דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

תל אביב סיור בשרונה

 
 
טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1

כת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 במדינת וויטנברג בגרמניה , כאשר מאמיניה בחלו בגינוני הטקס ובפאר הבולט בכנסיות, במקום להתייחס למאמינים דלי האמצעים בכת הפרוטסטנטית ,בני הכת הטמפלרית החליטו להתנתק מהכת הפרוטסטנטית ולהקים כת משלהם שדגלה בחזרה למקורות הנוצריים.

הכת הטמפלרית ,שהתבססה על עקרונות הערכים בנצרות הטהורה ,שנבעה מהלב לאהבת הזולת הבסיסית ובחיזוקה, ובאמונה שהמשיח יחזור לארץ ישראל ויש להמתין לביאת המשיח בארץ ישראל,אמונתם זאת והתפלגותם מהכנסייה הפרוטסטנטית ששלטה בגרמניה הביאה לשנאה גוברת לבני הכת הנוצרית החדשה, בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות שדוגלים בתנ"ך ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

מוטיב ההיכל בשם של הטמפלרים (טמפל) ,מייצגת את מוטיב תפיסת העולם של הטמפלרים שהמקדש הרוחני לאל, שוכן בתוך הגוף האישי של המאמין ,כאשר המאמין מחויב לפעול על ערכי תורתו הבסיסים של ישו, בזכות נכונותו של ישו למסירת חיו ,לתיקון ועזרה לאנושות בחמלה , עוד באמונתם הדתית, דמותו של ישו היא דמות אנושית ולא אלוהית ,לכן האדם מוגבל בתפיסת האל.

בהמשך לאמונה הטמפלרית, חזרתו של ישו לעולם (ביאת המשיח), היא אירוע נפשי אישי קיומי שמעבר לחיי אדם,ומכיוון שהאמונה הטמפלרית ,אינה מייחסת קדושה למקום התפילה ,גופו של האדם והקהילה הם המקדש לתפילה , כתחליף לאנשי הכמורה המנהיגים את הכתות הנוצריות על גינוני התלבושות וסממני השלטון , בכת הטמפלרים נבחרים זקני הכת הטמפלרית ,להנהיג את חיי הרוח בקהילה.

 


טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1
 

תודה לעיתונאי חביב כנען ז"ל ,לשי פרקש יו"ר הועדה לשימור ציורי קיר בישראל ואנשיו , למתכננים והאדריכלים ומשמרי הבתים בשרונה,לזאב גרליץ שהשקיע מזמנו וממונו בפרויקט ובלחימה ברעים,לגנזך העיר תל אביב, לזקני תל אביב וצאצאי הטמפלרים שאני פוגש ,לעזרה בכתיבת המאמרים .

בשנת 1871 החליטו ראשי הטמפלרים בארץ ישראל כי הגיע הזמן להמשיך ולהקים את מושבותיהם בארץ ישראל, ראשי ההנהגה הטמפלרית פנו לראשי הפטריארכיה היוונית ביפו ורכשו שטח של כחמש מאות דונם על מנת להקים מושבה חקלאית,שמיקומה היה כחמישה קילומטר צפונית מזרחית לעיר יפו.

המשך הגעתם של טמפלרים חדשים מגרמניה ,יצר לחץ של חוסר מקום לאנשים אלו במיוחד במושבה הגרמנית ביפו שנרכשה מאנשי המושבה האמריקאנית שנתחסלה,על מנת לאפשר לטמפלרים להקים חוות חקלאיות בדגם של החוות במדינת וויטנברג ,שמהם הגיעו לארץ.

         



שרונה המושבה הטמפלרית – הקריה בתל אביב
 

כאשר החלה תוכנית השימור והשימור של המושבה שרונה הוחלט לשחזר שלושים ושמונה בתים ,כיוון שנדרש שינוי תחבורתי להרחבת מסלולי הנסיעה של רחוב אליעזר קפלן ,הוצבו שלוש תוכניות :

ההצעה הראשונה ,הציעה הרס מוחלט של בתי הטמפלרים ,בציר רחוב אליעזר קפלן (דרך הים) ,שהפריעו להרחבת הכביש שתוכנן להיות בעל שמונת מסלולים ,להחלטה זאת היה רוב בהתנגדות משום הרצון לשמר.

ההצעה השנייה הציעה פרוק הבתים והרכבתם מחדש תוך הזזתם לתוך פארק שרונה המוקם,אך היא נדחתה מפאת העלות הגבוהה והפחד לפגוע באלמנטים שונים של הבניה הטמפלרית.


שרונה ספור הזזת הבתים ברחוב אליעזר קפלן
 

בעת תכנון רחובות המושבה שרונה בידי האדריכל זנדל ,נקבע כי רחובה הראשי של המושבה שרונה יקרא "דרך הים",רחוב שהוליך ממזרח למערב (כיום רחוב אליעזר קפלן ),הרחוב מוקם כניצב לרחוב "כריסטוף הופמן" ,שקבל את שמו של ראש הטמפלרים בארץ ישראל, (כיום רחוב דוד אלעזר) בחלק המערבי של נחל איילון.

כיום לאורך רחוב אליעזר קפלן ,אנו חולפים על פני שני שערי הכניסה למחנה רבין (הקריה) שער ויקטור ששון (הרס"ר המפורסם של המחנה) ושער דוד שניתן לו לזכרו של דוד בן גוריון,עוד מבנים מפורסמים הם בית האיכרים,בית אגודת העיתונאים,אגף של הסוכנות היהודית,אגפי משרד הביטחון וכמובן בתיה הישנים של תושבי שרונה.


שרונה מעט על רחוב אליעזר קפלן
 

הטמפלרים הכניסו לבנייתם חידושים מודרניים על מנת להלחם במחלות ובתנאי הסניטציה הקשים באותה תקופה בארץ ישראל ,כמו מים זורמים בבתים ,מערכות איסוף מי גשמים בשילוב הגגות ומרזבים לאיסוף המים לבורות ,הכניסו את חדרי האמבטיה והשירותיים, ותעלו את מי השופכין לבורות שופכין וניקוז, הם גם הקפידו על הגיינה אישית בחיי היום יום בבתיהם .מבנה הבתים כלל לרוב את המרתף לאכסון האוכל והמזון,חדרי המשרתים.

ברוב הבתים בחצי קומה על מנת להכניס אור למרתף, מאגר מים או במרתף או על יד הבית בהמשך משאבות ידניות בשינוי לשיטת החבל והדלי ובהמשך מנוע לשאיבת המים.בקומת הקרקע שעלו אליה בדרך כלל במספר מדרגות על מנת לאפשר למרתף לבלוט מעט מן הקרקע ולמנוע כניסת לכלוך ואבק מהרחוב, עוד הכניסו את מטבח הבית וחדר האוכל ,הסלון וחדרי העבודה , בדרך כלל פרוזדור שממנו יוצאים חדרים,בקומה העליונה הותקנו חדרי השינה ועליית הגג מתחת לרעפים שימשה לאכסון ולמגורים במשפחות מורחבות.

בעיית הטמפלרים החלה בעת שחלק מבני הדור השני ,החליטו להתרחק מעט מאמונתם בכת הטמפלרית וברעיון לחיות מחקלאות והחלו מחפשים דרכים לחפש את דרכים להתפרנס כאשר הם בוחרים בחיי מסחר והקמת בתי חרושת , חלקם אף החלו לחזור לערכי הדת הפרוטסטנטית ,דוגמא מובהקת היא השינוי הדתי במושבה וולדהיים, חלקם עזבו את הארץ והיגרו בעקבות הפרנסה לארצות חדשות.

שרונה סגנון הבנייה ואורך החיים הטמפלרי במושבה
 

בתקופת שלאחר מלחמת העולם השנייה ובין הפינוי המנדטורי של ארץ ישראל,נותרו בידי הטמפלרים כששת אלפים דונם בתחומי המושבה שרונה,בסוף שנת 1946 החליטו הטמפלרים שנותרו בארץ להציל משהו מרוכשם ,והחל משא ומתן למכירת רוב השטח לידי עיריית תל אביב,פרט לחלק המרכזי של בתי התושבים(הקריה של היום).

עיריית תל אביב חכרה מידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים המנדטורי ,שטחים מהמושבה שרונה,בסך הכול נחכרו בידי העירייה 118 בתים,שנחכרו מידי מהאפוטרופוס הכללי לנכסי אויב,בסוף שנת 1947 עמד לפוג חוזה החכירה של אדמות שרונה,אז התכנסה העירייה והחליטה לרכוש את אדמות המושבה הטמפלרית שרונה,המימון לרכישה תגיע מעיריית תל אביב ומתרומה של הקק"ל.

בתחילת בפבואר 1948,התכנסה עיריית תל אביב ,שוב על מנת לבצע את קניית הקרקע מידי כונס הנכסים,שקיבל לידיו את הרכוש הנטוש של מושבת שרונה ,השטח שנקנה כלל כארבעת אלפים דונם, מחיר הקנייה היה שני מליון ומאתים וחמישים מיליון לא"י ,מתוך סכום הרכישה ממנה הקק"ל מליון וורבע לא"י.


שרונה ספור רכישת אדמות שרונה בידי עיריית תל אביב
 

כיום נפתחו במבנה ,חנות הנעלים שופרא ובר פאולנר ביר גרדן. 

שתי משפחות שנקראו קיבלר גרו במושבה שרונה,למרות שמם המשותף הן לא היו בעלות קשרי משפחה,משפחת כריסטאן קיבלר לא הייתה ממייסדי המושבה ,אלא בנו את ביתם שנים לאחר מכן , מבנה שכלל שתי קומות ,מרתף ועליית גג.

לפרנסתו גידל כריסטאן קיבלר כרמי ענבים ששימשו בעיקר ליצור ענבים ,ליד ביתו בגינה הקים כריסטאן,לפני מלחמת העולם הראשונה ,מבנה נוסף ששימש בית מרזח ,מבנה ששימש ללגימת בירה ויין וסיפק ארוחות קלות כולל נקניקיות ,כמו שהיה נהוג בבתי השיכר בגרמניה.

גינת ביתו שהייתה צמודה לבית המרזח ,שימשה בימים שאינם גשומים ,כמקום ישיבה בילוי לסיומו של יום עבודה ,בכדי לשפר את בית המרזח ולרווחת המבלים הקים כריסטאן קיבלר מסלול באולינג ליד הגינה ,בית המרזח ,הגינה ומסלול הבאולינג שימשו מקום בילוי והתכנסות לתושבי המושבה שרונה,גם אנשי המנדט ויהודים מתל אביב הסמוכה נהגו לפקוד את המקום.


שרונה משפחת כריסטיאן קיבלר ברחוב אלברט מנדלר 3 פינת קפלן 28 (118)
 

כאשר החליטה עיריית תל אביב לשפץ,לשמר ופתח במקום מתחם תיירותי, לאחר שחלק גדול מהמבנים ננטשו בהמשך הדרך ועמדו ריקים ,וחלק מהמבנים ששימשו את הצבא ומשרדי הממשלה בתל אביב,ננטשו לאחר בניית מחנה מטכ"ל מחדש ומבנה משרדי הממשלה ,החל תכנון מושבת שרונה והפיכתו למתחם הבילוי.

בפני המתכננים והעוסקים במלאכה כולל מגייסי הכסף לשיקום ניצבו בעיות תכנוניות של תהליכי שימור מחמירים ,בעיות הנדסיות שכללו בעיה של הזזת כחמשה מבנים על ציר כביש קפלן שיועד להרחבה,מבנים שנדרש להשיגם לאחור לאורך שלושים מטר,בעיות של כשלים והתפוררות לאורך השנים,בעיות של זקנה למבנים שהיו בני למעלה ממאה שנים.

מבנים אלו חוו בעיות ונדליזם ,שימוש חריג ושינויים מבניים בידי החיילים שהשתמשו בהם ומה לא,בשיפוץ והשיקום נדרשו המתכננים לבעיות של הנגשה לנכים,חלק מהמבנים בתהליך השימור והשיפוץ ,נהרסו בטעות חלק מהמבנים (לא לשכוח להפסיק לקרוץ בעין) כיוון שהתירוץ היה שעל הפרויקט היה ממונה מהנדס ,ולא איש שימור,בסך הכול שופצו ושומרו 27 מבנים במתחם הבילוי.


שרונה תהליך שפוץ המושבה והפיכתה למתחם בילוי
 

באחד ממושבי הזקנים,בבית המרזח של המושבה שרונה,כעשרים וחמש שנים לאחר הקמתה,בעודם אוחזים בכוס שיכר משובח או בירה מתוצרת המושבה,ישבו וליהגו הזקנים בסיפורי המושבה תקופת יסוד המושבה, כמקום של ביצה ואגמי רפש,מצבה של המושבה היה רע,המתיישבים החדשים לא הכירו את הארץ,לא היו רגילים לתנאי מזג האוויר,מי שתייה טובים לא היו להם,תנאים אלו גרמו לתמותה של שליש מהמתיישבים הטמפלרים,אך רוחם לא נפלה ,הם קדחו בארות נטעו עצים לרוב ,למדו את השפה ועלו והצליחו.

הלגימות התאספו והסיפורים קלחו ,הזקנים הפליגו בשבחי טיבם של הפירות שאין פירות יפים וטעימים יותר ממטעי ופרדסי שרונה,החמאה,הגבינה והחלב נעמו לחיך תושבי הסביבה ויפו,בעלי החיים נראו מטופחים ,אך בעיקר הפליגו ותארו את טעמו המשובח של היין ומחירו שהיה בחצי חינם ממחיר יתר יינות הארץ ,הזקנים התגאו כי אפילו היהודים רכשו יינות מהיקב בשרונה בזכות היין הכשר שהוכן על פי ההכשר.


אגדת זקני שרונה לתחילת הדרך
 

כמו בשאר המושבות הטמפלריות בארץ ישראל התבססה על כלכלת משק סגור המספק את צרכי המושבה עצמה המוצרים חקלאיים,ממשק החי,תעשיה זעירה ובעלי מלאכה זעירה,בכדי לנצל היטב את תוצרת הגידולים החקלאיים,הוקמו מחלבות לתעשיית הגבינות,הוקם יקב להכנת יינות מכרמי הענבים,הוקם בית בד למסיק הזיתים להכנת שמן.

על מנת לתחזק את כלי העבודה הוקמו בתי מלאכה זעירים לטיפול בציוד החקלאי,ליצור גלגלים לעגלות,מסגריות,פחחים ונגרים,חלק מאנשי המושבה שהיו בעלי השכלה כמו אדריכלים,מהנדסים,אדריכלי נוף ,מצאו עבודות הן המושבה והן במושבות הטמפלרים בארץ והן לבעלי ממון ומוסדות נוצריים בארץ ישראל.

חלק מהתוצרת החקלאית העודפת, נמכרה בחנויות בערים הסמוכות,בעת תכנוננה של המושבה שרונה ניתנה עדיפות לחידושים והמצאות שפוצחו בתקופת המהפכה התעשייתית בגרמניה ובאירופה,דוגמא לכן ניתן לראות בהכנת התשתית למערכות מים והצנרת מים שנבנתה להכנסת המים לתוך הבתים,ובהמשך להכנסת קווי חשמל והזרמתו ברשת החשמל.


שרונה עבודה ופרנסה במושבה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור