) מתחילה בכתובים מהמאה השנים עשר בסקוטלנד, את השם וינגייט ,קיבלה המשפחה לאחר שאחד מאבותיה כלוחם ,עקר באחד הקרבות באנגליה ,במו ידיו שער כניסה למצודה ואפשר את כיבושה ,לכן סמל המשפחה הוא שער והכיתוב לנצח, גם המסורת המשפחתית בדבקות הדתית לעיין ולשאת ספר תנך היה   מושרש בין חברי המשפחה.

יש הטוענים כי סבו למד עברית ,אביו הקולונל ששרת בהודו למעלה משלושים שנה היה בערוב ימיו מטיף דת, אך הסברות ,כי אמו היא זאת שנטעה בו את האהבה לארץ ישראל כיוון שעסקה למרות היותה נוצרייה פרוטסטנטית, מעט בתורת הנסתר אולי בקבלה ורשמה ציורי קני מנורות.

לאחר סיום לימודיו לא בהברקה יתרה ,משום שמה שלא אהב לא למד ,בלימודיו נלחם בעקשנות על רצונו ודעותיו כמתבודד בין חברי כיתתו, בשנת 1921 והחליט ללכת בדרכי אביו והצטרף לאקדמיה לקצינים בצבא הבריטי, אהבתו הגדולה לסיפורי מנהיגים וטקטיקות במלחמות עתיקות ואהבתו לתנ"ך. הביאו אותו לתת הרצאות לחבריו בנושאים הללו.

עין חרוד סיפורו של הידיד צ'ארלס אורד וינגייט ופלוגות הלילה
 
עין חרוד אורד וינגייט ספור הקמת פלוגות הלילה

פשיטות הכנופיות הערביות בעת המרד הערבי,על יעדים וישובים ותחבורה בדרכים, החל משנת 1936 ,בשטחים שבפיקוח ובבעלות בריטית ויהודית בארץ ישראל ובעמק יזרעאל עיקר מלחמתם של הערבים הייתה בניתוק קו הנפט עירק – נמלי הים התיכון ,הביאו את וינגייט לחשוב על טקטיקה שונה ,ללחימה בתופעה שעיקרה בתקפה של כוחות קטנים בהפתעה ,בשטחם של התוקפים ובחסות הלילה ,כאשר ארבעה עקרונות אפיינו את משנתו : העזה, הפתעה, ניידות והטעייה , לאלה התווספו התכנון הקפדני והכושר שהונחל ללוחמים.

בעיקרי הצעתו למפקדיו בארץ ישראל, היה הרעיון של שיתוף וחיבור ליחידה הבריטית חברי ישובים נושאי נשק בעמק יזרעאל ,משום שהכירו את השטח ככף ידם, והיותם גפירים במשטרה הבריטית , אלא ששילוב של אנשי משטרה וצבא, לא התקבל באהדה בשלטונות המנדט ,טענת נגד נוספת הייתה כי למשטרה הבריטית אין מספיק גפירים פנויים לטובת ביצוע הרעיון .

המשטרה הבריטית דחתה גם את הרעיון שקציני צבא יפקדו על אנשי משטרה , ובקרב אוהדי הערביים בשלטון ובצבא הבריטי, עלה החשש כי השלוב בין צבא בריטי ליחידות יהודיות ,יעוררו את הטענה כי הבריטים מקימים צבא יהודי כנגדם.

כאשר וינגייט החל ברעיון ההקמה של פלוגות אנשי הלילה, וינגייט דרש לקבל תריסר חיילים בריטים מבסיסם בנצרת, לאחר מכן גיבש בשקט הסדר ובאופן אישי ,עם מפקדי הגפירים היהודים ,לקבלת גפיר תורן ליום אחד מכול בסיס באזור, המאומן בנשק והמכיר את הדרכים והשטח באזור, מיד לאחר זאת ,החל בהוצאת כיתות מעורבות לשטח על מנת לאסוף מודיעין ולארוב למחבלים , ובהיתקלויות ראשונות אלו החלה להתגבש האסטרטגיה והשלטונות הבינו ,כי נקרתה בידיהם אולי הדרך לפיתוח טקטיקת גרילה חדשה, הצלחות הללו הפחיתו במעט את ההתנגדות הבריטית לרעיון.

עין חרוד אורד וינגייט ספור הקמת פלוגות הלילה
 
עין חרוד תחילת גיוס אנשי ההגנה לפלוגות הלילה.

בעת שוינגייט החל להקים את פלוגות הלילה ,התנגד חיים שטורמן הקב"ט להקמת המפקדה בקבוץ עין חרוד, מכוון שפחד שפעולות פלוגות הלילה יפתחו חשבון דמים ,בין ההתיישבות היהודית שבעמק ,לבין אנשי הישובים הערביים ,אלא לאחר שנפגשו וינגייט הסביר את משנתו הציונית, השתכנע חיים והפך לידידו הטוב .

ידידות זאת הצמיחה מסעות ליליים משותפים, אך בעיקר שיתוף פעולה בין היהודים לוינגייט וחייליו, מכוון שבזכות החברות נוצר  קשר ושיתוף פעולה ,בין וינגייט לאנשי העמק שאותם הכיר חיים שטורמן אישית.

בתחילת דרכו להקמת פלוגות הלילה בעמק יזרעאל ,בקש וינגייט להקים את מפקדתו ולפתוח קורס הדרכה בקבוץ עין חרוד, על מנת להכפיל את כמות חייליו ,בקשתו זאת נתקלה בקושי אצל מפקדיו בירושלים, בארגון ההגנה ובסוכנות היהודית, לאחר זמן מועט הסכימה מפקדת הצבא הבריטי על המיקום, אלא שמלחמת יהודים ומפלגתיות חשדנית ,להקצבת כוח יהודי ללחימה בכנופיות הערביות גרמו לעיכוב הרעיון.

אלא שאדם עקשן כמו וינגייט לא ייכנע , לאחר שנפגש עם מחליטי ההחלטות בהנהגה היהודית בארץ ישראל ,נפל הפור וניתנן האישור לגייס כמאה אנשים יהודים,  ולו רק מהרעיון לאמן אימון צבאי את צעירי הארץ היהודים ,על מנת שילחמו בחברי הכנופיות שהציקו ,גנבו ורצחו יהודים .

כשנשאל וינגייט ,מדוע קבע את מיקום מפקדתו בקיבוץ עין חרוד ,השיב :מבחינה צבאית הנקודה קרובה להגנת צינור הנפט, שחובל לעיתים קרובות בידי חברי הכנופיות הערביות המיקום במחצית הדרך היה שיקול צבאי טהור לדרכו הצבאית השונה, אך מעבר לזה הוא אהב את הקיבוץ והחיים בו ולא היה מאושר ממנו ,בעת שמזכירות הקבוץ ,הסכימה לקבל ממנו את דמי מחייתו בקיבוץ, דבר שחיזק את הקשר שלו לעם היהודי ולחברי הקבוץ.

עין חרוד תחילת גיוס אנשי ההגנה לפלוגות הלילה.
 
עין חרוד וינגייט בקרב דבוריה

קרב דבוריה כנגד הכנופיות, הקרב שסימן את המפנה וראשית ההצלחה לרעיונו ללחימת גרילה בהתקפה ולא מגננה ,תוך תשומת הלב לתכנון והתקפה בנקודות חשופות בעורף האויב, תוך השמת יחידות מחייליו למארב בדרכי הנסיגה שלהם, ובעיקר פגיעה בראשי הכנופיות כמו אבו דורה ושייך נאיף זועבי.

קרב דבוריה נערך במחצית יוני שבו הנחילו כוחותיו של וינגייט מפלה לערבים, בקרב הזה נפצע וינגייט אך סרב להתפנות עד שהקרב תם, יומיים לאחר הקרב יצא סגנו ברדין עם שתי פלגות לסיור לאורך קו הנפט להבטחתו, בדרכו בעת שעבר בכפר בירה , נתקל בשרידי הכנופיה שהובסה המונהגת בידי שייך נאיף זועבי , בקרב שהתחולל הרגו אנשי הלילה 14 פורעים נוספים ,בעת הקרב החדש נפצע בורדין עצמו.

וינגייט עצמו שנפצע קודם לכן בקרב דבוריה , (והיה חבוש בעת שנמלט מבית החולים), למרות זאת החליט בתחילת יולי, לצאת למסע בכדי לפגוע במבריחי הנשק והציוד לכנופיות הערביות שבעמק, מכיוון שחקר את השטח לפני כן הבין וינגייט באיזה נקודות יבחרו המבריחים לעבור את הירדן ממזרח למערב.

לצורך זה ביצעו כוחותיו בראשותו ,מסע מפרך דרך ביצות ומעברים קשים ,על מנת להתייצב בנקודת המארב שתכנן, לאורך המסע נאלץ להחליף את חבישותיו שהזדהמו ממימי הביצות, למרות מגבלות הפציעה המשיך וינגייט להוליך את אנשיו ,בסופו של דבר הגיע הכוח בשעת ליל מאוחרת, ליעדו והניח מארב לכנופיה שמנתה מעל לארבעים אנשי כנופיות.

עין חרוד וינגייט בקרב דבוריה
 
עין חרוד יער וינגייט

יער אורנים שניטע במורד הרי הגלבוע מדרום ליישוב גדעונה ,לזכרו והאנדרטה בינואר 1947 שהוקמה לזכרו בארץ ישראל ,בטקס השתתפו מספר קרובי משפחתו ששהו בארץ, אך מרעייתו שחלתה נבצר להגיע לטקס.

ההכרזה על הקמת יער לזכרו של וינגייט ,ניתנה בכינוס מועצת ההסתדרות בשנת 1944 ביחד עם הקק"ל , שנה אחרי מותו של וינגייט בטיסה בשמי בורמה ,החלו מההכנות לנטיעה אך מכוון שהייתה זאת שנת שמיטה הוחלט להתחיל לנטוע בשנה לאחריה בשנת 1946-7 בנוכחות בני משפחתו, נציגי ציבור ונציגי הישובים בעמק יזרעאל ובראשם אנשי עין חרוד.

בטכס הנטיעה הוקראו המברקים שנשלחו בידי בן גוריון, משה שרתוק ולורנה אשתו של וינגייט, שכתבה כי יאה המקום לנטיעת היער ,משום ששם נשא דוד את קינתו על חברו יהונתן שנהרג בקרב , כמקום זיכרון לידיד אמת של העם היהודי ואנשי העמק.

ביום הטכס ירד מבול גשם על האזור ,בכדי להגיע לנקודת הנטיעה שבמורדות ההר נעזרו המשתתפים שבוססו בבוץ בחבל שנקשר מראש ההר ,בידי חברי קבוץ זרעים ,בכדי למשוך את גופם במעלה השביל הבוצי .

בסופו של השביל הוקמה בימת תצפית למראה העמק,  מעל לקברם של יהושוע חנקין ורעייתו אולגה שנקברו במערה חצובה , בטקס נאמו גולדה מאירסון (מאיר) בשם המחלקה המדינית שבסוכנות, שנטעה את העץ הראשון ,נאמו גם נציגי יישובי העמק וראש הקק"ל.

במחצית שנת 1956 פרצה שריפה ביער וינגייט , שבה נשרפו קרוב לשבעים אלף עצי יער, בעקבות שריפת קוצים בידי אנשי הקק"ל בחלק מחלקות היער במטרה למנוע שריפות בקיץ , אלא שחלק מהגצים התעופפו ברוח וכך החלה השריפה הנוראית.

         

עין חרוד יער וינגייט
 

בחלק הדרום מזרחי של   הישוב גדעונה , בסמוך למעין עין חרוד נמצא בית הקברות של ראשוני עין חרוד ותל יוסף, שנפתח בשנת 1922 שנה לאחר הקמת קבוץ עין חרוד, שער הכניסה הבנוי מאבן ניזוק לאורך השנים, בבית הקברות העתיק , מאחר ואין רשום מסודר לנקברים , אין מידע בדוק למספר החלוצים ,שנטמנו בין רגבי האדמה במקום.

בבית הקברות העתיק נטמנו אנשי קבוץ עין חרוד, אנשי קבוץ תל יוסף ,אנשי קבוצת חוגים (קבוץ בית השיטה) , בין השנים 1922-38 ,הנפטרים שנטמנו נקברו עקב מחלות ומגפות, חלוצים שנפגעו בידי פורעים ערביים ,תאונות עבודה וילדים שלא הצליחו לעמוד כנגד המחלות ,בבית הקברות קבורים גם אנשים ששלחו ידם בנפשם עקב התלאות והלחץ החברתי .

בחלקו המזרחי של בית הקברות הישן של עין חרוד ,נפתחה חלקה חדשה שבה נקברים אנשי היישוב גדעונה ,בבית הקברות החדש של עין חרוד ליד גבעת קומי נקברים הנפטרים החל משנת 1938 .

המבקרים בבית הקברות הישן של עין חרוד ,מבחינים בתוצאות השנים הרבות של ההזנחה הן בכיתוב השמות שעל המצבות והן מהתפוררות אבני המצבות, בחלקת הקבורה נטועים עצים המטילים צל על השטח .

עין חרוד בית העלמין הישן
 

ספור מותו של חיים שטורמן ,קשור לסיור חברי קבוצת מיישבים בשטחים שליד בית שאן ,על מנת למצוא מיקום להקמת יישוב חדש ,ההרוגים שנסעו במכוניתם הפרטית שהובילה את השיירה, במושב הקדמי ישב קצין המחוז ומושל עפולה ד"ר אברהם ברגמן (שניצל בפיצוץ) לידו ישב השוטר הבריטי המלווה (שנפצע קשה) , במושב האחורי ישבו חיים שטורמן ,אהרון אטקין מוכתר קבוץ גבע והווטרינר דוקטור דוד מוסינזון שנהרגו בפיצוץ.

בקטע השני של הסיור הובילה מכוניתם הפרטית את השיירה ,על מנת להימנע מהאבק שיצרה מכונית השוטרים ,שבדרך כלל נסעה בראש השיירה ,לכן בשלב הזה נסעה משאית האבטחה שעליה 12 שוטרים מאחוריהם,בסוף השיירה נסעה מכוניתם של וויץ, פרופסור קליגלר ורזניק הירושלמים. 

כאשר הסתיימה עבודתם למציאת מקום התיישבות חדש, החליטו חברי הקבוצה לנסוע לקבוץ טירת צבי , נקודת הפיצוץ הייתה בעיקול הדרך לטירת צבי ,כששה קילומטר מבית שאן ליד הכפר הערבי סמריה, המוקש הוטמן מתחת לערמת זפת, מהפיצוץ נהרגו מיד אטקין ודוקטור דוד מוסינזון וחיים שטורמן מוכתר עין חרוד נפגע קשה, ברגן מפקד המחוז בעמק הועף מהמכונית בעת הפיצוץ והשוטר שישב לידו נפצע גם כן בפניו בעת שהועף לצד השני.

בנקודת המארב ,ארבו למעלה מעשרים חברי כנופיה שפתחו באש על השיירה, השוטרים שבמשאית השנייה ירדו ממנה, תפסו מחסה והחלו להשיב אש, המכונית השלישית הסתובבה ואצה להזעיק עזרה מקיבוץ עין חרוד, עזרה שהגיעה זמן קצר לאחר מכן והחלה להילחם בכנופיה.

חיים שטורמן בן הארבעים וחמש שנפצע אנושות ,הובל ליישוב שדה נחום לטיפול רפואי, אך נפטר שם, משדה נחום הובלה גופתו לבייתו ,למחרת נערכה הלוויתם של חיים ואטקין בבית הקברות הישן של עין חרוד.

דוקטור דוד מוסינזון היה רופא ווטרינר למחלות טרופיות ,שרצה להשלים את לימודיו בלונדון ולא הגשים את חלומו, ולמרות גילו הצעיר ,היה מוסינזון חוקר שגילה שריר חדש בגוף הבקר שריר שנקרא על שמו ,בעבודתו עבד מוסינזון ברחבי ארץ ישראל ,ולבסוף נתמנה לווטרינר של עמק יזרעאל בידי הבריטים, שם שרת כשנתיים ,הקים משפחה במגוריו בעפולה והיה אב לילד צעיר, בן 29 היה מוסינזון כשנהרג בפיצוץ, בן יחיד היה להוריו ,גופתו הועברה לגימנסיה הרצליה שבתל אביב ,שם למד ומשם הועברה גופתו לקבורה .

עין חרוד מותו של חיים שטורמן בפיצוץ המוקש
 

חיים שטורמן נולד בשנת 1893 ,עלה בשנת 1906,בגיל 12 ביחד עם הוריו וארבעה הבנות ושלושה אחיו כשבט למשפחה חקלאית מיקטרינוסלב שברוסיה ,שהתיישבו בשכונת נווה שלום שביפו ,לאחר עלייתו למד חיים שנתיים במחזור הראשון שבגימנסיה הרצליה ,אך לא סיים את לימודיו כיוון שנאלץ לצאת לעבודה על מנת לעזור להתפרנס, לכן בגיל צעיר עזב את לימודיו ויצא לעבוד כחקלאי ושומר .

אחותו שפרה הבכירה , לקחה עמה את אחיותיה אסתר ושרה לעבוד במושבה ראשון לציון בבציר ענבים, בקלוף שקדים ובקטיף, בכול סוף שבוע היו עושות את דרכם לביתם שבשכונת נווה שלום בעיר יפו, שם גרה המשפחה בבית קטן עם חצר ובאר מים מעופשת בחצר הבית בנווה שלום ,יחסית לרווחה שבה גרו ברוסיה ,היה קשה יום למגורים ומחייה.

בעת שהחלה הנהירה של עולי העלייה השנייה לגליל ,אספה האחות שפרה הבכורה את אחיותיה אסתר ושרה ובייחד עלו לגליל והצטרפו לקולקטיב המושבה סג'רה , והשתלבו באגודת השומר, בעבודות חריש ,סיקול ועבודות קרקע ושדה הקשות גם לגברים.

אחיהם הצעיר חיים לא סיים את לימודיו בבית הספר הגימנסיה הרצליה ,משום שאביו נפטר והצטרף לאחיותיו בשומר ובמושבה סג'רה ,שם עבד בשעות היום בחריש ובלילה עבד כשומר באגודת השומרים בסג'רה .

המשפחה עזבה את סג'רה לאחר שבמושבה קמה התנגדות להעסקת עובדים בשכר ולא כעבודה יהודית בקומונה ,לכן עברה המשפחה למושבה יבניאל ,שם לפרנסתה פתחה האם מנוחה בית אוכל לפועלים

עין חרוד סיפור חיו של חיים שטורמן
 

אמו של חיים שטורמן נפטרה בבית החולים הדסה בתל אביב באפריל 1932 בת העלייה השנייה שעלתה לארץ ישראל בשנת 1906 מיקמרינסולב  ,לאחר הגעתה לארץ בשנת 1912 התאלמנה מנוחה , לאחר מותו של האב אברהם ,עזבה המשפחה את המגורים בנווה שלום ועברו להתגורר בקומונה בחוות סג'רה שבו התגוררו שלושת הבנות שפרה ,שרה ואסתר כחלוצות וחברות ארגון השומר ,חיים הבן הצטרף לעובדי חוות סג'רה .

החיים התנהלו בחוות ס'גרה עד השביתה הגדולה כנגד עבודה שכירה של פועלים מחוץ לחברי הקומונה,שלאחריה עזבה המשפחה את החווה והמשפחה החלה להתפזר ,האם מנוחה עזבה עם שני הבנים למושבה יבנאל ,שם פתחה בית תבשיל בעבור הפועלים היהודים במושבה.

אברהם בעלה של מנוחה ,נקבר בבית הקברות טרומפלדו בגוש 1 גוש א שורה 44 ,לידו קבורה רעייתו מנוחה שמתה בגיל 80, בעת שנפטרה בשנת 1932 ., הבן חיים בן ה 18 עבר לעבודה כשומר ביבנאל באגודת השומר .

האם מנוחה שטורמן
 

סמל בן שלמה יצחק רוזנפלד יליד הישוב מנחמיה, שגר בקבוץ תל יוסף ,היה נשוי ואב לשני ילדים,משה שרת כגפיר במשטרה הבריטית ,בתחילת המרד הערבי והפרעות בשנים 1936-9 בארץ ישראל ,נפל רוזנפלד בעת שעמד על משמרתו בהרי הגלבוע ,הוא נחשב לחלל הראשון שנפל בעת הפרעות בשנת 1936.

משה רוזנפלד היה בן 33, כאשר נקבר בבית הקברות הישן של עין חרוד ,על מצבתו נחקק המשפט : הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים ,משה שהתגייס למשטרה הבריטית נשלח לשרת במשטרת גדרה ,פתח תקווה  ולאחריה בבית דגון בדרגת קורפול ומשם נשלח בשנת 1933 לקורס סמלים ,לאחר הקורס הועלה משה לדרגת סמל  והועבר לשרת במשטרת שאטה בשנת 1935 .

על פי סיפורי זקני העמק, גילה משה גנבת אשכוליות מפרדס עין חרוד והחל לעקוב אחר השודדים שפיזרו אשכוליות לאורך הדרך ,עד שמשכו אותו לקרבת מערה, ושם ירו בו מקרוב ירייה בראשו ואחת בצלעותיו, מירי זה נפטר הסמל משה .

זקני העמק ממשיכים כי בסיפורם ,שבדרך כלל במקרים דומים עקבו חברי המשק אחר השודדים ,ולאחר שצברו ראיות נהגו לקרוא למשטרה ,אלא שבאותו היום הזדמן סמל משה רוזנפלד לשטח לבדו והחל את המרדף ועל כן נורה מהמארב שהיה מלכתחילה מיועד לחברי הקבוץ .

מיד החל מרדף עם כלבי גישוש שהגיעו לאחד היורים הערביים ,שעל פי הטענה היו חשבונות ,בינו לבין הסמל עקב פעילותו כגנב במקרים קודמים, כמו במקרה של גנבת עופות מלול הקבוץ שבו נתפס הערבי בידי משה ,כשנה וחצי לפני הירי, יחד עם הערבי נעצרו שני קרובי משפחתו .

כיוון שסמל משה רוזנפלד היה חביב על תושבי הסביבה ,הוכרז יום אבל בישובים בעמק ומשלחות מקיבוצים וישובים בארץ ישראל , קציני משטרה ושוטרים השתתפו בהלוויה בבית הקברות הישן של קבוץ עין חרוד.

עין חרוד משה רוזנפלד סמל במשטרת המנדט שנרצח בהרי הגלבוע
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור