דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

נגב דרום מערבי

 
 

תחילתו של מסלול הובלת הבשמים והתבלינים מהמזרח בעיקר מהודו ומערב סעודיה ותימן ובנסיכות עומן של תקופתנו ,החל במאות השישית והשביעית לפני הספירה , המסחר בסחורות אלו נשלט בתחילה בידי סוחרים ערביים וממלכות שנשלטו בידיהם .

בסדרת כיבושים של שבטי הנבטים שהגיעו מצפון ערב, השתלטו הנבטים על מקורות השווקים ודרך הבשמים תוך שיפור והרחבה של דרך הבשמים, הנבטים שלטו בדרך הבשמים מתחילת המאה הראשונה לספירה עד המאה השלישית לספירה, בדרכים אלו ששופרו ,יצירו סימוני דרך בשימוש של אבני סימון והקמת תחנות מעבר והגנה בנקודות שליטה על הדרך , הנבטים השכילו להקים מצודות שבהם הקימו מאגרי מים נסתרים ומחופים, הנוזל החיוני שבלעדיו אין ניתן לחצות את המדבר ,בכדי לשלוט על מונופול המעבר

דרך הבשמים נלקחה מהם בידי הרומאים לאחר כיבוש האזור, תחנות המסחר וההגנה שעל הדרך הורחבו חלקם הפכו ליישובים אזרחיים לצד המצדיות הצבאיות ,ישובים שפיצחו חקלאות מאגרי מים ומסחר.

השליטים הביזנטיים שהשתלטו על הדרך והישובים שלאורכה , הרחיבו את הישובים והפכו את חלקם לערי מסחר ,בנו בהם כנסיות ,בתי מרחץ ,שווקים ובתי סוחרים והרחיבו את דרך המעבר תוך בניית דרכי מעבר נוספות , לאחר שנים שהדרך נעלמה כתוצאה מסיום תפקידה המסחרי בחול המדבר , נתגלתה הדרך שוב במחצית המאה העשרים בידי החוקר קירק האנגלי.

הנבטים שלטו על המסחר והדרך בין המאות הראשונה והשלישית לאחר הספירה, הם שיסדו את העיר הגדולה פטרה שבימי זוהרה מנתה כשלושים אלף תושבים ,ששימשה כנקודת מוצא ראשית למעבר הסחורות בשרשרת ישובים ומצודות הגנה בערבה ובנגב ,תוך חציית מכתש רמון עד עבדת ומשם לנמלי הים התיכון .

דרך הבשמים החלה לאבד את מעמדה ,כאשר שבטים ממצרים החלו , להעביר סחורות מערבה , תוך שימוש של סירות ותובלה ימית ישירות לנמלי מצרים ,ומשם לשווקם ישירות בדרך הים לאירופה , כיבוש ערב בידי המוסלמים ובהמשך יצירת נתיב ימי פורטוגזי עוקף אפריקה להודו ,יצר מסלול נוסף ורווחי שדחק מחשיבותה של הדרך היבשתית .

כאשר אנו מתייחסים לדרך הבשמים שהקימו הנבטים ,אנו מתייחסים לדרך שאורכה כאלפים קילומטר ,שהוליכה את הסוחרים מדרום חצי ערב (תימן) לנמל עזה ,ששימש כתחנת המעבר למשלוחים למקדשים בעיקר בעת העלאת המנחות לאלים ביוון ולאחר מכן לרומא , בשמים אלו שימשו ,על מנת להפיג את ריח הצחנה של בעלי החיים שהוקרבו ולשימוש נשות החברה הגבוהה כבושם.

חלק מהבשמים שימשו גם להפגת הריח בעת שריפת גופות הנפטרים, הקטורת שימשה גם לצרכי הרפואה העתיקה ,חניטה ועוד, חלקם משמשים גם כיום במקדשים לאלים במדינות מזרח אסיה, לאחר העלמות הנבטים מהאזור ,חדלו דרכים אלו לשמש כדרכי מסחר ומעמדם צנח .

מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה שפורסם בתחילת שנת 2019 , מחקר שנערך לאורך חמש שנים , משיבה לשאלה ומציג אפשרות שלישית לשאלה מדוע קרסו הערים הביזנטיות ואלו שהוקמו על בסיסם ,במאה השביעית לספירה בעת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל.

עד פרסום מחקר זה ההנחות להעלמות הערים הנבטיות שישבו על דרך הבשמים והתבלינים היו כי שינויי מזג האוויר גרמו לנטישה בתוספת הרס הערים עקב התפוררות התלכיד החברתי וכיבושם ,בידי המוסלמים בעת שהארץ נכבשה במאה השביעית אך המחקר טוען כי הערים קרסו בעקבות הקריסה הכלכלית .

המחקר חיפש את בפתרון לשאלה בסינון האשפה שהצטברה בישובים ושלא פונו מהישובים עקב הזנחה המעידה לדעת החוקרים על קריסת השלטון המוניציפאלי של הערים והזנחתם.

אל סיבות אלו צריך להוסיף כי במדינות הצרכניות של התבלינים והבשמים התחוללה מגפת הדבר במאות השישית ,שעקב התמותה הרבה חדלו הצרכנים באירופה לרכוש את הסחורה , דבר שפגע במסחר של הערים שעל דרך הבשמים.

 
הערבה נבטים דרך הבשמים
 
בדואים נודדים ואוהלם בנגב

את ביתם מכנים הבדואים בית השערות (בית אל שער) על שם שערות הכבשים והגמלים השזורות ביריעות האוהלים שמהם מורכב האוהל , כיום אין הבדואים בארץ ישראל מייצרים את אוהליהם אלא רוכשים אותם מעבר לירדן שם עדיין שבטי בדואים היודעים את המלאכה .

את האריגים העשויים משערות העיזים והכבשים אורגות הנשים מעדר המשפחה,אך ישנם שבטים שאינם מגדלים צאן , רוכשים את חומרי הגלם משבטים מגדלי מקנה הנקראים מעאזה ,הבדואיים העשירים רוכשים את האוהלים המוכנים מסוחרים העוסקים בממכר אוהלים.

בדרך כלל יהיה גודלו של האוהל המשפחתי כשבעה מטר אורכו ושנים וחצי רוחבו ,בחלקו תעבור מחיצה שתחלק את האוהל לשטח המגורים והבישול ואזור הנשים ,חציו השני של האוהל משמש כסלון לאורחים ולמפגש הגברים ,בחלק זה יוגשו ספלי הקפה והאוכל למתארחים.


בדואים נודדים ואוהלם בנגב
 

העיר הנבטית חלוצה ממוקמת בצפון הנגב באזור שפך נחל הבשור ,בנסיעה על כביש 40 בדרך למצפה רמון , וכשמגיעים לצומת משאבים, כקילומטר צפונה מקיבוץ משאבי שדה, פונים ימינה לכיוון צאלים ורביבים , ובין אבני הסימון לקילומטר 166 ולקילומטר 167, יורדים מהכביש בפניה שמאלה לדרך עפר ,המסומנת בסימון דרכים כחול המובילה את המבקרים לאורך כקילומטר עד למגרש החניה של גן הלאומי חורבת חלוצה.

עיר ששימשה לשיירות הנבטים בדרך הקלאסית למנוחה אחרונה בטרם פנו השיירות לנמל עזה במסלול שאורכו כחמישים קילומטר ,עיר נמל ששימשה כאחת התחנות האחרונות במסע הבשמים והתבלינים, למשלוח הסחורות ליוון העתיקה ולממלכה הרומאית .

עיר שהחלה כאחת מששת ערי הנבטים בערבה במצפה רמון ובנגב הצפוני ששימשו את השיירות הנבטיות בדרך הבשמים שהחלה בפטרה והסתיימה לרוב בנמל עזה , מסלול הליכה שנמשך כחמישה ימים מפרכים והפסקות הן לאנשים והן לחיות העמוסות בסחורה.

העיר חלוצה החלה את פריחתה ומרכזיותה בתקופת הנבטים בין המאה הראשונה לשלישית ולאחריה בתקופת הרומאים והביזנטיים, עד הסוף המאה השישית שביעת ,שאז ננטשה בעת הכיבוש המוסלמי ,בתקופת שיא זוהרה שלטה העיר על כאלף דונם ,שבהם נבנו שכונות מגורים, מבני ציבור ,מקדשים ,מספר כנסיות ביזנטיות ותיאטרון , נטעו כרמים לייצור יין פתחו חקלאות מדברית ואף בנו מחסנים למסחר .

בעיר העתיקה בתקופת המאה הראשונה לשישית ,נחפרו כחמש בארות מים שחלקם אף חודשו בתקופת השלטון המנדטורי ,על מנת לשמש את כוחות הצבא שהתפרשו באזור למניעת מעשי ביזה השתלטות על שטחי אדמה ומרדנות של בדויים בנגב , הרס נוסף ושדידת חומרים ואבנים ממבניה העתיקים נעשה בידי הערבים המוסלמים בתקופה העותומאנית.

השיא לגניבת חומרי הבניין והאבנים הגיע בתקופה המנדטורית ,שבה יישבו הבריטים ערבים בדואיים בכפר אל חלסה,אלו  שלקחו אבני מצבות לבניית בתיהם מבית הכנסת הנבטי שליד העיר , העיר חלוצה הוכרזה בתחילת המאה העשרים ואחת כמקום מורשת לאומית בידי אונסקו .

בקיץ 2018 נערכו חפירות ארכיאולוגית בידי משלחת ארכאולוגית מהעיר קלן שבגרמניה, חפירות שנעשו  בשרידי העיר חלוצה הנבטית , בחפירות אלו נתגלתה כתובת ביוונית  שעליה כתוב חלוצה, זאת העדות  הארכאלוגית הראשונה המציינת את שמה של העיר ,עוד נתגלו בחפירות שרידי בית מרחץ וכנסייה , העיר שנהרסה בפלישה הערבית הראשונה במאה השביעית קבלה את השם הערבי אל חלסה.

מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה שפורסם בתחילת שנת 2019 , מחקר שנערך לאורך חמש שנים , משיבה לשאלה ומציג אפשרות שלישית לשאלה מדוע קרסו הערים הביזנטיות ואלו שהוקמו על בסיסם ,במאה השביעית לספירה בעת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל.

עד פרסום מחקר זה ,ההנחות להעלמות הערים הנבטיות שישבו על דרך הבשמים והתבלינים היו ,כי שינויי מזג האוויר גרמו לנטישה בתוספת הרס הערים עקב התפוררות התלכיד החברתי וכיבושם ,בידי המוסלמים בעת שהארץ נכבשה במאה השביעית אך המחקר טוען כי הערים קרסו בעקבות הקריסה הכלכלית .

המחקר חיפש את בפתרון לשאלה בסינון האשפה שהצטברה בישובים ושלא פונו מהישובים עקב הזנחה המעידה לדעת החוקרים על קריסת השלטון המוניציפאלי של הערים והזנחתם.

אל סיבות אלו צריך להוסיף כי במדינות הצרכניות של התבלינים והבשמים התחוללה מגפת הדבר במאות השישית ,שעקב התמותה הרבה חדלו הצרכנים באירופה לרכוש את הסחורה , דבר שפגע במסחר של הערים שעל דרך הבשמים.

הנגב גן לאומי חלוצה
 

לאחר סיום מכירת אדמות ארד אל סיר בשנים 1926-34  , הציע שייח סלאמה אבן סעיד מהשבט מסעיין אלעזאזמה ומתווכו הסוחר סלימן א- זרבאווי בשנת 1935,למשרדו של יהושוע חנקין בבאר שבע לרכוש את אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) שטח בן 35.000 דונם בדרום מערב באר שבע במה שאנו קוראים ביר עסלוג .

 

לאחר שסוכמו פרטי הסכם במשא ומתן למכירת אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) ,יצאו לשטח יוהושע חנקין ,חירם דנין,המהנדס זלמן ליפשיץ ,עמינדב אלטשולר ועורך הדין יוסף סטרומה ,לאחר מכן יצא לשטח גם משה סמילנסקי שחלק שבחים לטיב הקרקעות.

 

אז החל המשא ומתן הרציני במשרדו של חנקין בבאר שבע ,למקום הוזמנו שני שייחים נוספים שהיו בעלי חלק מהשטח , מחוץ לשייח סלאמה אבן סעיד מהשבט מסעיין אלעזאמה,המחיר שסוכם ליחידת דונם אחד היה לירה ישראלית וחמש גרוש ,נקבע כי השטח שיימכר בסופו של דבר יהיה בן 25-35 אלף דונם ,עוד באותו היום נחתם החוזה למכירה.

קבוץ רביבים ספור רכישת אדמות ביר עסלוג
 

לביקור בבארות יצחק הישנה ובבית מורשת בארות בנגב. הממוקמים כיום בתחומי קבוץ עלומים שהוקם על אדמותיו לאחר מלחמת השחרור נוסעים לכוון צומת סעד, פונים לכביש מספר עשרים וחמש, בנסיעה שאורכה כשבע מאות מטר, אז פונים ימנה לכביש 232, עליו נוסעים עד השילוט בצד ימין המכוון לדרך סלולה ,על מסלול זה ממשיכים כקילומטר וחצי ופונים שמאלה לאורך כשמונה מאות מטר לאורך החממות בסיומם פונים ימינה למגדל המים המחורר.

דרך נוספת : להיכנס בשער קבוץ עלומים ולפנות שמאלה במהלך הנסיעה חולפים על פני הרפת, ופונים ימינה לבית מורשת בארות בנגב ,שממול למגרש הספורט.

מעט לסיפור הקמת קבוץ בארות יצחק הישנה אל מול העיר עזה.

קבוץ בארות יצחק ממוקם כיום בקרבה לפתח תקוה ,לאחר שהוקם מחדש בידי חבריו הראשונים ,בסיום מלחמת מלחמת השחרור, שבו נחרב ונמחה כמעט לחלוטין הישוב הראשון ,שהוקם בשנת 1943 אל מול העיר עזה,חבריי הגרעין הדתי שהורכב מגרעין של צעירים מגרמניה וצעירים מצ'כוסלובקיה עלו לארץ ישראל בשנת 1935.

בני הגרעין הגיעו להכשרה באזור פרדס חנה וקראו לגרעינם רמת השומרון. אנשי הגרעין המתינו לקבלת קרקע להתיישבות מידי הקק"ל , אדמה שנרכשה ושנמסרה להם להתיישבות בשנת 1943, הקבוץ נחשב לישוב היהודי הראשון שהוקם מערבית ממול לעיר עזה, את שמו של הישוב בארות יצחק, החליטו לקרוא על שם הרב יצחק נוסנבוים  ,מראשי תנועת המזרחי שנהרג במרד גטו ורשה באפריל 1943 .

בארות יצחק הישנה ובית מורשת בארות הנגב
 

דרכים להגעה לכלניות : בנסיעה על כביש 232 לצומת איבים ,שם פונים שמאלה  לכביש 334 לכוון הקיבוצים דורות ורוחמה כעבור פחות משלושה קילומטר פונים לכביש צר סלול מצדו הימני ממוטל לחוות השקמים ,של הכביש ולאחר נסיעה של מאה מטר נחנה בחנייה הבטון ששימשה כמנחת ההליקופטרים של חוות שרון, או בנסיעה על כביש 40 לצומת בית קמה ,פונים לכיכר וממשיכים ישר ומשם ימינה לכביש 334 לכוון הקיבוצים דורות ורוחמה עוברים על פניהם כחצי קילומטר ,פונים שמאלה לכביש אספלט צר המוליך למנחת המסוקים ממול לחווה ,שבה השתמש שרון בעת מגוריו בחוות השקמים .

לאחר החניה, מתחיל מסלול הליכה, החוזר מעט לאחור על כביש הסלול ,נכנסים לשביל הליכה שליד גדר החווה ,עוברים את הגדר בשער הבקר ועולים על שביל מורחב ,המוביל אל מרומי הגבעה ,שבעבר התקיים בו יישוב עתיק ,בתקופה שקדמה להקמת בית קברות על התל ,בעת השלטון הערבי במאה השביעית לספירה, לאחר מכן הוקם על התל הכפר הערבי הוג'ה שפעל עד שנת 1948 וכיום הוא גבעת הכלניות.

במרכז גבעת הכלניות ממוקמים קברם של לילי ואריק שרון ,בעת שלילי רעייתו של שרון הייתה על ערש דווי ביקשה להיקבר על גבעת הכלניות, בעלה שרון הצטרף לידה בקברו במחצית ינואר 2014 ,אנא זכרו בית הקברות הוא שטח פרטי ויש לכבדו .

בעונת החורף מתמלא התל והגבעה בפריחת כלניות במשטח מרהיב , מחזה המושך אליו מבקרים בעת שפרחי הכלנית פותחים בפסטיבל הכלנית בחורף .

גבעת הכלניות גבעת הוג'ה מקום קבורתם של לילי ואריק שרון
 

כפר דרום שמיקומו בקרבה לאשדוד ,כארבע דקות נסיעה מצומת דרום   מערבה, שכיום הוא מושב שיתופי השייך לתנועת הפועל המזרחי ,ישוב שהוקם בשנת 1949 לחיים שיתנהלו על פי עקרונות הקיבוץ הדתי ,ישוב שקבל בתחילה את השם "קבוצת נתיבות ",בהרכב של שני גרעיני התיישבות שנוסדו בשנת 1948 שכללה : גרעין נתיבות כפר דרום שהורכב מלוחמי כפר דרום במלחמת העצמאות, וגרעין מורשה חברי ארגון המזרחי שהגיעו מחיבור של חברים מאמריקה ומאפריקה.

חברי הגרעינים עברו הכשרה חקלאית בקבוץ יבנה ,ולאחר מכן עלו הגרעינים על הקרקע בתחילת 1949 , לאחר שהמתיישבים בקיבוץ החלו לעבד את האדמה ,התברר להם שהיא איננה מתאימה להמשך ההתיישבות ולכן הוחלט להעביר את מיקום נקודת הישוב למקום חדש, בשלב הזה צורף גרעין עולים יהודים מתורכיה וממצרים, אך מצבו הכלכלי לא התרומם ולכן נאלץ היישוב להסתמך על כספים מהסוכנות לקיומו.

בנקודה החדשה של ההתיישבות נמסר לקבוץ שטח של כשלושת אלפים דונם קרקע המתאימה לעיבוד חקלאי ולגידולים, לשטחים אלו ניתנה אספקה טובה של מים, בתחילה על אדמות אלו גודלו גידולים חקלאיים, במשק הוקם ענף החיי שכלל לולים ורפת שפעלה עד שנת 1966 וחוסלה אז.

מטעמים אידאולוגיים וצורת אורך חיים שונה, נפרדו שני הגרעינים וגרעין מורשה נטש את הישוב החדש ,ופנו להתיישבות במקום אחר, הנותרים ביישוב החליפו את שמו לכפר דרום , אך שם זה הוחלף בהמשך לבני דרום .

קבוץ בני דרום ומרכז הביקורים כד בני דרום
 

מוזיאון ארכאולוגי הממוקם בקבוץ פלמחים ,ממש מעל למצוק הנשקף אל הים ,טלפון לתאום 03-9538281 , המוזיאון פתוח בימים א-ה בין השעות 09:00-14:00 ,ביום שבת בתאום טלפוני    

איסוף המוצגים לתצוגה החל בממצאים שונים שנתגלו בתחומי הקבוץ בעת חפירת יסודות למבנים ,בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בסביבתו בעיקר מערוץ נחל שורק ומוצגים שנישלו מן הים בידי דייגי הקבוץ, עוד נאספו למוזיאון ממצאים שנתגלו בחפירות הצלה של ארכאולוגיים באזור.    

בשנת 1969 הוחלט על הקמת מוזיאון שלתוכו יוכנסו הממצאים שנמצאו לצפייה של מבקרים, מייסדו ומקימו של המוזיאון היה שמואל ליפשיץ והוא נקרא על שם רעייתו מרים שעזרה לו באיסוף מוצגים וחרסים ,בתחילה נקרא המוזיאון בית מרים מוזיאון לעתיקות ,אך משצורף אגף נוסף למוזיאון על מנת שיוכל לקלוט את שאר הממצאים שהובאו מחפירות באזור שונה השם למוזיאון בית מרים הים ומלואו.

המוזיאון נחלק לשני אגפים שחצר פנימית מקשרת אותם :

אגף הממצאים הארכאולוגים שכוללים ממצאים מהתקופה הנאוליתית עד התקופה הערבית האחרונה מחוץ לממצאים כוללת התצוגה רצפת מוזיקה ,שהובאה מחפירות תל יבנה מהתקופה הביזנטית, ארונות קבורה וחפצים .

פלמחים מוזיאון ארכאולוגי וימי בית מרים הים ומלואו
 
אשדוד הדיונה הגדולה

בנסיעה מכביש 4 ,לדיונה הגדולה הממוקמת  בפארק החולות ,הנמצאת בקצה הדרום-מזרחי של אשדוד, נכנסים לתוך העיר בצומת אשדוד דרום ,חוצים את מסילת הרכבת ותחנת הרכבת ,בצומת המרומזר פונים לכוון דרום , המסלול מתחיל   במרחק של כמה עשרות מטר מהכניסה לתחנת הרכבת של אשדוד הנקראת תחנת עד הלום ,לדרך נכנסים בעקבות השילוט לחניון השקמים, אורכו של המסלול עד חניון השטים, כחמש מאות מטר, אספלט ההופך לדרך עפר שסימונה בירוק עד חניון השטים , שממנה מגיעים לבוסתן (העמק הנעלם) ולדיונה הגדולה במסלול מעגלי או חוזרים באותה הדרך.

כניסה חופשית

לאחר החניה בחניון השקמים , חניון של עצי שקמים ענקיים ויפים, שבו שולחנות ספסלים ונדנדות ונתחיל ללכת באחד השבילים השמאליים לכוון מזרח, עץ שקמה גדול מסמן את תחילת הדרך וממש לפני תחילת החולות עץ שקמה נוסף , לאחר הליכה נעבור על פני הבוסתן ומשם לדיונה הגדולה ,מסלול הליכה מהחניון לדיונה אורכו כ 600 מטר .

  צידה המזרחי של הדיונה תלול בעוד הצד המערבי מתון יותר, מצב זה נוצר מזרימת הרוח והעפת גרגרי החול, הדיונה פעילה ומשנה את צורתה אף כיום.

אשדוד הדיונה הגדולה
 
תלמי יוסף שביל הסלט חווה חקלאית אורגנית

טלפון לתאום   053-7106803

האגרונום אורי ורעייתו שולי אלון,הקימו במושב תלמי יוסף שבחבל הבשור, משק חקלאי שתזכיר לנו הבוגרים, את ימי ילדותנו ,כשעוד הייתה חקלאות אמיתית בסיסית, לפני שהקדמה והמיכון והפיתוח הביולוגי, לא הרקיע לספרות הגבוהות של החלל.

לפני שאזכיר את קדרות הבישול (הפוייקה ) בלשון חובבי הטבע והטיול ברחבי המדינה , שרעייתו שולי מרימה לגבהי הגסטרונומיה ,בלא להסתתר מאחורי התואר שף, אוכל מבושל היטב כמו של פעם שניתן לזלול במסעדה הקטנה הצמודה במשק.

תיירות חקלאית כך קוראים לכך כיום,כאשר פורטים על נימי הנוסטלגיה ,ואנו הגדולים מיד מעמיסים את הנכדים (מי צריך את הילדים) על הרכבים ויוצאים לתור בנבכי העבר החקלאי הטבוע בכול אחד מאיתנו,ברייחות ובטעמים ששכחנו, כאשר מגיעים למשק החקלאי מזדוודים במדריך הבקי בנבכי החקלאות ויאללה לדרך.


תלמי יוסף שביל הסלט חווה חקלאית אורגנית
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור