דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

פתח תקוה וסביבתה

 
 
 

למרות תחילת תנועת ההתבוללות וההשכלה בין הצעירים היהודים באירופה וההתנגדות של הממסד היהודי ציוני בארץ ישראל ובגולה, ליציאת יהודים דתיים למען מטרה שאינה עוסקת בלימוד תורה, להוזי הרעיון ההתיישבותי המעטים נדרש עוז רוח ואמונה במלחמתם במתנגדים .

תנועת ההתבוללות וההשכלה של הצעירים היהודיים, נלחמה כנגד הרעיון הלאומי ציוני הנובע מהדת, מהחינוך הקשור אך ורק לדת בלא לקבל את רוח הקדמה שנשבה במחוזותיהם, המצוות וההיטמעות בקרב האוכלוסייה במדינותיהם.

אנשים מתקדמים אלו הבינו כי אפילו אם ישיגו היהודים בגולה זכויות אוטונומיים משופרים, דבר שיביא להרס היהדות כמות שהיא כגוף מלכד את האומה היהודית, הם הבינו כי יש לעזוב את הכול ולקום וליישב את ארץ ישראל מחדש, על פי הרעיון שארץ ישראל היא ביתם של היהודים שגורשו ממנה .

פתח תקווה סיפורה וסיור עבר והווה
 

המושבה פתח תקווה (אומלבס) ,שהוקמה בפעם הראשונה ראשונה בחודש יולי בשנת 1878,בתחילה נרכשו כשלושת אלפים דונם מידיו של האפנדי הנוצרי סלים קאצר שהתגורר ביפו ,אדמות אלו נרשמו ברובם על שמו של הנתין האוסטרי דוד גוטמן, בהמשך בעזרתו של אמזלג סגן קונסול בריטניה ביפו נרכשו עוד כתשעת אלפים דונם ,מידיו של האפנדי טאיאן שישב גם הוא ביפו, בחלק הביצתי וקרוב לגדות נחל הירקון , החלטת המתיישבים החדשים  שתבססה על מקורות המים הרבים שבמקום לפתח אתהחקלאות והן את דייג בלא לפקוח עיניים למצב בשטח ,אמנם אז המים עדיין היו סבירים, אדמות אלו ברובם נרשמו על שמו של סגן הקונסול אמזלג.

לפני הרכישה של אדמות אומלבס, ניסו אגודות יהודיות לרכוש אדמות באזור יריחו (ניסיון שכשל) ,נעשה ניסיון נוסף לרכוש את אדמות דוראן (אזור העיר רחובות של היום) , וניסיון לרכוש אדמות באזור חברון ולבסוף הצליחה רכישת אדמות המושבה פתח תקווה (א' מלבס)

פתח תקווה סיפור הקמת המושבה
 

מעט על חיים סלומון אשר נולד בשנת 1889 לאביו משה יואל סלומון שהיה ממקימי נחלת שבעה ואף בנה את בית מגוריו בשכונה ,עזר בהקמת שכונת מאה שערים בירושלים והמושבה מלבס- פתח תקווה ויהוד ששם אף בנה בית והיה חקלאי , עקב מחלת המלריה התגוררו בתחילה מתיישבי פתח תקווה באדמות יהוד, אך עיקר פרנסתו של יואל סלומון לאורך השנים היה בית הדפוס שהקים בירושלים ושבהמשך ניהלו אותו בניו יוחנן ,דוד וטוביה על מנת לאפשר לאביהם לעסוק בהקמת הישוב העברי בישראל.

כאשר מלאו לחיים 18 חזר סלומון חיים עם הוריו לירושלים מפתח תקווה , הוא למד בישיבה ולמד גם שפות ,ובגיל 20 החל לעבוד בבית מרקחת, לאחר נישואיו בגיל 23 פתח עסק למסחר תרופות בשם סלומון את לוין עם גיסו גוטל לוין , לאחר שפתחו סניף בחיפה עבר גיסו לנהל אותו וחיים סלומון נשאר בסניף הירושלמי .

לאחר רכישת עסק התרופות ביפו לאחר מלחמת העולם הראשונה הכניס את אלשטין כשותף לאחר זמן מה החליטו השותפים להקים מפעל תרופות משותף שנקרא  סלומון, לוין ואלשטיין אשר היוו את הבסיס למפעל התרופות טבע של היום ,כאשר הוסיפו ורכשו את חברות התרופות אסייא,צרי וטבע .

פתח תקווה סיפורו של חיים סלומון בנו של יואל סלומון
 

בשנת 1926 נקבר בבית הקברות הישן של חיפה ליאון שטיין ,בלווייתו השתתפו קומץ מתלמידיו חבריו ורעייתו, לבני הזוג שטיין לא היו ילדים , חבריו אלו תמכו באלמנתו עד יום מותה, מסביב הקימו חבריו סבכת גדר מברזל ועל קברו הניחו את המצאתו המפורסמת פילטר המים למשאבות בארות המים.

שלושים שנה לאחר מותו הציבה הקרן שהוקמה לזכרו מצבה על קברו וקבר רעייתו בבית הקברות הישן של חיפה, יחודו של ליאון שטיין בהמצאותיו למען בארות המים בארץ ישראל אדם ללא השכלה פורמלית.

בשנת 1887 בגל העלייה הראשונה, בגיל 23 שנה עלה ליאון שטיין לארץ ישראל, בעקבות הזמנת אחיו מנחם שטיין האמיד שהתיישב בשכונת נווה צדק החדשה שמחוץ לחומות יפו העתיקה, שם הקים בעזרת כספו של אחיו עם שותפו זאב סמילנסקי ,את בית החרושת חרושת הברזל והפחחות.

פתח תקווה ליאון שטיין איש משאבות המים
 

באוקטובר 1945 הפקיעה עיריית פתח תקווה בדרום המושבה ,כמאתיים וארבעים דונם מאדמות המושבה שרונה ,על מנת לבנות בתים לחיילים המשוחררים מהצבא הבריטי ששבו לארץ ישראל בתום המלחמה, בינואר 1946 החליטו הבריטים להוציא את התושבים שנותרו בשרונה ולא הוגלו ולצרפם למחנה המעצר במושבה וילהלמה.

בין השנים 1947-8 אירעו עשרות התקפות של ירי, הנחת מוקשים והנחת מטענים על ציר הדרך בין יפו לשדה התעופה לוד ,שעבר ליד המושבה וילהלמה,הכפרים הערביים יהודייה,רנתייה ,אי לכך נוצר קו מעקף שהחל בתל אביב המשיך לכוון פתח תקווה ,שהרכבים המסיעים עצרו והנוסעים עברו לרכבים משוריינים על מנת להגיע בבטחה לשדה התעופה,דרך זאת האריכה את המסלול בארבעים קילומטר.

בהתקפות הירי של הערבים ופעולות התגמול של היהודים,כשהגורם הבריטי ספג משני כוחות הלוחמים בירי ,מיקוש ומחסומים ,בקיצור כולם ספגו הרוגים ,פצועים ומעשי רצח של אנשים שנישבו או נחטפו ,ונרצחו משום מוצאם .


המושבה וילהלמה הטמפלרית ספור שנתה האחרונה
 

תחיה הייתה ילידת רוסיה ,עלתה בעליה השנייה לארץ ישראל בשנת 1905,כחלוצה עבדה בפרדסי פתח תקווה , שם גמלה בה ההחלטה כי תאריך יום ההולדת שלה יקבע מחדש ליום שבו אחזה במעדר בפעם הראשונה ,לאחר עבודתה בפתח תקווה עברה לעבוד בחוות כנרת שם עבדה במטבח ובדיש,

דעתה של תחיה תאמה את דעתה של חברתה לעלייה הראשונה מניה שוחט ,לגבי נושא השוויון בעבודה בין הגברים לנשים,גם תחיה טענה כי העלמות (כך כונו החלוצות) אינן צריכות להיכנע למחשבות החלוצים כי תפקידם לשרת ולהיות כלי עזר לגברים,על פי השקפתה רעיון החלוציות והעבודה השיתופית חייבת להיות משולבת כמו החלוצים בעבודה ,לכן כחברתה מניה נראתה מעט מוזרה בעבודה החלוצית העברית.


החלוצה ואשת העלייה השנייה תחיה (חיינה) ליברסון
 
פארק מקורות הירקון בית הבטון
פארק מקורות הירקון בית הבטון
מקורות הירקון ותל אפק הגן הלאומי ירקון מצורף משני חלקים: האחד הוא תל אפק, שנכנסים אליו היא מכביש 483, הכביש המוביל בין פתח-תקווה לראש העין והחלק השני של פארק מקורות הירקון משתרע לצד נחל הירקון והגישה אליו היא מכביש 5 או מכביש 40
 
הכניסה איננה בתשלום כאשר עוקפים את כפר הבפטיסטים מצפונו ,יורדים לכוון מזרח עד למפגש עם ערוץ נחל הירקון הליכה של כחמש מאות מטר, באם פונים דרומה נכנסים לתחום הפארק ואז נדרש לשלם, לאחר המפגש עם הערוץ ממשיכים עוד כחמש מאות מטר עד למפגש עם המבנה היפה שהזמן אוכל בו בכול פה .
 
בית הבטון ששמו הנוסף בית השואבה ,ממוקם על גדות נחל הירקון, בקרבה לכפר הבפטיסטים ,דרומית לכביש חוצה שומרון שמספרו 5 ,שביל ישראל חולף על פניו של המבנה  .
 
בית הבטון הינו מבנה בן שתי קומות שנבנה מבטון מזוין בשנת 1912 כבית משאבות לשאיבת מים מנחל הירקון ואספקת המים לתושבי פתח תקווה, הקמת התחנה הייתה חזונו של בצלאל יפה שהיה חלוץ בנושא רכישת קרקעות בתל אביב וחלוץ בנושא המים .
 
בשנת 1911 חתמה חברת פלשתינה בראשות בצלאל יפה על חוזה עם ועד מתיישביי פתח תקווה לאספקת מים לישוב, לצורך זה הוקם בארץ בפעם הראשונה מבנה שכולו מורכב מבטון , לכן קיבל המבנה את שמו בית הבטון, בתוך המבנה הותקנו מנועי דיזל ומשאבות צנטרפוגיות להפעלת התחנה .
 
בחוזה שחתם בצלאל יפה נקבעה כמות המים שיספק לפרדסנים לאלף חמש מאות דונם בתוך שנתיים  , המחיר שיגבה מהם על פי המרחק של ההזרמה מהתחנה , המחיר נקבע למאה מטר הראשונים ולכול מאה מטר נוספים נקבעה תוספת,לצורך הקמת החברה הפיקה עיריית פתח תקווה אגרות חוב ומכירת מניות בחברת פלשתינה שהוקמה ונאסף סכום של 250,000 פראנקים צרפתיים והבנייה החלה .
 
את המשאבות הפעיל בראשונה מנוע שהופעל בגז וניקנה מיקב ראשון לציון , אך מיד חפש בצלאל מנוע נוסף ,הוא שלח את מכונאי החברה שהביא שני מנועי דיזל משוכללים מגרמניה, הגדול הותקן בבית הבטון והשני נשלח לתחנה נוספת בתל אביב .
 
תקופת מלחמת העולם הראשונה גרמה בישראל למחסור בדלק , ובסך הכול מנועי הדיזל ולפעול בפחם, עצי האיקליפטוס בסביבת התחנה סיפקו את האנרגיה להפעלת התחנה עד סוף מלחמת העולם הראשונה שאז חוברו המנועים שוב להפעלה בדלק.
 
לאחר מותו של בצלאל יפה בשנת 1919 ,במשא ומתן החל רוטנברג פנחס לרכישת התחנה והתחנה והמבנה נמכרו לחברת ירקון ,חברת בת של חברת חשמל ארץ ישראל, עוד טרח רוטנברג להחתים את התושבים בפתח תקווה על מסמך שהמים שישאב ישמשו רק להשקיה ושהוא אינו אחראי על טיב המים, לאחר המכירה החליף רוטנברג את מנועי הדיזל בתחנה למנועים המופעלים בחשמל ואז החלה חברת ירקון להפעיל את המשאבה והיא פעלה עד שנת 1970 .
 
ולסיום לא לשכוח להביא נישנושים ולערוך פיקניק חמוד בין העצים והצמחים.
פארק מקורות הירקון בית הבטון
 
פארק מקורות הירקון הפילבוקס
פילבוקס להגנת מסילת הרכבת
הפילבוקס ממוקם צפונית מזרחית משער הכניסה של פארק מקורות הירקון ליד כפר הבטפיסטים וליד גשר הרכבת בקרבה לשער האחורי של החלק השני של הפארק בתל אפק – מבצר אנטיפטריס.
 
פלוגת גדוד העבודה של בוני מסילת הברזל, על שם יוסף טרומפלדור,  סללה את מסילת הרכבת ,בין ראש העין לפתח תקווה בשנת
1922 הסיבה העיקרית להנחת מסילת הברזל הייתה עסקית , המטרה , הובלת פרי ההדר מפרדסי פתח תקווה לנמל יפו, לכן חלק ממימון הכסף בעבור העבודה והחומרים הגיע מכיסי האיכרים באזור פתח תקווה.
 
כאשר פרץ המרד הערבי בישראל בשנים 1936-39 , נוצר הצורך לאבטח מסילה זאת ואת הרכבת והתובלה בה שכללו מטען,נוסעים ופרי ההדר, לאורך הקו שבין ראש העין ליפו,  או ישירות למצרים ואפילו בדרך לסוריה ולבנון דרך חיפה וקונטרה ובמיוחד את הגשר שהרכבת עברה עליו בדרכה, אי לך הוקם הפילבוקס בשנת 1937  והצוות שאבטח את הרכבת מתוך הפילבוקס , נימנה על מחלקת השמירה  על הרכבות במשטרת המנדט  P.P.R.D   שרוב המשרתים בה היו יהודים .
 
הפטרולים לאורך מסילת הרכבת והעמדה ,שימשו כמחסום מפני חבורות הפורעים ,שפגעו בתחבורה היבשתית בכבישים באמצעות מחסומים ומארבים.
פארק מקורות הירקון הפילבוקס
 
פארק מקורות הירקון טחנת אבו רבאח
טחנת אבו רבאח
איך להגיע כיוון שהתחנה ממוקמת בעיקול הנחל היא יושבת על מעין חצי אי מוקפת בחלקה בנחל הירקון, שתי דרכים עיקריות להגעה לתחנת ראבח, אחת הצפונית בנסיעה על כביש הוד השרון לכוון צומת ירקונים נבחין ליד משתלת נווה ירק בדרך הפונה ימינה לכוון הפרדסים, יורדים ונוסעים על דרך זאת לכוון דרום מערב.
הדרך השנייה להגיע לתחנה היא בנסיעה על כביש 5 לכוון צומת ירקונים פונים ימינה ושוב ימינה לדרך עפר לכוון מערב נוסעים במקביל לכביש חוצה שומרון ,השביל לאחר כשלוש מאות מטר פונה לכוון צפון ועוברת מתחת לכביש בגשר ממשיכים עד למפגש עם גדות הנחל שהתחנה ממוקמת בקרבתו.
קיימת גם דרך עפר היורדת מכביש 40 פתח תקווה לכוון חיפה, כחמש מאות מטר לפני גשר הירקון ,לאחר נסיעה של כ600 מטר פונים צפונה לגדות הירקון.
 
כינויה של תחנת אבו רבאח היה טחונת אל וסטה ,שפרוש שמו היה התחנה האמצעית כיוון ששכה בין תחנת הקמח מיר לבין תחנת הקמח פרוחיה , תחנה זאת אף מופיעה במפת הסקר הבריטית כשרידי סכר ומתקני מבנה של תחנה שהם כינו אותה אל לוסטרה שפרושה גם האמצעית .
 
מיקומה הטוב של התחנה בפיתול הנחל בצורת האות אס האנגלית,שסבורים שפיתול זה ששוכלל בידי בוני התחנה הישנה , גרם לזרימה טובה של המים לצורך הפעלת מגנוני הטחינה.
 
שנות השמונים של המאה התשע עשרה, הרחיב השייח אברהים אבו רבח שהיה מקורב לשלטון התורכי ,את שטחיו והשתלט על שטח אדמה גדול ובו הייתה טחנת הקמח הישנה טחונה אל וסטה שמסביבה חורשת איקליפטוס , ליד שרידי התחנה הישנה ששרידיה מצפון לתחנה החדשה שבנה ושחלקם טמונים בבוץ, הוא בנה ושיפץ את הסכר הישן ,בנייני הטחנה החדשה  נבנו על אי שבין הזרוע הצפונית הטבעית לבין הזרוע הדרומית שהוקמה בצורה מלאכותית,במבנה בן שתי הקומות  והחל להפעילה בעזרת הזרמת המים במנהרות לשש המערכות הכפולות של תחנות הריחיים ,תעלה נוספת שנוספה מאוחר יותר ועוד עמדת ריחיים רואים בצד המערבי של התחנה .

סיפורו של שיך אברהים אל רבאח
השייח אברהים נתגלה כאיש חמדן , יעיד על כך מנהגו לגבות כעשרים אחוז דמי טחינה מהפלאחים שהביאו את יבולם לטחינה ,בעוד שהתשלום המקובל היה עשרה אחוז מעשר, בנוסף בכדי למנוע תחרות של תחנת מיר ופרוחיה שלח את עובדיו לחבל בתחנות אלו, השייח אבו רבח  גם התנכל לחוות קאסר ומנע ממנו לשאוב מים לצורך השקיית חלקתו והבריח אותו מן השטח,את אדמותיו מכר קאסר למקימי המושבה פתח תקווה.
 
כיוון שבזכות קשריו עם השלטון העותומאני מינה את עצמו כבורר בסכסוכים תמורת שלמונים גבוהים ,בין הפלאחים הערבים בינם לבין עצמם ובין המתיישבים היהודים לערביים.

מהמתיישבים החדשים היהודים בפתח תקווה שאדמותיהם גבלו באדמותיו ,הוא נהג לגבות דמי חסות – שמירה ,שאל כלים חקלאיים אך שכח להחזירם, פקיד הברון אוסוביצקי נהג על מנת למנוע התנכלות נרחבת שלו לתושבי פתח תקווה , נהג לשלוח לו מתנות ובהם ארגזי יין למרות שעל פי הדת המוסלמית אסור ללגום יין.
פארק מקורות הירקון טחנת אבו רבאח
 
פארק מקורות הירקון אנדרטת הזכרון להתיישבות ירקונים
איך להגיע כאשר נוסעים בכביש 40 בין פתח תקווה לחיפה יורדים כחמש מאות מטר לפני גשר הירקון לשביל עפר, כשלוש מאות מטר מתחילת השביל פונים בשביל לכוון תחנת השאיבה של הירקון , ממשיכים עוד מאה מטר במורד הנחל רואים על הגדה הדרומית את האנדרטה .
דרך נוספת הולכים בשביל המוביל מערבה ממול לכניסה הצפונית של כפר הבפטיסטים, לאחר שעוברים בין עצי הפרדס לאחר מאה מטר מבחינים בתחנת שאיבה ירקון ולידה האנדרטה להתיישבות ירקונים.
 
בשנת 1880 בעקבות התחלת ההתיישבות באדמות מלאבס כיום המושבת פתח תקווה בשנת 1878 על הגבעה, התאספו שתי קבוצות  צעירים שחלקם מבני פתח תקווה וחלקם צעירים ירושלמים מהעלייה האוסטרו הונגרית שנמאס להם לגור בין החומות והחליטו להקים מושבה חקלאית,תחת מנהיגותו של הרב יהושוע לייב דיסקין, מתיישבים אלה שהכסף לא היה מרובה בכיסם נאלצו לרכוש אדמות שנקנו מהסוחר היווני טאיאן בחלק הביצתי וקרוב לגדות נחל הירקון , החלטת המתיישבים החדשים  שתבססה על מקורות המים הרבים שבמקום לפתח את החקלאות והן את דייג – לא לפקוח עיניים זאת האמת אז המים עדיין היו סבירים .
 
בתחילה בנו המתיישבים שלושה בתי אבן,ששה מבני חמר ואפילו אברהם דוד ובתו הקימו את בייתם במערה ,הצרה הגדולה של האזור הייתה מחלת קדחת הביצות שנגרמה בידי היתושים במקווי המים הגדולים באזור, המתיישבים החדשים לא שעו לאזהרות המתיישבים הוותיקים באזור למחלות וכבר לאחר תקופה קצרה חלו רבים וחלקם מתו מן המחלה ,צרה נוספת הייתה בעיית הצפת המים של השטחים הסמוכים לנחל הירקון בתקופת החורף ,בעת ההצפה נהרסו שדות הגידול ובתי החמר נמסו במים,בעיית המים נבעה הן מהכמויות והן מבעיית החלחול הגרועה ראו את עצי האיקליפטוס הרבים המפוזרים בשטח . 
 
הצפות אלו מוטטו את בתי המתיישבים בירקונים והשילוב המוות ממחלת קדחת הביצות גרמה לצעירים אלו להרים ידיים ולנטוש את נקודת ההתיישבות ,חלקם נטשו לירושלים חלקם ניסו את מזלם שנית בהקמת הישוב יהוד, במקום נותרה אנדרטאת זיכרון להנצחת זכרה של ההתיישבות והחלוצים.
 
פרט היסטורי מעניין מראה כי חלק מרוכשי האדמה הן בפתח תקווה והן בירקונים בכלל לא גרו במקום ,אלא עיבדו את הקרקע בעזרת עובדי אדמה פלאחים ששכרו לצורך זה ,רוכשי אדמות אלו התגוררו בירושלים וחלקם ביפו והגיעו מדי פעם לפקח על השטחים,עובדה נוספת היא מחסור בתיעוד מספק בנושא מחלת הקדחת בירקונים שיעיד על העזיבה של הנקודה כסיבה העיקרית
פארק מקורות הירקון אנדרטת הזכרון להתיישבות ירקונים
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור