דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

שפלה פנימית ושיפולי הרי יהודה

 
 
 
נפוליאון סיפורו בכיבוש ארץ ישראל

הקדמה : נפוליאון במסעו הצבאי שהה בארץ ישראל רק כשלושה חודשים.

נפוליאון הגיע לארץ ישראל על מנת לכבשה ,במסע הכיבוש של מצרים וארץ ישראל בשנים 1798 – 1799     קדמה לכך הכרזתו שבה עקף את השלטון העותומאני ,(כיוון שלא היו סכסוכים בין צרפת לבין המוסלמים והעותומאניים באותה העת),על פי הידוע בהיסטוריה של הקצין הצעיר נפוליאון , בתחילת דרכו כקצין ארטילריה נשלח נפוליאון להדריך את קציני הצבא העותומאני בתותחנות ומהלכי קרב מודרני.

הכרזתו של נפוליאון בטרם יצא למסעו ,כללה שני אלמנטים חשובים,תוך שימוש בהסתרת כוונותיו האישיות , להפוך לקיסר המזרח ולהשתלט על אוצרות המזרח למימון הקמת והגדלת צבאו.

סיבה נוספת לרצונה של צרפת להלחם כנגד השלטון הבריטי שנחשב כאויב העיקרי של צרפת שלאחר המהפכה ,משום שהשלטון המלכותי בבריטניה ,התנגד לרעיונות המהפכה הצרפתית ,ולכן כרת בריתות כנגדם עם מדינות באירופה.

נפוליאון בחן את האפשרויות הצבאיות העומדות בפניו במלחמה כנגד בריטניה ,בעת שבחן את האפשרויות, הבין נפוליאון, כי כוח הצי הצרפתי ,לא יעמוד כנגד כוחו של הצי הבריטי , בבחינת הבנה זאת החליט לפגוע בבטן הרכה של בריטניה ובמושבותיה ,שהיו מקור הכסף הגדול לבריטניה.


נפוליאון סיפורו בכיבוש ארץ ישראל
 

העוברים בדרך בין יפו לירושלים בתקופה העותומאנית ,נאלצו לשלם דמי מעבר ( דרבייה)  לגובי השלטון העותומאני בנוסף לתשלום שנלקח מהם בעבור הנסיעה מידי בעלי קווי הדיליז'אנס, על פי דרישות מושלי המחוזות שבדרך מהסמכות שהוענקו להם לתיקונים לתחזוקת הדרך ושיפוצה ,החניה בחאנים שבדרך הייתה בחינם .

הדרך ששימשה את הולכי הרגל והרוכבים על בעלי חיים, בין העיר יפו לירושלים ,הייתה דרך עפר צרה (שביל) לאורך השנים ואורכה כשישים קילומטר , אומנם הקטע בין העיר רמלה לשער הגיא ,הורחב בתקופת בית אומיה במאה השמינית .  

לאורכה של הדרך הרומאית מהשפלה לירושלים, הוצבו אבני מייל במרחקים קצובים , לאורך הדרך הוחלפו חלק מאבני הדרך (אבני המייל) ,שעליהם היו כתובות בכתב לטיני מהתקופה הרומאית, באבנים חדשות של מושלי האזור ,על אבנים אלו נחרטו משפטים המשבחים את המושל באזור על תחזוקת הדרך ושיפוצה. 

רוב אבני הדרך הרומאיות שהוחלפו או הושמו מחדש, בדרך שלאורך וואדי עלי (באב אל וואד) ובהמשך בנחל אילן , נתגלו בידי החוקרים מרוכזים בערמה אחת ,לאחר שרוכזו בעת השיקום ושיפוץ הדרך החדשה בתקופה העותומאנית. 

תהליך העבודה בקטע השביל בין שער הגיא לירושלים ,להרחבת השביל והפיכתו לדרך רחבה למעבר כרכרות ,שנמשך 38 יום בעבודות בכפיה של תושבי האזור על מנת לאפשר לכרכרתו של הקיסר לעבור בדרכו לירושלים. 

יפו לירושלים נתיב הדרך בתקופה העותומאנית
 

המסע במרכבת הדיליז'אנס בדרך בין יפו לירושלים ,נחלקה לשלושה חלקים, שהיוו את חניות הביניים שבדרך. 

תחנת המנוחה הראשונה מכוון יפו  ,הייתה בחאן אל עזאם של עיר המחוז רמלה ,בזמן שארך בין שעתיים לשלוש.   

התחנה השנייה   הייתה תחנת חאן באב אל וואב , לאחר נסיעה שארכה שלוש עד ארבע שעות ,שם עמדו ונחו הנוסעים העגלון ובנקודה זאת הוחלפו הסוסים לקראת העלייה בהרי ירושלים   .  

התחנה השלישית   הייתה בסוף הירידה במוצא תחתית בבית ידלין , ואז לאחר המנוחה החל קטע הסיום של המסע בשער יפו בעיר העתיקה .

יש לזכור כי דרך העפר היוותה מבחן סיבולת לישבנם וגופם של הנוסעים ,יש להוסיף את תנאי הדרך לתקופת החורף, שבהם לפעמים נדרשו הנוסעים ,לדחוף ולסייע לסוסים למשוך את העגלה במעלה ההר בדרך לירושלים . 

שלושת תחנות המנוחה והחאנים בין יפו לירושלים
 

שמו של הכפר הערבי זרנוקה נובע מהמילה זרנוק בערבית, מיקומו של הכפר כעשרה קילומטר ,מדרום מערב העיר רמלה וכיום בתחום המוניציפלי של העיר רחובות הנקרא שכונת קריית משה ,לאחר שננטש בידי תושביו הערבים בשנת 1948.

רבים מתושבי הכפר הערבי זרנוגה ,שמנו כתשע מאות נפשות בשנות השלושים ,רובם עבדו בפרדסים ובבתים של תושבי המושבה לפני ולאחר מלחמת העולם הראשונה, מספרם של התושבים בכפר זרנוגה צמח ערב מלחמת השחרור ומנה כאלפים ושלוש מאות תושבים.

מיד לאחר כיבוש ארץ ישראל, החליטו שלטונות המנדט ,להקים על שטחים שהוקצו לבנייה ציבורית ,בית ספר לבנים בכפר שבו למדו מעל לשלוש מאות תלמידים ותלמידות, מספר שנים לפני עזיבתם את הארץ בנו שלטונות המנדט עוד בית ספר לבנות.

כיוון ששטחי המושבה רחובות שהוקמה בשנת 1890, הייתה קרובה לאדמות הכפר זרנוגה וחלקם של אדמות המושבה עובדו לאחר שנלקחו בידי פלחי הכפר הערבי ,בטרם עלתה המושבה נוצרו מלכתחילה מריבות על שטחי החקלאות והמרעה בין ההתיישבותיות.

רחובות כפר זרנוקה – זרנוגה
 
 מעבר לשימוש בחאן באב אל וואד, כנקודת מנוחה והחלפת הסוסים בכרכרות לקראת העלייה לירושלים, בחזית חצר החאן נחצבה באר מים לשימושם של האנשים ובעלי החיות ,שטח המבנה כלל קומת קרקע ואורווה, חדר אפייה ללחם, חצר לשהיית העגלות והאנשים ומרפסת בעלת קשתות מאחורי החאן ניטע ובוסתן.  

כמו כן שימש החאן גם כאכסניית אורחים ללינה ,במיוחד לאחר שהורחב שטחו של החאן בשנת 1873, בין יתר השירותים שהוענקו במקום הייתה האפשרות למנוחה של העוברים והצליינים ללינה ,לאוכל ותוספת של פרעושים ללנים במקום .

הקומה הראשונה היה בית הקהוה (בית הקפה) בחזית המבנה התערבבו העגלות שעלו לכוון יפו ביחד עם העגלות שירדו מירושלים לכוון יפו,ובינם החמורים,הפרדות והסוסים שעליהם רכבו האנשים,ולכול ההמולה הצטרפו עולי הרגל שידם לא הייתה משגת לתשלום בעבור הנסיעה או שכירת בעל החיים לרכיבה .

  


שער הגיא חאן באב אל וואד (החאן של סלומון)
 

בתקופת המנדט הבריטי ובשימוש בדרך היבשתית ,  חאן באב אל וואד   הופעל כקנטינה צבאית לשימוש החיילים הבריטים שעלו לירושלים,בעת המרד הערבי שהיה בין השנים 1925 ובמרד הגדול בשנת 1936 , אז נפתחה תחנת משמר של נוטרים בחאן שאף לנו במקום .

לאחר החלטת החלוקה באו"ם, בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ והקמת מדינת היהודים , החלו חברי כנופיות ערביות מישובים סמוכים לדרך לירושלים ולמעבר צוואר הבקבוק באב אל וואב , לחסום ולפגוע בתחבורה שעברה לכוון ירושלים, כתגובה החלה תקופת השיירות ופריצת המצור מהדרך לירושלים, אזור חאן שער הגיא ,נכבש במלחמת העצמאות על ידי הפלמ"ח, בפיקודו של יצחק רבין.

לאחר מלחמת השחרור ננטשו מבני חאן שער הגיא והמצדית ורק בשנת 1979 הם הוכרזו כאתר לאומי , אז נמצא תקציב לשיפוץ ושיקום המבנים בחאן שופצו על ידי הקק"ל, לאחר השיפוץ הוזנח שוב המקום ולא נפתח בו מוזיאון החאן שבו היו אמורים להציג את תולדותיו את הלחימה כנגד הכנופיות הערביות בניסיונם לגרום למצור על ירושלים,וסיפורם של לוחמי השיירות ולחימתם בגבורה . 

לזכר גבורת הלוחמים כתב המשורר חיים גורי איש הפלמ"ח את השיר "באב אל וואד" בימי מלחמת העצמאות המנציח את זכרם של הנופלים בקרבות על הדרך לירושלים. 

שער הגיא תקופת המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות
 
לטרון מנזר אמאוס (עמאוס)

העיר הרומאית ניקופוליס (בית השלום) .

תודה לזקני קבוץ נחשון ,יש הטוענים כי סממני ההתיישבות הראשונה במקום היא מהתקופה הכלכותית,על פי המסורת והאמונה הנוצרים ,באמאוס נפגשו שלושה ימים לאחר הצליבה (ההמרה) ישו ושני תלמידיו בביתו של קליאפוס ומכן קדושתה לנצרות.  
לטרון מנזר אמאוס (עמאוס)
 
מנזר בית ג'מאל לנזירים

מנזר ממוקם לצד הדרך בין בית שמש לבין צומת האלה,לאחר שעוברים את בית שמש, וממשיכים עוד כשני קילומטרים עד לשילוט המפנה לבית גמאל מנזר נמצא מצד שמאל של הכביש.

ביקור ללא תשלום

טלפון 02-9917671 - 02-9918931 פתוח בימים  ב- ש 8:30 - 11:30 ו 15:30 - 16:30 סגור יום ראשון.

 

המנזר הקתולי האיטלקי,של המסדר הסלזיאני ,שהוקם בשנת 1881 לאחר שאדמתו נרכשה בשנת 1860 מידי תושבי האזור הערביים,הממוקם בראש  גבעה מיוערת,לדעת החוקרים, נבנה המנזר על שרידי כנסייה ביזנטית, כהוקרה לקדוש סטפאנוס הנחשב לנוצרי הראשון שמת על קידוש דתו,לדעת חוקרים פרוש שמו של המקום בית גמאל הוא בית היופי, ואולי נובע משמו של רבן גמליאל .

מנזר בית ג'מאל לנזירים
 
מנזר בית ג'מאל לנזירות

מסדר האש הקדושה של כנסיית הקבר, (האחיות מבית לחם).

כניסה בתאום טלפוני 

נזירות מנזר בית ג'מאל חיות כיום בחלקו השמאלי של מנזר בית ג'מאל לגברים ,בין שני האגפים ממוקם בית הספר החקלאי והפנימייה שהוקמו ופעלו עד שנות השמונים ,השטח למבנה מנזר הנשים נרכש בשנת 1869 בידי הנזיר האב אנטוניו בלוני מהזרם הלטיני,במימון אנשי אצולה אנגליים בראשם של הלורד דה בוט, המבנה עצמו שנבנה בתחילה על מנת שישמש כפנימייה ובית הספר החקלאי ליתומים וענייים, החל להבנות בשנת 1873.

בתחילה שימש המבנה כבית הספר אלא שעד מהרה נבנה בו עוד אגף שיועד לנזירות מורות  אב המנזר אנטוניו בלוני, החליט לשנות מסדרו ועבר למסדר הסלזיאני ,בהעבירו את הזכויות על המבנה לזרם החדש.

מנזר בית ג'מאל לנזירות
 
קבוץ צרעה מנזר רפאת (דיר רפאת) והיקב

ביקור ללא תשלום, טלפון לתאום 02-9917981, טלפון לתאום  052-2800750

 

מנזר דיר רפאת ממוקם 5 קילומטר מצפון-מערב לבית שמש,בגבעה שולטת מעל לקבוץ צרעה הכניסה מצומת שמשון לכוון בית גוברין,עוברים את בית שמש,נכנסים לכביש לקבוץ צרעה ,לא נכנסים לקבוץ ,אלא ממשיכים הלאה עד לשלט הכוונה ,בצידו השמאלי של הכביש למנזר בית ג'מאל ויקב מוני, המנזר פתוח בשבת, משעה 9:00 עד 12:00.לתיאום בימים אחרים

 

מנזר רפאת שהוקם בשנת 1927,ממוקם בקרבת הישוב צרעה המופיע בסיפורי התנ"ך,מולדתו של שמשון הגיבור על פי הפסוק ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה, מנזר מאבן המוקף בחומת אבן ובתוכו עצי פיקוס ,גינה ועצי בונגונביליה,המשקיף על עמק נחל שורק,כיום במנזר מעט נזירים בניגוד לעבר שבו אכלסו את המנזר נזירים רבים,המנזר נבנה על אדמות שנרכשו מערבים במאה התשע עשר, המנזר הכנסייה ואלפי הדונם של האדמה החקלאית שייכים לפטריארכיה הלטינית.

קבוץ צרעה מנזר רפאת (דיר רפאת) והיקב
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור