דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

שמורות ואטרקציות במרכז

 
 
זכרון יעקב מערת המייש
מערת המייש
מערת הנטיפים
הדרך למערה , מגיעה מהכביש הראשי ,ליד בית ספר החורש. מחנים את הרכב ויורדים בשביל עפר לפי שלטי הסימון. את המקום תזהו לפי גדר העץ שמקיפה את העץ וממנה ממשיך שביל צדדי אל פתחה של המערה.
המערה פתוחה בימים  ראשון עד חמישי בשעות 08:30-13:00.
טלפון לתאום  6398811 – 04
מידע
אורכה של המערה הנסתרת כארבעים מטר,מתוך המערה צומח עץ מייש שגילו למעלה ממאה שנה, צמרת העץ מכסה את פתח הארובה אשר דרכו הוא צמח מתוכה, בתוך המערה טפטוף מים,מקיש בראשיהם של המבקרים מטיפות המים הנוטפים מן התקרה.
זכרון יעקב מערת המייש
 
חדרה פארק נחל חדרה

מיקומו של הפארק מתחת לתחנת הכוח אורות רבין בחדרה , בין כביש 2 הישן המזרחי לבין חוף הים ומדרום לתחנת הכוח אורות רבין.

 

ניתן להגיע אליו בנסיעה על כביש החוף מכוון תל אביב לחיפה ,כאשר מגיעים עד מחלף גבעת אולגה ויורדים אליו,פונים לכוון הים ,פונים בפניה הראשונה ימינה וממשיכים כשני קילומטר, עד המפגש עם גדות נחל חדרה.

 

תחילתו של רעיון הקמת הפארק, בהחלטה משותפת לקקל ולעירית חדרה ,בעת שהקימו את תחנת הכוח אורות רבין בשנת 1982, הפארק משתרע על שטח הקרוב לשבע מאות דונמים ,במרכזו של הפארק נחל חדרה שמימיו היו מזוהמים ,לתוך נחל חדרה שולב צינור ותעלה  שבה מוזרמים  מי הים העודפים ששמשו לקירור הטורבינות בתהליך יצור החשמל ,מים אלו  שהתחממו בתהליך יצור החשמל בטורבינות יוצאים בחזרה לים הפתוח בדרכם מוליכים את הזיהום שהיה בנחל לים .

חדרה פארק נחל חדרה
 
נפוליאון סיפורו בכיבוש ארץ ישראל

הקדמה : נפוליאון במסעו הצבאי שהה בארץ ישראל רק כשלושה חודשים.

נפוליאון הגיע לארץ ישראל על מנת לכבשה ,במסע הכיבוש של מצרים וארץ ישראל בשנים 1798 – 1799     קדמה לכך הכרזתו שבה עקף את השלטון העותומאני ,(כיוון שלא היו סכסוכים בין צרפת לבין המוסלמים והעותומאניים באותה העת),על פי הידוע בהיסטוריה של הקצין הצעיר נפוליאון , בתחילת דרכו כקצין ארטילריה נשלח נפוליאון להדריך את קציני הצבא העותומאני בתותחנות ומהלכי קרב מודרני.

הכרזתו של נפוליאון בטרם יצא למסעו ,כללה שני אלמנטים חשובים,תוך שימוש בהסתרת כוונותיו האישיות , להפוך לקיסר המזרח ולהשתלט על אוצרות המזרח למימון הקמת והגדלת צבאו.

סיבה נוספת לרצונה של צרפת להלחם כנגד השלטון הבריטי שנחשב כאויב העיקרי של צרפת שלאחר המהפכה משום שהשלטון המלכותי בבריטניה ,התנגד לרעיונות המהפכה הצרפתית ,ולכן כרת בריתות כנגדם עם מדינות באירופה.

נפוליאון בחן את האפשרויות הצבאיות העומדות בפניו במלחמה כנגד בריטניה ,בעת שבחן את האפשרויות, הבין נפוליאון, כי כוח הצי הצרפתי ,לא יעמוד כנגד כוחו של הצי הבריטי , בבחינת הבנה זאת החליט לפגוע בבטן הרכה של בריטניה ובמושבותיה ,שהיו מקור הכסף הגדול לבריטניה.


נפוליאון סיפורו בכיבוש ארץ ישראל
 
מחנה המעצר סרפנד – צריפין - לטרון

בתקופת המרד הערבי כנגד השלטון הבריטי בארץ ישראל,במחצית שנת 1936,החליטו שלטונות המנדט,על הקמת מחנה המעצר לערבים בסמוך למחנה הצבאי הבריטי בסרפנד ובית החולים הצבאי ,שהוקמו במקום מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, המחנה הצבאי נקרא בשמו של הכפר הערבי הסמוך צרפנד אל-עמאר . למחנה המעצר הראשון שהוקם בשנות השלושים בצריפין, צמח וגדל  והשתרע על פני מאות דונמים כולל   מחנה לטרון

אפיזודה משעשעת ארעה ,כאשר בחודש יולי 1939 ,החליט הנציב הבריטי לסייר בבתי הסוהר (ששם לא ראה אפילו אסיר אחד) , לסיום ביקר במחנה המעצר סרפנד,שם נאם בפני האסירים הערביים.

שם ציין הנציב הבריטי, כי נוצר הצורך לכלוא מתפרעים,(המרד הערבי),אך הוא הבטיח שיעשה ככול שבידו,לספק לעצורים תנאים להמעטת אי הנוחיות שבמעצר, בהספקת עיתונים,בחופש מעבר בתוככי מחנה המעצר,באפשרות להזמין אוכל מתושבי הסביבה לטעמם ועוד,בעקבות דברים אלו ,העלו מספר חברים בבית הנבחרים הבריטי,אוהבי הערביים (מה התחדש מאז) שאלות למצבם ולתנאי הכליאה במחנה המעצר סרפנד .

מחנה המעצר סרפנד – צריפין - לטרון
 

המסע במרכבת הדיליז'אנס בדרך בין יפו לירושלים ,נחלקה לשלושה חלקים, שהיוו את חניות הביניים שבדרך. 

תחנת המנוחה הראשונה מכוון יפו  ,הייתה בחאן אל עזאם של עיר המחוז רמלה ,בזמן שארך בין שעתיים לשלוש.   

התחנה השנייה   הייתה תחנת חאן באב אל וואב , לאחר נסיעה שארכה שלוש עד ארבע שעות ,שם עמדו ונחו הנוסעים העגלון ובנקודה זאת הוחלפו הסוסים לקראת העלייה בהרי ירושלים   .  

התחנה השלישית   הייתה בסוף הירידה במוצא תחתית בבית ידלין , ואז לאחר המנוחה החל קטע הסיום של המסע בשער יפו בעיר העתיקה .

יש לזכור כי דרך העפר היוותה מבחן סיבולת לישבנם וגופם של הנוסעים ,יש להוסיף את תנאי הדרך לתקופת החורף, שבהם לפעמים נדרשו הנוסעים ,לדחוף ולסייע לסוסים למשוך את העגלה במעלה ההר בדרך לירושלים . 

שלושת תחנות המנוחה והחאנים בין יפו לירושלים
 

דרך עפר היוצאת ימינה ,ממש לפני החניה של אתר הטבילה לכוון דרום ,מוליכה למנזרים הסמוכים למנזר יוחנן המטביל בקאסר אל יהוד , לאחר נסיעה קצרה דרומה נגיע למקבץ של ארבעה מנזרים  .

המנזר הממוקם בכביש הכניסה לאתר הטבילה ,שזכה גם לכינויים קצר אל יהוד או ארמון היהודים משום היותו מפואר וגדול , מכיוון שעל פי המסורת היהודית בנקודה זאת עבר ארון הברית בדרכו לבית אל בכיבוש הארץ, המנזר נבנה כך משערים במאה החמישית לספירה בתקופה הביזנטית בידי הקיסר אנסטאסיוס הראשון, בתקופת ימיו של הנזיר סבאס ,אך לא בידיו כמנזר הראשון שנבנה ליד אתר הטבילה ,ששימש למגורים גם את הצליינים שהגיעו לאזור.  

  יש הטוענים כי שמו של המנזר, כמנזר יוחנן המטביל ניתן לו ,גם בזכות ההטבלה לטוהרה והחזרה בתשובה בנהר הירדן, של מאמיניו בישו ובתורה הנוצרית ,על פי המסורת הטבלה כזאת, עבר ישו עצמו בידיו של יוחנן , ולכן קבל יוחנן את השם המטביל.  

תוך הידוק אמונתו של יוחנן בתורתו של ישו, קבל יוחנן החלטה, כי המקבל את התורה הנוצרית, צריך להיטבל בטקס הטהרות וחזרה בתשובה במימי נהר הירדן , ובכך החל טקס ההטבלה במסורת הנוצרית כהגשמת קבלתה של הדת החדשה , נקודת ההטבלה שבה החל מנהג הטבילה בצפון ים המלח ,הפכה לנקודת הקדושה השלישית החשובה לנוצרים ברחבי העולם. 

הבקעה מנזר יוחנן המטביל המכונה קאסר אל יהוד מצודת היהודים
 

החאן ברמלה היה כנראה ראשון הח'אנים על דרך הדואר, שהקים המושל הממלוכי ביברס בתקופה הממלוכית בשנים 1220-1515 דרך שעברה לתפעול העותומאניים בשנים 1515-1915בהמשך,דרך הדואר שימשה את דוורי הדואר שמרכז שלטונו היה במצרים וששלט גם בארץ ישראל לבנון וסוריה.

מבנה חאן אל עזאם היה בן שתי קומות על פי עדויות כבר שימש כך סבורים החוקרים בתפקידו לעולי רגל במאה התשיעית, אך המבנה הנוכחי המוכר לנו נבנה בתקופת המושל ביברס במחצית המאה השלוש עשר ,מבנה בן שתי קומות שמידותיו כשמונים מטר על שמונים מטר המוקף   חצר לבהמות וסחורה, חדריו המזרחיים בקומה העליונה היו מרווחים יותר משאר חדרי החאן, בקומה העליונה אף נבנו חרכי ירי להגנה, הכניסה לחאן הייתה דרך שער אבן קשתי שהיו בו דלתות עץ עבות .

מבני החאן שהוקמו על ציר הדרך שימשו כנקודות שליטה ותקשורת ומקום מנוחה לשליחיו ודווריו בדרכם למשימותיהם ,שליחי הדואר שיצאו פעמיים בשבוע לדרכם ,נזקקו למקום להחלפת הסוסים, מקום מנוחה ואוכל ומקום לצידה להמשך הדרך, שליחים אלו לוו במשמר צבאי להגנתם.

בהמשך הפכו החאנים לשימוש אזרחי בנוסף לתפקיד הממלכתי ,לטובת עוברי אורך וסוחרים העותומאניים הוסיפו למקום תפקיד ,לגביית מס דרכים ונקודת ביקורת לעוברים בדרך, ותחנות הסגר לבהמות למניעת הפצת מחלות .

רמלה חאן אל עזאם
 

יש הקוראים לשכונה השכונה האמריקאנית – הטמפלרית גרמנית – ואלהלה שהגיעה מהמלה הנורדית שפרושה היכל המתים הגיבורים – ממקום שבו מתכנסים וחוגגים.

השכונה ממוקמת בין שכונת פלורנטין של היום לבין העיר יפו , שני רחובות ראשיים בשכונה והם : רחוב אורבך ורחוב בר הופמן הקטן יותר והאנכי והיוצר את סימן הצלב .

קדמה להתיישבות האמריקאנית הזאת ביפו ,

ההתיישבות המיסיונרית החקלאית אמריקאנית חקלאית ,הקשורה למושבה החקלאית של קלורינדה מינור האמריקאנית ,שעמדה בראש קבוצה פרוטסטנטית מהעיר פילדלפיה ,שראו בהגשמת המשיחות נוצרית לגאולת הארץ ולעבדה תחת הנצרות,בנוסף האמינו בני הקבוצה כי יש לכבד את יום השבת למנוחה .


יפו המושבה האמריקאנית
 

סיפורם של המתיישבים האמריקאנים ,מתחיל בשנת 1865 ,כשנה  לפני שקבוצת הנוצרים המורמונים ,הגיעו לישראל לצרכי עלייה,מייסד הכת גורג אדמס וחברו אייב מקנזי ערכו סיור מקדים בישראל , בעת הביקור בחלקה הצפוני של העיר יפו מצא חן בעיניהם פרדס שהיה מחוץ לחומות, אדמס פנה ליהודי מומר הרמן לוונטל שהיה בדרכו למינוי כקונסול אמריקה בישראל , פנייה זאת הייתה לרכוש דרכו את הפרדס על מנת שיוכל להביא את הקבוצה להתיישבות, הכסף נמסר ואדמס הפליג להביא את מאמיניו.

בהגעת ספינת המפרש נלי ציפין בשנת 1866 לאחר מלחמת האזרחים האמריקאנית ,שעל סיפונה הפליגו קרוב למאה שישים נוצרים מורמונים בני כנסיית המשיח ,אוהבי ארץ ישראל ממדינת מיין בארצות הברית, בראש במאמינים ניצב יוזם וסוחף הרעיון להתיישב בארץ ישראל היה ראש קהילת משיח גורג אדמס .

על גבי הספינה הועמסו ציודים וחומרים שלדעתו יהיו נחוצים להגשמת ההתיישבות בישראל,הציוד כלל צריפי עץ חלקם בני שתי קומות, מבני צבור , ציוד חקלאי וזרעים, ציוד רפואי , בין המתיישבים היו בעלי מקצועות חופשיים, מורים ובעלי מלאכה .


תחילתה של המושבה האמריקאנית ביפו
 
תחנת רכבת יפו מתחם מנשיה שערי צדק
בספטמבר 1892 נחנך קו הרכבת בין ירושלים ליפו,בטקס הפתיחה בתחנת יפו היו המושל התורכי ונכבדים רבים , אמנם רישוי להקמת קו הרכבת ניתן כבר בשנת 1888 לידיו של יוסף נבון ביי ושותפיו הירושלמיים הבנקאי ובעל הבנק פרוטיגר   חבר אליהם המהנדס גורג פראנגיה שתכנן את קו המסילה והמבנה , אשר הזדרז למכור לאחר שנה את הזיכיון לחברה צרפתית והיא זאת שהקימה את הקו .
מעט על שותפו של נבון ביי - יוהנס פרוטינגר
אשר עלה לירושלים בשליחות הכת בשנת 1862 , הבנקאי היה שייך לכת שנקראה בעלי מלאכה והייתה תחת השפעת של כומר הכת פרידיריך שפיטלר, על מנת לשמש כסגן מנהל הבנק המיסיונרי שעזר לעסקים בירושלים ללא כוות רווח , אך כיוון שהוא ומנהלו לא הסתדרו נחלק הבנק לשתי מגמות ,את מגמת המסחר המשיך לנהל מנהל הבנק אך את הבנקאות הרגילה ניהל סגנו יוהנס פרוטינגר, לאחר שראה חיל בעסקיו הצליח יוהנס לשלם את חובותיו לאגודה המיסיונרית של שפיטלר השווצרי ורכש את הבנק לעסקיו הפרטיים כבנק פרוטינגר , בשנת 1874 התקבל לעבודה בבנק היהודי יוסף נבון הירושלמי , בזמן קצר חבר נבון למנהל הבנק והפך לשותף בבנק ביחד עם שלום קונסטרום, שני השותפים החדשים החלו להשפיע על פרויטנגר להשקיע בקניית קרקעות בעבור גלי העלייה היהודית לישראל בתחומי ירושלים, כמו כן קנה נבון מהשלטון העותומאני את זיכיון הרכבת לירושלים מנמל יפו ובמימון הבנק סללו את המסילה לירושלים, אך קשיים כלכליים גרמו הפסדים בסלילת קו הרכבת והזיכיון נמכר לחברה צרפתית .

התחנה היפואית הוקמה במתכונת דומה לתחנה הירושלמית, רציף לנוסעים מתחת לסככה נתמכת בעמודי ברזל , אולם המתנה וקופת כרטיסים , ליד התחנה הוקמו מחסני אחסנה , נטעו עצים שמהם נותרו מספר דקלי ושינגטוניה ,פיקוס ועצי תות, בשנת 1902 ,משפחת וילנד הטמפלרים הקימה במקום מתחם משלה כולל בית מגורים,בית חרושת ורציף אחסנה .

אורכה של המסילה שנבנתה הייתה קרוב לשמונים קילומטר,לצורך הקמתה נבנו קרוב למאה שמונים גשרונים,בדרכה עצרה הרכבת בתחנות העיר לוד ורמלה .

תחנת רכבת יפו מתחם מנשיה שערי צדק
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור