דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח קבוץ בית הערבה

נקודת היישוב בית הערבה הוקם בשנת 1939 ,בחלק הצפוני של מתחם מפעל ים המלח הארץ ישראלי של משה נובומייסקי ,בכדי לעקוף את איסור הקמת הישובים באזור ים המלח השתמש המהנדס נובומייסקי בתירוץ שזהו מחנה עובדים למפעליו וכנקודה ליצירת מזון להאכלת עובדיו ,תירוץ שאותו הציג בעבר כאשר הקים את שכונות המגורים הראשונה לעובדיו במפעל.   

משה נובומייסקי אף תרם את השטח ,את הקצבת המים, החשמל וסיפק אף התחבורה , מבני הקבוץ הוקמו בכספו והציוד ואפילו תוחזקו בידי אנשיו, אך החשוב מכול הוא ספק עבודה לאנשי בית הערבה.

קבוץ בית הערבה הוקם בתחילת מאי 1939 ,בתחילה התיישבו במתחם מפעל המלח הצפוני ארבעת המתיישבים הראשונים שעבדו לפרנסתם במפעל המלח הצפוני, קדם להם בכמה חודשים החבר משה אייזיקוביץ שהתמקם בצריף שננטש במתחם בתחילת שנת 1939 , בעקבות הניסיון שצבר גנן המפעל ,בנושא שטיפת האדמה המלוחה , התחיל גם הוא בהצפת חלקה במים מאזור שפך הירדן לים המלח, על מנת שהמים שיחלחלו לתוך האדמה יספחו אליהם חלק גדול של המלחים.

 



בית הערבה סיפור הקמת הקבוץ
 

צעירים יהודיים רבים טיילו באזור ים המלח במעיינות ובמנזרים בשנות הארבעים, אך חלקם הותקפו נדקרו ונשדדו בדי פורעים ערבים וחברי כנופיות, אי לכך נהגו צעירים אלו לשאת נשק להגנה ,המקרה הידוע של תפיסת חמשת בני הקבוץ בית הערבה בתחילת שנת 1945 בדרכם לטיול בידי אנשי משטרת הישובים שבנבי מוסא .

חמשת בחורים אלו טענו במשפטם כי התקפות הערבים על מטיילים גרמו להם להצטייד בנשק לפני סיורם, במהלך המשפט הביאו חמשת הצעירים, דו"ח להתקפות ערבים על יהודים באזור :

5.3.45 כמה צעירים הותקפו בטיול במצדה ,שלושה נפצעו ואחת המטיילות נרצחה.

28,8.45 נשדדו נוסעי מונית יהודיים בקילומטר ה 17 מים המלח לירושלים.

20,10,45 נשדדו באותה צורה נוסעי מונית בדרך מירושלים.

16.11.45 נשדדו ונורו פועלים בדרכם לעבודה במפעל המלח בכביש מירושלים.

25.11.45 באזור וואדי קלט נדקרו זוג יהודים בעת סיור במקום.

טיעונים אלו לא עזרו וחמשת חברי בית הערבה נידונו לחמש שנות מאסר בגין נשיאת נשק לא חוקי ,שנה לאחר מאסרם ,הומתק העונש לארבע שנות מאסר.

בית הערבה תקרית חמשת הצעירים
 

שיא המאבק בבריטים ,היה בליל הגשרים הפעולה שכונתה מבצע כרבולת, במחצית יוני 1946 , פוצצו שמונה גשרים לאורך הגבול עם ירדן סוריה ולבנון, כאשר כוחות מהפלמ"ח פוצצו את גשר אלנבי בחלקו הצפוני של ים המלח, הגשר ניזוק בצורה קשה ומומחי הצבא הבריטי העריכו כי התיקונים יערכו מספר חודשים.  

מפקד פעולת פיצוץ גשר אלנבי היה חיים כידוני הידוע לנו בשמו חיים בר לב, בסיום הפעולה הגיעו החבלנים למפעל ים המלח דרך קבוץ בית הערבה ומשם הגיעו למזח הסירות והפליגו לכוון אזור עין פשחה ומשם עלו דרך המצוק בדרכם לנקודת הסיום והפזור שבקבוץ רמת רחל .

בעקבות המרדף אחרי מבצעי הפיצוץ, בשעות הבוקר המוקדמות ,הוקף הקבוץ בכוחות ובמשוריינים של הצבא הבריטי, עד שהגיעו למקום הקצונה בכירה הבריטית וכוחות משטרה, אנשים שנלכדו בתוך הקבוץ ,לא הורשו להיכנס או לצאת מהמתחם .

הכביש לכוון מפעל המלח נסגר, כבר תשעה קילומטר לפני מפעל המלח ,בשעות הצהרים המוקדמות החלו הכוחות הבריטיים להיכנס לקבוץ למטרת חיפוש נשק שהעלה חרס , בנוסף ניסו הבריטים לעשות הפרדה בין הגברים והנשים וזיהוי הגברים, שתי פעולות אלו נדחו בידי חברי הקבוץ, ופועלי ים המלח , שהצליחו לחדור דרך טבעת המצור הבריטי ,עם משאית בפריצת הגדרות. 

בית הערבה ספור המעצרים בליל הגשרים
 
ים המלח תהליך פינוי מפעל המלח הצפוני 1948

הבריטים ששלטו באזור ושהמשיכו לקבל תמלוגים בעבור החומרים שהופקו מים המלח, המשיכו לאבטח את התעבורה היבשתית של משאיות המטען עד העשירי באפריל 1948, כאשר פסקה האבטחה הבריטית נותרו המפעלים הצפוני והדרומי מנותקים יבשתית ,אך עם יכולת של תעבורה אווירית למנחתים הן בקלייה והן בסדום.

למרות ההסכם הזמני ,שנחתם בין המהנדס משה נובומייסקי מנהל מפעלי ים המלח, לבין נציגי המלך עבדאללה לפרוז המפעל תחת נציגות ושליטה יהודית ותשלום תמלוגים למלח הירדני ,בפגישה הנוספת ב 15.5.48 ,מכיוון שהקרב בגוש עציון הסתיימה בכניעת התושבים היהודים, שינו אנשי המשלחת הירדנית את ההסכם הזמני , הם דרשו ששטח המפעל בקלייה ,לא יהיה מפורז אלא יימסר לידי הצבא הירדני ,לתנאים החדשים לא הסכימו אנשי המפעל ותושבי קבוץ בית הערבה.

לאחר הפגישה השנייה 15.5.48 ,שבה נותר איש המנהלה של המפעל בשטח כמנהל, שניסה לשכנע את העובדים לקבל את התנאים החדשים שהוצבו בפני הנהלת המפעל הצפוני ,ובמיוחד הדרישה הירדנית למסור את נשקם למען עתיד ושימור המפעל, ובהתייעצות עם מפקדת ההגנה נקבע על תנאי הכניעה של ההסכם הזמני שנקבע. 

  לאחר שנמסר לעובדים וחברי הקבוץ על ההחלטה למסור את הנשק ב 16 במאי 48 לידי אנשי הלגיון הערבי שהיו אמורים להגיע לשטח, החלה מהומה ומירמור בין האנשים, אנשים פתחו סליקים של נשק שאינו חוקי והחלו להטביעו בים ,ואת הכמות הגדולה של חומר הנפץ (כעשרה טון) שיועד להגנת המקום במקרה של מלחמה.

ים המלח תהליך פינוי מפעל המלח הצפוני 1948
 

תודה לעיתונאי א. גייא על עזרתו בהכנת הכתבה

קבוץ בית הערבה ומפעל המלח הצפוני נותקו מירושלים ומארץ ישראל בפורים שנת 1948,התעבורה לקבוץ ולמפעל הצפוני בוצעה באווירונים ,בנחיתה בשדה התעופה שהוכן והורחב לאחר תחילת המצור ואף ניבנו לו שני מגדלי שמירה להגנה על השדה, אווירונים אלו הוציאו אנשים שאינם נחוצים והביאו למפעל ולקבוץ נשק ותחמושת, שיועדו לחמש מאות העובדים שמתוכם היו כמאה חברי קבוץ בית הערבה, בנוסף הועברה פלוגת פלמ"ח ושוכנה במלון קליה הנמצא במחצית הדרך ,בין מבנה המשטרה ושער הכניסה למפעל ומעיינות עין פשחה .

נושא הביצורים במפעל והקיבוץ נגרר ,אולי משום שהמפקד שהתמנה בידי ההגנה לאזור המפעל והקבוץ ,היה אחד ממנהלי המפעל, שקבל הוראות גם ממנהלו משה נובומייסקי, שקווה שבמשא ומתן תמנע הלחימה  עם הירדנים, למרות זאת הוחלף מפקד זה ,בידי איש קבוץ בית הערבה ,ואז החלה העבודה הרצינית של המיגון , ואנשים אלו החלו להתאמן בתורת לחימה וירי .

בתחילה חשבו אנשי הנהלת המפעל על פתרונות דיפלומטיים ועסקיים בין ממלכת ירדן והנהלת המפעל הצפוני שיותירו את השטח בידי היהודים , עבדאללה מלך ירדן שהמפעל הצפוני על יושביו היהודים ,ישב בקרבה למחנה הלגיון ביריחו ולדרך שעלתה לירושלים וחיברה את צדו המזרחי של נהר הירדן לצדו המערבי ,דרך שדרכה  הזרים כוחות לכיבוש העיר העתיקה ובמיוחד ללחימה על גוש עציון, כיבוש שחתר אליו לפני הכרזת האו"ם ב 15.5.48 ,היה מוכן להאזין לקריאת מנהל מפעלי ים המלח לנהל משא ומתן ולהכריז על פרוז המקום .

הערכתו של המלח עבדאללה כי יצטרך לשלם מחיר כבד בניסיון לכבוש את המפעל הצפוני ומאידך גיסא חשב שהיהודים ישמידו את המקום ולא ימסרו את היהלום המכניס הזה במידה ומשא ומתן לא יניב תוצאות חיוביות עבורו.

בית הערבה ומפעל המלח הצפוני ספור הפינוי
 

יש לזכור כי הטריטוריה היהודית ( המפעל הצפוני והקבוץ בית הערבה) לא נכללו בתוכנית החלוקה של האו"ם שבה נקבעו הגבולות, למרות שברע האחרון הכריז המלך עבדאללה על השטח כשטח מפורז , עד היום צאצאי הקבוץ ,לנים ומכים על חת שלא עמדו ללחימה לשמירה על יישובם, כדוגמת ישובים שעמדו בלחימה ובמצור ברחבי ארץ ישראל וחלקם יכלו להגן ולהישאר ביישוביהם לצמיתות ואילו הם נסוגו בעקבות הפקודות לסדום.

במחצית חודש מאי פונו עובדי ים המלח בקלייה בייחד עם חברי קבוץ בית הערבה, תחילה פונו הנשים והילדים במטוסים ימיים שנחתו בשטח המפעל והמריאו עם נוסעיהם לשדה התעופה בתל אביב ,הגברים מהקבוץ ויתרה עובדי מפעל המלח הצפוני ,עלו על שלוש סירות ופונו בליל העשרים ואחת למאי 48 ,למפעל הדרומי בסדום ולקבוץ עין גדי.

אומנם מלך ירדן רצה לשמר את המפעל בשלמותו ,על מנת להמשיך ולהפיק מלח , לכן בחוזה שנערך עם צבאו ובעלי המפעל הוכרז השטח כשטח מפורז, אלא שתושבי הסביבה נכנסו לשטח המפעל והקבוץ , וגנבו והרסו את הציוד והחפצים שנותרו ,לאחר שתושבי הקבוץ הרסו והשמידו ציוד ורכוש ואפילו פגעו במשק החיי ,בשיטת האדמה החרוכה ,למען לא ייפול בידי הבוזזים לאחר עזיבת ביתם.

בית הערבה ומפעל המלח הצפוני ספור הפינוי
 

מהקבוץ בית הערבה הישן נותרו הזיכרונות וסרט שהופק בידי מפיק אמריקאי בעבור קרן הייסוד שנקרא בית הערבה ,אחד מארבעת סרטי התיישבות עברית בארץ ישראל, סרט שהוקרן בעולם ואף זכה לתהודה ולפרסים שניתנו לו, השחקנית הראשית של הסרט זרובבלה סוסקין צעירה בת 19 נבחרה מבין השחקנים בלהקות ,שאר המשתתפים נימנו על רופאי ואחיות בבית החולים בהדסה ולסרט צורפו לוחמי צה"ל ותצלומים מהקרבות, בעלילה נכלל שחקן ששיחק את בעלה הפצוע שנפצע בלחימה בנגב.

לאחר פינוי היישוב הצפון ים המלח, במחצית מאי 1948 , ומשנעלמה המטרה העיקרית החשובה, של הקמת בית הערבה כאקט נגדי למנדט הבריטי ,והפרחתו של יישובם בצפון ים המלח ,בתנאי השטח הקשים כנגד כול הגיון ,מתיישבים אלו שהזיזו הצידה, את ההשתייכות המפלגתית על רעיונותיהם השונות, לא השכילו להניח בצד את חילוקי הדעות האידאולוגיים לאחר אכזבת הנטישה והתפצלו.

המתיישבים מקבוץ בית הערבה שהתפנה, ,שזיקתם הייתה למפלגת מפ"ם , ושהתגוררו בקבוץ שפעים ,המשיכו את דרכם בהתיישבות החדשה כברי ,וחלקם השני מיעוטם כארבעים איש ,שהתגוררו ברמת יוחנן ,קבוץ שהתפלג מקבוץ בית אלפא על רקע מפלגתי שונה (חברות במפלגת מפא"י) , התאחדו עם גרעין התיישבות האמריקאי, שהיה אמור להתיישב ליד קבוץ יחיעם .

שתי נקודות ההתיישבות החדשות של מתפני בית הערבה בגליל, עלו לבתיהם החדשים בחודש ינואר 1949 , אלו שהתיישבו באזור קבוץ יחיעם ,כמאה מתיישבים ועשרים ילדים תשעה ימים לאחר מכן, התיישבו על אדמות הכפר הערבי שממנו יצאו הפורעים שחסמו את הדרך לשיירת יחיעם המפורסמת ליישוב הוקצה שטח של כשלושת אלפים ושש מאות דונם בשטחים הללו החלו לעבוד חלק מהחברים והשאר יצאו בתחילה לעבוד זמנית בבית החרושת נעמן לקרמיקה וכלי אוכל.

בית הערבה אחרית הספור האנושי לקבוץ שנעזב
 

בית הקברות של הקבוץ נפתח במחצית דצמבר 1940 כשנה לאחר ההקמה ,בעת שנרצחו זאב לוונטל ויעקב לביא בעת שעבדו ושאבו מים מהירדן לבריכות טיוב הקרקע לאחר נטישת הקבוץ במלחמת העצמאות חוללו קברי החברים, רק בסוף מלחמת ששת הימים הגיעו ותיקי הקבוץ וניסו לאתר את מקום בית הקברות.

לעזרתם התגייס מוכתר האזור הערבי והשיג את מפות המיפוי הירדני שהוכנו לאחר מלחמת העצמאות ,על פי המפות וגילוי רצפת הרפת הישנה נמצאו שרידי בית הקברות ,תושבים אלו של ותיקי הקבוץ, אספו את עצמות הקברים שחוללו ואלו נקברו בקרב אחים בבית הקברות שחולל , ליד בית הקברות הוצב שלט מטעם משרד הביטחון המציין את קבר האחים.

על המצבה החדשה שהוצבה במקום הונצחו שמות החללים:

יעקב לביא וזאב לוונטל, חברי קיבוץ שנרצחו בדצמבר 1940, לוחם הפלמ"ח נמרוד שכטר שנפל בתאונת אימונים בתחילת 1948, העולה ברגל מעירק אברהם בן אברהם (אליהו אל נאבי) שמת מתשישות והילד בן השנתיים ,גדעון קורנל בנם של החברים דוד וחנה קורן שטבע בבור הספיגה ברפת הקבוץ.

בקעה קבוץ בית הערבה קבר האחים
 

אנשי העלייה הראשונה לארץ ישראל , היו בדרך כלל אנשים דתיים שחיסלו את עסקיהם מכרו את בתיהם בארצות נכר והחליטו להתיישב בארץ ישראל ,הן מטעמים דתיים והן מטעמים ציוניים ,רובם עלו במטרה לרכוש חלקות אדמה ,להקים עלייהם את בתיהם ולפתח חקלאות לצרכיהם ולמקור פרנסה, רובם נטשו את הערים ופנו להקמת מושבות חקלאיות. 

הרעיון הציוני ליישב את ארץ ישראל ביהודים בער בעצמותיהם של אנשי העלייה הראשונה והם חפשו מקומות שבם יוכלו לרכוש אדמות בעזרת קונסולים ,שלמונים ואנשים המעורים בשלטון העותומאני ,שדגל שהאדמות בשטחי הממלכה העותומאנית נמכרו רק למוסלמים.

הן בתקופת השלטון העותומאנית והן בתקופת השלטון המנדטורית לא נתקבלו אישורי התיישבות יהודית באזור ים המלח , הניסיון הראשון החל במאה התשע עשר ,כאשר ניסו אגודות יהודיות, לרכוש אדמות באזור יריחו (ניסיון שכשל).

אנשי "אגודת פתח תקווה" שהורכבה בעיקר מתושבי ירושלים העתיקה ,סיירו באזור צפון ים המלח ויריחו והחליטו כי המקום מתאים להקמת מושבה יהודית ,ומאחר והיו דתיים החליטו כי הפסוק המתאים לרצונם הוא המשפט בחזון הנביאים : והיה עמק עכור לפתח תקווה, לאחר שנכשלו אנשי האגודה לרכוש אדמה באזור, עקב סירוב השלטון העותומאני ,עברו והקימו תחת אותו פסוק את המושבה מלאבס הלוא היא פתח תקווה.

הניסיון השני התרחש בתקופה המנדטורית שהצליח ,הקמת הקבוץ בית הערבה ,אלא שהוא הוקם על אדמות במתחם של מפעל המלח הצפוני בקלייה ,במסווה של מחנה עובדים ואספקה חקלאית למפעל המלח .

     


ים המלח ניסיונות יהודיים להתיישבות באזור
 
 
 
בניית אתרים - שרקור