דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

רחביה סיפורי בתים ואנשים

 

 
 
 
בשנת 1926 החליט הסבא ליפא ליפמן בעזרת ידידו מתיאוס פרנק לעבור לגור מחוץ לחומות העיר העתיקה ,הדירה שהושכרה לליפא הייתה ביתם של יעקב ולואיז באכר ברחוב לויד גורג' מספר 3 , במבנה התגוררו בני המשפחה עד שנת 1932 במבנה גם נולדו חלק מהילדים בשנה זאת עברו לגור לדירה ברחוב קק"ל 37 למשך שנה עד שעברו לביתם החדש ברחוב אבן עזרא 12 ברחביה.

העסקים המשותפים של משפחת פרנק וליפמן נגדעו באחת ,לאחר שהשותף אדווין ביקר בגרמניה והכיר נערה שהפכה לרעייתו אותה הביא עמו לביתו בדרך בית לחם 22 במושבה הגרמנית אשתו של אדווין פרנק עברה שטיפת מוח בגרמניה הנאצית והביאה עמה את רוח הנאציזם לביתם וליחסם לעם היהודי,כאשר נחקקו חוקי הגזע הנאצים בגרמניה (חוקי נירנברג) בשנת 1935


סבא אליעזר ליפא ליפמן שרייבר 3
 
הקבלן אברהם ברוכשטיין שבנה את הבית באבן עזרא 12

אברהם היה יליד צפת בן אברהם מאיר ואמו גיטל , בקשר המשפחתי היה אברהם בן דודו של הסבא אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר) , אברהם נישא לרחל בת משפחת ריבלין , אברהם עבד כקבלן בנין ולמיטב ידיעתי בנה את הבית ברוב אבן עזרא 12 ברחביה, את הבית אוסישקין 40 הניצב מימין לבית הספר אוולינה דה רוטשילד ברחוב רחוב אוסישקין 38 ובית משפחת ברמן ברחוב הנביאים מספר 19-21-23 .

אברהם ברוכשטיין נתבקש ,בידי הסבא אליעזר ליפא ליפמן בשנת 1933 ,לבנות את בית המשפחה בשטח האדמה שנרכש ברחביה באותה תקופה, מבין המגרשים הנותרים של שלב א בשכונה ,בשלב מסוים בחייו בשנות הארבעים, החליטו בני משפחת ברוכשטיין לעזוב הכול והיגרו לאמריקה.


הקבלן אברהם ברוכשטיין שבנה את הבית באבן עזרא 12
 

הבת רחל ליפמן שנישאה לעו"ד משה שניאור ריבלין בשנת 1954 ,לאחר הנישואים העתיקו את ביתם לתל אביב.

מעט על עו"ד משה שניאור ריבלין

משה לבית משפחת הרב שלמה זלמן ריבלין נולד בירושלים  ,סבא רבא של משה שניאור ריבלין היה הגאון הלל משקלאב שאף כיהן כראשון לציון בירושלים וממנהיגי היישוב היהודי, סבו של משה היה הרב ר' יוסף ריבלין  (ר' יושעה) אחד משבעת בוני שכונת נחלת שבעה

אביו של משה היה שלמה זלמן ריבלין שהתפרסם ,כחזן ידוע (מלמד חזנים) וחוקר תולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל,שעיקר כוחו היה ביישוב המחלוקות בין העדות והפלגים בין יהודי ארץ ישראל והשכנת השלום ליצירת כוח יהודי אחד.


רחל ליפמן שנישאה לעו"ד משה שניאור ריבלין
 

משפחת מתיאוס פרנק הטמפלרית טוחני הקמח

פראנק מתיאוס ורעייתו גרטרוד פרנק האב

טחנת הקמח ברחוב עמק רפאים 6 , המבנה שנבנה מאבן בן שתי קומות,  שלימים בחלקו האחורי של המבנה התווספו מבנים כאורוות חמורים ותוספות בניה נוספות , שטח המתחם של בית הטוחן מאחורי המבנה נחשב לגדול במיוחד כחמישה דונם שטחה.

על הקרקע שלה הוקמה תחנת קמח בשנת 1873 בשימוש בעלי חיים ביצול ,לאחר מכן שונתה לטחנת קמח בשיטת טפטיק – מדרכיה ,תחנות אלו כונו התחנות הישנות כאשר הוסבה תחנה זאת לתחנת הקיטור הראשונה במושבה הגרמנית בשנת 1892 תחנת קמח זאת השמיטה את פרנסתה של טחנת הרוח בימין משה שהייתה נתונה לחסדי משאבי הרוח כמו כן ההוצאות והתחזוקה עלו על הרווח שהופק בטחינת הדגנים.


ספור שותפיו הטמפלרים של אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר)
 
רחביה רחוב רמבן 14 בית תלמה ואליעזר ילין
רחוב רמבן 14 בית אליעזר ותלמה ילין
הבית הממוקם ברחביה נמצא ברחוב רמבן 14 פינת רחוב אלחריזי .
 
הבית הראשון שהוקם בשכונת רחביה בזכות כספים שניתנו בידי אבייה של תלמה,לאחר מחסור במזומנים שנוצר לבני הזוג נמכר הבית בשנת 1936 ,הבית נמכר אברהמוביץ יעקב בעל חברת יהודה לביטוח שנוסדה בשנת 1924, שבהמשך מכר אותו למשפחת קוניקו, כיום במבנה גרה אלמנתו של קוניקוב, שהינה בת דודתו של דב יוסף שהיה אחיה של אמה .
 
אליעזר נכדו של דוד ילין עבד כאדריכל וכמהנדס ביחד עם האדריכל הקר בתכנון מושבות ובתים ברחבי ישראל, למרות זאת חלקם בנושא תכנון הבתים אינו מובלט כיאות בסיפור הקמת הישוב  בישראל .
 
תלמה ילין רעייתו בת משפחת בנטוויץ או בן טוב , בת משפחה יהודית מכובדת בבריטניה, אחיה היה נורמן בנטוביץ היועץ המשפטי בימי המנדט ,נגנית צלו מפורסמת תלמידתו של הנגן הידוע פאבלו קזאלס .
 
ביחד עם האדריכל הקר תיכן אליעזר כעשרה בתים בשכונת רחביה כולל ביתו שנבנה הראשון בשכונה, לטענתו שמה של שכונת רחביה שנקראה גנגוריה - זנזוריה ,על שם צמח הארוכבית הנקרא בערבית זנזיר שצמח בהמוניו באזור ,בעבר והוחלף לרחביה ניתן לה בידי אביו יהושע ילין .
 
אליעזר ילין נולד בירושלים , התחנך במוסדות חינוך בירושלים ,את השכלתו כמהנדס ואדריכל רכש בארבע שנות לימודים בגרמניה, בעת לימודיו הכיר את שותפו לעבודה הקר וילהלם , ידידות וחברות זאת ועבודתם המשותפת נמשכה לאורך כול חייהם .
 
בעת מלחמת העולם הראשונה התגייס ליחידת ההנדסה של הצבא התורכי, במסגרת הצבאית התורכית בנו ותכננו השנים, מערכות כבישים ,גשרים וכמובן קטעים של מסילת הרכבת באזור הנגב ובסיני,ובמדינות לבנון וסוריה במסגרת הרכבת החיגזית.
 
לאחר שהסתיימה המלחמה חזרו החברים והקימו משרד תכנון אדריכלי והנדסי למבני שכונות ומבני ציבור ברחבי הארץ,הם גם תכננו את השלב השני שלתכנון שכונת רחביה,
לאחר שחזר מהמלחמה בשנות העשרים, התחתנו בני הזוג תלמה ואליעזר ילין והקימו את ביתם.
 
אשתו של אליעזר ילין תלמה, התפרסם בזכות היותה מוזיקאית ואמנית, לימים בית הספר לאומנות בירושלים נקרא על שמה – בית הספר לאומניות תלמה ילין.
 
כאדריכל הוא תכנן מבנים בכול רחבי הארץ ,שימש כראש האגוד לאדריכלות בירושלים , כיוון שאשתו הייתה מוזיקאית , תכנן ובנה את בית דניאל הסמוך לבית לנגה בזיכרון יעקב
רחביה רחוב רמבן 14 בית תלמה ואליעזר ילין
 
רחביה סיפורו של יצחק אברהם עבדי המתורגמן
סיפורו של יצחק אברהם עבדי המתורגמן
רחוב אוסישקין 9
הספור הקשור לגברת כרמל קוניקוב ובעלה דר עדיה אדולף קוניקוב ,אשר רכשו את בית אליעזר ילין ברחוב רמבן 14 ברחביה, מידיו של עבדאלה רגואן ,אשר רכש את המבנה בשנת 1936 מידי משפחת ילין.
 
יצחק עבדי אביה של כרמל קוניקוב ובנו של אברהם עבדי , שעלה מסוריה שם עבד כסוחר , אשתו של אברהם עבדי מבנות משפחת ברוך מזרחי וניסים חיים מזרחי, הם התיישבו בעיר העתיקה בירושלים ,אשתו של יצחק עבדי הייתה מילדרד לבית ירחמיאל יוסף ,אחותו של דב יוסף , נולדו להן הבנות כרמל ומרים והבן אריאל שסנדקו בברית היה חיים נחמן ביאליק .
 
יצחק השלים לימודיו במוסדות לימוד בארץ וסיימם בשנת 1914 , יצחק הצליח ללמוד שבע שפות על בוריין ושלט בהם ברהיטות.
 
עבדי לאורך חיו והמגורים בירושלים התגורר בדירה שכורה ברחוב אוסישקין 9 , ראשו לא היה נתון להיבט הכלכלי ועיני הרוח והשפה העברית העסיקו אותו במקום לדאוג לביתו , בנו אריאל אשר נולד
הפך לאיש העולם הגדול ואיש המסחר ומרבית שנותיו גר באמריקה הדרומית באקוודור ,שם הקים מפעלים ועסקים ואפילו תווך בין מדינת ישראל לאקוודור ,למכירת להק מטוסים ישנים של חיל האוויר הישראלי לצבא אקוודור.
 
בתו כרמל של יצחק עבדי ,נישאה לבן משפחת קוניקוב , לאחר חתונתה רכשה המשפחה את בית דוד ילין ברחביה 14 מידי עבדאלה רגואן , משפחה שהחזיקה במאות נכסים בירושלים בימיו.
לאחר שהגיעו לישראל מעירק בתחילת המאה התשע עשר.
 
לאחר סיום עבודתו החל לשמש כמורה,אך כשהשלטון בישראל התחלף והבריטים החלו לשלוט בארץ, החל לעבוד בחברת הסולל , שבה עבד בעיתונים שיצאו בשפה העברית כמו : כעורך בעיתון דואר היום, פלשתין ויקלי בשפה האנגלית, ובעיתון בריד אל יום ,הוא הטיף ליצירת שלום בין היהודים לערבים , חברו הטוב היה איתמר בן אבי בנו של בן יהודה וחבר בוועד הלשון העברי .
 
יצחק עבדי היה ממחדשי הלשון העברית ביחד עם בן יהודה , בעת הכיבוש הבריטי שימש כמתורגמן של גנרל אלנבי בעת שכבש את ירושלים, ולאחר מכן נשכר בידי אלנבי ומונה למתרגם הראשי של ממשלת המנדט,בעבודתו זאת הטביעה את המילה פלסטינה – ארץ ישראל שאף הוטבע בדרכון של תושבי ארץ ישראל.
 
לאחר שהשלטון בישראל ,עבר לשלטון צבאי מקומי , נתמנה יצחק עבדי כמתורגמן ,במשרדו של המושל הראשון רונלד סטורס, בתפקידו זה, עזר לתרגם את חוקי המנדט ומסמכים משפות שונות לעברית וההפך, בתפקידו זה, המשיך לעבוד אצל כול שאר הניצבים, כיוון שבין תפקידיו תרגם גם לשפה הערבית, קמה צעקה בקרב ערביי ארץ ישראל , לכן שכרו הבריטים את המתורגמן אמין אל חוסייני ,שבהמשך הדרך ,נתמנה כמופתי של ירושלים ,אויבם הגדול של היהודים בישראל, לצערו של יצחק עבדי ,הוא נאלץ לעבוד במשרדו ביחד עם חוסייני לאורך תקופת קצרה.
רחביה סיפורו של יצחק אברהם עבדי המתורגמן
 
רחוב רמב"ן 16 ביתו של סלומון זלמן חיים בנו של משה יואל סלומון

סיפורו של המבנה מתחיל בשנות העשרים בירושלים , מתווסף לו נופך רומנטי הכולל הכול לרומן זעיר של רומנטיקה ואהבה נכזבת .

 

תחילת אגדה אורבאנית ירושלמית זאת נעוצה בסיפור של ניסיון לקשר נישואים בין אצולת המזרחיים בירושלים לאצולת האשכנזיים בירושלים , לאיש העסקים הספרדי יצחק כהן , נתברך יצחק בבת ששמה היה רוזה ,בת שהייתה בבת עיינו , בחוג המצומצם של אוכלוסיית האצולה הירושלמית נתקלו הצעירים והצעירות במפגשים שונים ובמוסדות הלימוד.

 

לתזכורת שלנו כי נישואים בין משפחות ספרדיות ומשפחות אשכנזיות בירושלים נחשב למוקצה וכמעט לא נערכו , אנו זוכרים את סיפור המפגש של איתמר בן אבי האשכנזי בבת משפחת אבושדיד , לאה אבושדיד, את יהושע בנו של דוד ילין עם בתו של שלמה יחזקאל יהודה שותפו של דוד ילין בקניית אדמות מוצא –קולוניה .

 

על דוגמא נוספת כזאת ,שאני מספר התרחשה בין רוזה ביתו של יצחק כהן הספרדי לבין בן ממשפחת שטרן האשכנזית משכונת ממילא ,לאחר שהתרצה האב יצחק כהן ואישר את הרעיון לחתונה , תרם לצורך המגורים מגרש ברחוב רמבן 16 של היום.

רחוב רמב"ן 16 ביתו של סלומון זלמן חיים בנו של משה יואל סלומון
 
הצריף האחרון שנותר ברחביה מגדוד העבודה
הצריף האחרון שנותר ברחביה מגדוד העבודה
הצריף ניצב בפינת רחוב הקקל ורחוב אבן גבירול 2 ,מאחורי בית הקפה ומבנה המגורים מעליו ומאחורי חנות הפרחים ודוכן העיתונים של משפחת לוי בעלי הצריף בנוסף.
 
לאחר עזיבת גדוד העבודה העברי על שם יוסף טרומפלדור את השכונה , נותר צריף העץ ,הוא הועבר בין מספר בעלים עד אשר רכשה אותו בדמי מפתח בשנות הארבעים משפחת לוי ,שהתגוררה בשכונת הבוכרים
כאשר רכשו את המבנה בשנות הארבעים , בני המשפחה גרו בו ובחלק מחנות העיתונים ,בזמנים שפחדו לעבור לביתם בשכונת הבוכרים ,בחלק מתקופת המלחמה.
 
משפחת לוי שרכשה את הצריף והשכירה אותו בשנות השישים לפני חמישים שנה בדיוק , כיום שנת 2011 בעת ביקורי, למשפחה אחרת אשר חייה בו עד היום, משפחה זאת גידלה במקום מספר ילדים ,על פי סיפורי אם המשפחה כאשר הגיעו לצריף החלקים החיצונים היו במצב רע ולכן ציפו את הקירות בטיח, בחלק הפנימי צופו הקירות בסרגלי עץ שנצבע לאורך השנים בצבע פלסטי.
 
לצריף נותר נותר גג הרעפים , במבואה למבנה כעין מרפסת ניצבת סבכה מסורגת מעץ , בחזית הבית ממוקמת כיכר מורנו מיוחס .   
כיום קירותיו של הקיר חופו בטיח ,גג הרעפים נותר בחזיתו כלפי רחוב מולכו קיימת מרפסת קטנה המוקפת בשבכת עץ מסורג.
הצריף האחרון שנותר ברחביה מגדוד העבודה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור