דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח ספור מפעלי המלח והאשלג

 
 
ים המלח המסעדה והמלון מונטאזת אל לידו ההרוס

כאשר מגיעים לצומת הלידו , בנסיעה בכביש מספר אחד מירושלים לים המלח , בנקודת החיבור עם כביש מספר  90 , על צומת קלייה פונים שמאלה ולאחר עשרות מטרים עוצרים ומחנים בנקודה שלושה מבנים, הכניסה חינם .

 

במבנה הראשון מצד ימין , מבחינים בשרידי מסעדה, ששמה היה בסוף היקום , המסעדה מוקמה לכוון הים ,למסעדת המלון חוברה ה מרפסת עגולה הצופה לכוון ים המלח .

 

בתקופה הירדנית , שימשה המסעדה את עשירי ירדן,  כמקום בילוי ואז נקראה מונטאזת אל לידו, כאשר נכנסים פנימה דרך הפתחים הפרוצים ,מתגלה היכולת האקוסטית של המסעדה בעת שמדברים , במרכזה של המרפסת ממוקמים שרידי בימת ההופעות מאבן.

 

החלק המעניין אותנו כישראלים,  היא מפת הקיר המצוירת על החלק הפנימי,  של קירותיה  העגולים של המסעדה, בהתבוננות מקרוב במפה הפנוראמית של ארץ ישראל ,אנו מבחינים כי זאת מפה הדומה למפות צלבניות כפי שהם תארו את ארץ ישראל .

ים המלח המסעדה והמלון מונטאזת אל לידו ההרוס
 
ים המלח הסוד שמאחורי סלילת הכביש בין קלייה לסדום

עד מלחמת ששת הימים הכביש המוליך דרומה ,לאורך הגדה המערבית של ים המלח מצומת הלידו הגיע רק עד מעיינות עין פשחה, כיוון שהמים הגיעו עד מצוק העתקים ,נאלצו הולכי הרגל והטיילים לעלות על המצוק לעקוף את שפכי הנחלים ולהמשיך עליו בדרכם למצדה ועין גדי בואך סדום, רק בקטעים שהדרך אפשרה זאת, ניתן היה לעבור לאורך הגדה המערבית, דרך נוספת למעבר הייתה שייט בסירות .

בשנות החמישים סללה מדינת ישראל כביש, לחלקה הדרומי של ים המלח, דרך שירדה מדימונה – ערב וחיברה את מפעל סדום ועין גדי למדינת ישראל, עד מלחמת ששת הימים שבו השטח היה בשליטת הירדנים מנעו המצוקים, הנחלים והמפלים אפשרות לחצוב ולסלול את הדרך המערבית של ים המלח.

כאשר נפל האזור לידי מדינת ישראל ,חשבו אנשי הממשל כי סלילת הדרך יקרה ורבת מכשולים ,ואינה שווה את המאמץ, למרות הפיתוי הגדול , את סלילת הכביש אנו חייבים לדב אייזנברג מהנדס במע"ץ ,שחיבר את צפון המדינה לדרומה בגבולה המזרחי של מדינת ישראל ,במעשה פורץ דרך כחלוצים שלפני המחנה.

האתגר בסלילת הכביש באזור ים המלח ,משכה את המהנדס דב אייזנברג ,ששרת באותה התקופה כנציג מע"ץ ,בממשל הצבאי הישראלי באזור עזה ,שם ניסה הממשל לפתור את הצפיפות במחנות הפליטים ,לאחר מכן מונה להקים את נושא ההנדסה בכללותו באזור יהודה ושומרון, במסגרת הממשל הצבאי הישראלי.

ים המלח הסוד שמאחורי סלילת הכביש בין קלייה לסדום
 

שרידי המלון ממוקמים על החוף שממול לצומת קליה בחלק הצפוני משמאל למבנה המסעדה ההרוס ,והמפה שצוירה על קירותיה של חייל המילואים המשועמם, מבנה שהיה בן ארבעה קומות שקרס בשנת 2015 מהזנחה של המבנה לאורך 48 שנים לאחר מלחמת ששת הימים.

לאחר מלחמת העצמאות על חוף ים המלח בצומת קליה של היום הוקם מתחם תיירות ירדני שפעל בין השנים 1948-1967 ,מתחם שכלל מסעדה מפוארת ומלון מונטאזת אל לידו ,מלון זה איננו מלון קליה שהוקם ביד חברת קליה שפת ים ומבראה בע"מ , בניהולו של המלונאי הארי לוי בתחילת 1938 .

לאחר המלחמה בשנת 1949,פנו האחים נזל יזמים ירדניים למלך עבדאללה, בבקשה לחכור מהממלכה חלק מהשטח של המפעל הצפוני ,על מנת להקים במקום מתחם תיירות ומלון שנקרא מונטאזת אל לידו, בעבור הצליינים מרחבי העולם שמגיעים לאתר הטבילה הסמוך , את השטח להקמת המלון חכרו האחים הערביים נזל ,שהיו בעלי מלון ארמון החורף ביריחו ומלון פילדלפיה ברבת עמון.

מלון הלידו הירדני מונטאזת אל לידו - מלון ים המוות
 
ים המלח ספור האספלט

לאורך מאות בשנים בסיפורי המסחר של ים המלח מסופרים, קיימות עדויות לגושי אספלט שהתנתקו מקרקעית הים בעת סערות ואשר הועמסו על בהמות מסע ונמכרו לאחר שהועברו לנמלים ,לצרכי איטום דפנות הסירות למניעת חדירת מים.

לאישוש הסיפור של גושי האספלט ,מסופר כי בשנת 1834 כאשר האזור עבר רעידת אדמה נזרקו לגדה הדרום מערבית גושי אספלט רבים, מפאת גודלם של הגושים ,חתכו הבדואיים את הגושים שגררו לחוף בעזרת גרזנים ,לחתיכות שיכלו להעמיסם על גבי גמלים במסע דרך עין גדי לנמלי הדרום ומצרים ,שם הם ומכרו אותם בכסף רב בערי הנמל בארץ ישראל ובלבנון.

ים המלח ספור האספלט
 

סיפור שמו החדש של היישוב נחלק איך לא (יהודים) במספר גרסאות הגרסה הראשונה טוענת כי שמו של הישוב נקרא על שם קליה צמח בר הגדל באזור הנזכר בתנ"ך, יש הטוענים כי שמו של היישוב נובע מהמילה kalium הלטינית לאשלג .

הציונים שביננו טוענים כי השם מבוסס על ראשי התיבות שמהוות את המשפט האלמותי " קם לתחייה ים המוות" לציון חידוש ההתיישבות היהודית שהייתה באזור בימי בית שני , והאחרונים טוענים כי שם היישוב נובע ממלון קליה שנוהל בידי חברת " שפת ים ומבראה בע"מ " שהיה על קו החוף ושימש את העשירים בעיקר לנופש ובריאות.
 
בשנת 1968 לאחר מלחמת ששת הימים, נתקבלה ההחלטה להקמת היישוב קליה מחדש בתחילה כהיאחזות נח"ל במבני הצבא הירדני שעל קו החוף ,ולאחר מכן בשנת 1974 אוזרח הישוב והפך לישוב קבע כקיבוץ היישוב נחשב לגדול ביותר לאורך החוף המערבי של ים המלח, במיוחד לאחר שהחלה התרחבות קהילתית בשיטת בנה ביתך בשנת 2012 , ביישוב בישוב גם הוקם בית ספר אזורי הנקרא "מגילות" שאליו מגיעים ילדי האזור .
 
תושבי היישוב קלייה מתפרנסים מחקלאות, תיירות, הפעלת חוף רחצה, ובית הארחה ומסעדה ,החקלאות מתבססת על גידולי שדה וירקות, מטעי תמרים ,רפת פרות לחלב ,לולי מטילות ובשר, וחנות למכירת מוצרי ים המלח .


     

ים המלח קבוץ קלייה (קלי"ה) כיום
 
ממשית כורנוב בימי המנדט הבריטי

תודה לספריית מעריב בעבור המפה.

בימי המקרא ,האגדות מספרות כי ברחבי הנגב ,היו כעשרים וארבע ישובים ,לחיזוק טענה זאת ,כדאי לעיין בספר התנ"ך בספר יהושוע ובספרי התלמוד והמשנה המחזקים אגדות אלו, חלקם הגדול של ערים אלו נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, למרות שהיו הרבה ויכוחים של חוקרים לגבי מיקומם ,חלק מהחוקרים אנסו את המפות לשרידי הערים על פי בית מדרשם של מספרי הסיפורים הבדואיים .
 

לחיזוק טענות הערים והחקלאות המשגשגת בנגב ,במיוחד הערים הנבטיות כדאי לעיין בתרגומים של כתבים בארמית בסיפורי התורה, בסיפורים אלו מסופר על מפעלי המים הנבטיים שבעזרתם הצמיחו גידולים חקלאיים והפכו שממה לנווה פורח , עד היום אנו מוצאים שרידי של גידולים כשורשי גפנים ולידם גתות יין, בורות לאכסון תבואה ועוד ועוד.

כמויות הגשמים היורדים הם הקובעים את כמות היבול לדונם ,בשנים גשומות בשנות השלושים ,כמות התבואה לדונם מגיעה עד 120-150 קילוגרם לדונם, לדוגמא בשנת 1947 נמדדו באזור ממשית 30 מ"מ .

ממשית כורנוב בימי המנדט הבריטי
 
ממשית אוצרות הטבע בנגב ובממשית כורנוב

לאורך השנים נפוצו שמועות על אוצרות טבע בחולות שמסביב לממשית ,הסיפור הלוהט סבב סביב האפשרות למצוא נפט על פי ממצאים גאולוגיים של חוקרים שסובבו בנגב , כפי שאומרות אגדות המזרח ,מי ששהה הרבה זמן באזור ותחת השמש היוקדת ,כך שרה עליו רוח אגדות המזרח והפנטזיה העולה כפטה מורגנה .

עוד בתקופת השלטון העותומאני חולקו זיכיונות לחיפוש נפט בכרנוב ובנגב לחברת סטרדנד אוויל ,על סמך ממצאי החיפוש של גאולוגים מטעמה שחיפשו סימנים לנפט במעמקי המדבר,אך חיפושים אלו הופסקו בעת מלחמת העולם הראשונה ,זכויות לחיפוש נפט ניתנו שוב בשנות השלושים של המאה העשרים בידי המנדט הבריטי .

המבנה הגאולוגי של הנגב מייצר הנחות כי קיימים מאגרי נפט מתחת לחולותיו, בתקופת המנדט ניתנו זכויות חיפוש נפט לחברת הנפט העירקי (חברה שבשליטת בריטית) בשותפות עם חברת חקר הירדן , וחברת לחיפושי נפט שבבעלות מפעלי ים המלח שנקראה "חברת הנפט הארצישראלית ",על מנת שיקדחו ויחפשו את הנפט, שלושה ניסיונות נערכו בנגב באותה תקופה אחת באזור חוליקאת ,באזור כורנוב – ממשית ובאזור הר סדום בחלקו הדרום מערבי.

ממשית אוצרות הטבע בנגב ובממשית כורנוב
 
ממשית הכביש מבאר שבע לראש זוהר ולסדום (כביש האשלג ) 1951-3

תודה לצלם ב. כרמי בעבור העזרה בהבאת התמונות

בשנת 1949 בהחלטה סודית של הצבא ,למציאת דרך לסלילת כביש לכוון מפעל המלח בסדום ,צבאית נשלחו 12 סיירים על גבי ג'יפ וקומנדקר למשימה, שמונה ימים תרו וסיירו סיירים אלו שצוידו במזון ודלק לרכבים בחיפוש נתיב ,עד שנתקלו בסלע ענק שחסם את דרכם במצוק על מנת שיוכלו לרדת לכוון ראש זוהר.

כאשר נתקעו אל מול הסלע והמחסור במזון ומים גרם להם לחשוב על נטישת המשימה למזלם בעזרת מכשיר הקשר ומטוס מלווה ,הם יצרו קשר וקבלו הצנחה של חומרי נפץ ומזון בעזרת חומר הנפץ ,פוצצו הסיירים את הסלע החוסם וירדו לכוון ים המלח ,בראש זוהר פגשו הסיירים משלחת שהגיעה מכוון מפעל ים המלח הדרומי בסדום.

בינואר 1950 ,החלה סוף סוף סלילת הכביש , לכוון ראש זוהר וסדום, לאחר שבמכרז לסלילתו זכתה מע"ץ באמצעות חברת חריש שקבלה על עצמה את עבודות העפר , המתחרה הנוספת למכרז הסלילה הייתה סולל בונה, לבצוע סלילת הכביש, הביאה החברה לשטח כארבעים בולדוזרים ,מחרשות קומפרסורים ואמצעי סלילה ,שנאספו מכול רחבי הארץ

ממשית הכביש מבאר שבע לראש זוהר ולסדום (כביש האשלג ) 1951-3
 
ערבה עץ תפוח סדום הרעיל
עץ תפוח סדום הרעיל
 
בעת שיורדים דרומה אנו נתקלים לאורך הגדה המערבית של הירדן לאורך כביש 90 , בנקודות שהמים נמצאים בהם ,בעץ הנקרא תפוח סדום , לצורך קיומו נדרש חום ולחות , פירותיו ועלוותו של העץ הינם רעילים ביותר ויכולים לגרום לשיתוק לפרקי זמן שונים תלוי בחוזק הרעל ובכמות שהייתה במגע עם האדם או החיה , ולמעשה פרט לחרק בודד הנקרא קושן ארסי , נוקטים בעלי החיים לכתת רגלם מקרבתו .
 
הצמח הגיע לישראל ממזרח אפריקה , גזעו של העץ בנוי כמו שעם , גדילים גדילים המתפצלים בתוך גזעו , בגזעו משתמשים כחומר בידוד לבנייה ,עלוותו ירוקת עד בכול השנה , הצמח נפוץ בנאות מדבר בערבה ובנגב , כיוון שעליו הם ירוקי עד ,החלו אנשים לשתלו בגינותיהם ולדעתם של מומחים הם שוגים בהחלטה זאת.פרחיו של תפוח סדום יפים , חמשת עלי הכותרת סוגרים על השחלות ,העלי והאבקנים , אך מאפשרים לחרקים להיכנס ולהעביר אבקה מהאבקנים מעלי אחד למשנהו על מנת ליצור את הרוויה , כאשר חש הפרח כי הגיע הזמן לפקוע , הפרח פוקע מתוך הפרי הריק הוא נפתח מתגלה בצד אחד מעין רשת בצורת מפוחית, ובכול חור מסתתר גרעין הצמוד למצנח כמו שערות משי,בעת שהרוח נושבת הם מתעופפים ונוחתים באזורים לחים ומתחילים מחזור חיים חדש.
 
עוד מימי התנך ומתקופות שונות ,לקחו התושבים את שערות הגדילים , שזרו מהם פתילים ששימשו למנורות השמן הקדמוניות כפתיל, מי שבעיקר עסק בנושא האיסוף היו השבטים הבדויים שמכרו את תוצרתם בעיקר בשווקים בעזה.ההקשר לתקופה היהודית , לאחר מלחמת השחרור , קשורה ליזם יהודי , שרקח משחה שיועדה להצמחת שערות לאנשים מתקרחים , חלק מפרנסת אנשי קבוץ עין גדי בתחילתו , קשורה הייתה לתפוח סדום , כאשר שוברים את עלה עץ תפוח סדום מופרש ממנו חלב , הם נהגו לחתוך את העלים ,להניח תחתם כלי איסוף ,כמו שחולבים את עץ הקאוצוק – הגומי ,או המייפל הקנדי , את התוצרת ,היו מוכרים ליזם ,שרקח את המשחה ומכר את תוצרתו בבקבוקים בארץ ובעיקר בחו"ל, אחרית דבר שהיזם נשאר קרח תרתי משמע מחוסר ההצלחה ומאובדן כספו, את שערותיו הוא הפסיד מתלישת שערותיו מחוסר מזלו.
ערבה עץ תפוח סדום הרעיל
 
ים המלח מעיינות מים מתוקים בקרקעית ים המלח
מעיינות מים מתוקים בקרקעית ים המלח
מחקר שבוצע בידי אוניברסיטת בן גוריון, בשנת 2011 ,בידי החוקר יניב מונבז ובהנחיית פרופסור יונתן לרון , גילה כי בקרקעית ים המלח בעומק ממוצע של 30 מטר לאורך חופו של האגם הנכחד ,נובעים שרשרות של מעיינות מים מתוקים על פי דגימת המעיינות  , צורת הנביעה של המעיינות כמו לועי קונוס ומערות שקוטרם כעשרה מטר ועומקם הממוצע 13 מטר, מאחר והיה ידוע על פי המעיינות הקרובים לקו החוף כי ישנם מעיינות נובעים ,בעת שנחרו נביעות אלו והמנהרות נתגלה כי הם יורדים למעמקי האגם רצפת המעיינות איננה רצפת חול אלא רצפת שטיח מלח, נביעות המעיינות והמנהרות צולמו  ותועדו.
 
כבר בשנות העשרים נתברר לחוקרים,כי קיימות נביעות של מעיינות בקרקעית ים המלח והן מהוות חלק ממקורות המים בים המלח, כבר אז נתגלו יצורים אורגאניזמים חיים בים המלח , כך שהשם ים המוות לא היה מדויק במאת האחוזים, המחקר החדש גילה את היקף הנביעות ומספרם הרב ,האמת שמרבדי היצורים והחיידקים האורגאניזמים הפליאו בכמותם את החוקרים, בעונות של ירידת גשם רב בארצנו , חיידקים ואצות כאורגאניזמים בים המלח, יוצרים צביעה של קטעי ים בצבע אדום כתוצאה מפעילותם ופליטת חומרים כימיים שנפלטו מהם לאחר עיבוד, ועדיין נותרה השאלה כיצד יצורים אלו מתקיימים במליחות הגבוהה של המים , למרות מציאת כמות גדולה כזאת של נביעות.
 
בדיחה מסופרת על דייג שהתיישב על גדות האגם עם חכה ,ועשה פעולות של דייג והכנסת שלל לתרמיל האיסוף, עבר יהודי סקרן, החנה את מכוניתו והתקרב לדייג , עמד בהה, צפה ולבסוף מסקרנותו שאל את הדייג איזה דגים הוא דג, השיב הדייג ,אתה הדג המאה שאני דגתי.
ים המלח מעיינות מים מתוקים בקרקעית ים המלח
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור