דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חאנים בדרך לירושלים

 
 

העוברים בדרך בין יפו לירושלים בתקופה העותומאנית ,נאלצו לשלם דמי מעבר ( דרבייה)  לגובי השלטון העותומאני בנוסף לתשלום שנלקח מהם בעבור הנסיעה מידי בעלי קווי הדיליז'אנס, על פי דרישות מושלי המחוזות שבדרך מהסמכות שהוענקו להם לתיקונים לתחזוקת הדרך ושיפוצה ,החניה בחאנים שבדרך הייתה בחינם .

הדרך ששימשה את הולכי הרגל והרוכבים על בעלי חיים, בין העיר יפו לירושלים ,הייתה דרך עפר צרה (שביל) לאורך השנים ואורכה כשישים קילומטר , אומנם הקטע בין העיר רמלה לשער הגיא ,הורחב בתקופת בית אומיה במאה השמינית .  

לאורכה של הדרך הרומאית מהשפלה לירושלים, הוצבו אבני מייל במרחקים קצובים , לאורך הדרך הוחלפו חלק מאבני הדרך (אבני המייל) ,שעליהם היו כתובות בכתב לטיני מהתקופה הרומאית, באבנים חדשות של מושלי האזור ,על אבנים אלו נחרטו משפטים המשבחים את המושל באזור על תחזוקת הדרך ושיפוצה. 

רוב אבני הדרך הרומאיות שהוחלפו או הושמו מחדש, בדרך שלאורך וואדי עלי (באב אל וואד) ובהמשך בנחל אילן , נתגלו בידי החוקרים מרוכזים בערמה אחת ,לאחר שרוכזו בעת השיקום ושיפוץ הדרך החדשה בתקופה העותומאנית. 

תהליך העבודה בקטע השביל בין שער הגיא לירושלים ,להרחבת השביל והפיכתו לדרך רחבה למעבר כרכרות ,שנמשך 38 יום בעבודות בכפיה של תושבי האזור על מנת לאפשר לכרכרתו של הקיסר לעבור בדרכו לירושלים. 

יפו לירושלים נתיב הדרך בתקופה העותומאנית
 

המסע במרכבת הדיליז'אנס בדרך בין יפו לירושלים ,נחלקה לשלושה חלקים, שהיוו את חניות הביניים שבדרך. 

תחנת המנוחה הראשונה מכוון יפו  ,הייתה בחאן אל עזאם של עיר המחוז רמלה ,בזמן שארך בין שעתיים לשלוש.   

התחנה השנייה   הייתה תחנת חאן באב אל וואב , לאחר נסיעה שארכה שלוש עד ארבע שעות ,שם עמדו ונחו הנוסעים העגלון ובנקודה זאת הוחלפו הסוסים לקראת העלייה בהרי ירושלים   .  

התחנה השלישית   הייתה בסוף הירידה במוצא תחתית בבית ידלין , ואז לאחר המנוחה החל קטע הסיום של המסע בשער יפו בעיר העתיקה .

יש לזכור כי דרך העפר היוותה מבחן סיבולת לישבנם וגופם של הנוסעים ,יש להוסיף את תנאי הדרך לתקופת החורף, שבהם לפעמים נדרשו הנוסעים ,לדחוף ולסייע לסוסים למשוך את העגלה במעלה ההר בדרך לירושלים . 

שלושת תחנות המנוחה והחאנים בין יפו לירושלים
 

החאן ברמלה היה כנראה ראשון הח'אנים על דרך הדואר, שהקים המושל הממלוכי ביברס בתקופה הממלוכית בשנים 1220-1515 דרך שעברה לתפעול העותומאניים בשנים 1515-1915בהמשך,דרך הדואר שימשה את דוורי הדואר שמרכז שלטונו היה במצרים וששלט גם בארץ ישראל לבנון וסוריה.

מבנה חאן אל עזאם היה בן שתי קומות על פי עדויות כבר שימש כך סבורים החוקרים בתפקידו לעולי רגל במאה התשיעית, אך המבנה הנוכחי המוכר לנו נבנה בתקופת המושל ביברס במחצית המאה השלוש עשר ,מבנה בן שתי קומות שמידותיו כשמונים מטר על שמונים מטר המוקף   חצר לבהמות וסחורה, חדריו המזרחיים בקומה העליונה היו מרווחים יותר משאר חדרי החאן, בקומה העליונה אף נבנו חרכי ירי להגנה, הכניסה לחאן הייתה דרך שער אבן קשתי שהיו בו דלתות עץ עבות .

מבני החאן שהוקמו על ציר הדרך שימשו כנקודות שליטה ותקשורת ומקום מנוחה לשליחיו ודווריו בדרכם למשימותיהם ,שליחי הדואר שיצאו פעמיים בשבוע לדרכם ,נזקקו למקום להחלפת הסוסים, מקום מנוחה ואוכל ומקום לצידה להמשך הדרך, שליחים אלו לוו במשמר צבאי להגנתם.

בהמשך הפכו החאנים לשימוש אזרחי בנוסף לתפקיד הממלכתי ,לטובת עוברי אורך וסוחרים העותומאניים הוסיפו למקום תפקיד ,לגביית מס דרכים ונקודת ביקורת לעוברים בדרך, ותחנות הסגר לבהמות למניעת הפצת מחלות .

רמלה חאן אל עזאם
 
לוד חאן אל חילו החאן המתוק
לוד חאן אל חילו – החאן המתוק
החאן נבנה מאבנים מקומיות, במאות ה 12-16 בתקופה הממלוכית ובהמשך שימש גם בתקופה העותומאנית, מיקומו נקבע במרכז העיר העתיקה של לוד,כאשר העיר שימשה כצומת מרכזית בדרך ממצריים לסוריה ואפילו לכוון ירושלים ומשם לעבר הירדן, כיוון שהיה צומת דרכים ומקום שוקק שימש גם החאן כמקום מסחרי חשוב לסחורות במעבר או לסחורות שיועדו לתושבי ישראל.
 
בחאן השתכנו בימי השוק סוחרים שהביאו את מרכולתם למכירה בימי השוק ובנוסף אורחי אורך שעלו לירושלים , השוק ליד החאן שימש גם כשוק בהמות ובעלי חיים, בתקופתנו עדיין השוק שליד החאן פעיל וכיום הוא מתנהל בימים שלישי ושישי כשוק פתוח באזור החאן.
 
לחאן הייתה כניסה מרשימה וגדולה מכוון דרום, השער עותר בשתי קשתות , חלקו החיצוני של החאן וחדריו בחלק השמאלי של השער שימשו גם כחנויות כלפי הרחוב,נעשה בו גם שימוש בתקופה העותומאנית ובימי המנדט לצורך לינה של צליינים ,שיש ששהו במקום מספר ימים.
 
כאשר נבנה החאן בתקופה הממלוכית הוא נבנה כמבנה בן קומה אחת, צורת מבנה אופייני לחאנים שניבנו באותה תקופה , בימי השלטון העותומאני בין תחילת המאה החמש עשר עד שגורשו מישראל בתחילת המאה ה 19 , נעשו בחאן שינויים על מנת להתאימו לחשיבות שראו העותומאניים והתייחסותם לנפח המסחר שגדל ולצומת המרכזית בחיבור שלהם בין מצרים לסוריה במה שנקרא אז דרך הדואר והמסחר.
 
למבנה הוספה קומה שיועדה לצרכי לינה והחלק התחתון שימש למסחר ולאחסנת סחורה כולל בעלי חיים ,אז באותה תקופה הוסבו חלק מחדרי הקומה הראשונה שפנו לרחוב והפכו לחנויות קבועות.
 
בסיור מאי 2011 לצערי מקום מוזנח שאינו מקבל את הכבוד המגיע לו,במרכז החצר שלוש חפירות ארכיאולוגיות שנעשו בידי תלמידים מהתיכון במקום,אך הוזנחו ונעזבו וחבל, שרידים לקומה השנייה רק בקיר המערבי , פקשוש וחבל.
 
לוד חאן אל חילו החאן המתוק
 
 מעבר לשימוש בחאן באב אל וואד, כנקודת מנוחה והחלפת הסוסים בכרכרות לקראת העלייה לירושלים, בחזית חצר החאן נחצבה באר מים לשימושם של האנשים ובעלי החיות ,שטח המבנה כלל קומת קרקע ואורווה, חדר אפייה ללחם, חצר לשהיית העגלות והאנשים ומרפסת בעלת קשתות מאחורי החאן ניטע ובוסתן.  

כמו כן שימש החאן גם כאכסניית אורחים ללינה ,במיוחד לאחר שהורחב שטחו של החאן בשנת 1873, בין יתר השירותים שהוענקו במקום הייתה האפשרות למנוחה של העוברים והצליינים ללינה ,לאוכל ותוספת של פרעושים ללנים במקום .

הקומה הראשונה היה בית הקהוה (בית הקפה) בחזית המבנה התערבבו העגלות שעלו לכוון יפו ביחד עם העגלות שירדו מירושלים לכוון יפו,ובינם החמורים,הפרדות והסוסים שעליהם רכבו האנשים,ולכול ההמולה הצטרפו עולי הרגל שידם לא הייתה משגת לתשלום בעבור הנסיעה או שכירת בעל החיים לרכיבה .

  


שער הגיא חאן באב אל וואד (החאן של סלומון)
 

בתקופת המנדט הבריטי ובשימוש בדרך היבשתית ,  חאן באב אל וואד   הופעל כקנטינה צבאית לשימוש החיילים הבריטים שעלו לירושלים,בעת המרד הערבי שהיה בין השנים 1925 ובמרד הגדול בשנת 1936 , אז נפתחה תחנת משמר של נוטרים בחאן שאף לנו במקום .

לאחר החלטת החלוקה באו"ם, בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ והקמת מדינת היהודים , החלו חברי כנופיות ערביות מישובים סמוכים לדרך לירושלים ולמעבר צוואר הבקבוק באב אל וואב , לחסום ולפגוע בתחבורה שעברה לכוון ירושלים, כתגובה החלה תקופת השיירות ופריצת המצור מהדרך לירושלים, אזור חאן שער הגיא ,נכבש במלחמת העצמאות על ידי הפלמ"ח, בפיקודו של יצחק רבין.

לאחר מלחמת השחרור ננטשו מבני חאן שער הגיא והמצדית ורק בשנת 1979 הם הוכרזו כאתר לאומי , אז נמצא תקציב לשיפוץ ושיקום המבנים בחאן שופצו על ידי הקק"ל, לאחר השיפוץ הוזנח שוב המקום ולא נפתח בו מוזיאון החאן שבו היו אמורים להציג את תולדותיו את הלחימה כנגד הכנופיות הערביות בניסיונם לגרום למצור על ירושלים,וסיפורם של לוחמי השיירות ולחימתם בגבורה . 

לזכר גבורת הלוחמים כתב המשורר חיים גורי איש הפלמ"ח את השיר "באב אל וואד" בימי מלחמת העצמאות המנציח את זכרם של הנופלים בקרבות על הדרך לירושלים. 

שער הגיא תקופת המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות
 

תחילת סיפורו של שלמה רוזנטל בלידתו בוילנה ועלייתו לארץ ישראל בימי העלייה הראשונה בעת שהתיישב בירושלים העתיקה,כאשר חכר שלמה את חאן באב אל וואד בסביבות שנת 1878, לאחר משפחת רוקח וסלנט  ,הוא העביר את משפחתו למגורים במקום, בביתם של משפחת ברכה המוסלמית ,הבית שמעל לחאן ומסביבו נטעה המשפחה בוסתן פירות וגינת ירקות .

דמותו הציורית של שלמה רוזנטל כבעל גוף שרירי וסיפורו כמתאגרף חובב, עזרו לו בניהול החאן ,שלמה אף הקים קו ודיליז'אנס ומטען משל עצמו , שלמה גם החזיק אורווה להחלפת סוסים יגעים בחאן לקראת עלייתם בעליה לירושלים , במיוחד לאנשי הקונסוליות הזרות בירושלים .

את המקום ניהל שלמה רוזנטל מעל לעשרים שנה ,ובעת שנפטר בשנת 1893 ,שנה לאחר פתיחת קו הרכבת , עזבה משפחתו את המקום וחזרה להתגורר בירושלים.

כיוון שהדרך היבשתית פינתה את מקומה מקווי מרכבות לכלי רכב ממונעים , החליטה משפחת תמימי בשנות השלושים ,שביתם בחברון כי נדרש למקום תחנת דלק של סוכנות של וחנות דרכים לעוברים בשער הגיא , מצידו השני של חאן הדרכים , בנוסף לתחנת הדלק בנתה משפחת תמימי מבנה גדול וגג רעפים לו בעבור חנות לחלפים ומזון , התקנאה בעלת השטח החאן באב אל וואד , משפחת כותנה והקימו גם הם תחנת דלק וחנות בשטחם.

שער הגיא שלמה ומלכה רוזנטל
 

טודרוס ורשבסקי חי בשנים 1887-1940 ,נפטר בגיל 63 בירושלים, טודרוס נשא את אסתר ולהם נולד בנם שאול ונכדתו אסתר שהמשיכו את דרכו במלונאות, טודרוס וצאצאיו עסקו למחייתם מהפעלת בתי מלון בירושלים. 

חריגה אחת הייתה לטודרוס ורשבסקי ,כאשר חכר את חאן באב אל וואד מחוץ לירושלים לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנות השלושים ממשפחת כותנה המוסלמית, במטרה להפכו לחאן דרכים פעיל, לחפצים לנוח מתלאות הדרך מהשפלה לירושלים ,תוכניתו זאת התנפצה עקב סירובה של רעייתו אסתר להעתיק את מגוריה לדירה שליש החאן.

בשנת 1928 שכר טודרוס ורשבסקי ,את בית המלון תל אביב ברחוב יפו 44 בכיכר ציון מידיה של משפחת קוקיא , כאשר נפטר עבר ניהול המלון לידיו של בנו שאול , שלקח גם את בית המלון אטלנטיק ברחוב בן יהודה 13,פינת בן הלל 13 ,עד שפוצץ המלון בפיצוץ מכונית התופת בפבואר 1948 .

שער הגיא שלמה ומלכה רוזנטל
 
הסולטאן בייברס
הסולטאן בייברס
שמו המלא של בייברס הוא אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין בייברס אל-בונדוקדארי אשר נולד בחצי האי קרים בשנת 1223 , הוא גדל להיות מושל מצרים,בעת שהמונגולים כבשו חלקים מרוסיה ,בייברס לאחר שנשבה בגיל 20 נמכר כעבד לקצין ממלוכי , משום פגם בעיניו מחירו היה מגוחך באותם ימים, הוא נשלח להיות חייל במצרים ,לאחר שהבחינו בכישרונו כחייל הוא נתמנה לשומר ראשו של השליט המצרי באותה עת הסולטאן האיובי קוטוז  .
 
ביברס הפך להיות קצין בצבא המצרי וחרת על דגלו להלחם בצלבנים בישראל, באחד הקרבות הוא אפילו מצליח לקחת בשבי את לואי התשיעי מלך צרפת,שנחלץ מהשבי בעזרת כופר ענק, בשנת 1260 נערך באזור עין חרוד קרב בעין גאלות כנגד 15,000 לוחמים מונגולים והוא מביס אותם גם כנקמה על השבי בהיותו צעיר, בקרב הזה השתמש בייברס בפעם הראשונה בחומר נפץ למלחמתו  .
 
באותה שנה הסולטאן האיובי קוטוז  נרצח ויש הטוענים כי ידו הייתה במעל והוא הופך להיות השליט במצרים, הוא החל במסע לחימה בשנת , 1262 כנגד הצלבנים בישראל והערים הצלבניות נופלות אחת אחת בידיו פרט לעיר עכו שנכבשה בשנת 1291 בידי יורשו, את הערים שנפלו הוא הורס במיוחד את אלו שלאורך קו החוף.
 
למרות תדמיתו כהורס הצלבנים למרות שבתחילה לא היה מוסלמי הפך למוסלמי אדוק בהמשך דרכו לצמרת ,הוא נחשב גם לבונה גדול של מבנים איסלמיים,מוסדות ציבוריים ,בתי ספר, חאנים  וגשרים , הוא פיצח את דרך הדואר ממצרים לדמשק שבה ניתן היה להעביר הודעה תוך ארבעה ימים ,נושא העברת הידיעות היה חשוב בעבורו עד שפיתח גם דואר של יוני דואר,תחנות איתות וכדומה.
 
סמלו המסחרי המוטבע על המבנים שבנה, היה אריה חזק  בעל רעמה כפתור ציצית לזנבו המשחק בכף רגלו בעכבר מפוחד ,שסימלו את אויביו,  בשנת 1277 מת בייבס כתוצאה מהרעלה .
הסולטאן בייברס
 

מצודת הדרכים מצדית שער הגיא (מצדית חורבת חרסיס), נבנתה בשנת 1860 ,בתקופת שלטון העותומאני , הגישה למצדית הדרכים בחורבת חרסיס ,בנתיב היורד מירושלים לתל אביב, הכניסה היא מתחנת הדלק בשער הגיא . מצודת הדרכים מצדית שער הגיא (מצדית חורבת חרסיס),

מצדית שער הגיא (מצדית חורבת חרסיס) ,נבנתה בידי סוראיה פאשה מושל ירושלים באותה תקופה בהוראת השולטאן עבדול חמיט השני  (ספור השעון בשער יפו בירושלים העתיקה) המצד נבנה כאחד משבע עשר המצדיות ,שהוקמו לשמירה והאבטחה על הדרך בין יפו לירושלים כאשר המטרה הראשונה ,להגן על הדרך מפני כנופיות שודדים בדואיות שרחשו לאורך הדרך



שער הגיא המצדית (מצדית חורבת חרסיס)
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור