דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

פתח תקוה וסביבתה

 
 
 

באוקטובר 1945 הפקיעה עיריית פתח תקווה בדרום המושבה ,כמאתיים וארבעים דונם מאדמות המושבה שרונה ,על מנת לבנות בתים לחיילים המשוחררים מהצבא הבריטי ששבו לארץ ישראל בתום המלחמה, בינואר 1946 החליטו הבריטים להוציא את התושבים שנותרו בשרונה ולא הוגלו ולצרפם למחנה המעצר במושבה וילהלמה.

בין השנים 1947-8 אירעו עשרות התקפות של ירי, הנחת מוקשים והנחת מטענים על ציר הדרך בין יפו לשדה התעופה לוד ,שעבר ליד המושבה וילהלמה,הכפרים הערביים יהודייה,רנתייה ,אי לכך נוצר קו מעקף שהחל בתל אביב המשיך לכוון פתח תקווה ,שהרכבים המסיעים עצרו והנוסעים עברו לרכבים משוריינים על מנת להגיע בבטחה לשדה התעופה,דרך זאת האריכה את המסלול בארבעים קילומטר.

בהתקפות הירי של הערבים ופעולות התגמול של היהודים,כשהגורם הבריטי ספג משני כוחות הלוחמים בירי ,מיקוש ומחסומים ,בקיצור כולם ספגו הרוגים ,פצועים ומעשי רצח של אנשים שנישבו או נחטפו ,ונרצחו משום מוצאם .


המושבה וילהלמה הטמפלרית ספור שנתה האחרונה
 
בית הכרם משפחת הלן ודוד טמס

דוד טמס עבד כמורה וגר בשכונת בית הכרם,לישראל עלה מרוסיה בשנת 1913 ,לאחר שלמד לימודים מסורתיים בצעירותו , לאחר מכן למד לימודים כללים באוניברסיטה בשוויץ והוסמך כמורה,לאשתו הלן נישא בשנת 1909 ועלה לארץ בשנת  1913 כמורה מוסמך.

בתחילה גרה המשפחה בפתח תקווה שם שימש דוד טמס כמורה בתקופה של חמש שנים למקצועות הומאניים וראליים, לאחר מכן עקרה המשפחה לשכונת בית הכרם בירושלים שבה עבד דוד ,בסמינר למורים בית הכרם והצטרף לאגודת בוני בית לבניית ביתו בשכונה, בנוסף עסק בפעילות ציבורית ובהנחלת השפה העברית בישראל וכתב מספר ספרי לימוד .

משפחת הלן ודוד טמס ששם בנם אריאל אחד מכ"ג יורדי הסירה , חקוק על אנדרטת הנופלים בשכונת בית הכרם במלחמת הקוממיות בתש"ח בגן העשרים  מקשר בין רחוב ביאליק לרחוב החלוץ .

 

בית הכרם משפחת הלן ודוד טמס
 

עלה לישראל בעליה השנייה, התנדב לאגודת השומר, עבד בתחילה כפועל בפתח תקווה,היה אחד ממקימי תנועת פועלי ציון,חתום על מגילת היסוד של ההסתדרות הכללית, ביחד עם אחיו משה כרמון ממקימי הגימנסיה העברית ברחביה,ובסמינר המורים בבית הכרם בנה את ביתו בשכונה.

אלכסנדר ותמרה כרמון
 

שרה נולדה ברוסיה ,עלתה לארץ ישראל בגל העלייה השני בשנת 1905 ,שרה נפטרה בשנת 1949 בת 64 שנים, לזכרה בשנת 1950, שנה לאחר מותה של שרה מלכין ,הוציא קבוץ דגניה ספר לזכרה.

מיד לאחר עלייתה לארץ ישראל בשנת 1905, התיישבה שרה כחלוצה עם חברה בחדר בביתו של בעל משק דתי איש העלייה הראשונה,באם המושבות פתח תקווה, בפתח תקווה החלה להתנצח בזכות השוויון בנטל עבודה ,עם חבריה החלוצים להגשמת זכותה לעבוד עבודת אדמה בפרדס כמו החלוצים הגברים .

בזכות עקשנותה החלה שרה מלכין לעבוד בעבודה בפרדס כמו הגברים והפועלים הערביים,האגדה מספרת שאפילו כאשר נעקצה בידי עקרב,לא נטשה את משמרתה פן יגידו החלוצים כי היא חלשה.


שרה מלכין החלוצה
 

בית החרושת גבורה מפעל הגפרורים הוקם בשנת 1922 ופעל עד שנת 1928 עד שנמכר לקבלין , החברה השוודית טרסט שרכשה את בית החרושת נור ,רכשה בנוסף את מפעל גבורה, שהיה מפעלם של משפחות אוקסהורן – דיסקין עד שנמכר לקבלין בשנת 1928,קבלין המשיך להפעיל את המפעל שפעל בנווה שאנן בתל אביב .

אך המפעל עמד ממלאכתו עקב קשיים כספיים, כאשר רכשה החברה השוודית את המפעל , נחתם בחוזה כי בעל המפעל קבלין ,לא יפתח בית חרושת מתחרה ליצור גפרורים ובנוסף יקבל משכורת חודשית קבועה בכול חודש.

מעט כזית על משפחת אברהם אוקסהורן

אברהם עלה לארץ בגל העלייה השנייה בשנת 1908 ,החל לעבוד כחקלאי במושבות בארץ ישראל כשנתיים כאשר התעייף מעבודה הפיזית הקשה  , החליט לעבור לעבודת המסחר והקים ביחד עם יצחק דיסקין בית מסחר בפתח תקווה לסיטונאות מזון , בהמשך בשנת 1918 ,פתחה השותפות הסיטונאית  סניפים ביפו ותל אביב, הסוכנות חתמה על חוזי ייצוג של חברות ומפעלים ידועים מהגולה והחלה לייבא סחורה ולמכרה בבתי המסחר שלה.

     

מפעל הגפרורים גבורה של שותפות אוקסהורן – דיסקין
 

בכינויו בידי האשכנזיים ( האופטיקר גבריאלוביץ ) גבריאל חי בשנים  1948 ממחלת השיתוק -1878 , קבור בבית הקברות שבסנהדרריה ,גבריאל נולד למשפחת רוקחים, אביו הרוקח רבי אריה לייב גבריאלוביץ היה בעל בית מרקחת ברחוב היהודים בעיר העתיקה, גבריאל למד בישיבות ובעיקר בישיבת עץ החיים,בגיל 17 נישא ל רחל  בת אליעזר דנגילביץ (שקבורה בסנהדריה).

בשנת 1890 פתח מפעל ליצור סבון משובח ביחד עם דודתו חנה הירשנזון ושותף ממוצא גרמני ,אך המפעל נאלץ לסגור את שעריו מפאת תחרות קשה של סבון זול שיוצר בארץ לאחר כישלון זה פתח גבריאל מפעל למנעולים ומפתחות וגם הוא נכשל ונסגר, ניסיונו השלישי הייתה במפעל ליצור ומכירת בקבוקי סודה לשתייה שבו הצליח לאורך תקופה ארוכה.

תאבונו למסחר הביא אותו לנסות בגידולים חקלאיים ובשנת 1892 נטע כרם ופרדס באזור פתח תקווה , בלחץ אביו יצא לעיר בירות ולמד רוקחות ,שלאחר סיום לימודיו פתח את בית המרקחת בשכונה לפני מלחמת העולם הראשונה והיה פתוח בשכונה לאורך שלוש עשר שנה , אלא שבית המרקחת הזה נסגר בצו השלטון העותומאני בשנת 1908 עקב מחסור בתעודות הסמכה כרוקח מטעם השלטון העותומאני .

ימין משה הרוקח גבריאל גבריאלוביץ
 

הכניסות לגן נעולות כיום , ניתן להיכנס בסיור רגלי דרך הישוב גן חיים או שיכון עליה שבכפר סבא, כיוון שהשערים נעולים אין כיום אפשרות להיכנס לגן בנסיעה ברכבים, לכניסה לגן יש להגיע לשכונת עלייה לרחוב קפלסקי, ומשם בהמשך נסיעה יש לפנות לרחוב רינגלבלום עד שתמצאו חנייה בקצהו, משם ליד שלט ההסבר ,נכנסים לשביל המוליך לשערי הגן הנעול.

מעט על משפחת הברון דה מנשה

האחים פליקס ואמיל בני משפחת דה מנשה ,היו ממנהיגי הקהילה היהודית שבאלכסנדריה בני המשפחה בזכות היותם מבוססים ובעלי ממון ,שפרנסתם היית מסחר ברחבי מצרים ובמיוחד באלכסנדריה, היו מעורבים בכלכלה המצרית ,במתן תמיכה ועזרה בהקמתם של ישובים כמו: נתניה, אבן יהודה, כפר אהרון ועוד שהוקמו בארץ ישראל ועזרה בהתיישבות בארץ ישראל בתקופה שבין המלחמות העולמיות הראשונה והשנייה.

בני משפחת דה מנשה החליטו ,לאחר מלחמת העולם הראשונה להקים ועדה למען ארץ ישראל, שמטרתה לרכוש אדמות בארץ ישראל בעידודם של חיים ויצמן והחוקר אהרונסון כמו בשפלה ,בירושלים ,בחיפה ובעוד אזורים .

פועלם כלל לעודד השקעות כלכליות פרטיות של יהודים ,על מנת שיקדמו את הכלכלה ותעזור ליהודים ,להתבסס בארץ ישראל מבחינה כלכלית ,ובמקביל לנסות לעזור ולהשפיע בזכות מעמדם בפעילות מדינית במנהל השלטון המנדטורי על מנת לעזור ליהודים בשיתוף פעולה עם חיים ויצמן שהיה נשיא ההסתדרות הציונית .

פליקס ואחיו אמיל תמכו במוסד הלימוד מנשה שבמצרים ,שבו למדו ידי יהודים השכלה כללית , במחצית שנת 1923 ,ערך הברון פליקס ביקור בבית הנציב הראשי של בריטניה בארץ ישראל, והמשיך את ביקורו בעיר צפת ולאחר מכן ביקר במושבה ראש פינה בלוויית קצינים בריטים בטקס שנערך במלון פלדמן ,לאחר ביקור בבתי איכרים ובמוסדות כמו המרפאה ובית המרקחת המשיך במסעו לטבריה.

בני המשפחה אף עזרו בהקמת בנק שנקרא בני בנימין ,שמטרתו לעזור לאיכר בהתיישבות החקלאית ,בעזרת הקצאת אשראי לרכישת ציוד ,זרעים ונטיעת פרדסים בשפלה ,כול השקעתם נועדה לא רק מטעמים כלכליים לכיסם ,אלא לעזרה לבני העלייה הציונים בארץ ישראל.

סיפורו של הפרדס וגן דה מנשה

הפרדס, שבשטחו הוקם הגן, ממוקם בחלקו הצפון מערבי של העיר כפר סבא, ברחוב אנגל בכפר סבא ,שאותו רכש בשנת 1934 הברון פליקס דה מנשה ואשתו הברונית רוזט , שהתגוררו באלכסנדריה, שם היו פליקס ואחיו אמיל מראשי הקהילה היהודית שבאלכסנדריה ובמצרים האחים דה מנשה עסקו במסחר שלל יבוא ויצוא בנמל ובמחסניהם שבהם שווקו סחורות ברחבי מצרים.

בחלקת האדמה ששטחה כמאתיים ועשרים דונם ,שרכש פליקס בשנת 1934 בפתח תקווה בעבור המשפחה ,וכן לנטוע בחלקה פרדס , במרכזה של הגבעה תוכנן לבנות בית קיט בעבור המשפחה ומסביבו להקים גן בוטני, לצורך הקמת הפרדס וניהולו והקמת הגן הבוטני שכר את שרותי משפחת חיים ומרים יפה בשנת 1939 ,בעבורם בנה בית קטן במרומי הגבעה שבשטחו ולצדו היה אמור לקום בית הקיט שלא נבנה מעולם .

מסביב למבנה הקימו בני הזוג יפה ,גם משק חי קטן שסיפק חלב ומוצריו ואפילו לול שסיפק את הבשר והביצים למקום, לגן הבוטני שהוקם על הגבעה בשטח של כעשרה דונם ,הובאו צמחים נדירים מרחבי העולם.

בשטח הפרדס והגן נטעה שדרה של עצי ברוש המוליכה מהכניסה לגן ,שגילם כיום מעל לתשעים שנים, שחצצו בין חלקות הפרדס ושימשו גם כמגן רוח ,שעציו נעלמו כלא היו לאורך השנים , חלק מהעצים שבשדרה נכרתו עקב מצבם, חלק הושארו ונשתלו בשדרת ברושים חדשים במקומם.

בפרדס ניטעו עצי הדר שכללו קלמנטינות ,תפוזים ואשכוליות, כיום הפרדסים נעלמו ואינם , חלק מהשטח של הפרדס נכבש בידי אנשי הנדל"ן שבנו עליו שכונת מגורים, ובני משפחת אייזנברג לאחר תהליך התדיינות ארוך זכו לבנות עליו שלוש וילות למגורים עבורם.

בחלקות הגן הבוטני גודלו סוגי קקטוסים , צמחייה ארץ ישראלית וצמחיה טרופית שהובאה מרחבי העולם, המבנה שבו גרו בני משפחת יפה, שימש גם את אנשי השומר ובהמשך את אנשי ההגנה ואנשי הפלמ"ח ,כמקום מפגש ואימונים , אפילו תחנת שידור סודית הוקמה בעליית הגג והאנטנה הוסוותה כשובך יונים .

לצורך ההסוואה שימש הבית גם כמקום כינוס ובילוי לשחקני תיאטרון העברי , שיני הזמן עשו שמות גם במבנה הקטן שבראש הגבעה ,השטח נמכר בשנות השישים בידי צאצאי משפחת דה מנשה לידי בני משפחת אייזנברג ששימרו את הגן וקראו לו גן שאול, על שם שאול ולאה אייזנברג.

בני הזוג יפה התגוררו במקום, עד מותו של חיים בשנת 1964 ועקירת רעייתו בשנת 1968 מהבית, השטח הפרטי גודר וננעל למבקרים למשך כחמישים שנה לאחר הרכישה ,כתוצאה מכך סבל המקום מהזנחה שפגעה בעצי הדקל ,המדשאות התייבשו וחלק מהצמחייה הבוטנית קמלה או נשדדה.

כיום לאחר שמשפחת אייזנברג ,שרכשה את השטח בשנת 1967, קבלה בשנים האחרונות היתר לבנייה על השטח הקרוב לגן שלוש וילות , בהתניה שהגן ישוקם ותינתן לציבור אפשרות חופשית או בתשלום ,לבקר בו במשך חמישים שעות שבועיות , עוד נחתם בחוזה כי המבנה שעל הגבעה ישופץ ויהפוך למוזיאון.

אלא שבין הגשמת ההסכם נותר הבדל עצום ,המבנים של בני משפחת אייזנברג נבנו ,אך הגן לא שופץ , הדרך היחידה שקיים כיום לבקר בגן מנשה (שאול) ,ולהיכנס לגן כיום בלי להתגנב בפרצה, היא להירשם ולשלם לסיורים המאורגנים הנערכים מדי פעם ,שעורך המוזיאון ההיסטורי של העיר כפר סבא .

באוקטובר 2018 נחתם חוזה בין עיריית כפר סבא ומשפחת אייזנברג ,לפתוח את שערי גן מנשה (שאול) לציבור, ולהעביר את ניהול ושימור הגן לידי עיריית כפר סבא ,העירייה התחייבה לבצע בגן עבודות שימור ועבודות שיחזור גינון על מנת לפתוח את שערי גן לציבור הרחב.

כפר סבא גן הברון מנשה (שאול)
 

חסרי הממון התיישבו בשיפולי בגבעה על גדות הירקון שכונתה "ירקונים" על שם נחל הירקון או "מעמקים", בחלק הביצתי וקרוב לגדות נחל הירקון ,החלטת המתיישבים החדשים   שתבססה על מקורות המים הרבים שבמקום  ,לפתח את החקלאות והן את דייג בלא לפקוח עיניים למצב בשטח ,אמנם אז המים עדיין היו סבירים  .

תחילה בנו המתיישבים שלושה בתי אבן, ששה מבני חמר ואפילו אברהם דוד ובתו הקימו את בייתם במערה ,הצרה הגדולה של האזור הייתה מחלת קדחת הביצות שנגרמה בידי היתושים במקווי המים הגדולים באזור.
 
המתיישבים החדשים לא שעו לאזהרות המתיישבים הוותיקים באזור למחלות וכבר לאחר תקופה קצרה חלו רבים וחלקם מתו מן המחלה ,צרה נוספת הייתה בעיית הצפת המים של השטחים הסמוכים לנחל הירקון בתקופת החורף ,בעת ההצפה נהרסו שדות הגידול ובתי החמר נמסו במים, בעיית המים נבעה הן מהכמויות שנאספו ומבעיית חוסר החלחול הגרועה ראו את עצי האיקליפטוס הרבים המפוזרים בשטח . 
פתח תקווה שכונת הירקונים
 
החלוץ יוסף (יוסקה) זלצמן ז"ל

יוסף שנולד בשנת 1890ונרצח בשנת 1913, בדרכו בין המושבה כנרת  לביתניה,נמנה על מפלגת פועלי ציון שהוקמה ברוסיה טרם עלייתו לארץ ישראל,בשנת 1907 בגיל 17 ,הגשים יוסף את חלומו ועלה לארץ ישראל ,מנמל חיפה הגיע יוסף למושבה פתח תקווה לעבודת החקלאות בפרדסים.

דרכו החקלאית עברה במושבה חדרה שם הצטרף לקומונה והקולקטיב ,שעסקה בביעור עצים בטחי הביצות,האגדות מספרות על כוחו ודבקותו במשימה ,בעת שעבד בייבוש הביצות שהייתה עבודה נוראית וקשה,בעקבות חבריו מחדרה הגיע יוסף לחוות כנרת ,ועבד בהכנת שטחי האדמה שנרכשו ועיבודם לשטחי חקלאות .

כמו רבים מקומונת חדרה ,נמשך כפרפר לנוגה אורה של רחל המשוררת ,אתה נהג לשוט בסירת החווה ששימשה להובלת התוצרת החקלאית  לטבריה, שקיבלה את השם המפוצץ "צי הים השחור",שיוט זה בשעות הערביים הניב ערבי שירה על פני הגלים .


החלוץ יוסף (יוסקה) זלצמן ז"ל
 
השייח אברהים נתגלה כאיש חמדן , יעיד על כך מנהגו לגבות כעשרים אחוז דמי טחינה מהפלאחים שהביאו את יבולם לטחינה ,בעוד שהתשלום המקובל היה עשרה אחוז מעשר, בנוסף בכדי למנוע תחרות של תחנת מיר ופרוחיה שלח את עובדיו לחבל בתחנות אלו, השייח אבו רבח  גם התנכל לחוות קאסר ומנע ממנו לשאוב מים לצורך השקיית חלקתו והבריח אותו מן השטח,את אדמותיו מכר קאסר למקימי המושבה פתח תקווה.
 
כיוון שבזכות קשריו עם השלטון העותומאני מינה את עצמו כבורר בסכסוכים תמורת שלמונים גבוהים ,בין הפלאחים הערבים בינם לבין עצמם ובין המתיישבים היהודים לערביים.

מהמתיישבים החדשים היהודים בפתח תקווה שאדמותיהם גבלו באדמותיו ,הוא נהג לגבות דמי חסות – שמירה ,שאל כלים חקלאיים אך שכח להחזירם, פקיד הברון אוסוביצקי נהג על מנת למנוע התנכלות נרחבת שלו לתושבי פתח תקווה , נהג לשלוח לו מתנות ובהם ארגזי יין למרות שעל פי הדת המוסלמית אסור ללגום יין.
פתח תקווה סיפורו של שיך אברהים אל רבאח
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור