דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

רחביה סיפורי בתים ואנשים

 

 
 
 
סיפור מוכר לימינו אנו

ידיעה בעיתון דואר היום מחודש מאי 1933  

רוכב אפנוע שפגיעתו רעה

ביום שישי עבר במהירות אפני-נע,אדם בלתי ידוע ברחוב הראשי של רחביה א,הרוכב פגע בצעירה ,הפילה ארצה ופצעה בידה,ואח"כ פגע באדם שני שעבר לתומו ,על יד אותו מקום והפיל גם אותו,זה האחרון נמצא כמה זמן מחוסר הכרה , והודות לאחת האחיות הגרמניות שעברה במקום וטפלה בו שב לאיתנו.

הרוכב במקום לטפל בקורבנותיו , הגביר את מהירותו, ונעלם.

תודה לעיתונות יהודית היסטורית

 

סיפור מוכר לימינו אנו
 
בית התליין התורכי ברחביה

מאגדות זקני העיר ירושלים

ברחוב נרקיס 7 בסמטת הרחוב ילון חנוך היוצאת מרחוב מרדכי נרקיס ממול לכנסייה המשיחית בתחילת רחוב הגדם, במבנה שכן עד שנות השישים של המאה הקודמת, בית התליין התורכי, כמו שמסופר הוא נבנה מחוץ לחומות על מנת לבודד אותו באזור דל אוכלוסייה , לאחר נסיגת התורכים מירושלים ,נשאר המבנה מהאבן בן הקומה האחת, בשיממונו כיוון שהאנשים סרבו להתגורר בו.

בשנות השישים לאחר שנשתכחה מעט ההיסטוריה הגיע ידו של הכורת המבנה נהרס ונבנה על חורבותיו מבנה אבן בן שלוש קומות שאני מניח ,שדייריו של המבנה החדש ,אינם מכירים את ההיסטוריה המיוחדת של מקורותיו של מבנה המגורים.

בית התליין התורכי ברחביה
 
רחביה תחנת הרוח הישנה ברחוב רמבן 8

טחנת הרוח הישנה ברחוב רמבן ברחביה

טלפון 02-5612007

התחנה פתוחה לביקורים בשעות היום עד מאוחר .

תחנת רוח זאת נבנתה והוקמה במחצית השנייה של המאה ה 18, בידי הפטריארכיה היוונית בדוגמת טחנת הרוח של משה מוטיפיורי בימין משה,התחנה פעלה לטחינת קמח בשנים 1880-1860, על קיום התחנה ניתן לקרוא בזיכרונותיו של מונטיפיורי, התחנה הוקמה על מנת לטחון את התבואה שגודלה על מדרון הגבעה הטרשית מכוון מנזר רטיסבון לכוון גן הפעמון של היום, חיטה זאת נזרעה ונקצרה בידי הנזירים של הכנסייה היוונית הלבנה .

 

בסוף המאה ה 19  נתווסף כוח מניע מוטורי למנגנון הפעלת אבני הרחיים בנוסף לכנפי הרוח שהותקנו בתחנה מלכתחילה בעת הקמתה, כאשר החלו להבנות תחנות קמח קטוריות כדוגמת תחנת הקמח של הטמפלרי מתאוס ובעיר העתיקה , חדלה התחנה לעבוד .

רחביה תחנת הרוח הישנה ברחוב רמבן 8
 

תחילת ספורה של משפחת ליפמן.

נעוץ במשפחת שרייבר שעלתה ,לארץ ישראל בסוף המאה התשע עשר ,מהעיר קרלין בגליציה והתיישבה בטבריה ולאחר מכן עברה לצפת .

בנם של משפחת שרייבר,מרדכי שרייבר ורעייתו שלומציון (שלומצ'ה) לבית שמול ,ילידת העיר צפת עיר המקובלים, בהמשך עברה משפחת מרדכי ושלומציון שרייבר לירושלים העתיקה , והתיישבו בבית ברחוב חב"ד בעיר העתיקה, בביתו בירושלים העתיקה ,עבד מרדכי שרייבר ככותב בקשות של אנשים לשלטונות העותומאניים,ובנוסף עבד כמנהל חשבונות בעסקים השייכים ליהודיים, תחביב היה למרדכי שרייבר לשלוח פתרונות לתשבצים שהיו מופיעים בעיתונות היהודית.




 
משפחת אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר) רחוב אבן עזרא 12
 

סיפורו של דניאל אוסטר שנולד בשם דניאל גוטמן , דניאל אוסטר נולד בממלכה האוסטרית הונגרית בשנת 1893 הוא סיים את לימודי המשפטים בעיר וינה, ובשנת 1914 ממש טרם פרצה מלחמת העולם הראשונה החליטו הוא וחבריו הסטודנטים מוינה לעלות לארץ ישראל לאחר עלייתו החל את דרכו כמורה לגרמנית בבית הספר הראלי בתל אביב .

תלמידיו מתארים את המורה דניאל ,בתלבושת חקי ועניבה לצווארו ,תסרוקתו הסרוקה השחורה חולקה למחצית שמאלה ומחצית ימינה , מבטו היה חודר ותמיד נשמר הדיסטנס היקי בינו לבין תלמידיו , הוא שמר על משמעת ושלט בכיתה בכוח האוטוריטה השקטה הטמונה בו ,התנהגות זאת סללה את דרכו בהמשך דרכו.

לאחר מכן התיישב בעיר ירושלים, זמן קצר לאחר מכן גויס לצבא האוסטרי והוצב כקצין בעיר דמשק, מיד שהסתיימה המלחמה חזר לירושלים ,הוסמך ביד שלטון המנדט כעורך דין במדינת פלשתינה.

בשנת 1920 החל לפעול ליסוד החברה לחקר המשפט העברי בארץ ישראל ,לאחר שחברה הזאת פעלה במוסקבה והפסיקה את פעילותה עקב רדיפות השלטונות ברוסיה כנגדם, בשנת 1920 נבחר דניאל אוסטר לרשימת הנבחרים לבחירות מפלגת הפועל הצעיר לנבחריה בארץ ישראל, אז גם החל בפעילות ציבורית עם נבחרים שונים להקמת וייסוד מבנה ציבורי שירכז את פעילות אנשי העלייה והתרבות היהודית בירושלים.

בשנת 1924 קיבל על עצמו להגן בבית המשפט כנגד אחד מהחשודים ברצח של הרוזן דה האן , דניאל המשיך את עבודתו כעורך דין כמקביל לעבודתו הציבורית , כמו למשל מינוי מטעם ההסתדרות הציונית ,כעורך הדין של היהודים שנפגעו ורכושם נפגע בידי מתפרעים ערבים במאורעות 1929 בירושלים וחברון, בתביעות אישיות כנגד הפורעים ,במקביל לתביעה כנגד השלטון המנדטורי שהוגשו בידי המנהיגים היהודים בארץ ישראל.

סיפור של משפט בשנת 1929 שבו היה אוסטר דניאל שימש כסנגור הנתבעים

ספור המשפט שבו שימש דניאל אוסטר כסנגור של בחברת הביטוח אחריות כללית ג'נרלי שבין מבוטחיה בביטוח משני הייתה החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל , הסיפור החל כאשר שמואל ברוזה במוצא תחתית שמשכן את רכושו לחברה למשכנתאות וקרדיט כנגד הלוואה בשנת 1929 (שנת פרעות הערבים) , ואיתרע מזלו לרעה ,כאשר אנשי היישוב הערבי קלנדייה שרפו את בייתו ורכושו ,בהתקפה על היישוב היהודי במוצא תחתית .

תבעה חברת המשכנתאות והקרדיט את חברת הביטוח ג'נרלי , תביעתה נדחתה מהסיבה שהיו קיימות שתי סוגי פוליסות ביטוח רכוש ,שבאחת היה סעיף משני הכולל ביטוח גם לנזקים בפני של מאורעות ,ובפוליה השנייה לא נכלל סעיף התמורה מנזק כזה.

מכוון שהפוליסה שנעשתה לשמואל ברוזה ,לא כללה את סעיף החבלה ממאורעות ,נדחתה התביעה בידי בית המשפט ,בנוסף זמן הגשת ערעור על הדחייה נקבע לשלושה חודשים מיום קביעת הדין ,ואילו חברת התביעה לערעור בידי החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל ושמואל ברוזה הוגשה שמונה חודשים לאחר פסק הדין נדחה גם הערעור .

ירושלים סיפורו של דניאל אוסטר ראש העיר
 
 הקדמה

סיפור זה הובא לידיעתי ,בעת שסיפרתי את תולדות הטמפלרים ,לקבוצה גדולה שהתאספה בחמשוש ירושלמי, בבית הקברות הטמפלרי בשכונה המושבה הגרמנית בירושלים,שבו קבורים רובם של הטמפלרים במושבות ארץ ישראל ומירושלים ,מתחילת עלייתם לארץ ישראל לאחר יסוד המושבה בירושלים.

נכדתה של ג'נט פויכטונג ,הגברת חווה זוהר בתה של הנרייטה פויכטנגר ,שעלתה לארץ ישראל בשנת 1935 ממינכן בגרמניה , במה שאנו קוראים העלייה היקית לשכונת רחביה שהחליטה בסוף שנת 2013 לספר באוזני את הסיפור ואפשרה לי לספר את הסיפור המשפחתי, של משפחת פויכטונג המרגש ,על מנת לשמרו בכנפי ההיסטוריה.

ולאחר נישואיה לרב דוד מאיר פויכטונג ,ששימש כרבה הראשי של העיר וינה ובהמשך רבה הראשי של העיר קלן והעיר ניקולסבורג בגרמניה , הסבא הרב דוד מאיר פויכטונג נפטר בשנת 1936 בגרמניה .


סיפורה של ג'נט פויכטונג
 

השותף של הטמפלרים במאפיית פרנק ובטחנת הקמח ,אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר)

אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר) נולד בעיר צפת בשנת 1894 כשמלאו לאליעזר ליפא שרייבר (ליפמן)  17 שנה החליט הנער למרוד בדרך החיים המסורתי של היהודים החרדיים בירושלים ,והחליט לצאת אל העולם הגדול שמחוץ לחומות העיר העתיקה על מנת לעבוד וללמוד מקצוע ולא לבזבז את חיו במדרשות וישיבות ירושלים העתיקה .

לאחר שהחליט החלטה זאת ,חיפש הנער ליפא מקום עבודה ונתקבל כשוליה בטחנת הקמח של הטמפלרי מתיאוס פרנק האב ,במושבה הגרמנית ברחוב עמק רפאים 6 בירושלים, אז כבר פעלה טחנת הקמח בעזרת גנראטור שהופעל בקורסין ,שהחליף את הפעלת הטחנה בשימוש בבעלי חיים רתומים ליצול.


סבא אליעזר ליפא ליפמן שרייבר 1
 

לאחר שהקונסול האוסטרי הסכים לספק תעודת אזרחות לנתינו החדש ליפא בזכות קשריו של מתיאוס פרנק ,החלה ההתייעצות באיזה שם יתהדר האזרח האוסטרי החדש ובדיון בלשכת הקונסול החליט הקונסול כי כיוון ששם האזרח ליפא שם משפחתו ישונה לליפמן ובא גואל לציון מבחינת יכולתם של העותומאניים לגיוסו של ליפא לצבא .

כיוון שליפא ליפמן התקדם בעבודתו והחל גם לצבור כספים ,החליטו מתיאוס פרנק הבן לצרפו ,כשותף בטחנת הקמח ומאפיית "פרנק " ברחוב דרך בית לחם 22 בירושלים , השותפות השנייה שנפתחה זמן קצר לאחר מכן ,של מתיאוס פרנק השני בנו אדווין פרנק אליעזר ליפא ליפמן והשותף השלישי בנו של בוירלה ,האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה שפתחו ביחד את מחסן העצים והפחם מיבוא גרמני לצרכי חימום שהוקם בשטח תחנת הדלק כיום בדרך בית לחם אחרי פסי הרכבת,לידו הוקם בהמשך מפעל לגריסת אבן לחצץ ומפעל ליצור בטון ומכירת מלט.

בשנת 1939 נרצח משה לוי ,בן העשרים וחמש העולה מתימן ,שעבד במפעל העצים והפחם של ליפא ליפמן, ברחוב דרך בית לחם , בירי בידי ערבי שנכנס למפעל בשעות הצהרים ופתח בירי ,משה לוי שנהרג היה השומר ומוביל הפחם והעץ במפעל . 


סבא אליעזר ליפא ליפמן שרייבר 2
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור