דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סיור בשכונת נווה צדק ובשכונת נווה שלום

 
 
סיור בשכונת נווה צדק ובשכונת נווה שלום

השכונה היהודית הראשונה ,שהוקמה בשנת 1887 מחוץ לחומות העיר יפו ,למרות גילה המופלג יחסית לתל אביב, אפילו המבנה המעניין , של שילוב הסגנון המזרחי והאירופאי , בבתיה של השכונה לא זכתה השכונה לעדנה , אלא רק בשנים האחרונות כאשר החלו לשמרה ולשפצה.

העיר יפו הוחרבה בשנת 1799 בידי צבא נפוליאון בעת כיבוש הארץ, בשנת 1820 החלה העיר להשתקם וחומותיה שופצו, כיוון שכך עברו מספר משפחות יהודיות לעיר והקימו בה קהילה קטנה יהודית, כיוון שהעיר שופצה בתחום החומות נבנו בה סמטאות צרות , התנאים הסניטריים היו גרועים  בסמטאות הוקמו בתי חמר, שבהם שכנו התושבים לצד חיות הבית ,תחת כיפת גג אחת, יש וכינו את העיר באותה תקופה עיר הנבוט, על נוהגו של מושל העיר התורכי להכות את התושבים בנבוט.            






 

סיור בשכונת נווה צדק ובשכונת נווה שלום
 
שכונת נווה שלום ונווה צדק 1887-1900

 השכונה היהודית הראשונה ,שהוקמה בשנת 1887 מחוץ לחומות העיר יפו ,למרות גילה המופלג יחסית לתל אביב, אפילו המבנה המעניין , של שילוב הסגנון המזרחי והאירופאי , בבתיה של השכונה לא זכתה השכונה לעדנה , אלא רק בשנים האחרונות כאשר החלו לשמרה ולשפצה.

העיר יפו הוחרבה בשנת 1799 בידי צבא נפוליאון בעת כיבוש הארץ, בשנת 1820 החלה העיר להשתקם וחומותיה שופצו, כיוון שכך עברו מספר משפחות יהודיות לעיר והקימו בה קהילה קטנה יהודית, כיוון שהעיר שופצה בתחום החומות נבנו בה סמטאות צרות , התנאים הסניטריים היו גרועים  בסמטאות הוקמו בתי חמר, שבהם שכנו התושבים לצד חיות הבית ,תחת כיפת גג אחת, יש וכינו את העיר באותה תקופה עיר הנבוט, על נוהגו של מושל העיר התורכי להכות את התושבים בנבוט.   
שכונת נווה שלום ונווה צדק 1887-1900
 
בחזרה לקו הרכבת והתחנה ביפו

 אט אט לאחר הקמת הקו בין ירושלים ליפו ,תפסה הרכבת את מקומה ,בהובלת סחורות ולנתיב הנסיעה לירושלים ,למרות פרק הזמן הארוך של זמן הנסיעה, ניתן לראות את חשיבותה אפילו בביקור הרצל בירושלים , כאשר נסע בה לפגישה עם קיסר גרמניה.    

עד הקמת הרכבת ,המודל לעליה לירושלים בתקופה התורכית, הייתה הן בהליכה או ברכיבה והמסע נמשך לפחות יומיים ,המסע כלל חנייה לילית בחאן בדרכם,חנייה זאת כללה תשלומים שונים לזכייני המעבר ,כמו אנשי חאן באב אל וואד, שגבו מס קפה מהעוברים לירושלים ,באם נצלתה את שתיית    כוס הקפה או רק עברתה במעבר,הרוכבים על בעלי החיים נאלצו לשלם מס בהמה, אנשים שהשתמשו בכרכרות ועגלות ,נאלצו לדחוף אותם בעת העליות לירושלים,וכמובן דמי הכניסה לירושלים.

בחזרה לקו הרכבת והתחנה ביפו
 
סיפורה של משפחת וילנד הטמפלרית - תחנת הרכבת ביפו

אבי המשפחה הוגו וילנד ואשתו סופי עלו לישראל בשנת 1900 , הם התיישבו במושבה יפו שכונת מנשיה של היום , בשנת 1902   אבי המשפחה הקים במתחם תחנת הרכבת, בית חרושת למוצרי בנייה מבנה בן שתי קומות מלט ,רעפים, ברזל מגוולן,מעקים , מדרגות , אביזרי חקלאות כמו צינורות ומרצפות צבעוניות ומעוטרות ,כול זאת על מנת לספק פרנסה למשפחתו          

את בית החרושת ביחד עם שני בניו, הקים בשטח תחנת הרכבת ביפו ליד שכונת וילאהלמה השכנה , כול זאת על מנת להוביל את הסחורה שיצר לבתים הנבנים בירושלים ובשאר המושבות ובעיקר על מנת להסיע את הסחורה לנמל יפו על מנת לייצאה לאירופה בעיקר.הגדיל הוגו לעשות ובנה את ביתו ליד בית החרושת בתחנה, תחילה כמבנה בן קומה אחת שחובר למבנה עותומאני במקום ובשנת 1906 הפך המבנה למבנה בן שתי קומות, את הקומות הקיפה הגזוזטרה,שנתמכה בעמודי תמיכה מבטון .

סיפורה של משפחת וילנד הטמפלרית - תחנת הרכבת ביפו
 
רכבת הטרזינה בעיר יפו – בלשון העם טארזינה

שיטת רכבת הטרזינה הובאה מגרמניה שבה השתמשו בה במכרות , טרזינה כזאת פעלה במפעל הרעפים של בית היתומים שנלר בירושלים כבר בשנת 1910 ,רכבת הטרזינה הינה רכבת של קרוניות משא פתוחות וקטנות הנעות בעזרת קטר קטן אחד,שנעו על מסילה שרוחבה כשישים סנטימטר בשיטת דקוביל .

בהמשך הוכנסו הטרזינות לפרדסי ההדרים להערכתי בידי הטמפלרים בסוף המאה התשע עשר ותחילת המאה העשרים,בעת שנטעו פרדסים רחבים בשרון (במיוחד במושבות שרונה והמושבה וויהלמה.

לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה ,פרקו התורכים קטעי מסילה בין תחנת הרכבת שבין יפו לבין תחנת הרכבת של לוד , בחלק מהפסים השתמשו התורכים לבניית רכבת צרה שבתחילה פעלה לאורך הטיילת של נמל יפו,שנבנתה בידי החברה הצרפתית שבנתה את הקו בין יפו לירושלים,אך הקו נפגע שלוש פעמים ונהרס בידי סערות,אך התורכים לא אפשרו לחברה הצרפתית לבנות מסילת קבע של הקו  .


רכבת הטרזינה בעיר יפו – בלשון העם טארזינה
 
אגדה אורבנית מקומית מתחם רכבת יפו הנטוש

לאחר שמבני התחנה ננטשו בידי משרד הביטחון וצהל,השטח נשאר מגודר בקרבתו למתחם בתי האוסף ,אך נשמר בידי הצבא למניעת בזיזתו,האגדה הפיקנטית הבאה ,שאושרה לאחר שיחות עם ותיקי המקום מספרת כך :

לאחר שננטש מתחם הרכבת הוכנסו לשטח המגודר, להקת הכלבים ששימשו לאבטחת המקום,כלבי תקיפה אכזריים מסוג רוטוויילרים וכמותם ,להקה זאת הפכה ללהקת כלבי פרא במקום, את מזונם קבלה הלהקה ,מידי חיילים ששרתו במוזיאון בתי האוסף, חיילים אלו השליכו מעל לגדר המפרידה מזון לכלבים, בפועל אף אחד לא ההין להיכנס למקום ששלטה בו להקת כלבי הפרא .

קיים מכתב ,שבו נתבקש צה"ל לאפשר כניסת מורי דרך למתחם המגודר לאחר שהמקום ננטש , במטרה להשלים את סיפורי תחנות הרכבת בארץ ישראל, כשנתקבלה התשובה מצה"ל ,שהסבירה כי במקום להקת כלבים מסוכנים ולכן אי אפשר להיכנס למתחם הרכבת ביפו, הורמו גבות וחלק ממורי הדרך ציקצקו בלשונם מהתשובה האידיוטית.
 
לימים, כאשר החליטו לשקם את המקום ,בעקבות השחזור והשקום של מתחם נמל תל אביב, הגיעו אנשי העירייה והיזמים ,לסיור הכנה ונתברר כי ,במתחם שולטים אדוני המתחם ,חברי הלהקה הפראית של הכלבים, על מ נת לסלק את להקת הכלבים, למשימה נשלחו לוכדי הכלבים שצדו את הלהקה .
 
במתחם נשאר גבר כלבי אחד ,קשור בשרשרת להראות נוכחות עד השימור, כיוון שלכול מבנה נגש יזם אחר ,הגיע כבוד ראש העיר חולדאי ויזם למקום באחד מן הימים , הכלב הזועם קרע את השרשרת ואץ לנגוס בכבוד ראש העיר שניהם נסו וטיפסו על עץ קרוב, סופו של דבר, הורחק הכלב האחרון והרי זה סוף האגדה העירונית  .
 
תודה לספריית הקונגרס האמריקאני על שימוש והצגת תמונות אלו .
 
אגדה אורבנית מקומית מתחם רכבת יפו הנטוש
 
שכונת נווה שלום ושכונת נווה צדק הקדמה לסיור

העיר יפו הוחרבה בשנת 1799 בידי צבא נפוליאון בעת כיבוש הארץ, בשנת 1820 החלה העיר להשתקם וחומותיה שופצו, כיוון שכך בתחילת המאה התשע עשר ,עברו מספר משפחות יהודיות ספרדיות לעיר והקימו בה קהילה קטנה יהודית .

בסוף המאה התשע עשר ,החלו להגיע בני העלייה הראשונה לארץ ישראל מרביתם החלו את דרכם וחלקם הצטרף לקהילה היהודית שבתוך חומות יפו ,כתוצאה מכך נוצרה בעיה של צפיפות במגורים ,מחלות מתנאי תברואה קשים ,במגורים שבין חומות העיר,תנאים גרועים אלו הביאו את היהודים למחשבה שיש לצאת ולשפר את חייהם כדוגמת החיים באירופה ולגור מחוץ לחומות העיר יפו.

משכילייה הערבים ובעלי הממון של העיר יפו,התקנאו ברעיון היהודי והחליטו להקים שכונות ערביות מקבילות לשכונות היהודיות שהחלו לקום מחוץ לחומות יפו,כמו שכונת מנשיה שהוקמה עשרים ואחת שנים לאחר הקמת שכונת נווה צדק.
 
היחסים בין השכונות הערביות והיהודיות שמחוץ לחומות יפו, בתחילה היו טובים עד לתקופת הפרעות שעשו התושבים הערביים בשנים 1929-36 בארץ ישראל וביפו ובסביבותיה, פרעות שהחלו כנגד היהודים והאנגלים בהמשך ,כתוצאה מכך נוצר מצב שנאה שגרם להיווצרות קן גבול פיזי בין השכונות .
 
בעת מלחמת השחרור החלו קרבות בין השכונות היהודיות בעיר תל אביב, לבין תושביה הערביים של יפו, כתוצאה מלחימה זאת בין השכונות נגרמו נזקים לשתי השכונות ,לאחר כיבוש האזור בקרבות מלחמת העצמאות ובריחת מרבית ערביי יפו ,נכנסו לבתים הנטושים והפגועים של הערבים יהודים שעלו לארץ ישראל בני העדות השונות,בשנות החמישים נתקבלה החלטה ,להרוס ולשטח את מבני השכונות הערביות כמו מנשייה וחלקה הצפוני שכונה שכונת הפחים שנקרא חרת א תנכ  ועל השטח הוקם פארק .
 
שכונת נווה שלום ושכונת נווה צדק הקדמה לסיור
 
תחילת הגשמת הרעיון להקמת שכונת נווה שלום ונווה צדק היהודיות ספור הקמת שכונת נווה שלום

כאשר מתחילים את הסיור לכוון נווה צדק מהכניסה לתחנת הרכבת הישנה ביפו,בשביל של הגן הציבורי המקיף גם את מוזיאון צה"ל מצד שמאל ממש לפני הכניסה מעבר לרחוב ,חולפים על שרידיו הבלתי נראים של בית הקפה חרמון ,המופיע בספרו של עגנון מתמול שלשום.

שכונת נווה שלום המכונה בתי זרח ברנט, הנמצאת בדרומה של נווה צדק ,דרומית למרכז סוזן דלל הוקמה בשנת 1890 שכונת נווה שלום ,שכונת נווה צדק הקדימה אותה והוקמה בשנת 1887,כשכונה הראשונה כעשרים ושתים שנים לפני הקמת תל אביב, כשכונה שמחוץ לחומות יפו שנהרסו לאורך השנים, שתי השכונות הוקמו בתחילה כבתים נמוכים,רחובות צרים בתוספת לסיפורים והאגדות השזורים בראשית הקמת השכונות היהודיות שמחוץ לחומות  .

תחילת הגשמת הרעיון לרכישת אדמות מידי הערבים ,לצרכי מסחר והגשמת הרעיון הציוני ליישב יהודים בשטחים שמחוץ לחומות העיר יפו,החל לאחר שהערבי חסן בעל חלקת כרם ,הציע ליעקב ברוכיאל,פקידו של אהרון שלוש לרכוש את כרמו במחיר זול, לאחר שברוכיאל ביקר בכרמו של חסן , מצא הוא כרם מניב שבמרכזו עמד מבנה ובאר מים,לאחר הביקור פנה הפקיד ברוכיאל למעסיקו שלוש ,לשכנעו  שירכוש את חלקת הכרם המוצעת, קנייה ראשונה זאת ,שימשה בהמשך ,לאחר רכישתה מאהרון שלוש, בידי זרח ברנט בשנת 1890 להקמת בתי זרח ברנט בשכונת נווה שלום. 
תחילת הגשמת הרעיון להקמת שכונת נווה שלום ונווה צדק היהודיות
 
 בעת שהחל להשקיע עם שותפתו מתילדה בנה שלמה פיינגולד עוד בתקופת השלטון התורכי בשנת 1904 השותפים העתיקו אף את מגוריהם בחלק מהשנה לעיר תל אביב,כאשר רכשו את הקרקע במנשיה, הם בנו מספר בתי מגורים שנקראו בתי פיינגולד חלק מהבתים הושכרו כבתי נופש על שפת הים ובית מרחץ.

בסמוך לבתי פיינגולד ,הקימו השותפים את המלון פיינגולד "בלה ווסטה "שפרושו יפה נוף, מלון שהיה המלה האחרונה בפאר ונוחיות,המבנה נבנה על חוף ימה של תל אביב לכוון מנשיה ביפו ,בבית המלון היה בית קפה מפורסם בזכות תזמורתו אולם הכינוסים והגלידה שיוצרה בו ,במלון התארחו בו צמרת השלטון ועשירי העיר .

בהמשך הפך המלון למלון דירות שהשתכנו בו משפחות תיירים צרפתיים רבים לתקופות ארוכות, בשנת 1908 הושכר המלון לבעליו של מלון אמדורסקי בירושלים,שהוסיף למבנה את הקזינו ואולם הראינוע          

סיפור עסקיו של שלמה פיינגולד בעיר תל אביב - יפו
 
שכונת נווה שלום ספור הסוחר הפרוון האנגלי זרח ברנט וספור השכונה

זרח ברנט נולד בליטא בשנת 1843,לאביו שהיה סוחר בפרוות,בצעירותו למד בישיבת סלובודקה, עד אשר הגיע סוחר הפרוות האנגלי יצחק הכהן שנולד אף הוא בליטא ,ובקש לשדך לזרח ברנט את בתו לאה ,למרות שחזונו של זרח היה לעלות לארץ ישראל ,זרח ברנט הסכים לשידוך ועבר לעבוד עם חותנו בפרוונות באנגליה ,כאשר מטרתו הייתה לאסוף ממון רב ,על מנת שיוכל בסופו של דבר לעלות לארץ ישראל.                                             

לאחר שלמד את מלכת הפרוונות ,הקים מפעל משלו והרוויח הון עתק מהפרוונות,לאחר שהתבסס, ביקר זרח ברנט כתשע פעמים בארץ ישראל בעת שהתגורר בלונדון,רק בביקורו התשיעי בארץ בשנת 1890 ולאחר קבלת האזרחות האנגלית,החליט זרח ברנט לרכוש את האדמה להקמת ביתו בשכונת נווה שלום ,לאחר שהיה מעורב בעבר בהקמת שכונת מאה שערים בירושלים  בייסוד המושבה פתח תקווה ביחד עם חבריו במיוחד יואל משה סלומון .

רק התערבותו של זרח ברנט במימון רכישת הקרקע (שאמורה הייתה להיות השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות יפו) והתיישבותו עליה עזרה להגשמת הקמת שכונת נווה שלום בשנת 1890כשכונה השנייה שמחוץ לחומות ,זרח ברנט אף דאג לחפירת בור המים בשכונה על מנת להקל על התושבים בשכונה            


שכונת נווה שלום ספור הסוחר הפרוון האנגלי זרח ברנט וספור השכונה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור