דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חאנים בדרך לירושלים

 
 
בייברס המושל המצרי
הסולטן  המצרי  בייברס
שמו המלא של בייברס הוא אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין בייברס אל-בונדוקדארי אשר נולד בחצי האי קרים בשנת 1223 , הוא גדל להיות מושל מצרים,בעת שהמונגולים כבשו חלקים מרוסיה ,בייברס נשבה בגיל 20 ולאחר מכן נמכר כעבד לקצין ממלוכי , משום פגם בעיניו מחירו היה מגוחך באותם ימים, הוא נשלח להיות חייל במצרים ,לאחר שהבחינו בכישרונו כחייל הוא נתמנה לשומר ראשו של השליט המצרי באותה עת הסולטן האיובי קוטוז  .
 
ביברס הפך להיות קצין בצבא המצרי וחרת על דגלו להלחם בצלבנים בישראל, באחד הקרבות הוא אפילו מצליח לקחת בשבי את לואי התשיעי מלך צרפת,שנחלץ מהשבי בעזרת כופר ענק, בשנת 1260 נערך באזור עין חרוד קרב בעין גאלות כנגד 15,000 לוחמים מונגולים והוא מביס אותם גם כנקמה על השבי בהיותו צעיר, בקרב הזה השתמש בייברס בירי מתותחים .
 
באותה שנה הסולטן האיובי קוטוז  נרצח ויש הטוענים כי ידו הייתה במעל והוא הופך להיות השליט במצרים, הוא החל במסע לחימה בשנת , 1262 כנגד הצלבנים בישראל והערים הצלבניות נופלות אחת אחת בידיו פרט לעיר עכו שנכבשה בשנת 1291 בידי יורשו, את הערים שנפלו הוא הורס במיוחד את אלו שלאורך קו החוף.
 
למרות תדמיתו כהורס הצלבנים למרות שבתחילה לא היה מוסלמי הפך למוסלמי אדוק בהמשך דרכו לצמרת ,הוא נחשב גם לבונה גדול של מבנים איסלמיים,מוסדות ציבוריים ,בתי ספר, חאנים  וגשרים , הוא פיצח את דרך הדואר ממצרים לדמשק שבה ניתן היה להעביר הודעה תוך ארבעה ימים ,נושא העברת הידיעות היה חשוב בעבורו עד שפיתח גם דואר של יוני דואר,תחנות איתות וכדומה.
 
סמלו המסחרי המוטבע על המבנים שבנה, היה אריה חזק או אולי ברדלס המשחק בכף רגלו בעכבר מפוחד שסימלו את אויביו בשנת 1277 מת בייבס כתוצאה מהרעלה .
בייברס המושל המצרי
 
לוד גשר גינדס או גשר בייברס
לוד גשר גינדס או גשר בייברס
איך מגיעים בכניסה לעיר לוד בחלקה הצפוני  יש לעקוב אחרי השלט המורה לכוון העיר העתיקה בלוד , ממש ליד תחנת הדלק פונים לכיוון הגשר ההממוקם מעל נחל האילון.
 
לאחר הכיבוש הממלוכי בשנת 1273 במאה השלוש עשר בנו הם את מסגד אל עמרי והוסיפו מעל נחל איילון את גשר גינדאס או בייברס שנותר עד היום,הגשר הנתמך בידי שלושה קימרונות שמתחתיהם זורמים מימי נחל איילון,הגשר בנוי מאבני גזית .
 
כיום לאחר שנתגלו סימני צלבים חקוקים על נדכי הגשר שהיו מכוסים בבוץ, מסתבר שהגשר נבנה בימי הצלבנים ושופץ על ידו, כמו כן סגנון הבנייה מתאים לסגנון הצלבני .
 
על הגשר בשני צדדי הגשר כתובות בערבית המספרות כי הגשר הושלם בימיו של הסולטן בייברס בשנת 1273 לספירה, ואומרות כך : בשלם האלוהים הרחמן והחנון ובתפילתו על אדוננו הנביא מוחמד ועוזריו,אשר ציווה השולטן בייברס בן עבדאללה בימי בנו אדוננו השולטן המלך א-סעיד נאצר א-דין להקים את הגשר.
 
כמו כן משני צדדי הגשר חקוקי סמלו המסחרי של בייברס אריה או ברדלס משחק עם כף רגלו חייה מפוחדת אולי עכברוש, כסמל לאוייביו .
 
 למרבית הפלא הגשר שנחשב לאחד העתיקים בארץ משמש עדיין לתחבורה המוטורית של העוברים ולהולכי הרגל בעיר לוד.
לוד גשר גינדס או גשר בייברס
 
לטרון ספור מלון המכבים במתחם מנזר לטרון

תודה לנזירים במנזר ולשימוש בתמונות מספריית המנזר,מלון הדרכים "מכבים" הוקם בין השנים 1876-77 , בידי אלכסנדר האוורד ( איסכנדר עוואד ) שהיה נוצרי בן העדה המרונית שמשפחתו הגיעה ממלטה, ושותפו אמיל בטאט הנוצרי, ביחד הקימו מלון דרכים שנקרא "מלון המכבים " ,המבנה שנבנה בשימוש באבן אפורה, למרגלותיו של מנזר לטרון לכוון מצודת לטרון ,מלון דרכים ששימש כמקום מנוחה לנוסעים וחניה בקו מיפו לירושלים .

מלון הדרכים מכבים, אמור היה לאפשר לצליינים נוצרים, לעשות מנוחה והפסקה בדרכם בין יפו, לביקור במקומות הקדושים בירושלים, מסע שנמשך כיומיים נסיעה, בדרכי העפר והסלעים בעליות לירושלים,כאשר נפתח ,קו הרכבות החדש לירושלים בשנת 1892 ,גרם לחיסול המלון לחניית ביניים, כיוון שלא היה בו צורך יותר ,מאחר והנוסעים לירושלים עברו לנסיעה ברכבת האיטית.

כשצרה זאת, נפלה על בעלי מלון  המכבים,השותפים אלכסנדר האוורד   ושותפו   אמיל בטאט   בעלי מלון המכבים, הם ניסו למכור ליהודים שעלו לארץ ישראל, על מנת שיקימו מושבה במקום ,אך ניסיון מכירה זה לא צלח.  

אי לכך רכשו בשנת 1892 בתום משא ומתן קצר, נזירי  המסדר הציסטרציאני , הנקרא גם   המסדר הטרפיסטי   מהזרם הדתי נוצרי הצרפתי   ע"ש העיר לה-טרפ שבצרפת , את המבנה ששימש עד אז גם למגוריהם,בזמן שבנו את המנזר שהחלו לבנות במעלה הגבעה ,בשנת     1980 וצרפו אותו למתחם המנזר ולשדות החקלאיים שעיבדו לאחר שהתיישבו בנקודה כיום כמבנה ומחסן לציוד ונקודת איסוף לתוצרת המשק החקלאי של הנזירים .

לטרון ספור מלון המכבים במתחם מנזר לטרון
 
בחזרה לקו הרכבת והתחנה ביפו

 אט אט לאחר הקמת הקו בין ירושלים ליפו ,תפסה הרכבת את מקומה ,בהובלת סחורות ולנתיב הנסיעה לירושלים ,למרות פרק הזמן הארוך של זמן הנסיעה, ניתן לראות את חשיבותה אפילו בביקור הרצל בירושלים , כאשר נסע בה לפגישה עם קיסר גרמניה.    

עד הקמת הרכבת ,המודל לעליה לירושלים בתקופה התורכית, הייתה הן בהליכה או ברכיבה והמסע נמשך לפחות יומיים ,המסע כלל חנייה לילית בחאן בדרכם,חנייה זאת כללה תשלומים שונים לזכייני המעבר ,כמו אנשי חאן באב אל וואד, שגבו מס קפה מהעוברים לירושלים ,באם נצלתה את שתיית    כוס הקפה או רק עברתה במעבר,הרוכבים על בעלי החיים נאלצו לשלם מס בהמה, אנשים שהשתמשו בכרכרות ועגלות ,נאלצו לדחוף אותם בעת העליות לירושלים,וכמובן דמי הכניסה לירושלים.

בחזרה לקו הרכבת והתחנה ביפו
 

בין האגדות הרבות הם תיאורי העוברים במקום למנהגי האירוח וכוסות הקפה והתה שנכפו על העוברים והשבים בעת המעבר בחאן הדרכים ,אנסה לספר מעט מסיפורי צאצאי הזקנים שהשתמשו בדרך העגלות ובחאן שער הגיא.

הזיכיון שנרכש להפעלת חאן הדרכים מידי השלטון העותומאני ,אפשר חנייה בחאן בחינם, אך הנוסעים הוכרחו לשלם שני מטיליקים בעבור כוס הקפה, באם צרכו את כוס השתייה המהבילה ,או שלא צרכו אותה, התשלום בעבור השתייה הייתה חובה ושימשה כחלק מהכנסות בעל החאן ולתשלום לשלטונות העותומאניים שהעניקו את הזיכיון להפעלתו .

בנוסף הייתה בחאן נקודת גביית  למס הדרכים העותומאני (דרבייה) שהחלה את דרכה באוהל ששימש את הגובים ,אך נקודה זאת חוסלה ,משהבין המושל כי את כספי הדרבייה גנבו לכיסם הגובים מטעמו , ולכן הוא הקים את חאן הדרכים כי הוא ידע ,שהחוכרים יעבירו לכיסו את דמי החכירה .

חאן באב אל וואד אגדות כוסות הקפה והתה
 

האגדה מספרת על הגעה של כרכרה בדרכה לירושלים ,שעצרה בחאן באב אל וואד ,בעת המסע הארוך ,עצרה הכרכרה בתחנות המנוחה בחאנים שבדרך, בכול תחנת מנוחה בחאן הוכרחו הנוסעים לשלם  שני מטיליקים   בעבור כוס השתייה החמה.

  האגדה מספרת כי למרות מס הקפה ,בהפסקת המנוחה בחאן באב אל וואד , נותרה אחת הזקנות בכרכרה בחוסר ממון, והחזירה את כוס השתייה בטענה כי אין לה כסף לשלם בעבור השתייה, כיוון שכך החל המוזג לצעוק כי הזקנה חייבת לו את מחיר המשקה ,והחל למשוך מתחתיה ,את הכרית שישבה עליה לריפוד תלאות הדרך.

  כיוון שמראה האלימות כנגד הזקנה ,לא מצא חן בעיני אחד הנוסעים ,הוא דחף את המוזג מחוץ לכרכרה , אלא שהמוזג חזר עם רוח לחימה לכרכרה , למזלה של הזקנה היה באמתחתו של הנוסע המגן אקדח להגנה ,שהנפתו אל מול פרצופו של המוזג גרמה לו להירגע ולהסתלק.

 חאן באב אל וואב האגדה לאכיפת תשלום כוס הקפה
 

משפחת כותנה המוסלמית ,רכשו מידי השלטון העותומאני את שטח חאן באב אל וואד והאדמות סביבו ,משפחת כותנה אף בנתה את ביתה החדש ,שכונה בית אל קרוסה שפירושו בית העגלון מעל לחאן בשנת 1873 ,לאחר שרכשה משפחת כותנה את המקום בשנת 1869 החלה משפחת כותנה להחכיר את המקום בתחילה לחוכר מוסלמי שגנב את הכסף ולא שילם את דמי החכירה ,לאחר מכן הוחכר החאן למשפחות יהודיות ירושלמיות .

  החוכר הראשון היהודי לחאן שער הגיא הייתה משפחת סלנט , לאחריה הועברה החכירה לידיו של יצחק רוקח ,שהחליט להרחיב את המקום בשנת 1873 ולבנות במתחם החאן את "מלון הרי יהודה" מלון שנכלל במבנה בן שתי הקומות, שבקומתו העליונה היו חדרי לינה לעניים נבנה צריף לינה במתחם.  

לא ניתן היה לעבור בדרך בלא לשלם את תשלום כוס הקפה, בין חוכרי המקום היהודיים אנו מוצאים את משפחות הרב סלנט בשנים 1869-1873 ,משפחת אליעזר רוקח בשנים 1873-1878, בשנים 1878-93 חכרו את המקום שלמה ומלכה רוזנטל, אחריהם משפחת טודרוס ורשבסקי אלא שאשתו סרבה לעבור למקום והוא נטש את החכירה , אך מבין המשפחות החוכרות בולט סיפורו הססגוני של שלמה ומלכה רוזנטל (כונה בידי הערבים סולימן - סלומון)   

החכרת חאן באב אל וואב ליהודים
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור