דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח ספור מפעלי המלח והאשלג

 
 
ים המלח מפעל המלח של עותמן ובנו חוסאם חאלק

כיום מפעל המלח "424 מטר מתחת לפני הים"

מפעלו של המהנדס  עותמן חאלק ,הוקם על חורבות וילה נובו שנותרו מהשוד וההרס שהותירו הערבים ,כאשר מפעל המלח בקליה הצפוני , ננטש ערב מלחמת השחרור, מבנה העץ בן שתי הקומות שנבנה עוד בטרם   קבלת הזיכיון ,לחברת המלח הארץ ישראלית.  

מבנה שזכה לכינוי וילה נובו, ששימש הן למגוריו של המהנדס משה נובומייסקי והן של קבוצת הצעירים שחברו אליו ,בעת הבדיקות והניסיונות להפקת קרנליט בבריכות האידוי בשנים 1925-30 ,שבה החל הייצור במפעל של האשלג, בפועל התגורר במבנה מוסיה (משה) לנגוצקי ,ששימש כעוזרו הראשי של המהנדס משה נובומייסקי. 

מאחורי שער ברזל כחול ממוקם מפעל המלח של משפחת חלאק הפלסטינאית ,שקיבלה זיכיון לכרות מלח מידי המלך הירדני בשנים 1963-4 ,בעל המפעל המהנדס הכימי עותמן חאלק ,קיבל זיכיון לכריית והפצת מלח יבש ברחבי הממלכה האשמית .  

  לאחר כיבוש השטח בידי ישראל בשנת 1967 ,הועבר המפעל לידי כונס הנכסים והאפוטרופוס הכללי הישראלי שמחזיק ברכוש המדינה האשמית שנפל לידינו במלחמה , המהנדס הכימי עותמן חאלק ,פנה לכונס הנכסים והמקום והזיכיון לכריית מלח הושכר שוב לידיו, בתמורה משלם הזכיין תמלוגים למדינת ישראל על פי חוזה חכירה והיטל מס מלח.   

ים המלח מפעל המלח של עותמן ובנו חוסאם חאלק
 

תודה לעיתונאי ישעיהו אביעם לעזרתו בהכנת מאמר זה.

מעט על הארי לוי מנהל מלון קליה בים המלח

הארי לוי בן למשפחה יהודית גרמנית ,בעלת מסורת של ניהול בתי מלון ,ומנהל מלון בגרמניה , ערב עליית הנאצים לשלטון ,עלה הארי בעלייה הייקית לארץ ישראל, לאחר עלייתו החל לעבוד כפועל במפעלים בחיפה.

כאשר נודע לאחד מחבריו כי הוא עלה לארץ ישראל, מיהר והזמין אותו בשנת 1934,לנהל את מסעדת העובדים וההנהלה של מפעל ים המלח הצפוני בקליה, ואת מעגן שיט הסירות הארי גם שימש כאחד ממנהלי חברת הבת של מפעל ים המלח שסיפקה שירותים נלווים למפעל.

בהמשך חכר הארי לוי את המסעדה ושרותי אירוח נוספים והפך להיות מנהל ראשי לחברת הבת ,כתוצאה מעבודתו הטובה ,בשנת 1935 הוצא לו במתחם המפעל ,לבנות מלון שיספק מקום מנוחה וקיט לאורחים ,לצורך ההקמה הוקמה חברה שהיו בה שותפים בעלי מנויות יהודים, ערבים ובעלי ממון מאירופה.

אלא שמאורעות 1936 בימי המרד הערבי כנגד השלטון הבריטי בארץ, עצרו את הקמת המלון ,והנושא הוקפא עד שנת 1937-8 ,שאז תפס תאוצה והמלון הוקם ,אולי בזכות המחשבה כי שותפיו הערביים יתנו לו חליפת הגנה למלון, והראיה לביטחונו ,הייתה שאל מכוניתו שעברה בכביש בין ירושלים למלון בים המלח ,לא נורתה אפילו ירייה אחת בניגוד למכוניות אחרות .

         

ים המלח ספור מלון קליה הישן
 
ים המלח אבן משלחת לינץ בצומת הלידו

צומת הלידו מסמנת את סוף כביש מספר אחד היוצא מתל אביב ,עולה לירושלים ומסתיים במפגש עם כביש 90 שבין מטולה לאילת, בצומת מונחת אבן שנחרט עליה המספר 394 מטר שזהו המספר שנקבע בידי המשלחת האמריקאית שהגיעה לארץ ישראל.

בתחילה מנתה המשלחת ארבעה אנשים שהגיעו בשנת 1847, בראשותו של קפטן ויליאם פרנסיס לינץ ,לבסוף לאחר התארגנות ,יצאה המשלחת על סירות ומנתה 16 אנשי צוות אמריקנים ושלושים סבלים ושייטים ערביים עבודת המשלחת התפרסה על שנת עבודה.

חלק מאנשי המשלחת פסעו על גדת הירדן ומדדו את אורכו ועומקו וכוח הזרימה לאורך הנתיב , לאחר שמונה ימים הגיעה המשלחת לים המלח ,שם שטו לאורך גדות האגם ,מדדו עומקים ורשמו רשימות ושרטטו מפות מסודרות לצורת ים המלח כולל הלשון המפורסמת.

בפועל המספר של גובה מפלס פני המים שנרשם, היה כארבע מאות ועשרים מטר ,בקו שמאחורי המשטרה המנדטורית כיום מרכז המידע גלילות לטיילים.

ים המלח אבן משלחת לינץ בצומת הלידו
 
ים המלח סכנת הבולעניים

סכנה אין להתקרב, מסוכן 

איך להגיע איך להגיע יורדים בכביש ירושלים הבקעה, עד לצומת קלייה, פונים ימינה בכביש לאורך הגדה המערבית של ים המלח בכביש 90, וממשיכים לאורך גדת ים המלח לכוון קבוץ עין גדי.

תחילת התופעה של הבולעניים נוצרה בחלקה מנסיגת קו המים כתוצאה מאידוי יתר ומצמצום שטחי המים לטובת בריכות האידוי של מפעלי ים המלח ,תחילת התופעה נעוצה במרדף הנחלים לכוון הים הנסוג ,תוך יצירה וחציבה של קניוני נתיבי מים לים.

כתוצאה מצמצום שטח הימה ,המים הנקיים מזרימת הנחלים בדרכם הארוכה יותר להגיע לים, שוקעים וממיסים את גושי המלח שמתחת לקרקע ,כתוצאה מכך נוצרים חללים ריקים שאליהם צונחת שכבת האדמה ונוצרים חורים בגדלים ובעומקים שונים.

חלק מהאשמה בכמות המים הקטנה הנכנסת לים המלח מנהר הירדן, הוקטנה בעקבות בניית סכרים ,כתוצאה מהסתת המים מהמקורות בנחלי הצפון בידי הירדנים ובידי הסורים דבר הגורם לאידוי מהיר יותר כיוון שהשטח הוקטן וצומצם ומפלס המים נסוג במהירות.



ים המלח סכנת הבולעניים
 

סיפור שמו החדש של היישוב נחלק איך לא (יהודים) במספר גרסאות הגרסה הראשונה טוענת כי שמו של הישוב נקרא על שם קליה צמח בר הגדל באזור הנזכר בתנ"ך, יש הטוענים כי שמו של היישוב נובע מהמילה kalium הלטינית לאשלג .

הציונים שביננו טוענים כי השם מבוסס על ראשי התיבות שמהוות את המשפט האלמותי " קם לתחייה ים המוות" לציון חידוש ההתיישבות היהודית שהייתה באזור בימי בית שני , והאחרונים טוענים כי שם היישוב נובע ממלון קליה שנוהל בידי חברת " שפת ים ומבראה בע"מ " שהיה על קו החוף ושימש את העשירים בעיקר לנופש ובריאות.
 
בשנת 1968 לאחר מלחמת ששת הימים, נתקבלה ההחלטה להקמת היישוב קליה מחדש בתחילה כהיאחזות נח"ל במבני הצבא הירדני שעל קו החוף ,ולאחר מכן בשנת 1974 אוזרח הישוב והפך לישוב קבע כקיבוץ היישוב נחשב לגדול ביותר לאורך החוף המערבי של ים המלח, במיוחד לאחר שהחלה התרחבות קהילתית בשיטת בנה ביתך בשנת 2012 , ביישוב בישוב גם הוקם בית ספר אזורי הנקרא "מגילות" שאליו מגיעים ילדי האזור .
 
תושבי היישוב קלייה מתפרנסים מחקלאות, תיירות, הפעלת חוף רחצה, ובית הארחה ומסעדה ,החקלאות מתבססת על גידולי שדה וירקות, מטעי תמרים ,רפת פרות לחלב ,לולי מטילות ובשר, וחנות למכירת מוצרי ים המלח .


     

ים המלח קבוץ קלייה (קלי"ה) כיום
 
ממשית כורנוב בימי המנדט הבריטי

תודה לספריית מעריב בעבור המפה.

בימי המקרא ,האגדות מספרות כי ברחבי הנגב ,היו כעשרים וארבע ישובים ,לחיזוק טענה זאת ,כדאי לעיין בספר התנ"ך בספר יהושוע ובספרי התלמוד והמשנה המחזקים אגדות אלו, חלקם הגדול של ערים אלו נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, למרות שהיו הרבה ויכוחים של חוקרים לגבי מיקומם ,חלק מהחוקרים אנסו את המפות לשרידי הערים על פי בית מדרשם של מספרי הסיפורים הבדואיים .
 

לחיזוק טענות הערים והחקלאות המשגשגת בנגב ,במיוחד הערים הנבטיות כדאי לעיין בתרגומים של כתבים בארמית בסיפורי התורה, בסיפורים אלו מסופר על מפעלי המים הנבטיים שבעזרתם הצמיחו גידולים חקלאיים והפכו שממה לנווה פורח , עד היום אנו מוצאים שרידי של גידולים כשורשי גפנים ולידם גתות יין, בורות לאכסון תבואה ועוד ועוד.

כמויות הגשמים היורדים הם הקובעים את כמות היבול לדונם ,בשנים גשומות בשנות השלושים ,כמות התבואה לדונם מגיעה עד 120-150 קילוגרם לדונם, לדוגמא בשנת 1947 נמדדו באזור ממשית 30 מ"מ .

ממשית כורנוב בימי המנדט הבריטי
 
ממשית אוצרות הטבע בנגב ובממשית כורנוב

לאורך השנים נפוצו שמועות על אוצרות טבע בחולות שמסביב לממשית ,הסיפור הלוהט סבב סביב האפשרות למצוא נפט על פי ממצאים גאולוגיים של חוקרים שסובבו בנגב , כפי שאומרות אגדות המזרח ,מי ששהה הרבה זמן באזור ותחת השמש היוקדת ,כך שרה עליו רוח אגדות המזרח והפנטזיה העולה כפטה מורגנה .

עוד בתקופת השלטון העותומאני חולקו זיכיונות לחיפוש נפט בכרנוב ובנגב לחברת סטרדנד אוויל ,על סמך ממצאי החיפוש של גאולוגים מטעמה שחיפשו סימנים לנפט במעמקי המדבר,אך חיפושים אלו הופסקו בעת מלחמת העולם הראשונה ,זכויות לחיפוש נפט ניתנו שוב בשנות השלושים של המאה העשרים בידי המנדט הבריטי .

המבנה הגאולוגי של הנגב מייצר הנחות כי קיימים מאגרי נפט מתחת לחולותיו, בתקופת המנדט ניתנו זכויות חיפוש נפט לחברת הנפט העירקי (חברה שבשליטת בריטית) בשותפות עם חברת חקר הירדן , וחברת לחיפושי נפט שבבעלות מפעלי ים המלח שנקראה "חברת הנפט הארצישראלית ",על מנת שיקדחו ויחפשו את הנפט, שלושה ניסיונות נערכו בנגב באותה תקופה אחת באזור חוליקאת ,באזור כורנוב – ממשית ובאזור הר סדום בחלקו הדרום מערבי.

ממשית אוצרות הטבע בנגב ובממשית כורנוב
 
ממשית הכביש מבאר שבע לראש זוהר ולסדום (כביש האשלג ) 1951-3

תודה לצלם ב. כרמי בעבור העזרה בהבאת התמונות

בשנת 1949 בהחלטה סודית של הצבא ,למציאת דרך לסלילת כביש לכוון מפעל המלח בסדום ,צבאית נשלחו 12 סיירים על גבי ג'יפ וקומנדקר למשימה, שמונה ימים תרו וסיירו סיירים אלו שצוידו במזון ודלק לרכבים בחיפוש נתיב ,עד שנתקלו בסלע ענק שחסם את דרכם במצוק על מנת שיוכלו לרדת לכוון ראש זוהר.

כאשר נתקעו אל מול הסלע והמחסור במזון ומים גרם להם לחשוב על נטישת המשימה למזלם בעזרת מכשיר הקשר ומטוס מלווה ,הם יצרו קשר וקבלו הצנחה של חומרי נפץ ומזון בעזרת חומר הנפץ ,פוצצו הסיירים את הסלע החוסם וירדו לכוון ים המלח ,בראש זוהר פגשו הסיירים משלחת שהגיעה מכוון מפעל ים המלח הדרומי בסדום.

בינואר 1950 ,החלה סוף סוף סלילת הכביש , לכוון ראש זוהר וסדום, לאחר שבמכרז לסלילתו זכתה מע"ץ באמצעות חברת חריש שקבלה על עצמה את עבודות העפר , המתחרה הנוספת למכרז הסלילה הייתה סולל בונה, לבצוע סלילת הכביש, הביאה החברה לשטח כארבעים בולדוזרים ,מחרשות קומפרסורים ואמצעי סלילה ,שנאספו מכול רחבי הארץ

ממשית הכביש מבאר שבע לראש זוהר ולסדום (כביש האשלג ) 1951-3
 
ערבה עץ תפוח סדום הרעיל
עץ תפוח סדום הרעיל
 
בעת שיורדים דרומה אנו נתקלים לאורך הגדה המערבית של הירדן לאורך כביש 90 , בנקודות שהמים נמצאים בהם ,בעץ הנקרא תפוח סדום , לצורך קיומו נדרש חום ולחות , פירותיו ועלוותו של העץ הינם רעילים ביותר ויכולים לגרום לשיתוק לפרקי זמן שונים תלוי בחוזק הרעל ובכמות שהייתה במגע עם האדם או החיה , ולמעשה פרט לחרק בודד הנקרא קושן ארסי , נוקטים בעלי החיים לכתת רגלם מקרבתו .
 
הצמח הגיע לישראל ממזרח אפריקה , גזעו של העץ בנוי כמו שעם , גדילים גדילים המתפצלים בתוך גזעו , בגזעו משתמשים כחומר בידוד לבנייה ,עלוותו ירוקת עד בכול השנה , הצמח נפוץ בנאות מדבר בערבה ובנגב , כיוון שעליו הם ירוקי עד ,החלו אנשים לשתלו בגינותיהם ולדעתם של מומחים הם שוגים בהחלטה זאת.פרחיו של תפוח סדום יפים , חמשת עלי הכותרת סוגרים על השחלות ,העלי והאבקנים , אך מאפשרים לחרקים להיכנס ולהעביר אבקה מהאבקנים מעלי אחד למשנהו על מנת ליצור את הרוויה , כאשר חש הפרח כי הגיע הזמן לפקוע , הפרח פוקע מתוך הפרי הריק הוא נפתח מתגלה בצד אחד מעין רשת בצורת מפוחית, ובכול חור מסתתר גרעין הצמוד למצנח כמו שערות משי,בעת שהרוח נושבת הם מתעופפים ונוחתים באזורים לחים ומתחילים מחזור חיים חדש.
 
עוד מימי התנך ומתקופות שונות ,לקחו התושבים את שערות הגדילים , שזרו מהם פתילים ששימשו למנורות השמן הקדמוניות כפתיל, מי שבעיקר עסק בנושא האיסוף היו השבטים הבדויים שמכרו את תוצרתם בעיקר בשווקים בעזה.ההקשר לתקופה היהודית , לאחר מלחמת השחרור , קשורה ליזם יהודי , שרקח משחה שיועדה להצמחת שערות לאנשים מתקרחים , חלק מפרנסת אנשי קבוץ עין גדי בתחילתו , קשורה הייתה לתפוח סדום , כאשר שוברים את עלה עץ תפוח סדום מופרש ממנו חלב , הם נהגו לחתוך את העלים ,להניח תחתם כלי איסוף ,כמו שחולבים את עץ הקאוצוק – הגומי ,או המייפל הקנדי , את התוצרת ,היו מוכרים ליזם ,שרקח את המשחה ומכר את תוצרתו בבקבוקים בארץ ובעיקר בחו"ל, אחרית דבר שהיזם נשאר קרח תרתי משמע מחוסר ההצלחה ומאובדן כספו, את שערותיו הוא הפסיד מתלישת שערותיו מחוסר מזלו.
ערבה עץ תפוח סדום הרעיל
 
ים המלח מעיינות מים מתוקים בקרקעית ים המלח
מעיינות מים מתוקים בקרקעית ים המלח
מחקר שבוצע בידי אוניברסיטת בן גוריון, בשנת 2011 ,בידי החוקר יניב מונבז ובהנחיית פרופסור יונתן לרון , גילה כי בקרקעית ים המלח בעומק ממוצע של 30 מטר לאורך חופו של האגם הנכחד ,נובעים שרשרות של מעיינות מים מתוקים על פי דגימת המעיינות  , צורת הנביעה של המעיינות כמו לועי קונוס ומערות שקוטרם כעשרה מטר ועומקם הממוצע 13 מטר, מאחר והיה ידוע על פי המעיינות הקרובים לקו החוף כי ישנם מעיינות נובעים ,בעת שנחרו נביעות אלו והמנהרות נתגלה כי הם יורדים למעמקי האגם רצפת המעיינות איננה רצפת חול אלא רצפת שטיח מלח, נביעות המעיינות והמנהרות צולמו  ותועדו.
 
כבר בשנות העשרים נתברר לחוקרים,כי קיימות נביעות של מעיינות בקרקעית ים המלח והן מהוות חלק ממקורות המים בים המלח, כבר אז נתגלו יצורים אורגאניזמים חיים בים המלח , כך שהשם ים המוות לא היה מדויק במאת האחוזים, המחקר החדש גילה את היקף הנביעות ומספרם הרב ,האמת שמרבדי היצורים והחיידקים האורגאניזמים הפליאו בכמותם את החוקרים, בעונות של ירידת גשם רב בארצנו , חיידקים ואצות כאורגאניזמים בים המלח, יוצרים צביעה של קטעי ים בצבע אדום כתוצאה מפעילותם ופליטת חומרים כימיים שנפלטו מהם לאחר עיבוד, ועדיין נותרה השאלה כיצד יצורים אלו מתקיימים במליחות הגבוהה של המים , למרות מציאת כמות גדולה כזאת של נביעות.
 
בדיחה מסופרת על דייג שהתיישב על גדות האגם עם חכה ,ועשה פעולות של דייג והכנסת שלל לתרמיל האיסוף, עבר יהודי סקרן, החנה את מכוניתו והתקרב לדייג , עמד בהה, צפה ולבסוף מסקרנותו שאל את הדייג איזה דגים הוא דג, השיב הדייג ,אתה הדג המאה שאני דגתי.
ים המלח מעיינות מים מתוקים בקרקעית ים המלח
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור